דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,970 כניסות לאתר
הטלוויזיה בישראל: שידור מסחרי וציבורי

מאת: ורד אורגיל

השלבים בהתפתחות השידור הציבורי בישראל
הקמת הערוץ השני
שידור מסחרי מול שידור ציבורי (הרשות השנייה מול רשות השידור)
טלוויזיה גלובלית
ישראל בעידן הגלובלי
הגדרות ומושגים
ביבליוגרפיה
מערכי שיעור
>מערך שיעור 1 (שלבים בהתפתחות השידור הציבורי בישראל)
>מערך שיעור 2 (הערוץ השני בישראל)
>מערך שיעור 3 (הטלוויזיה הגלובלית)
>מערך שיעור 4 (ישראל בעידן הגלובלי)


השלבים בהתפתחות השידור הציבורי בישראל:
1.
. בשנת 1936 שלטונות המנדט הבריטי חנכו את שירות השידור הפלסטיני -  PBC
2. התוכניות שודרו באנגלית, ערבית ועברית.
3. בחדשים האחרונים לשלטון המנדט הבריטי הפעילה ההגנה תחנת שידור "כל ישראל" ופעלה מחוץ לחוק. בכך היא נטרלה למעשה את המונופול על השידורים ששלטונות המנדט הבריטי שמרו לעצמם.
4. בהכרזת המדינה בשנת 1948 הופעלה תחנת "כל ישראל" כמחלקה לכל דבר במשרד ראש הממשלה.   לממשלה הייתה זכות וטו על עריכת החדשות והשתמשה בה לעיתים קרובות.
5. הקמת רשות השידור בשנת 1965 - רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם עפ"י חוק מיוחד - חוק רשות השידור. רשות השידור נתונה תחת מרותם של גוף ציבורי מפקח ושל מערכת ביצועית. המבנה הארגוני של רשות השידור הישראלית נקבע עפ"י דגם ה-BBC, אולם התוספת הישראלית היא המליאה וגוף ביניים רחב שהוא בר סמכויות החלטה רחבות.
6. הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית 1966. ההקמה חשפה את שיעור ההתנגדות להקמת רשת טלוויזיה ישראלית כלל ארצית. בן גוריון ומפלגתו מייצגים גישה ספקנית כלפי מדיום הטלוויזיה, ההתנגדות היא מחשש כי ישחיתו את הדור הצעיר, בנוסף המדיום החדש עשוי לספק למפלגות האופוזיציה במה רבת עוצמה לנאומים אנטי ממסדיים. התנגדות נוספת היא מהחשש שהטלוויזיה תשמש בידי הממשלה מכשיר לשליטה על דעת הקהל. הציבור הדתי האמין שהאלימות המוקרנת תשחית את הנוער והפעלת הטלוויזיה בארץ תגדיל את מחללי השבת. לעומתם, המצדדים בהנהגת הטלוויזיה בישראל קיוו כי הטלוויזיה תשמש כמכשיר לעידוד התקשורת עם הערבים בארץ ובארצות השונות. כמן כן, תהיה לה השפעה חיובית על מיזוג הגלויות וקליטת עולים חדשים.
7. מלחמת ששת הימים 1967 הפכה את הקמת הטלוויזיה בישראל לצורך מיידי. עד אז במדינה לא היו יותר מ 30,000 - מקלטים שכולם ברשות אזרחים ערביים שיכלו לכוון את מקלטיהם אל תחנות טלוויזיה של המדינות הערביות השכנות ונחשפו לתוכניות בעלות השפעה אנטי-ישראלית. עם ניצחון ישראל במלחמה הטלוויזיה נראתה כאמצעי המבטיח את הסיכוי לשפר את תדמיתה של ישראל בקרב הערבים וליצור אווירה של הבנה שתתרום לקידום מאמצי השלום. לפרויקט הקמת הטלוויזיה מונה צוות הקמה ברשותו של פרופסור אליהוא כץ ונבחר בנין בשכונת רוממה בירושלים (הבניין נועד לתצוגה וסחר ביהלומים, ההחלטה על הבניין מסמלת בצורה מוחשית את גישת האלתור שאפיינה את צוות ההקמה). המטרה הייתה להקים תוך 6 חודשים בלבד את היסודות לטלוויזיה בארץ. צוות ההקמה עמד בפני משימה בלתי אפשרית. לא היה בישראל מאגר מתאים של כוח אדם מקצועי, לא יהודי ולא ערבי, לשם הפעלת תחנת טלוויזיה ולהפקת תוכניות וחדשות. המבצע כולו כונה "טלוויזיה לשעת חירום". כנוי זה תורגם לאנגלית כטלוויזיה זמנית. מומחים מתחנות טלוויזיה בינלאומיות גויסו כדי להפעיל את התחנה הישראלית וכדי להדריך עתודה מקומית של עובדי טלוויזיה. השידורים נפתחו בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר מלחמת ששת הימים (2.5.1968). הישראלים התאהבו בטלוויזיה ממבט ראשון. למחרת היום הייתה הסתערות המונית על חנויות לממכר מקלטי טלוויזיה, הטלוויזיה הפכה לפיתוי בלתי נשלט והעולם הגדול החל חודר לתוך חדר המגורים שלנו. הפעילות החפוזה גרמה למס' בעיות: הראשונה, ההחלטה לשדר בשחור לבן חייבה את הטלוויזיה הישראלית, הסובלת מגירעון מתמיד, להחליף ציוד שידור רב של שחור לבן לציוד שידור בצבע ואת הציבור להחליף את מקלטי הטלוויזיה לאחר שהוחלט על הנהגת שידורי צבע בישראל - 1982. השנייה, בגלל הרמה המקצועית הנמוכה של הטלוויזיה הישראלית, ההתלהבות הראשונית דעכה ואת מקומה תפסה ביקורת קשה.
8. בדצמבר 1968 תוקן חוק רשות השידור ונוספו בו שינויים הנוגעים גם לטלוויזיה וגם לרדיו. בפברואר 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור כאשר בין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור היו הבטחת ביטוי הולם להשקפות ודעות שונות בציבור וכן הפצת אינפורמציה מהימנה בשידורים. הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר במתכונת יום יומית ב- 2 בנובמבר 1969 והיא נותרה מונופול עד לכניסתו של הערוץ השני המסחרי.
9. הקמתו של הערוץ שני בישראל הייתה פרי החלטה פוליטית. בין 1990 - 1993  אישרה הכנסת את חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וכעבור שנה נוספת ולאחר הגשת עתירה לבג"ץ אישרה הממשלה את מינוי מועצת המנהלים של הערוץ החדש. אולם בפועל פעל כבר הערוץ השני, במשך ארבע שנים במסווה של שידורי ניסיון.

הקמת הערוץ השני
במחצית שנות ה - 70, התגברה הדרישה להקמת ערוץ שני בהשפעת שני גורמים: לחץ ציבורי להרחיב ולגוון את שידורי הטלוויזיה וביקורת מצד הפוליטיקאים על דרך תפקודה של מחלקת החדשות, בטלוויזיה הכללית ועל המונופול רב העצמה שלו. דרישה זו דחפו בעיקר מפלגות הליכוד, מערך וד"ש, ערב בחירות 77. למרות נצחונו בבחירות לא הצליח הליכוד לממש את דרישתו בגלל חיכוכים פנים ובינ-מפלגתיים. ב - 1979 כונסה ועדה לבחון את שאלת הקמת הערוץ השני.

מסקנותיה: הוא צריך לפעול שלא במסגרת רשות השידור, אלא בפיקוח רשות ציבורית נפרדת. מימון ההקמה וההפעלה יהיה מהכנסות מפרסומות. הממסד הפוליטי, לכאורה, אימץ את ההחלטה ויצר דגם של שתי רשויות שידור ציבוריות ומתחרות בדומה לבריטניה. אך ההמלצה נותרה על נייר בגלל ויכוחים פוליטיים. רק לאחר בחירות 84, שהביאו לכינונה של ממשלת אחדות לאומות, נוצרה הסכמה בין שתי המפלגות הגדולות להקים את הערות השני ולפי התחייבות המערך משרד התקשורת אמור היה להיות אמון על ביצוע החוק. התנגדות של שר החינוך והתרבות לכך, הביאה להקפאת הצעת החוק. בתגובה, שר התקשורת עורר הגשת הצעת חוק פרטית להקמת הערוץ השני, זו אושרה בכנסת והביאה לכך, שנוסחה הצעת חוק ממשלתית בנושא הערוץ השני. הוסכם, במסגרת פשרה, שהוא יפעל תחת משרד התקשורת, אך לטלוויזיה הלימודית יועד מעמד מיוחד במסגרת הזיכיונות להפעלת הערוץ.

בראשית 1990, אישרה הכנסת את החוק, שהעניק לשר התקשורת סמכויות מפליגות, אך משבר פוליטי שהביא לפירוק ממשלת האחדות הביא לכך, שכל הסמכויות שהוקנו בחוק לשר התקשורת הועברו לידי ראש הממשלה. יש לציין כי ראשות השידור ניסתה לטרפד את הצעת החוק באיבה.

  • שידורי ניסיון: הערוץ השני פעל, עוד טרם אושר החוק, במסווה של שידורי ניסיון, שהחלו באוקטובר 1986. ההנמקה לכאורה: יש למהר ולתפוס את התדרים המיועדים לערוץ השני, לפני שמדינות אחרות ישתמשו בהם. בפועל, נועדו שידורי הניסיון ליצור עובדה קיימת, ואולי גם לזרז את החקיקה. בתחילה, הם נמשכו שעתיים - שלוש בשעות הערב וכללו בעיקר וידאו קליפים. עם פתיחת משפט דמיאניוק ב - 1987, לאור העניין הציבורי הוחלט להעביר בשידור חי את מהלכו.
  • ביום העצמאות שלאחר מכן, בוצע בפעם הראשונה, שידור חי שנמשך יום שלם.
  • התנגדות רשות השידור: נגרמה בשל הרחבת השידורים. רשות השידור פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, בתלונה שהשידורים אינם חוקיים ולכן יש להפסיקם. הוא קבע כי יש להמשיך בשידורים, אולם במסגרת חוק רשות השידור ותוך תאום משותף בין משרד התקשורת ורשות השידור. בעקבות זאת, החל הערוץ השני לשדר תוכניות ישנות של הטלוויזיה הישראלית. השידור התרחב בעקבות שביתתם הממושכת של עובדי רשות השידור, שבסופה החליט מנכ"ל הרשות להפסיק את שיתוף הפעולה עם הערוץ השני ולא להעביר לו תוכניות נוספות, בתקווה שהדבר יגרום להעברתו, בסופו של דבר, לידי רשות השידור. אולם המהלך לא הצליח. בהדרגה מצא עצמו הערוץ הראשון בתחרות. גורמים בעלי אינטרסים תרמו לערוץ החדש תוכניות בחינם או במחירים מוזלים, שגרירויות זרות ורשויות הסברה נידבו סרטי קולנוע, אמרגנים מקומיים וגופים ציבוריים הציפו את מנהלת ההקמה בקלטות והצעות למימון תוכניות.
  • חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו: לפיו הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית, שתהיה גוף מבוקר ע"י מבקר המדינה, הזיכיון לשידור יינתן לשלושה זוכים, שכל אחד מהם יזכה ליחידות שידור שוות. תוקף הזיכיון לארבע שנים, למעט בתקופה הראשונה שאורכה נרבע ל6 - שנים ובה תזכה הטלוויזיה החינוכית, בלי מכרז, ליחידת שידור בהיקף שביעית מכלל יחידות השידור. המימון יעשה באמצעות תשדירי פרסומות, בעל הזיכיון ימכור זמני שידור למפרסמים, על פי הגבלות שלפיהן בכל שעת שידור לא יותר מ - 6 דקות פרסומת. עוד נקבע, כי במכרז תותר השתתפות של גופים שלפחות 51% מהשליטה עליהם הם בידי אזרח ישראלי ותושב המדינה. הגבלות דומות כלולות בתיקון לחוק הבזק המסדיר את פעילותן של טלוויזיות בכבלים. במהלך הדיונים שקדמו לאישור החוק, טענו נציגי העיתונות היומית והתאחדות בתי הקולנוע כי הפרסום הטלוויזיה עלול לפגוע בהכנסותיהם ולפיכך, להחליש את בסיסם הכלכלי, להביא לסגירת עיתונים, דבר שמשמעו פגיעה בדמוקרטיה. כדי למנוע זאת, נקבע שישולם מענק לעיתונות היומית ולבתי הקולנוע שהכנסותיהם נפגעו.
  • הערוץ השני, שם לו למטרה מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקות מקור. סדרות המקור שאפיינו את ראשית דרכו של הערוץ השני, התבססו על פורמטים מוכרים בחו"ל, אך עם הזמן החלו מופקות סדרות דרמטיות, אופרות סבון וקומדיות מצבים המשקפות יותר את ההוויה המקומית.

שידור מסחרי מול שידור ציבורי (הרשות השנייה מול רשות השידור)
בתוך זמן קצר התברר שרשות השידור המסחרית משופעת במשאבים כספיים ואנושיים בהשוואה לרשות הציבורית. הצופים העדיפו את הרשת המסחרית העשירה והמגוונת וכך אמצעי השידור הציבוריים החלו לאבד ממעמדם ומעוצמתם. בישראל, לאחר עשרות שנים של מונופול לשידור הציבורי, יש בדבר ברכה, אבל גם היבטים שליליים: אינטרסים עסקיים הם המנחים בקביעת לוח המשדרים ובגיבוש מדיניות הפרסום וכך עלולה להינתן עדיפות ברורה לתוכניות לא יקרות, מייבוא או  מהפקה עצמית, על חשבון רמתן התרבותית. ישנה העדפה לתוכניות פופולאריות המבטיחות אחוזים גבוהים של צפייה והאזנה (וכך קונצרט משודר בשלוש לפנות בוקר). התחרות עלולה גם לאלץ את השידור הציבורי להעמיק את תלותו הכלכלית במוסד הפוליטי. במצב כזה יתכן שהממסד הפוליטי יצליח להפעיל פיקוח יעיל על אמצעי השידור הציבוריים, אך פעולה זו תהיה חסרת משמעות כיוון שתופעל כלפי אמצעי תקשורת שאיבדו מכושר התיווך שלהם.

טלוויזיה גלובלית:
המנויים של הטלוויזיה בכבלים בארץ יכולים לצפות נוסף על הערוצים הישראליים גם בשידורים מארצות רבות (גרמניה, בריטניה, איטליה ועוד). כמו כן צופים המנויים בשידורים של ערוצים גלובליים המשודרים ברחבי העולם כולו כמו ערוצי החדשות CNN , BBC WORLD , וערוץ MTV .

הטכנולוגיות החדשות המשולבות של וידאו, טלפון ומחשב יאפשרו לקבל שירותים מקיפים של ידע, בידור, חינוך ומידע. החידוש הוא שהמערכות האלו הן אינטראקטיביות, כך שהמשתמש בהן לא יהיה בבחינת צופה פסיבי כמו בטלוויזיה המסורתית, אלא, יוכל להיות משתתף ומעורב.

במהלך מלחמת המפרץ, סיפקה רשת CNN חדשות בשידור חי בזמן אמת לתושבי כל העולם. המלחמה הביאה איתה כללי משחק חדשים:

1. שידורים חיים בזמן אמת במצבי משבר עלולים לסכן חיי אדם.
2. מקבלי ההחלטות הסתמכו על השידורים כעל מקור מידע המשקף את המציאות. למעשה, פיטר ארנט כתב ה CNN - דיווח רק על מה שראה מחלון הקומה ה 9 - של המלון בבגדד. מובן שזה לא היה הרבה ולא הייתה בידיו התמונה כולה, אבל זה היה בשידור ישיר מקו החזית. אפשר רק לקוות שההחלטות המתקבלות ע"י מנהיגים בעולם כולו שהן גורליות לפעמים אינן מתבססות רק על המידע המתקבל מרשתות החדשות הגלובליות.
3. השילוב בין שידורי הרדיו בארץ (לישראל היו אלה ימי רדיו - הרדיו מקור מיידי לקבלת מידע) ובין התקשורת הגלובלית (שיחות טלפון מקרובים ברחבי תבל, טלוויזיה).

אחת הבעיות העקרוניות שנובעות מן התופעה החדשה יחסית של שידורים באמצעות לוויינים וכבלים היא הקונפליקט בין הגלובלי ללוקאלי. הטלוויזיה הגלובלית מביאה עמה מונחים גלובליים, שפה גלובלית, לבוש, דבר שיוצר האחדה בין תרבויות שונות בעולם. יחד עם זאת אומות שואפות לשמור על השפה, המסורת והתרבות שלהן - לשמור על הייחוד שלהן.

מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעות חיצוניות ע"י קביעת מכסות ליבוא של סרטים ותוכניות טלוויזיה. האיחוד האירופאי התחייבו שלפחות 50% מהתוכניות יהיו ממקור אירופאי. ב- 1994 אושר חוק המחייב להשתמש במושגים בצרפתית ולא במושגים משפות זרות בייחוד באנגלית.

שאלה חשובה בהקשר הזה היא אם באמת מתפתחת תרבות פופולארית גלובלית או שאלו סממנים חיצוניים (חיקוי של סגנון חיים שנחשב מוצלח ונוח). יתכן שתרבות הפופ האמריקנית אומצה ע"י רבים מפני שהיא נוחה ונעימה לציבור גדול.

שידורי האולימפיאדה הם דוגמא לקונפליקט בין הגלובלי ללוקאלי: מיליארדים צופים בהם בעת ובעונה אחת בכל מקום בעולם, אך בכל מדינה הצופים מעוניינים בשידורים הנוגעים להם בנוסף לשידורים הכלליים. הם רוצים לצפות במשלחת ובדגל שלהם ובספורטאים שלהם גם אם הישגיהם נמוכים. לכן, לצד השידורים הכלליים של האולימפיאדה מקיימת כל מדינה שידורים המתמקדים בספורטאים שלה. אם הם מנצחים מגיעה תשומת הלב לשיא. לפיכך, בצד הגלובליזציה של האולימפיאדה כשידור המאחד את כל מדינות העולם קיימת דרישה להראות את הספורטאים המקומיים ולמלא את הצורך בהזדהות עם הגיבורים שנשלחו לייצג את המדינה.

אנתוני סמית טוען שתרבויות נוטות להיות ייחודיות ומרכיבי הזהות שלהם מתגבשים ע"י אירועים היסטוריים במהלך תקופות ממושכות. הרגשות והערכים המצטברים במשך הזמן מתארגנים בכל תרבות בשלוש קטיגוריות של ניסיון משותף:
1. תחושה של המשכיות דורית.
2. זיכרונות משותפים של מאורעות ואנשים.
3. תחושה של גורל משותף.
לכן, אם במושג תרבות גלובלית הכוונה לאחדות תרבותית הרי שהעולם רחוק עדיין ממצב זה.

לגלובליזציה של הטלוויזיה יש קשר אמיץ לכלכלה הקפיטליסטית. הטלוויזיה המסחרית היא אמצעי לפרסומת המוכרת מוצרי צריכה. ככזאת, היא זקוקה לקהלים רחבים ויכולה להגיע אליהם רק באמצעות תוכניות בידור פופולאריות.

הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי. מדינות מתקשות למנוע חדירה של רשתות שידור גלובליות לתחומן. ישראל למשל, נכנסה לעידן הכבלים, בין היתר ואולי בעיקר, משום שפעלו בה מאות תחנות כבלים פיראטיות אשר הפרו זכויות יוצרים ולא שילמו מסים. חלק גדול מהתחנות הלא חוקיות הללו הופעלו על ידי גורמים פליליים והיו למטרד שאותו ניתן היה לפתור רק באמצעות לגיטימציה של שידורי הכבלים.

ישראל בעידן הגלובלי:
בתחילת שנות ה – 90 הגיעה מהפכת התקשורת העולמית גם לישראל. המונופול של רשות השידור הממלכתית נשבר והטלוויזיה בישראל הפכה לרב ערוצית. השינוי החל עם כניסת ערוצי הכבלים, שהקדימו את הערוץ השני וזכו להצלחה למרות דמי המנוי הגבוהים שהם גובים, בהשוואה למדינות אחרות. הרייטינג לו הם זכו הוא ללא תקדים. הדבר מבטא את הצורך הגדול של הציבור להשתחרר מן המונופול של ערוץ יחיד וכמו כן מעיד על דפוסי הצריכה של הישראלים בתחום הטכנולוגיות החדשות ועל הצורך של הישראלים לצאת מן ההסגר של הגבולות הלאומיים של המרחב הגלובליים. כך הפכה ישראל לחברה בכפר הטלוויזיה הגלובלי ונכנסה לעולם תקשורת מודרנית שבו לא ניתן לחסום מידע. חברות הכבלים משדרות ספורט, מוסיקה, וכן תוכניות וסרטים ממדינות שונות. כמו כן, קיימים ערוצים ייחודיים עם כתוביות בעברית: ערוץ המשפחה, ערוץ ילדים, מדע וכו'.

ב - 1993החלה המהפכה האמיתית עם כניסתו של הערוץ השני המסחרי שהיה מודרני, רענן קצבי, מכוון למכנה משותף רחב, משדר פרסומות מקצועיות ומביא טעם של חו"ל. בעקבות זאת, צנח הרייטינג של הערוץ הראשון, אפילו שמדובר במהדורת החדשות. השידורים בשעת צפיית שיא הם בעיקר של תוכניות בידור פופולאריות, שעשועונים, תוכניות אירוח קלות ואופרות סבון.

צפוי כי השידורים בישראל יושפעו בעתיד משני גורמים מרכזיים:
1. ההשקפות הפוליטיות של הממשלה ועמדתה ביחס לתקשורת - ההשקפה של ממשלת הליכוד הייתה  שיש להפריט את המערכות הציבוריות כך שיפעלו בשוק חופשי תחרותי.
2. התפתחויות טכנולוגיות ושינויים העוברים על מערך השידורים בעולם כולו, לפי זה רשות השידור צריכה לעבור שינויים מבניים. כמו כן יש לאפשר פעולתן של ערוצי שידור רבים כדי להגדיל את אפשרויות הבחירה.

ההשקפה הפוליטית יכולה להתממש על ידי המעבר לטכנולוגיה דיגיטאלית, שידורים ישירים מלוויינים לצלחות ביתיות ולכבלים, מאפשרים הפעלתם של מאות ערוצי שידור. לערוצי השידור הגלובליים אין מגבלות של לאום, פוליטיקה, או גיאוגרפיה דבר המציב דילמות בפני קובעי המדיניות לשם כך כונסו ועדות שנועדו להתמודד עמן. ההמלצה של הוועדה האחרונה (פלד) הייתה הקמת ערוץ מסחרי שני בסוף 1999, מתן רישיונות לשידורי לוויין ישירים - DBS לבתי הצרכנים והקמתם של חמישה ערוצי כבלים ייעודיים שימומנו על ידי שידורי הפרסומות. הומלץ גם על עריכת שינויים מהותיים בטלוויזיה בכבלים. הוועדה המליצה על חקיקת חוק התקשורת האלקטרונית האמור לאגד את כל חוקי התקשורת הקיימים, בנוסח חדש ומתוקן אשר ישקף את העקרונות שמציע הדו"ח. הומלץ על הקמת רשות לאומית לתקשורת שתעסוק בתכנון, רישוי ופיקוח בתחום השידורים לציבור.

ריבוי הערוצים בארץ יוביל לשני תהליכים :
1. מכיוון ששוק הפרסומת במדינת ישראל הוא מוגבל, קיים חשש שיצומצמו ההשקעות בתוכניות מקור, דבר שיוביל לירידה באיכות.
2. פיחות בחשיבותם של ערוצי השידור הן בעיני הציבור והן בעיני הפוליטיקאים. התהליך יתחזק אם ישודרו כמה מהדורות חדשות מרכזיות ואם יגדל מספרן של תוכניות האקטואליה והם יפוזרו על ערוצים רבים.

במהלך המעבר למאה ה - 21 אנו עדים למערכות כבלים דגיטליות ואינטראקטיביות - "הום סינמה". צפויים ערוצים ייעודיים בכבלים (הדילמה העיקרית היא האם ערוצים כאלה תורמים לאינטגרציה של תושבי המדינה או לקיטוב חברתי), מערכות משולבות של מחשב, טלוויזיה וטלפון עם אינטרנט במהירויות גבוהות וטלוויזיה לפי דרישה. מאות הערוצים והפיצול של הצופים ישפיע גם על המבנה הכלכלי של השידורים, דפוסי הצפייה ועל בילוי שעות הפנאי .

הגדרות ומושגים:
לפי החוק, רשות השידור הישראלית (1965) אחראית למתן שירותי רדיו וטלוויזיה בישראל עפ"י העקרונות הבאים:
1
. לשדר תוכניות חינוך , בידור ואינפורמציה בתחומי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות,  המדע והאומנות, במגמה:
א. לשקף את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה.
ב. לטפח אזרחות טובה.
ג. לחזק את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה.
ד. לשקף את חייהן ונכסי תרבותם של שבטי העם מהארצות השונות.
ה. להרחיב השכלה ולהפיץ דעת.
ו. לשקף את חיי היהודים בתפוצות הגולה.
ז. לקדם את מטרות החינוך הממלכתי כמתואר בחוק החינוך הממלכתי 1953.

2. לקדם את היצירה העברית והישראלית.

3. לקיים שידורים בשפה הערבית וצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית, ושידורים לקידום ההכנה והשלום עם המדינות השכנות בהתאם למגמות היסוד של המדינה.

4. לקיים שידורים ליהודי התפוצות.

5. לקיים שידורים לחוץ לארץ.

על רשות השידור להבטיח מתן ביטוי לדעות והשקפות השונות ולשדר מידע מדויק. הוראות היסוד קבעו את מעמדה של רשות השידור כתאגיד ממלכתי הנתון לביקורת עפ"י חוק מבקר המדינה 1958.

המבנה האדמיניסטרטיבי: יש להקים גוף ציבורי שיפקח על ההנהלה (דומה למועצת המנהלים של ה-BBC). האב טיפוס הישראלי כולל בתוכו גוף מפקח המורכב מ 3 - רמות :

א. המליאה - מונה 31 חברים המתמנים ע"י נשיא המדינה אך לפי המלצת הממשלה ומכהנים בתפקיד שלוש שנים. 30 מחברי המליאה נבחרים ע"י הממשלה לאחר התייעצות עם נציגי תרבות ונציגים מהאקדמיה ללשון שיש להם זיקה לענייני שידור. אסור שימצאו במליאה יותר מארבעה עובדי מדינה פרט למורים (בשל אופי האקלים הפוליטי בישראל, המליאה הייתה ונשארה מהדורה מצומצמת של ההרכב הפוליטי של הכנסת). המליאה אחראית על קביעת מדיניות התפעול של רשות השידור ועל הנחיית הועד המנהל במילוי תפקידיו. המליאה מאשרת את תוכנית השידורים השנתית ומקבלת החלטות גם לגבי משדרים בודדים. המליאה בוחנת את ההצעות התקציביות של הועד המנהל.

ב. הועד המנהל - מונה 7 חברים. למעשה עומד מעל המליאה אך עפ"י קווי היסוד של חוק רשות השידור מצוי במעמד נחות ממנה. חברי הועד המנהל מכהנים 3 שנים וממונים ע"י הממשלה מקרב חברי המליאה. הממשלה בוחרת בשניים מחברי המליאה לתפקידי היו"ר והמשנה ליו"ר והם משמשים בתפקידים אלה במליאה ובוועד המנהל. תפקידיו: לדון ולהחליט על עניינים של הרשות, לקבל דוחות מן המנהל הכללי על פעולותיה השוטפות של הרשות, להכין את התקציב הרגיל ותקציב הפיתוח לכל שנת כספים ולפקח על ביצוע הפעולות בהתאם לתקציב.

ג. המנכ"ל - הוא למעשה בעל העמדה הגבוהה ביותר בהיררכיה המבצעית של רשות השידור. הוא נבחר ע"י הממשלה לתקופת כהונה של 5 שנים. חוק רשות השידור מצליח לדחוק את המנכ"ל לעמדת נחיתות ברורה כלפי הועד המנהל והמליאה (המנהל הכללי יפעל לפי החלטות הועד המנהל והנחיותיו וישתתף בישיבותיו בזכות דעה מייעצת. למנכ"ל השפעה מצומצמת בלבד על חיזוק מעמדה של הרשות כגורם עצמאי מול ממשלה).

מתקני רשות השידור הישראלית נמצאים בתחום סמכויותיו של משרד התקשורת ומתוחזקים ע"י השירות ההנדסי שלו. בנוסף למשדרים העיקריים קיימות 40 תחנות ממסר והגברה בעלות מתח נמוך כדי להבטיח קליטה טובה בכל חלקי הארץ.

תקציב רשות השידור ממומן מ 3 - מקורות:
1. תשלומי אגרה המוטלים על בעלי מקלטי רדיו וטלוויזיה.
2. הכנסות מפרסומת מסחרית המשודרות בתחנות רדיו ובטלוויזיה המסחרית .
3. סובסידיה ממשלתית.

דרכי הכנת התקציב ומסירתו לממשלה לאישור נקבעים ע"י שר האוצר. יישום התקציב הוא בסמכות הועד המנהל, ונעשה בהתאם לחוקי המדינה ובכפיפות לפיקוח מבקר המדינה.

טלוויזיה מסחרית: שידורי טלוויזיה הממומנים ע" גופים פרטיים מסחריים באמצעות פרסומות (ערוץ 2).

טלוויזיה ממלכתית-ציבורית: שידורי טלוויזיה הממומנים והמעוצבים ע"י מוסדות השלטון. בארץ ממומנים שידורי הערוץ הראשון הממלכתי, בין היתר מתשלומי אגרת הטלוויזיה והרדיו שמחויבים בה האזרחים.

טלוויזיה גלובלית: ערוצי הטלוויזיה הגלובליים מכווצים את העולם ל"כפר גלובלי" - מונח שתבע הסוציולוג וחוקר התקשורת מרשל מקלוהן. טלוויזיה בשידור חי, בזמן אמת היא כיום תופעה חברתית. במקומות רבים בעולם אפשר לצפות ברשתות תקשורת בשידורים חיים. לזרימת המידע אין יותר גבולות.

העולם הפך ל"כפר גלובלי" בו המרחקים מתקצרים ואנו יכולים לדעת בזמן אמת מה נעשה ביבשת אחרת.

אימפריאליזם של אמצעי התקשורת (אימפריאליזם תרבותי): זהו התהליך שבו הבעלות על אמצעי התקשורת במדינה כלשהי, המבנה, ההפצה והתכנים שלהם נמצאים תחת לחץ ממשי של אינטרסים של מדינה אחרת, זאת כאשר אין הדדיות או השפעה דומה מצידה של המדינה המושפעת. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים כדי לכבוש מדינה אחרת ולהפיץ את התרבות הכובשת בה, אין צורך בכוחות צבאיים, מספיקות קלטות וידאו, שידורי תוכניות טלוויזיה וכד'. כך ראה תופעת האמריקניזציה בישראל.

אינטראקטיביות: מונח המציין את יכולתה של מערכת התקשורת לנהל דו שיח עם מפעיליה. זוהי טכנולוגיה מתפתחת המרכזית בחיינו היום והיא מבוססת על דפוס של שיתוף פעולה אקטיבי. הדבר נעשה באמצעות אינטראקציה: מערכת מקוונת שהפעלתה נעשית בדרך של שיחה בין המשתמש למחשב, כך באמצעות רשת האינטרנט. הדבר בא לידי ביטוי בשימוש בדואר אלקטרוני, אתרי שיחות ופורומים, אתרי לימוד עצמי וכיו"ב.

ציביליזאציה תרבותית: חברה בעלת זהות תרבותית, המוגדרת ע"י כמה מרכיבים אובייקטיביים כמו שפה, היסטוריה, דת ומנהגים, וכן ע"י תפיסה של זהות עצמית סובייקטיבית של האנשים עצמם. הציביליזאציות המרכזיות: מערבית, סינית, יפנית, מוסלמית, הינדית, סלאבית-אורתודוכסית, דרום-אמריקנית (אולי גם אפריקנית). לאנשים מציביליזאציות שונות יש תפיסות שונות לגבי היחסים בין אלוהים והאדם, היחיד והמדינה, הורים וילדים, ערכי משפחה וכן תפיסות שונות לגבי ערכים כמו חופש, סמכות, פרטיות וזכויות אזרח.

ערוצים ייעודיים: ערוצים הפונים לקהל מטרה ספציפי, בעל זהות תרבותית משותפת (ערוץ רוסי, ערוץ חרדי). השאלה המתעוררת לגבי ערוצים כאלו היא: האם הם תורמים לאינטגרציה של תושבי המדינה, לכור ההיתוך של חברה חדשה וזהות תרבותית משותפת או לחילופין, גורמים לקיטוב תרבותי, להסתגרות, לפיצול גובר ולהיחלשות הקונסנזוס החברתי תרבותי.

ביבליוגרפיה:
1. כספי, דן, לימור, יחיאל, המתווכים - אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990, עם עובד, מכון אשכול, האוניברסיטה העברית, 1992. עמ' 115-133 -.

2. כספי, דן, לימור, יחיאל, המתווכים - אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990, עם עובד, מכון אשכול, האוניברסיטה העברית, 1992. עמ' 264-263.

3. סופר, אדי, טלוויזיה ישראלית - נוסח הבי.בי.סי., אלב-פרלאג\ אטלינגנ, 1982.

4. צוקרמן, ארנון, טלוויזיה גלובלית, ספריית האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1999. פרק א.

5. צוקרמן, ארנון, טלוויזיה גלובלית, ספריית האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1999. פרק ח'.

6. צוקרמן, ארנון, טלוויזיה גלובלית, ספריית האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1999. פרק ט'.

7. צוקרמן, ארנון, טלוויזיה גלובלית, ספריית האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1999. פרק יג'.

מערכי שיעור

מערך שיעור מס' 1:
הנושא: השלבים בהתפתחות השידור הציבורי בישראל.
משך השיעור: 90 דקות

מטרות אופרטיביות:

1. התלמיד יכיר את המושגים טלוויזיה ציבורית ממלכתית, רשות השידור.
2. התלמיד יבין כי הדגם עליו מבוססת רשות השידור הינו דגם הBBC  באנגליה, ומדוע.
3. התלמיד יכיר ויבין את השלבים בהתפתחות השידור הציבורי בישראל.

מהלך השיעור:
המורה תראה קלטת שיש בה קטעים משידורי הכבלים (פרומו של ערוץ 3), חדשות מערוץ 2 (מסחרי), וחדשות מערוץ 1 (ממלכתי).

המורה תשאל את התלמידים במה שונים שלושת הקטעים.

צפוי כי התלמידים יזהו שמדובר בשלושה ערוצי שידור שונים (בחדשות ערוץ 2 הגשה יותר קלילה, שימוש בגימיקים, יציאה לפרסומות ,לעומת החזות ה"מכובדת יותר" של חדשות ערוץ 1). המורה תסביר כי בשיעור זה נתמקד בתהליך התפתחותו של ערוץ 1 - הוא הערוץ הציבורי ממלכתי.

המורה תגדיר מהו הערוץ הממלכתי ציבורי, היא תסביר שראשיתו בימי המנדט הבריטי בשידורי הרדיו הפלסטיני - PBC. בהמשך החלה ה"הגנה" להפעיל את תחנת שידור "קול ישראל" באופן בלתי חוקי, ובכך נשבר מונופול השידורים של השלטון הבריטי. ב - 1948, עם הכרזת המדינה, הופעלה תחנת קול ישראל כמחלקה לכל דבר במשרד ראש הממשלה.

 1965- מפנה נוסף, הקמת רשות השידור. המורה תגדיר מהי רשות השידור ותסביר את "חוק רשות השידור" (ראה דף הגדרות).

המורה תסביר כי רשות השידור פועלת במתכונת של ה - BBC בבריטניה, ותפרט את האב טיפוס הישראלי הכולל בתוכו מליאה, ועד מנהל ומנכ"ל (ראה דף הגדרות).

בשלב הבא - 1966, הקמת הטלוויזיה הלימודית - המורה תסביר את הגישות התומכות והמתנגדות לשידורים. המפנה חל עם פרוץ מלחמת ששת הימים, אז הפכה הטלוויזיה לצורך מיידי. המורה תסביר את הסיבות להפעלתה החפוזה של הטלוויזיה הישראלית. המורה תעלה את הבעיות הכרוכות בהפעלה חפוזה זו.

1968 - תיקון ב"חוק רשות השידור" הופך את הטלוויזיה לחלק מרשות השידור מתוך מטרה להבטיח ביטוי להשקפות ודעות בציבור. הטלוויזיה הממלכתית נותרה מונופול עד לכניסת הכבלים והערוץ השני המסחרי.

תרגיל לעבודת בית: התלמידים ידרשו לבדוק משך זמן פרסום (פרסומות + קדימונים) בזמני שידור שונים: בבוקר, בצהרים, אחר הצהרים, בערב בשעות השיא.

מערך שיעור מס' 2:
הנושא: הערוץ השני בישראל.
משך השיעור: 45 דקות

מטרות אופרטיביות:
1
. התלמיד יכיר את מהותו של הערוץ השני ואת הגורמים להקמתו.
2. התלמיד יכיר את השלבים בהקמת הערוץ השני.
3. התלמיד יעמוד על ההבדלים בין הערוץ הראשון לבין הערוץ השני.

מהלך השיעור:
המורה תזכיר כי בשיעור שעבר צפינו בקטעים מהם עלה ששידור החדשות בערוץ 2 קליל יותר ומלווה בגימיקים וכי ערוץ 1 הינו מונופול. המורה תשאל את התלמידים מהם החסרונות והיתרונות של המונופול? היא תאמר כי הערוץ השני הינו תופעה חדשה יחסית משנת 1993 וכי הערוץ השני שבר את המונופול של הערוץ ה- 1 והביא איתו מגוון רחב של תוכניות יחד עם ירידה באיכות, מתוך מטרה לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר. מדוע? - כיוון שהערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, הממומן על ידי פרסומות, כאשר ערכה של כל פרסומת נמדדת לפי הרייטינג של התוכנית הספציפית שבמסגרתה משובצת הפרסומת. התוכניות נמדדות (ממשיכות להתקיים או מורדות מלוח השידורים) בהתאם לאחוזי הצפייה בהם.

המורה תסביר מהם המניעים להקמת הערוץ השני, את ההתנגדויות לכך ותציג בפני התלמידים את התהליך. היא תזכיר כי שידורי הערוץ פעלו במתכונת ניסיונית עוד טרם אישרו שידורי הערוץ.

המורה תסיים בהצגת "חוק הרשות השנייה", על מתכונת השידורים שבו (כולל חלוקת יחידות הפרסומות לשעת שידור). היא תציין כי קיים שינוי בחוק ל - 10דקות זמן פרסומת + קדימונים (פרומו), כאשר בפועל החלוקה לזמן פרסום היא  חלוקה גלובלית לפי מכסה יומית.

מערך שיעור מס' 3:
הנושא: טלוויזיה גלובלית.
משך השיעור: 45 דקות

מטרות אופרטיביות:
1
. התלמיד יכיר את המושגים טלוויזיה גלובלית, כפר גלובלי, אימפריאליזם של אמצעי תקשורת וציביליזאציה תרבותית.
2. התלמיד יבין כיצד שידורי הכבלים יוצרים טלוויזיה גלובלית.
3. התלמיד יכיר את מושג האינטראקטיביות וידע לקשרו לתופעת הגלובליזציה.
4. התלמיד יכיר את דילמת הגלובליזציה מול הלוקליזציה.

מהלך השיעור:
השיעור יפתח בקטע מחדשות ה - CNN המתייחס להתרחשות בישראל. המורה תשאל את התלמידים כיצד יתכן שברשת שידור זרה יודעים ועוסקים בנעשה בישראל.

תשובת התלמידים תוביל את המורה לדיון במושגים "כפר גלובלי" ו"אימפריאליזם של אמצעי התקשורת" (ראה דף הגדרות).

המורה תסביר כי החיבור לכבלים מאפשר למנויים צפייה בערוצים גלובליים, דבר המכווץ מרחקים והופך את העולם לכפר קטן ( בא לביטוי בערוצים כמו CNN , MTV).

המורה תגדיר את המושג אינטראקטיביות ותסביר מה תפקידן של הטכנולוגיות החדשות והאינטרנט בראשן בתופעת הגלובליזציה. לדוגמא: אדם יכול לבדוק יציאה לנופש במלון מסוים בארץ זרה בלי לצאת מהבית. דוגמא נוספת: חדשות "ON LINE " דרך האינטרנט.

המורה תשאל מהן התופעות החיוביות לעומת השליליות. תשובות מצופות: חדירת סממנים תרבותיים זרים לתרבות המקומית, ניצול כוח אדם, היעלמות סמלים מאחדים של התרבות המקומית בעקבות התחרות עם סמלים של חברות רב לאומיות, שליטה של חברות רב לאומיות על מדינות חלשות וכו'.

המורה תדון בקונפליקט בין הגלובלי ללוקאלי, היא תדגים זאת באמצעות שידורי האולימפיאדה. המורה תציג את תפיסתו של אנתוני סמית לגבי התגבשות תרבויות על בסיס ניסיון משותף, שלפיה תרבות גלובלית לא יכולה להתקיים כיוון שהיא לא עונה על הקריטריונים המאפשרים ניסיון משותף.

מערך שיעור מס' 4:
הנושא: ישראל בעידן הגלובלי.
משך השיעור: 45 דקות

מטרות אופרטיביות:
1
. התלמידים יכירו את המושג ערוצים ייעודיים.
2. התלמידים יבינו את התהליכים הכרוכים בכניסתה של ישראל לעידן הגלובלי.
3. התלמידים יבינו את השינויים אליהם יוביל ריבוי ערוצים בישראל.

מהלך השיעור:
המורה תזכיר כי בשיעור שעבר דנו בתופעת הגלובליזציה אליה הובילו הכבלים. היא תציין כי בישראל החלה התופעה עם כניסתה לעידן הכבלים כפעולת נגד לפעולתן של תחנות כבלים פיראטיות שהפרו זכויות יוצרים ולא שילמו מסים.

ערוצי הכבלים, למרות דמי המנוי הגבוהים שהם גובים זכו מיד להצלחה ורייטינג.

המורה תראה מספר קטעים (מערוץ הספורט, מערוץ הילדים, הערוץ הרוסי, הערוץ הגרמני וכו') ותשאל מי הם הצופים של ערוצים אלה.

התשובה תוביל לכך שבערוצים אלה צופים קהלי יעד שונים בעלי מאפיינים תרבותיים שונים. מכאן תעבה המורה את ההגדרה של ערוצים ייעודיים (ראה דף הגדרות).

המורה תסביר כי לוח השידורים בישראל צפוי כי יושפע משני גורמים מרכזיים: החלטות פוליטיות והתפתחויות טכנולוגיות ושינויים העוברים על מערך השידורים בעולם כולו.

המורה תשאל פנינו לאן? ויתפתח דיון בשאלת מקומה של הטלוויזיה בישראל בעידן הרב ערוצי. המורה תסכם כי צפוי שריבוי הערוצים בישראל יוביל לשני תהליכים: צמצום ההשקעות בתוכניות מקור, דבר שיוביל לירידה באיכות - נובע מכך ששוק הפרסומות בישראל הוא מוגבל וכן פיחות בחשיבותן של ערוצי השידור הן בעיני הציבור והן בעיני פוליטיקאים (בא לידי ביטוי לדוגמא בשידור מספר מהדורות חדשות מרכזיות).

 

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש