דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,920 כניסות לאתר
סיכום מאמרו של יצחק רועה - "הכול סיפורים והאגדה על "רק העובדות"

מאת: בן מאיר מנשה

מיפוי הנושא
ברמת התלמיד
הגדרת מושגים
ברמת המורה
>מטרות אופרטיביות
>דרכי הוראה

קישורים
ביבליוגרפיה

מיפוי הנושא:
א. האדם הוא יצור הסוקר את סביבתו הקרובה והרחוקה. זהו מעשה הנובע מצרכים שונים שרובם קשורים ברצון להבין, להתמצא, לארגן את הסביבה, לחפש משמעות לשרוד. במהלך ההיסטוריה הביאו שינויים טכנולוגיים לפיתוחן של טכניקות איסוף וסיקור מידע מגוונות. טכנולוגיות אלה הגדירו בכל פעם מחדש את סביבתו של האדם ואת הגדרת המקום שלו עצמו. הגדרות אלה ביטאו תפיסות שונות של המציאות הסובבת.

שתי הגדרות בסיסיות הסתמנו. האחת גרסה: הטכנולוגיה מסייעת לשקף את האמת שבמציאות והשנייה גרסה: הטכנולוגיה מעצבת ע"פ טעמה את "האמת" הנובעת מן המציאות. ויכוח ישן זה בין "שיקוף" ל"עיצוב" (תיאורית המראה לעומת התיאוריה הטכנולוגית) מגיע לשיאו כשמדובר בחדשות, מכיוון שע"פ המוסכמה המקובלת החדשות מחויבות לשיקוף המציאות.

ב. התייחסות כוללת לנושא תקשורת ומציאות נעשה בפרק הראשון של התכנית (תשתיות) בו זוהו שלש גישות לבחינת הקשר בין "מדיה" ל"מציאות":
א. תיאורית המראה. ב. התיאוריה הטכנולוגית ג. התיאוריה האקולוגית.

לכל אחת מן התיאוריות יש אמירה ביחס למעמד "האמת". בתיאוריות המראה יש "אמת" חיצונית-אובייקטיבית, בתיאוריה הטכנולוגית "האמת" מעוצבת ע"י המדיה ובתיאוריה האקולוגית - "האמת" טמונה אצל כל צופה וצופה.

ג. השאלה המרכזית הנשאלת במאמרו של יצחק רועה היא מהו מעמד ה"אמת", בסיקור החדשותי. והתשובה הנחרצת של רועה היא כי אין "אמת" בסיקור החדשותי ו"הדברים אינם מדברים בעד עצמם" ואין "דברים כהווייתם" ואין "ניכרים דברי אמת", יש אסטרטגיה תקשורתית או רטוריקה המבקשות ליצור רושם של "ממשות", של מסירת עובדות ללא התערבות העיתונאי שהוא מצויד לכאורה, בשפה שקופה וניטרלית. טענת יצחק רועה: להד"ם! לטענתו אין כל הבדל (משמעותי) בין סיקורי חדשות לבין יתר הסיפורים. לפיכך "הכול סיפורים". יתר על כן: הכול סיפורים ישנים המתפקדים כמשל ובנויים על מיתוסים ומפיקים תבניות נושאות משמעות.
מבחינה זו לגישתו של יצחק רועה יש זיקה לתיאוריה השלישית היא הגישה האקולוגית.

 ברמת התלמיד
1. סיכום המאמר: יצחק רועה - "הכול סיפורים והאגדה על "רק העובדות". עיקר מאמרו של יצחק רועה עוסק בטענה כי ידיעות, חדשות, כתבות וכו' הם סיפורים, והעיתונאים הם "מספרי סיפורים" מכאן ביטויים המעריכים דיווח חדשותי במושגים של "סיפור מצוין" או "סיפור חלש" - מושגים המוכרים מעולם הספרות. הכול מתחיל מן השפה. רועה טוען כנקודת מוצא בדיונו כי במציאות התקשורתית (כמו במציאות בכלל) השפה אינה שקופה כאילו הייתה אמצעי ניטרלי בלבד. אף שיש מתח קבוע בין "שקיפותה" של השפה ל"אטימותה" של השפה היא במהותה "מתערבת" "נוכחת" ו"מתווכת". (כפי שמצהיר הניו-ז'ורנאליזם במופגן כי אין שפה שקופה ואין מידע שקוף). טענתו של רועה כי השפה יודעת ל"העמיד פנים" כאילו היא ניטרלית ופסיבית וכאילו אינה מתערבת בתוכן הדברים וכאילו אינה משתפת בתהליכי תקשורת על מרכיביהם: האינטרס, השכנוע והאידיאולוגיה הכרוכים בהם תמיד. מכאן שהאידיאל או הסיסמא "לתת לדברים לדבר בעד עצמם" או "דברים כהווייתם" או "ניכרים דברי אמת" מטעים ובעצם הם חלק מאסטרטגיה תקשורתית או רטוריקה המבקשות ליצור "רושם של אמת" "רושם של ממשות", של מסירת העובדות, של אי התערבות המספר-העיתונאי.

יצחק רועה מודע לאמונה התמימה של העיתונאים הנוהגים כ"קהילת מאמינים" בנורמות המקובלות עליהם ובקונוונציות הסיקור המגלמות את "תפיסת התפקיד" שלהם. יוצא, אפוא שהסיקור העיתונאי הוא מוצר של ה"אדם המספר" ומעשהו כמעשה הסופר. ומכאן שאין הבדל מהותי בין סיפורים על הממשי או שהם פרי הדמיון או סיפורים שהם פרי התשוקה, הרצון או הגעגוע. סיפורי הממשות שכותבים עיתונאים הם קונסטרוקציות של משמעות.

כמו סיפורים אחרים, סיפורי הממשות בונים תבניות נושאות משמעות היוצרות הד תרבותי באזני הקהל הנמען וממקמים את הסיקורים בתוך מערכת ערכית ומוסרית. וכמו שאר הסיפורים גם סיפורי הממשות מחוברים למסורות-סיפורים ידועות, לז'אנרים, למוסכמות אפיון דמויות, לטכניקות של בניית עלילה, לטווית קשר בין דמויות למעשים. וכמו שאר סיפורים הממשיים הם סיפורי משל. כלומר: זה המספר על מה שקרה, מספר גם את מה שאפשרי ששוב יקרה.

סיפורי מעשיות, כמו שאר סיפורים, הם אילוסטרציות שמציעות לנו במובלע הכללות על הקיום האנושי. גם דרכי ה"שימוש" בסיפורי החדשות, תבניותיהם ותכונותיהם - דומים לכל יתר הסיפורים שמצמיחה התרבות. קהל הקוראים "משתמש" ומתנסה בסיפורי החדשות כמו בסיפורים אחרים. אין הבדל עקרוני בתהליכי קליטה או "שימוש" בסיקור עיתונאי-דוקומנטרי על דבר מעשים שהיו ואנשים שישנם ובין תהליכי קליטה של סיפור על אנשים ומעשים שהם פרי דמיונו של המספר.

גם פה וגם שם מפיק הקורא הזדהות (או אי הזדהות) עם דמויות ועם התנסויותיהן. וכמו בסיפורים אחרים נוכל לזהות בסיפורי החדשות תופעות ז'אנריסטיות, אולי לא בטהרתן, אבל ניתן למצוא בעיתון ובטלוויזיה אלמנטים טראגיים או רומנטיים או קומיים או דרמטיים ומלודרמטיים ואפשר גם לגלות שילובים של אותם אלמנטים בהרכבים שונים.

הנטייה היא לאפיין את העיתונות העממית בסיפורים מן הז'אנר המלודרמטי והרומנטי, והעיתונות האליטיסטית מאופיינת בסיפורי אירוניה וריאליזם. השאלה מי מהז'אנרים האלה ממלא תפקיד בקורתי או ממלא תפקיד אסקפיסטי היא שאלה פתוחה, ובמילים של יצחק רועה, מי מהם מתפקד כתקשורת "נרקוטית" ומי תקשורת "מעוררת" - היא שאלה הראויה לדיון.

המחבר מסתייג מן הנטייה הכללית של העיתונאים כקהילה מקצועית לדחות את זיהוי עבודתם עם מסורות ספרותיות, מורשת ז'אנריסטית ומיתוסים מייצרי סיפורים. אדרבא: בכל תרבות יש מיתוסים בסיסיים, מרכזיים, שבני אדם מסתייעים בהם כדי להתעשת, להתעודד, להבין את העולם בו הם נתונים. כך גם בביטוייה התרבותיים של התקשורת.

לסיכום נצטט מן המאמר: "ברגע שוויתרנו על חיפוש פוזיטיוויסטי של העובדות המדויקות ושל הסיפור האמיתי האחד - באותו רגע אנו מוכנים, או חופשיים, לעסוק במחקר השוואתי בין תרבויות, כי אנחנו מעוניינים אז בשאלות שמתחום הלשון, הטקסט והמשמעות.

אנחנו מעוניינים לקרוא סיפורים ולהשוות ביניהם כדי ללמוד על תפיסות עולם, על משמעויות, על ואריאציות של תמונות עולם שמציגים לפנינו כלי תקשורת שונים, שהם גם מייצגי תרבויות שונות..."

הגדרת מושגים:
א. שקיפות (או אטימות) השפה: השאלה היא: האם השפה היא ניטרלית במהותה, כלי, אמצעי
להעברת תוכן או שהשפה היא "מתערבת" "נוכחת" ו"מתווכת" בעצם מהותה?
ב. ז'אנרים: סוגות ספרותיות. במאמר יש אזכור לז'אנרים בסיסיים בסקירות החדשותיות:
הקומי, הטראגי, הדרמטי והמלודרמטי.
ג. מיתוס: לפי לוי שטראוס מתאפיין המיתוס מצד אחד כאירוע ייחודי מאד מן העבר ומצד שני
נתפס כסיפור שיכול להתרחש בכל זמן. המיתוס מזין את מרבית הסיפורים.
ד. משל: תבנית סיפורים שיש לה במודע מטרה הנמצאת מעבר לצורך לספר סיפור לשמו. המטרה במשל לרמוז למצב שהוא מחוץ לסיפור המסופר.
ה. רטוריקה: נוהל מוקפד להתנסחות מילולית לעיתים ללא כיסוי ממשי.
ו. ניו-זורנליזם: כתיבה עיתונאית סובייקטיבית ואישית שאינה מפרידה במודע בין דעות
לידיעות. הנחת העבודה היא שכל עיתונאי מספר סיפור אישי.

ברמת המורה
מטרות אופרטיביות:
א. התלמיד יגדיר את המושגים: שקיפות, ז'אנר, מיתוס, משל, רטוריקה וניו-ז'ורנלים.
ב. התלמיד יזהה אלמנטים סיפוריים בסיקורי חדשות.
ג. התלמיד ינתח תכנים חדשותיים במושגים של אמנות הסיפור.
ד. התלמיד יתייחס לסוגיה: מעמד "האמת" בסיקור ע"פ התפיסה המקובלת על עיתונאים
כמדווחי "אמת" לעומת התפיסה ש"הכול סיפורים".
ה. התלמיד יזהה ויעריך את היקף ועוצמת הביקורת החברתית המצויה בעיתונות העממית
ובעיתונות האליטיסטית.
ו. התלמיד יבחין בזהות מגדיר החדשות בתור "חדשות": המציאות/הקהל/אמצעי התקשורת.

דרכי הוראה:
א. ניתוח ודיון בסיפורים החדשותיים המשובצים במאמר:
רצח הישראלי בקהיר (רועה, עמ' 144) לבדיקת מיתוס "לא כצאן לטבח".
"בכל זאת מתחתנים" (רועה, עמ' 145) לבדיקת הז'אנר הרומאנסי-מלודרמטי.
סיפור נחלין (עמ' 148) כדוגמא ל"הבניית מציאות" וליצירת סיפורים המותאמים לקהלים שונים ולהתייחסות למיתוסים.
ב. השוואה בין שני סיפורים: סיפור ממשות לעומת סיפור דמיוני, כדי להדגים את השימוש בטכניקות סיפוריות המצוי בשני המקרים.
ג .זיהוי סיקורי חדשות אקטואליים הבנויים על הז'אנר הקומי, המלודרמטי, הטרגי והדרמטי
או לחילופין סיקורי חדשות הבנויים על הז'אנר הרומאנסי-מלודרמטי ואירוני-דוקומנטארי.
ד .זיהוי מיתוסים ומשלים בסיקורי חדשות אקטואליים.
ה .דיון וניתוח "חדשה" באמצעות המודל האופציונלי (אופציה א': הכול סיפורים ישנים. אופציה ב': הכול עובדות חדשות).

קישורים:
א .עיין ב-1 א': "תקשורת ומציאות - מבוא" בפרק תשתיות, לזיהוי מעמד ה"אמת" בשלוש התיאוריות.
ב .עיין ב-4 ד': ."כתבת החדשות בטלוויזיה - תכנים" במאמר "אחד הימים היותר העקובים מדם" לצורך התייחסות מפורטת לעשרה סיקורי החדשות המסופרים כסיפורים שונים.

 ביבליוגרפיה:
רועה, יצחק אחרת על תקשורת: שבע פתיחות לעיון בתקשורת ובעיתונות רכס, אבן יהודה, 1994 עמ' 152 - 127.




גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש