דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,514 כניסות לאתר
קומדיית המצבים בטלוויזיה

מאת: מלמד אורלי

תודה לורד אורגיל שנעזרתי בחומר שלה בנושא התפתחות הסיטקום המשפחתי (מצורף מתווה הפרק על-פי תוכנית הלימודים: תקשורת וחברה א, ד"ר אוה ברגר, ד"ר עלינא ברנשטיין ודן ערב)

מהלך הלימוד
מטרות אופרטיביות 
דרכי הוראה
ביבליוגרפיה

סיכום הנושא לתלמיד ולמורה
>קומדיית מצבים לסוגיה
>קומדיית פעולה
>קומדיה ביתית משפחתית
>קומדיה דרמטית (או דרמה קומית)
הקומדיות החברתיות בטלוויזיה: משמרות או מערערות את ההסכמה החברתית?
ניתוח של "הכול נשאר במשפחה
ניתוח של "מאש"
ניתוח של  "מרי הרטמן, מרי הרטמן" וניפוץ החלום האמריקאי
סדרת הקומדיה הסטירית - וראייטי
שאלות משוב
מושגים

מהלך הלימוד

קומדיית המצבים הטלוויזיונית (sitcom) היא אחד מן הז'אנרים המרכזיים ביותר בטלוויזיה בעולם כולו. יחידה זו עוסקת בהכרת המבנה והנוסחא של הז'אנר (למשל 23 דקות תכנית ו-7 דקות של פרסומות). איפיון הדמויות ומערכות היחסים שביניהן, הנושאים שבטיפול, כגון: מגדר, יחסים במשפחה ופער דורות, יחסים בין גזעים, סוגי משפחות וכד'.

לאורך היחידה ייעשה שימוש בדוגמאות מסדרות קומיות שונות. בתוך כך ידון גם מושג הסטריאוטיפ (הצגה שטוחה של דמויות) ואתוס "החלום האמריקאי" (משל: היכולת להגיע לכל הישג באמצעות עבודה קשה). כמו כן ייערך דיון במבנה הלא קונבנציונלי של סדרות מאוחרות יותר.

מטרות אופרטיביות
התלמיד יזהה את המבנה של ז'אנר ה-sitcom
התלמיד יסביר וידגים את המושגים "סטריאוטיפ" ו"החלום האמריקני".

דרכי הוראה
בכיתה – הקרנה וניתוח של קטעים מתוך סדרות קומיות אמריקניות קלסיות, כמו: הכל נשאר במשפחה, משפחת בריידי. כבסיס לדיון בסטריאוטיפים: קוסבי, רוזאן, ומרפי בראון. כבסיס לדיון באתוס החלום האמריקאי: משפחת סימפסון, סינפלד ואלי מקביל  כבסיס לדיון על מבנה הסדרות ששוברות קונבנציות.
על כל תלמיד יהיה לצפות בבית בסדרות הקומיות העכשוויות המשודרות בכל יום ולנתחן על-פי הנלמד בכתה.

ביבליוגרפיה
Himmelstein, H., 1984, Television Myth and the American Dream, New York, Praeger, pp 75-121

יתר הפריטים באנגלית ברשימת הביבליוגרפיה חסרים (הפרק השני של Himmelstien   וניתוח מקרה של  Mayerle  על הסדרה רוזאן). כתחליף מוצע להיעזר בספר של הלגה קלר (1995), לדעת לצפות, הוצאת מעלות ומשרד החינוך ובמאמר של ריצ'רד טפלינגר: מבוא לקומדיית מצבים, הנמצא באתר עמלנט בקישור הבא:
http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/tv/frm_janerim.htm

בנוסף מוצע להיעזר בקישורים הבאים על קומדיות מצבים טלוויזיוניות:
מצחיק בקושי, מאמר מ-YNET על הירידה באיכות ז'אנר הסיטקום האמריקאי, אבנר הופשטיין
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2406493,00.html
 

מאיר שניצר מבקר את הקומדיות האמריקאיות והסדרות החדשות בטלוויזיה
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/10112000/ART82311.html
 

דיון רציני ומעמיק בשטויות, מאמר של אבי סבג
http://www.demons.org.il/d27_Humor.html

תשע שנים צפינו בסיינפלד מה למדנו מזה?
http://www.tam.co.il/15_5_98/tar5.html 

למה אנחנו ממשיכים לראות את אלי מקביל? מתוך הקבינטhttp://www.hacabinet.co.il/html/batatot_html/aly.html

אלי מקביץ', Ynet. 27/1/03, על דימויי המגדר של האשה החזקה החדשה ויחסיה עם הגבר החדש
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1471128,FF.html

ניתוח של סיינפלד מתוך האתר: האייל
http://www.haayal.co.il/story_168

רייטינג  של משפחת סימפסונס ונשואים פלוס, YNET
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2442853,00.html

טוני בלייר ישתתף בפרק מהסימפסונס
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2560113,00.html

סיכום הנושא לתלמיד ולמורה
קומדיית מצבים לסוגיה
קומדיית המצבים הטלוויזיונית התפתחה מסוגות דומות בספרות, בתיאטרון, בקולנוע וברדיו.
עפ"י ריצ'רד טאפלינגר, קומדיית המצבים היא הז'אנר הבולט ביותר בטלוויזיה. על-פי הערכה צנועה, בחמישים השנים האחרונות הופקו כ-27,000 תסריטים המשתייכים לז'אנר זה.

קומדיית מצבים, מכונה בעגה הטלוויזיונית: סיטקום.  סיטקום זהו שם כללי לכל הסוגים של קומדיות המצבים. על-פי ספרה של הלגה קלר, לדעת לצפות ( 1995), המאפיינים המשותפים לכל קומדיות המצבים הטלוויזיוניות הם:
סדרה של פרקים באורך של  כ-30 דקות. (מתוכן 23 דקות תוכן הפרק + 7 דקות פרסומות)
לכל פרק מבנה פעמון סגור, שאינו קשור בהכרח לתוכן הפרק הקודם.
כל פרק נפתח במצב משעשע, שביסודו נמצאת בדרך כלל טעות או אי הבנה. המצב מסתבך ומתבלבל, ככל שהוא מסתבך יותר הוא מצחיק יותר, עד שלבסוף יש התרה ופתרון לתסבוכת.
השחקנים קבועים ומגלמים בדרך כלל דמויות סטריאוטיפיות. הדמויות יכולות להיות נחותות מהקהל, עליונות במוסריותן על הקהל או שוות לו. בכל סדרה יש דמות מרכזית אשר ההיבט הבולט באישיותה הוא שיפוטה הלקוי  וחוסר יכולתה להתמודד בהגיון עם מצבים יומיומיים, לכן היא נופלת קורבן למצבים קומיים.
המקום והתפאורה קבועים ובדרך כלל זירת ההתרחשות היא פנים הבית, המשרד. רק סצנות מועטות מצולמות ברחוב.   
קומדיית המצבים מבטאת את רוח התקופה ואת המתרחש בה. לעיתים משולבים בה אישים מפורסמים אמיתיים וקטעים מהחדשות ומהמדיה.
ביקורתיות (אופוזיציוניות) לכאורה; קומדיות מצבים מספקות הזדמנויות לבטא אידיאולוגיה המנוגדת לאידיאולוגיה השלטת, אך רק לעיתים רחוקות הן מערערות עליה עד הסוף. לרוב הן מחזקות את הערכים המקובלים בחברה. בקומדיות מצבים כמו בקומדיות בקולנוע,  נעשה שימוש באסטרטגיות הומור חזותיות ומילוליות. ההצחקה מבוססת פחות על הגזמה ועיוות באופיין של הדמויות  ויותר על הומור מילולי שבא לידי ביטוי בדיאלוגים  שנונים.
בדרך כלל בקומדיות מצבים אין אלימות ואין רוע בדמויות.

טאפלינגר מחלק את קומדיות המצבים לשלוש תת-סוגות:
קומדיית פעולה  (actcom)
קומדיה ביתית  משפחתית  (domcom)
קומדיה דרמטית (dramedy)

קומדיית פעולה
קומדיית הפעולה היא קומדיית המצבים הנפוצה ביותר בטלוויזיה. הדגש בה הוא על פעולה  ועל גימיקים. הסיבוכים והפתרונות בקומדיית הפעולה הם פיזיים. דוגמאות: "אלף","אני אוהב את ג'ני", ו"סברינה"  (המשודרת בימים אלו בערוץ הילדים).

קומדיה ביתית משפחתית
הקומדיה הביתית משפחתית היא יותר כוללנית מאשר קומדיית הפעולה. משתתפים בה יותר אנשים, הן בתפקידים קבועים והן בתפקידי אורח, היא כוללת מגוון רחב יותר של סוגי אירועים והיא משדרת תחושה חזקה יותר של רצינות. דוגמאות: "קוסבי", "רוזאן","משפחת בריידי", הגרעין המרכזי של הקומדיה הביתית משפחתית  הוא בדרך כלל המשפחה, ההתפתחות והצמיחה של בני המשפחה והיחסים בין בני המשפחה  ועם אחרים.

בניגוד לקולנוע ולתיאטרון, בהם מוצגים האירועים החשובים ביותר המעצבים את דמותו ומהלך חייו של הגיבור, בקומדיות ביתיות מוצגים האירועים החשובים באותו רגע, שאינם בהכרח החשובים ביותר בחיים. באופן זה, ניתן להמשיך את הסידרה עוד ועוד.

בניגוד לקומדיית פעולה,  הדמויות בקומדיות הביתיות משפחתיות נתקלות בבעיות רציניות יותר הנובעות מטבע האדם. הבעיות, והסיבוכים הם רגשיים ושכליים והפתרונות מהווים חוויית למידה, לקח כלשהו לכל המעורבים. מודגשים בה רעיונות כמו: שאיפה לשלום, אהבה, פשרה ואחדות המשפחה.

המשפחה עברה שינויים רבים בקומדיות המצבים  האמריקאיות. שינויים אלו משקפים את השינויים בחברה האמריקאית. עד שנות ה-70  קומדיות מצבים שיקפו את המשפחה המסורתית השמרנית הלבנה האידיאלית מהמעמד הבינוני.  החיים שקטים ושגרתיים.  היחסים מנומסים. כולם אוהבים את כולם ודואגים אחד לשני. הגבר מפרנס והאשה עקרת בית ודואגת למשפחה.

1970-1985 הסדרה "הכל נשאר במשפחה" (שניתן לראות בה גם קומדיה דרמטית), משקפת סדקים ביחסים ההיררכיים בין הורים לילדים וחושפת את פער הדורות ואת היפוך יחסי הכוחות בין ההורים ממעמד הפועלים לבין הילדים הבוגרים בעלי ההשכלה המשתייכים למעמד הצווארון הלבן. אך המסר שלה הוא  שבכל זאת המשפחה חשובה ונמצאת מעל הכל, ומאפשרת לשרוד את קשיי החיים.

בשנות ה-80, הסדרה "משפחת קוסבי", משפחה של שחורים מהמעמד הבינוני המהווה העתק של משפחה לבנה, משקפת את החלום האמריקאי. לפיו יש בחברה האמריקאית שיוויון הזדמנויות. ולכל אדם, ללא קשר למינו, גזעו, מוצאו האתני, יש אפשרות להגיע להישגים  להתעשר ולהצליח, אם רק ירצה ויתאמץ מספיק.

משנות –90 ועד היום, אנו עדים לקומדיות מצבים המציגות מיגוון סוגי משפחות;  חד הוריות ("טובות השתיים", "נני", "בנות גילמור"), ילדה עם שני אבות  ("אבא יש רק שניים") , משפחות החיות בקומונה ("קשרי משפחה" אב עם בנותיו ושני חבריו), וחבורות של חברים רווקים המהווים תחליף למשפחה ("סיינפלד", "חברים", "סקס בעיר הגדולה"), החיים  בעיר המנוכרת והגדולה, ומשפחות מוזרות ומפלצתיות ("משפחת אדמס").

משנות ה-90 עד ימינו גוברות הציטוטים והמחוות  בתוך קומדיות המצבים לז'אנרים ולטקסטים טלוויזיוניים אחרים, וניכרת מגמה של ערבוב מספר ז'אנרים בקומדיות מצבים. כחלק מתופעת התרבות הפוסט מודרנית. דבר זה בא לידי ביטוי בולט ב"אלי מקביל" ובסדרה החדשה "אנדי ריכטר" ( המוקרנת בימים אלו בערוץ 3 בימי שישי).

קומדיה דרמטית (או דרמה קומית)
לפי הימלשטיין (1984) הקומדיה הדרמטית היא הסוג הנדיר והיותר רציני של קומדיות מצבים. היא אינה מוקדשת כולה להצחקת הצופים. הדגש בה הוא על חשיבה, תוך הצגת נושאים חברתיים ופוליטיים, כמו : מלחמה, מוות, פשיעה, הזדקנות, אבטלה, גזענות, מיניות (סקסיזם) וכד'. ההומור הוא בבחינת אמצעי העצמה קומי יותר מאשר מטרה בפני עצמה. לעיתים קרובות, מוצגות דמויות שיש להן נקודות מבט מנוגדות לגבי נושאים מסוימים, ויש ביניהן עימות ישיר.

הדמויות המרכזיות בסדרות מתמודדות עם נושאים חברתיים באחד משתי הדרכים: דרך התמודדות אישית ומוחשית, כמו בסדרה "הכל נשאר במשפחה", בה ארצ'י באנקר, שאירועים המתרחשים בחייו ובחיי משפחתו מאלצים את המשפחה להתמודד ישירות עם סוגיות חברתיות. דרך התמודדות עם הבלתי מוחשי, כמו בסדרות "מאש" ו"בית דין לילי", בהן הדמויות נתונות להשפעות של מצב חברתי – פוליטי הכפוי עליהן, ומנסות לשרוד בתוכם.

הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים בין שלושת סוגי קומדיות המצבים

הקומדיות החברתיות בטלוויזיה: משמרות או מערערות את ההסכמה החברתית?
(הערה: הניתוח נועד להמחיש כיצד קומדיימת המצבים  משמרת ומערערת את ההסכמה החברתית. אפשר לראות בו מודל לניתוח המסרים והערכים החברתיים של סיטקמים למיניהם)

הל הימלשטיין (1984) טוען בספרו "המיתוס הטלוויזיוני והרוח האמריקאית", שקומדיות טלוויזיוניות הן בנות זמנן. הן מחוברות למתרחש בתקופתן, משקפות וגם מעת לעת מעמידות בספק, את המיתוסים הדומיננטיים בתרבות. מבחינת העיתוי של יצירתן, הן אינן מחוללות את השינויים הגדולים בתרבות, הן נוטות לפגר בעיתוי אחרי התנועות החברתיות הנרחבות שמחוללות שינויים תרבותיים סמויים, אך רחבי היקף, ולשקף אותם סמוך מאוד להתהוותם. בתור שכאלו, הקומדיות הן חתרניות  (אופוזיציוניות) רק לכאורה.  הן דומות למשלי מופת, אשר מעוררים מחשבה או עימות אידיאולוגי  רק במידה מתונה. בדרך כלל המנגנון המוסדי יכול בקלות לסגור את ה"שיבר", ליוצר המקורי ולהעביר את הקומדיה שלו למשבצת שידור שאינה בשעות צפיית שיא.  סדרות קומיות חתרניות של ממש, כדוגמת  מאש,  הן יוצאות מן הכלל ורק לעיתים נדירות זוכות להצלחה כלכלית גדולה.

הימלשטיין טוען שהדרמות הקומיות פותחות בפנינו פתח לבדיקת החולשות האנושיות האופייניות לסביבה התרבותית בה אנו חיים, על משקעי הלאומנות והלהיטות לצאת למלחמה ועל סביבת התקשורת  המקיפה אותנו ומטפחת את ההתרכזות בעצמי (אינדיווידואליזם), את הפחד ואת הקנאה. למרות שיצירות אלו משקפות את חולשותינו כבני אדם וכבני תרבות, הן באותה נשימה משדרות לנו כי על אף חולשותינו ועל אף המציאות החברתית המסוכסכת והמבולבלת בה אנו חיים, קשרי המשפחה יסייעו לנו לעבור גם את השחורים שברגעינו.

הימלשטיין ממחיש את טענתו באמצעות ניתוח של שתי  קומדיות דרמטיות חברתיות, שזכו להצלחה רבה  בשנות ה-70; "הכל נשאר במשפחה" ו"מאש".  הניתוח של "הכל נשאר במשפחה"  מדגים כיצד הערעור על המיתוסים והערכים המרכזיים של התרבות הוא במידה, ובסופו של דבר מתגייס לחיזוק הערכים המרכזיים שלכאורה הוא מבקר אותם. הניתוח של "מאש" ממחיש  שקומדיית מצבים מצליחה יכולה להיות גם מצחיקה וגם מערערת וחתרנית.

ניתוח של "הכל נשאר במשפחה"
הסדרה "הכל נשאר במשפחה", שודרה לראשונה בינואר 1971 והובילה בכל הדירוגים עד 1976. היא ביטאה את המציאות של בני משפחה ממעמד הפועלים החיים בשכונה מעורבת מבחינה אתנית וגזעית, ברובע קווינס, ניו-יורק. במהלך הסדרה התמודדו ארצ'י באנקר, אשתו אדית, בתו  גלוריה וחתנו מייק - "ראש כרוב", עם כל הסוגיות החברתיות השנויות במחלוקת במהלך שנות השישים. סוגיות שחשפו שאמריקה הלכאורה מלוכדת, אינה אלא אומה מקוטבת ומפוצלת.  הטלוויזיה האמריקאית התעלמה מסוגיות אלו  עד לאותה סדרה.

הדמויות בסדרה סטריאוטיפיות ומנוגדות זו לזו:
ארצ'י באנקר, האב ורודן המשפחה והדמות המרכזית בסדרה, מסמל את התודעה הכוזבת של מעמד הפועלים. ארצ'י הוא שמרן, קשוח ועקשן, גזען, פועל חסר השכלה ודתי למחצה. בניגוד לו חתנו "ראש כרוב" הוא ליברל,   פתוח, פרופסור משכיל, הומניסט ואתיאיסט (אינו מאמין באלוהים). אדית בניגוד לבעלה המפרנס, הקולני, הרציונלי  והסמכותי היא עקרת בית, נאיבית, רגשנית ושקטה.תכונותיה של אדית, מנוגדות גם לאלו של בתה: גלוריה היא אשה משוחררת, משכילה ובקיאה באורחות העולם.

מצבים שונים בסידרה הביאו את הדמויות לחרוג לעיתים ממאפייניהן; למשל: גלוריה פרצה בבכי כאשר התגרו בה זרים ברכבת התחתית, ואדית יכלה להתגבר על ביישנותה ולייעץ לזוג הצעיר בענייני מין. אך באופן כללי, נשמרו הקווים האופייניים של הדמויות, ובמיוחד קוי דמותו היציבים של ארצ'י, שלאורך כל הסדרה לא שינה את דעותיו המוקדמות המוצקות והגזעניות, גם אם פה ושם התרכך ושינה את התנהגותו.

הימלשטיין מנסה לפצח את סוד הצלחתה של הסידרה ומגיע למסקנה שהסידרה הצליחה משום שהיתה פתוחה למיגוון פרשנויות (הטקסט של הסדרה פוליסמי). מצד אחד טען אחד המבקרים שהסדרה לא ראוייה לצפייה. שארצ'י באנקר מבזה את הפועל האמריקאי. היא מפיצה את הגזענות ואת צרות האופק. ארצ'י נחות מאין כמותו וגורם לצופים להרגיש יותר טובים מארצ'י, שאין גזען ונבער דעת ממנו.

מבקר שני  טען טענה הפוכה, לדעתו הסדרה חדשנית ומהווה חוויית צפייה ייחודית בטלוויזיה. היא מחזקת את הציבור ההומניסטי, האנטי גזעני. דווקא הגזענים יחושו מאויימים ומהסדרה ויכבו את המכשיר. זאת משום שארצ'י אינו מגלה לאורך הסדרה ביקורת עצמית וגם אינו מגלה נכונות להיכנס לדיאלוג.

מבקר שלישי טען שהסדרה הופכת את הכעס על המצב הפוליטי חברתי לצורה מקובלת של בידור. כמו תוכנית אירוח, מזרימה התוכנית לצופה ים של מידע חסר הבחנה על בעיות חברתיות בצד  מינוח פסיכיאטרי. דבר שיוצר מעורבות פוליטית חברתית שטחית של הצופה ואינו מחייב מאמץ עיבוד וחשיבה של הצופה.

לטענת הימלשטיין, "הכל נשאר במשפחה" היא מיינסטרים (סדרה השייכת לזרם המרכזי). היא גורמת לנו לחוש מחוברים ל"שינוי חברתי", ובה בעת מפרקת כל אידיאולוגיה אופוזיציונית אמיתית וברורה, שהייתה יכולה להציעה חלופה (אלטרנטיבה) לאידיאולוגיה הנפוצה הקיימת. גם אם הסדרה מעלה סוגיות השנויות במחלוקת, מתחת לפני השטח שלה "הכל נשאר במשפחה זה "הכל דיבורים".

כמו למשל בסצנה הבאה:
סביב השולחן בארוחת חג המולד יושבים:
ארצ'י ובני ביתו
פינטו חבר של ארצ'י שבנו נהרג במלחמה
ודייויד חבר של מייק שהוא פציפיסט, סרבן שירות שערק מהצבא.

מתפתח ויכוח בין ארצ'י לבין חתנו מייק וחברו דייויד, סביב חובת השרות הצבאי.
ארצ'י לא רוצה לסעוד על אותו שולחן ביחד עם דייויד העריק. מייק אומר לארצ'י שצריך להיות נועז כדי לסרב לשרת. פינטו, חבר של אריק, אומר שגם בנו לא רצה לשרת בצבא אך הוא לבסוף עשה מה שהוא צריך לעשות. אדית מגישה את האוכל ומזמינה את כולם לאכול. ארצ'י קם מהשולחן. הוא מסרב לאכול. מייק אומר לו שאם הוא לא יאכל, אחרים יאכלו את העוף הנהדר שהכינה אדית והיא מאוד תצטער. לבסוף ארצ'י מתרצה ומתיישב לאכול. הוא לא שינה את דעתו בעניין הסירוב לשרת בצבא וממלמל שהוא "צריך לחשוב על זה עד לסוף".

כלומר, למרות שבסצנה ניתן ביטוי לדעות חתרניות התומכות בסירוב לשרת בצבא, ארצ'י לעולם "לא חשב על זה עד לסוף", הוא לא שינה את דעתו ודבק באהבתו לצבא. היציבות הזו בדעותיו ובתכונותיו של ארצ'י משרתת שתי מטרות:
המטרה האחת היא התאמה לדעה הנפוצה והמקובלת בציבור שהשירות הצבאי הוא חובה.
המטרה האחרת היא התאמה לדרישות הז'אנר הקומי, כדי שדמותו העקבית של ארצ'י, תמשיך להיות מקור לאירוניה ולמצבים קומיים. ארצ'י נמצא במצב של שיעבוד מתמיד לדעותיו הקדומות אל מול העולם המשתנה.

לטענת הימלשטיין, סצנה זו שודרה לאחר שכבר התפתחה  ההבנה שמלחמת ויאטנם הייתה טעות, בדעת הקהל האמריקאית.

ניתוח של "מאש"
ב-1 בספטמבר, 1972, סערה אמריקה בגלל גלי  המחאה של הפגנות סטודנטים באוניברסיטאות נגד המלחמה בויאטנם, שחלקן הסתיימו בעימותים אלימים עם המשטרה. בתקופה זו החלו לשדר את מאש. סדרת דרמה קומית (שהפכה גם לסרט בבימויו של רוברט אלטמן) והייתה מבוססת על רומן של ריצ'ארד הוקר. הרומן עסק ביחידת  חיל רפואה בבית חולים קרבי אמריקאי,   במלחמת קוריאה שהתרחשה בשנות ה-50. על רקע התקופה, בה עובדה לטלוויזיה ושודרה הסדרה, היה ברור לצופים כי הסדרה היא מטאפורה על מלחמת ויאטנם.

מאש היא סדרת קומדיה שחורה וארסית על מעמד הפועלים מנתחים מגויסים מיומנים מאוד, שעובדים באווירת פס ייצור של חדר הניתוח המלחמתי. ה"מוצרים" אינם חלקי מנועים כי אם בני אדם, המעובדים בטכניקות של ייצור סדרתי בקנה מדיה המוני. המוצרים בבית מלאכה רפואי זה מתוקנים ומוחזרים לחזית או נשלחים הבית במצב פגום. בשילוב עם טכנולוגיות לחימה מתקדמות שמאפשרות יותר ויותר הרג, הופכים הרופאים הקרביים ל"פרולטריון בעלי צווארון הלבן" (לרופאים הפועלים בקו ייצור) . המלחמה היא מעל לכל. משטחת את הבדלי המעמדים בין בני האדם, והיא המטאפורה הקולעת ביותר לקפיטליזם המתקדם.

הסדרה מאש ששודרה לאורך 11 שנים, התמודדה ביושר עם שאלות קיומיות של חיפוש האדם אחר משמעות אישית בתרבות ובמצב נטול ערכים. לאורך כל הסדרה נחשפה תחושה מטרידה של איוולת, וחוסר שפיות במאמץ המלחמתי. ההומור היה תנאי להישרדות של  הצוות הרפואי  ושל הצופים. הוא הפיג את הייאוש וסיפק מפלט זמני מחוסר התוחלת של המלחמה בכך שלעג לאופן התנהלותה הבסיסי.

הרופאים, גיבוריה הראשיים של הסדרה, הפרו תמיד את תקנות הצבא. ותבעו לעצמם, בכל הכוח המועט שעמד לרשותם, את עצמאותם המוסרית והמקצועית לנוכח מערכת צבאית בלתי אנושית ובלתי סלחנית. דמותו של הוקאי, המנתח  והגיבור המרכזי בסדרה היא דמות מורכבת ביותר של "אידיאליסט ממורמר". תפקידו היה תפקיד הפילוסוף, שתמיד נראה כאילו הוא כורע תחת עומס ההבנה של חוסר המשמעות הבסיסי של המלחמה. להבנה זו נלוו זעם, תסכול וציניות שהוסתרה על-ידי מקצועיות רגועה.

מאש הביאה להמונים, את מה שכבר הבין המעמד הבינוני המשכיל: שמלחמת ויאטנם גרמה לכך שהחלום האמריקאי החמיץ כחלב שנשפך. אותה מדיניות פנים נאורה של שיווין הזדמנויות, הוחמצה באמצעות מדיניות חוץ מבולבלת וכוחנית שהפכה את בני כל הקבוצות האתניות והגזעים בארה"ב לבשר תותחים במלחמה חסרת תוחלת.

הדמויות בסדרה לא היו סטריאוטיפיות. הן התפתחו עם השנים ולא נותרו ללא שינוי. קלינגר, "המורד", שכל הזמן חיפש דרכים להימלט מהזוועה, בסופו של דבר נקלט ומתורבת בתוך האווירה המשפחתית של היחידה. למרבה האירוניה, דווקא הוא, נישא לבחורה קוריאנית ונשאר בקוריאה כדי לחפש את הוריה.

מרגרט הוליהאן "שפתיים חמות", מתעלה בהדרגה מעל התפקיד הסטריאוטיפי הראשוני שלה כילדה הרעה של הצבא בעלת המוסר המפוקפק והמתמסרת בקלות. בהמשך הסדרה היא מגלמת תפקיד של אחות מעולה ואשת מנהל מהמעלה הראשונה. (בהתאם לשינויים שחלו בחברה האמריקאית באותה תקופה, עם התיקון לחוקה בעניין שיווין הזכויות בין גברים לנשים).

והוקאי, גיבורה הראשי של הסדרה, השתנה מאדם אופטימי לאדם ציני ומריר, שמאחורי בדיחותיו מסתתרת ריקנות ופסיעה על חבל דק בין שפיות לבין אי שפיות.

בשיח מנתחים כשהפגזים מתפוצצים, והפצועים ממשיכים לזרום, וידיהם עמוסות בניתוח אומר הוקאי לעמיתו דברים קשים על החלום האמריקאי והמלחמה: "אני פשוט לא מבין למה הם יורים עלינו. כל מה שאנחנו רוצים זה להביא להם דמוקרטיה ולחם לבן, לשתול כאן את החלום האמריקאי – חירות, הישגיות, עודף חומציות, אמידות, נפיחות (כפל המשמעות נמצא גם במקור באנגלית), טכנולוגיה, מתיחות, הזכות המקודשת להתקף לב מוקדם כשאתה יושב אל שולחנך ומתכונן לדקור את הבוס שלך בגבו". לאחר מכן מכיר הוקאי בחוסר יכולתו להשפיע על מנגנון הייצור: "הם (הפצועים) ממשיכים להגיע, גם כשאני לא כאן".

לסיכום, מאש העמידה ביקורת חדה, ברמה המופשטת, על המלחמות. היא הדגישה את ההשפעה האישית של המלחמה על הפרט ואת איימיה.  את הברבריות שלה, את היעדר ההבחנה בין אזרח לחייל, ואת היותה אינסופית וחסרת מטרה ברורה.

מאש גם חידשה מבחינה צורנית, כאשר שילבה בפרקים מסוימים קטעי שחור לבן, שהם קוד של סרטי תעודה. פרקים רבים צולמו ללא צחוק של קהל מוקלט. הפרק האחרון נמשך שעתיים וחצי. הוא שודר בזמן אמת, שבו נתינו לרופאים עשרים דקות כדי לטפל בהצלחה בחיי, כך שלא ייהפך למשותק.

לעיתים גלשה הסדרה לבדיחות צבאיות ולמלודרמטיות, אך עדיין היה בסדרה זו מסר עמוק ומהותי. בפרק האחרון פורט המחיר הכלכלי ומחיר הדמים של המלחמה: 22 מיליארד דולר ו-2 מיליון אזרחים וחיילים  של כל הצדדים המעורבים. ברוח התקופה הקפיטליסטית, פורט קודם כל המאזן הכספי ולאחר מכן מאזן הדמים. בפרק זה צפו 125 מיליון צופים (60% מבתי האב המחוברים לטלוויזיה בארה"ב). יותר מפעם אחת נקטה הסדרה עמדה אופוזיציונית נגד מיתוסים אמריקאיים דומיננטיים, כמו: מיתוס החלום האמריקאי, מיתוס הקדמה והטכנולוגיה, מיתוס של אמריקה כשוטר של העולם.

ניתוח של  "מרי הרטמן, מרי הרטמן" וניפוץ החלום האמריקאי
הימלשטיין מגדיר את הסדרה "מרי הרטמן, מרי הרטמן" ששודרה בתקופה הקצרה 1976,1977, כדוגמא לסדרה האופוזיציונית ביותר. הסדרה כללה גיבורים מוזרים וקשה להגדיר את הסוגה שלה; ספק פרודיה ספק אופרת סבון, זכתה לקהל צופים מצומצם יחסית, ועסקה בניפוץ החלום האמריקאי. מרי, הדמות הראשית, היא דמות מעוררת רחמים, של עקרת בית מודרנית, שמאמינה באמת ובתמים למה שאמרו לה  הפרסומות והחדשות בתקשורת, כיוון שהיא רוצה להאמין להם. מחשבות השווא מחסלות את מרי ומוציאות אותה מדעתה  כיון  שנפלה קורבן באכזריות לאידיאלים התרבותיים השטחיים להם היא סוגדת. כל עולמה של מרי נוגע בטלוויזיה.  מוצרי הצריכה בחייה ממלאים תפקיד של תקשורת אותנטית. כששוטר בא לביתה וחוקר  אותה אם חברתה ראתה רוצח סדרתי בשכונה, היא שקועה בשאלה האם שכבת שעווה לבנה מצטברת על רצפת המטבח. מרי מנהלת ויכוח רציני עם שכנה בשאלה "האם קפה מיובש בהקפאה עדיף על קפה בפרקולאטור",  במקום לחשוש מהרוצח הסדרתי המסתובב באזור. לכל מזון שמגישה מרי מצורף ג'ינגל פרסום, אותו היא מדקלמת בצייתנות בכל הזדמנות. "רוצים נקניקיות קלילות וטעימות?"

הילד – כומר בסדרה, התחשמל כאשר צפה בטלוויזיה. נציב המשטרה נחנק למוות בתוכנית אירוח טלוויזיונית. מרי עצמה קיבלה התמוטטות עצבים בתוכנית אירוח שעסקה בענייני מין, כאשר הוטח בה מטר שאלות מפי מומחים. לאחר מכן כשביקשה להשתחרר מבית החולים הפסיכיאטרי ביקשו ממנה לצפות בטלוויזיה כדי שידעו שהיא נורמאלית...

הסדרה הופסקה מרצון בגלל עומס הכתיבה של חמישה ימים בשבוע. היא חשפה בצורה  מבריקה את הקשר הלא פשוט בין ריקנות חייהם של פועלים מהשורה לבין הצורך הנואש שלהם בפנטזיות.

סדרת הקומדיה הסטירית - וראייטי
צורת כלאיים אחרת לביטוי אידיאולוגיה אופוזיציונית בהתהוותה היא סדרת הקומדיה וארייטי. לפי הימלשטיין, תוכניות מסוג זה משלבות בין קטעי סטירה, שלעיתים קרובות תקפו את דוברי האידיאולוגיה השלטת, שירי מחאה, פרשנויות קטלניות על פרות קדושות, כגון: פרסומות טלוויזיה ושידורי החדשות. התוכניות הללו אינן אחידות. החזקות שביניהן, עסקו ישירות בנושאים שעל הפרק ובהשפעות החברתיות השליליות של חוסר הצדק הקיים במערכת החברתית. הפורמט המגוון, שכלל לעיתים חומר סטירי וסרקסטי מעורר מחלוקת, אפשר לבלוע גם חומרים קשים לעיכול. מתברר ש"אפשר להעביר כל דבר בטלוויזיה, אם הרייטינג שלו גבוה. מנהלי הרשתות אולי יעקמו את האף...אבל הם יעדיפו תוכנית וולגרית ועוקצנית עתירת רייטינג על-פני תכנית ניטרלית בעלת טעם טוב ו-15% רייטינג..."

קומדיה סטירית זו המבוססת על הומור גס ושנינות עוקצנית, מזכירה את המחזות הסטירים ביוון העתיקה. היא נכתבה על-ידי סטיריקנים של בתי קפה. ייצגה את תרבות הנגד של  "הצעיר הזועם".

הקהל יכול להשלים עם סאטירה חברתית כהמשך הגיוני של המציאות  האבסורדית הנשקפת בחדשות ובתוכניות התעודה.  זה הפך להיות תוכנית מעקב סטירית לשידורי החדשות. תוכניות אלו תקפו לא רק את המוסדות הפוליטיים אלא גם את מוסדות התקשורת החזקים שבהם היו תלויים כותבי התוכניות לפרנסתם. שידור חי של הקטעים אפשר ליוצרים להתחמק מצנזורה של מנהלי רשתות השידור.

תוכניות הוראייטי הביאו לכך ש"החלום האמריקאי הגדול" יצא מכלל שליטה. יצירות מופת רבות עשו לעיתים  קרובות פרודיה מהפרסומות.

לא הרחבתי לדון כאן בדוגמאות האמריקאיות של קומדיות וראייטי משום שהן מאוד אמריקאיות ולא מוכרות לציבור הישראלי. כלי הניתוח הם אותם כלים כמו בקומדיות דרמטיות, ועדיף ליישם  ניתוח זה  על תוכניות סאטירה ישראליות, כמו: שי ודרור, חמישייה קאמרית, יצפאן, רק בישראל וכד'.

שאלות משוב
במה דומה ובמה נבדלת קומדיית המצבים בטלוויזיה מקומדיה קולנועית?

מה המאפיינים של קומדיית המצבים בטלוויזיה ?

מה המאפיינים של הסוגות הבאות: קומדיית פעולה, קומדיה משפחתית, קומדיה דרמטית, קומדיה סטירית (וראייטי). תן דוגמא מייצגת לכל סוג.

הדגם את טענתו של הימלשטיין כיצד "הכול נשאר במשפחה" מחזקת בסופו של דבר את ההסכמה החברתית והערכים  המרכזיים, למרות שהיא מעלה לדיון סוגיות שנויות במחלוקת.

הדגם את טענתו של הימלשטיין  כיצד "מאש"  או "מרי הרטמן, מרי הרטמן" מנפצים מיתוסים מרכזיים בחברה האמריקאית.

בחרו פרק מסדרה קומית כלשהי מהטלוויזיה. נתחו את הדמויות, הדיאלוגים וההתרחשויות בפרק זה.  אלו לקחים ומסרים ערכיים חברתיים עולים מפרק זה? 

האם הפרק מהסדרה שבחרתם, מחזק את הערכים המקובלים בחברה או שהוא מבקר ומערער על הערכים המקובלים בחברה? נמקו תשובתכם באמצעות ניתוח  הדמויות,  הדיאלוגים ומהלך הפרק והלקחים  והמסרים העולים ממנו.

מושגים (המושגים הוגדרו בגוף החומר)
סיטקום (קומדיית מצבים)
קומדיית פעולה
קומדיה משפחתית ביתית
קומדיה  דרמטית
קומדיה סאטירית וראייטי
מיתוס החלום אמריקאי
סיטקום המשמר הסכמה חברתית מול סיטקום המערער ההסכמה החברתית

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש