דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,899 כניסות לאתר
דמות הגיבור

מאת: ורד אורגיל


ראו גם את המערך: דמות הגיבור הקשר לאמצעי התקשורת

המערך של רחל בלושטיין העוסק בתכניות אירוח בישראל, הנמצא באתר מפרט התייחסות מקוצרת לנושא התפתחות דמות הגיבור ע"פ מאמרו של לאנס סטראיט. זהו הקישור למערך של רחל בלושטיין

לדעתי, חשוב להרחיב את היריעה בדיון סביב דמות הגיבור ולכלול בחומר הלימוד שלכם (לפחות עבורכם המורים) את מאמרו המלא של לאנס סטראיט: "המושג הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית", הד הגן, דצמבר 1990, עמ' 144-139 בקובץ המצ"ב מתוך רשימת המאמרים שהתפרסמו באתר (המאמר המלא בהמשך הקובץ)

תנו לתלמידיכם את המטלה הבאה: 

הכינו פרופיל של דמות הגיבור ומאפייניה בשתי תקופות -

א.      גיבור בעידן הדפוס

ב.      גיבור בעידן המדיה

חפשו מידע באינטרנט על אותה דמות - צרפו את התמונה של הדמות, הסבירו מדוע הדמות מפורסמת.

ג.       ציינו מיהו הגיבור שלכם היום ומדוע הוא ראוי לכך?

מצ"ב קישור לידיעה שפורסמה באינטרנט, ממנה ניתן ללמוד על דמות הגיבור והשינויים שעוברת דמות הגיבור בעידן הניו-מדיה:

כולם רוצים לחיות בלה לה לנד: הסלבס מזנקים על מקפצת הריאליטי יום שני 11 ביולי 2011 00:55 מאת: ניב שטנדל, עכבר העיר אונליין

המושג הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית

לאנס סטראיט

מתוך:  לאנס סטראיט. "המושג הגיבור בעידן התקשורת האלקטרונית", הד הגן, דצמבר 1990, עמ' 144-139.

"הגיבור גואל העם". מלות השיר הזה מהוות פתיחה טובה לנושא שלי.

מה ששיר זה מספר על העם היהודי ניתן להכליל על כלה עמים. לכל חברה, בכל זמן, יש גיבורים. גיבורים אלה הם תופעה אנושית אוניברסלית והם משמשים כדגמים לילדים ומבוגרים; הם מהווים חלק מתהליך החיברות והחינוך; סביבם מעוגנת התרבות האנושית; הם מגלמים האנשה של ערכים ואמונות.

הפסיכולוג ארנסט בקר (1971) הרחיק לכת ואמר, שכל התרבויות נוקטות ב"שיטת הגיבור". אדוארד ט' הל (1969), אנתרופולוג, אמר: "תרבות היא תקשורת". אני בחרתי לצרף את הרעיונות של בקר והל ומציע לומר שהגיבורים הם תקשורת. במלים אחרות, הגיבורים של התרבות הם מין טרסט, או כפי שג'ורג' גרבנר (1987) היה אומר, מן של סיפור. במובן זה אין הבדל אם המושא של יראת גיבור החברה הוא יחיד כמו אודיסאוס, נפוליאון או סלווסטר סטאלונה. בכל מקרה, רוב האנשים רחוקים מגיבורי תרבותם מבחינת הזמן, המקום והמעמד החברתי.

אנו חווים את גיבורי התרבות באמצעות סיפורים ולא על-ידי מגע ישיר. לכן, אפשר להתייחס אל גיבור התרבות כאל סיפור, טכסט וכמידע. אינני מתכוון לומר שכל הסיפורים דומים; אפשר לספר סיפור או לכתוב אותו או להציגו בתוכנית טלוויזיה. הטכנולוגיה, המדיום, האמצעים להעברת הסיפור, הם אולי האפיון היחיד החשוב ביותר של הסיפור.

תיאורטיקנים ריבם כמו מרשל מקלוהן וניל פוסטמן הדגישו את הנקודה הנ"ל ונראה לי שאיש אינו מתנגד לקביעה שהמדיום משפיע על התוכן. צייר העובד בצבעי מים ישיג תוצאה שונה מאוד מזה המצייר בצבעי שמן; פסל המעצב בחומר ישיג תוצאה שונה מזה המפסל באבן ומוסיקאי המנגן בכינור ישיג אפקט שונה מאוד מזה המנגן אותו קטע בקזו. הוא הדין, כפי שאמרנו קודם, בסיפור - האמצעי להעברת הסיפור ישפיע על תוכן הסיפור.

אמצאות טכנולוגיות כמו כתב, דפוס ותקשורת אלקטרונית, שינו את הדרך בה אנו מספרים סיפורים ואלה בתורן שינו את תוכן הסיפורים. המדיה החדשה שינתה גם את מושג הגיבור שלנו.

א, כי איני טוען שהשינויים בטכנולוגיית התקשורת אחראים לשינוי בהיסטוריה של הציוויליזציה המערבית, בתרבות ובמושג הגיבור, הריני מאמין שהשינויים הקשורים בטכנולוגיית התקשורת הם המעניינים ביותר, החשובים ביותר ואולי המפחידים ביותר.

שינויים שחלו במושג הגיבור במעבר מתרבות קדם-כתב ועד לתרבות האלקטרונית
הגיבור האורלי - מעובה, בן-אלמוות ומתגלם בעלילות גבורתו

בתרבות אורלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזכרון הביולוגי האנושי שבהשוואה לשימור טכסט כתוב הוא מוגבל יחסית. יכולת הזכרון האנושי הגבילה את כמות הסיפורים שיכלו להתקיים בתרבות האורלית והגבילה גם את מספר הגיבורים. מסיבה זו הגיבורים האורליים הם מעובים - פעולות של מספר דמויות מיוחסות לדמות אחת הדיוק ההיסטורי נפגע כיד שהמידע החיוני לקיום התרבות יוכל להישמר. הגיבורים המעובים, או הדמויות הכבדות, כפי שמגדירן וולטר אונג (1981, a1982, b1982), צריכים להיות חסכוניים וקלים לזכירה. מכאן ניבן מדוע מאופיינים גיבורים אלה בקלישאות ונוסחאות כמו: החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה.

כדי שהגיבור יהיה בר-זכירה, עליו להיות גדול מן החיים. הדמות הכבדה היא גיבור מיתי, מושא ליראת גיבורים. הסיפור של הגיבור המיתי הוא סיפור של קונפליקט, שלתחרות ושל קרב. זהו סיפור קל לזכירה. מסיבה זו ידוע הגיבור האורלי בשל עלילותיו. עלילות גילגמש, אודיסאוס, כמו אגדות אבירי המלך ארתור ושרלמן, כולן מדגישות את עלילות הגיבורים.

גיבור תרבות הכתב - סופר, הוגה ובן-תמותה

הכנסת הכתב והדפוס הרחיבה את הזכרון האנושי והתגברה על מגבלותיו הביולוגיות. אין עוד צורך בדמויות מעובות. ידיעת הקריאה והדפוס פתחו פתח לגיבורים רבים. את המיתוס האורלי החליפה ההיסטוריה הכתובה והגיבור הורד ממרומי האולימפוס אלי אדמות. הגיבור של תרבות הכתב הוא בן-תמותה, כמו הקורא עצמו, ואת מקום יראת הגיבור תפסה הערצת הגיבור. הגיבורים קיבלו אפיונים יחודיים.

תומס קרלייל (1980), בהרצאתו ב- 1840, ערך מספר אבחנות ואמר: "גיבורים אלוהיים, נביאים, משוררים וכוהני דת, הם צורות של גבורה השייכת לתקופה הקדומה, מופיעים בזמנים רחוקים; מאז חלק מהם כבר אינו אפשרי, אינו יכול להופיע בעולם הזה. הגיבור כסופר הוא תוצר התקופה החדשה; וכל עוד האמנות המפליאה של כתב או דפוס תתקיים, צפוי שתתקיים כאחת מצורות הגבורה לכל התקופות הבאות. זו תופעה מאוד מיוחדת".

הסופר הוא סוג חדש של גיבור שיכול להתקיים רק בתרבות הנשלטת על-ידי כתב ודפוס. בסוג תרבות זה אנו מוצאים גם גיבורים אחרים: הממציא, המדען, המלומד, האמן והמוסיקאי. גיבורים חדשים וייחודיים אלה ידועים בשל רעיונותיהם. גם בספרות הכתובה רווים תיאורים עלילתיים אך המודגש הוא רוחני ולא גופני. גם אם הסופר ידוע ברעיונותיו וביכולתו להנהיג הרי שהוא אסטרטג ולא לוחם. נפוליון ו-וושינגטון ידועים בשל השגיהם הצבאיים והפוליטיים, לא בשל השגיהם הגופניים. קולומבוס, שלא כאודיסאוס, זכור בשל הרעיון שברקע מסעו ולא בשל עלילות המסע.

בטכסט כתוב (שלא כמו בסיפור האורלי) אפשר לעיין ולחזור ולעיין ולכן אפשר לא רק ללמוד אותו, אלא א, לנתח אותו ולבקר אותו. ניתן לערוך בו אבחנות בין מציאות ודמיון, עובדות ובידיון. כיוון שהסיפורים האורליים לא נכתבו בזמנם, מתקשים החוקרים בסיווג המיתוסים האלה כעובדות או בידיון.

הגיבור האלקטרוני - מפורסם, עכשווי ובדרן
המאה העשרים היא תקופה של שינויים, מעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית. במעבר זה השתנה מושג הגיבור באופן קיצוני עד שכמעט ואין להכירו. דניאל בורסטין (1978), מהראשונים שציינו שינוי זה, הגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ"מפורסם".

כאשר הגיבור האלקטרוני נמדד בסטנדרטים של תרבות הדפוס הרי שכלל אינו גיבור. לא מפני שהסטנדרטים הונמכו אלא מפני שהם פשוט השתנו. הסטנדרטים החדשים מתבססים על מציאות המתווכת לנו באמצעות הדימוי הטלוויזיוני.

תרבות הדפוס שברה את הדמות הכבדה, המעובה, של התרבות האורלית והציגה מספר גדול יותר של דמויות קלות יותר. התרבות האלקטרונית הרחיקה לכת. טלוויזיה היא אמצעי שידור וטכנולוגיית שידור מתמקדת בעכשווי, מעדיפה פיזור מהיר של מידע על פני מרחב גדול, תחלופה מהירה שלמידע חדש ועדכני העדיף על הישן והמסורתי. הגיבור האלקטרוני הוא תוצר של סביבה זו. לפי בורסטין (1978) - באותה מהירות בה הופיע, הוא נגוז ונעלם. אנדי וורהול אמר: "בעתיד, כל אחד יהיה מפורסם ל- 15 דקות". או כמו שדיוויד בואי וג'והן לנון כתבו: "תהילה - מה שאתה מקבל - אינה המחר". בעבר נכתבו ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות רק עם סיומה של קריירת היחיד, כיום הן מופיעות עם הרמז הראשון לתהילה הצפויה. כשהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית כבר מזמן נשכח והעניין בביוגרפיה שלו אפסי. הדגש על חידוש ושידור מהיר משמעו שהמידע על הגיבור יופץ ללא כל קשר לחשיבותו, ובדרך כלל אין זה מידע חשוב. התרבות האלקטרונית בונה גיבור טריוויאלי. אנו לומדים על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם, המזון שהם אוכלים, המכונית בה הם נוהגים ומי במיטתם.

את מקומו של הגיבור האורלי מן החיים תפסה הדמות הקלה של התרבות האלקטרונית, דמות שאינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים הפכפכים. מספר הגדול של גיבורים אלקטרוניים, מהם ניתן לבחור ותחלופתם המהירה, פועל כנגד כל נאמנות שהמעריץ עשוי לחוש כלפי גיבורו.

כיוון שגיבורים אלה חולפים מול עינינו ביעף, אין זמן לשים לב לרעיונות שהם מייצגים. האפיון היחיד שאנו יכולים תפוס הוא הדימוי, הייצוג האורקולי. לבני-אדם היה תמיד דימוי מנטלי של גיבוריהם. בעידן זה הוחלף הדימוי המנטלי בדימוי המתווך. השינוי אינו חדש. הוא החל כבר עם המצאת הצילום והקולנוע. הטלוויזיה אינה מדגישה מעשים או רעיונות אלא את הופעתם ואישיותם שליחידים. רעיונות יכולים להעסיק את היחיד במשך כל חייו, דימויים ניתן להציג ולעכל תוך שניות. מעשים יכולים להיות אחד מרכיבי הדימוי, אך אלה מעשים שאינם נשמרים בזכרון. אנו נותרים רק עם הדימוי של המעשה, דימוי של הגיבור כאיש פעולה בעוד שהמעשה הספציפי נשכח. הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בשל דימויו.

 

בתרבות האוראלית הגיבור חי ומת על חרבו, בתרבות הכתב העט נורא יותר מהחרב ובתרבות האלקטרונית הגורם המכריע אינו העט אלא אישיותו והופעתו של הגיבור.  

אם מכבש הדפוס יצר לנו את הסופר כגיבור הרי האמצעים האלקטרוניים יצרו לנו את הבדרן כגיבור: כוכב הטלוויזיה והקולנוע, אמן ההקלטות והתקליטן.

סקרים שונים, שנערכו בארה"ב בין סטודנטים בקולג'ים, מאששים את הקביעה הנ"ל. בסקרים אלה נמצא שגם הדור הבוגר נתן לגיטימציה להתפתחות זו המאפיינת את הצעירים במיוחד: (Birnbach, 1984; Scholastic Action, 1980; U.S. News & World Report, 1985; Ellis, Bret, Easton, 1980; New York Times, 1985). הבדרן הפך להיות דמות סמכותית. ג'והן פלאן (1977) כותב: "כדי להפיק סרט - קח כוכב. לרפא מחלה - קח כוכב. למכור סבון - קח כוכב. להצלת נשמות - קח כוכב. כדי להישמע - הייה כוכב!".

ניל פוסטמן (1985) טוען, שהטלוויזיה בארה"ב הורידה את רמתם של כל הנושאים לרמת בידור. פוליטיקאים מופיעים בקומדיות מצבים, מפרסמים משקאות קלים, משתתפים בתוכניות בידור וכדו'.

אם ניוטון ואיינשטיין נודעו בשל רעיונותיהם, היום המדען המפורסם ביותר בארה"ב הוא קרל סאגאן, הידוע בעיקר בשל הופעותיו בתוכניות טלוויזיה. סופרים כמו טרומן קפוטה, נורמן מיילר ויאז'י קושינסקי נעשו שחקני טלוויזיה וקולנוע. מוסיקאים אינם יכולים עוד לסמוך על מיומנויות הביצוע שלהם והם נזקקים לווידאו-קליפס. מנהיגי דת רוכשים תוכניות טלוויזיה ומשמשים כמנחים.

כשבדרנים הופכים לגיבורים, נעשים אחרים דומים יותר לבדרנים. כדבריו של ג'והן לאהר (1984): "פוליטיקאים נעשים שדרנים; שדרנים נעשים כוכבי קולנוע; שחקני קולנוע נעשים פוליטיקאים".

כאשר דמות קיימת רק באמצעות המלה הכתובה, קל להבחין בין גיבורים בידיוניים ומציאותיים. בטלוויזיה, הדמות הבידיונית מופיעה כממשית אף יותר מהאדם המגלם אותה במשחקו - ארצ'י בנקר ידוע יותר מקרול או'קונר המגלם אותו ובלייק קרינגטון ידוע יותר ממגלמו, ג'והן פורסיית. ההבחנה בין עובדות ובידיון, שהיא תוצר של הספרות הכתובה, נעשית בלתי רלוונטית בתרבות האלקטרונית.

סיכום
המעבר מתרבות הכתב לתרבות האלקטרונית שינה את דמות הגיבור ואם, כמו שתומס קרלייל טען, ההיסטוריה היא ההיסטוריה של אנשים דגולים, אנו נעים עתה אל עבר עידן חדש. כאשר נעשה הדפוס לאמצעי השולט בציוויליזציה המערבית, הפכה התרבות האורלית לחשודה. לשמוע, אין עוד פירושו להאמין. מעתה לראות ולקרוא משמעו להאמין. התרבות האלקטרונית תהפוך את ההיסטוריה המודפסת לחשודה. הדורות הבאים עלולים להטיל ספק באמיתותם שלמאורעות שלא תועדו בסרט או בווידאו. טלוויזיה וסרטים עלולים לתפוס את מקומם של ספרי ההיסטוריה והמוזיאונים, ובסוף נמצא עצמנו אומרים: לצפות משמעו להאמין.

 

References

Birnbach, Lisa (1984, September 27). Future Bureaucrats of America, leadership, and heroes. Rolling Stone, P. 46.

Becker, Ernest (1971). The Birth and Death of Meaning. New York: Free Press.

Boorstin, Daniel J. (1978). The Image, A quide to pseudo-events in America. New York: Atheneum.

Carlyle, Thomas (1980). On Heroes, Hero-Worship and the Heroic in History. New York: Ams Press.

Ellis, Bret Easton (1980, Sept. 26th). Down and out at Bennington College. Rolling Stone, pp. 77-78; 80; 82; 114.

Gerbner, Gerorge (1987). Born A.T. (after television): What difference does it make? Paper given at the Second International Congress on Early Childhood Education, Childhood in the Technological Era, Ramat-Gan, Israel, July 5-9, 1987.

Hall, Edward T. (1969). The Hidden Dimension. Garden City, New York: Anchor Books.

Heroes (1980, January 10). Scholastic Action, p. 13.

Heroes are back (1985, April 22). U.S. News & World Report, pp. 44-48.

Lahr, John (1984). Automatic Vaudeville. New York: Alfred A. Knopf.

Ong, walter J. (1981). The presence of the word. Minneapolis: University of Minnesota Press.

Ong, Walter J. (1982a). Interfaces of the word. Inhaca: Cornell University Press.

Ong, Walter J. (1982b). Orality and literacy. New York: Methuen.

Phelan, John M. (1977). Mediaworld. New York: Seabury Press.

Postman, Neil (1985). Amusing ourselves to death. New York: Viking.

Thirteen are named winners of Mesal of Freedom. (1985, April 9). New York Times, p. A21.

 

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש