חלון 1: מושגים בשיטה הדמוקרטית

פרק ראשון:

השיטה הדמוקרטית והשיטה הדמוקרטית הישראלית

צ'רצ'יל אמר: "דמוקרטיה היא שיטת שלטון גרועה אך עדיין לא נמצאה טובה ממנה."
                                                                                         


כדי להבין את עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית עלינו להכיר את המושגים: חוקה, חוק, חוק יסוד, הפרדת רשויות, כנסת, ממשלה, מערכת משפט ועוד.

בפרק זה נבדוק את משמעותה של חוקה למדינה בהיבטים היסטוריים, פוליטיים ומשפטיים.

המטרה: לעורר את התלמידים למחשבה, מדוע למרות כל הניסיונות עדיין אין למדינה חוקה כתובה, וכן לחשוף את התלמידים למושגים הרלוונטיים לנושא.

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. מנהיגי היישוב העברי בארץ ישראל וראשי הציונות הושפעו השפעה עזה מהמסורת הבריטית הן בשל הישענות פוליטית על בריטניה, שממנה יצאה הצהרת בלפור ולה ניתן המנדט על ארץ ישראל, והן בשל הכבוד למסורת הדמוקרטית האנגלית. הפרלמנט בווסטמיניסטר, אם הפרלמנטים, שימש מופת לראשי היישוב העברי בשנים שקדמו להקמת המדינה.
(מתוך: רובינשטיין אמנון, המשפט הקונסטיטוציוני, מבוא, 1996).

חוקות דמוקרטיות מעמידות במרכזן את ערכי שלטון החוק, החירות והשוויון, שלילת שימוש באלימות לצורכי השגת שלטון או החלפתו, יצירת איזונים ובלמים בין רשויות השלטון, וכיבוד מעמדו וזכויותיו של האזרח. במדינות רבות הפרדת הדת מהמדינה היא הבסיס הן לחופש אמונה והן לחופש דת. אף כי העקרונות היסודיים של הדמוקרטיה הם אוניברסליים, חברות שאימצו את שיטת הממשל הדמוקרטית יצרו מגוון של "נוסחאות דמוקרטיות" המשקפות את ריבוי המסורות והתרבויות (ירון האזרחי, לקראת דמוקרטיה חוקתית, מבוא).

פרופ' רובינשטיין (המשפט הקונסטיטוציוני, 1996) אמר כי השוני העיקרי בין היסוד הבריטי לבין עקרונות המשטר בישראל נעוץ לא בניסיון המנדטורי אלא בניסיון היישובי הציוני שהזין את שורשי המדינה.


משימה: מהו השלטון המנדטורי ומה היו השפעותיו על התנהלות שלטון החוק במדינה
 (הרשות המחוקקת והרשות השופטת)?

 חוקה: בעד או נגד

מהי חוקה (מתוך החוקה לישראל: היבטים היסטוריים, פוליטיים ומשפטיים, המכון הישראלי לדמוקרטיה)? חוקה היא מערכת של כללי יסוד וחוקי יסוד הקובעים את המבנה של מערכות השלטון ומוסדותיו, את סמכויותיהן, את יחסי הגומלין ביניהן ואת גבולות פעולתן וכן את זכויות האדם היסודיות ואת יחסי הפרט עם מערכת השלטון.

את הרעיון הראשוני לחוקה הגה במאה ה-4 לפנה"ס הפילוסוף היווני אריסטו. בספרו "פוליטיקה" הוא כתב על הצורך בחוקה שתפקידה לנהל את ענייני הפוליס.

הפילוסופים היוונים והרומאים דיברו על החוק הטבעי המשמש כמסגרת לכל הנושאים ולכל שלטון. ראשי הדתות המונותיאיסטיות ציינו את החוק האלוהי שהשלטון צריך לציית לו.

פריצות דרך משמעותיות ברעיון החוקה היו בהסכם "מגנה כרטה" מ-1215, שבו ג'ון מלך אנגליה ויתר על חלק מסמכויותיו לאחר מאבק עם האצילים, וב"כתב הזכויות" (BILL OF RIGHTS) מ-1689. שניהם פורסמו באנגליה, למרות שאין בה חוקה כתובה.
מאוחר יותר פורסמה חוקת ארצות הברית (1787) וחוקות של מדינות נוספות.

קיימות שתי הגדרות לחוקה: חוקה פורמלית (כתובה) כמו חוקת ארצות הברית, וחוקה מטריאלית (בלתי כתובה) כמו החוקה הבריטית, הנשענת על מסורת רבת שנים.

החוקה הפורמלית היא נוקשה, בעלת מעמד על-חוקי, יש בה נושאים שאין אפשרות לשנותם ונושאים אחרים שרק בתנאים מיוחדים (רוב מיוחס בפרלמנט, משאל עם וכדומה) יכולים לשנותם.
לעומתה, החוקה המטריאלית היא גמישה, בעלת חוקים קונסטיטוציוניים שנתקבלו על ידי הפרלמנט בתהליכי חקיקה רגילים. כשהם שווים מכריע החוק האחרון שהתקבל. המשמעות הנובעת מכך שבמדינות שאין בהן חוקה כתובה (אנגליה, ישראל) הפרלמנט (הכנסת) הופך למוסד העליון (עליונות הפרלמנט).

חוקה למדינה

הדיון הציבורי בנושא חוקה  החל כבר בכ"ט בנובמבר 1947, בעקבות החלטת עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בעניין חלוקת ארץ ישראל. בהחלטה מופיעה דרישה מפורשת לחוקה: "כל מדינה (יהודית וערבית) בתוך חודשיים מצאת החיילים הבריטיים תערוך בחירות דמוקרטיות לאסיפה מכוננת, שתפקידה לכונן ממשלה זמנית ולחבר חוקה דמוקרטית למדינתה. החוקה תכלול הוראות להבטיח את שמירת זכויות יסוד של האזרחים במדינה היהודית והערבית כתנאי להכרה בעצמאותן של שתי המדינות..." (רובינשטיין 1996).

בהכרזת המדינה (14/5/48) נאמר: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט... ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מיום 1 באוקטובר 1948".
                                                                    
                                                    

                                                                                        

 קישור למגילת העצמאות

משימה: לדברי פרופסור רובינשטיין (1996) הכרזת העצמאות איננה בגדר מסמך משפטי רגיל, ובחלקה הגדול משמעותה דקלרטיבית (הצהרתית) בלבד, אך אין פירוש הדבר כי ההצהרה מחוסרת תוקף משפטי.
הכירו את ההכרזה על ארבעת חלקיה: התמקדו בחלק השני שלה (אי חיבור חוקה)
ובחלק השלישי (יסודות החירות...  שוויון...).

  1.  יש הטוענים כי הכנסת הראשונה הפרה את החובה בהכרזה לחבר חוקה. אתרו בטקסט את ההוראה האופרטיבית לחוקק חוקה (היעזרו בפרשנות של פרופסור רובינשטיין, המשפט החוקתי, 1996 עמ' 53-47).
  2.  השופט שמעון אגרנט בפסק הדין התקדימי בג"צ "קול העם" התבסס בין השאר על הכרזת העצמאות וכתב: השתתת המדינה על יסודות החירות... התייחסו לטקסט זה. נמקו האם לדעתכם להכרזת העצמאות יש תוקף משפטי (רובינשטיין עמ' 60-53).

במהלך השנים 1950-1949 התנהלו דיונים נוקבים בעד ונגד חוקה כתובה למדינה, דיונים שחצו מפלגות. מפ"ם, חירות, הציונים הכלליים ומק"י (כל סיעה מנימוקיה שלה) דרשו חוקה וטענו: חוקה היא יסוד שעליו עומדת מערכת שלטון והיא מסדירה את היחסים בין הרשויות השונות.
לחוקה יש ערך חינוכי ותרבותי המשמש סמל לאחדות האומה בתקופה של קיבוץ גלויות. לרוב המדינות יש חוקה, וכבר בעצרת האו"ם ובהכרזת העצמאות דובר מפורשות על כתיבת חוקה.

המתנגדים לחוקה, שכללו את מפא"י, המפלגות הדתיות-חרדיות והפרוגרסיביים, טענו בין השאר: חוקה אינה צורך הכרחי. ראו את בריטניה הגדולה שגם לה אין חוקה כתובה. חוקה יוצרים במצב של יציבות בחיי המדינה ואנחנו עדיין מדינה בראשית דרכה. הגדיל לעשות ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, שהתנגד לחוקה. בוויכוח על הצורך בחוקה כתובה שהתקיים בכנסת הראשונה אמר בן גוריון (רובינשטיין 1996, עמ' 19): "באנגליה כפוף המלך לחוק לא פחות ממנקה הארובות וראש הממשלה לא פחות ממצחצח הנעליים והיעדר חוקה מיוחסת לא יפחית אלא יגביר את שלטון הדמוקרטיה..."

 

   

                                                               
ב-13 ביוני 1950 החליטה הכנסת ברוב קולות לקבל את הצעתו של ח"כ יזהר הררי (מהמפלגה הפרוגרסיבית), המוכרת כיום כ"פשרת הררי": "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת חוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסוד בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד התאגדו לחוקת המדינה".


חוקי יסוד

במהלך השנים חוקקו הכנסות השונות 11 חוקי יסוד. נשאלת השאלה מה ייחודם של אותם חוקי יסוד, האם יש להם עליונות על פני חוקים אחרים, מיהו הגוף הקובע את עליונותם, האם ניתן לשריינם וכיצד.
יש הטוענים כי לחוקי היסוד אין כל עדיפות, הם אינם משוריינים ויש אפשרות לבטלם או לשנותם ברוב רגיל במליאה. אחרים טוענים כי החוקים הקרויים  חוקי יסוד הם בעלי אופי קונסטיטוציוני והם מהווים את התשתית החוקתית בעתיד, ולכן יש לשריינם ובכך להקנות להם עליונות. חוקי יסוד עוסקים בהסדרת הסמכויות של מוסדות השלטון ודרך בחירתם, תוך מתן הגנה לזכויות היסוד של הפרט, והם אמורים להבטיח את אופייה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל. בחלק מחוקי היסוד הבטיח המחוקק את עליונותם על ידי סעיפים נוקשים ומגבילים (סעיף משוריין, פסקת הגבלה) (חוקה לישראל: היבטים היסטוריים, פוליטיים ומשפטיים).

 קישור לאתר הכנסת: חוקה

משימה:
מה ייחודם של חוקי היסוד שהוזכרו בהצעתו של ח"כ יזהר הררי?
התייחסו בתשובתכם למעמד (סעיף משוריין, פיסקת הגבלה) לתוכן ולצורה.



המהפכה החוקתית

שני חוקים קונסטיטוציוניים מובהקים חוקקו ב-1992, והם מייצגים את המהפכה החוקתית: חוק יסוד חופש העיסוק (תשנ"ב, 1992) וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (תשנ"ב, 1992).
בשל התנגדות המפלגות החרדיות והדתיות הובאו החוקים לכנסת בנפרד, אך ניתן לראות בהם מגילת זכויות. בשניהם ניתן תוקף משפטי להכרזת המדינה ולעקרונותיה, ולראשונה  הוכרה מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בחוק יסוד.
מהפכה זו מזוהה עם השופט פרופ' אהרון ברק. אבל לא כולם רואים במהפכה  החוקתית הישג. השופטים משה לנדוי ואליעזר גולדברג, כל אחד מטעמו, טוענים כי לא נוצרה כל מהפכה, החקיקה לא יצרה זכויות חדשות או עיקרון משפטי חדש וזכויות האדם כבר היו מוגנות בחוקים אחרים. גם פרופ' מרדכי קרמניצר (חוקה בהסכמה, עמ' 70) טוען כי חוקים אלה טומנים גם סיכון למשבר חוקתי משטרי חמור ביותר. משבר כזה עלול להתפתח בכך שבית המשפט לא יעמוד בפיתוי להרחיב את תחום הזכויות מעבר לתחום שהמחוקקים התכוונו. התפתחות כזאת עלולה ליצור תגובה קשה של המערכת הפוליטית (חוקה בהסכמה, עמ' 60).

משימה:
האם שני חוקי היסוד, חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו, אכן מהווים מהפכה חוקתית? התייחסו לזכויות כמו שוויון, חופש ביטוי, חופש דת, חופש מחאה ועוד.

הפרדת רשויות

רעיון הפרדת הרשויות במשמעות הקלאסית נוסח במאה ה-18 על ידי מונטסקייה, שביקש לשקף את המציאות המשפטית באנגליה. באותה תקופה הרעיון היה לייחד את תפקידי השפיטה לשופטים, תפקידי הביצוע למינהל ותפקידי החקיקה למחוקק. גם כיום משטר דמוקרטי נאור הוא משטר של הפרדת רשויות. ואולם, הדגש מוסט מההפרדה בין הרשויות לעבר משטר של יחסי גומלין, איזונים ובלמים (רובינשטיין 1996).

הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, כי בדרך זו ניתן למנוע ריכוז יתר של כוח בידי רשות אחת ובכך להבטיח את הדמוקרטיה ולשמור על חירותם של הפרט והכלל.

המשטר בישראל הוא דמוקרטי פרלמנטרי.

הכנסת היא הרשות המחוקקת במדינה, ותפקידה המרכזי הוא לחוקק חוקים. בכנסת מכהנים 120 נציגים, שנבחרים בבחירות יחסיות לכהונה בת ארבע שנים. בראש הכנסת מכהן יו"ר הכנסת, שנבחר לתפקידו מקרב חברי הכנסת, בדרך כלל מהסיעה הגדולה. במסגרת הכנסת פועלת מליאת הכנסת וכן הוועדות השונות. בנוסף לחקיקה, הכנסת אחראית לבחירת נשיא המדינה.

 קישור לאתר הכנסת

הממשלה – בישראל,  כמו בבריטניה, הממשלה מורכבת מתוך הפרלמנט ורובם המכריע של חבריה הם חברי כנסת. אמנם החוק מתיר לצרף לממשלה שרים שאינם חברי כנסת, אבל בדרך כלל הם מהווים מיעוט מכלל שרי הממשלה. ממשלה הצומחת מהפרלמנט וזקוקה לאמונו כדי לכהן מלמדת על מידת הפרדת רשויות נמוכה (רובינשטיין 1996).

הממשלה היא הרשות המבצעת, הממונה על ניהול ענייני המדינה, ונתונה לפיקוח מתמיד של הרשות המחוקקת (כנסת) ושל המערכת המשפטית (הרשות השופטת).

 קישור לאתר הממשלה

קיימים שני מודלים מקובלים של ממשלות דמוקרטיות. המודל הנשיאותי (ארצות הברית) והמודל הפרלמנטרי (ישראל).
ב-1992 נעשה ניסיון לשנות את שיטת הבחירות לראש הממשלה, וחוקק "חוק הבחירה הישירה". יוזמי החוק היו קבוצת מרצים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובראשם פרופ' אוריאל רייכמן. הם התבססו על חלק מההצעה חוקה לישראל (אוריאל רייכמן פעל רבות למען חוקה לישראל). היוזמה לחוק נבעה משיטת המשטר שהייתה נהוגה, שיטה שהעניקה כוח רב לסיעות הקטנות (לשון מאזניים). חוק היסוד החדש התקבל לאחר שורה של מהלכים דרמתיים, חרף התנגדות הממשלה וראש הממשלה דאז יצחק שמיר. השיטה שילבה בין השיטה הנשיאותית ובין השיטה הפרלמנטרית, דבר שלא היה לו תקדים בעולם, אך לאחר שלוש מערכות בחירות שבהן הופעל החוק הוא בוטל תוך הסכמה נדירה במערכת הפוליטית שהחוק במתכונתו היווה כישלון.
הרחבה בנושא, רובינשטיין, 1996, עמ' 690-687

הרשות השופטת

אם יש תחום בישראל שדבריו של מונטסקייה באים בו לידי ביטוי באופן גורף הוא תחום הרשות השופטת.
הרשות השופטת נהנית מהיעדר כל תלות ברשות אחרת. אי-תלות בעלת משמעות כפולה – עניינית ואישית.
עניינית – אין על שופט מרות בענייני שפיטה זולת מרותו של החוק.
אישית – הבטחת משרתו של השופט ושחרורה מכל לחץ אפשרי.

מערכת המשפט בישראל בנויה משלוש ערכאות: בית משפט השלום (ערכאה ראשונה) בית משפט מחוזי (ערכאה שנייה, לעתים ראשונה) בית המשפט העליון (ערכאה עליונה) הפועל בשני תפקידים: בית משפט לערעורים ובית משפט גבוה לצדק (בג"צ).

 קישור לאתר מט"ח

משימה:
 1. הכירו את מוסדות המשפט בישראל ותפקידו של כל מוסד.
 2. מהן סמכויות השפיטה המוגדרות בחוק לבג"צ? מיהם העותרים שבג"צ פותח דלתותיו
     בפניהם? מהי "זכות עמידה"?
 

מערכת היחסים המורכבת בין הרשות המחוקקת ובין הרשות השופטת

מערכת היחסים בין הרשות המחוקקת ובין הרשות השופטת מורכבת. הרשות המחוקקת קובעת את החוקים, והמשמעות היא התוויית מדיניות. הרשות השופטת צריכה ליישם חוקים אלה.
על פי פרופ' אהרון ברק (אצל רובינשטיין 1996) "התפיסה הראויה של הפרדת רשויות משמעותה כי החוק יפורש באופן המגשים את מדיניות המחוקק... מעשה החקיקה הנו תוצאה של שיתוף פעולה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת, הראשונה מניחה את היסודות של מפעל החקיקה – בקביעת חוקים, והשנייה – מיישמת יסודות אלה ונותנת להם מובן".

באיזון שבין הרשויות, לרשות השופטת יש תפקיד מרכזי. היא מפקחת על פעילותן של הרשות המחוקקת והמבצעת, בקיום שלטון החוק על מובניו השונים (רובינשטיין עמ' 347)... קיומה של הביקורת השיפוטית על הרשויות האחרות הנה מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. טול ממשטר דמוקרטי  את סמכות השיפוט ונטלת את נשמתו" (שם).
"... תנאי מרכזי לקיומה של רשות שופטת בלתי תלויה הוא אמון הציבור שרשות זו עושה צדק על פי דין שהשפיטה נעשית ללא משוא פנים. אמון הציבור נבחן על פי אמות מידה אובייקטיביות" (שם).

אקטיביזם שיפוטי

המערכת הפוליטית הסתגלה במשך השנים לתפקיד המכריע שממלאים שופטים, ולא רק שופטי בית המשפט העליון, בהחלטות השונות הקשורות למרקם החיים הפוליטי, המדיני, החברתי ועוד. כשהמערכת הפוליטית לא הייתה מסוגלת לקבל הכרעה, המערכת המשפטית מילאה את החלל שנוצר. למשל, שופטת בית משפט השלום הביאה לפתיחת בתי הקולנוע בערב שבת בירושלים (רובינשטיין עמ' 32), וועדות חקירה משפטיות רכשו לעצמן עוצמה גדולה הרבה מעבר לנהוג במדינות אחרות (שם).

פרופ' רובינשטיין כותב בספרו שאי אפשר להתעלם מהבעייתיות של התערבות משפטית רדיקלית שמפעיל בית המשפט העליון, התערבות שאין דומה לה במדינות אחרות. היא מרגילה את הציבור למצב אנומלי, מעבירה את ההכרעה מהנבחרים לבית המשפט... (עמ' 34)

בן דרור ימיני בידיעה שהתפרסמה במעריב מיום 23/6/08 :
כותרת: אקטביזם ללא גבולות
כותרת משנה: צריך לזעוק בפעם האלף ואחת: אין בשום מדינה מתוקנת בית משפט שמעז להתערב בעניינים מדיניים.

ימיני מותח ביקורת חריפה על התערבותו של בג"צ בהסכם הרגיעה עם חמאס (בג"צ הוציא צו ביניים שעיכב את פתיחת המעברים, לאחר מכן הצו בוטל), וזאת בשל פנייה לבג"צ של משפחת שליט למנוע את פתיחת המעברים עד שחרור בנם גלעד.
לדבריו של ימיני בג"צ החליט לעכב הסכם מדיני שעליו חתמה ישראל (התערבות ברשות המבצעת).

פרופ' דניאל פרידמן כתב עוד לפני שמונה לשר המשפטים: "נראה שקשה לבג"צ להודות שיש תחום הנמצא מחוץ להישג התערבותו... בית המשפט העליון הרחיב את סמכותו וגלש הן לתחום הכנסת והן לתחומה של הממשלה... "


עוצמתו של בג"צ

בג"צ הוא כלי רב עוצמה לעיצוב צביונה של מדינה כמדינה חופשית ושוחרת צדק. עתירה לבג"צ יכולה להיות מוגשת כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה שלדעת העותר עומדים בסתירה לעקרונות הצדק וחוקי המדינה. תחת הנהגתו של נשיא בית המשפט העליון הפרופ' אהרון ברק אימץ בג"צ גישה של אקטיביזם שיפוטי הגורסת כי בג"צ יכול לדון גם בדברים שאינם קשורים ישירות לדברים שהובאו בפניו, וביכולתו לבטל חוקים הסותרים חוק יסוד. כמו כן להרחיב את "זכות העמידה", שלפיה לא רק מי שנפגע אישית יכול להגיש עתירה לבג"צ, והדבר פתח דלת בפני עותרים ציבוריים כגון האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים.

יש המתנגדים לגישה זו של האקטיביזם השיפוטי וטוענים כי בג"צ מערער את היציבות השלטונית בישראל, והאקטיביזם השיפוטי שהתחזק בתקופתו של פרופ' אהרון ברק זוכה לקיתונות רבים ואף פילג את מערכת המשפט לשני מחנות.
בראש מחנה אחד עומד שר המשפטים בכנסת ה-18, פרופ' דניאל פרידמן, שעם כניסתו לתפקיד פעל לחקיקת חוק שיגדיר את תחומי התערבותו של בית המשפט, כלומר באילו נושאים לבג"צ יש סמכות לדון.
בראש המחנה השני עומדים נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) הפרופ' אהרון ברק וממשיכת דרכו הנשיאה דורית בייניש.

מדד הדמוקרטיה 2008

הוויכוח הציבורי הקולני בין השר פרידמן לפרופ' ברק אינו מטיב עם מעמדה של הרשות השופטת בעיני הציבור. דוח מדד הדמוקרטיה (המכון לדמוקרטיה ישראלית) שפורסם ביוני 2008 קובע: 35% בלבד רואים בבית המשפט  העליון כשומר על הדמוקרטיה בישראל.
לראשונה זה שנים שהתקשורת (36%) "עקפה" את בית המשפט העליון כמי שנתפס כשומר על הדמוקרטיה.

 קישור למדד הדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה.

 
 משימה: לימדו את עיקרי הממצאים של מדד הדמוקרטיה (2008) וענו:

1. התקשורת דחקה את רגליו של בית המשפט העליון כמוסד השומר בצורה הטובה ביותר על הדמוקרטיה הישראלית למקום שני. מה משמעות הדברים לגבי מעמדו של בית המשפט העליון בקרב הציבור?
2. לאחרונה יזם השר פרידמן, בין השאר, את חוק הקדנציות, לפיו נשיאי בית המשפט יכהנו בתפקידם שבע שנים בלבד. החוק יאפשר למנות נשיא לא רק על סמך ותק. יש הטוענים כי החוק יאלץ את שופטי העליון לעשות לעצמם לובינג בקרב הפוליטיקאים.

כלל ראשון לאתיקה של השופטים קובע ששופט לא יפנה ולא יבקש.
מה דעתכם לגבי הצעת חוק זו? האם היא תחזק או תחליש את מעמדו של בית המשפט העליון בקרב הציבור? ומה (אם בכלל) תהיה הפגיעה בדמוקרטיה?


משימה מסכמת

חולשתה של המערכת הפוליטית מצד אחד, והתחזקותה של המערכת המשפטית מצד אחר, הולידו דרישות לשינוי בדפוסי המשטר.
• עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה בהנהגת השופט מאיר שמגר הגישו לאחרונה לכנסת ולציבור הצעה: "חוקה בהסכמה"
                                                                                     
• במבוא לחוקה כותב השופט שמגר: "חוקה היא פרי פשרה הכרחית: אנו ערים לכך שניסיונות הכנסת לחוקק חוקה שלמה כשלו בעבר... הסכמה רחבה מחייבת פשרה..." 

• ועדת חוקה, חוק ומשפט בראשותו של הפרופ' ח"כ מנחם בן ששון מקדמת רפורמה לשינוי שיטת הממשל.

 
ועדת החוקה, חוק ומשפט, כנסת

נתחו עם התלמידים את מעמדה והתפתחותה של החוקה במדינת ישראל לאורך השנים (על פי הפרק הנלמד). נמקו: חוקה למדינת ישראל: בעד או נגד?