דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,414 כניסות לאתר
חדשות באמצעי התקשורת ההמוניים - פיקוח ושליטה (היבט צורני)

מאת: צחר-מלכה רונית. עריכה: מלמד אורלי

מהלך הלימוד
מטרות אופרטיביות
דרכי הוראה
הקדמה
מאמרי חובה
מאמרי רשות
כספי דן – תפקידה של תקשורת ההמונים
חיים יבין – סוכן התרבות השלטת – המרכיבים החזותיים הבסיסיים בעיצוב אולפן חדשות/ דן ערב
מתוך המערך של מנשה בן מאיר: פיקוח ושליטה
הפריים הראשי של מהדורת החדשות כסוכן של תרבות שלטת וערכים מובילים
"האם אלוף הפיקוד משחק טוב את תפקידו?" – דן ערב

מהלך הלימוד (עפ"י מתווה הפרק המתוקן בתוכנית הלימודים)
יחידה זו עוסקת בביקורת החדשות ובניתוחן מזווית המתמקדת באחד מתפקידיה החשובים של התקשורת: סיקור הסביבה. מילוי תפקיד זה, כך נטען, מקנה לאמצעי התקשורת את מעמד הפיקוח והשליטה על הסביבה ועל נמעני התקשורת- החברה.

החדשות ינותחו באספקט זה מנקודת מבט צורנית הנוגעת במימד החזותי, הקולי והמבני של הטקסט. כך לדוגמא ינותח עיצוב המסך בשידור החדשות. ראוי להתעכב על האופן שבו המרכיבים החזותיים של אולפן החדשות באים לידי ביטוי, לדוגמא בהופעתו של המגיש (המגישים), בחלל ובתפאורה ("חדר הבקרה"), בצבע ובתאורה.

כמו כן, ראוי להצביע על המימד הקונבנציונאלי של כתבת החדשות: הנרטיב הליניארי, הצגת המציאות כדרמה וכעימות בין צדדים וכסיפור אנושי. השידור מהשטח, שימוש בעדים, הדגשת המוטיב הטכנולוגי – כל אלה יוצגו כמנגנונים אפשריים של שליטה.

מטרות אופרטיביות
1. התלמיד יתאר וידגים כיצד מתפקדות החדשות כמנגנון של שליטה על תודעת הקהל.
2. התלמיד יזהה את המרכיבים החזותיים הבסיסיים בעיצוב אולפן החדשות.
3. התלמיד יזהה את המרכיבים הצורניים הקבועים בכתבת חדשות.

דרכי ההוראה
התלמיד ייחשף למהדורות חדשות שונות ויפנה את הדעת למרכיבים צורניים המתקשרים לרעיון השליטה באולפן החדשות ובכתבות שונות.

הקדמה
משדרי החדשות בטלוויזיה עברו תמורות משמעותיות בשנים האחרונות
. כניסתם של הערוצים המסחריים למעגל משדרי החדשות, בנוסף לערוץ הממלכתי יצרה תחרות והבדלים בין מהדורות החדשות.

כללי האתיקה המקובלים בקרב האנשים האמונים על הפקת החדשות על מנת שדיווחיהם יתפסו כאמינים הם:
הקפדה על ציטוטים ישירים מדבריו של הדובר, באופן שבו כל האחריות על הנאמר מוטלת על הדובר עצמו.
איזון בדיווח – הצגת הדעות השונות בכל נושא לדיון או ויכוח ציבורי, כך שהחדשות לא ישמשו כלי שופר בידי אחד הצדדים.
הבאת הוכחות מסייעות – לכל אמירה וטיעון מוסיפים את המקור או ההוכחה לאמיתותו.

הגם שלא ניכרים שינויים משמעותיים מבחינת הנושאים המסוקרים וסדרם הרי שקיימים הבדלים רבים בסגנון ההגשה ובמעטפת השידורים. בעוד ערוץ 1 נצמד למתכונת הותיקה, אולפן כחול ושמרני עם מגיש אחד ותיק (בבחינת הניסיון מדבר), הרי שערוצים 2 ו-10 יצרו מתכונת משופרת עדכנית וצבעונית השמה דגש רב, לא רק על התוכן כי אם גם על הצורה. במסגרת זו, בולט השימוש שנעשה במגיש ומגישה, במומחי תוכן המלווים את השידור ובהצגת העשייה השוטפת כחלק מהתפאורה.

בכל העולם לחדשות הטלוויזיה תפקיד תרבותי וכל האלמנטים הצורניים מצביעים על השקעה לצורך השגת שליטה במצב. במסגרת המרכיב האסתטי נהוג למנות את המימדים החזותי, הקולי והמבני של הטקסט, כמו גם את המרכיבים החזותיים של האולפן, הופעת המגיש, חדר הבקרה, התאורה, הצבע, השליט והמזוהה עם הז'אנר. כל המרכיבים הללו יפורטו ויוכיחו כי החדשות הינן מנגנון הומוגני בכל העולם.

לאחר שהתרשמנו מהניתוח האסתטי של מהדורות החדשות נתאר ונדגים את השימוש שנעשה בכך כמנגנון שליטה במצב, תוך הישענות על הביבליוגרפיה להלן:

מאמרי חובה:
כספי דן, תקשורת המונים (כרך א') האוניברסיטה הפתוחה – "תפקידיה של תקשורת המונים".
ערב דן, "חיים יבין סוכן התרבות השלטת", קמרה אובסקורה 96'.
ערב דן "האם אלוף הפיקוד משחק טוב את תפקידו?" קמרה אובסקורה 96'.

מאמרי רשות:
נהיר שירה, "והרי החדשות...", אינטרנט עכשיו, יולי 2001.
ויימן גבי ואיילת גורן, "הרצינות והרייטינג נפגשו באמצע הדרך", פנים מספר 16 2001.
כתבות שוטפות בעיתונות הכתובה על גווניה, יולי אוגוסט 2006.

מאמרו של לאסוול "המודל הבסיסי של תהליך התקשורת" 1948 מסווג את פעולות תקשורת ההמונים לשלושה תפקידים עיקריים:
סיקור הסביבה – (SURVEILLANCEׂ) איסוף והפצה של מידע על אישים, אירועים ותהליכים. תפקיד זה מתמלא בפורמט השכיח "החדשות" ומילוי תפקיד זה מקנה לאמצעי התקשורת את מעמד הפיקוח והשליטה על הסביבה ועל נמעני התקשורת – החברה.
תיאום או קישור – CORRELATION) ) צירוף של פיסות מידע והקשרן לאירועים רחבים יותר. תפקיד זה מתמלא בפורמט של פרשנות – מאמרי מערכת, ראיונות עם מומחים, פובליציסטיקה. ההבחנה בין סיקור ותיאום, מקבילה להבחנה בין ידיעות (NEWS) לבין דעות (VIEWS).
המשכיות – CULTURAL TRANSMISSION)) העברת מורשת התרבות מדור לדור, ביטוי לסמלים וערכי תרבות, אמצעי התקשורת כסוכני חברות ולעיתים כמלמדים ומחנכים. תפקיד זה מתמלא בפורמט של סרטים דוקומנטאריים, מדורים בעיתונות בנושאי היסטוריה, תרבות, ספרות וכד' – מה שאיננו אקטואליה לשמה. 

במרוצת השנים חלו שינויים בתקשורת ההמונים, דבר שהביא להוספת שני תפקידים:
בידור –  (ENTERTAINMENT) חלק מתפקיד ההמשכיות אולם גם כאמצעי להפגת מתחים אישיים וקבוצתיים. תפקיד זה מתמלא בפורמט המבוקש והפופולארי של סרטי המוסיקה והקולנוע, תוכניות הריאליטי ומדורי ההומור בעיתונות הכתובה.
גיוס – (MOBILIZATION) כחלק מתפקיד התיאום – בכוחה של התקשורת לטפח אינטרסים לאומיים וערכיים, לעצב דפוסי התנהגות בעתות מלחמה ומשבר. בעתות שגרה לגיוס תמיכה פוליטית בתקופת בחירות ו/או גיוס כלכלי במסע פרסום מסחרי. להבדיל מתפקיד התיאום, תפקיד הגיוס אינו מסתתר מאחורי אצטלה של פרשנות, אלא ניכרת הכוונה לתמרן את קהל היעד ולעצב את דעותיו. 

כספי דן – תפקידה של תקשורת ההמונים
בציבור רווחות דעות שונות לגבי תפקידי תקשורת ההמונים. במסגרת זו, תפקידיה הינם:
לשקף את המתרחש בחברה – בבחינת מראה המשקפת במדויק את התהליכים החברתיים. במיוחד רווחת דעה זו בחברה הישראלית בהתייחס לאמצעי השידור הממלכתיים. התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" נדרשת לפקוח עין על השלטון, לבקר אותו ולהתריע על מחדלים.
לתווך בין חלקים שונים באוכלוסיה, בייחוד בין המנהיגות הפוליטית לבין הציבור.
לבדר את קהל הצופים והקוראים.

תקשורת ההמונים ממלאת את כל התפקידים בפרט וביחד תוך חלוקת אחריות בין אמצעי התקשורת השונים, בהתאם לאפיון הפורמט ויתרונו היחסי. בעוד הטלוויזיה בשל מגוון האפשרויות הטכניות מתרכזת בבידור הרי שהרדיו בשל המיידיות שלו מתמקד בעיקר בתפקיד סיקור הסביבה. העיתון היומי לעומתו מתמקד בתפקיד התיאום בשל יכולתו להעמקה ולפרשנות בהשוואה למדיומים האלקטרוניים.

חיים יבין – סוכן התרבות השלטת – המרכיבים החזותיים הבסיסיים בעיצוב אולפן חדשות/ דן ערב
במאמר הנ"ל, מנתח דן ערב את עיצוב אולפן החדשות היומי על-פי המרכיבים החזותיים הבסיסיים. תמונת "מבט" הינה תמונה שגרתית – חוזרת על עצמה כפי שאנו רגילים לראותה מידי ערב ולכן לא מייחסים לה משמעות וייחודיות, להבדיל מתמונה הנחרתת בזיכרון, שמנציחה אירוע חד פעמי. השפעה של תמונה שגרתית שבה אנו מורגלים קשה להערכה ולביקורת משום שהנמען אינו מודע כי לדידו אין מדובר ב"תמונה חזקה". ההשפעה מצטברת ונובעת מריטואל של צפייה חוזרת ונשנית במהדורה מידי ערב. לכן קשה להעריך את עוצמת ההשפעה.

להבדיל מריטואל הצפייה, החדשות עצמן הן דינאמיות משתנות מעצם טבען, אך הפורמט של מהדורת החדשות זהה בכל העולם. לחזרה על הפורמט הצורני יש משמעות החורגת מהתוכן הספציפי.

גרמשי הדוגל בתורתו של מרכס התייחס באיטליה בשנות ה-20 למושג "האידיאולוגיה השלטת" לפיה מעבר למערכת סנקציות וחוקים היוצרים שליטה בחברה, יש מנגנון שליטה נוסף האידיאולוגיה ההגמונית – המוסכמות, הקונצנזוס, האמונות המשותפות והיצירה התרבותית. לפיכך השליטה נראית כדבר טבעי ומובן והשליטה מרצון מבוססת על הסכמת הנשלטים באמצעות מתווכים כמו עיתונאים המייצגים בעיני הציבור עולם ערכים וידע. ברי, כי בכך ניתן ייצוג ומנדט לשליטה לבעלי הכוח.

בסוף שנות ה-60 הוסיף מרקסיסט אחר, לואי אלתוסאר הצרפתי, את מושג ה"מנגנון האידיאולוגי". המנגנון האידיאולוגי הוא עוד אמצעי שליטה בו המדינה משתמשת. להבדיל ממנגנונים ישירים אחרים  של שליטה (כמו צבא, שליטה כלכלית באמצעי הייצור וכד'),  המנגנון האידיאולוגי הוא אמצעי שליטה סמוי מן העין, מתוחכם ועקיף. באמצעות כלי התקשורת הממלכתיים והמסחריים, מנחיל השלטון לנתיניו את האידיאולוגיה שלו. בדומה לכך, מהדורת החדשות בטלוויזיה הופכת להיות המנגנון להנחלת האידיאולוגיה השלטת.  המרכיבים הצורניים אסתטיים מהדורת החדשות משפיעים על הצופה.

מתוך המערך של מנשה בן מאיר: פיקוח ושליטה
כיצד מתבצעים הפיקוח והשליטה הלכה למעשה? דן ערב מסביר בשני מאמריו (ראה ביבליוגרפיה) ומבהיר שני מושגים העשויים לסייע לנו בהבנת התהליך. שניהם לקוחים מ"תיאורית ההגמוניה" (דן כספי חלק א' עמ' 74-73), שהיא אחת משלוש תיאוריות המסונפות לתפיסה הניאו-מרכסיסטית. מדובר בשני מושגים מרכזיים:

האחד הוא מבית מדרשו של אנטוניו גרמשי: "האידיאולוגיה השלטת" והשני מבית מדרשו של לואי אלתוסר "המנגנון האידיאולוגי". הטענה של גרמשי ואלתוסר היא, כי מעבר למנגנון המצוי של שליטה (מערכת חוקים ואכיפתם) מתקיים מנגנון שליטה נוסף הוא המנגנון של האידיאולוגיה השלטת המייצרת מצב שבו השליטה נראית כתופעה טבעית, מובנת, מוסכמת ומקובלת. תחזוק השיטה (זהו ההיבט של המנגנון האידיאולוגי)  הזו נמסר למתווכים: עיתונאים, למשל, הנתפסים על-ידי הציבור כמייצגי עולם ערכים וסוג של ידע שיש לו מעמד בלתי תלוי ובלתי מוטה, אך בעצם הם מנחילים את האידיאולוגיה השלטת מבלי שאיש יחוש בכך, אלא  אם  הצופה  מודע למנגנונים אלה.

אחד ממנגנוני השליטה האידיאולוגית, מסביר דן ערב, הוא בעיצוב אולפן החדשות. הוא מדגים תפיסה זו באמצעות דיון במבנה אולפן חדשות של ערוץ 1: עיצוב מאורגן של החלל, סמכותיות המנחה, הצבעים תכלת-אפור, הגיאומטריה הריבועית, השעון, תחושת "הספירה לאחור" - סולם אלמנטים המצביעים על השקעה מתוכננת ומובנית לצורך השגת שליטה. יוצא, אפוא, כי "הפריים" הראשי של "מבט" הוא סוכן סמוי של תרבות שלטת, של ערכים מובילים.

השימוש בדיוקן ב"מבט" הוא פן נוסף בתיאור מנגנוני השליטה האידיאולוגיים. מדובר במנגנון המחזק את התפיסות הקיימות ואת האידיאולוגיה השלטת על-ידי יצירת מצב המבנה אשליית-מציאות ובו-בזמן בונה יחס בלתי ביקורתי כלפי  אשליית המציאות אצל הצופה.

מומלץ לקרוא במערך גם על אפקט קולשוב ותפקידו בהבניית אשליית המציאות החדשותית. להלן הקישור: http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/frm_lemidaA.htm

כך, לדוגמא במלחמת לבנון השנייה, ניתנה חשיבות עצומה למרכיבים הצורניים במהדורות החדשות, בראש ובראשונה בערוצים המסחריים , אך גם בערוץ הממלכתי.   משהבינו כל הערוצים כי המלחמה נמשכת, עברו המגישים והכתבים לשדר מאולפנים חיצוניים, בזירות העימות, כחלק מההזדהות עם העורף המופגז, אך לא פחות חשוב מכך, בניסיון לחפש תמונות אטרקטיביות לשידור החי. לתפאורה של האולפן החיצוני (רוחות, חושך, אורות, קולות נפץ, הבזקים של פצצות שמתפוצצות וכד'), היה תפקיד משמעותי בהקניית התחושה כי ישראל מנהלת מלחמה, לצופים הנמצאים מחוץ לטווח הטילים. 

מנגד, גם בצד השני (האויב) בלטה החשיבות שהוא מקנה לאמצעים האסתטיים בשידוריו. כך, לדוגמא, בנאומו השני, נסראללה נאם ישירות ממקום מחבואו אי שם במעמקי ביירות. להבדיל מנאומיו האחרים, בהם נסראללה נאם מאולפנים מסודרים, כאשר ברקע דגל חיזבאללה  ותמונות מלבנון, בנאומו השני בלט האולפן המאולתר, התאורה העמומה, זווית הצילום היחידה, היעדר האיפור, מה שהקנה לצופה את התחושה שנסראללה נמצא במשבר ומרגיש שלמרות היעדר התנאים הוא חייב להמשיך ולשדר במטרה לשמור על מוראל אנשיו..  לאחר מכן הקפיד נסראללה לנאום מתוך אולפן מסודר ולא מאולתר.

יש להבין  את התפקיד (פונקציה) של חדשות הטלוויזיה על רקע ההתפתחות  ערוצי חדשות דיגיטאליים באינטרנט ובעיתונות המקוונת המספקים עדכוני חדשות 24 שעות ביממה. בישראל, שיעורי הצפייה בתוכניות חדשות ואקטואליה גבוהים ויציבים, וכל ערוץ חדשות הוא מקור השפעה עצום מאחר שהוא קובע את סדר היום הציבורי. פורמט החדשות אינו ממלא רק את תפקיד סיקור הסביבה בהוספת מידע בלבד, אלא החדשות מבדרות ומשעשעות (אינפוטיינמנט). כיום בעידן שבו למניעים כלכליים ורייטינג יש חשיבות מכרעת, גם החדשות נאלצות לספק את הסחורה הבידורית.

הגדיל לעשות אתר החדשות YNET (כפי שפורסם בעיתון "הארץ", 10/10/06) המתכנן לשדר מהדורות חדשות יומיות בווידיאו, עובדה המצביעה על תחרות עתידית ישירה בחברות החדשות של ערוץ 2 ו-10 הנחשבות למהדורות החדשות היחידות במדיה המסחריים. באופן זה יהפכו מהדורות החדשות בטלוויזיה לפחות רלוונטיות. התמריצים לכך הם דרישת הקהל לפתרונות וידאו חדשותיים עוד במהלך היום, והתחרות על תקציבי הפרסום באינטרנט שכן כוחן של פרסומות הווידיאו באינטרנט נמצא במגמת עליה.

החדשות אם כן, הן חלק מתפיסת עולם קפיטליסטית.

תרגיל
צפייה בקטע ממהדורת החדשות במהלך המלחמה. התייחס לנקודות הבאות:

  1. מיהו האדם הדומיננטי בעיצוב הדיווח החדשותי? יש להתייחס לנקודות הבאות: זמן מסך של הופעת הדמות, מאיזה זווית צילום וסוגי שוטים היא מצולמת וכד' (תשובה באופן גלוי האדם הדומיננטי – מגיש החדשות,  הכתב, באופן סמוי העורך, וgate keepers  לסוגיהם.)
  2. מהו הגורם המשמעותי בעיצוב החדשות? (תשובה – הזמן. לוח זמנים צפוף המשקף אילוץ שמייצרי החדשות נדרשים לעמוד בו כדי "לספק את הסחורה").
  3. אילו ערכים חושף הקטע?. (תשובה – החדשות מסייעות בהנחלת ערכים – אהבת המולדת, קדושת החיים טוהר הנשק, רעות וכד', מיתוסים מכוננים ואידיאולוגיה שלטת בחברה הנידונה ובנמעניה.)

הפריים הראשי של מהדורת החדשות כסוכן של תרבות שלטת וערכים מובילים
כעת נתייחס לפריים המכונן ולניתוח סמיוטי אסתטי של הפריים במהדורת החדשות. בכדי להוכיח כי מדובר בקודים, בקונבנציות, במערכת סימנים מוסכמת וקבועה נקרין מהדורת חדשות מתרבות אחרת. מה נראה על המסך?

עיצוב החלל – מסודר מאורגן, מסמן שליטה במצב. תפאורת האולפן כחדר מלחמה מודרני, מרכז שליטה שאליו מתנקזות הידיעות, ברקע מפה שקופה של העולם, מסכי פלזמה, בקצה העליון לוגו של הערוץ, הצבע השליט כחול – תכלת אפור –אופייני לסגנון היי טק, צבעים שעוברים טוב מסך, בעלי תפקיד מרגיע וקר המעניקים תחושה של איפוק ודיוק.

אולפן החדשות מעוצב מצד אחד כתחום מרוחק מהצופה אך מאידך בעלי דרגת שכנוע גבוהה. הוא משדר אמינות ומדעיות. אלמנט נוסף ומשמעותי ביותר – המגיש מופיע בלבוש מעונב ושמרני והמגישה בלבוש אלגנטי, מציגים בקול סמכותי ומאופק גרסה מוסכמת של החדשות. המגישים במרכז הפריים מישירים מבט אל הצופה מייצגים שליטה במצב וסמכותיות. את דבריהם מאשש מידע ממקורות מצולמים המבססים את מהימנות המידע בעיני הצופה (לעיתים ברקע הפריים תכונה של אנשי הבקרה בעבודה).

הרקע של מרכז שליטה אמיתי, מעלה אסוציאציות למקבילות קולנועיות וטלוויזיוניות כמו מרכז השליטה של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א, מסע בין כוכבים.  זה מעורר אצל הצופה מחשבות על העוצמה והחשיבות של הדברים המתנהלים באולפן. הרקע אם כן, מקרין כובד ראש וחשיבות למצב ומעניק משנה תוקף למגיש המהדורה.

זאת ועוד, אלמנט הגיאומטריה "ריבועיות" בפריים, וריבוי קווים ישרים המבטאים ענייניות וטוהר, מרחקים קבועים, בריהוט וברקע אף הם מהווים ביטוי חזותי לעיצוב אולפן החדשות. אין בפריים כל התייחסות לנוף, לשעת היום, ובמסווה של שינוי התכנים היומיומי הפריים אינו משתנה "ואומר את עצמו".

מוסד החדשות הוא המצאה תרבותית המשדרת סוג של שליטה במצב. המסגרות האסתטיות וכל האמצעים שהוזכרו מתגייסים על מנת להעביר תחושה ברורה וחזקה של שליטה במצב. המפה, החלל, מסכי הטלוויזיה, התכונה של אנשי הבקרה ברקע, המגישים הצבעים השליטים – כל אלה מצביעים על השקעה לצורך השגת שליטה. מכאן מקומן של החדשות בחברה ובפרט מקומן ותפקידן התרבותי של חדשות הטלוויזיה, הוא לספק בזכות כל הטכנולוגיה שצוינה לעיל, את תמונת האמת של הצופה, לרכז את המידע ולנתבו הלאה. האמת, מאמין הצופה, נמצאת כאן בחדשות הטלוויזיה. והרי למעשה מדובר באשליה שמספקת הטלוויזיה. החדשות כמערכת המספקת מידע בדוק, ודאי, מוסמך יודעת כל על הערכים הנכונים השולטים. תפקיד תרבותי זה בולט, בעיקר בעיתות משבר.

החדשות כמנגנון שליטה והשפעה על תודעת הצופה: שידורי מלחמת לבנון השנייה כדוגמה מלחמת לבנון השנייה התאפיינה בכך שבמקביל לזירת הלחימה המבצעית התקיימה לה זירת לחימה נוספת – הזירה התקשורתית. אמצעי בולט לטובת העניין היה המדיום הטלוויזיוני שהביא בזמן אמת ("אולפנים פתוחים") את התמונות לבתי הצופים בעורף ולחיילים בחזית. לכך מצטרפים, כמובן המדיום העיתונאי (המשרת לא פעם את הערוצים המסחריים הרלוונטיים שכן מדובר בבעלי אינטרסים זהים) ו הרדיופוני.

המרדף אחר הכותרת, הרצון להביא את המומחים הגדולים בתחום, הרצון להעביר ביקורת ולהכתיב את קצב הלחימה ומחול השדים שהתפתח בסיום הלחימה, כל אלה הינם תוצרים של תהליכי סינון ועריכה שהפעילו הצוותים המקצועיים האחראים על כל אחת ממהדורות החדשות.

תהליכי הבחירה נובעים משיקולים מקצועיים, כלכליים, אידיאולוגיים ומן הגורם האנושי. בכל המהדורות האייטמים התקשורתיים עסקו באותו נושא, אולם דרך ההצגה, הפרשנות והאמצעים האסתטיים משווים לכל אחד מהם דימוי אחר. כך, לדוגמא:
א. בעוד בערוץ ה-2 הקפידו לפנות לקונצנזוס הציבורי, ולקחת על עצמם את תפקיד ה-"מגייס". במסגרת זו, תיאור מהלכי הלחימה התבצע מנקודת מבטם של  הקברניטים הצבאיים והמדיניים ובלטה הכוונה לתמרן את דעת הקהל ולעצב את דעותיו בהתאם. לצורך כך נעשה שימוש באולפן מתקדם עם אמצעים טכנולוגיים רבים ואילוסטרציות המסבירות את מהלכי הקרב. בנוסף בכל הדיונים שהתפתחו באולפן שולבו מומחים ידועי שם, שחיזקו בדרך כלל את עמדות הקברניטים (גם אם לעיתים הביעו ביקורת).
ב. מנגד, ערוץ 10 לקח על עצמו את תפקיד ה-"מתאם"  בשם "כלב השמירה של הדמוקרטיה". לצורך כך, כתביו ופרשניו אספו פיסות מידע, חיברו אותם להקשר הרחב יותר ויצרו תמונת מצב נהירה לצופים, ממנה נוצר הרושם כי ניתן היה לפעול אחרת (פחות NEWS ויותר VIEWS).
ג. ערוץ 1 לעומתם ניסה לשוות למהדורותיו צביון ממלכתי, אולם לא פעם ניכר כי הוא נגרר לנפתולי הביקורת ולו כחלק ממלחמת הרייטינג, במטרה למשוך יותר ויותר צופים.

תרגיל
1. צפו במהדורות החדשות של ערוץ 2, ערוץ 10 ורשת CNN באחד מימי הלחימה (בתקופה שבין 12 יולי ל-12 אוגוסט) וערכו השוואה בין שלוש המהדורות לפי הפרמטרים הבאים: נושאי האייטמים, סדר הופעתם, הופעת המגיש, הזמן המושקע בכל אחד מהאייטמים, שימוש באמצעים ויזואליים (תוכנות מחשב, מפות וכד') הרקע, הצבע והתפאורה השולטים באולפן. (הערה: אפשר ליישם משימה זו גם על ניתוח אירוע השוואתי כלשהו  אחר בשלושת הערוצים הנ"ל).
2. הכינו "תעודת זהות" לכל מהדורה והציגו את  מסקנותיכם מתוך ההשוואה.
3. האם לדעתכם היו שיקולי ברירה דומים ו/או שונים לשלוש המהדורות? נמקו תשובתכם באמצעות התייחסות לשיקולים אידיאולוגיים ומקצועיים.

מסקנות לבירור (תוך ציון ממצאי התלמידים על הלוח לאחר הצפייה במהדורות)
א. לחדשות אין כיום תפקיד בלבדי של סיקור הסביבה (NEWS), אם כי יש להן השפעה על תודעת הצופה כפועל יוצא מעמדת העורכים. הן מהוות גם כלי בידורי.
ב. למרכיבים הצורניים תפקיד מרכזי בהעברת המסרים – הופעת המגיש, מיקומו על הסט, החלל והתפאורה, הצבע השליט – כל הפרמטרים הללו קשורים לעיצוב המסך באולפן בדומה למערך בקרה משדר מסר של פיקוח על המידע ושליטה על הסביבה. המימדים הינם קונבנציונאליים וקיימים בכל התרבויות והשפות.
ג. המרכיבים הצורניים דינאמיים ומותאמים להעברת המסר – אמנם מידי פעם ההעדפה הינה לוותר על הקדמה והחדשנות של האולפן ולשדר מהשטח (האמינות שבהבאת החדשות מהשטח), אולם רוב המהדורות משודרות מאולפנים הדומים לערוצי מוסיקה כשברקע גרפיקה קופצנית, מסכים וכתבות קצביות בנושאי בידור סביבה וטכנולוגיה.
ד. ככל שנעשה יותר ויותר שימוש במרכיבים צורניים כך נסדקת מהדורת החדשות הקלאסית. (אולפנים פתוחים, תוכניות תחקירים המהוות פלטפורמה חלופית למהדורות החדשות- דוגמת התוכנית "עובדה" של אילנה דיין ששידרה במהלך המלחמה את כתבתו של איתי אנגל שהצטרף ליחידה לוחמת בלבנון - חדשות נטו).

לסיכום
קיימים מרכיבים צורניים קבועים בכתבת החדשות. החדשות גורמות לחיזוק תחושת הביטחון, משמשות כעוגן עבור הצופים בעיתות משברים ופיגועים. הביטחון נובע ממבנה המהדורה ולא רק מתוכנה. אמנם תמונת היום היא תמונה קודרת של המלחמה, אך המעבר לפתיח הגראפי, המוסיקה המלווה את התמונות (פס קול המוכן מבעוד מועד לתקופת המלחמה) והמגיש הישוב כתמיד באולפן – כל אלה אלמנטים מרגיעים. גם בימים קשים של כאוס, החדשות הן גורם מלכד ומתגייסות למאמץ עליון של שמירה על יציבות והמשך המצב הקיים. החדשות מתפקדות באותה השעה, באותו סגנון חזותי, אותן מסגרות דיווח שגרתיות של שידור מהשטח, שימוש בעדים, הצגת הסיפור האנושי מאחורי הדרמה.

לכתבת החדשות מימד קונבנציונאלי : היא משודרת באופן ליניארי. הנרטיב הליניארי הוא נרטיב של השולט, של המספר הכול יודע הקובע את הסדר ואת המיקום של האירוע. הסדר חשוב יותר מהתוכן שכן גם הסדר מהווה מנגנון של שליטה.

השימוש בעדי ראיה בעל חשיבות בשיח התרבותי שכן בחדשות העדים הם בעלי הסמכות כי היו במקום האירוע וחוו אותו ממקור ראשון. זאת, להבדיל מעיתונאי המסקר את האירועים מנקודת מבט מגמתית. יחד עם זאת, גם בעדות ממקור ראשון (של עדי ראיה) שאינה מלווה בשידורי LIVE יש להטיל ספק, שכן סביר כי העד מקצין את עוצמת החוויה.

מסקנה מניתוח המהדורות השונות: לכתבות יש קודים סמיוטיים צורניים. כל הכתבות מהמלחמה מסתיימות בשגרה והחיים חוזרים למסלולם. לכתבה תפקידים חברתיים – החיים חייבים להמשיך ובכל סוף יש משום התחלה חדשה. בנוסף, אם ברוב רובה של המהדורה תידון המלחמה הקשה והשלכותיה, בסיומה תמיד תופיע תחזית מזג האוויר והמגיש בשפת הגוף שלו וברטוריקה ישדר בסמכותיות וברציונאליות והטון יוותר כשהיה.

לכתבה יש גם ערך פוליטי שיש לגביו ניגודיות, קוטביות, המציאות מוצגת כדרמה וכעימות בין שני צדדים בשל אילוצי המדיום הטלוויזיוני להפוך כל אירוע לסיפור שיש לגביו קונפליקט.

"האם אלוף הפיקוד משחק טוב את תפקידו?" – דן ערב
(תודה לנריה אבי ישר על תרומתו לעריכת סיכום המאמר)
במאמרו: האם אלוף הפיקוד "משחק" טוב את התפקיד? (עיתון קמרה אובסקורה בית הספר לאומנות, גיליון מס' 2, יולי 96), מנתח דן ערב את אופן הצגתן של דמויות בעלות תפקידים שונים במהדורת מבט לחדשות. בעקבות הניתוח הוא מגיע למסקנות הבאות:
>הדיוקן שאתה רואה ב"מבט" הינו בהכרח מניפולציה.
>הצילום של "מבט" משרת את השלטון ואת באי כוחו.
>הצילום של "מבט" אינו מאפשר ל"אחר" להיות אדם פרטי.
>הצילום של "מבט" קובע את יומן-הרגשות שלך, כשהוא מציג פיגוע, משפחה אבלה, או "אלוף פיקוד מנחם אבלים".

למאמר מספר הנחות מוצא:
ההנחה הראשונה היא שלעריכה, להקשר, לאמצעים קולנועיים שונים יש כוח שבונה משמעות במקביל, ולפעמים בסתירה, למשמעות האפשרית של הדיוקן כשלעצמו.

ההנחה השנייה היא שיש ערך לניתוח תמונת האיש (הדיוקן) במנותק  מיתר מרכיבי ההקשר ומאמצעי העיצוב הקולנועיים (עריכה, מוזיקה וכד'). כי עיצוב הדיוקן עשוי לגלות משהו שאמצעי הביטוי הקולנועיים האחרים, כגון: עריכה, מטשטשים ומסתירים.

המדיום הטלוויזיוני הוא מדיום שנתפש על-ידי הצופה כריאליסטי (כמשקף מציאות). דומה שהצפייה בתמונת הדיוקן בכתבת החדשות צופנת בחובה תמיד איזושהי סתירה.  מחד, אשליית הטבעיות של הדיוקן במבט; שפע צילומי הדיוקן מחזק את אשליית האינטימיות של המדיום הטלוויזיוני. לדיוקן הטלוויזיוני, ואחת היא אם מדובר באדם מוכר ומפורסם או באלמוני, מייחס הצופה דרגת קרבה ואמינות גבוהים. המדיום, בהביאו את הדיוקן לביתנו, מדי ערב במיידיות, בפירוט רב ובגודל טבעי- כופה עלינו את ההרגשה, כי אנחנו מכירים את האיש היכרות קרובה. עוד ועוד דיוקנים עשויים ליצור בנאליזציה של המציאות: אנו מייחסים לפנים שבתוך הפריים "התנהגות טבעית" ומאמינים, כי הם חלק מהמציאות עצמה. אם כן, הקלוז-אפ, צילום הדיוקן, עוזר מאוד ביצירת אשליית-המציאות ובבניית יחס בלתי ביקורתי אליה. מכאן, קצר המרחק לזיהוי תמונת הדיוקן עם ה"אמת".

אנחנו מאמינים למה שאנחנו רואים ומאמינים, שבצילומי הפנים ניתן לגלות את האמת, את הסוד העמוק של הנפש. רגילים אנו להאמין, כי "הפנים לא משקרות". ריבוי קלוז-אפים, ריבוי צילומי פנים, תורם כמובן לדרגת השכנוע הגבוהה של המדיום הטלוויזיוני. לא זו בלבד שראינו בעינינו, אלא שראינו את הפנים עצמם, אנו מבטיחים לעצמנו וממשיכים הלאה, משוכנעים כי חווינו חוויה שאין אמינה ממנה. במובן זה, משמש הקלוז אפ מכשיר הרדמה נוסף המטשטש את הגבולות בין המציאות לבין האמת של הצופה.

מנגד, לדיוקן תמיד ישנו תפקיד. לצופה ברור, כי הדיוקן מופיע על המסך רק מכיוון שהוא מייצג צד מסוים, דעה מסוימת, גיבור מסוים באירוע הנדון. הדיוקן מייצג את התפקיד הטלוויזיוני שנועד לאיש. תפקידו של האיש הוא תמיד במובן הפונקציה שהוא ממלא בסיפור והמיצוב שלו בתוך מערך הגיבורים.

הדיוקן, כחלק מהסיפור החדשותי, מבקש להעביר אינפורמציה וליצור יחס לנושא. היענותו של הצופה לחוויית הצפייה, לעומת זאת, מתרחשת רובה ככולה ברמת הצורה. אנו מתבוננים באלוף הפיקוד, ושואלים את עצמנו: האם הוא "אמין"? האם הוא "משחק" טוב את התפקיד? האם הוא מרגש בהופעה? האם יש לו "נוכחות"? האם מילא את ציפיותינו?

המאמר מאפיין שלושה סוגי דיוקנים נפוצים במבט לחדשות, כאשר כל דיוקן ממלא תפקיד אחר ומוצג תוך שימוש שונה וייחודי במאפייני השפה החזותית. ערב מזהה שלושה דפוסי עיצוב של דיוקנים: הדיוקן הטבעי האופייני להצגת אנשי חוק וסדר, דיוקן הקורבן ודיוקן ה"אחר".

דיוקן טבעי - באלו אמצעים מעוצב אלוף הפיקוד? דיוקנו של האלוף ממלא את המסך, הוא חמוש בכומתה, נחוש ומישיר מבט. מצולם באור יום בוהק, בחוץ, בשטח, במקומו הטבעי. כמה אנשים מקיפים אותו, אחד מהם מקשיב בעניין לדבריו בעומק הפריים. כל  אלו מעצימים את עוצמתו הפיזית והמוסרית ואת סמכותו ואמינותו  של אלוף הפיקוד ושל המערכת אותה הוא מייצג.

דיוקן הקורבן – הדיוקן של זה ש"שילם את המחיר הנורא מכל", נפוץ בצילומי לוויות חיילים. מדגיש את ההיבטים הרגשיים של ההורים השכולים. יש שימוש בצילום תקריב קיצוני, המבליט את הרגשות של הדמות, פעמים רבות הדמות ממררות בבכי, מייצר הזדהות ותחושת קירבה פיזית עמוקה לדמות. אך  אנו רואים בעומק הפריים את המשפחה והחברים התומכים. האבל הוא קולקטיבי.

בבתי האבלים, הצילום קצת אחר. מקפידים על תאורה רכה, לא בוטה, המתאימה לכאב. מדובר בדיוקן המשרה כובד ראש ומכובדות, וכן כופה סדר וניקיון, ויותר מכל-השלמה. השלמה, כי אולי צריך כבר לעבור הלאה, אל הכתבה הבאה, אל הדיוקן הבא, ויש להשכיח את הדרמה שזה עתה נוצרה. לכן, מסתיימת הכתבה, ברוב המקרים, בראיון. ראיון המעיד בתוכנו ובצורתו על שיבה למסלול החיים.  האם השכולה  מצולמת בפנים הבית, לעיתים ביחד עם בעלה .היא יושבת ופניה ענייניות. הצילום בזווית מעט נמוכה, מקנה לה חוזק.

דיוקן "האחר" - דיוקן האחר הוא דיוקן מזן מיוחד. ה"אחר" הוא אויב השיטה מבית או מחוץ. ל"אחר" אין פנים פרטיות ולכן הוא לעולם לא יצולם מקרוב. דיוקן הערבי, למשל, הוא כמעט תמיד  דיוקן של קבוצה.

כמה מאפיינים יש לו, לצילום דיוקן זה. ראשית, טשטוש מסוים של הדמות הראשית בפריים. הדמות הראשית יכולה, לפיכך, להיות כל אחד. הרבה אי סדר מאפיין את הדיוקן הזה, הבא לידי ביטוי ברקע, בגודש האנשים בפריים, בקומפוזיציה, בהופעה חיצונית חריגה שאינה הולמת הופעה בטלוויזיה. שמו של ה"אחר" אולי מופיע, אך תפקידו- לעתים נדירות. הנה, תמונת הערבי בן הכפר העוין. הוא מנופף בידיו. הוא מביט אל מעבר לכתפו של הצלם. והנה, אחד ממנהיגי הרשות שמנגד. צילום מרוחק, דיוקן אדיש (למרות האיום הברור שבדבריו).

כך, באמצעים פשוטים ביותר, מהווה הדיוקן "הטבעי" בטלוויזיה- מניפולציה. אנחנו כבר מתרגלים לזהות את התמונה הסטנדרטית כטבעית, והרי אין כל דבר טבעי בה. התערבות ומניפולציה. טכנולוגיה, תרבות ואידיאולוגיה נתונה- משמשים בה בערבוביה. הדיוקן מהווה, בעצם, עוד מוצר תרבות ומאפשר מתן ביטוי לערכים משותפים בחברה.

שאלת עיצוב הדיוקן הטלוויזיוני קשורה קשר הדוק לעיקרון האיזון בתקשורת. וכאן ראוי לשאול: האם כלל ניתן לאזן בין דיוקנאות? האם ניתן לדאוג כי כל האלמנטים הבונים משמעות יהיו שווים? הבעת פנים? זווית המצלמה? הרקע? ומה לגבי מספר האנשים בפריים? האם ניתן לאזן ביניהם? האם זה כלל חשוב? אם כן, אלה האלמנטים המכריעים. כך יוצא, שהצגת "הצד השני" בסיפור מסוים הינה, במקרים רבים, עלה תאנה שהטלוויזיה מתכסה בו. לעתים, דווקא משום ההקפדה על הצגת "שני הצדדים" גדל העיוות. איזון פשוט-  שמסתפק ב"הבאת" הצד השני, ואיננו מעמיד את הטיפול בדיוקן המצולם במרכזו- איננו איזון אמיתי. הצגה כזו יותר משהיא מאזנת, הרי היא מחזקת תפיסות קיימות ואידיאולוגיה שלטת.

תרגיל
1.
צפה במהדורות החדשות של ערוץ 10,ערוץ 22 וערוץ 1. הדגם את שלושת סוגי צילומי הדיוקן:
 א. דיוקן "טבעי".
ב.  דיוקן "הקורבן".
ג.  דיוקן "האחר".

2. השווה בין המאפיינים הצורניים  של שלושת הדיוקנאות.
 
3. מהי המסקנה אליה הגעת באשר לתפקיד הדיוקן הטלוויזיוני ובמסגרתו להיבט הצורני ולאסתטיקה המלווה את הכתבות?

4. מה מאפשר הדיוקן ואת מי הוא משרת?

לסיכום  - הדיוקן הטבעי, בחדשות הטלוויזיה הינו בהכרח מניפולציה שמעורבים בה טכנולוגיה, תרבות ואידיאולוגיה נתונה. הדיוקן מהווה מוצר תרבות ומאפשר מתן ביטוי לערכים משותפים בחברה. שאלת עיצוב הדיוקן קשורה לעקרון האיזון  בתקשורת. אולם האם ניתן לאזן בין דיוקנאות? ליצור שוויון בין האלמנטים? לעיתים דווקא הניסיון לשמור על איזון אמיתי רק מחזק תפיסות קיימות ואידיאולוגיה שלטת. "צילום המציאות" הוא פריזמה שעברה סינון עריכה ונוצרה מחדש על המסך כאשר במרכזה מרכיב ה"דיוקן הטלוויזיוני".






גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש