דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,971 כניסות לאתר
אינפוטיינמנט ב'

מאת:  מנשה בן מאיר

מיפוי הנושא
 דיון ברמת התלמיד
ביבליוגרפיה

מיפוי הנושא
חוקרים רבים שותפים לתפיסה, כי טשטוש הגבולות שבין מידע לבידור הפך בתחילת המאה ה-21 לאחד המאפיינים הבולטים בתקשורת ההמונים ובתפיסת המציאות ו"האמת". ניל פוסטמן (ב"בידור עד מוות") טוען כי חדירת הבידור לחדשות בטלוויזיה החלה מעיתונות הפני, העיתונות הסנסציונית, סוכנויות החדשות (הטלגרפיות) והצילום העיתונאי שהפיקו שפע של מידע מנותק מכל הקשר, דבר שגרם לערעור היחס בין מידע לפעולה.

 החדשות בטלוויזיה מציפות בזוטות את הצופה שניזון מאינפורמציה מדומה על אירועים- כביכול בהקשרים - וגורמת לכך שהמידע הלא-רלוונטי מנטרל את הדחף ואת הצורך לפעולה וליוזמה. הצופה נותר פסיבי ומתמכר לוויזואליה ריגושית נרקוטית. אין לפוסטמן ספקות בקשר לעדיפותה של הטיפוגרפיה על הטלגרפיה והפוטוגרפיה וזאת מנקודת מבט אוהדת לתהליכי החשיבה המתממשים בעידן הדפוס אך מתערערים בעידן הטלגרפיה והפוטוגרפיה ובמיוחד בעידן הטלוויזיה. לדידו של פוסטמן הטלוויזיה היא בידורית (ולא טלוויזיה מבדרת בלבד) והחדשות האמורות לספק מידע בדוק ומעמיק הופכות למופע-חדשות, לאינפוטיינמנט. בקיצור: ל"בידוריזציה של החדשות".

ל"בידוריזציה" זו שתי פנים:
(א) האטרקטיביות של הדיווח לנמען: המגיש כשחקן, הנושא המוסיקלי, הדיווח הדרמטי והמסוגנן, הקצוב בזמן, המדגיש את הויזואליות, היוצר מעברים מלאכותיים בין אייטם לאייטם, הנמהל בפרסומות ובעיקר מוצף בזוטות אטרקטיביות.

(ב) הרחבת מושג החדשות: החדשות כוללות תחומים שבעבר לא נחשבו ראויים לדיווח או שדווחו בשולי החדשות. נושאי בידור נעשו אייטמים מרכזיים, דמויות מפתח מעולם הבידור נעשו לגיבורי-חדשות. הבידור מעטה עצמו בגלימה שאולה של חדשות ובכך מעניק לעצמו ולדמויות המפתח הפועלות בתוכו ולמוצרי בידור המופקים על ידיהן חשיבות ומרכזיות.

תפיסות דומות נמצא אצל יצחק רועה ("אחרת על תקשורת") בגישתו כי "הכול סיפורים ישנים" בהתייחסו לחדשות בעיתונות הכתובה (ואפשר להוסיף גם בעיתונות האלקטרונית) כחלק מ"תקשורת נרקוטית". תמר ליבס ("מרתון בשידור-חי") המזהה בתקשורת האלקטרונית, במיוחד בתחום "השידור החי" היחלשות האינטרס הציבורי (במה שחשוב לו לדעת) והתחזקות האינטרס של הציבור (מה שבא לו לדעת). אליהו כץ ודניאל דיין ("אירועים של אמצעי תקשורת: על חוויות "לא להיות שם") המתארים את "אירועי המדיה" כמופע-חדשות מובהק. מיצ'ל סטיבנס ("הטלוויזיה משנה את פני החדשות") הטוען שמשדרי החדשות מטפלים באירועים בשטחיות רבה במיוחד והם עוסקים ב"גלים ובנתזים יותר מאשר בזרמי מעמקים". ולבסוף בורדיה ("על הטלוויזיה") הקושר את מושג ה"רייטינג", לבידוריזציה ולמסחור תוכניות הטלוויזיה האמורות לספק אינפורמציה בדוקה ומעמיקה ודיון בשל אך מדגישות את הזוטות, מסתירות את המשמעותי, יוצרות דיונים מדומים, מכוננים "מנטליות רייטינג", Fast Thinking, מבליטות את הסנסציוני, הראוותני, החריג והמציצני, יוצרות אחידות ובנאליזציה, משחיתות את הייצור התרבותי פוגעות בדמוקרטיה ויוצרות הסתגרות רוחנית בשל השתעבדות לכלכלת-השוק.

הטיעונים הם חזקים וניתן בהחלט לבססם על המצוי והקיים בערוצי התקשורת בארה"ב וגם בערוצי החדשות בארץ. אך ראוי לבדוק את טיעוני החוקרים ובמיוחד של פוסטמן ובורדיה במבט ביקורתי: בטיעונים אלה יש מידה לא מועטה של הספד על עולם שחלף: עידן הספר, עידן הדפוס, עידן הטלגרפיה עם כל המשתמש בכך. יש גם מידה לא מבוטלת של התנסות פתטית להגן על מוצבים שננטשו.

אם נתבונן בהיסטוריה של התרבות נבחין כי בכל פעם שהתחולל שינוי טכנולוגי ויצר תהודה תרבותית היו מי שהתנגדו לשינוי שנעשה ברבות השנים לטבעי ולמקובל. אנכרוניזם היא תופעת לוואי בכל מהפכה טכנולוגית. ניתן גם לזהות, בביקורת שלילית גורפת של המדיום הטלוויזיוני, גישה אפוקליפטית וכמעט קונספירטיבית (של הטעם הרע). זו גישה הנבנית מן האסכולות התקשורתיות הגורסות כי התקשורת היא כל-יכולה והשפעתה היא בלתי-מוגבלת ומתעלמת מן האסכולות המרככות ומקהות את השפעת הטלוויזיה על הציבור.

עצם יצירת המושגים הנגטיבים "אינפוטיינמנט", "בידוריזציה של החדשות", "טלוויזיה בידורית" ו"מופע-חדשות" נובעת מן החשש של עירוב ז'אנרים. יש פה סוג של פוריטניות ז'אנריסטית הידועה והמוכרת בתולדות התרבות. המושגים הכוללניים האלה נובעים מן הראייה הדיכוטומית הקשיחה של "ראוי ו"לא ראוי", של "איכותי" ו"נחות", של "אליטיסטי" ו"המוני".

בפרק "סוד הקסם הפופולרי" בספרו "אחרת על תקשורת" מציע יצחק רועה מבט אלטרנטיבי ביחס להפרדה המלאכותית והאנכרוניסטית, בין "נעלה" ל"נחות", "גבוה" ו"נמוך" בתחום התרבות והתקשורת. הוא פורש אפולוגטיקה מרשימה בשבחי "הקסם הפופולארי". אפולוגטיקה (ראה נספח בנפרד) שיש בה מענה, לצורך הדיון הביקורתי והשקול בכיתה, לטיעונים של פוסטמן ובורדייה.

 דיון ברמת התלמיד

ביבליוגרפיה

בורדייה, פ. "על הטלוויזיה" ת"א בבל 6 1999 מ' 11 - 41.

פוסטמן, ניל בידור עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים,  תל-אביב ספרית פועלים 2000 (עמ' 7 - 31; 61 - 99;  136 - 143).

סטיבנס, מ. "הטלוויזה משנה את פני החדשות" בתוך דן כספי (עורך)  תקשורת המונים - זרמים ואסכולות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה ת"א 1955 עמ' 191 - 199.

סטראיט, לנס "מושג הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית" הד הגן נ"ה  1990, עמ' 139 - 14

רועה, יצחק "אחרת על תקשורת": שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעתונות, רכס אבן  יהודה 1994 עמ' 40; 52



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש