חיים איטח ז"ל



דברי ההספד שנשא מנהל בית הספר, יואב ברבי:

חיים
מה כבר אפשר לומר על אדם מלא חיים,טוב לב, בעל שמחה אין סופית שמת ?
איך קורה שאיש כל כך מיוחד מסור, בריא בנפשו ובגופו נעלם פתאום מהנוף ?
לפני עשרה ימים שוחחנו על התקופה הקצרה שתעדר מבית הספר וביקשת ממני שאמנה מחנך כמילוי מקום שהרי יש לך את הכתה הכי טובה בבית הספר ואסור להפקיר אותה. לא עזבת אותי עד אשר הבהרתי לך ברחל בתך הקטנה שהנושא טופל ויש מחנכת ורק אז נפשך ידעה מרגוע .
למי ששואל כמה אהבה יש באדם אני אומר – פעם חשבתי שהיא מוגבלת אבל מאז שהכרתי אותך אני יודע שיכולה להיות בלתי סופית .
איש יקר, אנחנו כואבים את חסרונך כשבועיים אבל אז היית חסר וידענו שתשוב. עכשיו אנחנו נמצאים חסרי חיים. אין אותך וזה סופי. החן ,החיוך, הבדיחות הכל כך לא מצחיקות שלך, כף היד הענקית שלך שתמיד, אבל תמיד רק ליטפה - כל אלו יחסרו לנו .
המלחמה שלך למען תלמידי הכתה שלך הייתה כל כך כנה ואמיתית, על סף הנאיבית. לא תמיד הסכמתי איתך אבל תמיד שמחתי שאתה מתווכח איתי. ראיתי את הניצוץ, את האהבה את הכנות שבך וזה היה שווה הכל .
כששכבת בבית החולים והכיתה שלך התגעגעה, הם כתבו לך מכתבים כדי שתקרא ותדע מה הם מרגישים כלפיך, חבל שלא קראת, חיים, היית מחלים. התמימות שבכתיבה שלהם אליך, אל האב השני שלהם, אל האח הגדול, הייתה מעירה אותך, חיים, חבל שלא ראית.
במסגרת ההליכות האין סופיות שלך לבית הספר, עצרתי לך טרמפ לפני שבועיים וסיפרת לי על המטבח החדש שבנית בבית. אתמול הייתי בבית שלך.
בחיי, כל מה שאמרת נכון.
מטבח יפיפה, כל כך מתאים לאופי שלך – עכשיו עינבל המקסימה תצטרך להיות שם בלעדיך.
זה כבר לא יהיה אותו המטבח. ארבעת ילדיך, ירדן, מעיין, פלג וים יכולים להיות גאים באבא שלהם, אבל לא יכולים להבין למה הלכת כל כך מוקדם.
חיים, היינו במתח ובחרדה כי הבנו שמשהו לא בסדר עם הניתוח הפשוט שעברת. כל בית הספר התפלל לשלומך, חיים. כן, כן, כל בית הספר. תאמין לי שגם אני התפללתי יום יום ולילה לילה אבל תפילתנו לא נשמעה.
חיים יקר - כנראה שזקוקים לך יותר במקום אחר, אין לי הסבר אחר .
בית הספר מרכין ראשו לכבודך, תלמידיך עצובים כואבים ודואבים את חסרונך ואנחנו מבקשים ממך סליחה שלא אמרנו לך את זה מספיק כשהיית איתנו. איבדתי חבר .
 
דברי הספד שנשא המורה יורם
משפחת עמל רמת דוד היקרה, 
חיים איטח לא יחזור עוד למשפחתו. לא למשפחה הראשונה בבית ולא למשפחתו השנייה - עמל רמת דוד.
חיים הלך מאיתנו קצת לפני יום הולדתו, קצת לפני סוף השנה, קצת לפני חג השבועות  איתו חיים מזוהה יותר מכל חג אחר.
קצת לפני.....מעצים את הכאב המהול בתחושת תדהמה.
רוחו תמשיך להלך בין כתלי בית הספר. "מורשת חיים איטח" חייבת להיות חלק ממורשת עמל רמת דוד לעד.
כדי שמורשת זו תקרום עור וגידים, על כל אחד מאיתנו להיות קצת כמו חיים.
להיות כמו חיים- זה להיות צנוע
להיות כמו חיים- זה להתנהג בפשטות
להיות כמו חיים- זוהי דרך הכנות והיושר
להיות כמו חיים- זה לאהוב ולהעניק עד בלי קץ
להיות כמו חיים- זה להיות מורה לחיים
 
אם נשכיל להיות קצת כמו חיים, רוחו תמשיך להיות חלק ממשפחת עמל רמת דוד לעד.

דף פייסבוק לזכרו של חיים איטח ז"ל