דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,373 כניסות לאתר
הבחנה בהבדלים בין ייצוג הנשים בסדרות הקלאסיות ובסדרות העכשוויות

מאת: עריכה מתוך מאמרה של רות רוזן

מתוך פרק 10ג –  האידיאולוגיה של אופרות סבון

ערכים ואופרות סבון

 

אופרות סבון: החיפוש אחר האתמול / מאת רות רוזן
מקור: "מבט על הטלוויזיה" - מדריך מקיף לתרבות העממית, בעריכת טוד גיטלין

 

הרטה הרצוג, מהראשונות שחקרו את תרבות הסבון הרדיופונית, הגיעה במהלך מלחמת העולם השנייה למסקנה כי אופרות הסבון נותנות למאזינות שחרור רגשי, הגשמת משאלות מתווכת ועצות כיצד לנהל את חייהן. אחרים הצביעו על מרכיב המתח באופרות הסבון; ההתמכרות היא לתעתועי הגורל האינסופיים של הדמויות. כמו בחיים, אף אחד אינו יודע מה יקרה בסוף. חוקרים אחרים טענו בפשטנות שאופרות הסבון מסייעות לצופות להתגבר על הבדידות ולברוח מהחדגוניות של שגרות היום. יש הטוענים גם שהצופות נהנות להזדהות עם הצלחותיהן של הדמויות, או לחילופין, עם סבלותיהן.

 

אחרים העלו את הטענה כי אורח החיים באמריקה – החיים בערים גדולות, והאנונימיות, אובדן הקרבה והחום בקהילות הקטנות,  גרמו לגעגועים לעבר, ולרצון להציג ולהגיע לאותם ערכים אבודים שאפיינו חיים בקהילה קטנה וקרובה. במלחמותיהם נגד ההימורים, המשקאות החריפים והזנות, הם העלו על נס עבר קהילתי שבו גברים ונשים, כמו גם בני מעמדות שונים, ידעו את מקומם המוגדר - ונותרו בו.

לאורך המאה העשרים כולה, המשיך אידיאל העיירה האמריקאית לצבור כוח, בה בעת שבה קהילות אמיתיות מסוג זה הלכו ונעלמו ממפתה של אמריקה. בסופו של דבר, קידשו האמריקאים את זכר הכפר כתחליף לקהילה המוסרית. בתקופות עוני, האמריקאים שמרו על גחלת התקווה שהמשפחה והקהילה יושיעו את הפרט. אופרות הסבון הרדיופוניות, כפי שציין ההיסטוריון של התרבות וורן זוסמן, "מילאו תפקיד בחיזוק ערכי יסוד... הן הקנו תחושת רציפות, והבטיחו את ניצחונם של אמונות וערכים מקובלים, בלי קשר למה שעשוי להשתמע מה'מציאות' – בדמות המצב החברתי והכלכלי".

 

כאשר תמה תקופת השפל, והחלה תקופה של שפע כלכלי, שימשו ערכי העבר האלה כאמצעי לריסון 'תאוות בשרים ובצע'. בעצם, בעידן של התגברות הצריכה הפרטית, מבקשות אופרות הסבון, המופצות על ידי גורמים מסחריים, ליצור דימוי של קהילה שבה כולם מכירים את כולם או קרובים לכולם, שבה הטוב והרע מוגדרים בבירור, והטוב תמיד מנצח בסוף. זה עולם הנשלט על ידי הערכים הביתיים של המשפחה. נאמנות למשפחה ולקהילה חשובה בסופו של דבר יותר מאשר החתירה האישית להצלחה. אין זאת שתשוקה ושאיפה אישית אינה ממלאת כל תפקיד. נהפוך הוא, רוב הדרמה נסבה סביב מצבים שבהם תאוות בצע או בשרים של הפרט עומדות בסתירה לטובת המשפחה. בעוד שהמשפחה ההטרוסקסואלית המונוגמית מוצגת במונחים אידאליים, האהבה והתשוקה - נושאים יומיומיים בסדרות – מתקיימים בעיקר מחוץ למשפחה. (כלומר – בבגידות). יש ומגלים סלחנות כלפי כשל מוסרי, אך לעולם לא אהדה. כל עוד מקבלים על עצמם החוטאים את תפיסתה של הקהילה את עצמה, הם יכולים להשתייך אליה ולכפר על עוונם. בסוף כל חוט עלילה, כל הקונפליקטים מיושבים כך שהערכים המסורתיים של הקהילה והמשפחה שבים ומאוששים. 

חיי המשפחה באופרות הסבון הם אידיאל נשגב, אך שיעור הגירושין בהן גבוה פי שניים מהמקובל בחברה האמריקאית. בבית החולים, מספר הרופאים עולה על מספר החולים. אנשי מקצוע דנים בעיקר בבעיותיהם האישיות, ולא בעבודתם. אף אחד אינו מקלל אף פעם; אף אחד אינו נצרך לשירותים; אף חפץ אינו מוזז ממקומו, אלא אם התרחש שוד. יחסי מין אסורים מובילים תכופות להריון, ולאחריו בהפלה נוחה. אנשים מתים רק לעתים רחוקות ממחלות מוכרות או כרוניות (דבר שיפחיד את הצופים), אלא נופלים קורבן ל"קדחת הרים" או לתאונות דרכים פתאומיות. אך מבחינות מסוימות, הדבר המוזר ביותר בה הוא טבעה של הקהילה עצמה. רוב תושבי פורט צ'רלס [עיר דמיונית של סדרת אופרת סבון]  הם לבנים ממוצא  אַנגלו-סַקסי, בעלי מקצועות חופשיים, המנהלים חיים של המעמד הבינוני או העליון.

 

שינויים שחלו במהלך השנים בייצוג הדמויות באופרות סבון:

כתוצאה מהתנועה לזכויות האזרח בשנות הששים, כוללות כיום רוב הסדרות זוג שחור אחד או שניים בקהילה שמלבדם היא על טהרת הגזע הלבן. בדרך כלל, מדובר בבעלי מקצועות חופשיים, שאינם נבדלים במאום מעמיתיהם הלבנים - מלבד צבע העור - ומצליחים להשתלב היטב בקהילה הלבנה. קשריהם הרומנטיים מוגבלים, עקב מספרם המועט של בני גזעם בסדרה.  ביחד עם המהפכה המינית והתרבות הטיפולית, הפמיניזם, או הגרסה של נשות המקצוע הלבנות מהמעמד הבינוני - הגיעה אף היא לפורט צ'רלס. דמויות הנשים אינן ישובות עוד בביתן ודנות בבעיותיהן על שולחן המטבח. כיום, רוב דמויות הנשים עובדות כעורכות-דין, מנתחות ועיתונאיות, ודנות בבעיותיהן בארוחות צהרים עסקיות או בסעודות חטופות במזנון בית החולים.

הן אינן האליטה השלטת בקהילה, אך בזכות קשרי הידידות שביניהן, הנשים המצליחות הללו משמרות את המרקם החברתי של הקהילה. בדרך זו ואחרות, הן אינן מאיימות על הדעות הקדומות של הקהל. לכל אחת מנשות הקריירה הללו יש בעל וילדים, או שהיא משתוקקת להם. הן נענשות עד מהרה על תשומת לב רבה מדי לקריירה - בצורת בעל בוגד או ילד סורר - עד שהן מחזירות את המשפחה לראש סדר העדיפויות. ובעיקר, נשות המקצוע הללו מוצגות רק לעתים רחוקות כשהן שקועות בעבודתן. הדבר המעסיק אותן במיוחד הוא בעיות המשפחה והחברים, והרפתקאותיהן הרומנטיות והמיניות.

על אף הסטאטוס הגבוה, הקריירות המצליחות וההתנהגות המינית המשוחררת שלהן, מדובר אפוא בנשים בעלות השקפת עולם מסורתית שמתייחסות במלוא הרצינות למשפחותיהן ולקהילתן. אם הן מאיימות על עקרות בית בקהל, אין זה משום שהן עובדות מחוץ לבית, אלא משום שהן ממלאות את תפקיד ה"סופר-וומן" בקלות מחרידה כל כך: הן מוכשרות ומצליחות בעבודתן המכניסה; אין למצוא פגם בלבושן ובתסרוקותיהן; ילדיהן, אותם אנו רואים רק לעתים רחוקות, לרוב אינם משבשים את שגרת החיים שלהן; הן מצליחות להכין ארוחות נפלאות ולערוך חגיגות קהילתיות אלגנטיות כבמטה קסם. זהו הפמיניזם בגרסתו הטלוויזיונית: נשים שיש להן הכל, ושמצליחות לעשות הכל - בלא עזרת גברים.

הלן אינגהם מתייחסת לנשים ואופן הצגתן בטלוויזיה: "ניתן לראות את התפקידים השונים שהנשים ממלאות בטלוויזיה, ובכמה היבטים הם אכן מייצגים: במציאות יש עקרות בית, נשות קריירה, אמהות שאינן נשואות, נשים יפהפיות וכו'. בעוד שניתן לומר שהטלוויזיה משקפת את התפקידים המשתנים של הנשים, הרי שדומה שהיא מציגה אותם באור של אישור או גינוי, חיובי או שלילי בהתאם לתפקידים שאהודים על הפטריארכיה [שלטון הגברים]: עקרת הבית היא הדמות המועדפת, בעוד שנשים בעמדות כוח עדיין מוצגות כמרושעות. חשוב מכך, הנשים מיוצגות לעתים קרובות כאילו אינן נבונות כגברים, ונאלצות להישען עליהם. הנשים מוצגות גם כנבונות או כיפהפיות, אך רק לעתים רחוקות מגולמות שתי התכונות באשה אחת.

 

ע"פ רוב הייצוג הנשי בטלוויזיה הוא  מתוך עמדת חולשה, תלות בגבר, או במסגרת תפקידן של הנשים כמטפלות בבית ובמשפחה. כיום ניתן למצוא בניהן גם נשים המוצגות בדימוי של 'האישה הדירקטורית', האישה המכהנת בתפקיד בכיר ומביסה את דמויות הגברים שלצידה בתחומים המיוחסים לגברים – הן במישור האינטלקטואלי, והן במישור התעסוקה.



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש