דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,009 כניסות לאתר
מושג הז'אנר וז'אנרים בטלוויזיה

מאת: לאופר נועה, עריכה: מלמד אורלי

מערך זה מותאם לפרק המתוקן 1ב.  "מושג הז'אנר וז'אנרים בטלוויזיה", בתוכנית הלימודים תקשורת וחברה א. להרחבה, קראו גם בפרק של תוכנית הלימודים הישנה הנמצא באתר: http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/frm_lemidaA.htm

מטרות אופרטיביות
סיכום הביבליוגרפיה
> א. סוגות בטלוויזיה
>
ב. דרכים למיון תוכניות טלוויזיה
> ג. הסיבות לשימוש בז'אנרים
> ד.
סוגים שונים של ז'אנרים
> ה. מרכיבי הדרמה בתוכניות טלוויזיה
ו. שינויים בז'אנר עפ"י טוד גיטלין
טשטוש גבולות בין ז'אנרים (כתבה: אורלי מלמד)

רשימת מושגים
מערכי שיעור בנושא הז'אנר
>שיעור 1: דרכים למיון תוכניות טלוויזיה (שיעור בודד)
>שיעור 2: ז'אנרים (שיעור כפול)
>שיעור 3: מרכיבי הדרמה בטלוויזיה עפ"י דפנה למיש (שיעור כפול)
שאלות חזרה
ביבליוגרפיה



מטרות אופרטיביות
1.
התלמיד יגדיר את המושג ז’אנר ואת הסיבות לשימוש בז'אנרים.
2. התלמיד יזהה סוגים של ז'אנרים טלוויזיוניים וקולנועיים.
3. התלמיד ידגים את טשטוש הגבולות בין ז'אנרים ויבין את הקושי להבחין בין ז'אנרים מציאותיים לבדיוניים.

מכיוון שנושא הז'אנרים מכיל בתוכו כמה נושאים שדורשים כל אחד שיעור בפני עצמו, סיכמתי את הביבליוגרפיה במספר פרקים:
א. סוגות בטלוויזיה עפ"י דפנה למיש
ב. דרכים למיון תוכניות טלוויזיה עפ"י דפנה למיש
ג. הסיבות לשימוש בז'אנרים
ד. סוגים שונים של ז'אנרים
ה. מרכיבי הדרמה בתוכניות טלוויזיה עפ"י דפנה למיש
ו. שינויים בז'אנר עפ"י טוד גיטלין.

סיכום הביבליוגרפיה:
א. סוגות בטלוויזיה
הרצון שלנו בתור צופים/קוראים הוא לקטלג את הטקסטים שמגיעים אלינו, כיוון שאם אנו לא יודעים לאן לשייך כל טקסט אנו נאלצים להשקיע מאמץ רב יותר בהבנתו.
טקסטים יצירתיים (בטלוויזיה, קולנוע,ספרות ואומנות) מעוצבים עפ"י נוסחאות קבועות.
נוסחאות אלו הן למעשה תבניות, שמכונות סוגות (אך מוכרות יותר לתלמידים בשמן הלועזי : ז'אנרים) .

ז'אנר: אוסף של מוסכמות ברמה התכנית וברמה הצורנית המגדיר קבוצה של טקסטים. ז'אנרים הם מסגרות סיפוריות עם קונוונציות בסיסיות מוסכמות, אך הם משתנים עם הזמן. שימוש בתבנית קבועה כולל בתוכו קודים קבועים, מוסכמות של סיפורים אופייניים, תלבושות, לוקיישנים (מקומות הצילום), טכניקות צילום ועריכה, פסקול ועוד.  

הז'אנר הוא תבנית, (כמו שלתבנית עגולה אפשר להכניס כל מיני מצרכים. העוגה תצא תמיד עגולה, אבל הטעם שונה) וניתן להכניס בה תכנים שונים, למשל: בז'אנר הקומדיה ייכנסו קומדיות מתרבויות שונות (קומדיה ישראלית, קומדיה בריטית וכו') וגם נושאים שונים, כמו חיי משפחה, חיי רופאים ועוד. לצופים יש גם ציפיות ברורות מהטקסט בהתבסס על הז'אנרים. אחת הסיבות לירידה/עלייה בפופולאריות של ז'אנר מסוים תלויה כמובן גם בהעדפות הצופים.

אינטר-טקסטואליות- ציטוט מילולי, חזותי או מוזיקלי, מתוך טקסט מוכר וידוע, בתוך טקסט חדש שאנו נחשפים אליו, מייצר אינטר-טקסטואליות (דיאלוג בין טקסטים) וגורם לכך שהבנת הטקסטים החדשים קשורה לזכירה של טקסטים אחרים המוכרים לנו. לכן אם יש לנו ידע מקדים על ז'אנר מסוים נוכל להחליט האם לצפות בתוכנית מסוג זה או לא. זאת אומרת שהז'אנרים הפכו לקריטריון מכריע בבחירת התוכניות שבהן נצפה. (למשל: צופה שאוהב תוכניות ריאליטי ימהר לצפות בתוכנית ריאליטי חדשה). בנוסף אנו יכולים לזהות ז'אנרים שונים בכוחות עצמנו, ותוך זמן קצר ביותר אנו מפתחים ציפיות בהתאם.

הז'אנרים אינם משהו קבוע, אלא מתפתחים ומשתנים עם השנים. לאחרונה אפשר לראות נטייה לערבב בין ז'אנרים או לטשטש את הגבולות .

למשל:
סיום טרגי לסדרה קומית או אירוע טרגי ולא צפוי.
ערבוב בין כמה סוגי ז'אנרים כמו בתוכניות מהסוג של באפי,אנג'ל, אלי מקביל ועוד, שמערבבים דרמה, פנטזיה, הומור ועוד.
ריבוי עלילות כמו באופרת סבון  ועוד ועוד.

ב. דרכים למיון תוכניות טלוויזיה
עפ"י דפנה למיש ישנן כמה דרכים לסווג תוכניות טלוויזיה:
תוכניות העוסקות במציאות מול תוכניות דמיוניות- ההבדל בין שני סוגי התוכניות הללו הוא בעיקר בסוג המידע. סיפורים שמבוססים על מידע שניתן לבדוק אותו הם בדרך כלל חדשות, תוכניות לימוד וסרטים/סדרות דוקומנטאריים. סיפורים שמנסים לשכנע אותנו לקנות מוצר, או לקבל רעיון או התנהגות הם בד"כ פרסומות וסוגים שונים של תעמולה. סיפורים שמתבססים על דמיון יוצריהם- אלו סרטים עלילתיים, סדרות, מצוירים ועוד.

אפשר לגשת לסוגיה זאת מזווית נוספת:
בדיקת תוכניות על ציר ה"קיים"- מכיוון שהחלוקה הקודמת איננה תמיד חד משמעית (למשל: בחדשות יש מרכיבים של בידור, תעמולת בחירות מנסה ליידע אותנו, ובכלל ישנן תוכניות שלא נכנסות להגדרות הללו כמו חידונים, דוקו-דרמה וכו'- לאן הן משתייכות)? אפשר לנסות לחלק תוכניות על ציר הקיים, החל מתוכניות העוסקות ב"קיים"- במה שקרה במציאות (כתבת חדשות על תאונת דרכים שקרתה), דרך תוכניות העוסקות ב"דמוי-קיים"- מה שלא קרה אבל יכול היה לקרות (לדוגמה: תוכנית דרמה עם שחקנים אנושיים שמציגים דמויות) ועד לתוכניות שמציגות את ה"בלתי-קיים"- דברים שלא קרו וגם לא יכולים לקרות (כמו רובוטים למיניהם, גיבורי על וכו') חשוב להדגיש שישנן דמויות ממשיות שמגולמות על-ידי שחקן אך לא יכולות להתקיים במציאות (כמו ספיידרמן) ודמויות שהן לא ממשיות וגם לא קיימות (כמו דמויות מצוירות)

למרות שחלוקה זו על ציר של קיים מול לא-קיים עוזרת לנו להבחין בין סוגים שונים של תוכניות ולבחור את אלו שמעניינים אותנו, ובנוסף היא נראית לנו הגיונית וברורה, גם בה יש חסרונות.

המידע המציאותי ספוג בבדיוני שהרי כל צילום של מציאות מושפע בסופו של דבר מזווית הצילום, מסוג הצילום ועוד, וגם הבדיוני לא יכול להתקיים בלי המציאותי שהרי היוצרים ניזונים מהמציאות וגם סדרות בדיוניות כמו קומדיה ודרמה מתבססות על אלמנטים מציאותיים כמו בעיות במשפחה, משברים רגשיים וכו'. בנוסף גם המציאות הבדיונית של הטלוויזיה יכולה להיות חלק מהמציאות שלנו כמו במקרים בהם על סמך מה שאנו רואים בטלוויזיה אנו משנים את ההתנהלות שלנו: כמו במלחמה האחרונה למשל.

כאן אם יש זמן ניתן להראות קטע מסרטו של וודי אלן "שושנת קהיר הסגולה" שעוסק בסוגיה של טשטוש הגבולות בין המציאות הקולנועית לבין המציאות האמיתית.

לסיכום קטע זה ניתן לומר שהחלוקה לתוכניות מציאותיות ולא מציאותיות היא לגמרי לא פשוטה, ואפילו מבלבלת.

ג. הסיבות לשימוש בז'אנרים
הז'אנרים הם המצאה של אולפני הוליווד בשנות ה-30. בתקופה זו, האולפנים היו זקוקים לביטחון מסוים שהסרטים שיוציאו לאקרנים אכן יהיו משתלמים כלכלית וכך התחיל כל אולפן להתמחות בסוג מסוים של סרטים (לדוג': אולפני וורנר התמחו בסרטי פעולה וקולנוע אפל, מ.ג.מ במחזות זמר וכו') ההתמחות בז'אנר מסוים הבטיחה לאולפנים חיסכון כלכלי (תפאורה ואביזרים בשימוש חוזר, תאורה, שחקנים וכו') ובנוסף הבטיחה לאולפנים קהל יעד קבוע ויציב.

אך מלבד היתרונות ליוצרי הסרטים, ישנם יתרונות בז'אנר גם לצופים:
>שימוש בז'אנרים קבועים מאפשר לקהל לבחור סרט שיקלע לטעמו. וכך בחור שאוהב דרמות רומנטיות סוחטות דמעות לא ימצא עצמו בטעות בסרט אימה. בחירה בז'אנר מסוים ואהוב, מונעת בד"כ אכזבה.
>הז'אנר יוצר ציפיות אצל הצופה לגבי מהלך העלילה ולגבי קוד הפענוח (למשל: האם לפענח את הנצפה כמציאות או כבדיחה). לכן למאפייני הז'אנר יש השפעה על הפענוח, הפרשנות והרגשות שיתעוררו אצל הצופה.
>הצופה נהנה להיפגש עם המוכר בז'אנר, ומופתע מהחידושים בסרט הספציפי שבו צפה.

ד. סוגים שונים של ז'אנרים
הסוגות העיקריות בקולנוע הן: אימה, מלודרמה, פעולה, מלחמה, קומדיה, מערבון, מדע בדיוני, בלש פרטי, הסרט האפל, מאפיה, מחזות זמר, נעורים והתבגרות, דרמות בתי- משפט,  דרמות בתי-סוהר, אפוסים היסטוריים, פנטזיה, תיעודי, דרמה משפחתית, דרמות משטרה.
במקרים רבים לסוגות שונות יש תת-סוגות. לדוגמה, בסוגת המערבון תת-הסוגה היא מערבון הספגטי.

הסוגות העיקריות בטלוויזיה: סדרות (מכל הסוגים: דרמות, קומדיות,אקשן וכו'), קליפים, חדשות, ספורט, שעשועונים, תוכניות ריאליטי ותוכניות אירוח.

לכל ז'אנר ישנם כמובן מאפיינים שעוזרים לנו לזהות אותו. המוזיקה, התפאורה, השתלשלות העלילה, סוג הצילום ועוד. ניתן להביא לכיתה מספר קטעים מאותו הז'אנר ולמצוא מאפיינים ייחודיים לאותו ז'אנר. לדוגמה: תוכניות ריאליטי: שיחות של המשתתפים עם המצלמה, שימוש בקטעי ווידאו בעלי איכות נמוכה, כמו צילום לילה או צילום ביתי וכו'.

מאפיינים ייחודים לז'אנרים קולנועיים: (בקצרה)
מערבון- מתרחש בד"כ במדבר, במערב, עם הקוצים והקקטוס הבודד כרקע. גיבור המערבון יופיע על סוסו, בד"כ בלי הרבה פרטים על עברו וחייו. בתור אדם שבא מבחוץ, הוא יעזור להשליט סדר בעיירה ויתגבר על הרעים, כשהשיא בד"כ הוא דו קרב שבסופו הטוב מנצח . בסוף הסרט הוא יעלם לעבר השקיעה.

קומדיה רומנטית- תתמקד בד"כ בגבר ואישה ובסיפור התאהבותם עד לסוף הטוב (שוב, בד"כ....) בהתחלה נראה שאין שום סיכוי לקשר. דרך אי הבנות ותקלות משעשעות יותר או פחות מגיע רגע השיא שבו מתוודים בני הזוג על  אהבתם.

גם כאן ניתן להביא קטעים מסרטים מאותו הז'אנר ולחזור על התרגיל הקודם, רק שלדעתי תרגיל זה ידרוש זמן מרובה יותר, שמן הסתם אין בנמצא במקומותינו...

פילמוגרפיה:
(הפילמוגרפיה כאן לקוחה ברובה מתוך תוכנית הלימודים לכיתה יב' שכתב אורי שין, וניתן למצוא שם עוד הצעות מעניינות)
מערבון: ב"צהרי היום", "בלתי נסלח" (שלדעתי קצת חורג מגבולות הז'אנר, ולכן יכול להוות דיון מעניין בסוגיית גבולות ושינויים בז'אנר ואפשר אפילו להשוות למערבון ישן יותר של קלינט איסטווד)
מחזות זמר: שיקגו, מולן רוז', שיר אשיר בגשם
סרטי נעורים: קלולס, מועדון ארוחת בוקר
סרטי התבגרות: הכוכבים של שלומי, עץ הדומים תפוס
סרטי אימה: שתיקת הכבשים, פסיכו, הנוסע השמיני
קומדיה: מונטי פייטון, הדיקטטור הגדול, אוסטין פאוורס
פשע:הסנדק, פני צלקת
מדע בידיוני: אי.טי, מלחמת הכוכבים, בלייד ראנר

כמובן שכל הסרטים הללו הם המלצה בלבד, יש כמובן אין ספור אפשרויות אחרות, וחשוב להתאים את הסרטים לאופי הכיתה.

הרחבה על ז'אנרים שונים ראו במערך של אורלי מלמד בקישור הבא:

http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/frm_lemidaA.htm

ה. מרכיבי הדרמה בתוכניות טלוויזיה
הערה למורה: ז'אנר הדרמה אינו מופיע במטרות האופרטיביות של פרק זה אך יש התייחסות אליו בעמודי הביבליוגרפיה בספרה של  דפנה למיש. מאחר שמדובר בז'אנר בסיסי שממנו מתפתחים ז'אנרים רבים, צריך לדעת לאפיינו כז'אנר.

מעבר לחלוקה של תוכניות הטלוויזיה לקבוצות, אפשר למצוא מכנה משותף לרוב תוכניות הטלוויזיה. בכל תוכנית יש מרכיבים של דרמה - סוג של יצירה ספרותית, המספרת סיפור באמצעות דיאלוג ופעולה והמיועדת להיות מוצגת בפני צופים.

המרכיבים המרכזיים של המבנה העלילתי כוללים:
1) דמויות- האנשים המרכזיים לעלילה, אנו לומדים עליהם מהתנהגותם, לבושם, יחסיהם עם הסובבים אותם וכו'.
2) במה- הרקע לעלילה מבחינת הזמן והמקום.
3) עימות (קונפליקט) - התוכנית סובבת סביב העימות שמניע את התפתחות העלילה.           אפשר לזהות 3 סוגי עימותים מרכזיים:
>הדמויות מתמודדות עם זולתן- בניסיון להתגבר על מכשולים ולהשיג את מטרתן. לדוג': שוטר מול פושע, עורך דין מול חברה גדולה וכו'.
>הדמויות מתמודדות עם עצמן-הגיבורה מתלבטת האם להודות בגניבה וכו'.
>הדמויות מתמודדות עם ה"על אנושי"-שאלת קיומו של אל השולט באיתני הטבע וכו', לדוג': הגיבור נאבק לשרוד בסופת ההוריקן שפרצה וכו'.
4) פתרון- העימותים מגיעים לפתרון (או פתרון זמני) , שמכונה "התרה"

ישנן 2 גישות עיקריות לעלילה (שתי הפסקאות הבאות הן הרחבה):
העלילה האינטנסיבית- הדרמה נפתחת בשלב מאוחר של הסיפור, לקראת סופו או לקראת השיא. היא מתרחשת בד"כ בזמן קצר, במקום התרחשות מצומצם, כמו חדר או בית. מספר הסצנות והדמויות מצומצם, העלילה מתנהלת על ציר אחד, וההתפתחויות הן בלתי נמנעות כיוון שהדמויות והאירועים קשורים ברצף הגיוני.
העלילה האפיזודית- מתחילה בשלב מוקדם של הסיפור, בנויה מכמה אפיזודות, הסיפור משתרע על פרק זמן ארוך, דמויות רבות ומקומות רבים, העלילה מתפתחת בכמה כיוונים ולאירועים שם יכולות להיות סיבות שונות.

בנקודה זו חשוב להדגיש את ההבדל בין סיפור לעלילה (הפסקה הבאה היא הרחבה):
סיפור- סיפור המעשה, שהוא ה - story מכיל את העלילה והוא סך כל המאורעות המתחילים בנקודה מסוימת ובעלי היגיון ברור של התפתחות עד לסופו.

עלילה- העלילה היא הארגון האמנותי של סיפור המעשה. הכותב, ולאחר מכן הבמאי, בוחרים את נקודת ההתחלה, יוצרים את ההקשרים בין הגיבורים ובין סביבתם, את משך הזמן של האירועים, את משך הופעתם ואת חזרת "הנושא המוביל". העלילה היא יצירת היגיון התודעתי (קוגניטיבי) אצל הצופה.
ההנחה שלנו כקהל צופים היא שללוח הזמנים יש השפעה על הפעולות המשפיעות על התקדמות העלילה.

העלילה בטלוויזיה נחלקת בדרך כלל לשלושה חלקים: (גם בסרטים וגם כמובן בסדרות, שם כל פרק מתחלק לשלושת החלקים הללו)
1) בחלק הראשון - מפגש עם הדמויות- דרכו אנו לומדים על העימות המרכזי.
2) התפתחות העימות עד לשיא.
3) פתרון (ברוב המקרים). בסדרות הפתרון מביא את הצופים לנקודת ההתחלה.
אפשר לתאר את המבנה הסיפורי הזה בצורת גרף פעמון.

לפעמים קו עלילה אחד לא מספיק כדי למצוא חן בעיני מגוון של קהלי יעד. לכן כדי  למשוך כמה שיותר צופים (ועל-ידי כך כמה שיותר רייטינג=כסף), מוסיפים עוד קווי עלילה. כדוגמא אפשר להביא את סדרת הדרמה (שמשודרת כרגע בשידור חוזר בערוץ 3) "להתחיל מחדש", קו העלילה המרכזי שם עוסק בפרק ב' של מערכת יחסים זוגית. זהו קו עלילה שמתאים לקהל בוגר יותר, אך בנוסף ישנם קווי עלילה נוספים, העוסקים בילדיהם המתבגרים של בני הזוג ובבעיות המטרידות אותם, ובכך קהל היעד מתרחב גם לצופים צעירים יותר.  הצורך למשוך קהל יעד רחב ככל האפשר זהו אחד  האילוצים הבולטים בדרמה הטלוויזיונית.  כיצד אילוץ זה בא לידי ביטוי בדרמה? באמצעות ריגוש, עיסוק ביחסים ובנושאים מחיי היומיום המעניינים קהל רחב, חיזוק הערכים המוסכמים בחברה.

אילוצים נוספים של הדרמה הטלוויזיונית:
>הבעיה המוצגת בדרמה חייבת לבוא על פתרונה בפרק זמן קצוב מראש, למרות שבמציאות בעיות לא נפתרות במהירות כזו. לכן הפתרונות המוצגים בטלוויזיה הם לרוב קלים, חד משמעיים ולפעמים אלימים. (כאן אם יש זמן אפשר לתת לתלמידים לנתח כמה קטעים מתוכניות דרמה, חדשות או פרסומות, לזהות את הבעיה ואת הפתרון שנמצא לה)
>מכיוון שהפקת תוכניות עולה כסף רב, ויש צורך בקהל צופים גדול ככל האפשר, נזהרים מפיקי התוכניות מלהעלות רעיונות מקוריים בתוכניות שלהם. הם מעדיפים להיצמד לנוסחה שכבר הוכיחה את עצמה ולכן הטלוויזיה חוזרת על עצמה.
>העלילה הטלוויזיונית נחלקת לקטעים שמתרחשים במקומות שונים, וזאת ע"מ לאפשר עצירה לפרסומות, בעיקר ברגעים המותחים.

כפי שראינו אילוצים של תעשיית הטלוויזיה המסחרית מעצבים את התוכן שאנו רואים. למרות זאת ישנם יוצרים ששוברים את המוסכמות ומייצרים תכנים בעלי השראה (וכאן אפשר להביא כדוגמא את הדרמה המדוברת "בטיפול", שנראית מלכתחילה כמנוגדת לקונספט של הטלוויזיה המסחרית, ובסופו של דבר הגיעה לשידור בערוץ 2, אם כי לא בלב הפריים-טיים).

ו. שינויים בז'אנר עפ"י טוד גיטלין
עפ"י טוד גיטלין הז'אנר, ביחד עם הסטריאוטיפים, הנוסחאות והדמויות הקבועות והפתרונות המוצעים, הם ביטויים של האידיאולוגיה ההגמונית .כל אלו נותנים לצופה תחושה של יציבות חברתית.ע"מ להישאר בשליטה יוצרי התוכניות כן מכניסים שינויים לז'אנרים ולעלילות, (שינויים שנובעים מהשינויים שחלים בחברה)  אך אלו בד"כ שינויים לא כ"כ מהותיים. יוצרי התוכניות מתעלמים מדברים שעלולים להקשות על הבנת הצופים ולערער על ערכיהם. ההגמוניה מנסה לתת לצופים אשליה של אושר ושוויון ע"י צריכה חומרית (פרסומות וכו'), ע"י מילוי שעות הפנאי וכו'.

דוגמאות לשינויים בתוכן של סדרות:
סדרות המשטרה- בשנות ה-60 השוטרים הוצגו כמעוררי אהדה, מכיוון שהייתה עוינות כלפי השוטרים באותה תקופה. בשנות ה-80 הוצגו השוטרים כבעלי חולשות אנושיות. בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אסון התאומים מוצגים השוטרים כשומרי החוק, כגיבורים שמגנים עלינו.

סדרות משפחה- כאן אפשר לדון בקצרה בשינויים שחלו בחלום האמריקאי כפי שהוא מוצג בתוכניות הטלוויזיה. אם בשנות ה-60  המשפחה הוצגה כמאושרת ומושלמת, הרי שבשנות ה-70 כבר החלו לחשוף בעיות במשפחה, בשנות ה-80 התייחסו גם למשפחות ממוצאים אתניים שונים, ובהמשך נחשפנו גם למשפחות לא מסורתיות, כמו משפחות חד הוריות או חד מיניות. השינויים מוצגים (עפ"י גיטלין) בעיקר בקומדיות ע"מ שלא לפגוע בצופים הלבנים מהמעמד הבינוני, שהם עיקר קהל היעד כי קומדיות נתפסות כפחות פוגעות כי אפשר לפענח אותן כ"סתם בצחוק".

טשטוש גבולות בין ז'אנרים (כתבה: אורלי מלמד)
(
קטע זה נכתב לצורך הבהרה והבנה ולא לצורך שינון)
כאמור ז'אנרים הם כללים מוסכמים שמצפינים בתוכם כוונות של מוען (היוצרים) ומייצרים ציפיות אצל הנמענים (הצופים). הז'אנר הוא אמצעי תיווך בין היוצרים לבין קהליהם.  פרסומאי ישתמש בסימן "פ" בפרסומת טלוויזיונית כדי לייצג ולסמן לצופה את כוונתו לשכנע ולמכור באמצעות הפרסומת. הצופים המזהים את צורת הפרסומת, מייחסים לה באופן אוטומאטי כוונת שכנוע ואמינות נמוכה ולעיתים מדלגים עליה או מבטלים את הקול באמצעות השלט, כדי לא להיות מושפעים ממנה. ה"פ" הוא מוסכמה חיונית לצופה. פרסומאי שאינו מקפיד על יישום מוסכמה זו מועל באמון הצופה ובכללי האתיקה.

בשנים האחרונות אנו עדים לטשטוש גבולות בין הז'אנרים. טשטוש זה בא לידי ביטוי בתחומים שונים הנלמדים בתוכנית הלימודים. למשל: ערבוב בין ז'אנרים בדיוניים לז'אנרים מציאותיים, בא לידי ביטוי בדוקו-דרמה ובתוכניות ריאליטי. בידוריזציה של החדשות – מייצרת ערבוב בין בידור למידע וערבוב בין חדשות קשות בעלות עניין ציבורי לחדשות רכות המעניינות את הציבור, בניאו- ז'ורנליזם יש ערבוב בין מידע לבין פרשנות, בתחום הפרסום אנו רואים ערבוב בין פרסום לבין דיווח ושיפוט בכתבות פרסומיות, כמו כן עם שגשוג הפרסום הסמוי הולך וגובר המיזוג של מסרים פרסומיים בתוך צורות של ז'אנרים שונים, מדרמה ועד תוכניות אירוח ושעשועונים, וכן הלאה. תופעות אלה הן חלק ממאפייני התרבות הפוסט מודרנית, המאפשרת חופש ביטוי ויצירה נרחבים בהשוואה לעבר

מה הסיבות לטשטוש גבולות בין ז'אנרים?
הרצון לפנות לקהל יעד רחב יותר מביא לשימוש במאפיינים של ז'אנרים שונים לשילובם בז'אנר אחד. אם כל ז'אנר פונה לקהל מסוים אחר, שילוב של ז'אנרים מטשטש את הגבולות של כל ז'אנר ומגדיל את קהל היעד הפוטנציאלי. למשל, יוצר הרוצה לפנות לקהל מעורב של ילדים ומבוגרים, ישלב בתוכניתו מאפיינים של ז'אנר לילדים עם  מאפיינים של ז'אנר למבוגרים.

  1. הרצון לרתום יתרון של ז'אנר מסוים, מביא לשילובו בז'אנר אחר. למשל: הרצון להקנות אמינות לפרסומת, מובילה ליצירת כתבות טלוויזיוניות פרסומיות כדוגמת הכתבות של ג' יפית.

הרצון ליצור אמינות גבוהה יותר לדרמה ועוצמת ריגוש גבוהה יותר לתוכנית מציאותית, מביא לשילוב של מאפיינים דרמטיים ודוקומנטאריים בתוכניות מציאות, בחדשות, ובדוקו-דרמה.

  1. הרצון להעצים את ההנאה של הצופה מביא לשילוב של ז'אנרים בידוריים; דרמה קומית, קומדיית פעולה וכד',
  2. הדחף ליצירתיות ולחדשנות של היוצרים מוביל מן הסתם לפריצת גבולות הז'אנרים.

כיצד בא לידי ביטוי טשטוש הגבולות בין ז'אנרים?
הטשטוש יכול לבוא לידי ביטוי בצירופים שונים ומשונים בקטגוריות של נוסחת הז'אנר, או בחלק מהן. למשל: בנושאים, בסוגי הדמויות, במקום, בזמן, בעלילה, בתפאורה, בצילום, בעריכה לסוגיה וכד'. ציטוטים של ז'אנר אחד בתוך ז'אנר אחר גם הם מטשטשים את הגבולות בין ז'אנרים ובין בידיון למציאות. למשל: שילוב של ציטוט ממהדורת חדשות או מצילום חובבים במצלמה ביתית בתוך דרמה.

מתי טשטוש גבולות בין ז'אנרים מפריע ומתי לא?
טשטוש הגבולות בין בידיון למציאות בז'אנרים  כמו חדשות ותוכניות דוקומנטאריות העוסקות בנושאים חשובים ובעלי עניין ציבורי, עלול להפריע ולהזיק. משום שחשוב לנו כצופים לדעת מתי מדובר במציאות "אמיתית" ומתי מדובר בבדיון. תארו לכם, מה היה קורה אם פלישה של חייזרים מהמאדים הלקוחה מתוך סרט בידיוני, היתה מוצגת כחדשות אמיתיות? או להפך. מה היה קורה אם חדשות אמיתיות על פרוץ מלחמה אמיתית היו מוצגות כסרט מלחמה בדיוני?

לעיתים ערך האמת שאנו מייחסים לז'אנר נובע מהאמונות המוקדמות שלנו, אותן אנו מביאים לצפייה. רובנו מאמינים שחדשות בערוץ 2 יותר מציאותיות מקליפ ב-MTV. גם אם בכתבה חדשותית ישתמשו במוסיקה מהסרטים ובעריכה קצבית וקליפית, עדיין נאמין שהכתבה מציאותית יותר מאשר קליפ המשודר ב-MTV.  לכן חשוב במיוחד שהיוצרים יהיו מחויבים לדיווח מציאותי בחדשות וישתמשו במוסכמות של חדשות רק כשמדובר בדיווח מהמציאות.

באופנים דומים מפריע טשטוש בין מידע עיתונאי לפרסום בכתבה פרסומית.  וטשטוש בין מידע לבידור בז'אנרים מציאותיים.

לעומת זאת טשטוש גבולות בין דרמה לקומדיה, אינו מזיק כלל. להפך, הוא עשוי להעצים את ההנאה של הצופה.

רשימת מושגים: (המושגים לקוחים מדפנה למיש, אורי שין ואורלי מלמד...)
דרמה- סוג של יצירה ספרותית, קולנועית, טלוויזיונית, המספרת סיפור באמצעות דיאלוג ופעולה והמיועדת להיות מוצגת בפני צופים. מרכיבי הדרמה הם דמויות,במה ועימות (פירוט בסיכום הביבליוגרפיה)
אינטר-טקסטואליות- דיאלוג בין יצירות ובין ז'אנרים הנוצר באמצעות ציטוט של דימויים או משפטים מילוליים ומוסיקליים או רצפים חזותיים מתוך יצירות קודמות.  
האינטר טקסטואליות מאפשרת ציטוט של ז'אנר אחד בתוך ז'אנר אחר. (הרחבה)
ז'אנר- אוסף של מוסכמות ברמה התכנית והצורנית המגדיר קבוצה של טקסטים. ז'אנרים הם מסגרות סיפוריות עם קונוונציות בסיסיות מוסכמות, אך הם משתנים עם הזמן. הז'אנר מתווך בין כוונות היוצר לבין ציפיות הקהל ואופן הפענוח של היצירה.
נרטיב- המושג "נרטיב" מקורו בלטינית ומשמעותו בעברית "סיפר". זוהי מילה מופשטת שהפירוש המסתתר מאחוריה הוא סיפור המסופר מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית.
יש מי שרואה בנרטיב מושג רחב יותר - סיפור של קבוצה בעלת מכנים תרבותיים-היסטוריים רחבים. מתוך כך כיום נוהגים לחקור את השונה והשווה בין נרטבים שונים של קבוצות שונות. הנרטיב נוצר מתוך זווית ראייה אישית ממוקדת. מתוך כך נובע שבנרטיב יש פרשנות אישית של המספר לגבי סיפורו (הרחבה).
סיפור- סיפור המעשה, שהוא ה- story  מכיל את העלילה, סך כל המאורעות המתחילים בנקודה מסוימת ומתפתחים על פי הגיון מסוים וברור עד לסופו.
עלילה- העלילה היא הארגון האמנותי של סיפור המעשה. הכותב, ולאחר מכן הבמאי, בוחרים את נקודת ההתחלה, יוצרים את ההקשרים בין הגיבורים ובין סביבתם, את משך הזמן של האירועים, את משך הופעתם ואת חזרת "הנושא המוביל". העלילה היא יצירת ההיגיון התודעתי (קוגניטיבי) אצל הצופה.
ההנחה שלנו כקהל צופים היא שללוח הזמנים יש השפעה על הפעולות המשפיעות על התקדמות העלילה.
קונפליקט- עימות, דילמה. התמודדות עם מכשול שמפריע לגיבור לממש את רצונותיו. זה יכול להיות מכשול פנימי, כמו התלבטות האם לחשוף את העובדה שחברו הטוב בגד, ובכך להרוס את חייו, או מכשול חיצוני, כמו אדם עני שמנסה להשיג כסף כדי לשלוח את בנו המחונן לפנימייה למחוננים. קיימים סוגים שונים של קונפליקט: פנימי, בין אנשים, מול כוחות הטבע,  קונפליקט פסיכולוגי, חברתי, מוסרי, פוליטי, משפחתי, נאמנות, מקצועי.
תיאורית ההגמוניה- עוסקת בהשפעת השלטון (ועוד גורמים בעלי עוצמה בכלכלה, מסחר וכו') על התכנים המופיעים בתקשורת. עפ"י תיאוריה זו, אנשי השלטון והשררה יכולים לשלוט בתקשורת, ומי ששולט בתקשורת שולט גם בדעת הקהל (הרחבה)

מערכי שיעור בנושא הז'אנר
אני מציעה כאן חלוקה לשיעורים לפי הבנתי, אך כל מורה יכולה לחלק את הנושאים לפי מה שלדעתה נכון לכיתתה.

שיעור 1: דרכים למיון תוכניות טלוויזיה (שיעור בודד)
המורה תחלק לכיתה צילום של לוח השידורים הצפוי בטלוויזיה לימים הקרובים, ותבקש מהכיתה למיין את התוכניות לקבוצות, עפ"י בחירתם. מן הסתם יתעוררו דיונים סביב אופי החלוקה, כיוון שהחלוקה לא יכולה להיות שרירותית, והיא מאוד מבלבלת. לאחר התרגיל תציג המורה לכיתה את הדרכים של דפנה למיש לסיווג תוכניות טלוויזיה (כפי שמסוכם בקטע א' שמצ"ב)

שיעור 2: ז'אנרים (שיעור כפול)
המורה תקרין בכיתה מספר קטעים קצרים מאוד מסרטי קולנוע מז'אנרים שונים (או מתוכניות טלוויזיה כמובן...) ,ותבקש מהתלמידים לשייך כל סרט לסוג אליו הוא משתייך, ולנמק את בחירתם. בד"כ התלמידים מבצעים מטלה זו בשניות, וגם יודעים לנמק למרות שלכאורה עוד לא למדו את הנושא ("זה סרט אימה עפ"י התאורה הקודרת/המוזיקה/זוויות הצילום" ועוד...) אפשר לפתח דיון סביב השאלה מדוע כ"כ קל להם לזהות סוגים שונים של סרטים, איך הם יודעים האם סרט מסוים הוא לטעמם או לא רק עפ"י כותרות הפתיחה, וכיצד הם צברו את כל הידע הזה.

הצעה נוספת היא לבקש מהתלמידים ליצור כרזת פרסום או אפילו טריילר (קדימון) עבור סוגים שונים של סרטים (קומדיה רומנטית, אימה, פעולה וכו') לתת לסרטים הללו שם ולאייר אותם. זו פעילות נחמדה כיוון שהיא ממחישה לתלמידים שאפילו בלי לצפות בסרט, רק עפ"י הכרזה או הטריילר אפשר לסווג את ז'אנר הסרט. החיסרון בפעילות זו הוא שהיא מעט ארוכה מדי לטעמי.

לאחר הפעילות המורה תגדיר את המונח ז'אנר, תתייחס לז'אנרים בטלוויזיה עפ"י דפנה למיש, לסיבות לשימוש בז'אנר, לסוגים שונים של ז'אנרים (וכמובן תדגים עפ"י הפילמוגרפיה המצורפת), ולשינויים בז'אנרים עפ"י טוד גיטלין. (כל החומר מסוכם בקטעים ב', ג', ד', ו', שכמובן: מצ"ב...)  

שיעור 3: מרכיבי הדרמה בטלוויזיה עפ"י דפנה למיש (שיעור כפול)
המורה תקרין בפני הכיתה קטעים מסדרת טלוויזיה לפני בחירתה (עדיף כמובן פרק שלם, אך שוב, אילוצי זמן....) ותבקש מהתלמידים לנתח ממה מורכב הפרק, ז"א מהם מרכיבי העלילה. (תשובות צפויות הן דמויות, עימות וכו')
לאחר התרגיל תסביר המורה לכיתה את מרכיבי הדרמה בטלוויזיה. (כפי שמפורט בקטע ה', מצ"ב)

שאלות חזרה
1) מהו ז'אנר ומהם יתרונותיו? האם יש לו גם חסרונות? אם כן, פרטו מהם.
2) מה הסיבות לקיומם של ז'אנרים ומה ההשפעות של ז'אנרים?
3) הסבירו והדגימו מהם השינויים שחלו בז'אנר הן ברמת התוכן והן ברמת הצורה?
4) ממה נובע הטשטוש בין ז'אנרים?
5) מה יתרונותיו ומה חסרונותיו של הטשטוש בין ז'אנרים?
6) כיצד עפ"י טוד גיטלין  עושים יוצרי הטלוויזיה שימוש בז'אנרים כדי לחזק את האידיאולוגיה ההגמונית?
7) כיצד ניתן להבחין בין ז'אנרים מציאותיים לבדיוניים  עפ"י דפנה למיש? מדוע הבחנה זו חשובה? מה קשרי הגומלין בין המציאותי לבידיוני?
8) הסבירו מהם 4 מרכיבי הדרמה העיקריים בתוכניות טלוויזיה?
9) מהן 2 הגישות העיקריות לעלילת דרמה עפ"י דפנה למיש, ומה ההבדלים ביניהן?
10) הסבירו 4 אילוצים מרכזיים בדרמה הטלוויזיונית

ביבליוגרפיה
גיטלין, טוד, "אידיאולוגיה של 'זמן צפיית שיא': התהליך ההגמוני בבידור המשודר בטלוויזיה", בתוך: דן כספי, תקשורת המונים  -  מקראה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1995, עמ' 164-144
.למיש, דפנה, "החופש לבחור מבין אפשרויות צפיה רבות", בתוך: החופש לצפות: מבט שני בטלוויזיה, רכס הוצאה לאור פרוייקטים חינוכיים בע"מ, 1994, עמ' 36-23.
שין, אורי, המבנית " מבע קולנועי" לכתה י"ב .

בנוסף נעזרתי גם במערכים מתוך תוכנית הלימוד הישנה. המערכים היו מאת: אורלי מלמד, ורד אורגיל, רונית תמם, ועדינה.




גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש