דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,476 כניסות לאתר
אינפוטיינמנט

מאת: מנשה בן מאיר

תוכן השיעור - סיכום למורה
» מבוא
» סיכום המאמר
 מערכי שיעור ודפי מטלות


תוכן השיעור - סיכום למורה

מבוא
טשטוש הגבולות שבין מידע לבידור הפך בתחילת המאה ה-21 לאחד המאפיינים הבולטים בתקשורת ההמונים ובתפיסת המציאות של האדם. מה שנוצר לנגד עינינו הוא ז'אנר חדש: מידע (information) ובידור (entertainment) העשויים מקשה אחת.

את התרומה המשמעותית להתפתחותה של מגמת האינפוטיינמנט ניתן לייחס לחדירתו של המדיום הטלוויזיוני ובעיקר לתפיסת העולם המסחרית, המשפיעה על שוק התקשורת בכלל. תופעת אינפוטיינמנט באה לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים:

ראשית, במסגרת הדיווח החדשותי. על פי תפיסה זו השיקול המרכזי באיזו צורה לדווח נשען קודם כל על הפוטנציאל המסחרי, קרי: על מידת האטרקטיביות של הדיווח לנמען. שנית, מתוך כך מורחב מושג החדשות והוא מכיל בתוכו גם תחומים שבעבר לא היו ראויים לדיווח. לדוגמה: דיווח מסיבי על ענייני בידור תוך הפיכת דמויות מפתח מתחום זה לגיבורי חדשות.

גלימת החדשות שבה מתכסה תחום הבידור מעניקה למוצרי התרבות תדמית של חשיבות ומרכזיות. נטען כאן כי היא מרגילה את הקהל לנורמות של חשיבה בלתי ביקורתית על תרבות.


סיכום המאמר
(מתוך פוסטמן ניל, בידור עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים ספריית פועלים 2000)
במשך מאתיים השנים האחרונות נשלטה אמריקה על ידי שיח ציבורי מושכל שצורתו הייתה תוצר של מכבש הדפוס. במאות השמונה עשרה והתשע עשרה הציג הדפוס הגדרת אינטליגנציה שנתנה עדיפות לשימוש אובייקטיבי ורציונאלי במחשבה ובו בזמן עודד צורות של שיח-ציבורי בעלות תוכן רציני וסדור על-פי ההיגיון. השימוש בשפה כאמצעי להעלאת טיעון מורכב היה צורת שיח חשובה, מהנה ורווחת כמעט בכל זירה פומבית.

לקראת אמצע המאה התשע עשרה חברו יחד זה לזה שני רעיונות: הטלגרף והצילום, שהתלכדותם סיפקה צורה חדשה לשיח הציבורי באמריקה. השותפות בין רעיונות אלה הניחה את היסוד לעידן עסקי השעשועים. הטלגרף מחק קווי גבול ויצר רשת מידע אשר נתנו משמעות חדשה לשיח הציבורי. כך הוצג סוג של שיח ציבורי בעל מאפיינים צורניים מדהימים: שפתו הייתה שפה של כותרות- סנסציונית, מקוטעת, בלתי אישית. חדשות לבשו צורת סיסמה שניתן להבחין בה בהתרגשות ואז לשכוח ממנה.

השותפות בין הטלגרף והדפוס הפכה את המידע לסחורה, "דבר" שאפשר לקנות ולמכור בלא קשר לשימושיו או למשמעותו והצילום יצר שפה בעלת דימויים מוחשיים. עולם הדימויים החדש, והצילום בראשו, לא תפקד כתוסף לשפה, אלא שאף להחליפה כאמצעי הראשי העומד לרשותנו כדי להבין ולבחון מציאות. הצילום והטלגרף הפכו את החדשות ממידע שימושי לעובדה מנותקת מהקשר.

השימוש היחיד שנותר למידע הנעדר כל זיקה אמיתית לחיינו - בידור. "השפה" שהציעו הצילום והטלגרף התקדמה בלא הקשר, לא הסבירה דבר והציעה ריתוק במקום מורכבות ולכידות. כל אחד מאמצעי התקשורת שהצטרף לשיחה האלקטרונית בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים קיבל את הנהגתם של הצילום והטלגרף.

אמצעי התקשורת של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, כשהטלוויזיה והצילום במרכזם, נתנו קיום לעולם חדש - עולם של "אחת שתים שלש דג מלוח". מקום שבו מאורע כל שהוא, ואחריו אחר, קופצים לרגע לשדה הראיה ואז נעלמים שוב. זהו עולם בלתי מובן, עולם שאינו שואל אותנו דבר ולמעשה אינו מאפשר לנו לעשות דבר, עולם אשר בדומה למשחק הילדים "אחת שתיים שלש דג מלוח", סגור לעצמו לחלוטין וכמוהו גם מבדר לאין קץ.

למרות שבמקומות רבים בעולם הטלוויזיה משתמשת באותה טכנולוגיה, היא עשויה להיות מדיום שונה לגמרי מזה המוכר לנו. הכוונה היא למקומות שבהם למרבית האוכלוסייה אין יותר ממכשיר אחד וקולטים בהם רק תחנה אחת. מקומות שבהם הטלוויזיה אינה מתפקדת סביב לשעון, היכן שתכליתן של רוב התוכניות היא קידום ישיר של האידיאולוגיה והמדיניות של השלטון, היכן שאין פרסומות מסחריות והדימוי העיקרי הוא "ראשים מדברים". למעשה, מתפקדת הטלוויזיה במקומות אלו כאילו הייתה רדיו. מסיבות אלו ונוספות לא תהיה לטלוויזיה באותם מקומות אותה משמעות או כוח שיש לה באמריקה ומכאן שאפשר להשתמש בטכנולוגיה תוך מזעור של השלכותיה החברתיות.

הטלוויזיה האמריקנית היא חיזיון יפיפה, תענוג חזותי, שופעת אלפי דימויים מדי יום ביומו. היא מציעה לצופים מגוון של חומרים, דורשת כישורים מזעריים לשם הבנתם ושואפת במידה רבה לריצוי רגשי. אפילו הפרסומות המסחריות, עשויות היטב, מסברות את העין ומלוות במוזיקה מרגשת. אין ספק שמיטב הצילום בעולם נראה בפרסומות בטלוויזיה. במילים אחרות הטלוויזיה באמריקה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהלה.

מובן שיהיה זה בנאלי לומר שהטלוויזיה מבדרת. הטענה כאן היא אינה שהטלוויזיה מבדרת, אלא שהיא עשתה את הבידור עצמו למתכונת הטבעית להצגת כל התנסות. מכשיר הטלוויזיה שלנו מחבר אותנו בדרך קבע לעולם, אך עושה זאת בארשת מחויכת שאינה משתנה. הבעיה היא אינה שהטלוויזיה מציגה לפנינו חומרים מבדרים, אלא שכל החומרים מוצגים כמבדרים- וזה כבר עניין אחר לגמרי.

במילים אחרות בידור הוא אידיאולוגיית העל של השיח הטלוויזיוני כולו. לא חשוב מה מתואר מאיזו נקודת מבט, ההנחה הראשונית היא שהטלוויזיה נמצאת שם כדי לשעשע ולבדר אותנו. לכן אפילו במופעי חדשות המספקים לנו מדי יום קטעי טרגדיה וברבריזם, הקריינים דוחקים בנו "להיות עמם מחר". לשם מה? הרי דקות של רצח ומהומות רחוב די היה בהן לחודש של לילות מחוסרי שינה. אנו נענים להזמנתם של הקריינים משום שאנו יודעים שאין צורך לקחת את "החדשות" ברצינות, הכול שעשוע. כל דבר ודבר במופע החדשות אומר לנו זאת - חזותם הנאה ולבביותם של חברי הצוות, ההלצות הנעימות, הנעימה המרגשת הפותחת ונועלת את המופע, הקטעים המוסרטים מלאי החיוניות, הפרסומות המגרות- כל זאת ועוד מרמזים כי מה שראינו זה עתה אינו סיבה להתייפח. מופע חדשות אם לומר זאת בפשטות, הוא מתכונת לבידור, לא לחינוך או להתבוננות או לזיכוך.

עם זאת אל לנו לשפוט בחומרה יתרה את אלה שעיצבו זאת כך. הם "מטלווזים" את החדשות כדי שיראו. אין כאן מזימה אלא הכרה בכך ש"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המצויה בזיקה הדוקה למראה של דימויים חזותיים ולא טלוויזיה העוסקת בשיח מושכל הכולל היפותזות, טיעונים, דיונים, סיבות, הפרכות וכו'.

כפי שריקוד ופנטומימה אינם עוברים טוב ברדיו כך גם דיבור מורכב ותקף אינו עובר טוב בטלוויזיה. זה לא דבר שלא ניתן לעשותו, אך אין זו טלוויזיה במיטבה, ואין זו טלוויזיה שמרבית האנשים יבחרו בה.

אמנם יש תוכניות אשר חותרות בברור לשמור על אוירה אינטלקטואלית כמו "פגוש את העיתונות", אך אלה משובצות בלוח המשדרים כך שלא תעמודנה בתחרות עם תוכניות בעלות עניין חזותי רב, שהרי אחרת לא יצפו בהן. מה שאנשים צופים בו ואוהבים לצפות בו, הוא מיליוני תמונות נעות, בעלות משך קצר ומגוון דינאמי. המדיום חייב מטבעו להדחיק את תוכנם של רעיונות כדי לענות על הדרוש ליצירת עניין חזותי: כלומר, לסגל ערכים של עסקי השעשועים.

כולם פונים לטלוויזיה כדי להתעדכן בנושאים רבים ולכן חזקה תהודתה של הטלוויזיה ברחבי התרבות. הדרך שבה מציגה הטלוויזיה את העולם הפכה לדגם הראוי להמחזת העולם. על מסך הטלוויזיה, בידור הוא המטפורה לכל שיח. מחוץ למסך המטפורה אינה שולטת. הטלוויזיה היא זו שמכתיבה את סגנון ההתנהגות בפוליטיקה, בדת, בעסקים, בחינוך, במשפט ובעניינים חברתיים חשובים אחרים.

אמריקנים אינם מדברים זה עם זה, אלא מבדרים זה את זה, אינם מחליפים רעיונות אלא דימויים, אינם טוענים טענות הבנויות מהיגדים, אלא טוענים בעזרת חזות נאה, סלבריטאים ופרסומות. שכן המסר של הטלוויזיה כמטפורה אינו שכל העולם במה, אלא שהבמה מקומה בלס - וגאס, נוואדה.

הביטוי "נעבור כעת..." משמש במשדרי רדיו וטלוויזיה כדי לציין כי מה ששמענו או ראינו עתה אינו נוגע למה שאנו עומדים לשמוע ולראות מיד. ביטוי זה הוא אמצעי לאישור העובדה שהעולם, כפי שמציגים אותו אמצעי התקשורת האלקטרונית, הוא חסר סדר או משמעות ואין לקבלו ברצינות. הטלוויזיה לא המציאה את השקפת העולם של "נעבור כעת...", השקפת עולם זו היא תולדת הזיווג בין הטלגרף והצילום. עם זאת הטלוויזיה היא זו שטיפחה אותו והביאה אותו לכדי בגרות מעוותת. בטלוויזיה כמעט כל חצי שעה הוא אירוע נבדל, נפרד מתוכן, בהקשר ובמרקם הרגשי שלו מן האירוע שקדם לו ומזה שאחריו. התוכניות בנויות כך שכמעט כל מקטע שמונה דקות יכול לעמוד כאירוע שלם בפני עצמו-משום שהטלוויזיה מוכרת את זמנה בשניות ובדקות, משום שהיא נאלצת להשתמש בדימויים יותר מאשר ממילים. כמובן שאופן השיח של "נעבור כעת..." אשר מוצג ב "חדשות היום" בטלוויזיה, מספק לנו לא רק חדשות מקוטעות אלא חדשות נטולות הקשר, נטולות השלכות, נטולות ערך, ולפיכך נטולות רצינות מהותית, זאת אומרת חדשות כבידור צרוף.

כמפיקים של מופע חדשות בטלוויזיה, נקפיד לבחור שחקנים, כולם בעלי דיוקן "חביב" ו"אמין". נבחר רק מועמדים שחזותם מתאימה להופעה מדי ערב, אשר נתפסים כאמינים - מתקבלים על ידי הצופים, כלומר, נקבץ צוות של "תסרוקות מדברות" אשר מציגים אמינות. המחשבה שאמיתותו של דיווח מתבססת במידה כה רבה על יכולת ההתקבלות של הקריין מפחידה ממש. הטלוויזיה מספקת הגדרה חדשה של האמת: אמינותו של הקרין היא המבחן העליון לאמיתיות ההיגד.

להמחזת מופע החדשות נפנה לעקרונות שיגבירו ככל האפשר את ממד הבידור. למשל, נבחר נושא מוזיקלי למופע. כל תוכניות החדשות בטלוויזיה פותחות, מסתיימות, ומשוסעות במוזיקה. עובדה זו היא ראיה לטשטוש הגבולות בין שיח ציבורי רציני לבין בידור. מה עניין מוזיקה לחדשות? כנראה מאותה סיבה שהיא מלווה מופעי תיאטרון וסרטים. כל עוד המוזיקה משמשת מסגרת לתוכנית, הצופה מתפתה להאמין שאין סיבה לדאגה: שלמעשה, המאורעות המדווחים קשורים למציאות לא יותר ממעמד כלשהו במחזה.

תפיסת החדשות כמופע שמטרתו לבדר, מתחזקת גם בגלל העובדה שאורכו הממוצע של כל סיפור הוא ארבעים וחמש שניות. אין כל אפשרות להעביר תחושת רצינות לגבי אירוע כלשהו כאשר כל השתמעויותיו ממוצות בפחות מדקה. למעשה ברור למדי שאין לחדשות בטלוויזיה כוונה לטעון כי סיפור כלשהו הוא אמנם בעל השתמעויות כלשהן - דבר שידרוש מהצופים להמשיך ולחשוב עליו מעבר לאותה דקה ולפיכך יפריע להקדשת תשומת ליבם לסיפור הבא שממתין מתנשף לתורו.

כמפיקי טלוויזיה ודאי גם ניתן עדיפות לכל אירוע שקיים לגביו תיעוד חזותי. הקטעים המצולמים תמיד מרתקים או משעשעים, ועונים בנקל על דרישותיו של מופע בידורי. גם העובדה שקרייני הטלוויזיה אינם משתהים כדי לעוות את פניהם או לרעוד כאשר הם מקריינים, תורמת לשמירה על רמה גבוהה של אי מציאות. למעשה, נראה כאילו שהם אינם תופסים את משמעות הדברים שבפיהם ויש ששומרים על מידת התלהבות קבועה גם כאשר הם מדווחים על רעידות אדמה, הרג המוני ואסונות אחרים. אחרי הכול, הצופים שותפים לקריינים בתרבות ה"נעבור כעת..." ומצפים מהקריין למלא תפקידו כדמות רצינית בשוליים, אך חפה לחלוטין מהבנה אותנטית. הצופים יודעים גם שככל שקטע חדשות יראה חמור במיוחד, הרי שעד מהרה תבוא שורת פרסומות שתנטרל כהרף עין את חשיבותן של החדשות ולמעשה תציג אותן כבנאליות למדי. הורגלנו לאי המשכיות עד כדי כך שאיננו מוכים עוד בהלם כאשר הקריין מדווח כי מלחמה גרעינית היא בלתי נמנעת ואז ממשיך ואומר "ונעבור כעת..." בעוברו לנושא הבא. הנזק רב במיוחד אצל צופים צעירים, המסתמכים במידה מרבית על הטלוויזיה בכל הנוגע לרמזים על דרכי תגובה לעולם. הם מניחים שכל הדיווחים על אכזריות מוגזמים, ובכל מקרה, אין לקחתם ברצינות או לזכותם בתגובה שפויה.

אילו היינו מפיקיו של מופע חדשות בתחנה מסחרית, לא הייתה ניתנת לנו אפשרות להתנגד בגלוי לדרישותיה של הטלוויזיה. היה נידרש מאתנו לחתור לקהל רב ככל האפשר, וכתוצאה מכך היינו מגיעים למרות כוונותינו הטובות לתוצר שמטרתו לקצר לא להתעכב על שום מושג, שום דמות, שום בעיה ולספק גירוי קבוע על ידי גיוון, חידוש פעולה ותנועה. יתרה מזאת, היינו מנסים להפוך את הקריינים לסלבריטאים, היינו מפרסמים את המופע הן בעיתונות והן בטלוויזיה עצמה, היינו עורכים "תקצירי חדשות" שישמשו פיתוי לצופים, היינו מעסיקים חזאי מזג אוויר לשם אתנחתה קומית וכן קריין ספורט בעל לשון מחוספסת קמעא. בקיצור היינו אורזים את האירוע כמו כל מפיק מצוי בעסקי השעשועים.

התוצאה היא שהאמריקנים הם העם המבודר ביותר, וככל הנראה הכי פחות מעודכן שכן סקרים מראים שכ- 70% מן האזרחים אינם יודעים מיהו מזכיר המדינה או נשיא בית המשפט העליון. הטלוויזיה משנה את משמעות ה"עדכון" ביוצרה סוג של מידע שניתן בצדק לכנותו "דיסאינפורמציה". דיסאינפורמציה אינה מידע כוזב, אלא מידע מטעה - מידע מנותק, אי רלוונטי, מקוטע או מלאכותי - מידע שיוצר אשליית ידיעה אל למעשה מרחיק מידיעה. אין כוונה לרמוז לכך שהחדשות בטלוויזיה שואפות במתכוון לשלול מהאמריקנים הבנה. הכוונה היא שכאשר החדשות נארזות כבידור זוהי התוצאה הבלתי נמנעת. כשאומרים שמופע חדשות בטלוויזיה מבדר אך לא מעדכן, מתכוונים למשהו רציני הרבה יותר מאשר מקופחים ממידע אותנטי. אנו מאבדים את תחושת המשמעות של היות מעודכן היטב. בורות תמיד ניתנת לתיקון, אך מה נעשה כאשר אנו מבלבלים בין בורות לבין ידע?

הטלוויזיה היא דגם-העל לתפיסתנו את המידע הציבורי. בדומה למכבש הדפוס בתקופה מוקמת יותר, הטלוויזיה רכשה את הכוח להגדיר את הצורה שבה יגיעו החדשות והגדירה לנו איך עלינו להגיב על כך.



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש