דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,488 כניסות לאתר
רייטינג - מבוא

מאת: רחל בלושטיין

ביום שבו נרצח ח"כ רחבעם זאבי  (גנדי) בידי מחבלים (17.10.00), שודרה ב"קול ישראל" ידיעה שטענה כי ח"כ זאבי התאבד. כתבת "קול ישראל" קבלה את הידיעה השגויה, ובשל הצורך להעבירה במהירות האפשרית לשידור, לא הצליבה מידע, והידיעה שודרה. "קול ישראל" שידר במהלך אותו יום כמה פעמים התנצלות בפני משפחת זאבי והמאזינים על הטעות שנעשתה. זוהי דוגמה אחת מני רבות להשפעה של שיקולי רייטינג על הדיווח החדשותי בתקשורת.

רייטינג (מדרוג) – שיעורי הצפייה/האזנה שמהם נהנים הערוצים השונים, הנמדדים על-ידי גוף שהוסמך לכך על-ידי ערוצי התקשורת החברים בועדת המדרוג. בישראל נהוגה שיטת מדי הצפייה (People meter), הנהוגה ברוב מדינות העולם המערבי (ראו הרחבה בהמשך). הרייטינג חורץ מידי יום את גורלם של אלפי תוכניות טלוויזיה, רדיו ואמצעי תקשורת נוספים ברחבי העולם.

בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. באמצעות הרייטינג נאכף ההיגיון המסחרי של מוצרי תרבות. אפילו מוסדות אקדמיים למדו לשווק את עצמם. בורדייה מכנה תופעה זו – מנטאליות הרייטינג.

הטענה שעולה לרוב כי עיקרון הרייטינג מחייב להביא לירידה ברמת התכנים המשודרים מאחר והוא מחייב את אמצעי התקשורת (הטלוויזיה, לדוגמה) לפנות למכנה משותף נמוך ביותר. יצרני תרבות ההמונים: מפיקים, עיתונאים ואחרים טוענים כי זה מה שהקהל רוצה.

ביל קרוסדייל, נשיא חטיבת השידורים הארצית של וסטרן אינטרנשיונל מדיה, חברה הקונה זמן פרסום בטלוויזיה מהגדולות בארה"ב אמר בעקבות רצח אורח שהשתתף בתוכנית של ג'ני ג'ונס ("כמה שיותר נמוך", הארץ, 21.3.95, מהדורה אנגלית): "רוב הצופים שותים את זה בצמא".

מבלי להתעמק כרגע בשאלה אם הציבור רוצה או שיצרני התרבות דוחפים, התכנים "הנגועים בצהבת" (הקצנה של תכנים, חשיפה של פרטים אינטימיים ופנייה לסקרנות הטבעית של הקהל באמצעות סקס, דם ואלימות) מצליחים למשוך קהל רב. רוברט רייט נשיא N.B.C המשדרת את ג'רי ספרינגר בכמה תחנות שבבעלותה אומר: "שעת השידור של התוכנית איננה הרגע המוצלח ביותר ביום שלי, אבל הקהל שם".

התחרות הפרועה בין הערוצים חוללה הקצנה בתכנים והדבר בולט במיוחד בתוכניות אירוח. תוכניות מהזן החדש בארה"ב מתמחות בנושאים חושפניים עד פורנוגראפיים ובעימותים טעוני רגשות. ג'רי ספרינגר, ריקי לייק, ג'ני ג'ונס, תוכניות שההכנסות של כל אחת מהן יכולות להגיע ל-50 מיליון $ בשנה, אף לא אחד בתעשיית הטוק-שאו ינסה לשנות או לעצור תוכניות אלה המשמשות "מכרה זהב" (הארץ, 21.3.95, מהדורה אנגלית).

פיטר גבריאל בקליפ המרשים שלו "המופע של בארי ויליאמס" מגחך על טלוויזיית הזבל ושר: "כמות מופרזת של מופרעים היא כל שנדרש להצלחה שלי... ככל שהם יסבלו יותר כאב, התוכנית תצליח יותר... כשהאגרופים מתחילים להכות הרייטינג תמיד עולה".

מושג הרייטינג חדר בעוצמה רבה גם לחברה הישראלית, ולמדיום הטלוויזיוני יש תפקיד חשוב בהטמעתו. החברה הישראלית שאופיינה בעבר כחברה קולקטיבית, הפכה עם השנים לחברה הטרוגנית ורב-תרבותית. המעבר מערוץ אחד (הערוץ הראשון) למספר ערוצים (ערוץ 2, כבלים, לוויין, ערוץ 10, רוסי ועוד) הביא את התחרות על תשומת ליבו של הצופה ל"מלחמת מסכים".

לפני הקמת הערוץ המסחרי (ערוץ 2) שימשה מהדורת החדשות של הערוץ הראשון "מדורת השבט המודרני". כל המשפחה התקבצה בסלון לצפות ביחד בחדשות. כיום, עם ריבוי הערוצים וריבוי מקלטי הטלוויזיה בבית (ההתפתחות הטכנולוגית הוזילה את מחירי מקלטי הטלוויזיה), כל אחד מבני המשפחה צופה בערוץ ובתוכנית החביבה עליו ובדרך כלל בחדרו הפרטי.

הרייטינג שינה סדרי עולם גם אצלנו. לפני הקמת הערוץ המסחרי הממומן בעיקר מפרסומות, הערוץ הראשון שידר מהדורת חדשות בת-שעה, ארוכה, כבדה ובחלקה אפילו משעממת. עם עלייתו של הערוץ השני לאוויר והפקת מהדורת חדשות קצרה (25 דקות + 5 דקות לפרסומות), קצבית (אייטמים קצרים וענייניים) וצעירה (זוג מגישים צעירים ויפים) גם הערוץ הראשון נאלץ בשל התחרות (רייטינג) להתאים את עצמו לפורמט החדש. מגישים צעירים ויפים הצטרפו לחיים יבין ("מר טלוויזיה") והשפה הפכה לעממית וקלילה.

גם תחזית מזג האוויר בערוץ השני הפכה, בעזרתו של דני רופ, לאירוע בידורי כנהוג בחו"ל והערוץ הראשון נאלץ להיפרד מהחזאים המבוגרים והרציניים מדי שהשירות המטאורולוגי בבית דגן נהג לספק ובמקומם לקלוט בוגרות צה"ל, צעירות ונאות שעברו קורס קצר בחזאות במהלך שירותן הצבאי, אך עוברות טוב מסך וזאת כדי לזכות בתשומת ליבו של הצופה.

תמר ליבס במאמרה "המרחב הציבורי החדש" (1998) הגדירה תכנים אלו המשלבים דיבורים + הצגה במונח "בידור – ידע" –Infotainment. טשטוש גבולות בין מידע פוליטי/כלכלי/חברתי לבין בידור.

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש