עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות
  הקדמה - חוקים ותקנות
  חופש הביטוי-מושגים
  איומים על חופש הביטוי
  הגבלות על חופש הביטוי
  דילמות באתיקה עיתונאית
  "ג'נין-ג'נין" כמקרה בוחן
  שאלות לחזרה

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
הקדמה - חוקים ותקנות

חופש הביטוי וחופש העיתונות


חננאל רוזנברג ורחל בלושטיין



מטרות אופרטיביות
• התלמיד ידע את ההבדל בין חוקים ובין תקנוני אתיקה
• התלמיד יכיר את מטרותיה של מועצת העיתונות


יחידת הלימוד "חופש הביטוי ואתיקה עיתונאית" עוסקת בסוגיית היסוד של הדמוקרטיה ושל תפקיד אמצעי התקשורת בחברה דמוקרטית.
הזכות לחופש ביטוי עומדת בבסיס העבודה התקשורתית. חופש הביטוי נתון תחת איומים רבים, פוליטיים וכלכליים, והעיתונאים ואנשי התקשורת הם אלו שעומדים בחזית המאבק להבטחת חופש זה.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לסכנות ולפגיעות הקשות שעלולות להיגרם כאשר הזכות לחופש ביטוי איננה לוקחת בחשבון ערכים נוספים, כגון ביטחון המדינה, רגשות הציבור, הזכות לפרטיות והצורך באובייקטיביות עיתונאית.
יחידה זו תעסוק בשני צדדים אלו של הקונפליקט: האחד, המאבק התקשורתי והמשפטי למען חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, והאחר הצורך בשמירת הזכויות האחרות, המתנגשות לעתים עם חופש ביטוי ללא גבולות.
הלימוד ייעשה דרך הבנת המושגים התיאורטיים של כל סוגיה, ויישומם בדילמות עיתונאיות אקטואליות.

חוקים, פסקי דין ותקנוני אתיקה

מהיכן לוקח עיתונאי את הכללים המנחים אותו בעבודתו? כיצד הוא יודע מתי פרסום של ידיעה סודית מהווה מימוש חשוב של חופש הביטוי, ומתי פרסום כזה ייחשב עבירה על ביטחון המדינה או פגיעה בפרטיותו של אדם?
ההנחיות לעבודת העיתונאי אינן מופיעות בקובץ אחד חתום. הכללים ופתרון הדילמות נלקחים מכמה מקורות שונים: חוקי המדינה, פסקי בית משפט ובג"צ, תקנון האתיקה העיתונאית, כללי הרשות השנייה ומסמך נקדי.
לעתים קבצים אלה יכולים לחפוף זה את זה. כך למשל סעיפים מתקנון האתיקה העיתונאית נמצאים בחפיפה עם חוקי התקשורת. ואולם, במקרים רבים התקנונים מהווים השלמות לחוקי המדינה ולפסיקותיו של בית המשפט העליון, בנושאים שבהם החוק איננו מתערב בעבודת העיתונאי. נפרט את המקורות השונים להנחיה.

חוקי המדינה

חוקי המדינה הם המקור הראשון לפעילותו של העיתונאי וליצירת איזון בין האינטרסים השונים אל מול הזכות לחופש ביטוי. כך נקבעו חוקים המגדירים אילו פרסומים נחשבים לשון הרע, חוקים המגדירים את הזכות לפרטיות, חוק האוסר על פרסום מידע מתוך דיוני בית המשפט כאשר המשפט עדיין מתנהל (כדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי). חוק המדינה כולל גם את חוק הצנזורה, המאפשר למוסדות המדינה לפסול תכנים העלולים לפגוע בביטחונה, וחוקים נוספים.

פסקי בית המשפט ובג"צ

במספר מקרים, הגדרות החוק היבש אינן מספיקות כדי להכריע את הקונפליקטים הקיימים.
במדינת ישראל, בהיעדר חוקה כתובה, קיבל בית המשפט העליון על עצמו את שמירת העקרונות החוקתיים השונים. כך למשל, הזכות לחופש ביטוי של כל אזרח איננה מעוגנת בחוק כתוב. ואולם, השופט משה לנדאו פסק בבג"צ שזכות זו "הינה חלק מאותן זכויות יסוד שאינן כתובות עלי ספר, אלא הן נובעות במישרין מאופייה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש". פסיקותיו של בג"צ מהוות אם כן תקדימים חשובים לשמירה על חופש הביטוי, אך גם לפתרון קונפליקטים וליצירת איזונים בין חופש הביטוי לבין זכויות אזרחיות וביטחוניות אחרות. פסקי בג"צ מפורסמים כמו "קול העם", "קו 300", "הארץ נגד חברת החשמל" ועוד מהווים מקור חשוב לקביעת אופן המימוש של חופש הביטוי אל מול האיזונים הנדרשים מצד ביטחון המדינה ומצד זכויות הפרט.

מועצת העיתונות ותקנון האתיקה

מועצת העיתונות היא גוף התנדבותי. מצטרפים אליה כל עורכי העיתונים ומנהל רשות השידור בישראל המסכימים לקבל את מרותה. בגוף זה חברים גם אנשי ציבור ומשפטנים. מטרותיה של מועצה זו נקבעו בתקנון, ומוגדרות בעיקר כשמירה על חופש הביטוי:

ממטרות המועצה:
א. לשמור על חופש העיתונות ועל זכות הציבור לדעת.
ב. להיאבק נגד מגמות שיש בהן כדי להגביל הספקת מידע.
ג. לקבוע כללי אתיקה לעיתונות, לשקוד על קיומם ולטפל בתלונות על הפרתם.

מועצת העיתונות פרסמה תקנון אתיקה מקצועי, המגדיר את הנורמות הראויות בעבודה העיתונאית. תקנון האתיקה כולל תחומים רבים אשר אינם קבועים בחוק ולא נידונו בבתי משפט, כגון: יושר והגינות העיתונאי, הצורך בבדיקה מדוקדקת של העובדות המתפרסמות, אובייקטיביות, תיקוני טעויות בפרסום, חיסיון עיתונאי וכדומה. במועצה פועל גם בית דין לבירור תלונות כלפי עיתונאים. אמנם מדובר בגוף התנדבותי, ללא גיבוי חוקי מצד המדינה, דבר שמונע יכולת אכיפה מוחלט, אבל יחד עם זאת הכרעות רבות של מועצת העיתונות היו משמעותיות לפעילות ראויה של העיתונות בישראל.

 תקנון האתיקה המלא

מועצה זו פינתה את מקומה לועדת האתיקה של אגודת העיתונאים, אשר כיום היא זו המטפלת בתלונות בנושא פעילות התקשורת.

"מסמך נקדי", ו"כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו"

הטלוויזיה הישראלית ותחנות השידור של "קול ישראל" פנו בשנת 1972 לאחד מהעובדים בתחנה, נקדימון רוגל, כדי שינסח מסמך עקרונות להנחיית העיתונאים באופן העבודה העיתונאית הראוי. מסמך נקדי הפך להיות מעין תורה שבכתב לעיתונאים בישראל בנושאי אתיקה עיתונאית. אמנם מדובר במסמך שאיננו מחייב מבחינה חוקית, אבל השפעתו רבה. במסמך נקדי מפורטות נורמות רבות, וכן כלולים בו החוקים המשפטיים והתקנונים הרלוונטיים לעבודת העיתונאי. וכפי שמסביר מנכ"ל רשות השידור בהקדמה למסמך:
"מסמך נקדי לא בא רק על מנת לסוכך על קורבנות פוטנציאליים מפני עיוותי השידור, היא בא קודם כל לתבוע מהמשדר ומעורכיו מידה ראויה של הוגנות ולהבטיח את אמינות המידע שהם מוציאים לרשות הרבים".

מאמר המפרט את תפקידו והשתלשלותו של המסמך:
 שימור מול דינמיקה: גלגוליו של מסמך נקדי ברשות השידור / יחיאל לימור ואינס גבל

עם הקמת הערוץ השני, בשנת 1994, קבעה מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו תקנון המחייב את עבודת הערוצים הנמצאים תחת פיקוחה (ערוץ 2 ולאחר מכן גם ערוץ 10). הכוח של המועצה לאכיפת החוקים בערוצים אלה נובע מחוק שנחקק בשנת 1990, המתיר זיכיון לחברות מסחריות (רשת, קשת) לפתוח ערוץ טלוויזיה נוסף, אשר נמצא תחת הפיקוח של מועצת הרשות השנייה, וכפוף לתקנון המועצה.


ביבליוגרפיה מרכזית למבנית "חופש הביטוי":

אלקלעי א', מאגר הנושאים באזרחות, הוצאת אריאל, 1999. (העשרה)
כספי ד', יחיאל ל', אמצעי תקשורת המונים בישראל, האוניברסיטה הפתוחה.
להב, פ', ישראל במשפט: שמעון אגרנט והמאה הציונית, תל-אביב, עם עובד.
מיל, ג', ס', על החירות, ירושלים, מאגנס, 1976, עמ' 34-33.
נגבי, מ', חופש העיתונות בישראל, ערכים בראי המשפט, ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1995.
פרי י', דמוקרטיה בישראל, לילך הוצאה לאור. (העשרה)
רונן, מ', אתיקה עיתונאית, ידיעות אחרונות, 1998.