עמלנט משרד החימוך המנהל למדע וטכנולוגיה הפיקוח של מגמות טכנולוגיות תקשורת דף הבית
  ראשי    אודות    צרו קשר    שאלון משוב    לאתר המגמה    עמלנט     

 ייצוגים
 פוליטיקה בעידן הניו-מדיה
 מהסיפור למיזנסצנה
 יהדות ותקשורת
  מבוא לתקשורת ויהדות
  התנ"ך והטלוויזיה
  תקשורת ואתיקה יהודית
  תקשורת מגזרית
  תקשורת דתית-לאומית
  תקשורת בחברה החרדית
    מאפייני החברה החרדית
    עיתונות בציבור החרדי
    ועדות ההשגחה
    פרסום חרדי
    פשקווילים
    סרטי מחשב
    פורומים ורדיו חרדי
  החרדי בתקשורת ישראלית
  החילוני בתקשורת החרדית
  שאלות חזרה
 חופש הביטוי והעיתונות

גרסא להדפסה גרסא להדפסה
 
 
סרטי מחשב


סרטי המחשב: "קולנוע מחתרתי"

ההתנגדות הנחרצת לטלוויזיה ולקולנוע גרמה ליזמים מתוך הציבור החרדי לפתח ערוצי תקשורת חדשים, ייחודיים רק לציבור זה.
כפי שצוין, בבתים חרדיים רבים יש מחשב ביתי, גם אם מנותק מרשת האינטרנט. מצב זה איפשר לכמה יזמים ובמאים לפתח את ז'אנר "סרטי המחשב" – הפקה עצמית, לרוב חובבנית, של סרטים הנמכרים בחנויות הספרים, על גבי תקליטורים (CD) שבהם ניתן לצפות במחשב בלבד (בשל ההתנגדות למכשירי DVD).

ז'אנר זה חדש יחסית: הסרטים הראשונים נעשו רק לפני 10 שנים.
עד לפני כמה שנים כל הנושא של מדיה חזותית היה חסום לחלוטין בפני הציבור החרדי. הרבנים לא אישרו, וכמובן עדיין לא מאשרים שימוש בטלוויזיה או בווידיאו, וכמובן שגם הליכה לבתי קולנוע אסורה.
יחד עם זאת, הציבור החרדי ברובו אינו מנותק, וחלקים ממנו נחשפו בצורה כזו או אחרת למדיום החזותי. יש כאלו שמחזיקים בהיחבא טלוויזיה בבית, יש כאלו שרוכשים מכשיר וידיאו ללא חיבור לטלוויזיה וכן הלאה. הציבור החרדי יודע על קיומם של סרטים ותכניות טלוויזיה, אבל התוכן הוא בעייתי מאוד לציבור זה, וכמובן  שגם המכשיר עצמו - הטלוויזיה - היה אסור בשימוש.

השינוי הגדול החל לפני שנים אחדות, עם הכנסת המחשב האישי לבתים, לאחר שרבנים התירו שימוש במחשב לצורכי עבודה. בניגוד לטלוויזיה, שהיא לחלוטין אסורה בשימוש, המחשב קיבל היתר (ולו חלקי) להיכנס לבתי הציבור החרדי. בהמשך החלו להשתמש במחשב כמסך לכל דבר, והחלו לצפות בסרטי וידיאו על גבי מסך המחשב. מכאן הדרך ליצירת סרטים המיועדים למחשב (תקליטורים) הייתה קצרה.

"אימה חרדית" – יוצרים וז'אנרים חדשים

הסרטים החרדיים מיועדים לצפייה במחשב בלבד, והם עוסקים בנושאים ובתכנים המתאימים לציבור החרדי. יצרו אותם אנשים ללא כל רקע בקולנוע או בטלוויזיה, שלמדו תוך כדי עבודה. ואולם, לאורך השנים איכות הקולנוע החרדי התפתחה והשתפרה. אם בהתחלה הסרטים היו ברמה טכנית ירודה, כיום חל שיפור רב מכל הבחינות: צילום, סאונד, תפאורה וכדומה. אחת הסיבות לכך היא הצטרפותם של אנשי קולנוע וטלוויזיה שחזרו בתשובה, ומשתלבים בתעשיית הקולנוע החרדי.

בין החוזרים בתשובה נמצאים יהודה ברקן, שלאחרונה גם משחק וגם מביים סרטי קולנוע חרדיים, מיכאל וייגל ("הפוך") , עירית שלג (לשעבר שחקנית ב"אבא גנוב"), שחקן התיאטרון אביתר לזר, גילי שושן ועוד. מלבדם משחקים בסרטים החרדיים גם שחקנים חילוניים מוכרים, כמו למשל השחקן אברהם סלקטר.

גם מבחינת תוכן הסרטים חלה התפתחות מרשימה. מגוון הנושאים גדל והתרחב, וכיום יש בקולנוע החרדי גם סרטי מתח, פעולה, קומדיה וכדומה (ולא רק סיפורי תנ"ך ודברי רבנים, כפי שניתן היה לצפות...). הסרטים עוסקים בנושאים אקטואליים, וחלקם מצולמים בחו"ל.

לינקים לכתבות בנושא זה:

 "קולנוע בעזרת השם"

 כתבה מ"מעריב" על הז'אנר מאת במאי חרדי

 על האחים גרובייס, יוצרי הקולנוע החרדים הבולטים, בויקיפדיה

 כתבה על האחים גרובייס בעיתון "מעריב"

 ראיון עם האחים גרובייס בעיתון "בשבע"

קישורים לסרטים:

 הסרט "עין טובה" 

 הסרט "זעקת הנפטר", סרט האימה החרדי הראשון

 הסרט "קוד סודי"

 הסרט "עיוורון"

 הסרט "אחים לנצח"

 הסרט "בלתי צפוי"

בזמן האחרון התפתח ז'אנר חדש: סרטי אימה.

 לקריאת כתבה מעניינת בנושא זה

 הסרט "זעקת הנפטר" – סרט אימה חרדי

ז'אנר חדש יותר הוא סרטים שנעשים בידי במאיות, ומיועדות לנשים

 לקריאת הכתבה

הוויכוח על הקולנוע החרדי

הכנסת המחשבים לבתים החרדיים ופריחת התקליטורים לצפייה במחשב הפכו לנורמה בחברה החרדית. יש עדיין מתנגדים לסרטי המחשב האלה, אבל הם מעטים יחסית. מידי פעם מתפרסמים פשקווילים בנושא, אבל רוב הרבנים אינם יוצאים בגלוי כנגד סרטי המחשב. אחד ההסברים לכך הוא שהרבנים עצמם יודעים שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, כלומר המחשבים והתקליטורים כבר נמצאים עמוק בתוך מרקם החיים החרדי, והיום כבר אי- אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. גם אם הרבנים יאסרו לצפות בסרטי המחשב, יהיה זה קשה מאוד לאכוף את הוראתם על הציבור כולו, מכיוון שהקולנוע החרדי הוא כבר חלק בלתי נפרד מהווי החיים החרדי, במיוחד של הילדים ובני הנוער.

טענה נוספת גורסת כי הרבנים עצמם מבינים כי בני הנוער והילדים מחפשים קולנוע ורוצים להיחשף אליו, ולכן במקום שיראו בהיחבא סרטים העוסקים בנושאים שסותרים את רוח החברה החרדית, עדיף שיראו בגלוי סרטים עם תכנים מתאימים.

מצורפים: שני פשקווילים (מודעות קיר), אחד אנונימי בשם "המעוררים", ואחד חתום בידי הרבנים. שניהם עוסקים בקולנוע ובמחשב ובאפשרות הצפייה בסרטים:

 פאשקוויל 1
 פאשקוויל 2

 שאלה לחשיבה: דרגו את אמצעי התקשורת השונים המוזכרים בפשקווילים, על פי רמת הפוטנציאל ההרסני שלהם, מבחינת הסכנה לערכי החינוך של החברה החרדית  ולניסיון להסתגר מפני התרבות המערבית: טלוויזיה, רדיו, עיתון חילוני, אינטרנט, סרטי קולנוע ישראלים, סרטי קולנוע פנים-חרדיים.

מגבלות והגבלות על הקולנוע החרדי

ממש כמו בכל כלי תקשורת חרדי, גם על הקולנוע החרדי מוטלות מגבלות. אמנם אף רב אינו מפקח על העשייה הקולנועית בצורה ישירה, אבל ברור לכל המעורבים בדבר כי יש מספר כללים לא כתובים שיש לציית להם אם רוצים שהסרטים יופצו בציבור החרדי.

בסרטים החרדיים לא תיראה אישה בשום שלב של הסרט. לכן האימא בסרט בדרך כלל מתה/נסעה לחו"ל/עובדת רחוק וכדומה. אחד מיוצרי הקולנוע החרדי, יהודה גרובייס (פירוט בהמשך), סיפר בריאיון לאחד העיתונים כי בעיבוד הקולנועי שעשה ל"יוסף מוקיר שבת" הייתה סצנה שבסיפור המקורי הוזכרה בה אם המשפחה: סצנת ניקוי הדג ומציאת האבן בתוכה. כדי להתאים את הסיפור לרוח הקולנוע החרדי יוסף עצמו הוא זה שניקה את הדג, ואמר לילדיו שהוא עושה זאת במקום אמם ולכבוד שבת.

מלבד האיסור על הופעת נשים בסרטים יש עוד כמה כללים בלתי כתובים:
1. אסור לקלל: באחד הראיונות לעיתון אמר אחד מיוצרי הקולנוע החרדי כי בסרטו הראו סצנה שבה ילד מדבר בצורה בוטה כלפי אביו. כדי לא להעביר מסר מוטעה, בסצנה שלאחר מכן אותו ילד מבקש מאביו סליחה על הדרך שבה דיבר אליו.
2. אסור להראות אלימות מוגזמת.
3. אסור לערער על הנחות היסוד בחברה החרדית.
4. המסר צריך להיות עם תוכן חינוכי/דתי כלשהו.

עיקרון זה מתקשר לנושאים הנפוצים בקולנוע החרדי: סרטי הפעולה, המתח והקומדיה עוטפים בתוכם מסרים יהודיים חינוכיים כמו אמונה בד', חסד, כיבוד הורים, צדקה וכדומה. 
האם ניתן לכנות סרטים אלו "אמנות" או "יצירה"? האם הקולנוע החרדי אינו אלא כלי חינוכי מגויס?
אין לשאלה זו תשובה חד משמעית. יש אנשי קולנוע חרדי (יוצרים/מפיקים /מפיצים) הרואים בעבודתם שליחות חינוכית של ממש. הם רואים חשיבות רבה לכך שהם מעבירים תכנים חינוכיים לילדים, ובנוסף מונעים מהם לפזול לעבר הקולנוע החילוני. הרווח הכספי פחות חשוב להם, והעיקר הוא המטרה החינוכית.

לעומתם, יש כאלו שזיהו הזדמנות עסקית, ו"עלו על הגל". ברור שהם מעוניינים לעשות קולנוע שיתאים לרוח הציבור החרדי, אך מעבר לכך מטרתם היא כספית.
וכמובן יש את מי שאוהבים קולנוע, ולראשונה בחייהם ניתנה להם הזדמנות לעסוק בכך במסגרת החברה הדתית.