דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,033 כניסות לאתר
מלודרמה ותרבות פופולרית

מאת: אורגיל ורד

המלודרמה/דפנה למיש
הגדרת המלודרמה, מתוך:  החופש לצפות, הלגה קלר
ההיסטוריה של הדרמה בטלוויזיה ע"פ הרצאתה של ד"ר עלינא ברנשטיין


המלודרמה/דפנה למיש

מאבקי "הטוב והרע" בסדרות הפופולאריות של המערבונים, הרופאים, עורכי הדין, השוטרים והבלשים, ובמיוחד בחיי "השגרה" של משפחות המעמד הבינוני והגבוה, סללו את הדרך להתפתחותן של המלודרמות הנפוצות ביותר בעולם, כדוגמת "דאלאס" ו"שושלת". "אופרות הסבון" (המכונות כך על שם המפרסמים הראשונים - חברות למוצרי ניקוי) הללו, כמו גם חברותיהן הפחות זוהרות, עוסקות במספר מצומצם של משפחות הכרוכות זו בזו והמורכבות ממספר דורות. ילדים, זקנים או בני מיעוטים כמעט שאינם קיימים בהן. את רוב זמנם מבלים הגיבורים בטיול ובעיקר בהתדיינות במשברים אישיים וביתיים. נושאים חברתיים שנויים במחלוקת עולים מדי פעם על פני השטח. אף שבאופרות הסבון יש יותר התייחסות לבעיות חברתיות מאשר ברוב סיפורי הטלוויזיה השכיחים, נוטים המבקרים להאשים דווקא אותן בהיעדר מציאותיות.

תדירות שידוריהן (ממינימום של פעם בשבוע ועד לשידורים מדי יום) ואופיין המיוחד של אופרות הסבון יוצרים את האשליה, שהגיבורים והמיקום קיימים ומוסיפים להתקיים, גם כאשר אנו, הצופים, איננו עמם. הן מזמינות אותנו לקפוץ, להציץ ולהשתתף בחייהם של הגיבורים. הזמן הפנימי בתוכניות אמור להתאים לזמן ה"אמיתי", הזמן שעליו מסופר: קצב האירועים איטי ובתסריט משולבים עונות השנה, חגים ואפילו אירועים דרמטיים אמיתיים. כך, לדוגמה, הייתה באופרת הסבון "בית חולים כללי" ב- 1981 התייחסות לחתונה המלכותית באנגליה של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה וכן לניסיון ההתנקשות בחייו של הנשיא ריגן. אי הסופיות שלהן אף היא תורמת לתחושת האמינות של הסדרות.

אופרת הסבון היא במידה מסוימת היפוכה של הדרמה כפי שתיארנו אותה למעלה: הפעולה שבדרמה מתרחבת בזמן ובמקום קצובים ומתפתחת מהתחלה מכוונת לקראת סיום הכרחי. כל דקה בדרמה היא גורלית, שכן היא מקדמת אותנו לקראת משבר ופתרונו. ואילו באופרות הסבון שולט עקרון הפוך של דחייה ועיכוב: לא הפעולה, אלא עיכובה, לא הסוף, אלא מניעת התרחשותו. אין פלא, אפוא, שנגד אופרות הסבון מוטחת ההאשמה, שאמנם יש בה סתירה פנימית, כי מצד אחד לא מתרחש בהן דבר, ומצד שני הן ניזונות מאין סוף משברים מתמשכים.

לאופרות הסבון פנים רבות וביטויים תרבותיים מגוונים. בארה"ב הן עוסקות בעיקר בנושאים אישיים: אהבות, בגידות, סמים, הפלות, תאונות, מחלות ממאירות. בניגריה משודרת אופרת סבון בעלת נופך הומוריסטי על כפריים במאה ה- 19, תחת השלטון האנגלי. אופרת סבון סינית עוסקת במשפחה הסינית המודרנית - זוג הורים עם ילד אחד. ביפן מזילים דמעות סביב תלאותיה של אשה, החווה עבדות, רעש אדמה ושכול ומעלה על נס את המוסר הישן ואת תרבות הסמוראים. בבריטניה מודגשים ערכים נוסטלגיים, כמו שייכות קהילתית ואכפתיות מהשכנים. באמריקה הלטינית דחקו אופרות הסבון המקומיות (הטלנובלות) את רגליהן של התוכניות המיובאות מארה"ב. הסדרות הלטינו-אמריקניות, שאורכן מספר חודשים בלבד, עוסקות בביעור הבערות, בקיום חברתי ובשינויי דימוי (למשל: של בנקאות או של שימוש במוצרי פלסטיק). הנה כי כן, גם המלודרמה, כמו טקסטים טלוויזיוניים אחרים, היא בת תרבות מסוימת וקיומה כרוך בה, מבטא אותה, מתעמת אתה, מאמת אותה.

כך או כך, ממזרח ועד מערב, בחדרים מרווחים או בבקתות חומר, מעידים סקרי צפייה כי מיליוני צופים ברחבי העולם "מכורים" לסיפורי הלב השבור שמהם קורצו אופרות הסבון, למיזוג הנצחי של קרבה ופנטזיה. התענוג בהזלת דמעות; חוסר האונים לסייע לגיבורים צמאי אהבה, שדווקא ראויים לאהבה; הפער שבין נקודות הראות של הגיבורים ובין זו של הצופים (שעל פי רוב יודעים על המתרחש יותר מן הגיבורים); החשיפה לבלתי צפוי, התרחשויות פתאומיות, צירופי מקרים, פגישות שלא התקיימו, שיחות מקריות, הצלות ברגע האחרון, תגליות מפתיעות, הפרה מתמדת של כיוון העלילה המסתמן - כל אלה וסממנים רבים אחרים נמנים עם סיבות הפופולאריות העצומה של אופרות הסבון בכל שכבות הגיל, ההשכלה והמעמד הכלכלי של אוכלוסיית הצופים.

אם נתבונן שנית ברשימת המאפיינים של אופרות הסבון שתוארו כאן, נופתע אולי לגלות, שרבים מהם מתארים בקרבה רבה גם את הסיפור החדשותי, כפי שהצגנו אותו קודם לכן. גם שם אנו שרויים בציפיה לדעת, "מה יקרה בסוף", איך תיפתרנה הבעיות, מה יעשו הדמויות המרכזיות, אילו הפתעות ישבשו את השגרה, איזה סדר חברתי ייחשף. גם החדשות הן "סדרות ללא סוף", שאנו נצמדים אליהן לפסק זמן מריצת השגרה על פי לוח זמנים קבוע מראש. גם בהן אנו נחשפים יום יום לעדכונים על האירועים האחרונים, ללא "סוף" או הסבר מסכם.
מקור: החופש לצפות: מבט שני לטלויזיה, עמ' 116-117, הוצאת רכס.

הגדרת המלודרמה, מתוך:  החופש לצפות, הלגה קלר
מלודרמות – סיפורים בהם החריג והמוזר עולה על האירועים השגרתיים.
למקריות תפקיד מכריע, הגורל מתערב תמיד. בכוחן של המלודרמות לעורר בלב הצופה רגשות חזקים של רחמים, שנאה, קנאה, צער וחרדה. הן עוסקות בתשוקות בלתי מרוסנות ובתסכול הנובע מחוסר היכולת לספקן. תאווה לעושר וממון ותשוקות מיניות מניעות את גלגלי העלילה.

ההיסטוריה של הדרמה בטלוויזיה ע"פ הרצאתה של ד"ר עלינא ברנשטיין
תחילת הדרמה בטלוויזיה – ארה"ב ובריטניה בעיקר – עם תחילתם של שידורי הטלוויזיה - דרמות בודדות, המצולמות חי, משודרות חי, מולטי-קמרה (מספר מצלמות עומדות) באולפן שנות ה- 40-50 ולכן האופי של הדרמה בטלו' הוא תיאטרון מצולם. באותו זמן – איכות שווה אדפטציה. (אדפטציה - עיבוד ספרות קלאסית לדרמות טלוויזיוניות) בשנים 1967-1968 עובדו לדרמות טלוויזיוניות ספרים קלאסיים כמו -  אנקת גבהים, מחזות של שייקספיר, הרבה קלאסיקה. גם מחזות מקוריים נכתבו לטלוויזיה. הופיעו בהם שחקנים צעירים כמו פול ניומן, ואלה שהיו טובים הפכו לסרט קולנוע. דברים דומים היו גם בטלוויזיה הבריטית. לא כל דבר היה טוב, אבל כשבשנות ה- 70 החלו להופיע דברים פחות טובים, התחילו להסתכל בנוסטלגיה לשנות ה- 50 ואילו יש טענה שבשנות ה- 80-90 הדרמה עשתה צעד ענקי – סדרות דרמה איכותיות כמו -  הבלש המזמר של דניס פוטר.

בשנות ה- 80-90 חלו שינויים טכנולוגיים שהשפיעו על הנרטיב ומה שרואים על המסך – התפתחות מצלמות קלות, שיפור עריכה, התפתחות צילומי חוץ. היום, הטלוויזיה יותר ויותר דומה לקולנוע. סצנות קצרות, לאו דווקא לפי הסדר. יש לכך השפעה על האסתטיקה, שהופכת להיות מאוד חשובה – איך הסדרה נראית. בעבר הסדרה הייתה דיבורים בתוך אולפן, היום יוצאים החוצה. הרובד האסתטי – צילומים, אווירה, תאורה – מגלים אם מדובר באופרת סבון או דרמה. כיום – יש סרטים שנעשו כסרט טלוויזיה (אפריל הקסום) ואח"כ הצליחו אפילו בקולנוע.               

בתחילתה של הדרמה הטלוויזיונית איכות הייתה שווה לעיבוד של מקור ספרותי.
בבריטניה איכות התייחסה לרלוונטיות חברתית – עד כמה הדרמה עוסקת בנושאים חברתיים.
כיום ניתן להתייחס לדרמה איכותית באמצעות מאפיינים חזותיים.

השוני בריבוי ערוצים ומלחמות הרייטינג והשאיפה לשינוי בנרטיב ונטייה גם של דרמות איכותיות לאמץ מבנה אופרת סבון: דחיקת הסוף, פתוח והשוני מעלילה עם פתרון לעלילה ללא סוף, כדי לקבל קהל נאמן. יש הרבה סיפורים בבת אחת – כדי שכל אחד יתחבר למה שמתאים לו.

התחברות אל מושג האיכות – בתחילת הדרמה הטלו' איכות = אדפטציה. בבריטניה – איכות = רלוונטיות חברתית שנות ה- 60,70. ישנם 'גלים'  / נטית איכות בתקופה מסוימת. 'שורשים' היילי.

תרבות פופולארית
ניתן להבחין בין סדרות טלוויזיה פופולאריות לבין סדרות איכות.
סדרות פופולאריות פונות לקהל רחב ככל האפשר, לכן – לא יכניסו לתכניות חידושים מרחיקי לכת, לא יכניסו לתכנית רעיונות שאינם בהתאם לקונצנזוס ולערכים המקובלים. בדרך כלל יעדיפו את התכניות המוכרות, וייצמדו לנוסחה המקובלת. (More of the same )... "הטלוויזיה חוזרת על עצמה בכל הרמות - לוח המשדרים מאפשר צפייה מתוכננת מראש ומעודד פיתוח הרגלים קבועים, המעניקים תחושת בטחון ויציבות לעולם הטלוויזיוני. הסוגות[1] השונות של התוכניות מאופיינות בקווי עלילה דומים, במבנה קבוע, בדמויות מוכרות וצפויות מראש. המאפיינים הדרמטיים החוזרים על עצמם והרגלי הצפייה שלנו פוטרים אותנו, כצופים, מהשקעת מאמץ בשעת הצפייה ומאפשרים ליוצרים להכניס יותר פעילות למשך זמן קצוב, שכן הם פטורים מן הצורך להקדיש זמן להצגת הדמויות וסביבתן."  דפנה למיש

מבקר טלוויזיה בשם טומפסון הציע 12 קריטריונים אותם ניתן למצוא בסדרת טלוויזיה הנחשבת לאיכותית: [סדרות אלה לא תמיד נחשבו פופולאריות. סדרת האיכות 'רצח מאדום לשחור' הורדה מהמסך רק מפני שלא צברה רייטינג, ולא מפני שלא הייתה טובה.]

להלן פירוט 12 הקריטריונים של טומפסון (מתוך הרצאתה של ד"ר עלינא ברנשטיין)
איך מבחינים באיכות? טעם אישי? איכות אובייקטיבית? מה נחשב איכותי  - קודם כל – לא רגיל.

1. חריגה מגבולות הז'אנר: הסדרה בלוז לכחולי המדים – הסדרות המשטרתיות לפניה עסקו בשאלה – מי עשה מה, תפיסת הפושע. הסדרה בלוז הייתה סדרת טלוויזיה ראשונה שכללה אלמנטים של כמעט אופרת סבון – חיים פרטיים של הדמויות, דמויות של שוטרים טובים ורעים. תערובת של מאפיינים של אופרת סבון וסדרה משטרתית. אפשר בכלל להתכחש לז'אנר – לשבור את המסגרות.

כל סדרה שמחפשת לעצמה תווית איכותית מחפשת לחדש. לגבי סקס והעיר – היו דעות מגוונות – החידוש הברור של הסדרה – 25 דקות. (עד עכשיו סדרה נמשכה 50 דקות) עם הרבה מעמדים אבסורדיים ומשעשעים בלי הפאנץ' ליין קולנועיות,  הרבה מאוד צילומי חוץ, טכניקות קולנועיות, ועדויות כמו דוקומנטאריות. (ראיונות עם אנשים ברחוב 'ניורקים'). ברמת התוכן – גיבורות נשים, מדברות באופן נטול מעצורים מוסריים, בטלוויזיה  האמריקאית – דבר שלא נראה כמוהו – גיבורה שמעשנת? אין סיגריות בטלוויזיה. בעקבות 'סקס והעיר' הפכו סדרות הטלוויזיה להיות בוטות יותר ומפורשות יותר בנושאי יחסי מין בין גיבורי הסדרה.

 2. לטלוויזיית איכות יש אילן יוחסין איכותי – תכניות דרמה טלוויזיוניות שנעשו על ידי אומנים שהמוניטין שלהם בא מעולם אחר בעלי שם – יחשבו איכותיים יותר. למשל – דיוויד לינץ' – טווין פיקס, בארי לווינסון – המפיק ויליד בולטימור – רצח מאדום לשחור, מייקל קריצ'טון – תסריטאי ER חיים בוזגלו, פלורנטין – איתן פוקס. סטיבן בוצ'קו מאז בלוז – כל סדרה שעשה נחשבה איכותית כולל NYPD . דיוויד אי קלי – אלי מקביל, סדרת העיר, הפרקליטים. בסקס והעיר ביימה את הפיילוט סוזן זיידלמן שביימה את סרט הקולנוע סוזן סוזן. צלם הסדרה – הצלם של הסרט הפסנטר. הדברים האלה עוזרים לסדרה להראות קולנועית. דרן סטאר – יוצר סקס והעיר – דווקא סותר את התיאוריה יצר את מלרוז פלייס, בברלי הילס, סדרות שהכניסו כסף. בסדרה כמו סקס והעיר, סופראנוס, לארי סנדרס – סדרות שנעשו ב- HBO – רשת כבלים שפתורה מלחצי המפרסמים, ולכן יכולה להרשות לעצמה להעיז. דברים שהתחילו ב- HBO הפכו אחר כך לחלק הקונצנזוס וזכו לשידור בתחנות הממוסדות.

3. טלוויזיה איכותית לפי טומפסון מושכת קהל איכותי – משכיל, דינאמי, צעיר, עירוני, קהל היעד המושך ביותר עבור המפרסמים – אותו קהל שצופה בסקס והיער (יותר מאפיין מקריטריון).

4. למרות המשיכה לקהל היעד הנכון – עדיין רוב יוצרי התכניות חייבים לעמוד מול רשתות השידור, לכן יש מלחמה רבה בין היוצרים – תסריטאי יוצר מול הרשת. לפעמים היוצרים מנצחים. היוצרים תלויים בחברה בדברים רבים – אם התכנית תשובץ בזמן טוב מבחינת הצפייה יש לה סיכוי להצליח וההיפך. (מול מה תשודר, בין מה למה תשודר.)

5. סיפור הסדרה רצח מאדום לשחור – דוגמה למאבק בין רייטינג לבין אומנות. יש מי שרואים בסדרה כסדרה הטובה ביותר בטלוויזיה בשנות ה- 90. (אבל הסדרה שודרה 7 עונות)

6. לטלוויזיה איכותית יש קבוצה גדולה של שחקנים (אנסמבל קאסט) – גיוון בדמויות שמאפשר עלילות שונות, ואפשרויות התחברות מגוונות לצופים. אנסמבל – קבוצת שחקנים, הציר המרכזי של השחקנים החוזרים גדול יותר. ב ER היו 27 דמויות קבועות. פרק בER עולה 13 מליון דולר!!

בסקס והעיר יש 4 דמויות, למרות שג'סיקה היא הגיבורה הראשית , יש 4 דמויות מזוויות שונות שמאפשרות נקודות מבט שונות.

7. לטלוויזיה איכותית יש זיכרון. בטלוויזיה היום הפרקים תמיד יתייחסו גם לעבר. הדמויות מתפתחות, משתנות, הפרטים יכולים לחזור כל הזמן. (רצח מאדום לשחור, מיסטר ביג)

8. טלוויזיה איכותית יוצרת עירוב של ז'אנרים. חשיפה לצפון – קושי בתיאור הסדרה – דרמה, מלודרמה, אנסמבל קומי – דרמה רפואית. כל הסדרות האיכותיות בשנות ה90 מערבבות ז'אנרים  קומדיה + דרמה (אלי מקביל)

9. טלוויזיה איכותית – מבוססת על בסיס ספרותי, תסריטאים טובים מאוד, כתיבה מורכבת יותר מאשר בטלוויזיה שגרתית. חוק וסדר עוברת גם לסדרת קורבנות, וסדרת לוויין שבה עיתונאי מסקר את התיקים של חוק וסדר.

דיוויד  אי. קלי הכניס לתוך אלי מקביל גיבורים מסדרה אחרת – הפרקליטים. (הדמות של בובי או'דונול מהסדרה פרקליטים שיתפה פעולה עם משרד הפרקליטים  של אלי מקביל)

10. טלוויזיה איכותית – בעלת מודעות עצמית – כמו בלשים בלילה – פניה אל המצלמה מודעות למדיום 'אנחנו יודעים שאנחנו יותר טובים'. העלאת נושאים שנויים במחלוקת – איידס, הפלות. נושאים שעולים בחברה – הפלייה בגלל גיל.

11. טלוויזיה איכותית שואפת לריאליזם. סקס והעיר נחשבת כמוצלחת – בגלל שהיא מתעדת מעמד חדש – רווקה מודרנית, שחצתה את גבול השלושים ומסתדרת מצוין. התייחסות לריאליזם, מציאות.

12. סדרות שיש בהן את כל ה- 11 זוכות לפרסים.

טומפסון כותב שסדרות איכותיות הופכות להיות דומות. מה שנחשב לאיכותי הופך אח"כ לז'אנר. קשה להגדיר איכותי.

התרבות הפופולארית מתייחסת לטקסטים שווים לכל נפש, אשר אינם דורשים ידע מעמיק או מיומנויות מיוחדות כדי להיות נצרכים ומוערכים על ידי הקהל.

ניתן לומר, כי דווקא סדרות איכות אינן מתייחסות אל ההיבט המאפיין את המלודרמות, והתרבות הפופולארית. המשחק נוטה לכיוון הריאליסטי, ולא למוגזם. מן הצופה נדרשת יכולת להעמיק, להבין משמעויות נסתרות, להסתמך על העבר. דווקא המלודרמה והתכניות הפופולאריות יהססו להתאפיין ב11 הקריטריונים שמנה טומפסון.

שימו לב!
בסיום יחידה זו עליכם:
להגדיר את מאפייני הז'אנר המלודרמתי
להגדיר את המושג "תרבות פופולארית"

 

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש