דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

1,362,116 כניסות לאתר
הדרמה - סיכום

מאת: אורגיל ורד

נרטיב
מהו נרטיב? -  על פי מאמרו של ג'ון קורנר – רעיונות ביקורתיים במחקרי טלוויזיה
סדרות, סדרות בהמשכים, ואופרות סבון

נרטיב
בשנים האחרונות התפשט השימוש במושג "נרטיב". מושג הנרטיב התפשט ונעשה כה שגור, עד שאין כמעט מי שחש צורך להבהירו. באורח כללי אפשר לומר, שנרטיב הוא סיפור של קבוצה מסוימת בחברה המתאר אירועים או תהליכים הנוגעים לאותה קבוצה. מטבעו, הנרטיב הוא סובייקטיבי, ולכן הוא נמצא בתחרות ובמאבק עם נרטיבים אחרים, המתקיימים לצידו. לעיתים יש בין הנרטיבים יחסים של תגובה ותגובת-נגד, הכול לפי העניין.
יורם מלצר, מוסף ספרות / מעריב/ 14.06.02

ההתכנסות המשפחתית סביב שולחן הסדר, הקריאה בהגדה, החזרה הקבועה על אותם נוסחים היא דרך של החברה לשמר ולספר לעצמה את הסיפור והמיתוסים שלה. החברה מצאה תמיד דרכים לספר לעצמה את הסיפורים והמורשת שלה – בין אם מדובר בתקשורת בין אישית, בצורה מצומצמת, מסביב למדורה, ובין אם הסיפור נעשה באמצעות הטלוויזיה, משודר להמונים.

עמדת המספר ודרכי הסיפור בתקופת התנ"ך 
העברת הסיפור בע"פ. חייבה חזרה מילולית על משפטים קבועים. מבנה שיאפשר זכירת הסיפור, כדי להקל על הזכירה.

יוון הקלאסית
העברת הסיפור -באמפיתיאטרון, הציבור צופה בהתרחשות המספרת את הסיפור. הסיפור בד"כ מוכר.

בשני המקרים מדובר בסיפור ידוע ומוכר לשומעים. השומעים שותפים למספר, נהנים מעצם החזרה על הסיפור המוכר. השומעים שייכים לקבוצה מצומצמת בעלת אפיונים משותפים. הקהל הומוגני מקורב, בעל מאפיינים משותפים רבים. שייך לאותה קבוצה

עידן הדפוס – הרומן
מגוון קולות המספרים את הסיפור, גוף ראשון (נקודת מבט אישית וסובייקטיבית) גוף שלישי – מספר יודע כל.

הטלוויזיה
חזרה אל ההמחזה, צפייה בסיפור.   שימוש באמצעים דרמטיים כדי למשוך את הצופה.

הסיפור אינו ידוע ומוכר. הקהל מגוון, הטרוגני. חשוב להפתיע את הקורא / הצופה כדי למשוך אותו אל הסיפור. נעשה שימוש בתבניות מוכרות (ז'אנרים) בבניית הסיפור כדי למשוך אותו לסיפור וכדי להקל עליו את הבנת הסיפור והתמצאות בעלילה

מהו נרטיב? -  על פי מאמרו של ג'ון קורנר – רעיונות ביקורתיים במחקרי טלוויזיה
נרטיב הוא הסיפור, הדרך והאמצעים בעזרתם מועבר הסיפור – בין אם מדובר בסיפור בע"פ, רומן כתוב, או מחזה תיאטרון,  תכנית טלוויזיה, או סרט קולנוע.

הנרטיב הוא הדרך בה נעשה מעין ייצוג של 'שרשרת של אירועים אשר יש בניהם קשר סיבתי'. בעבר, הנרטיבים הועברו על ידי הקריינים. ספר התנ"ך הוא דוגמה לסיפורים שהועברו בתחילה בע"פ, ורק אחר כך – הועלו על הכתב. התבנית הסיפורית של סיפורי התנ"ך, החזרה על מילים מסוימות ומשפטים אופיינית לדרך הסיפור המועבר בעל פה. דרך סיפור זו אופיינה בסגנון דיבור המקל על הזכירה סיפורים, חריזה, חזרות על הנאמר שוב ושוב אך בדרכים אחרות, תיאורים ציוריים ויוצאי – דופן.

בתרבות זו האחריות על הסיפור, על בנייתו ודרך העברת המסר, הוטלה על המספר. המעבר מתרבות מילולית לתרבות הכתובה – הרומן אפשר יצירת מגוון של קולות ואמצעים לסיפור המעשה, בעיקר כפניה בגוף ראשון (כמו מכתב הנכתב אל הקורא) או בגוף שלישי.

התיאטרון קיים כבר אלפי שנים. בתחילה היה התיאטרון חלק מהפולחן הדתי ביוון הקלאסית. התיאטרון אפשר המחזה של סדרת פעולות. ובמקום לשמוע או לקרוא על ההתרחשות, הצופה מוזמן לצפות בהתרחשות. המחזה זו יוצרת ממד חזק מאוד של התרחשות המתקיימת בהווה, למרות שמדובר בעצם בהתרחשות שהייתה בעבר.

הטלוויזיה מחזקת את ההמחזה הזו, ומביאה אל ביתנו מדי ערב סדרה של המחזות שונות, באמצעות התכניות השונות המשודרות בה. דרך העברת הנרטיב הטלוויזיוני דומה מאוד לדרך בה הועברו סיפורי העם בעבר.  הנרטיב כלל שישה מאפיינים: הכנה, סיבוך, העברה, מאבק, שיבה והכרה.

מאפיינים אלה קיימים גם בנרטיב הטלוויזיוני: הסיפור נפתח, מתפתח, עובר משבר, מקבל הצעה לפתרונות שונים, ולבסוף נסגר. הסיפור בנוי בדרך שתעורר בצופה סקרנות, צפייה ומתח, כדי למשוך אותו לראות את התכנית. אחד האמצעים למשוך את הצופה היא יצירת קשר בין פעולות או מצבים, לבין רגשות. קשרים אלה הם צורות של אפקטים סיפוריים רגשיים. דוגמה לאפקטים אלה – 'עזיבת הבית', 'לבד בחברת זרים' 'מאבק עם יריב חזק יותר'. לאפקטים יכול להיות ממד אינדבידואליסטי – הגיבור הפועל בעצמו, ממד חברי – הגיבור והזולת, או ממד סביבתי רחב יותר – הגיבור בנוף מסוים, הגיבור בעולם. דרכי עברת הנרטיב באמצעות הטלוויזיה, המשלבות הן דיבור והן המחזה, והמופנות לעתים קרובות אל הצופה שמצוי בביתו וכחלק ממסגרות הזמן של השגרה היומיומית, מהוות מאפיין מרכזי של התרבות הפופולרית המודרנית. נוכחותן בתוכניות עיתונאיות ותיעודיות ובתוכניות בענייני השעה, כמו גם בדרמה, משמעה שהן מהוות גם ממד חשוב של הידע הציבורי המודרני. הארגון הנרטיבי מהווה עקרון יסוד הכרחי בצורות רבות של שידור, אך נוכחותו בתכני חדשות גורמת להחרפת הביקורת כלפי התכניות האלה, יצירת תחושה של רדידות, ואף גורמת להטלת ספק במידת היושר של השימוש בסגנון של הנרטיב הזה עבור תכניות מסוג זה.

זהו המקום לחזור ולזכור את מאפייני המדיום (דרכי העברת המסר) הטלוויזיוני. למאפייני המדיום הטלוויזיוני השפעה על הנרטיב המסופר באמצעות הטלוויזיה:

  1. הדמיון הרב למציאות בזכות השימוש בתמונה, קול, צבע, תנועה, ומתוך כך – השפעה רגשית על הצופה, ותחושה כאילו הוא נמצא במקום האירוע.
  2. הצורך בדרמטיזציה של התכנים כיד ליצור עניין אצל הצופה.
  3. קושי בהעברת מסר מורכב.

שימוש בסטריאוטיפ כדי להעביר מקסימום מידע במינימום זמן

סדרות, סדרות בהמשכים, ואופרות סבון
ניתן לראות באופרות הסבון מקרה מיוחד של ארגון הנרטיב הטלוויזיוני, צורה (או ליתר דיוק, טווח של צורות), אשר משכה עניין ביקורתי רב.

נערוך הבחנה בין צורות הסדרה, הסדרה בהמשכים, והקולנוע העלילתי

סדרה (סיטקום, סדרות בית חולים,משטרה, חוק וסדר)

סדרה בהמשכים (אופרת סבון, טלנובלה)

סרט עלילתי / דרמה(סרט קולנוע, סרט טלוויזיה)

העלילה המרכזית מסתיימת בסוף כל פרק

הנרטיב החשוב ביותר הוא הזמן, ולא הפעולה. אופרות הסבון קיימות בעולם דמיוני, הפועל במקביל לעולמם המציאותי של הצופים. אין סגירה סופית של הסיפור בסיום הפרק.

סיפור העלילה מסתיים בסוף הסרט. קיים תהליך סגירה סופי בסוף הסרט.

קיימת היכרות רציפה ומוקדמת עם הדמויות, אתר ההתרחשות, וסיפורי רקע. ניתן להסתמך על ידע מוקדם.

קיימת היכרות רציפה ומוקדמת עם הדמויות, אתר ההתרחשות, וסיפורי רקע. ניתן להסתמך על ידע מוקדם. נהוג לחזור מידי פעם בצורה תמציתית על התרחשויות מהעבר, כדי לאפשר הצטרפות לצפייה.  החזרה על התרחשויות העבר מהווה חלק הכרחי בנרטיב של אופרות הסבון, גורם חשוב ביצירת תחושת המוכרות עם העולם הבדיוני של הדמויות המרכיבות את התכנית.

יש צורך להקדיש זמן כדי לגבש את הדמויות ואתר ההתרחשות, במהלך הצגת לצופה.

הדרמות הסדרתיות מופקות ברמה גבוהה מבחינה תקציבית. אופייני בעיקר לסדרות של מקום עבודה.

רמת הפקה נמוכה יחסית. תוכניות בעלות תקציב נמוך. צילומי אולפן, אופי פנימי וסטטי (הדמויות מוצגות כשהן משוחחות בניהן במקום העבודה, המגורים).

הפקה ברמה הגבוהה ביותר מבחינת עלויות הפקה.

הסדרות מאפשרות יצירת סיפור מורכב ומרובה עלילות, החוזר על עצמו בקווי עלילה מקבילים במהלך כל פרק.

מוצגות עלילות עמוקות וממושכות מבחינת מערכות יחסים, סביבם מתפתח סיפור לטווח בינוני  או קצר. בסיפור משתתפות דמויות רבות, שלמעשיהן יש הלשכה על העתיד. (נהוג 'לשתול' רמזים סיפוריים לעלילה שעתידה להתרחש בפרקים הבאים).

העלילה היא סיפור (נרטיב) יחיד, מתפתח באופן דינמי במהלך הסרט. התפתחות העלילה מתפתח מהתחלה מכוונת, לסיום הכרחי.

קיימת האפשרות ליצירת סדרות בנות ארבעה המשכים, או שנים עשר פרקים. סדרות אלה מהוות דרמות עם קו סיפורי עיקרי אחד, סביבו ניתן לפתח מספר עלילות משנה או אופי.

רציפות חזקה בין פרק לפרק, ובצוות השחקנים והדמויות. מרכז ההתרחשות – מקום ואנשים. קיימת התייחסות לקהילה ברמת היחידה המשפחתית, או ברמת השכונה. הסדרות נמשכות במשך שנים רבות.

בדרך כלל כל סרט הוא יחידה העומדת בפני עצמה.

ניתן לחלק את הסדרות הטלוויזיוניות לסוגים שונים:
הדרמה הבודדת –
מאופיין בסיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף באותה התכנית. לא נשוב לפגוש את אותם הגיבורים בסיפור המשך.  (המסגרת של שידור סרטי סטודנטים)
מיני סדרה – כוללת שלושה עד ארבעה פרקים, בדרך כלל ישודר ברצף. תכנית בעלת מאפיינים איכותיים. מתייחס פעמים רבות לעיבוד ספר פופולארי לסדרה טלוויזיונית. (מיני סידרה כמו – 'יונה בודדה')
סדרה אפיזודית – סדרה שבה כל סיפור עומד בפני עצמו, אך הדמויות, הגיבורים, והמבנה הסיפורי  מוכר לצופה. גם אם הצופה מפספס פרק כלשהו – עדיין הוא יכול להמשיך לצפות בתכנית. מתאים לסדרות איכות כמו – E.R. , חוק וסדר, וסדרות הסיטקום – משפחת סימפסון. גם לסדרה האפיזודית מאפיינים 'סבוניים' – דגש על הרגש. (במיוחד בסדרות האמריקאיות).
סדרתיות המשכית -  אופרות הסבון, הדרמה הקומית מסוג התכנית אלי מקביל. גם סדרות דרמה יכולות להיות סדרתיות. סדרה כמו אוז  - אם מפספסים פרק – קשה להשתלב שוב בסיפור. מבנה העלילה כולל ריבוי עלילות ותתי עלילות, אין-סופיות, ריבוי דמויות, דגש חזק על הרגש.
דוקודרמה – דרמה המשחזרת סיפור שקרה, תעשה בדרך כלל על נושאים רציניים, כמו ביוגרפיות של אישים חשובים, או שחזור של תקופה. דוקודרמה כוללת שימוש בקטעי ארכיון. (מיני סדרה – שנות השישים, הסרט על האצן פריפונטיין)
טלוויזיית-מציאות ( reality t.v.,cinema-verite) – תכניות מסוג תכניות ההישרדות, בית הדוגמניות. קבוצת אנשים הנמצאת למשך פרק זמן מסוים במקום מסוים, כאשר המצלמה עוקבת אחרי חברי הקבוצה במשך כל שעות היממה. 
דוקוסואופ -  ראשיתו של הז'אנר – אוסטרליה. הטלוויזיה הבריטית גלתה את התחום. בשנות ה- 90 היו תכניות רבות מסוג זה, שזכו לפופולאריות רבה. אלה הן סדרות מתמשכות, המצולמות בפרק זמן מסוים, ומשודרות לאחר זמן ולאחר שעברו עריכה. סדרה כמו – הסדרה ירוקות, שעקבה אחרי קבוצת טירוניות. המבנה הסיפורי דומה לאופרת סבון – מבנה המשכי, פרק שלא מסתיים. כאשר מדובר בתכנית מוצלחת מאוד – ניתן לחזור לפרקי המשך. (הסדרה הבריטית שעקבה אחרי סטודנטים בבית ספר וטרינרי המשיכה לעקוב אחריהם בהמשך, כשהפכו לוטרינרים של ממש).







גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש