דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,940 כניסות לאתר
רב תרבותיות חלק ב': תפקידי התקשורת בפוליטיקה של השוני בישראל

מאת: מלמד אורלי

מבוא
מטרות הלימוד
סיכום הנושא למורה ולתלמיד
>1. הפוליטיקה של השוני – שלבי התפתחות של השוני בחברה

>2. תפקיד התקשורת בפוליטיקה של השוני
מושגים
ביבליוגרפיה מוערת
שאלות משוב

דרכי הוראה והצעות למורה מלוות בדוגמאות


מבוא

תהליכים אישיים וקבוצתיים של התגבשות זהויות ברמת היחיד והקבוצה, מחוללים תהליכים מערכתיים ותמורות מרחיקות לכת בחברה הישראלית.

בפרק זה נעסוק בפוליטיקה של השוני, בתהליך בו קבוצה אלמונית ומדוכאת, מתגבשת לכלל תנועה חברתית הצוברת כוח, הכרה בזכויותיה ומשאבים. הממד הפוליטי של התגבשות השוני הקבוצתי, הופך את התגבשות השוני התרבותי לכלי נשק במאבק הכוחות המתנהל בין קבוצות בחברה וביניהן לבין השלטון המרכזי.

תהליך זה מלווה לרוב בפעולות אלימות ובסיקור תקשורתי אינטנסיבי. לתקשורת יש תפקידים מרכזיים בפוליטיקה של השוני. היא מספקת הכרה ולגיטימציה לקבוצה ולמאבקה, או להיפך מערערת על זכות הקבוצה להגדרה עצמית ומבקרת את תביעותיה. הפרסום בתקשורת הוא אמצעי לגיוס מצטרפים חדשים, אמצעי לגיוס תמיכה של האליטות ומשאבים. לסיקור התקשורתי של פעילות המחאה יש השלכות על מערכת היחסים המתפתחת בתוך הקבוצה בין המנהיגים לבין עצמם וביניהם לבין תומכיהם ומתנגדיהם. הסיקור התקשורתי משפיע גם על תפיסת ההצלחה של הקבוצה ומנהיגיה ועל המדיניות ודרכי הפעולה של הקבוצה.

פרק זה יוקדש להיכרות עם הפוליטיקה של השוני ועם התפקידים שהתקשורת ממלאת בו.

מטרות הלימוד

  • התלמיד יבין את התפקידים שממלאת התקשורת במאבקן של קבוצות להשגת הכרה  בשוני שלהן, להשגת מעמד חוקי וזכויות.
  • התלמיד יבין את הקשר בין התנהגות אלימה של קבוצות מחאה לבין הצורך שלהן לקבל סיקור תקשורתי

סיכום הנושא למורה ולתלמיד
1. הפוליטיקה של השוני – שלבי התפתחות של השוני בחברה
שאלת הזהות האישית והקבוצתית הייתה נותרת שאלה של הזדהות רגשית ותרבותית, אלמלא התעוררותה  הייתה מלווה בחתירה להשגת הכרה, מעמד חוקי ומשאבים. התגייסות אתנית, משקפת לעיתים קרובות הגנה משותפת על אינטרסים חומריים, כמו גם על אינטרסים תרבותיים. הציונות, לדוגמא, היא תנועה שהייתה מכוונת הן להתחדשות לאומית ותרבותית והן להתחדשות חברתית וכלכלית. היא באה לידי ביטוי הן בתחיית השפה והתרבות העברית והן ברכישת קרקעות, התיישבות בארץ ישראל והתעצמות צבאית.

התהליך בו אנשים מתגבשים לקבוצה נבדלת הנאבקת וזוכה להכרה, מעמד ומשאבים מהמדינה, מוגדר על-ידי מיכאל ולצר כ"פוליטיקה של השוני".

ולצר מבחין בשלושה שלבי התפתחות של קבוצה, שסדר התרחשותם אינו בהכרח קבוע. אנחנו נקשר שלבים אלו לתפקידיה של תקשורת המונים בהתפתחותן של קבוצות.

א. שלב גיבוש הזהות (ARTICULATION)
הפוליטיקה של השוני מתחילה במצב של אי שוויון. ראשיתה בקבוצה של אנשים אשר הייתה קודם לכן פסיבית, מדוכאת, בלתי נראית ובלתי נשמעת, שולית ומפוחדת. קבוצה זו מתחילה לעמוד על חשיבותה כקבוצה, ודורשת מאלה שבידם הכוח (בדרך כלל מהשלטון) הכרה גלויה בקיומה. בשלב ראשון דוברים בשמה של הקבוצה קומץ של אנשים, בדרך כלל לוחמניים וקיצוניים, המתחרים ביניהם על תשומת הלב של חברי קבוצתם, ועל תשומת ליבם של הציבור ושל הממסד הפוליטי. קומץ זה יהפוך לכוח משמעותי בחברה רק אם יצליח לגייס את תמיכת הציבור אותו הוא  מתיימר לייצג. 

בשלב הגיבוש נוצרת הזהות הקבוצתית הייחודית, וחלה ההתבדלות של אותה קבוצה מכלל הציבור. בשלב זה יכולה להתפתח גם התנגדות להשתלטות של זהות חדשה על הזהות הקיימת של הקבוצה.

בשלב גיבוש הזהות, בסיס הכוח היחיד שעשוי לתרום להתפתחות הקבוצה, הוא התקשורת. יכולתה של הקבוצה להסב את תשומת ליבם של העיתונאים ושל אמצעי התקשורת לקיומה, לעמדותיה ולתביעותיה,  הוא המנוף שמאפשר לה לרתום אנשים חדשים לשורותיה, ולגייס תרומות ומימון שיאפשרו את המשך התרחבותה והתבססותה.

החשיפה והפרסום  של הקבוצה  באמצעי התקשורת מספקים לשוני ביטוי פומבי, מוצהר וגלוי.  התקשורת מספקת לשוני את ההכרה בקיומו (לגיטימציה). מרגע שהשוני הפך לפומבי, טוען ולצר, אי אפשר יותר להכחישו, לבטלו, להטמיע אותו או להתקדם מעבר לו. הוא הופך להיות חלק של העולם החברתי. מרגע זה, כל סירוב להכיר בשוני יתפרש כמעשה של דיכוי, שיעורר קולות של מחאה צורמנית ולעיתים אלימה, בצד תגובות צורמניות מצד מתנגדים.

לא כל ביטוי של שוני הוא הגיוני או אמיתי, טוען ולצר. קבוצות רבות נאבקות על ייצוג והכרה. ההתגבשות של השוני הוא תחילתו של ויכוח בין הקבוצה החדשה לבין קבוצות אחרות הקיימות בחברה או בינה לבין השלטון, המתנהל בשיח התקשורתי. הביקורת שתישמע בשיח התקשורתי כלפי הקבוצה או כלפי מתנגדיה בשלטון ובקבוצות אחרות,  היא זו שתקבע אלו מן הקולות יתחזקו ויהדהדו לאורך זמן, מי מהמנהיגים הקיצוניים יצליח להוביל את הקבוצה ומי לא, איזו תביעות תתקבלנה על ידי השלטון  ואלו לא, איזו קבוצה תשרוד ותזכה להכרה לאומית ו/או בינלאומית ואיזו לא.

ב. שלב ההסדרה
לפי ולצר, ההסדרה היא ניסיון של השלטון להגביל את הסכנות של התגבשות השוני. בשלב ההסדרה מתקיים משא ומתן בין נציגי השלטון לבין נציגי הקבוצה. במהלכו, חייבת הקבוצה להגיע להכרה שגבולותיה מוגבלים על-ידי הלגיטימיות של קבוצות אחרות בחברה ושל השלטון המרכזי.

תהליך ההסדרה בדרך כלל אינו מתנהל בדרכי נועם אלא מלווה בהפגנות כוח, באיומים מילוליים ובאירועים אלימים.  לעיתים מתערבים בתהליך זה גורמי תיווך שמטרתם להפסיק את האלימות ולהביא את הצדדים להשגת הסדר.

בדרך כלל, הקבוצה המדוכאת פועלת כאילו היא הקורבן היחידי והאחרון לדיכוי, ותביעותיה בדרך כלל הן נרחבות ויקרות לביצוע. מנהיגי הקבוצה מתחרים זה בזה ברטוריקה קיצונית, מתלהמת וטעונה. בשל כך, הקבוצה והתגבשות השוני שלה עלולים להיות מוגדרים על-ידי זרועות השלטון, כתופעה מסוכנת לחברה. הסדר פירושו פשרה בין הקבוצה לבין השלטון, תוך ויתורים הדדיים וקבלת מגבלות המוסכמות על הצדדים. אך בסופו של דבר, טוען ולצר, תביעות הקבוצה מתקבלות תמיד באופן חלקי וההסדר המתקבל הוא פשרה.

בחברה דמוקרטית פלורליסטית , תהליך ההסדרה בין הקבוצות הוא אין-סופי. השאיפה היא לכך שתרבות ההסדרה תתבסס על מחויבות משותפת של כל הקבוצות לסובלנות, להקשבה הדדית  ולשיח ציבורי רציונאלי ולא מתלהם.

הצלחת הקבוצה להמשיך ולהשיג סיקור תקשורתי אוהד למאבקה בשלב ההסדרה, היא תנאי הכרחי להצלחתה בהשגת תביעותיה.  התקשורת החופשית במדינות דמוקרטיות, נתונה בידיים פרטיות ונאבקת על קיומה הכלכלי בשוק תקשורת צפוף, רב ערוצי ותחרותי.  היא נתונה לחסדי הרייטינג ולכן נוטה לסקר אירועים אלימים, באופן דרמטי וברטוריקה טעונה הפונה אל הרגש.

בסביבת תקשורת שכזו, קשה לקיים תהליך הסדרה מתון ושקול המבוסס על שיח רציונלי וסובלנות הדדית. קיים פיתוי גדול לכל צד החותר להכרה בזכויותיו, להפוך את המאבק לאלים  ולחריג כדי למשוך את תשומת ליבה של התקשורת.

 ג. שלב ההתאגדות
ההתאגדות וההתמסדות של הקבוצה הם המסדירים את התמיכה הפוליטית והכלכלית השוטפת בקבוצה ובמנהיגיה.  לעיתים שלב ההתאגדות מתנהל במקביל או לפני שלב ההסדרה. קיימות צורות שונות של התאגדות בתוך המדינה, בין מדינות וברמה הגלובאלית. לדוגמא: הקמת מדינה עצמאית, הענקת אוטונומיה תרבותית מנהלית, עמותות, קרנות מימון, בריתות לסוגיהן  וכד'. בשלב זה, עשויה להשתנות עמדת התקשורת כלפי הקבוצה. התמסדות הקבוצה הופכת אותה לחלק מהשלטון או ממוקדי הכוח הפוליטיים. לכן האותנטיות של הקבוצה עלולה להיות פחותה בעיני התקשורת, והקבוצה ומנהיגיה  עלולים להפוך בעצמם מטרה לחיצי הביקורת של התקשורת.

לדברי ולצר, אין כיום כל דרך דמוקרטית להתנגד לפוליטיקה של השוני. הפיצול של החברה לחלקיקים הוא האמצעי של הדמוקרטיה. אך אפשר לרסן ולמתן רגשות תביעות של זהות קולקטיבית ולקבוע להם גבולות, באמצעות היענות לחלק מתביעות הקבוצה, תוך הכרה הדדית וסובלנות הדדית כלפי זהויות קולקטיביות של קבוצות אחרות הקיימות בחברה.

לדברי ולצר, האתגר המרכזי של מדינות דמוקרטיות כיום הוא למקם ולהגביל את השוני התרבותי, הדתי, האתני, בתוך מסגרת של מבנה-על פוליטי, שמצד אחד אינו מדכא ומצד שני  שומר גם על האינטרסים המשותפים של כלל הציבור.

2. תפקיד התקשורת בפוליטיקה של השוני
בהתבסס על מחקר רב שנים של תנועות מחאה בישראל, מציע וולפספלד, מסגרת כוללת לניתוח תפקידי התקשורת בפוליטיקה של סכסוכים פוליטיים. המודל שפיתח, מבוסס על מחקרים רבים שנעשו בישראל ובעולם בנושא התפתחותן של תנועות מחאה ושל סכסוכים פוליטיים. 

המודל של וולפספלד מנתח את יחסי התלות ההדדיים בין שלושת הגורמים:  קבוצות מחאה – אמצעי התקשורת – שלטון, בשני מישורים:

א. יחסי תקשורת –שלטון- קבוצות מחאה- כמערכת של יחסי כוחות.
במובן זה, ניתן לראות יחסים אלו כעסקת חליפין: השלטון ו/ או קבוצת המחאה,  מספקים לאמצעי התקשורת מידע בעל ערך חדשותי, בו התקשורת מעוניינת.  התקשורת מספקת לשלטון ו/או לקבוצת המחאה פרסום וחשיפה בפני הציבור הרחב. התקשורת תלויה בשלטון ובקבוצת המחאה כמקור של מידע בעל ערך חדשותי. השלטון וקבוצת המחאה תלויים בתקשורת כערוץ לגיוס תמיכת  דעת הקהל. קבוצת המחאה מעוניינת ליצור באמצעות לחץ דעת הקהל שינויים במדיניות השלטון, בסדר היום הפוליטי שלו ולגרום לשלטון להיענות של השלטון לתביעותיה.

וולספלד מצביע על שתי טקטיקות (דרכי פעולה) אופייניים בהם נוקטים הצדדים כדי להשפיע על כמות ואופן הסיקור התקשורתי:

שליטה – דפוס פעולה זה מבוסס על ענישה, ונמצאת בשימוש בעיקר בידי השלטון ובידי בעלי הכוח. למשל: הצבא יכול להעניש כתבים צבאיים שפרסמו מידע חסוי, באמצעות אי הזמנתם למסיבות עיתונאים  ומניעת השתתפותם בתדריכים. אמצעי ענישה אחר נפוץ הוא איום בחרם מודעות.

הסתגלות לדרישות המדיה ולמסגרות המדיה – דפוס פעולה זה מבוסס על היענות לצרכי המדיה ואספקת מידע המתאים לערך החדשותי, לאילוצי התקשורת ולנקודות המבט שלה. למשל: פוליטיקאים ששרים ומרקדים בתוכניות אירוח, מתאימים את עצמם לצורך של המדיה בבידור. . גם תנועות מחאה המארגנות הפגנות אלימות, מתאימות את עצמן לצמא של התקשורת לדרמה מרגשת. לצורת התנהגות חדשותית שמטרתה להשיג חשיפה תקשורתית בכל מחיר גם אם הדימוי הנוצר בעקבותיה שלילי, קורא וולפספלד "כניסה בדלת האחורית".

קבוצות מחאה דלות במשאבים וחסרות סטטוס תלויות לחלוטין באמצעי התקשורת, ולכן דלת הכניסה היחידה הפתוחה בפניהן היא הדלת האחורית. בפני האליטות פתוחה גם דלת הכניסה הקדמית. ביקורו ונאומו של נשיא המדינה בגן ילדים, יזכה לסיקור נרחב ובולט יותר בתקשורת מאשר הפגנת חסרי בית...

ב. יחסי עיתונאים, נציגי שלטון וקבוצות מחאה כמערכת יחסים של קירבה וריחוק אידיאולוגיים ותרבותיים
מטבע הדברים, המגעים האינטנסיביים בין פוליטיקאים לבין עיתונאים יוצרים יחסי קירבה וריחוק,  הזדהות ו/או טינה וניכור. גם המפגש הבין-אישי בין העיתונאי לבין נציגי קבוצות מחאה יכול לעורר הזדהות כתוצאה מרקע תרבותי ותהליכי חיברות משותפים. לאלה יש השלכות על כיוון הסיקור התקשורתי – שלילי או חיובי.

השלטון וקבוצות המחאה מנסים להשפיע על המדיה לסקר את האירועים ואת הסוגיות מנקודות מבטן. הן מספקות מסגרות פרשנות מנוגדות לאירועים. העיתונאים, בתהליך איסוף ועיבוד המידע, עשויים להשתכנע בצדקתו של אחד הצדדים  ולהציג את האירוע או הסוגיה מנקודת המבט שלו.  מסגרת המדיה  שתהיה בולטת בסיקור לאורך זמן, עשויה לעצב את דעת הקהל ותכריע מי ינצח במאבק.

בדרך כלל בסכסוכים פוליטיים בולטות תבניות מדיה (מסגרות מדיה) קבועות החוזרות על עצמן: קבוצות המחאה מאשימות את הפוליטיקאים כמושחתים,  או טוענות שהן קורבן לאי צדק של השלטון. הפוליטיקאים, המשטרה וגורמי הביטחון טוענים שקבוצת המחאה היא מסוכנת לציבור וליציבות השלטון, שתביעותיה  מוגזמות ולא מוצדקות וכד'. אהדת המדיה, אינה מובטחת בהכרח לאחד הצדדים לאורך זמן. אם כי דוגמאות רבות מלמדות שהעיתונאים מונעים על-ידי שתי אידיאולוגיות מקצועיות: כלב שמירה של השלטון ופרקליט של קבוצות חלשות בחברה. (ראה הרחבה בפרק החדשות). בהתאם לנסיבות גם אופן הסיקור עשוי להשתנות.

אלו תוצאות עשויות להיות לסיקור התקשורתי על התפתחות תנועת המחאה? לפי וולפספלד התוצאות האפשריות של הסיקור התקשורתי הן:

שינויים בתפיסת ההצלחה של הקבוצה את עצמה ושל המנהיגים את עצמם. למשל: קבוצה שהייתה מדוכאת וחלשה עשויה כתוצאה מסיקור תקשורתי אוהד לחוש שיש לה סיכוי להצליח במאבק ולהחריף את המאבק. המנהיגים עשויים להתחזק או להיחלש בקבוצתם, כתוצאה מסיקור תקשורתי אוהד או ביקורתי.

שינויים בסטאטוס של הקבוצה – קבוצה  שזוכה לחשיפה תקשורתית אוהדת, עשויה לקבל תמיכה

כספית ואחרת מגורמים נוספים שתומכים ברעיונותיה ומעוניינים ליהנות מהחשיפה שלה. למשל: כאשר סרבני הגיוס היו בראשית דרכם הם זכו לחשיפה תקשורתית, שבעקבותיה הצטרפו אליהם גורמים נוספים שביטאו את תמיכתם: פרופסורים ומרצים, אנשי עסקים ואנשי רוח.

החשיפה התקשורתית מאפשרת לתנועת המחאה לגייס לשורותיה חברים נוספים, להגדיל את הארגון והמשאבים. למשל: התנועה לשינוי שיטת הממשל שהתחילה משביתת רעב של שני אנשים בגן הורדים (אבי קדיש ושחר בן מאיר), הצליחה לצבור תהודה תקשורתית ולגייס תמיכה ציבורית, כלכלית ופוליטית במהירות מסחררת: תוך תשעה ימים מאז שודרה הידיעה הראשונה ברדיו על שביתתם, נאם אבי קדיש בפני כ-150,000 איש בכיכר מלכי ישראל שהפגינו נגד השחיתות הפוליטית ובעד שינוי שיטת הממשל. תוך מספר חודשים החתימו אנשי התנועה כמיליון אנשים על עצומה לשינוי שיטת הממשל בישראל.

האם בסופו של דבר הצליחה התנועה להשיג את תביעותיה במלואן למרות התמיכה האדירה לה זכתה? רק באופן חלקי. בעקבות הלחץ הציבורי  שחבר לאינטרסים של פוליטיקאים, שונתה שיטת הבחירות לראשות הממשלה ולשיטת בחירות אישית וישירה. אולם התביעה לכונן חוקה לישראל לא נענתה עד עצם היום הזה. 

עם זאת יש גם דוגמאות להצלחות גדולות של תנועות מחאה בישראל. דוגמא, שבוודאי זכורה לכולם  מן השנים האחרונות, היא המאבק העיקש והממושך של ארגון ארבע אמהות לנסיגה מלבנון, שסופו של דבר הביא ליציאת צה"ל מלבנון, שהפך לסמל ולמודל לחיקוי לתנועות מחאה נוספות.

בעשור האחרון, הולכת ומתפתחת בישראל חברה אזרחית מעורבת ופעילה. מתרחבת ההשתתפות האזרחית של הציבור בקביעת סדר היום התקשורתי והלאומי, באמצעות  ארגונים  חברתיים וקבוצות מחאה.

מושגים
הפוליטיקה של השוני – תהליך בו קבוצת אנשים מגבשת לעצמה זהות קולקטיבית נבדלת,ומנהלת מאבק להשגת הכרה, מעמד, זכויות ומשאבים.

שלבי התפתחות השוני –  ולצר מזהה שלושה שלבים, כאשר שני השלבים האחרונים יכולים להתרחש בו זמנית ובסדר הפוך א) התגבשות השוני והזהות הנבדלת של הקבוצה ב) הסדרה הגעה לפשרה מוסכמת בין הקבוצה לבין השלטון  ג) התאגדות – התמסדות הקבוצה במסגרת ארגונית כלשהי.

דלת קדמית ודלת אחורית – קבלת פרסום וחשיפה בתקשורת אפשרית דרך שתי דלתות: אנשים וארגונים בעלי סטטוס גבוה יכולים "להיכנס למדיה בדלת הקדמית" ולקבל סיקור מכובד ובולט בתקשורת. פשוטי העם וחסרי המשאבים יכולים להיכנס "למדיה בדלת האחורית" באמצעות פעולות אלימות, חריגות ושערורייתיות שנועדו למשוך את תשומת הלב  של התקשורת. לכניסה בדלת האחורית עלול להיות מחיר כבד: הדימוי של הקבוצה ומנהיגיה במדיה עלול להיות שלילי, נלעג ומוזר.  (עפ"י ולצר)

יחסי תקשורת –שלטון- קבוצת מחאה כמערכת יחסי כוח  - יחסי הכוחות בין שלושת הגורמים נקבעים על-פי מידת התלות של התקשורת בשלטון ובקבוצת המחאה כמקורות מידע  בעלי ערך, ועל פי התלות של השלטון ושל קבוצת המחאה בפרסום במדיה.  בשלבי התגבשות ראשונים, קבוצת מחאה דלת משאבים תלויה יותר במדיה מאשר השלטון. בלעדי הפרסום במדיה אין לה בעצם קיום.

 יחסי קירבה וריחוק – יחסים המבוססים על קירבה וריחוק רגשיים ואידיאולוגיים. הזדהות של עיתונאים עם אחד הצדדים היא ביטוי לקירבה, הנגגזרת בדרך כלל מתרבות, אידיאולוגיה, עולם ערכים ותהליכי חיברות דומים.

התנהגות חדשותית – התנהגות המתאימה לצרכים ולדרישות של המדיה בכלל, ושל מהדורות החדשות בפרט.

תפקידי התקשורת בהתפתחות השוני בחברה- הכרה בקיומו של השוני הקבוצתי באמצעות פרסומו הפומבי, גיוס תמיכה והכרה בצדקת המאבק או ערעור על-כך, גיוס משאבים, קביעת הסטטוס של הקבוצה ומנהיגיה, תפישת ההצלחה של הקבוצה ומנהיגיה, יצירת לחץ ציבורי על השלטון להיענות או לא להיענות על לתביעות הקבוצה.

ביבליוגרפיה מוערת

מיכאל ולצר (תשנ"ו) הפוליטיקה של השוני, בתוך משה ליסק וברוך קני-פז (עורכים) ישראל לקראת שנת 2000,  הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית. ע"מ 28 – 38. (הגדרת הפוליטיקה של השוני והשלבים בהתהוות השוני)

דרורה כלפון ואורלי מלמד (1991) תפקיד תקשורת המונים במאבק לשינוי שיטת המימשל בישראל, עבודת סמינריון מחקרי בתקשורת פוליטית שהוגשה לפרופ' וולפספלד. נמצאת בספריה המרכזית באוניברסיטה העברית, הר הצופים, י-ם. תקציר של  המחקר הופיע בגיליון מס' 1 של כתב העת פתו"ח, היוצא לאור על-ידי היחידה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטת בר-אילן.

בעבודה ובתקציר המחקר תמצאו התייחסות למודל של וולפספלד והדגמה של יישומו בניתוח תוכן  של קטעי עיתונות וטלוויזיה.

Wolfsfeld, G (1988) The Politics of Provocation, Participation and Protest in Israel. Albany, New York State University Press

חשוב לקרוא על המודל העסקתי  (transactional) של תפקיד התקשורת בהתפתחות תנועות מחאה. למרות שהמימד התרבותי לא מופיע בספר אלא בעבודת הדוקטורט עליה הספר מתבסס, חשוב מאוד להתייחס גם למימד הקירבה האידיאולוגית תרבותית בין העיתונאי לבין מקורותיו.  

שאלות משוב

  • מה הם מאפייני הפוליטיקה של השוני?
  • מה הם שלבי ההתפתחות  האופייניים של קבוצה בפוליטיקה של השוני?
  • אלו תפקידים ממלאת התקשורת בפוליטיקה של השוני ובהתפתחות קבוצות מחאה?
  • באלו דפוסי פעולה משתמשים השלטון וקבוצות המחאה כדי לקבל סיקור תקשורתי?
  • כיצד ניתן להסביר את הכמות ואת הכיוון של הסיקור התקשורתי הניתן לקבוצת מחאה ולשלטון? (יש להתייחס להסבר הכוחני ולהסבר האידיאולוגי תרבותי).

 שאלות שרצוי לשאול על סיקור תקשורתי של קבוצת מחאה

  • מי דובר בשם הקבוצה בכלי התקשורת?
  • כיצד מגדירים דוברי הקבוצה את הקבוצה, את מטרותיה ואת דרישותיה?
  • אלו דימויים חזותיים/ שירים מייצגים את הקבוצה?
  • לאיזה אירוע, איש או קבוצה בעבר משווים את הקבוצה, מנהיגיה  ואת האירועים  בהם היא מעורבת?
  • מה הסיפור שמספרים דוברי הקבוצה על עצמם? על קורות החיים שלהם? על מניעיהם להצטרף למאבק? על אמונותיהם? על חזונם?
  • מה יחסם של דוברי הקבוצה לחברה הישראלית? האם הם שואפים להתבדל ולהתנתק ממנה או חותרים להשתלב בה?
  • מה הסיפור שמספרים דוברי הקבוצה על ההיסטוריה של הקבוצה, מקורותיה, שורשיה, מנהגיה, סמליה, מקומותיה הקדושים, אמונותיה? החלום אותו הם שואפים להגשים?
  • למי משווים דוברי הקבוצה את עצמם ואת קבוצתם? אלו לקחים הם מפיקים מאירועים היסטוריים של קבוצות אחרות שפעלו בעבר, או שפועלות במקביל  בהווה בארץ ובעולם?
  • מי מגיב על התבטאויות דוברי הקבוצה בתקשורת?
  • האם התגובות של גורמים שונים המתפרסמות בתקשורת אוהדות או מתנגדות לתביעות הקבוצה?
  • מה התגובות של פרשני התקשורת למאבק הקבוצה בטוריהם האישיים? האם הם מעריכים את הקבוצה כצודקת בתביעותיה? האם הם מבקרים את הקבוצה ומנהיגיה על אופן התנהגותם ותביעותיהם?
  • לפי אלו קריטריונים ערכיים ומוסריים מעריכים גורמים שונים בתקשורת את פעולות הקבוצה ודרישותיה? את מנהיגיה?
  • אלו ציפיות יש לפרשני תקשורת לגבי המשך הפעילות של הקבוצה ותגובותיו העתידיות של השלטון?
  • כיצד מיוצגים נציגי קבוצה זו בהשוואה לנציגי קבוצות אחרות בתקשורת? (האם הם מיוצגים כעליונים, כנחותים או כשווים לקבוצות אחרות?
  • באלו הקשרים מתראיינים או מאוזכרים הקבוצה ונציגיה בתקשורת? (הקשרים של אלימות, פשע וכד')
  • מה הפתרון המוצע לבעיות הקבוצה (אם בכלל)? האם הפתרון הוא פתרון של השתלבות בחברה הישראלית או של היפרדות והתבדלות מהחברה הישראלית?

דרכי הוראה והצעות למורה מלוות בדוגמאות




גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש