דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,413 כניסות לאתר
עובדה, דעה וניו-ז'ורנליזם מתוך המערך: המושג חדשות בהיסטוריה

מאת: איריס בן נתן-עודד עריכה: מלמד אורלי

מערך זה מוגש לכם בנוסף למערך של מנשה בן מאיר, "המושג חדשות בהיסטוריה" הנמצא באתר.

>הקדמה
>מהי עובדה
>מהי דעה
>כלים אופרטיביים לזיהוי עובדה ועמדה בטקסט נתון
>מטלה לתלמיד

מטרה אופרטיבית 6
>הקדמה: מהי עיתונאות אובייקטיבית?
>מהו ניו-ז'ורנליזם
>השפעת הניו ז'ורנליזם על העיתונאות האובייקטיבית
>דוגמאות למורה
>שאלות משוב לתלמיד

מטרה אופרטיבית:
התלמיד/ה  ת/יבדיל בין "עובדה" ל"דעה" ות/יזהה אותן בטקסט נתון.

סיכום ומטלות  לתלמיד/ה (מבוסס על: דן כספי, תמונות בראש-דעת קהל ודמוקרטיה, 2001,  האוניברסיטה הפתוחה.  עמ' 26-22).

הקדמה:
ההבחנה בין "עובדה" לבין "דעה" נגזרת מתפיסת העיתונות האובייקטיבית, והיא אולי הציווי העיתונאי המקובל ביותר לגבי הדיווח החדשותי.  עיתונים מרבים ל"סמן" את ההבחנה בין דעה לעובדה, כאשר הם מקדישים עמודים מיוחדים ל"דעות", או כאשר הם מצרפים בעמודי החדשות מאמר עם כותרת מפורשת של : "פרשנות". גם מהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה, הצטיידו בשנים האחרונות עם עיתונאיות ועיתונאים, להם ניתן קרדיט של פרשנים, או בעלי טור אישי, המוצגים מראש כמי שמביעים עמדה. במקרים אלה מדובר בדרך הגלויה, בה נעשית ההבחנה בין דעה לעובדה.  ההבחנה בין עובדה לדעה באמצעות סימן מוסכם ובולט לעין, נועדה להזהיר את צרכן התקשורת מפני חד צדדיות והטיות אפשריות של העובדות הנובעות מעמדת הכותב.  בדומה להבחנה הגלויה בין מידע לבין פרסומת שנועדה להזהיר את הצרכן מפני הטיות של המפרסם.

קריאה או צפייה ביקורתית עשויה לזהות גם בדיווח החדשותי של "מסירת עובדות" לכאורה, נקודת מבט סובייקטיבית, עמדות והשקפות של הכתב/ת, המוצפנים או מובלעים בדיווח החדשותי.  עצם החלטה של העורך או הכתב להתייחס ולהבליט עובדות מסוימות ולהתעלם מעובדות אחרות, נובעת  מעמדה סמויה של הכתב/ העורך. לכן היכולת לזהות את נקודת המבט המובלעת בטקסט, היא מיומנות חשובה לכל צרכן תקשורת.  זיהוי נקודת המבט מאפשר לצרכן התקשורת להיות פחות מושפע ויותר עצמאי באופן הערכתו את אמינות הטקסטים שאליהם הוא נחשף.

מהי עובדה?
עובדה הינה מידע בדוק, נתון קוגניטיבי, נתונים מדויקים, האירוע שהתרחש במציאות. כלי התקשורת אינם מייצרים בדרך כלל את האירועים עצמם, אלא מדווחים על אירועים שנוצרו על-ידי גורמים אחרים. כלי התקשורת "מתווכים" בין העובדות שהתרחשו במציאות לבין הציבור שלרוב לא נכח באירוע. 
דוגמא לדיווח עובדתי, הכותרת הבאה:
"5 הרוגים בתאונת דרכים סמוך לטבריה"
 ynet , 8 לספטמבר 2006.

מהי דעה?
הגדרות:
• דעה היא פרי שילוב בין מידע על נושא מסוים המתקבל מהסביבה - נתון קוגניטיבי (שכלי), עובדה, לבין נטיות של בעל/ת הדעה, עולם הערכים שלו/ה, אמונות והנכונות שלו/ה להגיע למסקנה כלשהי לגביו.

דוגמא לדעה בדיווח חדשותי. מתוך אתר החדשות "עניין מרכזי" 8 לספטמבר 2006
ישראל נכנעה: הסגר הימי והאווירי מלבנון הוסר לחלוטין המשפחות זעמו, הצבא התנגד אבל אולמרט ופרץ הפרו את הבטחתם כי המצור יוסר רק בתנאי לקבלת אות חיים מהחיילים החטופים

ישראל השלימה ביום שישי בצהריים את הסרת המצור מעל לבנון. אחרי שביום שישי נפתח המרחב האווירי של לבנון לתנועת מטוסי נוסעים, הוסר בשישי המצור הימי ואת ספינות חיל הים תפסו אוניות איטלקיות.

הסרת המצור היתה בהוראת ארה"ב ובניגוד מוחלט להבטחותיהם של ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ כי הסרת המצור היא תנאי לקבלת אות חיים מוסמך על מצבם של החיילים החטופים רגב וגולדווסר.
המשפחות מחו, הצבא התנגד אבל לישראל בעצם לא היתה ברירה שכן לבנון איימה לפרוץ את המצור בכוח ובתמיכה בינלאומית.

העובדה בדיווח הנ"ל היא כי מדינת ישראל הסירה את הסגר הימי והאווירי מלבנון. זהו המידע, הנתון העובדתי שהתקבל מהסביבה.

הדעה של כתב "עניין מרכזי" באה לידי ביטוי כבר בכותרת: "ישראל נכנעה..". התיאור על הכנעות ישראל הוא ביטוי שלילי להסרת הסגר. ניתן היה להביע דעה הפוכה, ולתאר את הסרת הסגר במובן החיובי: הסרת הסגר ממניעים הומניטאריים וזכויות אדם של האוכלוסייה האזרחית הלבנונית לשוב למולדתם לאחר המלחמה, הסרת הסגר מאפשרת גם העברת מזון וסחורות ללבנון. גם הדגשה בדיווח, כי הסרת הסגרת היא בניגוד להבטחותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון למשפחות החיילים החטופים, היא הבעת דעה של הכותב, אשר הבליע, בעצם, את דעתו השלילית על הסרת המצור.

לעיתים בני אדם מחזיקים בחוזקה בדעה מסוימת גם ללא ביסוס עובדתי. דעות רבות מבוססות על בסיס רגשי ולאו דווקא רציונאלי. דעה, המבוססת היטב במערכת עולם ערכים של האדם, אבל אינה מבוססת על עובדות, היא למעשה דעה קדומה.

• מקור המושג ביוונית: אפלטון הגדיר "דעה" כהיפוכו וניגודו של "ידע".
דעה: היא אמונה פופולארית, בלתי מבוססת ולא יציבה, נחשבת נחלת ההמונים.
ידע (עובדה): מייצג את הקבוע , המבוסס, המדעי, נחשב נחלת מעטים.

• עד לתקופת ההשכלה נשא המושג  דעה, נוסף על המשמעות הבוחנת אותו לעומת ידע, מדע, יציבות ועומק  רק משמעות אינדיבידואלית, פרטית. כלומר הדעה, היתה דעתו של היחיד, שאינו צומח בתהליך חברתי.
מהמחצית השנייה של המאה ה-19 קיבל המושג גם משמעות ציבורית, קולקטיבית: דעה הפכה להיות סברה לגבי נושא, אדם, תהליך או מצב, המקובלת בעיני רבים כאמת, כלומר: דעת הציבור.

הרחבת המושג דעה:
לתשומת לב המורה: הרחבת המושג הינה להעשרה ואינה בחומר החובה.
 
למושג דעה אין הגדרה אחת מדויקת, ובבואנו להגדיר דעה נהוג להבחין בין 5 מושגים הסמוכים אלה לאלה: ערך, אמונה, עמדה, דעה והתנהגות.

ערך- לכל אדם יש מכלול ערכים המסייע לו להתקין סדר באירועים השונים, להבחין בין טוב לבין רע, בין מותר לאסור. הערך מאפשר מיון אובייקטים, בני אדם והתנהגויות, לפי תבניות דיכוטומיות – חיובי ושלילי. נהוג לראות את הערכים כמוצקים ביותר ובדרך כלל עמידים בפני מניפולציות. למשל, שוויון, קדושת חיי אדם וחופש ביטוי, הם ערכים שבני אדם עשויים לאחוז בהם, ומהווים קרקע לדעות בנוגע להתרחשויות בעולם הממשי.  

לדוגמא: נער או נערה עם עולם ערכים הדוגל בשוויוניות בין המינים, יסמנו באופן חיובי את המגמה של צה"ל לקבל בנות למקצועות קרביים.  שוויון, כאמור, הוא ערך.  בחברה מתקדמת אי שוויון בין המינים נתפס כשלילי ושוויון בין המינים נתפס כחיובי.

אמונה – בני אדם זקוקים לאמונה, לאו דווקא דתית, כדי להשליט משמעות וסדר בעולמם ולצמצם את אי הוודאות. האמונה אינה מוגבלת לדתיים, גם החילוניים מאמינים, אך לאו דווקא בבורא עולם. האמונה, דתית או חילונית, מבוססת על מערכת ציפיות  המעניקה משמעות לסדר הדברים במציאות.
ככל שהאמונה טוטלית, כוללנית, מתייחסת למרב ההיבטים בחיים ומספקת משמעות למכלול רב יותר של מצבים, כך היא מתעצבת למעין אידיאולוגיה.

האמונה והאידיאולוגיה מהוות קרקע לצמיחתן של עמדות ודעות (ראו דוגמאות בהמשך).
עמדה- עמדה היא הנטייה לתגובה באופן חיובי או שלילי, בעד או נגד, כלפי אובייקט, מצב מסוים. העמדות מטבען הן סמויות יותר מהדעות, הן נחשבות לנטיות פסיכולוגיות חבויות. העמדות מעידות יותר על רגש – אהדה או סלידה בסיסית, הן מעידות על נטייה מתמשכת וכוללנית, ואילו דעה היא נקודתית יותר, מתייחסת לסוגיה ספציפית. אם כי כדאי לזכור שלאנשים רבים אין עמדה ברורה וחד משמעית במגוון נושאים.

דעה - היא הגילוי החיצוני של העמדה, זו החלטה יותר מודעת לתמוך או להתנגד לרעיון/ארגון/קבוצה פוליטית. הדעות יכולות להיות תגובות מילוליות לסוגיה או לשאלה והן יציבות הרבה פחות מעמדות. אדם לא ישנה באופן תכוף את עמדתו בנוגע להפלות, להקמת מדינה פלשתינית או לשוויון זכויות המיעוטים, אבל אדם שעמדתו בנושא אינה מגובשת ועמוקה, יכול לשנות את דעתו בהתאם לנסיבות.
העמדה היא למעשה מכוונות בסיסית, כוללנית, ואילו דעה היא קביעת יחס חיובי או שלילי בנושא או במצב מוגדר או בזמן נתון. עמדות הן חסויות ואישיות יותר, ואילו דעות מובעות לעתים תכופות ובגלוי בנסיבות שונות – שיח רעים, דיון ציבורי, מאמר בעיתון, או ראיון לסקר.

התנהגות: עולם הערכים, האמונה והאידיאולוגיה מקרינים על עמדות ודעות שונות, ולעיתים  יכולים להוביל להתנהגות ממשית: הצטרפות לארגוני התנדבות, הפגנות מחאה, מעבר מגורים מעבר לקו הירוק או לתוך הקו הירוק, הצבעה בפועל למפלגה מסוימת וכו'.

דוגמאות:
נושא: התיישבות בארץ ישראל
ערך: ערך חיובי כלפי התיישבות בכל חלקי א"י, מתוך זיקה רגשית או דתית לא"י.
אמונה: א"י ניתנה לעם ישראל, ליהודים : אמונה בארץ ישראל השלמה.
עמדה: אהדה כלפי המתיישבים, סלידה כלפי הדורשים להגביל את ההתיישבות.
דעה: דעה מילולית בעד ההתיישבות, כגון: פרסום מאמר בעיתון, תגובות בטוקבקים, נאומים בכיכרות ועוד.
התנהגות: התיישבות מעבר לקו הירוק, תמיכה במפלגות הימין, הצטרפות להפגנות בעד ההתיישבות וכו'.

שאלה למחשבה: נסחו את הערך, האמונה, העמדה, הדעה וההתנהגות של בעלי העמדה ההפוכה לעמדה זו.

נושא : הפלות
ערך:
פמיניזם, שוויון בין המינים.
אמונה: כל אישה אחראית באופן בלעדי על חייה בכלל ועל גופה בפרט. ילד צריך להיוולד כשהאישה מוכנה לכך ובהתאם לרצונה.
עמדה: עמדה חיובית בעד הפלות, ללא כל תנאי והגבלה של הממסד.
דעה: למשל, דעה ברורה על יוזמה בכנסת לכלול הפלה כמרכיב בסל השירותים הרפואיים.
התנהגות: הצטרפות לעמותות המסייעות לנשים לעבור הפלה מסודרת, הצטרפות להפגנה בעד חופש הבחירה של האישה לעבור הפלה וכו'.

שאלה למחשבה: נסחו את הערך, האמונה, העמדה, הדעה וההתנהגות של בעלי העמדה ההפוכה לעמדה זו.

הדעה - מסקנות, סיכום:
תרשים: היחס בין מרכיבי הדעה
 
א.  דעה היא פרי שילוב בין עובדות ומידע על נושא מסוים המתקבלים מהסביבה  לבין נטיות של בעל/ת הדעה, עולם הערכים שלו/ה, אמונות והנכונות שלו/ה להגיע למסקנה כלשהי לגביו.
ב. התרשים מצביע על יחסי גומלין בין אמונה לבין ערכים, מאחר שיש הקרנה הדדית ביניהם, ולעיתים אף קשה להכריע מה קודם למה.
ג. הבסיס הערכי מבטיח את עוצמת האחיזה בדעה ואת יציבותה ועמידותה בפני ניסיונות שכנוע ולחצים לשנותה. אולם בני אדם שונים זה מזה: יש הדבקים בדעתם פחות ויש הדבקים בה יותר.
ד.  גיבוש הדעה הוא חיוני משום שהיא מנחה התנהגות ומעשים.
ה. בני אדם נזקקים לדעה יציבה כדי לתפקד ביעילות, ולכן אינם ממהרים לשנות דעות.
ו.  כל אמונה או אידיאולוגיה חוסכת לבטים ומתחזקת דעות בנושאים שוטפים העולים לסדר יום.
ז. ככל שהמציאות נעשית מורכבת יותר וככל שמתחזקים כללי המשחק הדמוקרטיים, המצב עבור הפרט הוא קשה יותר. האדם נדרש לעצב ולהביע דעות רבות ושונות במכלול נושאים ומצבים שספק אם הוא הספיק ללמוד עליהם. אמונות ואידיאולוגיה יכולות "לחלץ" את הפרט ממצב קשה שכזה, ולהנחות אותו כיצד לחשוב על סוגיות שכלל אין הוא בקיא בהן.
ח.  לעיתים המידע והעובדות אינם גלויים לכל, ובמקרים אחרים כשהם נחשפים, מעטים מבינים את המשמעויות החבויות בעובדות. לכן, לא פלא הוא שלפעמים נזקק אדם לאמץ דעות מוכנות מן העולם הערכי והאידיאולוגי שלו.
ט. דעות קדומות – הן דעות שהתעצבו ללא בחינה כלשהי של העובדות. מחמת אילוצי הזמן והמקום, רוב הדעות הרווחות, וכאלה המובעות בפומבי, אינן מתעצבות דווקא על בסיס עובדתי אלא נגזרות ממערכת ערכים.

כלים אופרטיביים לזיהוי עובדה ועמדה בטקסט נתון:
איזה סימנים אופרטיביים (מעשיים) הקיימים בטקסט  מסייעים לנו להבחין בין עובדה לדעה? 

עובדה:

עובדות בדרך כלל ידווחו על-ידי משפטים המכילים נתונים מספריים, משפטים המתארים באופן ניטראלי ונטול שיפוטי את המציאות.

דוגמא, מתוך אתר NRG, 8 לספטמבר 2006 

         זוג הורים וילד נהרגו

בהתנגשות בין רכב פרטי למשאית בכביש 65, בכניסה ליישוב דבורייה, נהרגו זוג הורים ובנם. שני ילדים נוספים נפצעו קשה ופונו לביה''ח. בכך הגיע מספר קורבנות הכבישים בסופ''ש ל-6

דעה:
ניתן לזהות דעה בדיווח חדשותי כאשר מזהים משפטים המכילים מטאפורות, דימויים ציוריים, ביטויים של רגשות, שיפוט חיובי ושלילי באמצעות שמות תואר, כמו: טוב, רע, יפה, נהדר, מכוער, עמדה בעד או נגד, גלויה ומוצהרת או מרומזת (סמויה).

לדוגמא, בהמשך לידיעה על התאונה שניתנו בסעיף הקודם, נכתב:
"התאונה הקטלנית היום מצטרפת לשורת תאונות דרכים קשות שאירעו אתמול ברחבי הארץ...
אלא שנראה כי תאונות הדרכים הקשות לא מרתיעות את עברייני התנועה. במבצע של משטרת התנועה נרשמו במהלך הלילה והבוקר 820 דוחות תנועה לנהגים. בנוסף נפסלו רישיונותיהם של 48 נהגים ו 30 כלי רכב הורדו מהכביש בשל ליקויי בטיחות חמורים."

הכתב מכנה את הנהגים המעורבים בתאונות "עבריינים", על-פי דעתו הנהגים הם האשמים בתאונות. דעה  אחרת היתה יכולה לסמן באופן שלילי דווקא את מצב הכבישים או אי אכיפה מספקת של המשטרה, ולהציג אותם כגורמים עיקריים לרצף התאונות.

כלים חזותיים
כלים נוספים לאבחון דעה או עובדה של הכתב/ת אלה הם הכלים החזותיים.
נקודת ההנחה היא שתמונה מסוימת שפורסמה לצד האירוע החדשותי לא נבחרה באופן שרירותי והיא מבטאת את עמדת הכתב/ת או העורך/ת. גם גודלה של התמונה, צבעוניותה, היא לא מקרית, והיא מבטאת את החשיבות שמייחס כלי התקשורת לנושא.

מטלה לתלמיד/ה:
להלן 2 תמונות של חסן נאסרללה, יו"ר ארגון החיזבאללה.
אחת מהן פורסמה באתר ישראלי – ,NRG והשניה באתר בשפה הערבית, אל ג'אזירה.
א. נסו לחשוב כיצד מוצג נאסרללה בכל אחת מהתמונות, באופן חיובי? שלילי? כיצד, ע"פ התמונה, מוצגת אישיותו?
ב. נסו לחשוב, באיזה אתר פורסמה כל תמונה?




ענו על אותן שאלות גם לגבי התמונות של ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט. גם כאן אחת התמונות פורסמה בעת מלחמת לבנון ברשת אלג'זירה והשניה באתר NRG.
         

לפניך 3מטלות:
מטלה א' לתלמיד/ה:

קראו את אחד העיתונים היומיים: "מעריב", "ידיעות אחרונות" או הארץ", וציינו מהן הדרכים הגלויות בהן העיתון מסמן את האבחנה בין "דעה" לבין "עובדה". הביאו דוגמאות.
מטלה ב' לתלמיד/ה:
קראו את 2 הידיעות הבאות שפורסמו בעיתון הארץ ע"י זאב סגל, הפרשן המשפטי של העיתון.
וענו על השאלות הבאות:
(למורה: אפשר כמובן להחליף את הדוגמות בפרשת רמון בשתי דוגמות פרשניות אחרות, המציגות עמדות מנוגדות ביחס לאותו נושא)
א. ציינו מהן העובדות בכל אחת מהידיעות.
ב. מהי הדעה של הכותב בנושא, זו החבויה וזאת הגלויה בתוך הידיעות.
ג. במה שונה עמדת הכותב בכל אחת מהידיעות, והאם "מעשה מגונה" ו"שחיתות פוליטית" הם שווי ערך ע"פ עמדת הכותב?
ד. כיצד הושפעתם אתם/ן מהידיעות? האם דעתכם הושפעה מעמדת הכותב, או לא? 
פרשת רמון, תזכורת:
ב- 25 ליולי 2006 פורסם לראשונה בכלי התקשורת, כי עובדת משרד ממשלתי לשעבר הגישה תלונה נגד שר המשפטים דאז, חיים רמון, בגין מעשה מגונה. הבחורה התלוננה שרמון נישק אותה בפיה בכוח. חודש אחר כך החליט היועץ הממשלתי לממשלה, מני מזוז, להגיש כתב אשום נגד רמון, רמון הכחיש את המעשים שיוחסו לו והתפטר מהממשלה.

ידיעה א':
ההחלטה המתחייבת בתיק רמון
מאת זאב סגל, הפרשן המשפטי של עיתון "הארץ", 16 לאוגוסט 2006.
השבוע ימלא חודש לתחילת החקירה נגד שר המשפטים, חיים רמון, בחשד למעשה מגונה בצעירה. בסולם "המעשים המגונים" עומדת נשיקה בכפייה בפיו של אדם במדרגה נמוכה למדי, יחסית למעשים אחרים, אולם די בחשד לקיומה כדי להצדיק חקירה והעמדה לדין במקרה המתאים. החלטה על העמדה לדין יכולה להתקבל רק במקרה של הצטברות ראיות מספיקות המבססות סיכוי סביר להרשעה. כאשר מדובר באיש ציבור לא יכול להיות ספק בכך שדי בקיום "ראיות מספיקות", כלשון החוק, כדי שהתנאי המכונה "עניין לציבור" - הנדרש לשם העמדה לדין - יתקיים.
בעוד שדי היה בתלונה שהוגשה למשטרה כדי להצדיק חקירה, שהתנהלה בתחילה תחת כנפיו של צו איסור פרסום, הרי שדרכי החקירה והתמשכותה מעלים תהיות. במקום שתימשך ימים ספורים - היא נמשכה זמן רב ולוותה בכשל חקירתי מעורר פליאה. די היה, למשל, בהבהרה משטרתית נחושה למשפחת המתלוננת, ולפיה החקירה לא תצלח אם תצא הצעירה לטיול בדרום אמריקה - כדי להשאירה על אדמת המולדת ולייתר את יציאת החוקרים לחו"ל, על חשבון משלם המסים. גם עימות השר עמה באמצעות וידיאו, עימות שאינו מתחייב כשלעצמו, אינו שקול לעימות פנים אל פנים. וכדי שנדע בוודאות שאין מדובר בחקירה שלמה ומושלמת, כפי שהיינו עשויים לסבור - נאלץ בשבוע שעבר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להורות למשטרה להשלים את החקירה (אתמול הודיעה המשטרה, כי היא הושלמה וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להגשת כתב אישום. אם אין לראות בכך המלצה, אלא קביעת ממצא בלבד, הרי שנכון נהגה המשטרה במקרה זה).

(להלן התייחסות אחרת לנשיקה בפה, בידיעה שהתפרסמה ב- ynet  , 25 ליולי 2006)
"ביחסי מרות - הבעיה גדולה"
הגשת התלונה כנגד השר רמון מעלה שאלות לגבי לשון החוק, ומעוררת תגובות מצד המרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. מומחה למשפט פלילי מבהיר מה הגבול בין חיבה לגיטימית להטרדה מינית: "נשיקה על הראש זה גבולי, על המצח זה גבולי, על השפתיים זה מעשה מגונה - ובמקרה כזה, יהיה לחשוד מאוד קשה." )

ידיעה ב':
החלטת היועץ מזוז סבירה ומתבקשת
מאת זאב סגל
החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להעמיד לדין את השר צחי הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים מהווה עליית מדרגה במאבק בשחיתות השלטונית. סעיפי האישום מתייחסים לשורת עבירות, בהן מתן שוחד בחירות, עדות שקר בגין מתן הצהרה כוזבת למבקר המדינה והפרת אמונים. מאז החלטת בית המשפט העליון בדיון הנוסף, לפני כשנתיים, שהרשיעה את שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בעבירה של הפרת אמונים היתה עבירה זו לכלי של מאבק בשחיתות, לאחר שנחשבה לאות מתה לאורך תקופה ממושכת.
מינוי פוליטי פסול, שפירושו מינוי שלא היה נעשה בלא קשר פוליטי ממשי בין הממנה למתמנה, יכול להיחשב מבחינה עובדתית להפרת אמון של הממנה כלפי הציבור הרחב. על רקע זה ועל רקע המינויים הרבים במיוחד שעשה הנגבי, שהינם לכאורה פסולים, נראית החלטת היועץ מתבקשת וסבירה.

מטלה ג' לתלמיד/ה:

קראו את הכתבה הבאה של העיתונאי יואב יצחק ונסו להבין:
א. מהן העובדות העולות מן המאמר?
ב.  מהי עמדתו של הכותב בפרשת רמון?
ג. מהי ה"דעה הקדומה" ממנה סובל הכותב, בהקשר להתנהגותה של בחורה לאחר שנעשה בה מעשה מגונה.
ד. איזו השפעה יכולה להיות לכתבה כזו על ציבור הקוראים, בהקשר לחומרת מעשים מגונים בכלל ולגבי פרשת רמון בפרט?
 לבטים בפרקליטות ובלשכת היוהמ"ש
תמיהות מעדות המתלוננת נגד רמון
בידי חוקרי המשטרה שני צילומים - ולא אחד כפי שנטען עד כה - ובשניהם הצעירה מצולמת כשהיא מחייכת
בעדותה מסרה כי אחד צולם לפני הנשיקה והשני אחרי
ממאת יואב יצחק, 11 לאוגוסט 2006, http://www.nfc.co.i/


תמיהות קשות עלו בחקירה בעדותה של המתלוננת נגד שר המשפטים, חיים רמון. כך נודע ל- Nfc. תמיהות אלה עלו הן במהלכי החקירה, והן במהלכי הבדיקות שנערכו בפרקליטות ובדיון אצל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.

נודע, כי אחת התמיהות נוגעת להתנהגותה של המתלוננת לפני ואחרי אירוע הנשיקה. המתלוננת מסרה עדות מפורטת בנושא זה. רמון עומת עם אותם פרטים, ולאחר מכן נערך בין השניים עימות, באמצעות וידאו. עד כה פורסם בכלי התקשורת, כי ההתרשמות מהמתלוננת היא שעדותה אכן אמינה וניתן ללכת איתה גם לכתב אישום. עתה אנו חושפים, כי גם במשטרה וגם בפרקליטות סבורים, כי ישנן תמיהות העלולות להקשות על הגשת כתב אישום נגד רמון.

לטענת המתלוננת, רמון כפה עצמו עליה ונשק לה בכוח. ואולם, ממידע שאנו חושפים עתה עולה ספק גדול דווקא בנקודה רגישה זו: בידי המשטרה שני צילומים - ולא אחד, כפי שנטען עד כה. שניהם צולמו במצלמה שהביאה המתלוננת, שגם יזמה את הצילומים וגם את הפגישה עצמה.

מעדות המתלוננת עולה, כי צילום אחד נערך לפני אירוע הנשיקה ואילו הצילום השני בוצע אחרי הנשיקה. בשתי התמונות נראית המתלוננת מחייכת. החיוך בשתיהן זהה. השאלה שעלתה, לאור זאת: אם אכן המתלוננת הותקפה על-יד רמון, עד כדי מעשה מגונה בכוח, כיצד ניתן להסביר את הסכמתה להצטלם עימו גם לאחר מכן, ועוד יותר מכך: כיצד ניתן להסביר את חיוכה לאחר המעשה המגונה הנטען.

ל- Nfc נודע, כי בהדרכת הפרקליטות נשאלה המתלוננת על-ידי חוקרי המשטרה בדיוק בנקודה זו, ועל-כך השיבה שהיא היתה קפואה והחיוך היה רק לצורכי הצילום.

פרט נוסף נוגע לעיתוי הגשת התלונה. התלונה הוגשה על-ידי המתלוננת רק 10 ימים לאחר אותו אירוע. התמיהה העולה מכך: מדוע לא הגישה את התלונה מייד לאחר האירוע - אם אכן עשה בה רמון מעשה מגונה - והאם גורמים מסוימים השפיעו עליה לרעה כדי שתגיש תלונה, כדי לסלק את רמון מתפקידו כשר המשפטים.

המשטרה, שאת התייחסותה ביקשתי לפרטים הנ"ל ולעניין החיוכים בשני הצילומים, מסרה כי אינה נוהגת למסור ראיות או מידע על פרטי החקירה.

מטרה אופרטיבית  -
התלמידים יגדירו את המושגים הבאים:
א) תפיסת תפקיד של עיתונאות אובייקטיבית וביטוייה בטקסטים עיתונאיים.
ב) ניו ז'ורנליזם.

סיכום ושאלות משוב לתלמידים
מבוסס על ספרו של יצחק רועה: שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעיתונות, עמ' .152-149,  ספרם של יחיאל לימור ורפי מן: עיתונאות, עמ' 136-133, ספרה של רונית אלדר: המון תקשורת, עמ' 83-81 (שתי הביבליוגרפיות האחרונות לא נמצאות כביבליוגרפיה  חובה של פרק זה).

הקדמה: מהי עיתונאות אובייקטיבית?
שורשיה של תפיסת העיתונות האובייקטיבית נעוצים בשלהי המאה ה -19. את היסודות לה קבע אדולף אוכס, שרכש את היומון הכושל אז, ניו יורק טיימס, והפך אותו, בתוך שנים ספורות לסמל ולמופת לעיתונות איכות. מדיניות הפרסום שגיבש אוכס היתה חתירה לאובייקטיביות מרבית בדיווח העיתונאי וניטרול עמדותיו/ה האישיות של הכתב/ת. עד היום, בעיקר בדיווח החדשותי, דרישת האובייקטיביות היא אולי הציווי העיתונאי החזק ביותר, למרות, כפי שנראה בהמשך, ההכרה שאובייקטיביות מוחלטת אינה ניתנת להשגה.

תפיסת תפקיד העיתונאי/ת:
הפירוש המעשי של תפקיד העיתונאי/ת ע"פ האסכולה של העיתונאות האובייקטיבית מבוסס על 4 עקרונות מרכזיים:
א) יש אמת אחת הניתנת לחקירה ולגילוי.
ב)  תפקיד העיתונאי דומה לתפקידו של המדען: לחקור את האמת ולהביאה לידיעת הציבור.
ג) עובדות ורק עובדות
כתבי העיתון יגבילו עצמם, בדיווח החדשותי, אך ורק לעובדות, בלי לערב דעות והשקפות אישיות. תפיסה זו רואה את הכתב ואת העורכים כמקצוענים, הבודקים ביסודיות את העובדות ומדווחים עליהן, תוך כדי ניטרול דעותיהם האישיות.
לדוגמא: אסור שלדעותיה הפוליטיות האישיות של הכתבת לענייני מפלגות, יהיה הד, ולו הקלוש ביותר, בדיווחים שהיא מעבירה לעיתונה. ע"פ תפיסה זו את הטיפול הניטראלי שהעיתונאים אמורים להעניק לעובדות ולאירועים עליהם הם מדווחים, ניתן לדמות לטיפול של רופא, המצווה להעניק טיפול זהה לחולה המטופל על ידו, גם אם הוא אויב.
ד)עקרון ההגינות והאיזון בדיווח
עיקרון זה קובע כי הכתב/ת והעיתון צריכים לדווח בצורה הוגנת על כל נושא, ובמקרים של עימות או מחלוקת יש לתת לשני הצדדים הזדמנות להציג את עמדותיהם, באותן פרופורציות.
לדוגמא: כתבת לענייני משטרה המדווחת על תלונה להטרדה מינית  של עובדת במשרד ממשלתי, לא תתמקד, תבליט או תדגיש צד אחד של המחלוקת, אלא תציג באופן שווה את 2 הצדדים.

אחת הטכניקות היותר מועילות בהצגת הצדדים, היא העדפת ציטוט מדויק של כל צד, על-פני מסירת הדברים מפי הכתב/ת. כמובן שבחירת הציטוט, גם היא משמעותית, וככל שתייצג נאמנה את עמדת המרואיין, כך יהיה הדיווח אובייקטיבי יותר.
לדוגמא: בכותרת "השוטרים נהגו באלימות כלפי המפגינים" מובלעת עמדת הכתב, לעומת כותרת "המפגינים: 'המשטרה נהגה כלפינו באלימות'", המדווחת על טענת המפגינים עצמם.

החתירה לעיתונאות אובייקטיבית:
בידי מהדורות החדשות כלים רבים לחתור לאובייקטיביות, גם אם דיווח אובייקטיבי מוחלט הוא בלתי אפשרי. בין הכלים שבידי המהדורות, שנלמדו בפרק זה עד כה הם: הבחנה בין דעה לעובדה ו"סימונם" באופן גלוי, עקרון ההגינות והאיזון בדיווח וניטרול עמדת  הכתב/ת, במידת האפשר.

על החתירה לאובייקטיביות, סיפרה פעם העיתונאית אילנה דיין בראיון שנעשה עימה ב"ידיעות אחרונות", בתקופה בה עבדה במהדורות החדשות. היא הסבירה, כי לפי תפיסתה המקצועית, תפקידה בדיווח החדשותי הוא "לשמור על קור רוח ולתת לדברים לדבר בעד עצמם". יחד עם זאת אין היא מתעלמת ממגבלות האובייקטיביות, וכדוגמא היא סיפרה את סיפור המסדרון, אותו אני מביאה כאן עם שינויים קלים, כדי להימנע מהאלמנט השוביניסטי של הסיפור במקור. הסיפור: מתמטיקאית ופיסיקאית עומדות בקצה מסדרון. אומרים להן שבקצה המסדרון עומד חתיך לא רגיל, ושאם יתחילו לרוץ לכיוון שלו, יוכלו להגיע מקסימום עד אמצע המסדרון, אבל לעולם לא  יעברו את החצי. המתמטיקאית נשארה במקום. שאלו אותה: למה את לא רצה? ענתה להם: אמרתם שממילא לא אעבור את החצי, אז למה להתאמץ?  הפיסיקאית רצה. אמרו לה: מה את רצה? הרי לא תגיעי. אמרה להם: כן, אבל אוכל להתקרב אליו.  "וזה בשבילי הסיפור על אובייקטיביות העיתונאית, בשבילי אמצע מסדרון הוא משהו" – הסבירה אילנה דיין.

מהו ניו ז'ורנליזם?
רקע:
בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו להישמע בארה"ב קולות ביקורת, שקראו לנטישת התפיסה האובייקטיבית, שהנחתה את העיתונות במשך עשרות שנים. הנימוק העיקרי של המבקרים היה שהתפיסה האובייקטיבית אינה משקפת את המציאות, כפי שהיא מתיימרת, אלא עושה בדיוק הפוך. על רקע דברי הביקורת האלה החלו לצוץ עיתונים שנתנו לכותבים דרור למחשבותיהם, להשקפותיהם ולרגשותיהם. המוטו שהנחה את הכותבים בעיתונים אלה הוא: העיתונאי אינו צופה אובייקטיבי והוא גם אינו צריך להיות כזה, אדרבא, עליו להיות חלק מהסיפור ולנקוט עמדה. סגנון כתיבה זה נקרא: ניו ז'ורנליזם.

ניו ז'ורנליזם: הגדרה מורחבת
ניו ז'ורנליזם (new journalism), בעברית: עיתונאות חדשה. כתיבה עיתונאית אישית וסובייקטיבית, המבוססת על 2 מרכיבים: נקיטת עמדה במודע של הכותב/ת והתערבותו בנושא או נשוא הכתבה, וכן- שימוש בסגנונות כתיבה המוכרים מתחום הספרות, בעיקר מכתיבת סיפורים קצרים. נקודת המוצא שכל עיתונאי/ת מספר/ת סיפור אישי.

חוקרים מזהים 5 תחומים שבהם באה לידי ביטוי תפישת הניו ז'ורנליזם:
1. עיתונאות ספרותית – אימוץ טכניקות כתיבה המקובלות בספרות יפה כחלק מהכתיבה העיתונאית. שילוב דו-שיח (דיאלוג) בטקסט, משל ונמשל, מיתוסים, תחבולות ספרותיות היוצרות מתח, דרמה, ועוד.
2. עיתונאות מסנגרת – על העיתונאי/ת להיות סובייקטיבי, לנקוט עמדה ולצדד באחד הצדדים שעליהם הוא/היא מדווח/ת. תפיסת העיתונות המסנגרת היא היפוכה של העיתונות האובייקטיבית.
3. עיתונאות מחתרתית – מונח גג לסגנונות כתיבה שונים, מנתינת במה לבעלי עמדות פוליטיות קיצוניות ועד עיתונאים רציניים החשים כי העיתונות הממוסדת מגבילה אותם. נקודת המוצא: העולם לא ייחרב גם אם יפורסמו דברים אנטי ממסדיים במהותם.
4. דמוקרטיה בחדר חדשות – היא השאיפה הגדולה ביותר הגלומה בתפיסת העיתונות החדשה. חתירה לכך שהעורכים החדר החדשות ייהנו מחופש פעולה מוחלט, כלומר מדמוקרטיה, ללא תלות בגורמים חיצוניים – בעלים, משקיעים, מפרסמים או מקורות מידע. שאיפה זו לא זוכה למימוש אמיתי.
5. נגישות של הציבור – יש לאפשר לציבור להשמיע את קולו על-ידי פיתוח ערוצים מיוחדים שישמשו במת ביטוי לציבור הרחב. כגון: הרחבת מדורי המכתבים של הקוראים בעיתונים, הקדשת מקום מיוחד למאמרים ולדעות של הקוראים ו/או הצופים. המטרה: שכלי התקשורת יהיו נגישים לכולם ויהוו במה לפרסום דעותיהם והשקפותיהם של הציבור הרחב.

השפעת הניו ז'ורנליזם על העיתונאות האובייקטיבית:
בשנות ה-70 של המאה ה-20, היו שהאמינו כי העיתונאות החדשה תהפוך לסגנון השולט בעיתונאות ותדחק את רגליה של העיתונות האובייקטיבית והמאוזנת ואף תביא לקצה. יש הטוענים כי זה לא אירע לחלוטין, בעיקר בגלל שהעיתונות האובייקטיבית אימצה רבים ממרכיביו של הניו ז'ורנליזם ושילבה אותם בתוכה. דעה אחרת גורסת כי עיתונאות אובייקטיבית המאמצת את מרכיביו של הניו ז'ורנליזם היא כבר לא אובייקטיבית, וכי הניו ז'ורנליזם הצליח, בכל זאת, להכחיד כמעט לחלוטין את העיתונאות האובייקטיבית.

דוגמאות להשפעות של הניו ז'ורנליזם על העיתונות האובייקטיבית:
*הכתיבה הספרותית תפסה מקום קבוע בעיתונות – לא רק בכתבות מגזיניות, אלא גם בראיונות ואפילו בדיווחים החדשותיים. דיווחים בסגנון אישי, כמו: "הייתי שם", או הצטרפותה של כתבת לאירועים ודיווח על חוויותיה.
*סגנון כתיבה אישי הכולל נקיטת עמדה, חדר למהדורות החדשות המכובדות ביותר. כתבות מסוג זה מתפרסמות לצד כתבות אובייקטיביות ובמקביל להן.
*נושאים נועזים ופרובוקטיביים, שהיו מתפרסמים רק בעיתוני מחתרת, מתפרסמים כיום בתדירות גבוהה בכל המהדורות.
*סיפורים אנושיים רבים, כמו גם חדשות "רכות", כשהם כתובים או משודרים בסגנונות שאינם דבקים בכללי הכתיבה האובייקטיבית והמאוזנת.
*אינטראקטיביות – פתיחת ערוצי התקשורת לציבור הרחב, שאת ביטויו המקסימאלי ניתן למצוא באינטרנט.

עם זאת, חשוב להדגיש, כי רוב מהדורות החדשות בעולם, עדיין מנסים ליישם את תפיסת העיתונות האובייקטיבית, הניטראלית והמאוזנת, בכל הקשור לדיווחים החדשותיים.

דוגמאות למורה:
ב- 5 לספטמבר 2006, הציג שר האוצר של מדינת ישראל, אברהם הירשנזון, במסיבת עיתונאים, את תקציב 2007 שהכין משרדו.

לפניכם קישור לכתבה שפרסם עיתון "גלובס" בנושא, כדוגמא לעיתונות אובייקטיבית:
http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000129925&fid=585

וקישור לכתבה שפרסם צבי לביא, הכתב הכלכלי של אתר Ynet, כדוגמא לניו ז'ורנליזם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3300892,00.html

שאלות משוב לתלמיד/ה:
1. הגדירו מהי תפיסת התפקיד של העיתונאי/ת ע"פ אסכולת העיתונות האובייקטיבית?
2. אילו אמצעים יש לרשות העיתונאי/ת על-מנת לדווח באופן אובייקטיבי?
3. תנו דוגמא מאתרי חדשות באינטרנט או מעיתונות יומית לדיווח חדשותי, שעומד בקריטריונים של העיתונות האובייקטיבית.
4. תנו דוגמא לדיווח חדשותי מוטה, שאינו דיווח אובייקטיבי.
5. מהו הניו ז'ורנליזם, ובמה הוא שונה מתפיסת העיתונות האובייקטיבית?
6. הסבירו והדגימו 3 השפעות של הניו ז'ורנליזם על מהדורות החדשות העכשוויות. הדוגמאות יכולות להינתן מעמודי החדשות של העיתונים היומיים, מהדורות החדשות הטלוויזיוניות או מאתרי חדשות באינטרנט.











גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש