דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,018 כניסות לאתר
קומדיה והומור: מקורות הצחוק על פי ברגסון, סיכום לתלמיד ולמורה

מאת: אורלי מלמד

סיכום לתלמיד ולמורה (חובה)
מקורות הצחוק על-פי ברגסון: הקומי שבמצב (בסיטואציה) והקומי שבמילים
תבניות צורניות חזותיות, תבניות מצביות (הקשריות), תבניות תנועה והתנהגות במרחב, תבניות סטריאוטיפיות (המתייחסות לאופי האנושי), תבניות מילוליות (הקשורות למבנה התחבירי של המשפט ולתוכן המילים), כולן יכולות לשמש נקודת מוצא ליצירת הומור ולקומדיה.

מהי מערכת קומית? לפי ברגסון, כל מערכת של פעולות ומאורעות, שיוצרת  אשליה של חיים ומשולבת בהרגשה ברורה של סידור מכני, היא מערכת קומית; "המכניות המולבשת על החי".  מכאן עולה שבמערכת קומית יש שני מרכיבים הכרחיים:
א. אשליית מציאות המעוררת בצופה תחושת אמינות.
ב. תבנית מכנית החוזרת על עצמה.
רק השילוב בין השניים, הוא שמעורר בנו את הצחוק.

הקומדיה היא משחק המחקה את החיים. שורשיה העמוקים הם במשחקי ילדים ובהנאותינו הקדומות כילדים משחקים. הצחוק מתעורר בנו לא רק בגלל האירוע המיידי שאנו חווים, אלא בגלל הזיכרונות שיש לנו מאירועים דומים מצחיקים מעברנו. ברגסון מנתח עקרונות מרכזיים של משחקי ילדים ומקיש מהם מסקנות לגבי עקרונות ותבניות קומיים המעוררים צחוק.

1. בובה על קפיץ ועקרון החזרה המכנית (Jack in the Box) – משחק ילדות ידוע  הוא "נחום תקום":  בובה מחוברת לקפיץ, בתוך תיבה עם מכסה. המשחק מבוסס על פעולה מכנית, החוזרת על עצמה: הילד פותח את המכסה והבובה פורצת החוצה. לאחר מכן הוא דוחף את הבובה לקופסא בכל הכוח וסוגר את המכסה ושוב פותח את הקופסא והבובה מזנקת החוצה וחוזר חלילה. הקפיץ נדרך, מתמתח, נדרך שוב וחוזר חלילה.

 על-פי עקרון זה של חזרה מכנית, יש סצינות פיזיות של סלפסטיק בתיאטרון המעוררות צחוק בקהל: אדם שמקבל חבטת מקל. נופל על הרצפה, מתרומם ושוב מקבל חבטת מקל.

יש גם חזרות מילוליות ורעיוניות מכניות, כמו: במחזה "החולה המדומה": פורגון  מקלל את ארגאן בשפע איומים של מחלות קשות, ארגאן הנרגז קם מכיסאו על מנת לסתום את פיו של פורגון, אך פורגון נמלט אל מאחורי הקלעים. לאחר שארגאן התיישב שוב בכסאו, שב ומגיח פורגון אל הבמה וממשיך לקלל את פורגון וחוזר חלילה.

בתיאטרון מילולי, הצחוק מתעורר לא רק בגלל הפעולה הפיזית החוזרת על עצמה, אלא בגלל ההתעצמות הרגשית או הרעיונית שחלה במהלך החזרות על אותה פעולה.  החזרה על הפעולה מסמלת רעיון מופשט. למשל: במחזה של מולייר, כאשר המשרת סקאפן מבשר לג'ירונט, הקמצן הזקן, שבנו נשבה על-ידי ספינה וצריך למהר ולפדותו בכסף, חוזר ג'ירונט על המשפט: "אבל איזה שטן השיאו לרדת באותה ספינה?" מספר פעמים.  החזרה על המשפט, מסמלת את קמצנותו של ג'רונט, שמתקשה להיפרד מדמי הפדיון.

לעיתים פעולת החזרה המכנית, מבטאת קונפליקט רגשי פנימי, בין רגשות חזקים ובלתי מתפשרים המנוגדים זה לזה, הגורמים לשחקן להיטלטל כמטוטלת מדפוס התנהגות אחד לדפוס התנהגות הפוך וחוזר חלילה. כמו למשל: אדם שרוצה מצד אחד לומר לחברו את האמת, אך מצד שני חושש מלפגוע בכבודו והתנהגותו נעה בין הנימוס המאולץ לבין התחלות של גילוי לב וחוזר חלילה, עד שלבסוף האמת יוצאת מפיו.

2. הבובה המכרכרת  (מריונטה) – הצופה במחזה קומי מזהה שהתנהגות השחקן על הבמה מונעת על-ידי "חוטים נסתרים", בדמותו של שחקן אחר הממלא תפקיד של "מושך בחוטים". הדמות מתנהגת באופן טבעי ואינה מודעת לגורמים הנסתרים המעצבים את התנהגותה וגורלה. בעוד הקהל הצופה מודע לקיומם של אותם גורמים. מפער זה שבין הקהל המודע לבין השחקן הנראה כבלתי מודע למתרחש במסתרים,  נובע הצחוק.

3. כדור שלג המתגלגל והולך וגדל תוך כדי גלגול - דמו לעצמכם חיילי עופרת, או לבני דומינו ראלי, העומדים בשורה זקופים, זה אחר זה. מה יקרה כאשר החייל הראשון נופל לאחור? החיילים יפלו אחד אחר השני, עד שלבסוף ישתטחו כולם על הרצפה.

עיקרון כדור השלג בא לידי ביטוי בסיפור הבא: אורח נכנס לסלון, הודף בטעות גברת אחת, ששופכת את התה שבידה על גבו של אדון זקן, המחליק ונתקל בזגוגית החלון, שמתנפצת על ראשו של שוטר הצועד למטה ברחוב, המזעיק למקום את המשטרה כולה....כלומר, מתחוללת שרשרת מפתיעה ומקרית של אירועים,  וכל אירוע חמור ומפתיע יותר מקודמו,  ובסופו של דבר נוצרת תוצאה בלתי צפויה.

ישנן ואריאציות שונות של "כדור שלג", כצירים של עלילות קומיות:
א. כדור שלג קווי, המתעצם והולך – סיבה קטנה מחוללת תוצאה גדולה (בגלל מסמר קטן כל הבניין מתמוטט).
ב. כדור שלג קווי, הפוחת והולך (בו התוצאה הגדולה בהתחלה, הולכת ומתמזערת לקראת הסוף (לדוגמא: עדר פילים מתכונן לקרב אדירים ובסופו של דבר עומד מולו זבוב).
ג. כדור שלג  המתפתל והמסתבך בדרכו ולבסוף חוזר אל נקודת ההתחלה (כמו במאבק
של הילד עם הפורצים לביתו ב"שכח אותי בבית", ממלכודת למלכודת שטומן להם הילד, הנזק הנגרם לפורצים גדל והולך עד שבסופו הפורצים בורחים  מן הבית שאליו פרצו).

דוגמא נוספת מהסדרה שמש: שמש ואתי רוצים לצפות לבדם בקלטת וידיאו למבוגרים בלבד, אותה שאלו מספריית הוידיאו. כשהם מתחילים לצפות בקלטת מתברר שהם  צופים בקלטת אחרת של מישהו אחר, הם רצים להחליף אותה וחוזרים לצפות בקלטת, ואז מתברר שהקלטת הוחלפה בטעות על-ידי מישהו אחר בקלטת אחרת, הם רצים שוב לאתר את הקלטת, מחליפים אותה, חוזרים לוידאו ואז מגלים שוב שזו לא הקלטת בה התכוונו לצפות.....כך חוזר על עצמו הסיפור פעמיים נוספות ולבסוף כשהם מתיישבים לצפות בקלטת הסודית למבוגרים בלבד, מתברר שיש חיבור מהטלוויזיה של שמש לטלוויזיה של המסעדה, וכולם במסעדה שומעים ורואים את מה ששמש ואתי ביקשו לצפות בו לבד...
ד. כדור שלג  שבו יש אקראיות מכוונת. בסרט החדש "8 נשים", שמהווה פארודיה על סרטיו של היצ'קוק,  העלילה בנויה כך שאיזכור מקרי שאומרת כל דמות, מוביל למידע חדש המתגלה לצופה על הדמויות ומניעיהן לרצח וכך מדמות לדמות ומאסוציאציה מקרית לאסוציאציה מקרית, מתבהרת העלילה עד לסופה המפתיע.

לסיכום, הקומי, נובע מכך שאנחנו מזהים דפוס, מכניזם אוטומטי חסר חיים, בתוך ההמשכיות החיה של מעשי האדם.

במה מנוגדים מאפייני החיים למיכניזם הפשוט?
החיים האמיתיים מתקדמים בזמן אך מסתבכים במקום. זו התקדמות בלתי פוסקת של אדם המזדקן והולך ולעולם אינו חוזר להיות בדיוק אותו אדם בנקודות זמן שונות של חייו.  כשמסתכלים על החיים בקשר למקום, החיים מורכבים מיסודות הקיימים זה בצד זה, ערבים זה לזה ועשויים אחד בשביל השני, בכוונה מיוחדת כל כך, בתבניות של סדר.

המכאניזם  נבדל מהחיים בשלושה עקרונות: חזרה (Repetition) הפיכת הסדר (Inversion) ושילוב סדרות (קיפרוקו) (Inference de Series): עקרונות אלו ניתן למצוא בקומדיות קלאסיות ומודרניות ובמשחקי ילדים.

חזרתיות
החזרתיות באה לידי ביטוי בצירוף של נסיבות החוזר ומופיע כמו שהוא כמה וכמה פעמים, עד שהוא הופך לסימן היכר בתוך זרם החיים המשתנה. למשל: אנו פוגשים חבר שלא ראינו אותו זמן רב, במקרה ברחוב. פגישה זו אין בה דבר המעורר חיוך. אך "פעם שלישית  - גלידה": אם נפגוש באותו חבר במקרה, באותו יום, שלוש נוספות, נצחק לבסוף שנינו על צירופי המקרה ונלך לאכול גלידה...

היפוך הסדר והתפקידים
היפוך תפקידים בהקשר מציאותי נתון - חילופי תפקידים באותה נקודת זמן. אבא מתנהג כמו ילד וילד מתנהג כמו אבא.
היפוך סדר הפעולות – מעשה ברודף שהפך לנרדף. הגזלן שהפך לנגזל. 

שילוב סדרות - קיפרוקו
ערבוב בין עניינים שהאחד ממשי והשני בלתי אפשרי. ערבוב מזדמן בין שני הקשרים עצמאיים, המתרחשים באותו זמן. או ערבוב של שני אירועים עצמאיים המתרחשים בזמנים שונים. למשל: אירוע מהעבר שמנסים להסתירו אך הוא מתפרץ אל  ההווה.

הקומי שבמילים
ברגסון מבחין בין הקומי שבפעולה התיאטרלית (הסלפסטיק החזותי באופיו) לבין הקומי שבמילים. בעוד שההומור החזותי מעורר באופן ישיר ואוטומטי צחוק, ההומור המילולי פונה אל השכל. תגובות הרגש והצחוק המתעוררות בעקבות הומור מילולי, מתווכות באמצעות המחשבה.

ברגסון מבחין בין הקומי שהלשון משקפת אותו לבין הקומי שהלשון בוראת אותו. הוא מבחין בין הקומי שמשקף מציאות ונגזר מהמציאות המתוארת על-ידי הלשון, לבין הקומי הנובע מהדקדוק הלשוני והצורני של המילים, משינוי המיקום של המילה במשפט, מחזרות וחריגות במקצב, מהקשר הצלילי בין המילים.

ברגסון גם מבחין בין השנינה והחידוד לבין הקומי. חידוד הוא  פלפול שכלתני, רעיוני מנותק מרגש. שנינה משלבת  בין רגש למחשבה, המבטאים את אישיותו ונפשו של הדובר. לפי ברגסון, ביטוי שנון תמיד מעורר בנו תמונה חזותית קומית. היחס בין הקומי המילולי לבין הקומי המצבי חזותי הוא כמו היחס בין דמות לצל שלה.

ברגסון מונה כמה אסטרטגיות קומיות מילוליות:
>
היגררות לפליטות פה, בלתי מכוונות, החורגות משגרת הדיבור ומנוסחאות הדיבור.
>רעיון אבסורדי המבוטא באמצעות שינוי קל אך משמעותי בנוסחאות ובפתגמים  מקובלים. למשל המשפט: "אין אוכלין בין סעודה לסעודה."
>פער בין המובן המציאותי לבין המובן המושאל והמטאפורי: "כל הפוליטיקאים אחים". הפער נוצר כי אנחנו יודעים שהפוליטיקאים מתחרים זה בזה ושהם אינם עוזרים זה לזה כפי שאחים מצופים לעשות.

החידוד הוא מה שנקרא בשפת הסלנג "חוכמולוגיה". למשל: להמשיך את רעיונו המליצי או הקלישאי של אדם ולהפוך את משמעותו. לדוגמא: אם אומרת לבנה:  "חביבי, הבורסה היא משחק מסוכן. יום אחד תזכה ולמחרת תפסיד..." תשובת הבן: "ובכן אשחק יום אחד ואקח הפסקה מהמשחק ביום למחרתו..." כוונת האם היתה להזהיר את הבן מפני סכנת ההפסד. הבן  פירש את משמעות המשפט באופן מוחשי ופשוט, ובאופן זה הפנה כנגד אמו בחזרה את אותה נוסחא מילולית.

או דוגמא אחרת:
שכן א':  "למה זורק אתה את אפר המקטרת שלך על מרפסתי?"
שכן ב':   "למה שם אתה את המרפסת שלך מתחת למקטרת שלי?"

השילוב בין שתי מערכות רעיוניות או בין שני הקשרים, באותו משפט, באמצעות משחקי מילים, היא מקור מרכזי לתוצאות מבדחות. כמו כן המעבר מהחגיגי אל השכיח, מהמשלב הפורמלי הגבוה,למשלב הסלנג הנמוך, מהמנומס והמרוחק למזלזל ולאינטימי, מהז'ארגון הטכני מקצועי לשפת היומיום, יוצרים חיקוי נלעג.

אפשר ליצור הומור באמצעות דיבור  על דברים פחותים כאילו הם חשובים ולהיפך. ההפרזה הקומית נוצרת כאשר מאריכים ומפרטים יתר על המידה. כך גם הפחיתות הלקונית הקומית נוצרת בעקבות הפחתה מופרזת בכיוון ההפוך.

לסיכום, ההומור לסוגיו,  נוצר באמצעות שילוב בין כמה מהאמצעים הבאים:
>
שילוב של תבניות מוכרות וצפויות על אנשים ואירועים, עם שבירה מפתיעה של הציפיות וסטייה מהתבניות המוכרות.
>שילוב של עקרון החזרה  מכנית (דפוס אוטומטי החוזר על עצמו) עם  אשליית חיים אמינה (האנשה למשל).
>הגזמה או הפרזה של תכונת אופי, דפוס התנהגות, מאפיינים מצביים.
>היפוך הסדר השכיח של אירועים.
>היפוך תפקידים בהשוואה להקשר המצוי במציאות.
>יצירת שינויי משמעות באמצעות שינויים צורניים בפתגמים, בביטויים בדימויים נפוצים ומוכרים, בדפוסי תנועה.
>פער וניגוד בין המובן המילולי המטאפורי לבין הידע שלנו על המציאות.
>ערבוב של תבניות מנוגדות, תסריטים מצביים שונים (קיפרוקו).
>חיפצון של אנשים או האנשה של חפצים.

קומדיות טובות הן קומדיות שיוצרות באמצעות המאפיינים החזותיים והמילוליים של הקומדיה,  משמעויות עמוקות, הרלבנטיות להיבטים רגשיים, נפשיים ושכליים מהותיים של חיינו.

סיכום ההבדלים בין ההומור החזותי לבין ההומור המילולי
ההומור החזותי יותר אוניברסלי ופחות תלוי תרבות. בני כל אומות העולם יכולים להבין את ההומור החזותי, הסלפסטיק ולפרוץ מצחוק למראה העוגה שמוטחת בפרצופו המופתע של האחר.

ההומור החזותי מתחבר ישירות לרגשות ללא תיווך של החשיבה. הבנתו של ההומור החזותי אינה כרוכה בלמידה מוקדמת. הוא מתאים לטווח רחב של גילאים ולכלל האוכלוסיה, לכן ניתן למצוא אותו בז'אנרים קומיים פופולריים.  

ההומור המילולי יותר מתוחכם, מערב חשיבה ותלוי תרבות. הבנתו כרוכה בידע לשוני, תרבותי ואקטואלי מסויים. לכן ההומור המילולי מתאים לאוכלוסיה יותר משכילה ויותר מצומצמת בהיקפה.

קל יותר להעביר מסרים חברתיים ותרבותיים באמצעות הומור מילולי מאשר באמצעות  הומור חזותי.

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש