דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,939 כניסות לאתר
בעקבות "רוח קדים" חלק א'

מאת: מלמד אורלי

בערוץ 2 שודר במוצאי יום הכיפורים  פרק ראשון מהסדרה  התיעודית "רוח קדים – כרוניקה מרוקאית". ביום חמישי הקרוב (19/9/02) ישודר חלק ב' ואחרון. הסרט זכה בפרס וולג'ין היוקרתי לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 2002. שלושה מאמרי ביקורת משבחים את הסדרה (ראו הפניות אליהם בהמשך), את אופן השימוש שנעשה בה בשפת הקולנוע והטלוויזיה ואת התגובות הרגשיות העזות שהיא מעוררת.

הסדרה מספרת את תולדות העלייה המרוקאית, מנקודת מבטם וסיפוריהם האישיים של שישה אנשים: שלמה בן עמי, לשעבר שר המשטרה (במקור מקרית שמונה), הרב אריה דרעי, שר הפנים ואסיר לשעבר, סמי שלום שטרית איש רוח ממנהיגי הקשת המזרחית שהובילה את המאבק בקיבוצים בנושא הקרקעות (במקור מאשדוד), עובד אבוטבול ממבשרת ציון נציג עמותה למען הדיור הציבורי, ראובן אברג'יל לשעבר ממנהיגי הפנתרים השחורים (מירושלים), עזר ביטון מושבניק מ"אביבים".

מששת הנרטיבים האישיים, עולה נרטיב על, המציג את העלייה המרוקאית כקורבן מדוכא של האליטה האשכנזית השמאלנית. ההסברים למצבם של המרוקאים נעים מ"תיאורית קונספירציה" שהייתה כאן יד מכוונת של האליטה האשכנזית ציונית בהנהגת בן גוריון, להעלות את המרוקאים ולהפוך אותם לחוטבי עצים ולשואבי מים, באמצעות סלקציה, דיכוי מכוון ואלים של זהותם התרבותית הייחודית, דיכוי כבודם העצמי, הפניית ילדיהם למסלולי לימוד טכנולוגיים ולעבודות כפיים, הפנייתם לאזורי פריפריה שוממים שאין בהם אפשרויות תעסוקה ולימוד, ביתוק והרס התא המשפחתי באמצעות הפרדת הצעירים והחזקים מהזקנים, החולים והמוגבלים (בין אם בשלב העלייה, ובין אם מאוחר יותר באמצעות שליחת הילדים לפנימיות ולקיבוצים כילדי חוץ בישראל). בהסבר זה מחזיקים ראובן אברג'יל ועובד אבוטבול. הסבר פחות קונספירטיבי, המגדיר את השתלשלות האירועים כטרגדיה הנובעת מפער תרבותי, מתרבות התקופה ומרוח התקופה, מספקים שלמה בן עמי ואריה דרעי.

למעשה יש בסדרה  שתי תבניות נרטיביות: התבנית הטרגית והתבנית של קורבן לדיכוי מכוון שלהאליטה האשכנזית. לי כצופה, בלטה לעין יותר התבנית של קורבן דיכוי.הויכוח סביב השאלה מה מידת "האמת" שמשקפת הסדרה, עוד לא התחיל ממש. יש לשער שיהיו לסדרה זו תגובות רבות מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית. כדאי לעקוב אתר התגובות וגם לדון בהן.

לפניכם כמה קישורים והפניות למאמרים וביקורות עיתונות סביב הסדרה והנושא:

פוריה גל ("סופשבוע "מעריב",13/9/02): "הראיון שלפניכם נקטע בהתערבות המשטרה"
הכתבה של פוריה גל על הסדרה, מבוססת על ראיון עם הבמאי דוד בן-שטרית, ומציגה גם תגובות המתנגדות לנרטיב המדוכאים ולשימושים התעמולתיים שעושים בו (תגובתו של גרבוז, מנהל הסינמטק בתל-אביב).

ציטוטים של בן שטרית: "לנו ולאליטה האשכנזית אין היסטוריה משותפת וגם לא תהיה. יש לנו בעיקר שקרים משותפים, שגם אנחנו האמנו בהם פעם. כור היתוך, שוויון הזדמנויות, קיבוץ גלויות. להם נוח לחיות עם השקרים האלה, עם הצביעות. בתוך תוכה אותה אליטה בזה לפלסטינים, למזרחים, לזכויות אדם".

ועוד ציטוט לסיום באותו עניין (מפי בן-שטרית): "כמובן שאני לא רוצה ניצחון שבו המזרחי מדכא את האשכנזי....למזרחיים תהיה זכות לשליטה רק אם הם יהיו צודקים יותר, מוסריים יותר ורב תרבותיים. וכאן יש לי בעיה עם ש"ס, כי היא נוטה ימינה ובזה לפלסטינים. ש"ס חייבת גם היא לעבור מהפכה. אני מקווה שלאריה דרעי יקרה יום אחד דבר גדול והוא יתנתק מש"ס ויוביל מאבק רב-תרבותי מזרחי. אנחנו נהיה שם כדי לעזור לו."

דוד בן שטרית מתאר בכתבה את המאבקים שהיו לו עם הממסד התרבותי והקולנועי עד שקיבל את התקציבים הדרושים לסרט, במונחים של מאבק הפריפריה במרכז. הוא מתאר את שיקוליו, את כוונותיו  ואת המסרים שביקש להעביר באמצעות הסדרה.

הצד האפל של כור ההיתוך, מאת אורי קליין, הארץ, מוסף גלריה, 15/9/02, ע"מ ד-7. כותרת ביניים: מאמר של המבקר אורי קליין על הסדרה "רוח קדים – כרוניקה מרוקאית", בבימויו של דוד בן שטרית. המאמר עוסק בעיקר בניתוח שפת הקולנוע, בעוצמת הדימויים החזותיים, במסגור של הכרוניקה המרוקאית בסרט כטרגדיה, ובכך שהסרט מציע אלטרנטיבה לנרטיב הציוני המוכר.

"למרות הכעס והמרירות, ואף שזאת יצירה מטרידה ומדכאת, יש בה גם, באופן כמעט פרדוקסאלי, משהו מעודד מאוד: היא אומרת שאין אחדות, ובאמירה הזאת יש משהו בריא".

מאמר זה מתחבר, כליווי לצפייה בסדרה, לנושא רב-תרבותיות, לדימוי המזרחיים בעיני עצמם ובעיני האשכנזים אז והיום, לתהליך ההיתוך של תרבות המרוקאים בתרבות הישראלית ציונית, לעיצוב מחדש של הזיכרון הקולקטיבי ולפוליטיקה של השוני.

אני, דוד בן שטרית, מתכבד להדליק מדורה זו, מאת אבישי מתיה, העיר, 12/9/02 ע"מ 52המאמר של אבישי מתיה על "רוח קדים" מנתח את הסדרה ואת "התיאוריה" הנוקבת של יוצרה: יהודי מרוקו הועלו בהבטחות שווא, הושלכו אל עיירות נידחות, כבודם וגאוותם נגזלו מהם, וברגעים בהשם ניסו להתקומם – דוכאו האכזריות בל תתואר. עמוד האש נעשה עמוד הקלון של החברה הישראלית. לפרקים הוא נראה כמו עמוד תלייה. כמעט ומוטבעת עליו "שואת יהודי מרוקו". כל אמירה וכל כתובית נתמכת בעדות. והדיכוי על-פי בן שטרית נמשך עד עצם היום הזה.

ציטוט מהמאמר המשקף את עמדתו של מתיה כלפי הסדרה: "האם נוקטת רוח קדים - כרוניקה מרוקאית דמגוגיה פרועה? סביר להניח שכן. האם נעשה כאן שכתוב של ההיסטוריה? ייתכן מאוד. האם זה אפקטיבי? ועוד איך. קשה שלא לחוש בושה, בחילה, גועל וזעם. רק מי שליבו ערל – לא יצטמרר...הימים הנוראים מתחננים יותר מאי פעם, לחשבון נפש אישי וכללי. כמה נכון ששני פרקי הסדרה "המצוינים" של "רוח קדים" ישודרו בערוץ 2 במוצאי יום הכיפורים".

הבלדה על מייבש הקיבוץ, מאת: יהודה נוריאל, זמן תל-אביב, "מעריב", 6/9/02
משה קריף מחפש צדק היסטורי. הכתבה עוסקת במאבק בין הקשת המזרחית לבין הקיבוצים סביב אחזקת הקרקעות.

פרספקטיבה קצת יותר תיאורטית ומדעית על נושא ההשתלבות של עדות המזרח בחברה הישראלית, ניתן למצוא במאמר הבא:

משה ליסק, עדה ועדתיות בישראל בפרספקטיבה היסטורית , בתוך: (ליסק וקני-פז עורכים) ישראל לקראת שנות 2000, הוצאת מאגנס ומכון אשכול, האוניברסיטה העברית ירושלים.

למבקשים להעמיק את ידיעותיהם בנושא, מצורף תקציר של ספר חדש באתר "מיתוס"
"המזרחים החדשים", עורכים יהודה שנהב וחנן חבר (2002)http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=135771

כמה התלבטויות לגבי תפקיד המורה לתקשורת כמתווך לצפייה בסדרה
הצפייה בחלק א' של הסדרה עוררו רגשות חזקים בקטעים מסוימים: הקטע בו גוזזים לילדי המרוקאים את השיער ומטפלים בקרקפת נגד גזזת עורר בי זעזוע, גילויי  שנאה גזעניים מצמררים בהפגנה בבית שמש בין שמעון פרס למפגינים, הקטע בו סמי שטרית המתאר את שירי הפלמ"ח ששרו ילדי המרוקאים, שירים שלימדו המורות והוריהם לא הבינו, עורר בי נוסטלגיה ועצב,  הסבר החטא ועונשו של בן-עמי  (לפי הסברו החטא היה שהשמאל לא  הסתדר עם הפרולטריון, הוא ידע איך מקימים קיבוץ. העונש הוא ש"ס)  עורר בי תחושה שזה הסבר נכון.  הקשישים האילמים והעזובה במושב "אביבים" הותירו בי מועקה קשה.  ההמון המפגין והמתלהם ותגובת המשטרה האלימה הפחידו אותי. ועוד יותר הפחידו אותי התוכניות להמשך של אברג'יל, נציג הפנתרים השחורים:  "רק בדרך הכוח. אין דרך אחרת".

ועל רקע כל אלו, דווקא דבריו של דרעי "לא בדרך הכוח. אם יחזירו את ש"ס לרחובות אראה בכך כשלון של כל מה שבניתי", מעוררים בי הזהות. הסיפור האישי של דרעי מרגש וכוחו הרטורי של האיש ידוע. אין אזכור בחלק א' של הסיבה למשפטו ולכליאתו. לכן דרעי יוצא  מהסיפור טוב עד כדי כך שכמעט נשכחו ממני חטאיו...ונדמה היה לי לרגע שהוא ראוי לתואר גיבור תרבות.

החד צדדיות של הסדרה הפריעה לי מאוד. אם כי היא מובנת לי לאור כוונותיו המוצהרות של היוצר ליצור זיכרון קולקטיבי מזרחי חדש על הריסות הזיכרון הקולקטיבי הציוני הקודם. חשתי מאוד בחסרונן של נקודות המבט המנוגדות. אין זכר לתרומת הקיבוצים  לבניין הארץ ולקליטת עליה. אין נתונים מדעיים וכלכליים על הפער והקיפוח, נישואים בין עדתיים ועמדות כלפי עדתיות בישראל. גם ההקשר ההיסטורי הרחב והדילמות של מקבלי ההחלטות באותה תקופה אינן מוצגים. 

לאור כל אלו, קראתי את עצמי לישיבה פנימית וביררתי ביני לביני איזה תפקידים אני חייבת ורוצה למלא כמתווכת של התוכנית?
האם מתפקידי כמורה להשתמש בסרט כאמצעי להוראת שפת הקולנוע/ הטלוויזיה, לניתוח הז'אנר של סדרה תיעודית ולניתוח אמנותי של ייצוגים בלבד? (זה המינימום ההכרחי ובהחלט דרך מילוט מכובדת מכל הדילמות הערכיות הקשות שמעוררת הוראת סדרה זו בכתה).

האם מתפקידי לבחון את הסרט כמסמך חברתי על-פי אמות מידה של תעמולה ומציאות?(בהחלט כן. יש בתוכנית שפע תחבולות אסתטיות ותחבולות של אופן הצגת המידע, שצריך לנתח ולחשוף)

האם מתפקידי לתרום להתגבשות הסכמה ולכידות בחברה הישראלית או להפך, מתפקידי לעודד יצירת הזדהויות קולקטיביות צרות ומרובות? במילים אחרות: האם מתפקידי לטפח גיבוש תודעה מזרחית גאה או שמתפקידי לטפח תודעה ישראלית משותפת? (מאחר שאני תוצר בלתי מתנשא ובלתי מדוכא של כור ההיתוך הבת-ימי (בת לאם עיראקית ואב בולגרי), אני לא חשה צורך להחיות את מה שמעולם לא היה לי (תחושת קיפוח  עדתי ו/או שורשים בגלות), וגם לא מרגישה צורך להצטדק או  להתכחש לזהותי כישראלית יהודית נטולת גוון עדתי כלשהו או להתבייש בהערכתי לדמות הצבר המיתולוגית (יש לו בהחלט כמה תכונות ראויות לשבח, אם כי יש מקום לשיפורים).

האם מתפקידי ללבות את המדורה העדתית והמסיתה שהדליק בן שטרית  או האם מתפקידי למתן אותה? (אני יודעת שלמדורות גבוהות יש רייטינג גבוה אבל  בשביל מה לשרוף את הכיתה?)

האם מתפקידי להציג לתלמידים נרטיב אחד או האם עלי להציג בפניו אפשרויות בחירה בין מספר נרטיבים? האם הנרטיב הרשמי הוא פסול מעצם היותו רשמי? האם עלי לספק רקע סוציולוגי והיסטורי נוסף לתלמיד לצורך הבנת ההקשר הרחב של התקופה ולצורך הערכה מושכלת של הטיעונים והעובדות המושמעים בסדרה? (זה כרוך במאמץ מיוחד. אבל בהחלט שווה ונחוץ. יחי ההבדל הקטן בין הצופה שיודע יותר מהטלוויזיה לבין הצופה שיודע רק מה שנאמר בטלוויזיה).

כיצד להעצים את התלמידים יוצאי עדות המזרח בעקבות הצפייה בסרט מבלי לגרום לליבוי האלימות וההסתה? (זה האתגר המרכזי שאני רואה לעצמי כמורה בעקבות הסרט). 

לאור זאת, אני מציעה את דרכי ההוראה הבאות:
>להקרין את הסדרה או קטעים מרכזיים מתוכה ולספק לפני כן רקע על הנרטיב הציוני הרשמי (באמצעות הרצאת מבוא או באמצעות השוואה לאופן הצגת העולים ממדינות ערב בשנות החמישים, בפרק מהסדרה התיעודית "תקומה". שנחשבת ל"נרטיב" הטלוויזיוני הציוני הממסדי הרשמי. קלטות הסדרה "תקומה" ניתנת לרכישה בערוץ 1. המחלקה להיסטוריה במדרשת שדה בוקר הוציאה מדריך למורה.

>לבחון את הטיעונים המושמעים בסדרה לאור נתונים ומחקרים על החברה הישראלית, על השתלבות עדות המזרח בחברה הישראלית ועל הגורמים להיווצרות פערים כלכליים בחברה הישראלית.

>להשלים לפני הצפייה בסדרה את הרקע החסר בו לגבי אריה דרעי, תרומת הציונות והקיבוצים לקליטת העלייה, הדילמות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות אז לגבי חלוקת המשאבים באותה תקופה של מחסור ומאבק. הנחת המוצא שלי היא שהתלמיד אינו מכיר כלל את הנרטיב הציוני, ולכן רוח קדים עלול או עשוי להיקלט כנרטיב בלעדי שאין לו מתחרים.

>קישור העיסוק בזיכרון הקולקטיבי המזרחי למאבק סביב הפשרת הקרקעות והפרטת הבעלות עליהן.

>להצביע על כך שהתרבות המזרחית לא נותרה בשוליים והיא מזמן חדרה למרכז התרבותי בישראל. כיום מפלגת ש"ס צברה עוצמה והיא במרכז המפה הפוליטית, הזמר המזרחי כבש את מקומו של הזמר העברי הנושן  בערוצי הרדיו והטלוויזיה (בטברנה). בסרט התיעודי "השרוף"  ששודר לפני כשנתיים, מתאר הזמר חיים צינוביץ, עד כמה קשה לזמר של "שירי ארץ ישראל היפה" שאינו שר "מזרחית" לקבל חשיפה תקשורתית רחבה ומה היה עליו לעשות כדי לקבלה (להתחפש ל"שרוף").

>להשוות את תכני הסדרה ואת אופן השימוש בשפת הקולנוע והטלוויזיה עם היגדים מתוך הראיון  עם הבמאי דוד בן שטרית לגבי כוונותיו ומסריו.

>לקשר את ניתוח הסדרה ואת ניתוח הראיון עם היוצר, לנושאי הלימוד הבאים: ייצוג המזרחי כקורבן מדוכא וכלוחם חופש, גיבורי תרבות (מי הגיבורים, מה תכונותיהם, מדוע הם מוכתרים כגיבורים) , הפרטת הזיכרון הקולקטיבי, הפוליטיקה של השוני (שלב ההסדרה האלים) מרכז ופריפריה (המאבק סביב הפקת הסדרה, כיצד מוצגים בסדרה היחסים בין המזרחים לבין הממסד והאליטה השלטת), ניתוח תבניות נרטיביות.

>רישום בזמן צפייה: בזמן הצפייה כדאי שהתלמידים ירשמו מילים או מושגים שהם לא יודעים או לא מבינים. כמו כן כדאי שירשמו את המקומות ואת האירועים המצולמים, את שמות האנשים המרואיינים, תפקידיהם ונקודות ציון בחייהם ומשפטי מפתח שנאמרו על-ידם. ויציינו דברים שרגשו אותם ועוררו בהם הזדהות ועניין.

שאלות לדיון בעקבות הצפייה בחלק א:
>איזה ציפיות ואסוציאציות מעורר שם הסדרה: "רוח קדים – כרוניקה מרוקאית" ("שדרוג" של רוח מזרחית? קשר לימי קדם? כרוניקה של עובדות? מעגל סגור של אירועים?)  בסוף הניתוח נשאל את עצמנו אם הציפיות שעורר בנו השם התממשו בעקבות הצפייה בסדרה.

>מה היו כוונות היוצר ואלו מסרים הוא ביקש להעביר (בהתבסס על הכתבות בעיתונות)?

>האם היוצר הצליח להעביר לנו את המסר? כיצד כוונותיו באות לידי ביטוי  באופן השימוש בשפת הקולנוע והטלוויזיה בסדרה?

>מה אני מרגיש בעקבות הצפייה? עם מה ועם מי אני מזדהה ומסכים ועם מה איני מזדהה? כיצד זה קשור לאופן השימוש בשפת הקולנוע והטלוויזיה בסדרה?

>מי הם ששת המרואיינים בסדרה? (דרעי, שטרית, בן-עמי, נציג הפנתרים השחורים –אברג'יל, נציג עמותת הדיור, נציג ממושב אביבים)?

>באיזה מקומות בארץ צולם הסרט? מה המשותף למקומות אלו? כיצד זה קשור להבניית  הפריפריה מול המרכז?

>מה משותף למרואיינים? (גברים ממוצא מרוקאי, כולם השתתפו בפעילות ציבורית, חלקם  שייכים לאליטה הפוליטית, אקדמית בישראל). מי חסר? (היעדרו של הקול הנשי מאוד בולט וגם היעדרם של קולות אופוזיציוניים שאינם מרוקאים).

>מדוע  דווקא אנשים אלו נבחרו לייצג בסרט את קולם של היהודים שעלו ממרוקו? (כאן ניתן להיעזר במאמרי הביקורת המציגים את שיקולי הבמאי)

>כל אחד מהמרואיינים סיפר סיפור אישי. מה משותף לששת הסיפורים ומה מבדיל ביניהם? >איזה סיפור-על קולקטיבי עולה מששת הסיפורים האישיים?

>איזה תהליך חיברות עברו המרואיינים? (היכן למדו, היכן שרתו בצבא, מה קרה להם בתהליך וכיצד תחנות אלו והאירועים שחוו עיצבו את זהותם כישראלים, מי היו גיבורי הילדות שלהם ולמי הם התנכרו, מה הייתה המורשת התרבותית שאליה הם התחברו וממנה הם התנתקו?

>איזה משבר זהות עברו המרואיינים (והוריהם) בילדותם בעקבות העלייה לישראל?

>כיצד התייחס הממסד  לעולים ממרוקו וילדיהם על-פי המרואיינים?

>האם יחס הממסד והמשטרה לפנתרים השחורים מוצגים כמוצדקים או כבלתי מוצדקים. מה הנימוקים לכך בסדרה?

>מפי אלו מקורות מידע אנו יודעים על התנהגותו ומדיניותו של הממסד הפוליטי? האם יש מרואיין שניתן לראות בו דובר המייצג את האליטה הקיבוצית והמפא"ניקית? באלו אירועים ונסיבות אנו רואים את נציגי האליטה השלטת?

>אלו קטעי ארכיון משולבים בסרט? מאילו סוגי אירועים? האם יש גם אירועים חיוביים או רק אירועים שליליים?

>מה הטענות המרכזיות העולות מדברי המרואיינים כנגד הממסד הציוני, האליטה הפוליטית המפא"יניקית ומדיניות כור ההיתוך?

>איזה עובדות כלליות סופקו בסרט המצדיקים טענות אלו? מאלו מקורות מידע? אלו נתונים או עובדות חסרים על מנת להצדיק טענות אלו?

>מי מהמרואיינים הצליח לצאת ממעגל הדיכוי ומהסטיגמה? כיצד הוא הצליח לבסס את מעמדו כחלק מהאליטה הפוליטית בישראל?

>מי מהמרואיינים לא הצליח לצאת ממעגל הדיכוי ומהסטיגמה? מדוע לא?

>כיצד מיוצגת דמותו של אריה דרעי בסדרה? האם הייצוג תואם לכל מה שאנחנו יודעים על האיש? מה חסר?

>אלו פתרונות מציעים המרואיינים לשינוי המצב של האוכלוסייה המזרחית החלשה?

>אלו פתרונות מקובלים עליך ואלו לא? מדוע?

>האם יש סיכוי לאנשים צעירים במדינת ישראל לצאת ממעגל העוני והקיפוח ולחדור לאליטה השלטת, על-פי הסדרה? באלו תנאים ובאלו דרכים? מי הצליח יותר לחולל שינוי פוליטי: אברג'יל או דרעי? מדוע?

>מה השקפת עולמו של הבמאי ציונית ו/או פוסט ציונית ורב-תרבותית? נמק באמצעות דוגמאות מהסרט ומהראיונות בעיתונות.

>בדקו את רשימת החסויות, התורמים והמסייעים בסוף הסדרה. מה ניתן ללמוד מכך על הפתיחות של המרכז לקולות מהפריפריה?

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש