דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,944 כניסות לאתר
הקליפ כיצירה ייחודית

מאת: אורגיל ורד

הקליפ כיצירה טלוויזיונית ייחודית
MTV  -  מתחרים ומגמות עתידיות
שפת הקליפ, סיפורו ומבנהו
העריכה בקולנוע
אפקט קלושוב
הקליפ כיצירה סוראליסטית

על השפעת הקליפ מבחינה גלובלית

הקליפ כיצירה טלוויזיונית ייחודית
כיום אין למצוא אלבום מצליח שאינו מלווה בקליפ. מאז הולדתה של ה- MTV  ב-1981 ועוד היום, הפכו הקליפים תנאי הכרחי להצלחת שיווקו של תקליט חדש. הצלחתה של הרשת נובעת מצירוף גורמים נוספים: שידורי הכבלים והלוויין המאפשרים העברת שידורים וקליטתם לכל מקום על פני כדור הארץ, האפשרות לשדר ולקלוט שידורים בסטריאו – מושכים את הצופים הצעירים לצפות בטלוויזיה ולשמוע את המוזיקה האהובה עליהם.

מוזיקה בקולנוע הייתה גם בעבר. להקת הביטלס הייתה הראשונה שנתנה ביטוי למוזיקה שלה גם בקולנוע. (סרטים כמו – 'לילה של יום מפרך' (1964), 'Help' (1965)  ובמיוחד הסרט – 'צוללת צהובה' (1968) שכלל שימוש באנימציה כאמצעי להעברת המסר. מבחינה זאת נהוג לראות ב'ביטלס' את אבות הז'אנר. עוד לפני הביטלס, היו מספר גורמים אחרים, שגם להם היתה השפעה על התפחות הקשר בין תמונה ומוזיקה בקולנוע:

יש המרחיקים לכת עד הסרט המדבר הראשון – 'זמר הג'ז (1927), שהיה ראשון הסרטים המלווים בפס קול ולמוזיקה היה בו תפקיד מכריע. בעקבותיו, התפתח ז'נר הסרטים המוזיקליים. בסרטים אלה שולבה כוריאוגרפיה, שגם אליה ניתן להתייחס כאל מקורות הקליפים.

הקרובים ביותר למה שנחשב לקליפים של היום הם ה- ' Soundies' - סרטים על מופעי ג'ז בני כשלוש דקות משנות ה- 40, שהוקרנו בשיטה מיוחדת על מסך קטן. הצופה שלשל מטבע ויכול לצפות בגלגל סרט שעליו צורפו 8-10 קטעים של אומנים שונים, תוך הקפדה על הפרדה בין אומנים שחורים ללבנים.

בשנות ה- שבעים נוצרו סרטים שבהם מוזיקת הרוק הייתה הנושא המרכזי – סרטים כמו אורת הרוק 'טומי', 'גריז', Fame''. הסרט המרכזי שהשפיע על התפיסה החזותית של הקליפים ועל מרכזיות האמירה האידיאולוגית של אמני רוק הוא 'פינק פלויד – החומה' של אלן פארקר (1982) סרט שהוא בעצם וויזואליזציה של האלבום של להקת פינק פלויד. חשיבותו בכך שהוא משמש תשתית לשפה החזותית והאידיאולוגית של הווידאו-קליפים בכמה מישורים: עירוב של בדיון ותיעוד – סיפורו האוטוביוגרפי של רוג'ר ווטרס, חבר הלהקה, שאף כתב את התסריט, תוך השענות על סיפורו של חבר אחר בלהקה שהשתגע; שימוש בבוב גלדוף כשחקן הראשי, הוא עצמו היה חבר בלהקת רוק מצליחה אחרת בשנות ה- 70 וה- 80, שילוב של קטעי פנטזיה ומציאות בסרט אגב שימוש במגוון טכניקות קולנועיות. (שילוב קטעי האנימציה המפורסמים לסרט).

כאבות הווידיאו קליפים נחשבים סרטי פרומו ['קדמונים'] של תקליטים אשר ליוו בראשית שנות ה- 70 את לידתו של תקליט חדש. סרטים אלה היו תיעוד של הופעת האומן בשיר העכשווי ביותר שלו. בז'נר סרטים זה, שהופק בדרך כלל בפילם ולא בווידאו, חסר העושר הוויזואלי של הקליפים היום. הדומה הוא עצם התפיסה שסרט כזה עשוי לסייע במכירת האלבום החדש. 

בתואר 'הווידיאו קליפ הראשון' יש לזכות את הקליפ לתקליט הראשון של Queen  (1975) 'Bohemian Rhapsody ' . בעקבותיו באו קליפים נוספים שהופקו ללהקות ולאומנים המוציאים תקליט חדש. הבמה לקליפים אלה היו תכניות טלוויזיה ששילבו קליפים בתוכן.

הקליפ הראשון שהוקרן ב- MTV עם הולדתה ב- 1981, היה של ה- Buggles  ונשא את הכותרת הסמלית: ‘Video Killed The Radio Star' 

MTV  -  מתחרים ומגמות עתידיות
כמו לכל הצלחה כלכלית, גם ל- MTV קמו מתחרים שרצו ליהנות מן הרווחים, בעיקר החל מ- 1984, השנה בה החלו רווחיו של הערוץ לזרום. המתחרים ניסו לענות על צרכים אחרים מהצרכים אותם ספקה רשת MTV. הרשת של טד טרנר התכוונה לשדר קליפים עם פחות אלימות  וסקס, המיועדים לכל המשפחה. ערוץ אחר ביקש לתת מענה למוזיקה השחורה ולאומנים השחורים להם לא הייתה דריסת רגל ברשת MTV; ערוץ למוזיקת קאונטרי ; ערוץ כבלים שביקש לשדר מוזיקה כבקשתך – כל הערוצים האלה הביאו לשינויים והתפתחויות בערוץ MTV . משום כך, הוקם ערוץ VH1 הפונה אל הקהל המבוגר יותר. בני 25-54 קהל אוהבי מוזיקת הרוק שכבר התבגר, ומעוניין בקליפים ובשירים הישנים, וכן קליפים פחות אלימים. התעוררות המוזיקה השחורה הובילה את ה- MTV להקדיש משבצות שידור מיוחדות למוזיקת SOUL, היפ-הופ ואפילו ראפ ולשלב מוזיקאים שחורים ברצף השידורים הרגיל. זאת, לאחר שנים שבן התמחה ערוץ MTV בדחיקתה המושלמת של המוזיקה השחורה.

הצורך שהתעורר אצל צופים להיות שותפים בבחירת הקליפים בהם יצפו, הוליד ב- MTV תכניות אינטראקטיביות המאפשרות לצופים להזמין קליפים בהם הם מעוניינים לצפות.

פתיחת תתי-ערוצים ברחבי העולם – MTV אסיה, MTV אירופה ו- MTV לטיני – הייתה ביטוי למודעותם של ראשי הרשת כי על אף הרצון להיות ערוץ גלובלי, המיועד לכלל הנוער, כביכול כולו דובר אנגלית וצופה במוזיקה אמריקאית, יש גם צורך לתת מענה גם לתרבות המוזיקלית השונה והטעמים המקומיים.

כיום נמצא MTV אירופה בתחרות קשה עם ערוצי מוזיקה מתחרים באנגליה, צרפת וגרמניה.

התשובה של MTV לתחרות זאת – חלוקת אירופה לחמש חלוקות משנה – 1. אנגליה ואירלנד 2. איטליה  3. גרמניה ואוסטריה  4. סקנדינביה  5. צרפת, ספרד, וחלקים ממזרח אירופה. חלוקה זו נוחה גם מההיבט המסחרי, עונה על הצורך בפרסומות מקומיות, ומשקפת גישה הפוכה מהגישה הכוללנית הקודמת.

חלוקה נוספת עתידית של הערוץ תהיה קשורה להעדפות המוזיקליות השונות: 1. רוק עצמאי  2.Soul   והיפ הופ  3. פופ ורוק משנות ה-70 וה- 80 ב- VH-1.

השפעה עתידית נוספת קשורה לשיווק באמצעות האינטרנט, המאפשר לצרכן לקבוע את הרכב השירים שיופיעו בדיסק.  מתוך: קליפים  אריאל פרידמן-פפו. שפת הקליפ, סיפורו ומבנהו
בפרק הדן בדרמה הטלוויזיונית, עסקנו גם במושג נרטיב. הנרטיב הקלאסי הוא סיפור ברור, שיש לו התחלה, אמצע, וסוף. ניתן להתייחס אליו בדימוי הבא: נקודה  א המובילה לנקודה ב ומשם לנקודה ג' וככך הלאה עד לסוף הסיפור. הנרטיב הקלאסי הוא נרטיב ליניארי, סיפור שהעלילה שלו מתפתחת ורציפה. יש לו התחלה, אמצע וסוף, הוא מוצג פעמים רבות במתכונת של בעיה ופתרון.

הנרטיב הקליפי יהיה ליניארי לעיתים רחוקות בלבד. על פי רוב זהו נרטיב לא ליניארי, של דימויים וקפיצות, רסיסי דימויים וויזואליים, רמזים וקישורים הנובעים מרעיונות (היפר-לינק) אשר יחד עם המוזיקה מאפשרים לצופה לפענח באופן אישי ועצמאי של הקליפ. לרוב לא נמצא בקליפ עלילה סגורה, אלא כזו המאפשרת פתיחות מקסימאלית בתהליך הפענוח.

הקליפים נעים על ציר הנרטיב בין היכולת לספר סיפור דרמטי מלא, הכולל מרכיבים של מתח, השתלשלות ושיא – בתוך שלוש דקות. ראוי לציין בהקשר זה את הקליפ Thriller    של מייקל ג'קסון. זהו קליפ של 12 דקות. הוא כולל את כל הסממנים של סרט קולנוע - החל בבמאי ג'ון לנדיס, שהוא במאי קולנוע, הכתוביות הפותחות את הקליפ ורשימת הקרדיטים הסוגרים אותו, עלילת המתח, התפאורה, השחקנים. סיפור הקליפ בנוי על פי מודל סרטי האימה ומצטט ישירות מסרט הקולנוע 'Twilight zone ' – אזור הדמדומים, אותו ביים לנדיס ביחד עם שפילברג. בקצה השני נמצא קליפ הקולאז', המספר "סיפור" הבנוי על היעדר רצף שבו המשמעות נוצרת מתהליך של מילוי הפערים על ידי הצופה. קליפ כזה יסמיך דימוי חזותי אחד לאחר, קשור או לא קשור לקודמו ולזה שבא אחריו, והמשמעות שהצופה מפיק, נובעת מהמכלול ומכל דימוי חזותי כשלעצמו.  שם, עמ' 37.

הקליפ יכול להיחשב לז'אנר הטלוויזיוני הפוסט-מודרניסטי בה' הידיעה. פרידמן פפו מצטטת בספרה את טוד גיטלין (1989) ואומרת כי תיאורו את הפוסטמודרניזם מתייחס בעצם לקליפים:

"הפוסטמודרניזם מגלה אדישות גמורה לעקביות ולהמשכיות. מתוך מודעות עצמית הוא מצרף ז'אנרים שונים, גישות וסגנונות שונים. הוא מתענג על טשטוש או הסכמת צורות (בדיון - אי-בדיון), עמדות (ישיר, אירוני), הלכי רוח (אלים – קומי), רמות תרבות (גבוהה – נמוכה). הוא בז למקוריות ומתלהב מהעתקים, מחזרות, מצירוף מחדש של שיירים שקובצו מפה ומשם. ... שם, עמ' 21.

המצאת הרדיו והגרמופון/פטפון ניתקה את המאזין מהמבצע ולא חייבה יצירת קשר עין בניהם. הטלוויזיה החזירה את המימד הוויזואלי לביצוע המוזיקלי. למרות שבדרך כלל ההאזנה למוזיקה נחווית גם כתמונות הן אצל המוזיקאים והן אצל המאזינים אף עוד לפני שהיא מעובדת לסרט ווידאו. יש חוקרים הסבורים כי האסוציאציות המתעוררות אצל המאזינים מגולמות בקודים של רגשות, הלכי נפש ותמונות, המוצפנות במוזיקה עצמה. על פי טענה זו, יוצרי הקליפים מוציאים את המראות הללו מהכוח אל הפועל.

ניתן לאמץ חמישה סוגים של דימויים חזותיים שאופייני למצוא בקליפים:
1. עולם דימויים אישי, הנובע מזיכרונות אישיים של יוצר השיר ומתקשר לשיר
2. תמונות המשמשות כמטאפורה או דימוי והמתקשרות עם המוזיקה עצמה
3. צילומים של מבצעים / המוזיקאים (שילוב האמן בקליפ או תיעוד הופעה חיה)
4. דימויים המורכבים מתמונות / דימויים / איקונוגרפיה לאומית פופולארית (למשל – צילומים של תל אביב בקליפים ישראלים)
5. דימויים אופייניים למוזיקת רוק, כשמוזיקת הרוק עצמה נקשרת גם למיתוס של "אמריקה" (מכוניות, אוטוסטרדות, שתיית בירה, חופים, מסיבות)    שם, עמ' 29-30.

מאפיינים של אסתטיקה בקליפ:
>שימוש בצבעי לילה (כחול וכסף)
>שימוש בתאורה מלאכותית כגון אור ניאון או ברק. (תאורת השמש או תאורה טבעית נדירות בקליפים).
>הנוף בקליפים הוא בעל תפקיד חשוב ופעיל. לעיתים כמו זה של הגיבור. הנוף בקליפים הוא בדרך כלל מרחב עצום: מדבר, אוקיינוס, יער טרופי. גם מזג האוויר הוא 'שחקן' בקליפים ותפקידו להאיר מצבי רוח.
>העולם המובע בקליפים הואט עולם של איום קוסמי וכוחות על טבעיים ולעיתים קרובות ישנה תמה חוזרת של עולם אפוקליפטי.
>לעיתים יש שימוש בדימויים כוחניים- מיניים-פוליטיים השואבים מן המסורת הנאצית וסאדו-מזוכיזם. שם, עמ' 38-39.

אלה הן רק דוגמאות חלקיות, אך הן מציגות בפנינו אפשרות להתייחסות אל המסרים המובעים בקליפ מעבר למסר המילולי .

העריכה בקולנוע
כדי להבין את העריכה הקליפית יש להכיר את התפתחותה של העריכה בקולנוע. בהיסטוריה של המבע הקולנועי מוכרים מספר זרמים שבהם הייתה העריכה ליסוד המרכזי של הסגנון.

וו.ד.  גריפית – 1911 - יצר פריצת דרך בקולנוע באמצעות עריכה. דברים שנראים בעיננו היום מובנים מאליהם, לא היו ידועים בעבר, עד שהוא פיתח אותם. סרט קולנוע בימי הקולנוע הראשונים היו סרטים  של דקות ספורות , הסרט צולם רק מזווית אחת קבועה, לונג שוט סטטי רחב, ההתרחשות במלואה.  – הרגשה דומה לזו שיש לצופה בתיאטרון – ONE SHOT.

פריצות הדרך של גריפית:
1.  עריכה בתוך הסצנה – גריפית מבחין שצילום סצנה מזווית אחת מפחית את האפקטיביות שלה. הוא מחליט לצלם סצנה מכמה זוויות ראיה – משמש את הצרכים הדרמטיים – זמן וחלל קולנועיים, ולא זמן וחלל פיזיים כמו תיאטרון. עריכה בתוך הסצנה - עריכה בתוך הסצנה מגדירה את הקולנוע כשפה אומנותית,  יוצרת הפרדה בין חלל וזמן במציאות וחלל וזמן קולנועיים.

חידוש של גריפית: הבמאי עושה סלקציה, ובונה את השלם מחלקיו. העריכה בתוך הסצנה מפרקת את המציאות, מאירוע שמתרחש לפני המצלמה , לסדרה של מספר אירועים. חיבורם של חלקים אלה, לפי כללים מוסכמים, (חוקי התחביר הקולנועי) יוצר אשליה של אירוע שלם.

הבמאי עושה אנליזה של הסצנה – מפרק אותה לחלקים החשובים, מצלם רק אותם לפי זוויות וגדלים רצויים. שלב הסינתזה –בניית הסצנה מחלקיה השונים ליצירה אורגנית, באמצעות העריכה.

2. שינוי קצב עריכה:  גריפית, מתאים קצב לצרכים הדרמטיים של הסרט – מרדף – קצב הולך וגובר.

3. תנועת דולי – תנועת מצלמה מלאה. בניגוד לטילט או לפאן, שהן תנועות סביב ציר קבוע, בדולי, המצלמה כולה נעה אל הדמות, ממנה או איתה. גריפית הראשון שהניע את המצלמה על גלגלים או פסים. כשיש מרדף, המצלמה מלווה את הנרדף/רודף בנסיעה, לעיתים מהירה.

4. שימוש בקלוז-אפ: C.U -  - קלואז אפ בהתאם לצורך הדרמטי, התקרבות לדמות כחלק ממכלול השוטים הבונים את הסצנה.

מוסכמות הגשת הסיפור הקולנועי, שהתחילו עם גריפית, התפתחו לסגנון העריכה ששלט בקולנוע האמריקני. בעיני הוליווד, עורך טוב היה זה, שהצופים אינם חשים בעבודתו.

מטרת הסגנון ההוליוודי בעריכה הייתה להשיג סרט בעל מעברים חלקים, מעברים שלא יפרעו לזרימת ההתפתחות העלילתית. הזרימה החלקה הזו וסיפור שיהיה קל לעקוב אחריו, היו נחוצים להשגת המצב הפסיכולוגי של התמכרות לצפייה בסרט. מצב זה עזר להזדהות המלאה עם הגיבורים על המסך וסיפק לקהל הצופים את אשליית הצפייה באולם הקולנוע.

בניגוד מוחלט לסגנון זה ניצבת האסכולה הרוסית, בשנות ה- 20 של המאה. הרוסים השתמשו ברטוריקה של הקולנוע כדי להטיף לרעיונות הסוציאליזם, ובאמצעות המסרים שלהם רצו ליצור השראה. הם פיתחו סגנון של עריכה, שהקפיץ את הקהל משאננותו, גרם הלם לעיניים והרשים את הצופה בעוצמתו. הם ביססו את התיאוריות שלהם על הדרך, שבה שני דימויים וויזואליים מצטרפים ויוצרים רעיון חדש. לדוגמה: חיבור שוט של קרח הנשבר ונסחף במהירות בנהר עם שוט של המון דוהר של פועלים מפגינים,

הביע את הכוח הסוחף שבמהפכה. בעוד שהוליווד שאפה לשעשע והגבילה עצמה לסיפורים פשוטים, הרוסים דרשו מאמץ שכלי ויכולת להגיע למסקנות אינטלקטואליות.

הם שברו לחלוטין את המסורת הדרמטית של הקולנוע האמריקני. אפשרות ההבעה לא הייתה קשורה עוד רק לשחקן ולמשחקו, אלא נבעה גם מהשימוש במטפורות ובסמלים חזותיים. הרוסים פירשו את הסיפור וסיפקו רובדי משמעות שנעדרו מהקולנוע ההוליוודי.

סרגי אייזנשטיין היה מוכן לקטוע את העלילה כדי לציין דבר החשוב בעיניו ולמקד בו את תשומת הלב.

כיוון התנועה בשוטים של אייזנשטיין היה שונה מזה של הוליווד. בסגנון העריכה של הוליווד נשמר בקפדנות כיוון התנועה משוט לשוט. למשל, אם דמות הלכה מימין לשמאל בשוט אחד היא המשיכה ללכת באותו הכיוון גם בשוט שלאחריו. בסרטים של  איזנשטיין תנועה בתוך שוט אחד התנגשה בתנועה בשוט שלאחריו. הוא יצר בסרטיו דרמה באמצעות קצב העריכה - החלפת הקצב הקבוע בקצב ההולך ונעשה סוער -  ו"מתח" את הזמן כדי להשהות רגע של ייסורי אימה המתרחש על המסך. למשל, בסרט  'אוקטובר' הוא עובר שוב ושוב לשוט של סוס מת הנופל מגשר באיטיות מצמררת.

הוא גם נהג –ל"קצר" את הזמן, כדי 'לדחוף' את הצופה קדימה עם הזרם המהיר של ההתרחשות.

כיום, הממשיכים הישירים של הסגנון החזותי הבוטה של איזנשטיין הם יוצרי הווידיאו קליפים, המתבססים על עקרונות העריכה של האסכולה הרוסית. הקצב הסוער של הרוק משרה על העריכה מהירות, היוצרת טלטלה מכוונת של העיניים, בדיוק כמו בסרטים של איזנשטיין משנות ה- 20.                 

(סעיף זה הוכן בידי ניבה פלד-לנגליב)

אפקט קולשוב - 

קולשוב גילה כי אנחנו נוטים לייחס משמעות
למה שאנחנו רואים לפנינו בדרכים שונות.
אנו נוטים לייחס חשיבות להקשר שבו אנחנו רואים את הדברים.              
כדי להוכיח זאת, עשה קולשוב ניסוי:
לשוט (צילום) מסוים על פניו של שחקן שצולם בזמן שנח,
צירף קולשוב תמונות מסוימות:
1. צלחת מרק  2. קבר  3. נערה יפה.
לפני כל אחת מהתמונות חיבר את אותו צילום של פני השחקן.
(למעשה שחקן זה, שצולם ברגע של מנוחה על הסט,
כבר לא היה בחיים בזמן שקולשוב עשה את פעולת העריכה
אשר גרמה לתחושה – 'איזה שחקן נהדר'...)

קולשוב הקרין לפני הסטודנטים את רצף התמונות.
בכל פעם – נתנו הצופים פירוש אחר לרגשות השחקן
 = כל פעם בהתאם לתמונה שבאה לפניו.
השחקן רעב/השחקן מתאבל/השחקן מאוהב.

על שלושת הקטעים ביחד אמרו הצופים – השחקן גדול!

הניסוי של קולשוב הוכיח שבכל חיבור של סרט,
גם אם לא מכוון, נוצרת משמעות הקשורה במידה מסוימת לתוכן
והיא גם משמעות חדשה שנוצרת אצלנו.
סדר השוטים – יצר את המשמעות.

 
 

הקליפ כיצירה סוראליסטית

 מקור הסוריאליזם – באומנות. יש לו ביטוי באומנות החזותית, שירה, ספרות, תיאטרון. הסוריאליזם מייחס חשיבות רבה ליכולת להשתחרר מכבלי ההיגיון ואימץ את רעיונותיו של פרויד על התת-מודע והחלום. הקולנוע הסוריאליסטי פועל על פי אותם עקרונות. הסוריאליזם מצרף יחד אובייקטים ריאליסטיים, שאינם שייכים זה לזה, ויוצר להם זהות חדשה. זהו צירוף של חפצים, יצירת  מטמורפוזות בעצמים, באנשים. (שינוי בגודל, בפרופורציות, ביכולת, במעבר מישות אחת לאחרת). הסוריאליזם עוסק בחקר מהות המציאות, ובוחן את המתח שבין האשליה לבין המציאות.כמו היצירות הסוריאליסטיות הקודמות, הקליפים בוחנים את גבולות המציאות ובוראים מציאויות מופרכות, אשליות קסומות. בקליפים יש שילוב של הפנטסטי עם המציאותי, וההקשר החדש של הדברים נותן להם משמעות.
שם, עמ' 43, 44

האופי הקליפי, הקצב והעריכה של סגנון ה-MTV השפיעו על סגנון הטלוויזיה בעולם, ובוודאי על זו המסחרית. הסגנון הזה מתעלם מהנרטיב הליניארי ומביא סגנון רב-שכבתי. שכיח בו סיפור סביב גיבור אחד, פעמים רבות, בלי תחושה של זמן ומקום. למקום ולזמן האמיתיים אין חשיבות בווידיאו-קליפים, כך שהצופים הצעירים יכולים להרגיש חופשיים, תוך דחיית האמצעים המסורתיים של הסיפור הוויזואלי.

סגנון העריכה והקצב של ה-MTV חדרו, לפחות בטלוויזיה המסחרית, אפילו למהדורות החדשות, בעיקר בארצות-הברית. אלה הפכו להיות קצרות ומהירות, ובמקום להעביר מידע וניתוח, מוצגים האירועים פעמים רבות באמצעות מערכת של דימויים עם הסבר של משפט או שניים. בדיווח על מהומות בירושלים יוצגו ילדים פלסטינים זורקים אבנים על חיילים במשך חמש-עשר שניות. הצופה הממוצע מצפה לסיפוק מיידי, והמשדרים מתאמצים לרצות אותו בטרם יפעיל את השלט, כדי לעבור לערוץ אחר.

מכל תחומי התוכן בטלוויזיה היה הווידיאו קליפ ליצירה המקורית של המדיום. הקליפ, שלא כמו תכנים אחרים, נולד מתוך הטלוויזיה תוך שהוא מנצל את הטכנולוגיה הייחודית  למדיום זה. הקליפ הוא יציר כילאים של פרסומת טלוויזיונית ושל שיר, תת-ז'אנר טלוויזיוני ומעצב שפה וויזואלית מרכזי כיום.

בשנת 1981 הקימה WASEC את ערוץ המוזיקה MTV ופנתה לחברות תקליטים שונות כדי שיפיקו rock promos   -  סרטונים שיסייעו בקידום מכירות התקליטים שהיו בשפל באותה תקופה. כך העניקה למעשה הרשת פרסום חינם לחברות התקליטים, והקליפ הפך למקדם המכירות הראשון במעלה שלהן.

את ההיסטוריה של הקליפ ניתן להתחיל למעשה בסיפור המפגש שבין המוזיקה לבין התמונה הנעה. כבר בשנות ה- 30 של המאה נוצרו סרטי אנימציה מיוחדים שהתאימו לשיריהם של לואי ארמסטרונג וקאב קאלוי. בשנת 1943 זכו להצלחה מסוימת ה- panoram soundies – תיבות נגינה שהוצבו במועדוני לילה ובמזללות ושבאמצעותם יה ניתן לבחור שיר תוך כדי צפייה במסך קטן שהיה מוצב מעל לתיבת הנגינה. בדומה, זכתה המצאה אירופית, שכונתה scopitone לפופולאריות בצרפת של שנות ה- 60. סרטי הקולנוע של 'החיפושיות'  (הביטלס) – Night  s’ Hard Day ו- Help   הפכו את הלהקה ללהקה וויזואלית. בשנות ה- 70 כבר הוקרנו ווידאו קליפים במועדונים שונים באירופה. אז כבר החלה הופעתו ואישיותו של הזמר להוות גורם חשוב ממש כמו קולו והמוזיקה אותה הוא השמיע. ואולם רק עם הצלחת תחנת הכבלים האמריקניות זכה הווידיאו קליפ להפוך לגורם רב עמה והשפעה.

הקליפ על סגנונו וקצבו המהיר, הביא לשינויים בשפה הקולנועית. שינויים אלה באים לידי ביטוי בעיקר בריבוי תקריבים ובסגנון של עריכה בלתי שגרתית שניתן להגדירה כקצבית  ומקוטעת.

הקליפים הם ביטוי אקספרסיבי לחברה צרכנית. אם נשווה בין פרסומת לבין קליפ נוכל לומר כי בניגוד לפרסומת - הקליפ אינו מוכר מוצר ספציפי באמצעות אווירה, אלא את האווירה עצמה. כך פונה הקליפ אל הצרכן באופן עקיף, באופן שמסתיר את הכוונות הצרכניות שלו. ואולם הקליפ נותר הבטחה שתתממש רק אם יקנה האלבום.

נטען כי הקליפים, כמו הפרסומות, הם ביטוי נוסף לריאליזם קפיטליסטי; גם דרכם נעשה מאמץ מכוון לקשר בין מוצרים ספציפיים – שירים ומה שמתוסף אליהם: אפנה, סגנון חיים וכד' – לדמיונם של אנשים מקבוצות דמוגרפיות מסוימות, בעיקר צעירים שגילם הממוצע הוא 23. בדומה לפרסומת, גם הקליפ אינו מספק תמונת עולם מלאה, והזמר / המבצע אינו מגלם דמות פרטיקולארית אלא טיפוס מסוים או קטגוריה דמוגרפית. מציאות שטוחה זו היא הריאליזם הקפיטליסטי.

על השפעת הקליפ מבחינה גלובלית כתב ארנון צוקרמן:
גם רשתות המוזיקה הגלובליות מושכות צופים בכל רחבי העולם. הרשת המצליחה ביותר היא כמובן MTV - רשת המוזיקה לצעירים. כמו שפת הספורט גם שפת המוזיקה היא בין-לאומית, והעובדה הזאת מסייעת להתפתחות השידורים הגלובליים בתחומים האלה.

 MTV  החלה את שידוריה בארצות-הברית ב - 1981. בתחילת דרכה, רבים לא האמינו, שיהיו צופים אשר ירצו לצפות במשך שעות רבות ברשת המשדרת רק קליפים. והנה, תוך עשר שנים מגיעה MTV ל-50 מיליון צופים בארצות-הברית, הסיסמה שלה היא "לחשוב גלובלי, לפעול מקומי" (לוקלי). ב-MTV משתדלים לשדר בצד המוזיקה והקליפים האמריקניים גם מוזיקה מקומית. כך, למשל, בהודו, שבה נחנכו שידורי ה-MTV בתחילת 1996, משודרות כמה שעות ביום תוכניות מקומיות; כך גם הדבר בדרום-אמריקה. שידורי MTV באירופה החלו ב-1987, וכיום היא משדרת שם ליותר מ-55 מיליון בתי אב ול- 36 מדינות עם תוכניות מקומיות, המותאמות להן, בצד תוכניות כל-אירופיות.

שידורי MTV מגיעים היום לכ- 250 מיליון בתי אב ברחבי העולם. MTV  היא רשת הצעירים הגלובלית והיא משדרת בעיקר מוזיקה אמריקנית. הרשת מביאה איתה לא רק מוזיקה ודימויים מערביים אלא גם אורח חיים וסגנון לבוש ובילוי אמריקניים, המהווים דגם לחיקוי של צעירים בכל רחבי העולם. צעירים בכל קצווי תבל מתעניינים באותם דברים, בייחוד נכון הדבר בכל הנוגע לטלוויזיה ולמוזיקה.  MTV שואפת להיות כפר רוק'נרול גלובלי. טום פרסטון, נשיא ה-MTV, אמר: "זהו הדור הבין-לאומי הראשון. הם לובשים ליווייס, קונים אצל בנטון, עונדים שעוני סווטש ושותים קוקה-קולה".

 מובן שקיימים הבדלים תרבותיים בין הנער הצרפתי והנער הגרמני, אולם הם דומים זה לזה יותר מאשר הוריהם. לנוער בכל העולם יש משיכה למותגים האמריקניים, ו-MTV משווקת אותם בהצלחה רבה. הם מאזינים לאותה מוזיקה, צופים באותה טלוויזיה וצורכים אותם מוצרים. נערים ישראלים יוצרים בנקל קשרים עם בני גילם באוסטרליה, או בשוודיה, לפחות בתחומי התרבות הפופולארית. MTV רוצה ליצור בכל העולם קהל צעיר, פתוח לחידושים, כדי שהמפרסמים הגלובליים יהיו מעוניינים למכור לו מוצרים. בפרסומות המשודרות ב-MTV יש דגש רב יותר על התדמית והסגנון של המותגים מאשר על השימושיות שלהם. MTV יודעת לנצל היטב את הרצון של הצעירים להיות דומים, להיות שייכים, להיות חברים בקהילה צעירה בין-לאומית, שיש לה סגנון חיים, הרגלי צריכה דומים ושפה מוזיקלית משותפת. הרשת נותנת אישור ל מותגים כמו קלווין קליין, נייקי וסווטש, שמשמעותו היא: זה מותר, זה טוב, זה אופנתי. הקליפים המוזיקליים המשודרים ברציפות הם, למעשה, פרסומת למבצעים ולתקליטורים. הצפייה בפרסומת היא לא-מודעת, והגבול בין בידור לפרסומת אינו נראה. לעיתים קרובות, הזמרים המופיעים בקליפים מופיעים מייד לאחר מכן בפרסומות. בשנים האחרונות פיתחה MTV את יחידת סרטי האנימציה שלה. הסדרה המפורסמת ביותר שלה היא 'ביוויס ובאטהד'. לאחרונה פתחה MTV שירות מקוון לאינטרנט, כדי להגדיל את הפופולאריות שלה בעולם המוזיקה הקלה.

שימו לב!
מכל תחומי התוכן בטלוויזיה היה הווידאו קליפ ליצירה המקורית של המדיום. הקליפ, שלא כמו תכנים אחרים, נולד מתוך הטלוויזיה תוך שהוא מנצל את הטכנולוגיה הייחודית  למדיום זה. הקלפי הוא יציר כילאים של פרסומת טלוויזיונית ושל שיר, תת-ז'אנר טלוויזיוני ומעצב שפה וויזואלית מרכזי כיום.

בפרסומות המשודרות ב-MTV יש דגש רב יותר על התדמית והסגנון של המותגים מאשר על השימושיות שלהם. MTV יודעת לנצל היטב את הרצון של הצעירים להיות דומים, להיות שייכים, להיות חברים בקהילה צעירה בין-לאומית, שיש לה סגנון חיים, הרגלי צריכה דומים ושפה מוזיקלית משותפת. הרשת נותנת אישור ל מותגים כמו קלווין קליין, נייקי וסווטש, שמשמעותו היא: זה מותר, זה טוב, זה אופנתי.

הקליפים המוזיקלים המשודרים ברציפות הם, למעשה, פרסומת למבצעים ולתקליטורים. הצפייה בפרסומת היא לא-מודעת, והגבול בין בידור לפרסומת אינו נראה. לעיתים קרובות, הזמרים המופיעים בקליפים מופיעים מייד לאחר מכן בפרסומות. בשנים האחרונות פיתחה MTV את יחידת סרטי האנימציה שלה. הסדרה המפורסמת ביותר שלה היא 'ביוויס ובאטהד'. לאחרונה פתחה MTV שירות מקוון לאינטרנט, כדי להגדיל את הפופולאריות שלה בעולם המוזיקה הקלה.

האופי הקליפי, הקצב והעריכה של סגנון ה-MTV השפיעו על סגנון הטלוויזיה בעולם, ובוודאי על זו המסחרית. הסגנון הזה מתעלם מהנרטיב הלינארי ומביא סגנון רב-שכבתי. שכיח בו סיפור סביב גיבור אחד, פעמים רבות, בלי תחושה של זמן ומקום. למקום ולזמן האמיתיים אין חשיבות בווידיאו-קליפים, כך שהצופים הצעירים יכולים להרגיש חופשיים, תוך דחיית האמצעים המסורתיים של הסיפור הוויזואלי.

סגנון העריכה והקצב של ה-MTV חדרו, לפחות בטלוויזיה המסחרית, אפילו למהדורות החדשות, בעיקר בארצות-הברית. אלה הפכו להיות קצרות ומהירות, ובמקום להעביר מידע וניתוח, מוצגים האירועים פעמים רבות באמצעות מערכת של דימויים עם הסבר של משפט או שניים. בדיווח על מהומות בירושלים יוצגו ילדים פלסטינים זורקים אבנים על חיילים במשך חמש-עשר שניות. הצופה הממוצע מצפה לסיפוק מיידי, והמשדרים מתאמצים לרצות אותו בטרם יפעיל את השלט, כדי לעבור לערוץ אחר.                        

כדי להבטיח שאתם יודעים ומבינים את החומר של יחידה זו – וודאו כי אתם מבינים ויודעים לענות על הנושאים הבאים:
>תולדות הווידיאו קליפ המודרני מתחילתו (ראשית שנות ה- 80)  ואילך.
>נרטיב קלאסי
>נרטיב לא ליניארי (והמושג היפר לינק)
>היחס בין סיפור השיר לבין סיפור הסרט הנבנה בקליפ ספציפי
>ההיסטוריה של העריכה בקולנוע – גריפית, אייזנשטיין, סוריאליזם
>הכרת ההשפעות ההדדיות על השפה הוויזואלית בקליפ ובקולנוע
>ניתוח קליפים כביטוי לריאליזם קפיטליסטי

לכתיבת תגובה למערך זה בפורום לחץ כאן



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש