עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
 חופש הביטוי והעיתונות
  הקדמה - חוקים ותקנות
  חופש הביטוי-מושגים
  איומים על חופש הביטוי
  הגבלות על חופש הביטוי
  דילמות באתיקה עיתונאית
  "ג'נין-ג'נין" כמקרה בוחן
  שאלות לחזרה

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
חופש הביטוי: מושגי יסוד


מטרות אופרטיביות

• התלמיד יכיר את ארבע השיטות לנימוק הזכות לחופש ביטוי
• התלמיד ידע את המעמד המשפט של חופש הביטוי וחופש העיתונות


פרק א: חופש הביטוי: מושגי יסוד

מושגים: חופש הביטוי ומניעיו; שוק דעות פתוח; זכות הציבור לדעת; חופש העיתונות; בג"צ "קול העם";

התקשורת – כלב השמירה של הדמוקרטיה!

לא ניתן להבין את תפקיד התקשורת במימוש חופש הביטוי בלי להבין את מושגי היסוד של השיטה הדמוקרטית. רבים ממושגים אלה נלמדים בשיעורי אזרחות, אבל כדי להעמיק בהקשר התקשורתי של הסוגיה אנו צריכים להבהיר את המושגים הרלוונטיים מתחום זה: דמוקרטיה, חוקים וחוקי יסוד, המאבק על החוקה, הרשויות השונות במשטר הדמוקרטי והפרדת רשויות.

המושגים השונים מוסברים באופן מפורט במערך השיעור בלינק המצורף:

 השיטה הדמוקרטית: מושגים מרכזיים

חופש הביטוי

"מדוע יש להתיר את חופש הדיבור והעיתונות? מדוע צריכה ממשלה העושה את אשר היא מאמינה שהוא צודק להתיר את הביקורת עליה? היא הרי לא הייתה מתירה להפעיל נגדה נשק קטלני, ורעיונות הם קטלניים הרבה יותר מאקדחים!".

דברים אלו אמר מייסדה של האימפריה הקומוניסטית ולדימיר איליץ' לנין. אכן, במשטר דיקטטורי חופש הדיבור והעיתונות יכול לערער את היציבות של השלטון הרודני. אבל לנו ברור שבמדינה דמוקרטית המשטר הרצוי איננו יכול להתקיים ללא אחד מהעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה: הזכות לחופש ביטוי.

חופש הביטוי משמעותו הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין, זכות הציבור לדעת (שהרי לא ניתן לגבש דעה ללא קבלת המידע הרלוונטי) ועוד.

מהי החשיבות של זכות זו לביטוי אישי של דעה? מדוע דמוקרטיה לא יכולה להתקיים ללא חופש הביטוי?
יש ארבע שיטות שונות המגדירות את הטיעון המוסרי בזכות חופש הביטוי כחלק מהשלטון הדמוקרטי:
(1) כאמצעי לגילוי האמת;  (2) כאמצעי למיצוי עצמי;  (3) כאמצעי לתפקוד ולהעמקת הדמוקרטיה; (4) כאמצעי ליציבות חברתית.
בשל חשיבותם, נפרט את הטיעונים השונים.

א. חופש הביטוי כאמצעי לגילוי האמת – סטיוארט מיל



הטיעון הראשון בזכות חופש הביטוי מדגיש את חשיבות הדיון החופשי וחסר ההגבלות כחלק הכרחי מתהליך גילוי האמת. עיקרון זה נכון ברמה הפשוטה ביותר: הגבלות על חופש הביטוי פוגעות באפשרות שלי להשיג את כלל העובדות בדרך לגיבוש דעה אמיתית. אבל, כפי שמרחיב הפילוסוף והמדינאי סטיוארט מיל, החתירה לאמת מחייבת את יסוד חופש הביטוי לא רק כדי שאוכל לגלות עוד עובדות נסתרות שאינני יודע אותן. לדעתו, ניתן לגלות את האמת אך ורק תוך עימות ישיר של העמדה שלי מול כל העמדות המתנגדות לה.

על פי מיל, אין הצדקה להשתיק מראש את דבריו של מישהו, שכן השמעתה של כל דעה חשובה להשגת האמת, גם אם היא שקר מוחלט. עמדתו של חבר אחד יכולה להיות נכונה, או נכונה חלקית, ואולי להכיל אפילו רק חלק קטן מן האמת. הדבר אינו משנה, שכן פסילת העמדה המתנגדת לדעתי פוגעת ביכולת שלי להגיע לאמת, שכן האמת מתגלית אך ורק בעימות של העמדה שלי עם העמדות האחרות.
כדי להגיע לאמת הדמוקרטיה צריכה ליצור שוק דעות חופשי, ורק מתוך שוק זה תנצח הדעה האמיתית ביותר. לדעת מיל, זאת משום שביסוד הדמוקרטיה עומדת התפיסה שאין לאף אחד בחברה ידיעה מוקדמת ומוחלטת לגבי האמת הוודאית.

סטיוארט מיל לקח את עקרון חופש הביטוי כחלק מהחתירה לאמת עד המקום הקיצוני ביותר. לדעתו, גם אם כל בני המין האנושי פחות אדם אחד היו מחזיקים באותה דעה, הרי שההשתקה של הקול הספקני לא הייתה מוצדקת יותר מאשר השתקה של כולם על ידי אותו אדם, אילו היה יכול לעשות זאת!
מיל הוסיף ואמר שהתועלת שבהשמעת השקפות שונות עולה תמיד על הנזק שעלול להיגרם בגללן, שכן העלאת הדעה החולקת מחייבת קיום של דיון והגנה על עמדתי שלי.

ב. חופש הביטוי כאמצעי למיצוי עצמי

ההסבר השני נוגע לאינטרס הפרטי, וכדבריו של השופט אגרנט: "עניינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לטפח ולפתח עד הגבול האפשרי את ה'אני' שבו". אמנם מדובר באינטרס פרטי, אבל גם אינטרס זה הוא תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית וחופשית, שכן "המטרה הסופית של מדינה כזאת היא לאפשר לבני אדם לפתח את סגולותיהם".

על פי כיוון זה, חופש הביטוי נובע מהעיקרון של כבוד האדם. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק, טוען שמבחינה משפטית חופש הביטוי נכלל בתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ברק מסביר: "כבוד האדם כולל גם את חופש הביטוי. כבודו של אדם נפגע אם אין נותנים לו להביע את אשר עם לבו, ואם אין נותנים לו להתפתח על ידי שמיעת דעותיהם של אחרים". במשפט האחרון של דבריו מכליל השופט ברק גם את זכות הציבור לדעת כחלק מעקרון כבוד האדם. זאת משום שלדעתו התפתחותי נפגעת אם אינני יכול להיחשף לדעותיהם השונות של אחרים.

ג. חופש הביטוי כאמצעי להעמקת הדמוקרטיה

ההסבר השלישי קשור לעצם הגדרתה של דמוקרטיה כמשטר רצון העם. כדי לאפשר דמוקרטיה אמיתית יש צורך להציג לפני הבוחרים את מרב המידע הדרוש לשם קבלת החלטה מושכלת בבואם לבחור את נציגיהם. וכדברי השופט שמעון אגרנט: "מכיוון שהמושלים אינם אלא נציגים של העם שבחר אותם באופן דמוקרטי, אשר על כן רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו, אם כדי לגרום לתיקון מעשיהם, ואם כדי להביא לפיטורים או להחלפתם". ברור שעצם ההבעה של רצון העם וביקורתו תלויה בקיומו של חופש ביטוי במגוון דרכים: החל בהפגנה מאורגנת וכלה בסאטירה פוליטית בטלוויזיה.
בהקשר זה מהווה העיתונות כלב השמירה של הדמוקרטיה. תפקוד חופשי הכולל חופש ביטוי של התקשורת משמש פיקוח הדוק על מנגנוני השלטון והממסד.
 
ד. חופש הביטוי כאמצעי ליציבות חברתית

על פי נימוק זה, חופש הביטוי מאפשר לעמדותיהם של קבוצות מיעוט להישמע במרחב הציבורי. בכך משתחרר הלחץ של אותן קבוצות המרגישות לעיתים מאוימות על ידי קבוצת הרוב. אי לכך, בחברה דמוקרטית חופש ביטוי מאפשר סובלנות וקיום בשלום למרות מחלוקות חברתיות. זאת בניגוד למצב שבו המיעוטים מרגישים שדעותיהם אינן יכולות להישמע בציבור, ולא נותר להם אלא לפעול, ולעתים אף לפעול באלימות.

חופש הביטוי והחוקה

בישראל חופש הביטוי איננו מעוגן בחוק יסוד, אלא נתפס כחלק מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת בניגוד למדינות כמו ארצות הברית, שם למשל התיקון (סעיף) הראשון של החוקה האמריקאית קובע כי: "הקונגרס לא יחוקק חוק המגביל את חופש הביטוי או את העיתונות".
בעקבות הוויכוח הפוליטי בישראל סביב יצירת החוקה, נוצר מצב שחופש הביטוי איננו קבוע בחוק, ובוודאי לא בחוק יסוד. ואולם, מבחינה מעשית, בית המשפט רואה זכות זו כחוק מוחלט ואף כזכות עילאית (דברי השופט אגרנט בבג"צ "קול העם", כפי שנראה בהמשך). כאמור, השופט אהרון ברק מסביר שחופש הביטוי נכלל בתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, למרות שהוא איננו נזכר שם בפירוש.

חופש העיתונות

"מדינה המקיימת בחירות אמת, וממשלתה נהנית מאמונו של רוב הציבור, חוקה משפטית מחייבת את רשויותיה ואת אזרחיה, בתי המשפט בה עצמאיים ואינם תלויים בשלטון, אך בה בעת אין בה חופש עיתונות – איננה מדינה חופשית."

דברים אלו של שר המשפטים לשעבר, דן מרידור, מציגים את חשיבותו של עקרון חופש העיתונות. לא ניתן לקיים חופש ביטוי אמיתי במדינה דמוקרטית ללא חופש עיתונות. ניקח בתור דוגמה את תפקידה של העיתונות במערכת בחירות: ראשית, המדיה היא זו המספקת את הבימה להשמעת מחאתו וביקורתו של הציבור בין בחירות לבחירות. זהו הצורך בחופש ביטוי; שנית, המדיה היא האמורה להביא לידיעת הציבור את העובדות והנתונים שעל פיהם יוכלו האזרחים להחליט אם יש בסיס לביקורות ולמחאה, ולאיזו מפלגה ראוי להצביע. זהו הצורך בחופש מידע.

אם כן, חופש העיתונות מקפל בתוכו שני ערכים או זכויות: חופש הביטוי וחופש המידע, או כפי שמכונה זכות זו: זכות הציבור לדעת.

חופש הביטוי – זכות וחובה בצידה

חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת נחשבות כפי שנראה לזכויות על. אלא שהזכות לחופש הביטוי גוררת גם חובות, שכן לעתים תכופות זכות זו מתנגשת עם אינטרסים ציבוריים אחרים: הצורך בשמירה על סודיות ביטחונית, הזכות הבסיסית של כל אדם לפרטיות ולשמירה על פרטיו האינטימיים, הצורך למנוע הסתה וכדומה. התנגשויות אלו מולידות קונפליקטים רבים, וההכרעות בין האינטרסים החוקיים השונים מוטלות פעמים רבות לפתחו של בית המשפט.

מעמדו המשפטי של חופש העיתונות

מעמדו של חופש העיתונות וזכותו של העיתונאי לחופש ביטוי הגיעו לידי בירור משפטי כבר בראשית ימיה של הדמוקרטיה הישראלית, בפסק הדין התקדימי של "בג"צ קול העם".

בג"צ קול העם עוסק בהתנגשות בין חופש העיתונות לבין האינטרס של רשויות המדינה. בפרקים הבאים נרחיב לגבי אירוע זה, אבל לענייננו החשיבות הגדולה היא בפסיקתו של נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט מאיר שמגר, המקבע לראשונה את עקרון חופש הביטוי בהקשר של חופש עיתונות:

"העיקרון של חופש הביטוי הוא עיקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי... זכות עילאית זו, ביחד עם בת זוגתה – הזכות לחופש המצפון – מהווה את התנאי למימושן של כמעט כל החירויות האחרות".

אגרנט משליך עיקרון זה על החופש הנדרש לעיתונאים בתפקידם. בכך פסיקה זו מהווה תקדים קריטי לקשר שבין עבודתו של העיתונאי לבין הזכות לחופש ביטוי, לעתים גם כאשר זכות זו עומדת בסתירה לערכים אחרים. אמנם, בהמשך פסק הדין השופט אגרנט מסייג את הזכות לחופש הביטוי העיתונאי במקרים שבהם יש ערעור סביר של האינטרס הביטחוני של המדינה (כפי שנפרט בהמשך). אבל יחד עם זאת השופט אגרנט מגדיר את חופש הביטוי כזכות עילאית וכתנאי בסיסי למימוש חירות הפרט, ואת העיתונאים כאלה המממשים זכות זו בפועל.

ביחידות הבאות נעסוק בהתנגשויות אלה שבין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים. נראה שבית המשפט מאפשר בדרך קבע חופש ביטוי כמעט מוחלט, כאשר הגבלה מסוימת תתאפשר רק כאשר יש סכנה שחופש הביטוי יגרום לפגיעה עמוקה, גסה, רצינית וחמורה, וכן רק אם רמת ההסתברות שפגיעה זו תתקיים היא קרוב לוודאי.

נקודה לחשיבה:
האם תכנית דיון פוליטית כגון "פוליטיקה" מהווה יישום של חופש הביטוי בתקשורת? ניתן לבחון זאת על פי התיאוריות השונות של היסוד לזכות חופש הביטוי: מהן המגבלות של תכנית מעין זו על פי כל אחת מהתיאוריות? כיצד ניתן לעצב דיון טלוויזיוני המהווה ביטוי ממשי לזכות זו?


נספחים

 השופט אהרון ברק: המסורת של חופש הביטוי בישראל
 השופט מנחם אלון: חופש הביטוי במורשת ישראל

סטיוארט מיל - הרחבה