דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,037 כניסות לאתר
השיח הציבורי בהיסטוריה

מאת: רחל בלושטיין, עריכה: איריס יהב

מהלך הלימוד
מטרות אופרטיביות
דרכי הוראה
ביבליוגרפיה
השיח הציבורי
 >מבוא
 >השפעת הפיתוחים הטכנולוגיים על השיח הציבורי
   >>יוון העתיקה
   >>המעבר מתרבות אוראלית לתרבות טיפוגרפית
   >>עידן עסקי השעשועים
   >>דרכי הוראה
   >>שאלות משוב
   >>ביבליוגרפיה

מהלך הלימוד
בני האדם חיים את חייהם במספר מעגלים. המעגל הראשון שאליו הם נקלעים הוא התא המשפחתי המצומצם שלתוכו הם נולדים. אך ככל שהשנים נוקפות, הולכים ומתוספים מעגלים ומתרחבים הקיימים: מתרחב מעגל המשפחה וכולל בתוכו גם דודים, בני דודים, סבים וסבתות ומתוספים מעגלים כמו מעגל הגן, מעגל בית הספר, מעגל העבודה וכיו"ב. נושאי הדיון בכל אחד מן המעגלים הללו הם שונים ופונקציונאליים, אך ישנו גם מעגל משיק או משותף לכולם: תושבים של שכונה או עיר, אזרחים של מדינה ושל העולם. בחלק זה של ההוויה האנושית נושאי הדיון ותכניהם עוסקים בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה ובתרבות שלנו והם משנים את פניהם ונקבעים, בין השאר, על ידי המדיום התקשורתי הבולט בתרבותנו. כמו כן, הם יוצרים הגדרה חדשה של המרחב הציבורי (הטלפון הנייד, למשל, מגדיר מחדש את המרחב הציבורי בכך שהוא חושף עוברי אורח לשיחות שתכניהן פרטיים באופיים).

 יחידה זו סוקרת את השיח הציבורי בהיסטוריה ודנה בשינויים שחלו בו בעקבות שינויים טכנולוגיים:  כיכר העיר של יוון העתיקה; עיתון (פובליציסטיקה, מכתבים למערכת וכו’); השיח הרדיופוני (talk radio בהשתתפות מאזינים); תכניות אירוח וראיונות בטלוויזיה; אינטרנט (chat, icq וכו').

מטרות אופרטיביות
1. התלמיד יגדיר את המושגים "שיח ציבורי" ו"מרחב ציבורי".
2. התלמיד ימנה את השינויים שחלו בשיח הציבורי בתקופות השונות.
3. התלמיד יבחין בשינויים שחלים בצורת ההתקשרות בין אנשים ובשיח ביניהם כאשר התקשורת מתרחשת  באמצעות המחשב והאינטרנט . 
4. התלמיד יסביר את היתרונות והחסרונות של השימוש באינטרנט 

דרכי ההוראה
הבאת דוגמאות לשיח הציבורי ולמרחב הציבורי בכל נקודה היסטורית, ודיון באופי השיח הציבורי ובהשלכותיו על החברה, על הפוליטיקה וכו’.

ביבליוגרפיה
יובל דרור, 2006, הפוליטיקה של הטכנולוגיה, מפה, ע"מ 107-130 (כאן תוכלו לקרוא על העיתונאות החדשה באינטרנט; הקוד הפתוח והבלוגוספירה. לא צריך לדעת את פרטי הפרטים ההיסטוריים. צריך להבין את השפעות הטכנולוגיה על מידת השליטה במרחב הציבורי ועל השיח הציבורי)

Yaross Lee, J., "Charting the Codes of Cyberspace:  A Rhetoric of Electronic Mail" in Strate, L., Jacobson, R., Gibson, S.B. (Eds.), Communication and Cyberspace:  Social Interaction in an Electronic Environment, NJ: Hampton Press, Inc., 1996, pp. 275-296

ליבס תמר, "המרחב הציבורי החדש" בתוך דן כספי (עורך), תקשורת ודמוקרטיה בישראל, ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 152-141, 1998.       http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/comi0386.htm(במאמר
(במאמר זה תמצאו את התנאים למרחב ציבורי אידיאלי ולשיח ציבורי נאות עפ"י יורגן הברמס)

פוסטמן, ניל, בידור עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר (מאנגלית: אמיר צוקרמן), 2000.עמ' 61-74

השיח הציבורי
מבוא
השפה, או ליתר דיוק הדיבור, היא הראשון שבאמצעי התקשורת ההמוניים. בני אדם מבדרים בכל מקום ובכל מצב. למרות ההתפתחות הטכנולוגית וצמיחתם של אמצעי התקשורת, נותר הדיבור הכלי הבסיסי והמרכזי בתקשורת בני אדם.

אנו חיים את חיינו במספר מעגלים, בתחילה התא המשפחתי המצומצם, לאחר מכן מתרחב המעגל המשפחתי ומתווספים מעגלים נוספים: הגן, בית הספר, מעגל העבודה וכיו"ב. נושאי הדיון בכל אחד מהמעגלים הם שונים וייחודיים. אך יש מעגל אחד המשיק לכולם ותכניו עוסקים בפוליטיקה, כלכלה, חברה, בתרבות שלנו. התכנים משנים את פניהם ונקבעים, בין השאר, על-ידי המדיום התקשורתי הבולט באותה תקופה. אם ביוון העתיקה השיחות התנהלו בכיכר העיר והמדיום הבולט היה הדיבור, בימינו השיחות מתנהלות בתוכניות טלוויזיה (לדוגמה: תוכניות אירוח), המדיום התקשורתי הוא הטלוויזיה והדיבור ממשיך לשלוט ומעצים בעזרת החידושים הטכנולוגיים.

ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות" (2000) משתמש במילה "שיחה" כדי להדגיש לא רק את הדיבור, אלא גם את הטכניקות הטכנולוגיות המאפשרות לבני תרבות מסוימת להחליף מסרים.

אפילו הזמן דובר וגם המרחב. אדוארד הול במאמרו "הלשון האילמת" (1975) אומר: "הזמן דובר, דיבורו ברור ובהיר משל מילים. המסר שהוא משדר נקלט בעוצמה ובבהירות". הול מספר על שבט אינדיאני בשם סיוקס שחי באחת השמורות בארה"ב. בלקסיקון של השבט חסרות מילים כגון: מוקדם, מאוחר, להמתין ועוד. הול הכיר אחד מבני השבט שיצא מהשמורה ללמוד במכללה ידועה. עכשיו הוא מנסה להקנות לבני שבטו הרוצים להשתלב בחיים מחוץ לשמורה הרגלים ומושגים כמקובל במערב (מומלץ לקרוא את המאמר של אדוארד הול, "הלשון האילמת", מאמר קצר, 6 עמודים בלבד, מופיע בעברית – ראה ביבליוגרפיה).

"שיח ציבורי" – שיחות שמנהלים אזרחים בינם לבין עצמם ובינם לבין הממסד בענייני ציבור בתחומים: דת, פוליטיקה, מדע, תרבות, מסחר ועוד. הדיון הציבורי תפקידו לעודד השתתפות דמוקרטית אמיתית של האזרחים בתהליך הפוליטי – חברתי.

"מרחב ציבורי" – תחום בחיינו החברתיים שבו יכול להתגבש דבר כמו דעת קהל. המרחב הציבורי נגיש עקרונית לכל האזרחים. פלח מהמרחב הציבורי מתהווה בכל שיחה שבה בני אדם פרטיים מתלכדים לציבור ועוסקים, ללא כפייה, בדברים שיש בהם עניין כללי (דן כספי, תמונות בראש, 2002), תמר ליבס (1998) מגדירה "תוכניות אירוח" כמרחב ציבורי חדש.

יורגן הברמאס (1989), פילוסוף גרמני, אשר תיאר את המרחב והשיח הציבורי האידיאלי כמפגש בין אנשים פרטיים, בעלי סטאטוס חברתי שלהם יחד יש כוח לעמוד מול הממסד, המשתתפים במפגש מסוגלים לנהל דיון רציונאלי ושיטתי. התוצר הוא קונצנזוס ביקורתי כלפי הממסד. התנאי להצלחת הדיון הוא אי תלות בממשל (ליבס, 1998). מודל זה, למרות שהוא נאיבי, הוא מודל שנוהגים להסתייע בו להערכת סוגי הדיון הציבורי הקיימים.

השפעת הפיתוחים הטכנולוגיים על השיח הציבורי והשינויים שחלו בשיח לאורך השנים
יוון העתיקה
השיח הציבורי החל ביוון. כיכר העיר שימשה מרחב ציבורי ושם התנהלו שיחות בעניינים פוליטיים, פילוסופיים, מדעיים וכיו"ב. המרחב הציבורי היה מצומצם ותלוי בקולו של הדובר ובמוגבלות התנועה (רצים, שליחים).

בעקבות כתבי הפילוסוף אפלטון, שחי במאה הרביעית לפני הספירה, טוען פוסטמן כי לדרכים שבהן אנו נאלצים לנהל את השיחות יש השפעה רבה על הרעיונות. אותם רעיונות שנוח להביעם נעשים באורח בלתי נמנע לתוכנה החשוב של התרבות. השיח הציבורי בתקופת יוון העתיקה התנהל גם באקדמיות. אפלטון עמד בראש אקדמיה באתונה והיה מציג לתלמידיו בעיה ומעודד אותם לחשוב. אחד המשתתפים היה מעלה בעיה קונקרטית שעלתה על סדר היום, בדרך כלל מתחום האתיקה, כגון: מהי מידה טובה, האם אפשר ללמוד אותה או שהאדם נולד עמה. הניתוח הפילוסופי של בעיות היום-יום עזר לאנשים להבין את מצבם ולשלוט בו (פוסטמן, 2000).

המעבר מתרבות אוראלית לתרבות טיפוגרפית (של הדפוס)
הדפוס המבוסס על המילה הכתובה שינה את השיח הציבורי, שהיה עד אז, מבוסס על המילה המדוברת. השיח הציבורי בעידן המילה המודפסת מאופיין בארגון לכיד וסדיר של מידע ורעיונות. המילה המודפסת ממקדת את המסר ופונה, בדרך כלל, לציבור גדול בלתי נראה. דרך העברת הרעיונות באמצעות ספרים, נאומים, מכתבים ועוד.

מכבש הדפוס שפותח על-ידי יוהן גוטנברג ב- 1450 האיץ את תהליכי החילון בחברה האירופאית ואפשר צמיחתם של מוקדים אינטלקטואלים אשר פעלו מחוץ לטווח שליטתה של הכנסייה. השפעתו של הדפוס חרגה מעבר למישור הטכני, יותר ויותר אזרחים למדו קרוא וכתוב. הביקוש הגואה להשכלה הביא להקמתם של מכללות רבות. התמורות בחינוך הביאו לשינוי בשיח ובמרחב הציבורי. באנגליה במאות ה – 16 וה – 17 רכשו ידע לא רק בני המעמד הגבוה, אלא גם מעמדות הביניים (דן כספי,  1993).

על-פי  הברמאס (דרור ורמן, דברים אחדים, כתב עת לענייני תקשורת, תרבות וחברה, אביב 1997), המרחב הציבורי המושלם התפתח באנגליה, בשלהי המאה ה – 17 ועד סוף המאה ה - 18. נוצרו תנאים של חברה מתמסחרת ומתעיירת הנשלטת על-ידי כלכלת שוק. העיתונות הכתובה פרצה לבמה ההיסטורית ובמקביל התפתחו ערוצי תקשורת חברתיים נוספים: ספריות השאלה, הוצאות לאור, סלונים חברתיים ועוד. נוצר תוכן חדש למילה "ציבורי". בעיתונות הדבר בא לידי ביטוי במכתבים למערכת, מאמרי דעה, פרשנות וכיו"ב. מאז המאה ה19- קיבלה על עצמה העיתונות את תפקיד קביעת סדר היום בנושאים ציבוריים. פתיחת אפיק לתגובה (משוב) הרחיב את השיח הציבורי, והאזרחים תוך כדי דיון גיבשו להם דעה.

גם באמריקה שלט השיח הציבורי שצורתו הייתה תוצר של מכבש הדפוס. החל מהמאה ה - 16 כל מידע מכל סוג שהוא הועבר והתפרסם באמצעות הדף המודפס. בית הדפוס הראשון הוקם ב – 1638 כנספח לאוניברסיטת הארוורד, שהוקמה שנתיים קודם לכן. העיתון הראשון הודפס בספטמבר 1690 בבוסטון ובשנת 1730 התפרסמו כ–7 עיתונים בדרך קבע. בשנת 1800 היו באמריקה יותר מ-180 עיתונים.

ההשפעה של המילה המודפסת בכל זירות השיח הציבורי הייתה רבת עוצמה ולא רק בשל החומר המודפס, אלא גם בשל המונופול שלה. מאז המאה ה – 17 ועד סופה של המאה ה - 19חומר מודפס היה היחיד הזמין וזאת משום שלא היו עדיין סרטים לצפייה, רדיו לשמיעה או צילומים להתבונן בהם. המבנה הקווי האנליטי של הדפוס הורגש בכל מקום ובכל דרך. אמריקני אינו משוחח, אלא דן, הוא פונה ליחיד כאילו פנה לקהל רב, הוא מכנה את בן שיחו ג'נטלמן (ברבים) והשיח הוא דגם של המילה המודפסת אשר הושפע מרעיון חשוב. הצורה מגדירה את טבעו של התוכן (המדיום הוא המסר, מרשל מקלוהן). הדרשות שנשמעו בכנסיה היו נאומים כתובים ומאוד לא אישיים. המטיפים השתמשו בתורת הנאום שאפשר היה להעבירה לדף המודפס. מערכת המשפט התבססה על המילה המודפסת. עורכי דין היו יודעי קרוא וכתוב והתבססו על חוקה כתובה, החוקים לא צמחו באקראי, אלא תוכננו במפורש.

גם בעולם המסחר ניתן למצוא את השיח הטיפוגרפי הרציונאלי. מודעות הפרסום הראשונות בתשלום הופיעו בעיתון האמריקני "The Boston news tetter" בשנת 1704. שלוש מודעות המורכבות ממילים: אחת הציעה פרס על תפיסתו של גנב, שנייה פרס על השבת חפץ שאבד, והשלישית הציעה דבר ממשי למכירה ומאוד הזכירה מודעות מילים שאנו נוהגים למצוא בעיתונות.

התכונות הבולטות אצל האדם הטיפוגרפי: מרוחק, אנליטי, מסור להיגיון ומתעב סתירות. דמויות ציבוריות נודעו בציבור בעיקר באמצעות הכתבים שלהם ולא חזותם (הפוך ממה שאנו רגילים).

עידן האקספוזיציה – מכנה פוסטמן את התקופה הטיפוגרפית (של הדפוס), תקופה שבה הכפיפה אמריקה את עצמה לריבונות מכבש הדפוס. יכולת חשיבה מושגת, דדוקטיבית, רצופה, סדורה, מתעבת סתירות. לקראת סוף המאה ה- 19 הסתיים עידן האקספוזיציה ופינה את מקומו לעידן עסקי השעשועים.

עידן עסקי השעשועים
לקראת אמצע המאה ה19- חברו יחדיו הטלגרף והצילום ויצרו שיח ציבורי חדש, אשר הניח את היסוד לעידן עסקי השעשועים (ניל פוסטמן).

הטלגרף – הפך את כל הארץ לשכונה אחת (כפר גלובלי). מחק קווי גבול, יצר רשת מידע ונתן משמעות חדשה לשיח הציבורי. שיח בלתי לכיד במהותו. אפשר לשנע מידע אך לא ללקט, להסביר ולנתח. שפת הטלגרף מאופיינת בכותרות סנסציוניות, מקוטעות, בלתי אישיות. הידיעה לבשה צורה של סיסמה ללא קשר לזו שלפניה או אחריה. היה צריך מישהו שיקבל את ההודעות ויספק להן משמעות אם הדבר היה ביכולתו. השיח הטלגרפי לא אפשר לעסוק בפרספקטיבה היסטורית או איכותית, אלא רק בריבוי של ידיעות. "השכונה האחת" מאוכלסת בזרים שלא ידעו דבר זה על זה מלבד עובדות. בחלק מהאירועים לא היו כלים "לפענח" את הידיעות ורוב החדשות שהובאו לידיעת הציבור לא היו פעילות. הציבור ידע, אך לא עשה בהן שימוש.

הטלגרף "רתם" את הדפוס והפך את המידע ל"סחורה" שאפשר לקנות ולמכור ללא קשר לטיבה או משמעותה של הסחורה. אולם, הצלחתם של העיתונים הפכה להיות תלויה בידיעות שהועברו אליהם באמצעות הטלגרף. תלויה בכמותן יותר מאשר באיכותן של הידיעות. וכן, המרחקים שמהם הגיעו ובמהירות שבה דווחו.

יום לאחר התקנת הקו הטלגרפי בין וושינגטון לבולטימור הביא העיתון בולטימור פטריוט לקוראיו מידע על פעולה משפטית שנקט בית הנבחרים בוושינגטון בסוגיה מסוימת. העורך הוסיף ידיעה לקוראיו: אנו יכולים לספק מידע מוושינגטון מידי יום.

השיח הטלגרפי הביא לקיום של זמן שבור ותשומת לב מרוסקת, ההפך המוחלט מהשיח הטיפוגרפי המאופיין בניתוח מסודר של מידע ורעיונות.

הצילום – ב1837- לואיס דאגר ממציא תהליך פיתוח תמונות על מתכת וויליאם הנרי פוקס טלבוט, מתמטיקאי ובלשן, שהמציא את תהליך הכנת הנגטיב (תשליל) שינו את "השיח הוויזואלי". הצילום מעיד שמישהו היה שם או שמשהו קרה. עדותו רבת עוצמה – "תמונה אחת שווה אלף מילים". הצילום אינו מציג כל היגד ואינו דורש הקשר. שפת הצילום מדברת בדימויים מוחשיים, עולם של עובדות ויש האומרים כי הצילום עשה לניסיון החזותי מה שמכבש הדפוס עשה למילה הכתובה. עולם הדימויים החדש והצילום בראשו, לא תיפקד כתוסף של שפה, אלא שאף להחליפה כאמצעי ראשי העומד לרשותנו כדי לפרש, להבין ולבחון את המציאות.

דניאל בורסטין (אצל ניל פוסטמן) בספרו "הדימוי" מכנה "מהפכה גראפית" את הדימויים המשועתקים באופן טכני כגון: תצלומים, תדפיסים, פוסטרים, ציורים, פרסומות ועוד, שהציפו את עולם הידע והתרבות. הצילום אינו דורש הקשר, מבודד דימויים כמו הטלגרף, אין התחלה, אמצע וסוף, עולם חלקיקי, קיים רק ההווה לבדו!

הצילום השלים את מבול הידיעות הטלגרפיות שהגיעו "משום מקום" והצמיד שמות לפנים הזרות ובכך סיפק, לפחות אשליה, שיש קשר בין הטקסט לתמונה ויצר את "חדשות היום".

כל אחד מאמצעי התקשורת שהצטרף לשיחה האלקטרונית בשלהי המאה ה – 19 ותחילת המאה ה20- קיבל את הנהגתם של הטלגרף והצילום ואף הגביר את נטיותיהם.

הקולנוע – נולד (1896) בתקופה של מודרניזציה מואצת שבה התארכו שעות הפנאי של הפרט, אשר חיפש צורות בילוי. המדיום החדש סיפק ביעילות רבה צרכים בידוריים והגיש תכנים חברתיים, כגון: סיפורים, דרמות, קומדיות, שחלקם עסקו במסרים חברתיים "כבדים" (צ'רלי צ'פלין, זמנים מודרניים, 1936 ואחרים). תרומתו של הקולנוע לשיח הציבורי הייתה מלהיבה וקצרה. מלהיבה משום שהיטיב למלא את הצרכים של המעמד העירוני – העובד. קצרה משום שהטלוויזיה מהר מאוד דחקה את רגליו.

הרדיו – (תחילת המאה ה20-) תפקידו היה לספק מידע חדשותי, תפקיד שהיה שמור בעבר לעיתונות הכתובה. הדיבור הרציונאלי הוכרע, בסופו של דבר, על-ידי שטף של ידיעות הרודפות זו את זו ללא כל קשר, בשילוב טכניקות אלקטרוניות אשר יצרו עולם חדש של "אחד שתיים, שלוש דג מלוח" בדומה למשחק ילדים, מאורע כלשהו נכנס לרגע לשדה הראייה/שמיעה ונעלם ומאורע אחר תופס את מקומו. עולם ללא לכידות, אינו שואל אותנו דבר, מופיע, נעלם ובעיקר מבדר.

הרדיו פתח את עצמו לשיחות עם מאזינים ושינה את השיח והמרחב הציבורי. ראיונות עם פוליטיקאים, סלבריטאים, גיבורי תרבות וסתם עמך באמצעות הטכנולוגיה החדשה אפשרו משוב מיידי. השיח הציבורי מתקיים מעל גלי האתר ומספק מהירות תגובה בזמן אמיתי. לדוגמה: רעיון קמפיין הפרסום של "קול ישראל" בנוי על תכונות אלה – "הפרסום בקול ישראל מבטיח לך תוצאות מיידיות ומהירות... בקול ישראל, הקהל שלך שומע עכשיו, מגיב עכשיו ופועל עכשיו".

הטלוויזיה – מגדירה מחדש את משמעותו של השיח הציבורי. מטפחת אי לכידות וטריוויאליות. היא אינה מרחיבה או מגבירה את תרבות קרוא וכתוב, אלא תוקפת אותה. הטלוויזיה ממשיכה את דרכם של הטלגרף והצילום ומדברת בקול אחד – קולו של הבידור. היא מארגנת עבורנו את סביבתנו התקשורתית, קובעת את סדר היום הציבורי (תפסה את מקומה של העיתונות), משמשת המורה הראשון והנגיש לילדינו, בן לוויה וחבר נאמן לעצמנו ולהורינו. מדריכה אותנו ומציעה לנו באילו סרטים לצפות, ספרים לקרוא, מוצרים לקנות וכיצד לחיות. יש לה מעמד של "מיתוס" – דרך חשיבה הנטועה כה עמוק בתודעתנו עד שהיא בלתי נראית. למרות שבמקומות רבים בעולם הטלוויזיה משתמשת באותה טכנולוגיה (מנגנון פיזי) המדיום (האקלים החברתי שיוצרת המכונה) שונה. הטכנולוגיה אינה ניטרלית והשפעתה על המדיום רבה (המדיום הוא המסר, מרשל מקלוהן).

יש מקומות בהם לרוב האוכלוסייה אין מכשיר טלוויזיה, מקומות בהם קולטים רק תחנה אחת אשר מקדמת את האידיאולוגיה והמדיניות של השלטון. אין במקומות אלה פרסומות מסחריות והדימוי העיקרי של "ראשים מדברים". השיח הציבורי מוגבל לנושאים שהשלטון רוצה שידונו בהם.

גם אצלנו שידורי הטלוויזיה התפתחו בהדרגה תחת עינו הפקוחה וידו המנחה של השלטון (המתווכים, 1992). רק בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החל לפעול ערוץ טלוויזיה שני (בתחילה כניסיוני) וכמה מערוצי הטלוויזיה בכבלים כמקובל במרבית המדינות הדמוקרטיות בעולם וגם זאת, בעקבות הגשת בג"ץ נגד הממשלה על עיכוב במינוי מועצת מנהלים לערוץ החדש. סקר שנערך בספטמבר 1990 מלמד כי למעלה מ-53% מאזרחי המדינה צופים בטלוויזיה במהלך השבוע ובסוף השבוע אחוז הצפייה היה גבוה יותר וזאת משום שלא הייתה אלטרנטיבה. הטלוויזיה הכללית תפקדה כשירות שידור ציבורי-ממלכתי ושימשה שופר של השלטון. 

באמריקה, דמוקרטיה ליברלית ושוק חופשי – מציעה הטלוויזיה מגוון עצום של חומרים משובחים הדורשים כישורים מזעריים לשם הבנתם. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב ומלוות במוסיקה מרגשת – בידור במיטבו. בידור הוא אידיאולוגיית-על בשיח הטלוויזיוני כולו. הטלוויזיה נמצאת כדי לשעשע. אפילו מגישי מהדורות החדשות מפתים אותנו לחזור אליהם אחרי הפרסומות. מה הם מחדשים לנו עוד אסונות? ואנחנו נענים להזמנתם.

יש הטוענים, שיהיה זה בנאלי לומר שהטלוויזיה מבדרת. אך לדברי פוסטמן, הטלוויזיה הפכה את הבידור למתכונת טבעית להצגת הדברים. החומרים המוצגים בחלקם אינם מבדרים (אסונות, רציחות) אולם החומרים מוצגים כמבדרים. שפת הטלוויזיה מקוטעת וחסרת המשכיות ולא רק בגלל מגבלות הזמן. חשיבה אינה מצטלמת טוב בטלוויזיה. יש תוכניות החותרות לשמר "ארומה אינטלקטואלית" כמו "פגוש את העיתונות" אך הן משודרות מחוץ לפריים טיים (זמן שיא). כאשר הכומר הקתולי גרג סקוביץ משלב מוסיקת רוק בשיעורי הדת שלו וד"ר אדוארד דוטין מבצע ניתוח מעקפים בחולה וכל זה בשידור חי בטלוויזיה, מיטשטש הגבול בין דרישת המקצוע (כומר, רופא) לבין עמידה בדרישת ההצגה הטובה בעיר (טלוויזיה).

נשאלת השאלה, האם המדיום הטלוויזיוני, אשר מטבעו הוא בידורי, מסוגל לפתח שיח ציבורי ולשמש מרחב לשיח. על-פי  הברמאס, המרחב והדיון הציבורי חזרו לתפקד כמו בתקופה שקדמה לדמוקרטיה. הטלוויזיה גרמה לאוטומציה של החברה, הפכה את האזרחים לצופים פסיביים, נטרלה את השיחה הפוליטית האמיתית שהייתה נהוגה באספות פוליטיות, מועדוני פועלים, בתי קפה אשר מילאו תפקיד של פורום למפגש ציבורי.

לאחר צפייה בחדשות ובתוכנית אירוח מרגישים הצופים שהם לגמרי בעניינים ושהצורך שלהם בהשתתפות פוליטית מוצה (מתוך ליבס). על-פי ליבס, תוכניות אירוח הן המרחב הציבורי החדש, אנו עדים לטשטוש גבולות בין מידע פוליטי לתכנים בידוריים. השיח הציבורי החדש מאפשר לנו יותר להתבדר מאשר לגבש דעה פוליטית.

אינטרנט – פרץ גבולות והפך את השיח הציבורי לבינלאומי וכמעט אינסופי. היכולת להעביר כמות רבה של אינפורמציה בתמונה, בטקסט ובקול באמצעות צ'אטים, קבוצות דיון ופורומים, בנתה קהילה וירטואלית פתוחה לכל אזרחי העולם, הנחשפת למידע רב, ללא צנזורה ובעלת יכולת תגובה מהירה (משוב).

שיחות ועידה בינלאומיות – מאז 11 בספטמבר 2001 התרחב השיח הציבורי באמצעות שיחות ועידה בינלאומיות. קבוצות אנשים הנמצאות באזורים שונים בעולם מנהלות, בזמן אמיתי, דיונים מסחריים, פוליטיים ואחרים בעזרת הטכנולוגיה החדשה.

הטלפון הנייד – מגדיר מחדש את המרחב הפיזי – ציבורי בכך שהוא חושף עוברי אורח לשיחות שתכניהן פרטיים באופיים. אמת מידה למרחב ודיון ציבורי על-פי  הבראמס: דיון רציונאלי, המכוון כולו לטובת הכלל ללא עירוב אינטרסים אישיים, שיחות הטלפון הפרטיות אינן נכנסות לקטגוריה זו. הציבור משתתף בעל כורחו כמאזין לשיחה ולא מתקיים כאן שיח ציבורי.

דרכי הוראה
מומלץ 2 מערכי שיעור כפולים (כל מערך 90 דקות).
לימוד עיוני הוראה פרונטלית
הכנת רקע: קריאת המאמר של אדוארד הול "הלשון האילמת".
התייחסות למושגים: מרחב וזמן בתרבויות השונות.
הכנת רקע: השפעת הפיתוחים הטכנולוגיים של השיח הציבור. השיח הציבורי תלוי תרבות ותלוי השפעה טכנולוגית.
דיון במליאה.

פעילות בקבוצות משימות שטח:
1.    התלמידים יתחלקו לקבוצות עבודה. כל קבוצה "תאמץ" פיתוח טכנולוגי ותציג בפני הכיתה (פרזנטציה) כיצד השפיע הפיתוח על השיח והמרחב הציבורי.
2.    לקיים "פרלמנט כיתתי" בעד ונגד המודל של יורגן הברמאס, מודל נאיבי מול חברה תוססת ומשתנה. לבקש מהתלמידים להציע מודל משל עצמם.

שאלות משוב
1.    תקשורת לא מילולית עשויה להיות בעלת משמעות לא פחות מתקשורת מילולית. לכן, יש לחקור את השפעת הזמן והמרחב של תרבות באותה יסודיות שחוקרים תופעות גלויות כמו דיבור וכתיבה, הסבר ותן דוגמה.
2.    הגדר את המושגים: "שיח ציבורי" ו"מרחב ציבורי".
3.    מהם השינויים שחלו בשיח הציבורי בתקופות השונות?
4.    כיצד הפיתוחים הטכנולוגיים השפיעו על השיח הציבורי? הבא דוגמה.
5.    המדיום התקשורתי החזק ביותר במאה ה20- הוא הטלוויזיה. ניל פוסטמן בספרו "בידור עד מוות" (2000) אומר כי לטלוויזיה יש מעמד של מיתוס. למה הוא מתכוון וכיצד זה בא לידי ביטוי?
6.    האם המדיום הטלוויזיוני, אשר מטבעו הוא בידורי, מסוגל לפתח שיח ציבורי ולשמש מרחב לשיח מסוג זה?
7.    יש המגדירים את המודל של יורגן הברמאס "המרחב והשיח הציבורי" כנאיבי. הסבר מדוע ונסה לשרטט מודל משלך אשר מתאים יותר למציאות התקשורתית שלנו.

ביבליוגרפיה
ברגר אוה, ברנשטיין עלינא, ערב דן, "תקשורת וחברה" תוכנת הלימודים החדשה, מפ"ט-עמל, תשס"ב.

גליקר יוחנן, עלייתה של הפילוסופיה היוונית, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 1982.

הול אדוארד, מתוך ליאונרד ברום ופיליפ סלזניק, סוציולוגיה, הוצאת גומא, צ'ריקובר, 1975, עמ' 75-71.

כספי דן, תמונות בראש, דעת קהל ודמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 2001.

כספי דן, תקשורת המונים, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1993.

כספי דן, לימור יחיאל, המתווכים, אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948, עם עובד, האוניברסיטה העברית, 1986.

ליבס תמר, TALK-SHAES, "המרחב הציבורי החדש" בתוך דן כספי (עורך), תקשורת ודמוקרטיה בישראל, ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 152-141, 1998. 

פוסטמן ניל, בידור עד מוות: השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים, ספריית הפועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר (מאנגלית: אמיר צוקרמן), 2000





גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש