עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
  מבוא לתקשורת ויהדות
  התנ"ך והטלוויזיה
  תקשורת ואתיקה יהודית
  תקשורת מגזרית
  תקשורת דתית-לאומית
  תקשורת בחברה החרדית
  החרדי בתקשורת ישראלית
  החילוני בתקשורת החרדית
  שאלות חזרה
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
דימוי החילוני בתקשורת החרדית


ייצוג החילוני בתקשורת החרדית – מהתקפה להתקרבות

צד נוסף של שאלת הייצוג הוא האופן שבו החרדי מציג את החילוני לציבור החרדי ("ייצוג למען המיעוט").
באופן כללי יש שתי מגמות באופן הייצוג של החילוני בתקשורת החרדית – מגמת ההתקפה ומגמת ההתקרבות.

מגמת ההתקפה

המגמה הראשונה, שהייתה פעם הדומיננטית ביותר, אבל כיום נחלשה, היא ההתקפה.
הדימוי של החברה החילונית כמסכנה, כנהנתנית, כחסרת ערכים וכשקועה בהנאותיה.
 
 דוגמה לדימוי זה בכתבה מ-2002

נקודה לחשיבה:

הדבר המעניין בכתבה זו הוא תגובתו של כותב המאמר בעיתון "השבוע" לשאלת הכתב (בסוף הקטע הראשון של המאמר): "מכונת בשר זה לא תואר אלא תיאור מצב של חומרנות. אם אתה כותב על זה, תתקיף אותי כמה שיותר. מה אכפת לך? בציבור שלי זה טוב לי, ובציבור שלך זה טוב לך".
במילים אחרות, תשובתו של העיתונאי החרדי מלמדת שהוא מודע לכך שהוא מקצין את הדברים שלו, ושהקוראים עלולים לפרש אותם בצורה לא נכונה (לדבריו הוא מדבר על החומרנות של החברה המערבית ולא על החילוני הספציפי ברחוב). כנראה הסיבה שהוא עושה זאת היא דווקא בגלל הצורך העיתונאי להיות פרובוקטיבי, כדי להעביר את המסר בצורה החדה ביותר.

מה דעתכם על כך?  האם יש לכם דוגמאות נוספות של עיתונאים המקצינים את ההתבטאויות שלהם כדי להעביר מסר בצורה חדה יותר? מה הסכנה של כתיבה כזו? 


מגמת ההתקרבות

בעקבות תהליכים שעובר הציבור החרדי, כגון הפתיחה של גדוד הנח"ל החרדי ופתיחה של מכללות גבוהות ויציאת חרדים רבים לעבודה, החל תהליך של פתיחות והתקרבות מסוימת בין הציבור החרדי לבין ציבור הכללי. כך הגענו למצב שבו חרדי אדוק (יהודה משי זהב) הדליק משואה ביום העצמאות בשם הארגונים זק"א ו"חסד של אמת", וכן עיתונאים חרדים שמתראיינים ומופיעים בתקשורת.
בעקבות תהליכים אלה בשנים האחרונות חל שינוי מהותי בדימוי של החילוני בתקשורת החרדית. הדימוי הבולט ביותר כיום הוא של החילוני האהוב, אך המנותק לגמרי מהמסורת היהודית ("תינוק שנשבה" – מושג המבטא מצב שבו אדם גדל במציאות מסוימת, ושלא באשמתו אינו מכיר את המציאות האחרת), ושהמטרה החשובה היא לקרב אותו למסורת היהודית.

סרטי המחשב (פרק רחב בנושא זה נמצא ביחידה על התקשורת המגזרית בחברה החרדית)

דוגמה נפלאה לדימוי זה ניתן למצוא בז'אנר חדש של תקשורת חרדית: סרטי המחשב. מדובר בדיסקים שנמכרים בחנויות הספרים, המיועדים לצפייה במחשב (שהרי ברוב בתי החרדים אין מכשירי DVD). אמנם יש התנגדות מסוימת בקרב זרמים מסוימים לסרטים אלה (מצורף פשקוויל בעניין), אך באחוז נכבד מהבתים בחברה החרדית מאפשרים לילדים לצפות בהם.


(דוגמה לפשקוויל  נגד הז'אנר החדש של סרטי המחשב. שימו לב שמודגש "אף סרטים מבוקרים", כלומר גם סרטים שיוצאים באישור של רבנים!).
תעשיית הסרטים עדיין בחיתוליה, וחלק מהסרטים הם הפקות זולות של סרטים על אגדות חכמים וסיפורים היסטוריים, אבל סרטים רבים עוסקים באקטואליה, ומציגים סיפורים המתרחשים בישראל של היום.

הדוגמה שלפנינו עוסקת בסרט בשם "ההתערבות", שנחשב לרב-מכר של ממש בציבור החרדי.
הסרט מספר על בחור חילוני מצפון תל אביב הנמצא לקראת הגיוס, שמתערב עם חבריו על כך שיצליח לשרוד שבוע שלם בישיבה חרדית לצעירים, בלי שיישבר ובלי שיתגלה. הבחור מתחפש לצעיר חרדי, נכנס לישיבה, מגלה את העולם החרדי מבפנים, ומחליט להישאר בתוכו.
בהקשר שלנו, נתמקד באופן שבו מוצגת דמותו החילוני בסרט זה:

 הלינק לסרט

נקודות לדיון:

• מהי התחושה הכללית המתקבלת מדמות זו? האם זלזול, רחמים, או אולי מדובר בדמות שאנו מחבבים גם לפני המהפך שהיא עוברת?  כיצד מוצגים החברים שלו?
• שימו לב למאפיינים שדרכם הבמאי מעביר את החילוניות: הלבוש כמובן, האופנוע, הסיגריות, המוזיקה... האם שמתם לב לדברים נוספים? האם מדובר במאפיינים סטריאוטיפיים?
כמובן שיש לשים לב שהסרט הוא דרמתי, אבל עם נגיעות חשובות של קומדיה.
• הערה חשובה: השחקן הראשי איננו שחקן דתי.  זהו מהפך בפני עצמו, שהבמאי מרשה לעצמו להיעזר בשחקן חילוני (שהופך במידה מסוימת לסלבריטי בקרב הילדים הצופים בסרט זה).