דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,967 כניסות לאתר
פוליטיקה בעידן הטלוויזיה

מאת: ביטון שלמה

מהלך הלימוד
החדשות בטלוויזיה והתקשורת הבידורית בימינו
ההשפעה של תהליך זה על ההתנהגות התקשורתית של הפוליטיקאים
השפעת התופעה על התהליך הפוליטי
מתי והיכן החלה התופעה?
משברים וחשיפה אישית
ההשפעה של התהליך על העיתונאים
הצעה
ביבליוגרפיה


מהלך הלימוד:

פתיחה באמצעות שתי שאלות הקשורות לעולם הטלוויזיה ולעולמו של כל איש ציבור נבחר.
לאחר מכן, ניתן להקריא את המערך עצמו תוך כדי הסבר ודיון של כל פרק.

במערך עצמו מובאות דוגמאות מעולמם של פוליטיקאים ושל תכניות טלוויזיה אך ניתן להרחיב בעזרת דוגמאות נוספות על פי שיקולו של כל מורה. בסוף המערך קיימת הפנייה למנוע חיפוש באמצעותו ניתן לאתר במהירות ובקלות (ובעברית!) אין ספור דוגמאות.

המערך מובנה לשיעור לשני שיעורים.

להתחיל את השיעור בשאלות הבאות:
שאלה: מה קובע כיום אם תוכנית תמשיך להיות משודרת או תרד מהמסך?
לאסוף תשובות ולכוון לתשובה: רייטינג.

שאלה : מהו הדבר הבסיסי ביותר שדרוש למי שרוצה להיבחר לתפקיד ציבורי ?
לאסוף תשובות ולכוון לתשובה – הכרה. היכרות. אף מצביע לא יתן את קולו לדמות לא מוכרת שתנהל לו את החיים. בכל תפקיד : ראש עיר, חבר כנסת או ראש ממשלה. אנשים רוצים להכיר את מי שהם בוחרים שינהל את חייהם.

להראות את מודל מדרג ההשפעות בתחום הפרסום, שהשלב הראשון הוא החשיפה ורק השלב הלפני אחרון הוא המכירה (=הצבעה).  ללא חשיפה אין קניה של המוצר, ללא חשיפה לציבור אין הצבעה לפוליטיקאי:

המסקנה לגבי הפוליטיקאים: מי שרוצה לשרוד חייב להיחשף. גם אם הוא כבר דמות מוכרת, עליו להמשיך ולהיחשף כדי לא לרדת מתודעת הציבור הבוחר (לצורך הצבעה חוזרת)

אולם, החשיפה בימינו נעשית לא רק באמצעות מגע אישי אלא בעיקר באמצעות הטלוויזיה ושאר אמצעי התקשורת. והכללים שמאפשרים לך כיום להתקבל לתוכנית טלוויזיה השתנו. פעם הספיקה לך משנה אידיאולוגית מסודרת. כיום צריך הרבה יותר.

החדשות בטלוויזיה והתקשורת הבידורית בימינו
בשנת 1998 נערך מחקר שהצביע על ירידה בדיווח העובדתי לעומת עליה מדהימה בדיווח של שערוריות. בעקבות המחקר שיובא להלן קיימת טענה שזהו סוף עידן החדשות במתכונת עיתונאית, קרי, דיווח עובדתי בלבד. הטלוויזיה משתדלת לחסוך ומהצופים חדשות שיגרמו להם לתסכול ותחושה של חוסר אונים, או שיחייבו אותם למאמץ מחשבתי ורגשי.

המחקר השווה את סיקור החדשות בערוצי הטלוויזיה ובחשובי העיתונים באמריקה לאורך שנים והגיע לממצאים הבאים:

ב1977 יותר ממחצית הכתבות היו דיווח עובדתי על אירועים. ב 1997 פחות משליש. גם ירד שיעור הכתבות על מעשי השלטון ומחדליו מ 33% ל 20%. שיעור כתבות החוץ ירד מ 25% ל 16%.

לעומת זאת, שיעור הכתבות על סלבריטאים גדל פי שלוש! והעליה הגדולה ביותר הייתה בכתבות שעוסקות בשערוריות: מחצי אחוז ל 15%, משמע, פי שלושים!!!

הפוליטיקאי, צריך ללמוד להשתלב בסביבה תקשורתית כמו זו אם ברצונו לשרוד. בעידן של 1977 היה עליו לספר דיווח עובדתי כדי להיכנס לחדשות. כיום הוא צריך להתנהג כסלבריטאי, או לומר משהו חריג, או להתנהג התנהגות אחרת (שתפורט בהמשך), אם ברצונו להגדיל את סיכוייו להיכנס לחדשות או לתכניות טוק-שאו.

ההשפעה של תהליך זה על ההתנהגות התקשורתית של הפוליטיקאים
נחום ברנע מתאר את אחת הסיטואציות הללו:
"...לפני שבועות אחדים השתתף פרס בטוק-שאו של אמנון לוי, בערוץ 2. הושיבו אותו על "לאב סיט", כורסת אהבה, לצידה של נערה היפר-אקטיבית, כליל זיסאפל שמה. הנערה ביקשה לשתף את הצופים בחווה שעברה עליה זה עתה: האולפן הסבירה, ממוזג. נורא קר פה אמרה. וכל הזמן מגישים מים. היא רצה לשירותים ובכל הבניין אין שירותים...פרס, מהמכובדים במדינאי העולם, התכווץ בפינתו, אבל הבמאי התעקש לתפוס את שניהם יחד: פרס המתכווץ וזיסאפל המתאפקת. אמנון לוי, שהיה פעם עיתונאי מבטיח, מומחה למפלגות חרדיות, השקיף על המחזה בחדווה : יש לו "נערה יפה" נוסח ישראל, עם פרס בתפקיד ריצ'ארד גיר, והבלונדה בתפקיד ג'וליה רוברטס. גם נתניהו הופיע באותה התוכנית, בשידור חי מבאר שבע".

השפעת התופעה על התהליך הפוליטי
תקשורת חדשה זו משפיעה גם על התהליך הפוליטי. להלן שתי דוגמאות:
דוגמא ראשונה
ככלל, ידועה האמירה: "עשית ולא פרסמת – לא עשית". משמע, אתה חייב לפרס את עשייתך כדי שידעו שעשית, אחרת, כמו לא עשית כלום ולא תזכה בנקודות הציבוריות לקראת הבחירות שלך. וכדי להיכנס לחדשות, מה עליך לעשות ? פרובוקציה. להמחשה, דברי כוכבת רשת A.B.Cקוקי רוברטס: "אם מישהו עושה פשרה בניסיון להזיז דברים, אנחנו בתקשורת, במקום לומר שזה מה שנכון לעשות, נוציא את נשמתו. אולם, חכמת ממשל היא דווקא להתפשר, ללמוד להתגבר". אולם, זה לא יוצר רייטינג לתוכנית החדשות. דוגמא מחיינו בארץ: אם שר החינוך היה מגיע להבנה עם המורים במהלך החופש הגדול על העלאת שכר בלי שביתה, ועוד לפני שהוכרז כלל סכסוך עבודה. במו"מ שקט. האם זה היה נכנס לחדשות? לכל היותר כידיעה אחת. לעומת זאת, אם הוכרז סכסוך עבודה, זה ייכנס כידיעה עוד באותו היום. לאחר מכן, יהיה שידור ישיר ממהלך המשא ומתן. ואם לא הושגה הסכמה ופרצה שביתה, הנושא ישודר כל יום ויראיינו כל יום את נציגי המורים ונציגי האוצר כדי לדעת מתי תיפסק השביתה. כמובן ששר האוצר ינצח מלמעלה על הראיונות.

המסקנה: לשר החינוך לא כדאי מבחינה פוליטית-תקשורתית לפעול לפני משבר כדי למונעו אחרת הוא מפסיד דקות חשיפה. כדברי ריצ'ארד ריבס, אחד מטובי הכתבים הפוליטיים בארה"ב: "...אם העיתונות בירידה, זה משום שאנו מתעלמים ממה שהממשלה עושה, ומתרכזים רק במה שהיא נכשלת".

ומדוע ההתנהגות כזו? פשוט: סיקור של כישלון ושערורייה = רייטינג = כסף. וההפך.

דוגמא שנייה
אם פוליטיקאי שינה דעתו בתחום מסוים, הרי שהדבר הוא מין הסתם לא רק לטובתו כי אם גם לטובת הציבור. שהרי הוא רוצה להוביל מהלך שיצבור בעזרתו נקודות בקהל הבוחר ולא מהלך מפסיד. אולם, מצב כזה מזמין את התקשורת להתנגח בו: מדוע שינה את דעתו? איך הוא לא ראה זאת לפני כן? אין לו עמוד שדרה? הוא לא יציב בדעותיו? העיתונאי נחום ברנע כתב על זאת את הדברים הבאים:
"לקול ישראל יש ספרייה עשירה מאין כמוה של אינסרטים – קלטות של פוליטיקאים שאמרו דברים מפולפלים למיקרופון במועד זה או אחר. כאשר פוליטיקאי משנה את דעתו, שולפים כתבי קול ישראל את האינסרט מהספרייה ומציקים לו...זה יופי של רדיו : משעשע ומגרה. לבד מעניין אחד : האיש נבחן לא על-פי תוכן דבריו, לא על-פי הגיונם וצדקתם, אלא על-פי עקביותם. מצבו של מי שאמר דבר שטות פעמיים, בעקביות, טוב יותר ממצבו של מי שהבין והחכים ושינה דעתו....קחו למשל, שאלה שמטרידה ישראלים רבים בשנים האחרונות : האם צריך נתניהו להביע צער על חלקו בהפגנות שקדמו לרצח רבין, או לא צריך. נתניהו היה יכול להקל על כולנו, גם  על עצמו, אילו היה אומר בפשטות, "אני מצטער". אבל הוא יודע שהעיתונאים לא יניחו לו. הם יציגו את דבריו בהפגנות ההן שלפני הרצח, ואת דבריו אחר-כך. הם ישאלו : למה עכשיו הוא מצטער ? למה הוא קודם הוא לא הצטער ? ולמה רק הצטער ולא ביקש סליחה ? וכו' וכו' ". כך על-פי ברנע, וכאמור, ספריית "קול ישראל" מלאה בדוגמאות רבות נוספות.

מתי והיכן החלה התופעה?
דן כספי מייחס את השינוי הפוליטי – תקשורתי הזה לממציא בל. ב - 1933 אירגן הממציא רשת כלל ארצית לחיבור תחנות רדיו בארה"ב. הוא העלה לשדור ברשת הארצית תכנית מיוחדת של הנשיא רוזוולט שנקראה: "שיחות ליד האח". לדברי כספי, התוכנית שינתה את אופי הפוליטיקה בארה"ב בגלל שהיא סיפקה לנשיא כלי לעקוף את העיתונות והקונגרס ולהגיע ישירות לציבור הבוחר. שם התכנית כבר מרמז על האופי העתידי של התקשורת הפוליטית : תקשורת אישית. ומכאן – פוליטיקאי אישי. "שיחות על האח" נותנות תחושה שהנשיא בכבודו ובעצמו נמצא בסלון ביתך. זה היה בסך הכל רדיו שאפשר לפוליטיקאי לעקוף גופים פוליטיים. היית צריך רק לדעת לדבר היטב כדי לקבל חשיפה.

שלושה עשורים לאחר מכן נכנסה למשחק הטלויזיה הציבורית והיא הוסיפה שינוי לכללי המשחק. כעת עליך גם לדעת לדבר היטב וגם להיראות טוב. את הניצחון של קנדי הצעיר על סגן הנשיא ניקסון בבחירות של 1966 מייחסים להופעה המוצלחת שלו מול זו הכושלת של סגן הנשיא. קנדי נראה צעיר, דינמי, שש אלי קרב. ניקסון נראה זקן, עייף, וגם לא התגלח לפני העימות הטלויזיוני.

חלפו עוד כשני עשורים כדי שאת הזירה הטלויזיונית תכבוש הטלויזיה המסחרית. והפעם כדי להיכנס לשידור אתה חייב לדעת להתנסח היטב ובבהירות, ללמוד להגיד משפטים בני שמונה מילים ולא יותר(!) אשר יביעו מסר שלם, ולהיות פוליטיקאי אישי. לחשוף את צדדיך האישית. נגמר העידן בו הציבור לא יודע כלום על מנהיגיו למעט דעותיהם.  חדירת מצלמת הטלויזיה לשדה הפוליטי תרמה לטשטוש בין התחום הפרטי והתחום הציבורי. המנהיג שבעבר שאב את כוחו מין הריחוק, מין הסודיות שאפפה את חייו הפרטיים, נאלץ כיום להתאים את עצמו לדרישות המדיום. הטלוויזיה תובעת מהמנהיג חשיפה.

כשהפוליטיקאי מופיע ונחשף בתוכניות אירוח הוא שואף ליצור לעצמו תדמית שונה מזו של הפוליטיקאי מהזן הישן. הפוליטיקאי של דור הטלוויזיה שואף לבטל את החיץ שבינו לבין הציבור. הוא מחפש דווקא להדגיש את תכונותיו האנושיות, את אורח חייו העממי, את הדימיון והקרבה שבינו לבין הציבור. קירבה שעשויה ליצור הזדהות ולבוא לידי ביטוי בהצבעה עבורו בקלפי. מנקודת מבט זו, גם חשיפת משברים אישיים  והשתקמות עשויה לשרת את הפוליטיקאי והוא עשוי להיבנות מהזדהות רגשית של הצופה עימו.

משברים וחשיפה אישית
בהקשר למשברים וחשיפות ישנן שלוש דוגמאות מהעשור האחרון של שני מנהיגים ידועים:

 - 1991, בעיצומו של מסע הבחירות של ביל קלינטון, חשפה המאהבת שלו את דבר הרומן שהתנהל ביניהם משך 13 שנים(!). חשיפה שכבר גרמה להרבה פוליטיקאים לסיים את הקריירה. ומה עשה קלינטון ? הלך עם הילארי לתכנית הפופולארית "60 שניות", התוודה, הכה על חטא, סיפר שהיה באותה התקופה משבר בינו לבין הילארי ושהם מטפלים בבעייה. התוצאה: הפופולאריות של קלינטון עלתה....! הוא המשיך את קמפיין הבחירות, וכזכור, עוד באותה השנה הוא נבחר לתפקיד נשיא ארה"ב.

- אותו ביל קלינטון עשה את אותו הצעד בפרשת מוניקה לוינסקי. פנייה אישית לאזרחי ארה"ב, אמירת הודאה על חטא, הליכה לתפילה (מצולמת בשידור חי...) בכנסייה עם רעייתו וביתו, והפרשה לא מפריעה לו לסיים את הקדנציה כנשיא הכי פופולארי בכל הזמנים ושהאזרחים היו מעוניינים שיכהן קדנציה נוספת למרות שהחוק אינו מאפשר לו זאת.

-  1992, בעיצומו של מסע בחירות לראשות הליכוד, מקבל המועמד המוביל בנימין נתניהו איום שאם לא יסיר את מועמדותו, ייחשף רומן שניהל מחוץ לחיי הנישואים. נתניהו באותו השלב יודע את המשמעות החמורה של החשיפה הן לחייו האישיים והן לעתידו הפוליטי. וכיצד פתר ביבי את הבעייה ? נכון, כמו קלינטון...הוא נתן "סקופ" למהדורת החדשות "מבט" של הערוץ הראשון, הודה בשידור על חטא, והאשים את אחד המועמדים בשיטות עבודה שמתאימות למאפיה. עבר ממגננה להתקפה בשידור חי מול רוב אזרחי ישראל. והתוצאה: הפרשה כלל לא פגעה בו, הוא המשיך את מסע הבחירות, נבחר באותה השנה לראשות הליכוד וארבע שנים יותר מאוחר לראשות הממשלה.

אבל המשברים האישיים הבאים לידי ביטוי בטלוויזיה הנם חלק קטן. את השתתפות הפוליטיקאים בסגנון החדש והאישי הזה ניתן למצוא כאמור בעיקר בתכניות  ה -  TALK SHOW .

ההשפעה של התהליך על העיתונאים
התהליך הזה משפיע לא רק על הפוליטיקאים והתהליך הפוליטי אל גם על העיתונאים שכותבים את הכתבות ומשמרים את התופעה. עיתונאי שצועד בזרם הזה מין הסתם משפיע עליו ומושפע ממנו.

ע"פ ברנע, יש הבדל בין עיתונות לתקשורת/למדיה: "רוב האנשים משוכנעים שמדובר במושגים זהים (עיתונות ומדיה). ולא היא. עיתונות אמורה להפיץ עובדות. תקשורת אמורה להפיץ גם עובדות וגם בדיות, גם מידע וגם בידור, ללא אבחנה. בידור הוא שקר מתוק, לעיתים שקט מורעל.

עוד מוסיף ברנע, שלאור מצב פרסומי החדשות, הולך ונעלם זהו שבט העיתונאים. השבט שאמור לתת דיווחים עובדתיים בלבד. במקומו תופסים את המקום עיתונאי התקשורת.

ושוב ולסיום, וכדי להזכיר את נושא הפרק עצמו, לתוך המציאות הזו של עיתונאי תקשורת ולא עיתונאי דיווחים, חייב להתאים את עצמו כל פוליטיקאי.

הצעה
מעבר לדוגמאות האישיות שנכתבו במערך שיעור זה, ניתן לאתר בקלות אין ספור קטעי עיתונות על כל פוליטיקאי שרוצים באמצעות מנוע החיפוש  גוגל:

http://www.google.co.il/

מקלידים את שם הפוליטיקאי בעברית ומיד עולה רשימת האזכורים של שמו בכל קטע עיתונות בשנים האחרונות, החל מאמירה שאמר וכלה בכתבות אישיות.

ביביליוגרפיה
בן אליעזר יריב, הממלכה השביעית, תל אביב, ספריית המנהל, 1990,  עמ'  75-71

ברנע נחום, "שבט הולך ונעלם", בתוך: העין השביעית, מס' 18, ינואר 1999

ליבס תמר,  "TALK SHOW: המרחב הציבורי החדש ? " בתוך : כספי דן (עורך),

תקשורת ודמוקרטיה בישראל, הוצאת ון-ליר והקיבוץ המאוחד, תל אביב 1977

רימון צבי, שיווק פוליטי, תל אביב, הוצאת P.R., 1992

תקשורת המונים, מקראה, דן כספי (עורך), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה,1995






גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש