דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,449 כניסות לאתר
הדרמה והנרטיב הטלוויזיוני

מאת: חרל"פ איתי

חלק א': סיכום
>תוכנית הטלוויזיה כ"טקסט"
>נרטיב: הגדרות שונות
> סיכום מתוך המונח נרטיב מתוך Television Studies – The Key Concepts
>מרכיבי הדרמה בטלוויזיה (ע"פ למיש)
>איפיונים שונים של הנרטיב הטלוויזיוני
>בין פונקציה ריגושית ופונקציה אינפורמטיבית
>מאפיינים נרטיביים של ז'אנרים "מציאותיים"
> ז'אנר הדרמה: נרטיבים בסוגי דרמה שונים
>דרכים למיון תוכניות טלוויזיה
> סוגות (ז'אנרים) בטלוויזיה
>ז'אנר הדרמה - סיכום כללי
>חלוקת הז'אנר לתתי-ז'אנר
חלק ב: הצעה לשני מערכי שיעור
> שיעור 1 - נרטיב
>שיעור 2 - נרטיב וז'אנר הדרמה


חלק א': סיכום
הסיכום נערך מתוך המקורות הבאים:
למיש, דפנה "החופש לבחור מבין אפשרויות צפייה רבות" (ראו הפנייה מלאה בתוכנית הלימודים)

Casey, B. et al. “Narrative.” Television Studies – The Key Concepts. London: Routledge.

Caughie, John. “Small Pleasures: Adaptation and the Past in the classic Serial”, Television Drama – Realism, Modernism, and British Culture. Oxford: University P.

Corner John: “narrative” (ראו הפניה מלאה בתוכנית הלימודים)

Eillis, John (1982). ‘Broadcast TV narration’, Visible Fictions – Cinema: Television: Video. London: Routledge.

Nelson, Robin. “Flexi-Narrative from Hill Street to Holby City”, TV Drama in Transition – Forms, Values and Cultural Change. London: Macmillan P.

Paterson, Richard. “Drama and Entertainment” (ראו הפניה מלאה בתוכנית הלימודים)

Thwaites, Tony et al, (1994). “Narrative”, Tools for Cultural Studies. South Yarra: Macmillan.

תוכנית הטלוויזיה כ"טקסט"
לרוב, כאשר משתמשים במונח "טקסט" אנו רואים לפנינו את הטקסט הכתוב, הספרותי או העיתונאי. כך גם כאשר מדובר בקריאת טקסט. אך גם תוכנית טלוויזיה יכולה להיתפס כטקסט, למרות ההבדלים הרבים בין המלה הכתובה והדימוי הטלוויזיוני (ניתן לקשר לדיון של נייסטרום במילה הכתובה מול התמונה).

המלה הכתובה

הטלוויזיה

עקביות

בן-חלוף

התפתחות נרטיבית

התפתחות אפיזודית

אוניברסאליות ואבסטרקטיות

ספציפיות וקונקרטיות

קול אחד

מלא סתירות (הפוליסמיות של פיסק)

למרות ההבדלים, אנו "קוראים" טלוויזיה: אנו מפתחים ציפיות, סקרנים, מאוכזבים, מנחשים מה יהיה, ומנסים להבין מה היה. הסיבה לכך היא שגם הטלוויזיה מכילה סיפורים, או במונח מדויק, כמעט כל טקסט טלוויזיוני מכיל בתוכו נרטיב. מהו נרטיב?

נרטיב: הגדרות שונות
שרשרת אירועים ביחסי סיבה ותוצאה המתרחשים בזמן ובמרחב. ייצוג של שרשרת אירועים ביחסי סיבה ותוצאה המתרחשים בזמן ובמקום. (הדגש כאן היא על המלה ייצוג הרצף, דבר החשוב מאוד בדיון על נרטיבים "מציאותיים" כמו חדשות) רצף אירועים, מקומות ודמויות המסודרות באופן לוגי דרך זמן, והמונע על ידי יחסי סיבה-תוצאה.

נרטיב הוא טקסט המתפקד דרך יחסים של סיבה ותוצאה, והמכיל  את אלמנטים של זמן, פעולות הנעשות ע" דמויות, והיוצר תחושות הנאה אצל הקורא.

טבעו של הנרטיב הוא שהוא נע בין שני מצבים של שיווי משקל הדומים זה לזה, אך לא זהים, כאשר ביניהם ישנו מצב של אי-סדר או חוסר שיווי משקל, הנובע מהפרעה ע"י גורם או אירוע שהתרחשו.  הנרטיב הוא זה שמציג לפנינו את המצב המאוזן ההתחלתי, כיצד הוא מופר, וכיצד הדמויות השונות מתמודדות אתו ופותרות אותו.

סיכום מתוך המונח נרטיב מתוך Television Studies – The Key Concepts:
טקסטים טלוויזיוניים אינם מקבץ פשוט של מילים ודמויות, אלא התוכן שלהם מובנה ומסודר באופן די שיטתי. אחת הדרכים המרכזיות לארגון הטקסט הטלוויזיוני הוא הנרטיב, אשר בפני עצמו הוא חלק בלתי נפרד מכל תהליך של storytelling.  הוא מבנה את התוכן ברצף עניינים (sequentially), כך שהמילים והדימויים לא מופיעים באופן שרירותי, אלא בסדר המאפשר לקהל להבין אותם. מבנה זה מאפשר לרעיונות, נושאים או דמויות להתפתח או לנוע קדימה באופן קוהרנטי (הגיוני, עקבי).

נרטיב הוא חלק מרכזי ב"תרבות הפופולארית", ורוב צורות הבידור מובנות סביב נרטיבים (אחד הז'אנרים הבולטים שאינו עומד בהכללה גורפת זו הוא ז'אנר הוידיאו קליפ). הנרטיב הוא זה "המכניס" את הצופה לתוך הטקסט, מעסיק אותו, ומעודד אותו להמשיך לקרוא, להאזין ולצפות. הזרם הבלתי פוסק של נרטיבים הוא אחד מן המקורות המרכזיים של הנאה בתקשורת, כולל בטלוויזיה בקולנוע וספרות פופולארית.

על מנת להבין באופן ברור יותר את תפקיד הנרטיב, ניתן להשוות אותו לרשימת מכולת. בעוד שבראשון המשמעות נוצרת מן הרצף של הפריטים (אני במתח כאשר ציפי הולכת ברחוב מכיוון שראיתי לפני הפרסומות שיעקב מסתתר בסמטה עם סכין), הרי ברשימת המכולת זה לא משנה לי מה בא קודם, העגבניות או נייר הטואלט. במילים אחרות, יכול להיות שאני אסדר את רשימת המכולת שלי על פי סדר מסוים (מיקום הפריטים בסופר, סדר א-ב, או על פי מספר הקלוריות), אך הסדר הוא שרירותי, ומשמעות הפריטים איננה משתנה בעקבותיו. בנרטיב, לעומת זאת, סדר הפריטים הוא משמעותי, והוא זה המוביל את הצופה לבנות את המשמעות (או במילים מפוצצות: המשמעות איננה אפריורית לקיומו של הנרטיב, אלא נוצרת באמצעותו).

חלק אינטגראלי לרוב בצורות הנרטיב הוא קיומם של רצף והתפתחות. סיפורים בנויים כך שסצנות קשורות או בנויות זו על זו, באופן כזה שאנו לומדים במהלך הדרגתי אודות דמות, רעיון או עלילה. נרטיבים כוללים לרוב רצף אירועים הגיוני, כך שסדר הסצנות "עושה הגיון" לצופה. כאשר הסדר מתבלבל, לדוגמא כאשר אחרי שראינו את הזוג מתחתן, אנחנו רואים את הפגישה הראשונה שלהם, הטקסט ירמוז לנו על כך בעזרת קונבנציות ידועות (כמו טשטוש המסך שגורם לנו להבין שמדובר בפלש-בק).

בזמן שאנו נוהגים לייחס את רעיון הנרטיב בעיקר לז'אנרים בדיוניים, כמו דרמה וסיטקום, יש לזכור שכמעט כל הז'אנרים הטלוויזיוניים, הבדיוניים וה"אמיתיים", מכילים בתוכם נרטיבים. לדוגמא, בתוכניות מז'אנר המשחקים (game show) ניתן תמיד למצוא מבנה נרטיבי, שבעזרתו הצופה יכול לעקוב אחרי המשחק, לדעת מה המטרה, מי מוביל, ומי בסופו של דבר הצליח. כך גם בתוכניות ספורט, חדשות (עובדה חשובה לדיון אידיאולוגי), ואפילו בתוכנית ראיונות. יחד עם זאת, הנרטיב בז'אנרים השונים בנוי באופן שונה, ועל כך בהמשך.

מרכיבי הדרמה בטלוויזיה (ע"פ למיש)
(שימו לב: לא מדובר בז'אנר הדרמה, אלא בדרמטיות שבכל הז'אנרים).
למרות החלוקה לז'אנרים שונים, טוענת למיש, ישנן מספר תכונות המאפיינות את מרבית תוכניות הטלוויזיה, כאשר הדרמה היא מרכיב מרכזי בהן (בין אם דרמה גלויה, כמו בסדרות או סרטים, ובין אם דרמה מוצנעת, כמו בחדשות וספורט). המרכיבים המרכזיים במבנה הדרמה הם: דמויות (האנשים המרכזיים לעלילה), במה (הרקע לעלילה), עימות (פירוט בהמשך) ופתרון. ניתן לראות שלמיש למעשה מדברת על נרטיב, למרות שהיא לא קוראת לילד בשמו.

כאשר מפרטת למיש את רעיון העימות, היא מצביעה על שלושה סוגי עימותים: 1. הדמויות מתמודדות עם דמויות אחרות בניסיונן להשיג את המטרות המוצבות בפניהן או להתגבר על מכשולים. 2. הדמויות מתמודדות עם עצמן (קונפליקט פנימי). 3. הדמויות מתמודדות עם העל אנושי – אלוהים, הטבע וכו'.

מאפייני העלילה בתוכניות טלוויזיה
למיש מציינת שתי גישות מרכזיות לעלילה, האינטנסיבית והאפיזודית.
"בעלילה האינטנסיבית נפתחת הדרמה בשלב מאוחר של הסיפור – לקראת סופו או לקראת שיאו. היא מתרחשת בדרך כלל תוך פרק זמן קצר, במקום התרחשות מוגדר ומצומצם (כמו חדר או בית) ובמספר מצומצם של סצנות. מספר הדמויות בה מוגבל […] התפתחות העלילה מתנהלת בדרך כלל על ציר אחד, עם רק מעט סטיות, ובתור שרשרת של סיבות ומסובבים: הדמויות והאירועים קשורים אלה באלה ברצף הגיוני, כך שההתפתחויות הן כמעט בלתי נמנעות" (31).

"העלילה האפיזודית היא בעלת אופי מנוגד: הדרמה מתחילה בדרך כלל בשלב מוקדם של הסיפור, והיא בנויה ממספר אפיזודות. הסיפור משתרך על פרק זמן ארוך ויש בו מספר רב של סצנות בעלות אורכים שונים. העלילה יכולה להתרחש במקומות שונים ומשתתפים בה דמויות רבות. היא מתפתחת בכמה כיוונים בעת ובעונה אחת, ולאירועיה יכולות להיות סיבות שונות.

כפי שנראה בהמשך החלוקה של למיש מבוססת על חלקות אחרות, ברורות ומדויקות יותר לפי עניות דעתי.

ונמשיך עם למיש. העלילה מתחלקת, כמו כל דבר בצבא, לשלושה חלקים:
בחלק הראשון אנו פוגשים את הדמויות ולומדים את מהות העימות המרכזי ביניהן. במקרה ומדובר בז'אנר מוכר, אנו צריכים רק מספר דקות על מנת למקם אותנו בסיפור. מי נגד מי, מי הרע, איך הסיפור הולך להיגמר. במקרה ומדובר בסדרה מוכרת, התהליך הוא הרבה יותר מהיר.

בחלק השני העימות מתפתח ומגיע לשיאו.

בחלק השלישי נפתר העימות לעתים קרובות. בסדרות לא המשכיות, סיום הפרק יוביל אותנו לתחילתו, כך שבשבוע הבא הכל יתחיל מאותה נקודה (על כך מייד).

ועוד שלוש נקודות של למיש:
לעיתים קרובות אנו מוצאים מספר עלילות בתוכנית, וזה על מנת למשוך כמה שיותר צופים, אשר כל אחד מהם מתעניין או מתעניינת בתחום אחר. "הפנייה לקהל הרחב ביותר היא, איפוא, אחד האילוצים הבולטים, המאפיינים את הדרמה הטלוויזיונית השכיחה" (33). ושוב אנחנו מתחברים לפוליסמיות.

אילוץ נוסף הוא הצורך לפתור את רוב הבעיות בפרק זמן קצר במיוחד (דבר זה מתקשר, כמובן, לרעיון "האדם המיידי" של נייסטרום).

דרמות טלוויזיונית, שלא כמו סרטי קולנוע, בנויות ממקטעים, אשר ביניהם ניתן לשלב פרסומות. דבר זה משפיע, כמובן, על המבנה הנרטיבי של התוכניות.

איפיונים שונים של הנרטיב הטלוויזיוני
במאמרו מבצע קורנר (Corner) שתי הבחנות חשובות לדיון בנרטיב טלוויזיוני, ההבחנה בין נרטיב מדווח (spoken) ונרטיב משוחק או מגולם (enacted), וההבחנה בין הממד האינפורמטיבי והממד הרגשי (הקשורים במידה זו או אחרת לחלוקה בין המציאותי והבידיוני).

נרטיב מדווח מול נרטיב מגולם (או משוחק)
נרטיב מדווח: זהו הסיפור שמעובר עלינו בעזרת קול המתאר אירוע שהתרחש. באופן קלאסי נרטיבים מסופרים ע"י מספר, המגלם את הדמויות השונות. האירועים לרוב מתוארים בזמן עבר, ולעיתים משוחקים.

בתקופת הכתב הסיפורים הכתובים הפכו לדומיננטיים ונוצר נרטיב המדווח בגוף ראשון או שלישי, הפונה לקורא בגוף שני. דבר זה גרר אחריו אינטימיות (מדומה) בין המספר והקורא.סיפורים בע"פ נשארו לתחום המשפחה. הרדיו, בתחילת המאה ה-20 מביא לכך שהנרטיב המדובר חוזר למרכז התרבותי. הטלוויזיה לא העלימה סגנון זה, וז'אנרים רבים בנויים על הנרטיב המדובר.

נרטיב מגולם (משוחק):
>
הסיפור שאנו רואים מולנו על המסך, בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא משוחק.  
>המקור של הנרטיב המגולם הוא בתיאטרון, ולפני כן בטקסים דתיים.
>במקום לספר לנו על האירועים אנו עדים להם:
בהווה ולא בעבר
מספר דמויות במקביל
הדגש הוא על הפיסי.
>בטלוויזיה יש, כמובן, אלמנט של נרטיב מגולם, ולא רק בטלוויזיה עלילתית.

בין פונקציה ריגושית ופונקציה אינפורמטיבית
הממד האפקטיבי (הרגשי):
לכל תוכנית טלוויזיה יש רצון ליצור אצל הצופה תחושות שונות, כגון, מעורבות אישית, התרגשות, הנאה, פחד ותשוקה. לרוב ממד זה נתפס כקשור לנרטיב בדיוני, אך כמובן שעל מנת ליצור הזדהות מכילים גם טקסטים "עובדתיים" (כמו חדשות) ממד אפקטיבי חזק. 

הממד האינפורמטיבי:
ידע, אינפורמציה מסוגים שונים ואפילו נקודת מבט ספציפית או ערכים "אובייקטיבים". הה חלק בלתי נפרד מהנרטיב. ניתן לעשות זאת באופן דידקטי לחלוטין, כמו תוכניות הלימוד הישנות, אך ניתן לעשות זאת גם באופן מסווה יותר. לרוב ממד זה נתפס כמרכיב המרכזי בז'אנרים כמו חדשות או סרטי תעודה, אך גם בדרמה בדיונית אנו מקבלים אינפורמציה.

חשוב לזכור! לעולם נרטיב, גם אם הוא נראה אינפורמטיבי לחלוטין, מכיל בתוכו אלמנטים "אפקטיביים" העובדים על רגשות הצופים.

אחת הדרכים בהן הביקורת הטלוויזיונית מתמודדת עם הנרטיב בתוכניות "אינפורמציה" היא לבחון עד כמה הפונקציה האינפורמטיבית מעורבת בפונקציה אפקטיבית, ועד כמה הופכים לטבעי אלמנטים חברתיים, שיכולים להיות מוטלים בספק.

מאפיינים נרטיביים של ז'אנרים "מציאותיים"
חדשות
חדשות מספרות סיפורים והן נוהגות ליחס "סיפוריות" לאירוע עצמו, למרות ששום אירוע איננו סיפור, אלא לאחר שהוא מדווח והופך לכזה. החדשות מנסות לשדר לא רק ברירות (מהמלה ברור), אלא המשכיות והשפעה ולכן יש לארגן את החדשות בצורה נרטיבית.

מאפיינים נרטיביים:
בעיקר מדובר ולא מגולם: ואין זה משנה עד כמה התמונה חזקה, המשמעות נובעת מהדיווח.
אין משמעות והמשכיות נרטיבית בתמונות עצמן, אלא רק כאשר הן מלוות בהסבר.
יש צורך תמידי בהבהרות
סטטיסטיקה, תיאור היריבים, השלכות אפשריות, תיאור המצב הפיסי
זה מאפשר להתמודד עם האופי המקטעי של החדשות ומתקשר גם לסגירת הכתבות,

דרמטיזציה
מבע קולנועי כמו קלוז אפ, זוויות צילום, מוסיקה, עריכה מקבילה, תאורה. יש גם סימנים קבועים, קודים מוסכמים, החוזרים במהדורות השונות אך גם כאשר מקצינים עם רעיונות אלו, יש צורך בקול מסביר 

טענות מעניינות של
Justin Lewis (מתוך קורנר):
הטענה של לואיס היא שהנרטיב החדשותי דפוק, מכיוון שההקדמה לאייטם מספקת כבר את הסוף של הסיפור, וכך נאבד המתח. (הלילה נרצחה אישה במהלומות גרזן), הקול המדווח (voice over) והתמונות אינם תואמים זה לזה, מה שמאפשר לקריאה מוטעית (או חתרנית) של הטקסט. הוא שכתב כתבה טלוויזיונית והציג כיצד היא מותחת יותר, וברורה יותר.

הערה: ניתן לראות איך טיעון כזה מחליש את הטיעון הניאו-מרקסיסטי ומחזק את הטיעון הפוליסמי. מצד שני: אולי הנרטיב הדפוק ממקם את החדשות כ"אובייקטיביות". אבל זה כבר דיון אידיאולוגי, וזה לא כאן.

דוקומנטארי
מאפיינים נרטיביים:
הבהרה: 1. שילוב של דיבור מנחה ודימויים המשולבים בראיונות. 2. שילוב של וויס אובר ופנייה ישירה למצלמה
נרטיב מדובר: כמו בחדשות יש צורך בהסבר של קריינות
נרטיב מגולם: הסרט הדקומנטרי יותר ייצוגי מכתבת חדשות, והוא יכול לפתח המשכיות, חוסר בהירות זמנית, ועריכה איטית.

שתי גישות נרטיביות:
דוקודרמה: גילום (משחק) מחדש של האירועים, דבר המקרב לעיתים את התוכנית לאופרת סבון "זבוב על הקיר": צפייה ממושכת של אירועים לא בהירים, המספקת תחושה של כרונולוגיות והמשכיות. בין שני אלו יש מגוון אין סופי, המאפשר סוגי נרטיב שונים ושינויים בתוך הסרט עצמו. בכל אופן, תמיד יש נרטיב, שהוא יותר מעניין ומורכב מהחדשות, ולכן חוקרים אותו הרבה.

סרט דוקומנטרי מומלץ לצפייה: "כן אדוני ראש המועצה".

ז'אנר הדרמה: נרטיבים בסוגי דרמה שונים
כאשר ניגשים לבחון את הנרטיב של ז'אנר הדרמה יש להבחין בין שלושה סוגים מרכזיים של דרמה: 1. הדרמה הבודדת 2. הסדרה (series) 3. הסדרה בהמשכים (serial). בזמן שהמבנה הנרטיבי של דרמה הבודדת מבוסס על אותם עקרונות של הסרט הקולנוע, וההבדל בינה ובין הדרמות הסדרתיות ברור יחסית (הפרדה פחות ברורה קיימת בין הדרמה הבודדת והמיני סדרה, כפי שאראה מייד), הרי ההבחנה הנרטיבית בין הסדרה לסדרה בהמשכים צריכה תשומת לב מיוחדת. [יש לשים לב שהחלוקה בה אדון מייד היא רק חלוקה אחת אפשרית של ז'אנר הדרמה, והיא איננה מתחשבת בתוכן (כגון פשע, בתי חולים, מלודרמה, או מדע בידיוני) אלא במבנה הנרטיבי של הדרמה]

הדרמה הבודדת
(דוגמאות: "מלכה לב אדום", "יוסי וג'אגר" ו"מבצע סבתא" – כולן דרמות של ערוץ 3)
יצירה חד פעמית, אשר מתפקדת כסרט קצר ומיועדת מראש להקרנה בטלוויזיה. עד לפני מספר שנים היה באנגליה פורמט בו כל שבוע, באותו יום ובאותה שעה, הקרינו דרמה בודדת, מעין סדרה של דרמות בודדות שקבלה שם, כגון  Play for Toda או The Wednesday Play (רעיון מאוד דומה לדרמה ביום ראשון בערוץ 3). סדרות אלו , שהיו בנויות מדרמות בודדות, הצליחו לבנות גם קהל נאמן, וגם  אווירת "איכות". יותר מכל דבר אחר הם סימלו סוג של תרבות לאומית.

יחד עם זאת, ההפקה הייתה מאוד יקרה, וקשה היה למצוא מספיק דרמות טובות שימלאו את הסדרה, כך שהאיכות הייתה לא שווה בין הדרמות השונות. השילוב הזה, של עלות יקרה וחוסר איזון ברמה, הובילו בבריטניה להיעלמות כמעט מוחלטת של הז'אנר, ולעליית הדרמה הסדרתית.

הסדרה (series)
(דוגמאות: סיטקומים כמו "נני", "ויל וגרייס" או "שמש", או סדרות פעולה כמו "משמר המפרץ" ו"צוות לעניין")
בסדרה הבנויה מפרקים, ניתן להבחין  שכל פרק בנוי מנרטיב סגור, דהיינו התחלה בשיווי משקל, אמצע המאופיין בחוסר שיווי משקל, וסגירה, המחזירה אותנו לשיווי משקל. יחד עם זאת, ניתן לראות שקיימת המשכיות בדמויות, במקומות, ובסוג הסיטואציות המתרחשות בכל פרק. במילים אחרות, בסדרה הדמויות והמקומות חוזרים על עצמם שוב ושוב בכל פרק, אך כל פרק בנוי כסיפור בפני עצמו. עצם החזרה מאפשר לקצר את האקספוזיציה של כל פרק, מכיוון שהקהל כבר מכיר את הקשרים בין הדמיות, אך יחד עם זאת, על מנת לא להבריח קהל חדש, לא מסתמכים במאה אחוז על הידע הקודם של הצופה.

לסדרה יש מספר יתרונות מרכזיים על הדרמה הבודדת, דבר המשפיע באופן מכריע על העדפת הראשונה על השנייה: א. דמויות ומצבים קבועים יוצרים קהל נאמן החוזר כל שבוע (או יום) לצפות ב. מאפשר הזדהות עמוקה יותר עם הדמויות, מה שמוביל לחיזוק הנאמנות של הקהל. ג. מעוגן בלוח הזמנים (ביום ראשון בעשר יש "שושלת") ד. הפקה חסכונית (אותה תפאורה, שחקנים וציוד בכל פרק מזילים בעשרות אחוזים את ההוצאות). ה. כאשר הסדרה מוכרת וסוג הקהל שלה מוכר, קל יותר למכור פרסומות. ו. קל יותר למכור למדינות אחרות, כי זה ממלא יותר שעות שידור.

יחד עם כל היתרונות, ניתן למצוא חסרונות בסדרה בה כל פרק עומד בפני עצמו. שנים רבות הרמה של סדרות הטלוויזיה הייתה נמוכה בהרבה מסרטי הקולנוע, מכיוון שהסדרות היו בנויות על שבלונות שחזרו שוב ושוב, בווריאציות שונות, כל פרק. יותר מכך, הדמויות כאילו שכחו בכל פרק מה קרה בפרקים קודמים, "ו"נולדו" כל פרק מחדש.  עם השנים השתכללו הסדרות, ובמקום נרטיב אחד מרכזי הנתפח ונסגר כל פרק, נוצרו סדרות מורכבות יותר, המציגות מספר נריטיבים, שחלקם ממשיכים מפרק לפרק. תכונה זו מקרבת אותנו לסוג השלישי של הדרמה הטלוויזיונית.

הסדרה בהמשכים (serial)
(דוגמאות: המיני סדרה: "קסטנר", "מרחב ירקון", "הצפון והדרום".
הסדרה הארוכה: "בובה פראית", "שושלת", ""E.R., "פלורנטין")
בסדרה בהמשכים  (serial או Continuing serial) בדומה לסדרה, חוזרות על עצמן אותן דמויות ומקומות בכל פרק, אך הסיפור המתואר בהם ממשיך מפרק לפרק, כך שהנרטיב בהם לעולם איננו נסגר. ניתן לטעון שהדמויות נושאות על עצמן מעט היסטוריה. גם כאן ניתן לבצע חלוקה נוספת בין שני סוגים מרכזיים, כאשר הראשון הוא סדרות בהמשכים קצרות, או מיני סדרה, בהן יש סיפור אחד מרכזי הנמשך מספר פרקים ונסגר. דרמות מסוג זה בנויות כמו הדרמה החד-פעמית, רק שהן ארוכות יותר (ולכן מחולקות למספר חלקים) ומורכבות יותר בדמויות ועלילה. הסוג הסוג השני דומה בצורתו לסדרה הרגילה, אך לעומתה אין הפרקים מהווים יחידות עצמאיות וסגורות, אלא הם קשורים זה בזה לא רק בדמויות ובמקום אלא אף בקו העלילה. למיני סדרה אין "עונות", ואם יש המשך (כמו במקרה של הסדרה הבריטית "אגמים") ההמשך יקבך שם אחר (כמו "אגמים 2"). לעומת זאת, אחד המאפיינים המרכזיים של הסדרה בהמשכים הארוכה היא שלרוב יש לה "עונות". 

רעיון הסדרה בהמשכים התחיל עוד בתקופת הדפוס, עבר לרדיו (שם הוא תפקד ככלי למכירת חומרי ניקוי לנשים, ומכאן "אופרות הסבון"), ואומץ על ידי הטלוויזיה על מנת למשוך צופים, או יותר נכון צופות, במשך שעות היום. בהכללה הגסה ביותר אופרות הסבון הראשונות בנויות מרשת של סיפורים פתוחים, מקבילים ו/או מצטלבים, אשר מתקיימים במרחב הביתי, ומשקפים את התקוות והחששות של "המשפחה הממוצעת" בפרבר העירוני. הרבה דברים השתנו באופרת הסבון במהלך השנים, ואין זה המקום להרחיב בעניין.

הנקודה המרכזית לעניינו היא שצורת הנרטיב הפתוחה של אופרת הסבון השפיעה באופן ניכר על הדרמה הסדרתית. בזמן שמבנה נרטיבי הבנוי מסיפורים רבים ודמויות רבות היה עד שנות השבעים מאפיין בלעדי לאופרות הסבון, הרי שמשנות השמונים נוספה תכונה זו גם לסדרות טלוויזיה מז'אנרים אחרים, שלא נתפסו עד כה כאופרות סבון. הדוגמא הבולטת ביותר, והמוזכרת בסקירות היסטוריות רבות, היא הסדרה "בלוז לכחולי המדים" (Hill Street Blues). על פי המפיק של הסדרה, נוצר מצב בסוף שנות השבעים בו חיפשו מפיקי הטלוויזיה ליצור תוכניות שמצד אחד יפנו לקהל "איכותי" (דהיינו מי שמרוויח כסף, ויכול לקנות מוצרים שמפרסמים אותם בתוכנית), אך מצד שני יצור מחויבות שיש לקהל של אופרות סבון.

הדרישה הזו הובילה לאחד השינויים המרכזיים בפורמט של הסדרה הטלוויזיונית, מעבר מפרקים בעלי עלילה אחת מרכזית (המלווה לעיתים בעלילה משנית) המסתיימת בסוף הפרק, לפרקים המכילים עלילות משנה רבות, שחלקו ממשיכות מפרק לפרק, וחלקן, כמו באופרות סבון, לעולם לא מסתיימות. שינוי המבנה הנרטיבי הוביל גם לשינוי איכותי, מכיוון שלא היה צורך לבנות את הפרקים על סמך בעיה -  פתרון, וניתן היה לפתח דמויות עמוקות ומתפתחות, כך שלעיתים העלילה נראתה טקסט משני לדמויות עצמן.

למרות שהביקורות אהבו מאוד את העונה הראשונה של "בלוז לכחולי המדים", שהתאפיינה באפיזודות פתוחות לגמרי, לקהל עצמו היה קשה להתרגל לפורמט החדש. וכאן נכנס הפתרון שמופיע עד היום בסדרות רבות. לצד הנרטיבים המתמשכים מפרק לפרק (לדוגמא: האהבה של אלי מקביל לבילי, ההליכה של טוני סופפרנוס לפסיכולוגית) מתאפיין כל פרק בעלילת משנה הנפתחת ונסגרת באפיזודה אחת (תביעה על הטרדה מינית שהאשמה וספק הדין ניתנים באותו הפרק, או ריב בין טוני לכרמלה שמסתיים). כך נוצר מצב שמצד אחד הקהל מפתח נאמנות לדמויות, אך מן הצד השני ניתן לראות פרק בודד, ועדיין להבין, פחות או יותר, מה מתרחש בו. סדרת ההמשכים הפכה להיות מצד אחד הז'אנר הפופולארי ביותר בטלוויזיה, ומצד שני אהובה גם על הביקורות (סטאטוס שאופרות הסבון לא הצליחו להגיע עליו).

מה בכל זאת ההבדלים הנרטיבים בין אופרת סבון וסדרת טלוויזיה בהמשכים? נתחיל בהתחלה. בזמן שתחילת פרק של אופרת סבון הוא לרוב המשך ישיר של הפרק הקודם, לרוב באותו שוט שסיים את הפרק האחרון, מתחיל פרק בסדרה בהמשכים בהצגת הדמויות והעלילות המשניות שיובילו את הפרק הנוכחי לצד העלילות שממשיכות מפרקים קודמים. גם הסוף שונה,  כך שבזמן שבאופרות סבון נהוג לסיים כל פרק באמצע של עלילת משנה, אם אפשר אז באחד השיאים שלה (ואז קלוז-אפ מפחיד על אחת הדמויות), הרי בסדרה בהמשכים נהוג לסגור את הפרק בסגירת עלילת המשנה של הפרק. ניתן לשים לב שבסדרות בהמשכים המסתיימות במתח, יופיע בסוף הפרק "המשך יבוא", משפט המיותר לחלוטין באופרת סבון.

על מנת להתמודד עם חוסר הגבולות הברורים בין הסדרה והסדרה בהמשכים, ניתן להשתמש בחלוקה הבאה של למיש: 1. סדרות בהמשכים. 2. סדרות בהמשכים באופן חלקי ("חלק מקווי העלילה נמשכים, חלקם נפתחים ונסגרים בכל פרק בנפרד") 3. לא בהמשכים בכלל.

דרכים למיון תוכניות טלוויזיה
מעבר לחלוקה שהצעתי למעלה, ישנן דרכים נוספות את תוכניות הטלוויזיה לז'אנרים (או סוגות) שונים (או שונות)., ולמיש מצביעה על כמה מהן:

חלוקה בסיסית לשלושה סוגי תוכניות: תוכניות המבוססות על מידע עובדתי (כמו חדשות, סרטי תעודה או תוכניות לימודיות), תוכניות המבוססות על הניסיון לשכנע אותנו לאמץ רעיון, מוצר או התנהגות מסוימת (פרסומות ותעמולה). ותוכניות המבוססות בעיקר על דמיונם של יוצריהם (סרטי עלילה, סדרות, סרטים מצוירים ועוד).  

כפי שניתן לראות חלוקה זו היא כללית ביותר, ולמרות כלליותה היא מכילה בעיות רבות: האם נטעה כאשר נטען שבחדשות יש ממדים בידוריים, שתוכניות הדרמה מנסות לשכנע אותנו כיצד לחיות, ושהפרסומות מספרות לנו סיפורים?

חלוקה על פי ציר: "קיים" (הצגת המציאות), "דמוי הקיים" (מה שלא קרה, אבל יכול לקרות) ו"הבלתי קיים" (דמויות ואירועים בלתי ממשים ובלתי קיימים. הדמות של סופרמן בסדרה "סמוויל" [ערוץ 3]. היא ממשית, כי השחקן אכן קיים, אך היא בלתי קיימת במציאות (או כך לפחות אנו נוטים להאמין). 

חלוקה ברורה יותר ומוכרת יותר בין עובדה (facts) ובין בדיון (fiction). גם חלוקה זו היא בעייתית, מכיוון שהיא מניחה שהמציאות עוברת "כפי שהיא" אל מסך הטלוויזיה, למרות שידוע לנו היא עוברת מניפולציות רבות. כמו כן, דרמות רבות עוסקות ב"סיפורים מהחיים". לעיתים קרובות המציאות עצמה מתערבת בבדיון ולהפך (כפי שניתן לראות בסרטים כמו "שושנת קהיר הסגולה" ו"האחות בטי")

למרות הקשיים בקטלוג, צופים רבים נעזרים, גם אם לא באופן מודע, בקטלוג זה. או כפי שכותבת למיש: "אם אין ביכולתנו לתת לתוכנית שם מוכר של קבוצת תכנים (כגון: זו תוכנית חדשות, זו תוכנית של הומור בריטי, זו סדרת פעולה) – אנו נאלצים להשקיע מאמץ רב יותר בהבנתו. פעולת המיון, הקטגוריזציה, מקילה עלינו בכך שהיא מספקת הבנה ראשונית: אנו מזהים מאפיינים טיפוסיים לסוג כזה של תוכניות ומגדירים לעצמנו מערכת ציפיות, המבוססת על הכרות מוקדמת עם המדיום" (עמ' 27).

סוגות (ז'אנרים) בטלוויזיה
מעבר לחלוקות אותן הציעה למיש למעלה, היא פונה לבחינה ז'אנרית של הטקסט הטלוויזיוני. ההתמקדות שהיא מציעה איננה במאפייני הז'אנרים השונים, אלא במערכת היחסים ביניהם, הקשר שנוצר עם הצופים, ובחינת התעשייה המפיקה אותם. יותר מכך, אחת מנקודות המחקר המעניינות יותר לדידה היא בחינת ההתפתחות של הז'אנר והשינויים המתרחשים בו , כתוצר או תגובה למציאות.

נקודה נוספת שמעלה למיש בדיון זה היא קיומה של רשת קשרים בין טקסטים שונים – אינטרטקסטואליות – רשת המעלה את התפיסה "שהבנת טקסטים על ידינו מונחית בין השאר בקשר שלו לטקסטים אחרים המוכרים לנו" (28). לדוגמא, אם אני אוהב אופרות סבון, והיום עולה אופרת סבון חדשה בערוץ ויוה, רוב הסיכויים שאנסה לא לפספס אותה, גם אם במקביל יש משחק של מכבי, או מערבון חדש (כן, זה בכוונה סטריאוטיפי, אבל זה שייך לדיון אחר).

נקודה חשובה נוספת היא שלעומת ז'אנרים ספרותיים, הדורשים מצד הקורא הבנה ספרותית על מנת לזהותם, היכולת לזהות ז'אנר טלוויזיוני איננה דורשת ידע רב, ואנו כצופים "מסוגלים לזהות תוכנית כשייכת לסוגה מסוימת, גם מבלי שיציגו לנו אותה בתור שכזאת, ואפילו מבלי להבין את השפה המדוברת בה" (28).

יחד עם זאת, הז'אנר איננו סגור, ולעולם הוא מתפתח, משתנה, ולעיתים קרובות הגבולות בין הז'אנרים מטשטשים עד לרמה שלא ניתן לסוג בבירור את התוכנית (האם "אלי מקביל" היא קומדיה או דרמה? האם "באפי" זה סדרת נעורים, אימה או מתח? האם פופאי זה סרט מצויר או פרסומת לתרד?)

ז'אנר הדרמה סיכום כללי
מתחילת דרכה השתמשה הטלוויזיה בצורות בידור קיימות, כמו קולנוע רדיו ותיאטרון, על מנת לבנות ולפתח את מיקומה הייחודי. בנוסף, הטלוויזיה, בהסתמך על הרדיו, החלה לבנות ז'אנרים משלה, אשר התפתחו והשתכללו הן בתוכן, הן בצורה והן בטכנולוגיה.

כאשר בוחנים את ז'אנר הדרמה, אין ספר שאחד הגורמים המשפיעים ביותר הוא העניין הכלכלי, ולו משום שז'אנר זה הוא היקר ביותר. בארה"ב הבעיה פחות משמעותית, מכיוון שגם אם השוק המקומי לא מכסה על כל ההוצאות, השוק העולמי עושה זאת. אך במדינות קטנות יותר, וישראל היא דוגמא טובה לכך, נוצר מצב בו עיקר הדרמה המשודרת היא ממדינות זרות בכלל, וארה"ב בפרט (וזה קשור לגלובליזציה). יחד עם זאת, בהרבה מקומות זוכות הדרמות המקומיות (המעטות) להצלחה בקרב הקהל שלהם.

תיאורטיקנים וחוקרים רבים ניסו לבחון את ההשפעה של הדרמה הטלוויזיונית על הצופה, מאלימות (ראו דיון על אלימות בשיעור אחר), טיפוח תפיסת עולם, ייצוגים וסטריאוטיפים. כיוון ביקורתי נוסף יצא נגד הממד האסקפיסטי, דהינו יצירת אשליה שהעולם יפה, ללא התמודדות אמיתית עם הבעיות החברתיות והכלכליות של החברה.

חלוקת הז'אנר לתתי-ז'אנר
מעבר לחלוקה שהזכרתי למעלה, ניתן לחלק את הדרמה לז'אנרים באופן המזכיר את החלוקה הז'אנרית בקולנוע, כאשר בין היתר ניתן למצוא את הז'אנרים הבאים:
>המערבון
>סדרת הפעולה
>משטרה
>בתי חולים
>בתי משפט
>מדע בדיוני
>אימה
>דוקו-דרמה
>דרמת תלבושות
>סדרות הנעורים
>הדרמה הפוסט-מודרנית

ניתן לראות שישנן סדרות המתאימות למספר קטגוריות: "סמוויל" היא סדרת נעורים-מדע בדיוני, "באפי" היא שילוב של אימה ונעורים, "טווין פיקס" היא סדרת מתח פוסט-מודרנית ויש הטוענים ש"מסע בין כוכבים" אינה אלא מערבון בחלל.

חלק ב: הצעה לשני מערכי שיעור
הערה: השיעורים כתובים בלשון נקבה, אך מיועד גם לבנים.
הערה: השיעורים ארוכים, ויכולים להימשך שעה וחצי כל אחד.

שעור 1: נרטיב
מטרות השיעור
>התלמידות יגדירו את המושג נרטיב
>התלמידות יבדילו בין אפיונים שונים של הנרטיב הטלוויזיוני: מדווח/מגולם, אינפורמטיבי/רגשי.
>התלמידות יישמו את ההגדרות השונות על טקסטים טלוויזיוניים מז'אנרים שונים, ויראו שכמעט כל טקסט טלוויזיוני מכיל נרטיבים.

מערך שיעור
פתיחה
רושמים את המלה "סיפור" על הלוח, ושואלים אם מישהי שמעה סיפור מעניין בזמן האחרון. מנסים לעורר שיחה קצרה בה יעלו סיפורים שונים, וכל פעם שהמדיום של הסיפור נאמר (קראתי באינטרנט, ראיתי סרט, שמעתי ברדיו, ראיתי בטלוויזיה) רושמים את המדיום על הלוח.

עוצרים ושואלים מה לפי דעתן אנחנו עושים כאן, ומנסים להוביל אותם לרעיון שאנחנו מוקפים סביבנו אין ספור סיפורים, הבאים עלינו ממקורות שונים, והטלוויזיה הפכה להיות מספר הסיפורים המרכזי בתרבות שלנו.

בנקודה זו מסבירים שהמלה "סיפור" היא בעייתית לדיון בטלוויזיה, מכיוון שאנחנו תופסים אותה כתהליך הקשור בדיבור ובשמיעה, או בכתיבה וקריאה, ולאו דווקא בראייה. אנחנו נחליף את המילה סיפור במלה נרטיב, (שהתרגום שלה לעברית זה סיפר), וננסה להבין מה זה נרטיב, ומתי אנחנו "פוגשים" נרטיב בטלוויזיה. 

דיון במושג נרטיב, ובדיקתו על הטלוויזיה
מחלקים לכל קבוצה את דף העבודה למעטה, נותנים להם לקרוא אותו, ומקרינים קטע של מספר דקות הערוך ממספר תוכניות טלוויזיה שונות (חשוב להקפיד על ז'אנרים שונים, כמו שעשועונים, תוכניות טבע, חדשות, קליפים, דרמה ועוד) ומבקשים מכל קבוצה לרשום את שמות התוכניות, ולענות על דף העבודה.

לפניכם מספר הגדרות למושג נרטיב, קראו אותן בעיון, וחשבו אילו מבין התוכניות שראיתן  מכילות נרטיב ואילו תוכניות אינן מכילות נרטיב.

בחרו שתי תוכניות שלפי דעתכן מכילות נרטיב, ותוכנית אחת שאיננה מכילה נרטיב, והסבירו על פי ההגדרות מדוע החלטתן כך.

ההגדרות:
>שרשרת אירועים ביחסי סיבה ותוצאה המתרחשים בזמן ובמרחב.
>רצף אירועים, מקומות ודמויות המסודרות באופן לוגי דרך זמן, והמונע על ידי יחסי סיבה-תוצאה.
>סדרת אירועים חיצוניים (הנגרם ע"י אדם אחר או כוחות טבעיים ועל טבעיים) או פנימיים (תהליכים נפשיים) הקורים ביניהם בקשר של זמן, כשהם באים זה אחר זה, או בקשר של סיבה, כשהם באים זה בשל זה.

טבעו של הנרטיב הוא שהוא נע בין שני מצבים של שיווי משקל הדומים זה לזה, אך לא זהים, כאשר ביניהם ישנו מצב של אי-סדר או חוסר שיווי משקל, הנובע מהפרעה ע"י גורם או אירוע שהתרחשו.  הנרטיב הוא זה שמציג לפנינו את המצב המאוזן ההתחלתי, כיצד הוא מופר, וכיצד הדמויות השונות מתמודדות אתו ופותרות אותו.

מבקשים מכל קבוצה להציג את אחת התוכניות שהן דנו בה, להסביר מדוע היא מכילה או לא מכילה נרטיב. לאחר כל תוכנית שואלים את התלמידות האם הם מסכימות, ומנהלים דיון קצר. בסוף הדיון צריך להיווצר מצב בו יהיה ברור שמרבית התוכניות, גם ה"אמיתיות" מכילות נרטיב.

שואלים אותן מה מרכיב את הנרטיב על פי ההגדרות השונות, ומגיעים לפחות לארבע הנקודות שמעלה למיש (ראו עמוד 3 למעלה): דמויות, במה, עימות ופתרון.  בנוסף דנים בהתפתחות העלילה (חשיפה, הסלמה, שיא, פתרון והתרגעות).

נרטיב מגולם מול משוחק
מקרינים לתלמידות את תחילתו של הסרט "הנסיכה הקסומה", המתאר סב שמספר לנכדו סיפור. בתחילת הסרט (וכמה פעמים במהלכו) רואים את הסבא יושב ומקריא מספר, אף רוב הסרט אנחנו רואים את הדמויות פועלות.

שואלים את התלמידות מה ההבדלים בין החלק הראשון, בו הסבא יושב ומקריא, ובין ההמשך, בו רואים את הדמויות, ורושמים על הלוח את ההבדלים בין נרטיב מדובר ונרטיב משוחק.

שואלים מה לפי דעתן בולט יותר בטלוויזיה, ומגיעים למסקנה שזה תלוי בז'אנר.

ניתן לחזור על חלק מן הקטעים שראינו בתחילת השיעור, ולשאול מה הנרטיב הבולט יותר, המדווח או המגולם. בנוסף כדאי להקרין אייטם חדשותי בלי פסקול, ולראות האם ניתן בכלל להבין מה הסיפור, או לחילופין, יש צורך בהסבר.

פונקציה אינפורמטיבית מול פונקציה רגשית
מראים עוד שני קטעים מהקלטת, שאחת היא חדשותית ואחת מאופרת סבון או תוכנית דרמה אחרת, ושואלים מה לפי דעתם המטרה של כל תוכנית. המטרה להגיע לשתי מטרות עיקריות, המטרה לבדר ולרגש, והמטרה למסור אינפורמציה.

כותבים על הלוח את המשפט הבא: "מטרת תוכניות האקטואליה היא למסור אינפורמציה, ומטרת סדרות הטלוויזיה היא לבדר ולרגש". ושואלים את התלמידות האם הן מסכימות עם הכללה זו. המטרה להראות שהדברים אינם שחור-לבן, ושחדשות רוצות לרגש גם כן, ולעיתים אנו מקבלים אינפורמציה רבה דווקא מתוכניות דרמה.

עבודה לבית
צפו באחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות עליכן (שעשועונים, אופרת סבון, ספורט, מתח, או כל דבר אחר), וענו על השאלות הבאות:
>איזה סוג של עימות התרחש בתוכנית (בין דמויות, בתוך הדמות או בין הדמות ל"על-אנושי")? הדגימו.
>איזה נרטיב בא לידי ביטוי באופן מרכזי יותר, המדווח או המגולם?
>כיצד לפי דעתכם ניסו יוצרי התוכנית ליצור אצלכם תחושות שונות (הזדהות, פחד, שנאה וכו').
>כיצד הסתיימה התוכנית?
(מבקשים משניים-שלושה תלמידים להביא את הדוגמאות לכיתה, על מנת לנתח את הקטעים יחדיו).

שעור 2: נרטיב וז'אנר הדרמה
מטרות השיעור
>התלמידות יזהו סוגי דרמות טלוויזיוניות.
>התלמידות יבחינו במבני הנרטיב השונים בסוגי הדרמה השונים.

מערך שיעור
פתיחה
מקרינים לתלמידות את שלוש הדקות הראשונות של שלושה פרקים מדרמות טלוויזיוניות שונות, ואת שלוש הדקות האחרונות, כאשר מקפידים על כך שיהיו שלושה סוגים של דרמה (לדוגמא, "מבצע סבתא" כדרמה קצרה, "משמר המפרץ" כסדרה, ו"פלורנטין" כסדרה בהמשכים) הערה – במקרה ויש זמן, כדאי, כמובן, לראות את כל הפרק.

מחלקים את הלוח לשלושה טורים, ובראש כל טור רושמים את שם הסדרה.

מבקשים מהתלמידים להתחיל לאפיין את הסוף ואת ההתחלה של כל פרק (דגשים: הצגת הדמויות, מהירות שבירת השיווי משקל, סוף פתוח או סגור וכו').

סוגי דרמה שונים, מבנה נרטיבי, ויתרונות וחסרונות
מחלקים את הכיתה לקבוצות, וכל קבוצה מקבלת את דף העבודה הבא (כאשר לכל קבוצה ניתנת הגדרה אחרת, כפי שיופיע למעטה)

לפניכן הגדרה לסוג מסוים של תוכנית דרמה טלוויזיונית. קראו את ההגדרה, וענו על השאלות הבאות:
>לאילו מבין התוכניות הרשומות על הלוח הגדרה זו מתאימה ביותר? למה?
>אילו עוד תוכניות טלוויזיה אתן מכירות המתאימות להגדרה זו?
>אתן מנהלות ערוץ טלוויזיה מסחרי, ומגיעה עליכן יוצרת צעירה המעוניינת שתפיקו תוכנית דרמה מהסוג שמופיעה בהגדרה. מה יהיו השיקולים שלכן בעד ונגד תוכנית מסוג זה. נסחו מכתב ליוצרת המסביר את החלטתכן. 

ההגדרות השונות:
יצירה חד פעמית, אשר מתפקדת כסרט קצר ומיועדת מראש להקרנה בטלוויזיה. לעיתים היצירה באה בנפרד (אירוע חד פעמי), ולעיתים היא חלק מסדרה של דרמות בודדות (כמו "ראשון בדרמה" בערוץ 3). סדרות מסוג זה, הבנויות מדרמות בודדות ולא קשורות זו לזו, הצליחו בעבר לבנות גם קהל נאמן, וגם  אווירת "איכות". יותר מכל דבר אחר הם סימלו סוג של תרבות לאומית. יחד עם זאת, ההפקה של יצירה מסוג זה היא מאוד יקרה, וקשה למצוא מספיק דרמות טובות שימלאו את הסדרה.

סדרה הבנויה מפרקים, אשר כל פרק בה בנוי מנרטיב סגור, דהיינו התחלה בשיווי משקל, אמצע המאופיין בחוסר שיווי משקל, וסגירה, המחזירה אותנו לשיווי משקל. יחד עם זאת, ניתן לראות שקיימת המשכיות בדמויות, במקומות, ובסוג הסיטואציות המתרחשות בכל פרק. במילים אחרות, בסדרה הדמויות והמקומות חוזרים על עצמם שוב ושוב בכל פרק, אך כל פרק בנוי כסיפור בפני עצמו. עצם החזרה מאפשר לקצר את האקספוזיציה של כל פרק, מכיוון שהקהל כבר מכיר את הקשרים בין הדמיות, אך יחד עם זאת, על מנת לא להבריח קהל חדש, לא מסתמכים במאה אחוז על הידע הקודם של הצופה.

בפרקים בסדרה מסוג זה חוזרות על עצמן אותן דמויות ומקומות בכל פרק, והסיפור המתואר בהם ממשיך מפרק לפרק, כך שהנרטיב בהם לעולם איננו נסגר. הפרקים בסדרות מסוג זה מכילים עלילות משנה רבות, שחלקו ממשיכות מפרק לפרק, וחלקן, כמו באופרות סבון, לעולם לא מסתיימות. לעיתים קרובות, לצד הנרטיבים המתמשכים מפרק לפרק, מתאפיין כל פרק בעלילת משנה הנפתחת ונסגרת באפיזודה אחת. כך נוצר מצב שמצד אחד הקהל מפתח נאמנות לדמויות, אך מן הצד השני ניתן לראות פרק בודד, ועדיין להבין, פחות או יותר, מה מתרחש בו.

דיון
מבקשים מכל קבוצה להקריא את ההגדרה שלה, ומבקשים ממנה להתאים את התוכנית המתאימה, ולהוסיף דוגמאות. משאר הקבוצות מבקשים להוסיף עוד דוגמאות.

נותנים כותרת לכל הגדרה ("דרמה בודדת", "סדרה" ו"סדרה בהמשכים") ומרחיבים בנקודות שצריך.

מבקשים מהתלמידות להקריא את המכתבים, ובעקבותיהם מנהלים דיון על היתרונות והחסרונות של כל סוג דרמה.

עבודה לבית
צפו בפרק מתוך סדרת טלוויזיה שאתן נוהגות לצפות בה, ובדקו אילו נרטיבים התחילו והסתיימו בפרק הזה, ואליו נרטיבים בפרק הם חלק מנרטיב גדול יותר, שהתחיל בפרקים קודמים, או/ו ימשיך בפרקים הבאים. 

לכתיבת תגובה למערך זה בפורום לחץ כאן

 




גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש