דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,000 כניסות לאתר
מה עושים בכל זאת עם הוראת רב-תרבותיות בחלקת אלוהים הקטנה שלנו?

מאת: ניר יהושע

הנחות העבודה הראשוניות שאני מציע הן:

  1. הוראת הנושא רב-תרבותיות חשובה לצורך השלמת פסיפס הידע של התלמידים במקצוע תקשורת וחברה.
  2. החשיבות נובעת מכך שנושא הרב-תרבותיות מאגד בתוכו מושגי יסוד המופיעים בתוכנית הלימודים במקומות ובהקשרים שונים, ובכך יוצר אינטגרציה מושגית של חלק נכבד מתחום הדעת.
  3. מושגי היסוד שבהם מדובר הם אלה (רשימה חלקית, על פי סדר הופעתם בתוכנית): תרבות, שיח ציבורי, מרחב ציבורי, תוכניות אירוח, מידרוג, דמוקרטיה, חופש ביטוי, שידור ציבורי, שידור מסחרי, חדשות, מרכז ופריפריה, שוערות וסינון, פוסט-מודרניזם, גלובליזציה, אימפריאליזם תרבותי, אידיאולוגיות וייצוג מציאות, סטראוטיפ, מיתוס, ניאו-מרקסיזם, אליטות והגמוניה.
  4. החשיבות נובעת גם מכך שהוראת הנושא תמקם עבור התלמידים את תקשורת ההמונים בהקשר החברתי והתרבותי הרחב שלה.
  5. העמדת תקשורת ההמונים בתוך מעגלי ההקשר החברתי והתרבותי עשויה להעניק לתלמידים כלי ניתוח רבי ערך בבואם לבדוק את תפקידיה, השפעותיה, זיקותיה הפוליטיות והאידיאולוגיות של התקשורת המסחרית.
  6. המונח "תרבות" הוא המונח המרכזי שצריך לעבוד אתו, אך הוא אינו מוגדר בתוכנית ויש צורך דחוף להגדירו כדי ליצור תשתית מושגית אחידה בנושא.
  7. למרות שתוכנית הלימודים מתעלמת מניתוח סמיוטי של תופעות בתחום תקשורת ההמונים, אני מציע בכל זאת להשתמש בהגדרה סמיוטית של מושג התרבות, מסיבות שייעשו ברורות בהמשך.
  8. לפני שנכנסים להגדרה של מונח רב משמעי כל כך כמו "תרבות" צריך לנקות את השולחן ממשמעויות לא רלבנטיות שלו, כמו השימוש הרווח בשמות תואר הנגזרים מ"תרבות" ומעריכים השכלה, נימוסים, צורות דיבור והתנהגות, צריכת  אמנות וכיו"ב.
  9. הנטייה האינטואיטיבית של תלמידים היא לנתח את המושג על ידי התבוננות בהתנהגויות ובחומרים – ערבי דתי חובש כאפייה ומתפלל חמש פעמים ביום תוך כריעה עמוקה לכיוון מכה, בעוד חרדי משלנו חובש שטריימל ומתפלל שלוש פעמים ביום עם טלית לכיוון ירושליים.
  10. התבוננות סמיוטית במושג תרבות מניחה שכל מרכיבי תרבות, בין אם הם מודעים לחברי קהילת התרבות או לחלקם ובין אם לאו, נושאים משמעות בתוך מכלול המשמעויות המהווה תרבות.
  11. תרבות היא אם כן מכלול של משמעויות המיוחסות לרכיבי הווייתם של חברי קהילת תרבות. כאשר נכנסים או יוצאים רכיבים אל או  מ-הוויית הקהילה, או כאשר משתנות המשמעויות של רכיבים, משתנה התרבות (או חלק ממנה). תרבויות נבדלות אלה מאלה על פי המרכיבים השונים (חלקית) של הווייתן, והמשמעויות השונות שהן מייחסות למרכיבים אלה. תקשורת ההמונים מכניסה רכיבים (טקסטים) אל הווייתן של קהילות תרבות, והיא גם משנה משמעויות של רכיבים המוצגים בה, ומכאן השפעתה על תרבויות.
  12. מכלול המשמעויות מתחלק לתת-מכלולים כמו: משמעויות המיוחסות להתנהגויות, לחומרים, לשפות, לטקסטים, לאירועים היסטוריים וכו'. אפשר לחלק כל אחד מתת-המכלולים לסוגי משנה, למשל: חומרים – לבוש, מזון, ריהוט, תשמישי דת וכו'. או טקסטים: קאנונים, ספרות, שירה, תקשורת וכו'.
  13. המוסלמי הדתי והיהודי החרדי מגלים התנהגויות דומות: הם מפסיקים את שגרת יום החולין, (לעתים) באים אל בית התפילה ומתפללים בעזרת טקסטים מוסכמים, הם עוטים אביזרי לבוש מסורתיים וכו'. ההבדל ביניהם, על פי התפיסה הסמיוטית, איננו נעוץ בהתנהגויות שונות או בפריטי חומר שונים, אלא במשמעויות השונות של ההתנהגויות והפריטים. ההבדלים הם באידיאולוגיה ובתיאולוגיה, ולא בייצוגיהם ההתנהגותיים או החומריים. ההבדל איננו בין כאפייה לכיפה, אלא בין המשמעויות של המרכיבים הללו בתוך מכלול המשמעויות של קהילות התרבות הרלוואנטיות.
  14. מכאן הקושי להכיר ולחוות תרבויות זרות. תייר ממוצע מבקר בכנסיות, במופעים, במרכזי קניות, במוזיאונים – כלומר חווה מרכיבי הווייה של קהילות תרבות, אך כמעט שאינו חווה משמעויות, ומכאן שלא חווה ולא הכיר כלל את התרבות שביקר בה.
  15. תקשורת ההמונים (להבדיל מחלקים "רציניים" בקולנוע, בתיאטרון, בספרות וכו') מצליחה לעתים רחוקות, בשעות ובערוצים שכוחי אל (יחסית)  להעביר הכרות עם תרבות או חווייה של תרבות אחרת. היא אמנם מציגה בהרחבה מרכיבי הווייה של תרבויות זרות (בדרך כלל: ייצוגים סטראוטיפיים שלהם), אך לעתים נדירות מבקשת לחדור אל המשמעויות. עניין זה הוא מהותי להבנת אמצעי תקשורת ההמונים בזמננו.
  16. הספרות המקצועית מלאה בדוגמאות ובניתוחים סמיוטיים של כל סוגי הטקסטים, ואין טעם להרחיב בעניין.
  17. רב-תרבותיות תהיה, על פי ההגדרות לעיל, דרך חיים משותפת של קהילות תרבות שונות המבקשות או נאלצות להתקיים יחד בתוך מסגרות טריטוריאליות או מדיניות משותפות, תוך קיום דיאלוג שוויוני עד כמה שאפשר בין תרבויותיהן ברמות שונות, החל מרמת הכרות עם מרכיבי הוויתן וכלה ברמת המשמעויות, שפירושה גם דיאלוג בנושאים של שליטה ומשאבים. זהו כמובן אידיאל שמתקיים בדרךכלל באופן חלקי.
  18. תקשורת ההמונים פועלת על פי אינטרסים מסחריים בעיקר, ומבחינת האידיאל הרב-תרבותי היא נתפסת כמייצגת מכלול משמעויות ודימויים צרכניים וממוסחרים אותם היא מנסה להחדיר לכל קהילות התרבות, בלא קיום של דיאלוג אמיתי בכל רמה שהיא.

אם אנחנו מסכימים עד כאן, אפשר לעבור לכיתה ולהתחיל ללמד
לפני שניגשים אל נושא הרב-תרבותיות עצמו, יש צורך בכמה שיעורים של הבהרת מושגים ומיפוי תרבויות. אפשר לצאת עם התלמידים למפגשים עם תרבויות, או לצפות בתוכניות תיעודיות המבקשות להציג תרבויות, או להביא לכיתה למפגש עם התלמידים חברים בקהילות תרבות שונות וכו'. רצוי לכוון את ההיכרויות הללו לרבדים עמוקים יותר מאשר הכרות עם מנהגים וחומרים בלבד.

בשלב שני כדאי למפות את קהילות התרבות שלנו – החל מקהילות המגדירות עצמן (בין שאר מכלולי המשמעות של תרבותן) על בסיס לאומי, עבור דרך פרמטרים אתניים, עדתיים, דתיים וטריטוריאליים  וכלה בקהילות המוגדרות על פי מערכת תקשורת שהקהילה מחוייבת לה כמו משתתפי פורומים באינטרנט. כדאי גם לעבור עם התלמידים על כמה מן הקשיים והסכסוכים הבולטים של הדורות האחרונים שמקורם בקיום של קהילות תרבות סמוכות או מעורבות אלה באלה.

במקביל יכול המורה לעבוד על הגדרת המונח "תרבות" בכל דרך שימצא לנכון: הרצאה ודיון, דפי עבודה שיכוונו את התלמידים להגדרה הרצויה, דפי סיכום  עם הגדרה מוכנה שיש לפרש ולהרחיב אותה בכיתה וכו'. המטרה היא להגיע אל מושג הרב-תרבותיות בשלב שבו ברור לתלמידים מהי תרבות, אילו קהילות תרבות מצויות בסביבתו ורלוואנטיות לצורכי דיאלוג, מה הם הקשיים של חיים משותפים של קהילות תרבות וכו'

בשלב השלישי והעיקרי צריכים התלמידים להכיר את מושג הרב תרבותיות
ובדרך כלשהי גם להתנסות בו. אני מציע לנקוט בדרך של סימולציה מודרכת, שיכולה להתקיים בכיתה שלמה או בקבוצות עבודה, על פי טבעה של כל כיתה.

הרעיון לקוח מספרו המפורסם של הפילוסוף האמריקאיJohn Rawls , ,A Theory of Justice 1972 (למיטב ידיעתי הספר לא תורגם לעברית, והוא אינו עוסק ברב-תרבותיות אלא בכללי היסוד לחברה צודקת). כל תלמיד מקבל דף המפרט את כללי המשחק. השיטה היא זו: התלמידים הופכים להיות קבוצה שמחליטה על כללי הפעולה של החברה. כל תלמיד מופרד לצורך הסימולציה מקהילות התרבות שלו ומעברו והשתייכויותיו האידיאולוגיות והוא אמור, לכן, להחליט על כללי פעולה באופן אובייקטיבי ונטול דעות קדומות. הכללים שהקבוצה תחליט עליהם יחולו על כל הקהילות באופן שווה ומוחלט. ידוע לתלמידים שמדובר בחברה שמאגדת בתוכה קהילות תרבות שונות. חלקן קטנות ואחרות גדולות, חלק מהקהילות יושב במרכז, אחרות בפריפריה וחלק מפוזרות במקומות שונים, חלק מהקהילות עשירות, חלקן עניות ומוזנחות. יש בהן דתיות ויש חילוניות, יש בהן שוויוניות ביחסן אל סוגים שונים של בני קהילה ויש שאינן, יש בהן הפתוחות להשפעות ויש מסתגרות, חלקן עתירות טכנולוגיה ואחרות עתירות עבודת כפיים וכו' וכו'.

קבוצת המחוקקים, כלומר הכיתה, אינה חברה, כאמור, בכל קהילה שהיא. יתרה מזאת, ידוע לתלמידים כי לאחר שיסיימו את תהליך החקיקה הם ישתבצו בקהילות תרבות באופן אקראי בהחלט, ללא כל זכות בחירה. כל אחד מהם יכול להגיע לכל קהילה שהיא ולהיות יאפי צפון תל אביבי או בדואי בנגב, שומרוני בשכונת השומרונים בחולון או דרוזי על הכרמל, ערבי-מוסלמי פונדמנטליסט בואדי ערה או יהודי אתיופי בחצרות יסף. הכללים שהקבוצה תדון בהם ותחליט עליהם צריכים, לכן, להתאים לכל מצב עתידי אפשרי ולאפשר לכל הקהילות חיים משותפים במקסימום הרמוניה.

התלמידים אמורים להחליט על ארבעה חוקים:
1. חוק הזכויות: האם כל הקהילות יהיו בעלות אותן זכויות (למשל זכויות לקבלת אזרחות, זכויות לקבלת קצבאות) או שצריך יהיה להתחשב בצרכים מיוחדים שלהן הקשורים למכלולי משמעויות  מיוחדים להן (ענייני דת, מסורות, עמדות לאומיות וכו').
2. חוק החובות: האם כל הקהילות יהיו בעלות אותן חובות (למשל חובת שרות צבאי לשני המינים, חובת חינוך על פי תוכניות לימודים ממלכתיות), או שצריך יהיה להתחשב בצרכים מיוחדים שלהן הקשורים למכלולי משמעויות  מיוחדים להן (ענייני דת, מסורות, עמדות לאומיות וכיו"ב)
3. חוק הייצוג: כיצד תיוצגנה הקהילות השונות בכנסת הקהילות, שהיא גוף דמיוני המתווך ומנהל דיאלוגים בין קהילות (האם כל הקהילות מיוצגות? כולל קהילות שאינן מכירות במדינת הלאום? על פי גודלן? אולי נציג אחד לכל קהילה)?
4. חוק התקשורת: כיצד תיוצגנה הקהילות השונות באמצעי תקשורת ההמונים? האם כל קהילה תקבל תוכנית או פינה? האם יציגו בתקשורת את ייחודה, השגיה וקשייה  של כל קהילת תרבות? האם תציג התקשורת את השיח הדיאלוגי המתנהל בין קהילות?

לאחר שדנו התלמידים בינם לבין עצמם בכל הכללים הללו, ולקחו בחשבון שהכללים יחולו גם עליהם בכל קהילה שהיא, הם מציגים את החלטותיהם בפני הכיתה, ועומדים בפני ביקורת הכיתה והמורה. כל שנותר למורה לעשות הוא לערוך השוואה בין המצב הקיים בפועל בארבעת התחומים שנמנו לעיל לבין הצעות התלמידים ולנסות להסיק מכך מה כדאי לעשות כדי להגיע לדפוסים צודקים יותר של רב-תרבותיות ובאילו תנאים (אם בכלל) יכולים דפוסים כאלה להתממש. רצוי, לסיום, לסגור מעגלים מושגיים ולהסביר את הקשרים בין רב-תרבותיות לשאר מושגים רלוואנטיים שהתלמידים עסקו בהם בלימודים קודמים.



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש