דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,529 כניסות לאתר
הקליפ כיצירה פוסטמודרנית

מאת: ברקוביץ' אפי

תודה לניבה פלד על הייעוץ וההדרכה

מבוא
סיעור מוחין
נושאים שאפשר ללמד במקביל לווידיאו-קליפים
שיעור 1: ההיסטוריה של הווידיאו-קליפ
שיעור 2: השפה של הווידיאו-קליפ
שיעור 3: הקליפ-סיפורו ומבנהו
שיעור 4: פוסט-מודרניזם
>המאפיינים המרכזיים בזרם הפוסט-מודרני
שיעור 5: העריכה בווידיאו-קליפ
תגובות על הקובץ מפורום "תקשורת וחברה"


מבוא
"הקליפ הוא טקסט פוסט-מודרני, רלוונטי לנוער 'המופקד בידינו'. זהו ז'אנר טלוויזיוני בעל השפעה רבה על עיצובה של תרבות הנעורים וייצוגיה בתקשורת...." (פפו- פרידמן, תשס"א, עמ' 5).

מאז הולדתו של ערוץ המוסיקה העולמי MTV, נחשבים הקליפים כמעצבים את תרבות הנעורים בחברה המערבית. ההשפעה של עולם הקליפים ניכרת בכל תחום תקשורתי. החל מאופנות משתנות דרך השפעה כלכלית משמעותית וכלה בשפה הטלוויזיונית והקולנועית ששינתה את פניה בעקבות השפעתם של עולם המוסיקה והקליפים. תרבות הנוער בישראל קשורה קשר עבות אל עולם הקליפים. מאז כניסתם של הטלוויזיה בכבלים ושל הערוצים הגלובליים בשנות ה-90, בני-נוער בישראל צופים ברשת הגלובלית MTV בתדירות גבוהה. הקליפים עבור בני הנוער הישראלים מהווים דרך להגדרה עצמית, התבוננות במראה והגדרה של נורמות חברתיות ובעיקר אופנתיות. דרך הקליפים חווים בני הנוער את חוויית ההתבגרות שלהם, את הווייתם הישראלית ביחס לשאר העולם, את מה שאופנתי ועכשווי ואת תרבות הנעורים. בני הנוער הישראלים משתייכים כעת בשנות ה-2000 לתרבות גלובלית אופנתית ולכפר אחד גדול "ששייך לצעירים". תרבות הקליפים היא תרבות המקדשת את הצעירים, את המיידיות ואת החיים כבועה צבעונית וקלילה. בני הנוער חיים דרך הקליפים את התרבות הפוסט-מודרנית, חלקם באופן בלתי מודע לכך . ז'אנר הקליפים בדומה לז'אנרים אחרים מספק מצד אחד ביטוי אומנותי חדש ואופייני לתקופתנו ומצד שני משמש כמניפולציה מסחרית למכירת מוצרים, הנלווים לתעשיית הקליפים. הקליפים, כמו מוצרים טלוויזיוניים אחרים נותנים ביטוי  לריאליזם הקפיטליסטי המקיף אותנו כיום.

בעבודה זו כחלק מקורס "הכנת חומרים", אנסה לפשט עבור המורים והתלמידים מושגים מורכבים הקשורים לתרבות הקליפים. כיוון שההוויה המרכזית של ז'אנר זה היא התרבות הפוסט-מודרנית, שיעור זה יחתור להבנת התרבות הפוסט-מודרנית תוך ניסיון לפשט עבור התלמיד את עולם המושגים ואת התרבות שבה אנו חיים. המטרה הראשונית של השיעור היא להכיר לתלמיד את העומד מאחורי הקלעים של ז'אנר הקליפים ולחבר את התלמידים לחשיבה ולניתוח התכנים בזמן הצפייה בקליפים.

פירוק "האמת" סביב התרבות הפוסט-מודרנית העכשווית, עשוי לפתח את  החשיבה הביקורתית וההתבוננות המפוכחת על התקופה בה התלמיד חי.

בנוסף, אחת ממטרות השיעור היא לפתח את יכולת התלמיד לבחון את יצירתו המעשית בראייה ביקורתית. על-כן את השיעורים העיוניים בנושא הווידיאו קליפ מומלץ לערוך במקביל להפקה בשיעור המעשי. הדיאלוג בין השניים מאפשר לתלמידים לבחון טוב יותר את החומרים העיוניים וליישמם בהפקה.

השיעור המוצג בעבודה זו נבנה באופן נדבכי כשהפוסט-מודרניזם מתגלה לאיטו. המושגים הראשוניים של התרבות הפוסט מודרנית נלמדים קודם ורק לאחר מכן מתגלה המושג הראשי במלוא מורכבותו. התפישה המנחה את תכנון השיעורים היא לימוד הדרגתי של המרכיבים עד לגילוי התמונה השלמה . 

אני ממליץ ללמד שיעורים אלו בשלבים מתקדמים של הוראת תוכנית הלימודים, החל מהשנה השנייה ללימודי התקשורת, כיוון שהם מתבססים על מושגי יסוד בתקשורת. יתרה מזאת, ההבנה של הרוח הפוסט-מודרנית אינה פשוטה ונשענת על הבנה של תקופות קודמות בתקשורת, באומנות ובתרבות בכלל. לכן מומלץ ללמד את מאפייני  התרבות המודרנית לפני שמלמדים פוסט מודרניזם.         

סיעור מוחין
כאמור ז'אנר הווידיאו-קליפ הוא ז'אנר רב-תחומי שאליו ניתן לקשור לימודים מנושאים שונים שנשזרים כחוט השני דרך ז'אנר זה. הגישה אל התלמידים דרך ז'אנר זה נוחה משום שהקליפים מהווים חלק מרכזי בצפייה היומיומית של מתבגרים בטלוויזיה. לדבר בשפת הקליפים זה למעשה לדבר בשפתם של התלמידים. את הנושאים המוצגים לעיל אפשר ללמד במקביל לז'אנרים אחרים, אך אני מציע ללמדם במקביל לז'אנר זה כדי שהתלמידים ירגישו בנוח ובסביבה מוכרת.

נושאים שאפשר ללמד במקביל לווידיאו-קליפים:
>ניתוח צורני (צילום, סגנונות עריכה, תאורה, צבעים, הפקה- שפת הקליפ והשפעתו על הקולנוע והטלוויזיה): נושא זה יכול להילמד בהתייחסות לכל ז'אנר. המיוחד בז'אנר הווידיאו-קליפים שהוא פורץ דרך מבחינה חזותית.  השפה החזותית  הקליפית שונה, צבעונית, מרגשת וחדשנית. התלמיד צריך שיהיה לו רקע, והבנה בסיסית בשפה הקולנועית-טלוויזיונית המסורתית כדי להבינה.

>ניתוח תוכן (סיפור+ עלילה- ליניארית לעומת עלילה לא-ליניארית+ דימויים בקליפ): נושא זה חשוב למעשה כחלק משפת הז'אנר של הקליפ. את היכולת  לספר סיפור בצורה תמציתית, ויזואלית, מהירה וקצבית תוך הבנה מלאה של הסיפור כולו אפשר לפתח באמצעות ניתוח ויצירת קליפים. איך מספרים סיפור? האם הסיפור חייב להיות מובנה או ניתן לשבור את המבנה הליניארי המסורתי? עד כמה צריך להעמיק בפרטים בזמן הסיפור? בז'אנר זה אפשר למצוא תשובות שונות לשאלות אלו.

ניתוח תוכן אפשרי נוסף שניתן לעשות בקליפ הוא עולם הדימויים אותו מעביר ז'אנר זה: מי הגיבורים בקליפ? גברים/נשים. מה המקצוע של הגיבורים בקליפ? כיצד הגברים ו/או הנשים מיוצגים? האם ישנם מגזרים שונים שמיוצגים באופן סטריאוטיפי בקליפים? כיצד מיוצגת נשיות או גבריות בעולם הקליפים? האם סגנון מוסיקלי קליפי מסוים מוביל לתפישת ייצוגי נשים וגברים מסוימת?

>ההיסטוריה של הווידיאו-קליפ- ההיבט ההיסטורי חשוב להבנה הבסיסית ולהתפתחות הז'אנר.

>ז'אנרים שונים של הקליפ- החלוקה הדיכוטומית של הז'אנר לתת ז'אנרים,  שהייתה נהוגה בעבר, היא פחות רלוונטית כיום. חלוקה זו לתת ז'אנרים מגלה כי ז'אנרים מוסיקליים שונים מתאימים לקליפ סגנון חזותי  שונה.
(פפו-פרידמן, תשס"א, עמ' 34-36) 

>מודלים תקשורתיים- מודלים תהליכיים (קוויים) לעומת מודלים סמיוטיים/תרבותיים. הדיון במושג פוליסמיות מאפשר לתת פרשנויות שונות לווידיאו-קליפ ולהתייחס אליו מנקודות מבט תרבותיות שונות. מודלים שונים של תהליכי תקשורת מהווים פעמים רבות חומר למידה מונוטוני הנלמד במנותק מיתר הנושאים בלימודי התקשורת. ז'אנר הווידיאו-קליפ יכול לשמש דוגמא טובה להתפתחות ממודלים תהליכיים למודלים סמיוטיים.  שילוב הוראת המודלים עם הוראת מאפייני הז'אנר עשוי לעורר יותר עניין.

>ניאו-מרקסיסטים ווידאו-קליפים: כאמור, הקליפ הוא לא רק יצירה אומנותית. פעמים רבות הקליפ הוא גם פרסומת  שמטרתה למכור את הזמר/ת והלהקה  ואת המוצרים הנלווים (דיסק, הופעה, אופנה וכד').  עולם הפרסומות שואב את שפתו ומסריו מעולם הקליפים. ניתן לנתח את הז'אנר דרך הגישה הניאו-מרקסיסטית ולנתח את המציאות המוצגת בקליפים באמצעות המושג ריאליזם קפיטליסטי. ייצוג מציאות בקליפים גורם לנו לחשוב  שרכישת מוצרים יהפכו אותנו ליפים ומוצלחים כמו הגיבורים בקליפים.

>תיאוריות על אלימות בתקשורת: האלימות בקליפים לעיתים מאוד בוטה ובולטת. האלימות פעמים רבות היא חלק מהשפה של הקליפים וניתן למצוא אותה לאורך ז'אנרים מוסיקליים שונים. החל באלימות מינית בז'אנר הראפ וכלה באלימות פיסית בקליפים מז'אנר הרוק/רוק כבד. התיאוריות השונות על אלימות מלמדות ובודקות את השפעת האלימות המוקרנת בטלוויזיה על ילדים ונוער. האלימות האופנתית המוקרנת בקליפים יכולה להוות בסיס טוב לדיון בתיאוריות אלו.

>תיאוריית "האדם המיידי": מאפייני עולם הקליפים ממחישים את תיאוריית האדם המיידי. לפי קריסטין נייסטרום, ההתעסקות ב"כלום", הדחף לסיפוקים מיידים, התכנים האלימים והרדודים ואפילו השפה הקצבית והמהירה שהקליפים מציגים, מעצבים את "האדם מיידי".  על-כן יש  הטוענים שדור  ה- MTV כדור חלול המשקף בהתנהגותו את תרבות האדם המיידי.

>תיאוריית "אובדן הילדות" עפ"י פוסטמן: אובדנה של הילדות ניכר היטב בווידיאו-קליפים. הצפייה של ילדים בתכנים מיניים ואלימים, אפילו תוך זיפזופ מיקרי, עלול לחשוף בפניהם את ה"תחום אחורי" של מיניות בוטה. עצם החיקוי של תרבות הקליפים על-ידי ילדים ונוער מוכיח את תיאורית אובדן הילדות ומהותה. (מה קורה לנוער שצופה בקליפים של ראפ- מה הוא לומד? כיצד עליו להתלבש?)

>גלובליזציה וביות (לוקאליות): כאמור ערוץ  MTV  הוא ערוץ גלובאלי המשודר 24 שעות ביממה ברחבי העולם. האופנה, סגנון החיים והתרבות המיוצגים בקליפים שמשדר ערוץ זה הם גלובאליים. ההשתייכות לכפר הגלובאלי באמצעות צפייה בערוץ ,MTV היא חלק ממגמת הגלובליזציה המובילה כיום בכל תחומי החיים. כמובן שבמקביל קיים המתח בין הגלובאלי ללוקאלי; יש שידורי פרסומות ישראליות בערוץ MTV ויש אימוץ פורמט ה-MTV בערוץ קליפים ישראלי - ערוץ 24. במה שונים הקליפים הישראלים בערוץ 24 מהקליפים בערוץ ה-MTV? איזו תרבות משקף כל ערוץ?  האם וכיצד יותאם קליפ ישראלי לשידור ב-MTV?

>פוסט-מודרניזם: הקליפ הוא טקסט פוסט-מודרני רלוונטי לנוער, המייצג את רוח התקופה בה אנו חיים.  בשיעור ננסה להבהיר בפשטות את מאפייני התרבות הפוסט מודרנית ואת ביטוייה  בצורה ובתוכן של הקליפים. כמו כן ננסה להגדיר מהי אמנות פוסט מודרנית.

שיעור 1: ההיסטוריה של הווידיאו-קליפ
מטרת השיעור: ההיסטוריה של הווידיאו-קליפ משמשת כרקע לדיון בקליפ של ימינו. מתוך הכרת ההיסטוריה יוכל התלמיד להבחין בשינוים שהתחוללו בז'אנר הווידיאו-קליפ ולסמן את התקופה הנוכחית בז'אנר זה כתקופה חדשנית, פוסט-מודרנית.

דרכי הלימוד: צפייה משותפת בקליפים מתקופות שונות. אפשר להיעזר בערוץ VH1 שמקרין קליפים ישנים ובסדרה הבריטית: "ממשיכה לצעוד" שסוקרת את תולדות המוסיקה הפופולארית. כמו כן אפשר להשתמש בקטעים מתוך סרטים מוסיקליים שבהם משולבים קליפים: "זמר הג'ז", "החומה" (פינק פלויד), "לילה של יום מפרך" ו"צוללת צהובה" (ביטלס).

מקורות ביבליוגראפיים:
פפו-פרידמן, א' (תשס"א), TV קליפים וצעירים חסרי מנוח, משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, האגף לתוכניות לימודים. 

סיכום הרצאה של אריאל פפו-פרידמן על-ידי: ורד אורגיל, הנמצא באתר "עושים תקשורת".    

הקליפ כיצירה טלוויזיונית ייחודית
כיום אין למצוא אלבום מצליח שאינו מלווה בקליפ. מאז הולדתו של  ערוץ  MTV  ב-1981 ועד היום, הפכו הקליפים תנאי הכרחי להצלחת שיווקו של תקליט חדש. הצלחתה של הרשת נובעת מצירוף גורמים נוספים: שידורי הכבלים והלוויין המאפשרים העברת שידורים וקליטתם מכל מקום לכל מקום על פני כדור הארץ. האפשרות לשדר ולקלוט שידורים בסטריאו – מושכים את הצופים הצעירים לצפות בטלוויזיה ולשמוע את המוזיקה האהובה עליהם.

מוזיקה בקולנוע הייתה גם בעבר. להקת "הביטלס" הייתה הראשונה שנתנה ביטוי למוזיקה שלה גם בקולנוע; סרטים כמו – 'לילה של יום מפרך' (1964), 'Help' (1965)  ובמיוחד הסרט – 'צוללת צהובה' (1968) שכלל שימוש באנימציה כאמצעי להעברת המסר.  נהוג לראות ב"ביטלס" גורם מרכזי שעיצב את  הז'אנר. עוד לפני ה"ביטלס", היו מספר גורמים אחרים, שגם להם הייתה השפעה על התפתחות הקשר בין תמונה ומוזיקה בקולנוע:

יש המרחיקים לכת עד הסרט המדבר הראשון – 'זמר הג'ז (1927), שהיה ראשון הסרטים המלווים בפס קול ולמוזיקה היה בו תפקיד מכריע. בעקבותיו, התפתח ז'אנר הסרטים המוזיקליים. בסרטים אלה שולבה כוריאוגרפיה, שגם אליה ניתן להתייחס כאל אחד ממקורות הקליפים.

הקרובים ביותר למה שנחשב לקליפים של היום הם ה- ' Soundies'  - סרטים על מופעי ג'ז בני כשלוש דקות משנות ה- 40, שהוקרנו בשיטה מיוחדת על מסך קטן. הצופה שלשל מטבע כדי לצפות בגלגל סרט שהכיל 8-10 קטעים של אומנים שונים, תוך הקפדה על הפרדה בין אומנים שחורים ללבנים.

משנות ה- 50 ואילך היו בטלוויזיה המסחרית האמריקנית, ואחר-כך ברשתות הטלוויזיה באירופה, תוכניות בידור ואירוח ששולבה בהן מוזיקה פופולארית. הייתה גם תוכנית שבועית,  ששולבה בין התוכניות והוקדשה למוזיקה, במתכונת דומה לתוכניות של מצעדי הפזמונים. גם בישראל היו מצעדים של מוזיקת פופ מקומית, כמו: "עד-פופ" בשנות ה-80. תוכניות אלו התבססו על הופעת אולפן של אמנים מול קהל שרקד לצלילי ההופעה.

בשנות ה- 70, נוצרו סרטים שבהם מוזיקת הרוק הייתה הנושא המרכזי – סרטים כמו אופרת הרוק 'טומי', 'גריז', Fame''. הסרט המרכזי שהשפיע על התפיסה החזותית של הקליפים ועל מרכזיות האמירה האידיאולוגית של אמני רוק הוא 'פינק פלויד – החומה' של אלן פארקר (1982). הסרט הוא המחשה חזותית של  אלבום הלהקה. חשיבותו בכך שהוא משמש תשתית לשפה החזותית והאידיאולוגית של הווידיאו-קליפים בכמה מישורים: עירוב של בדיון ותיעוד – סיפורו האוטוביוגרפי של רוג'ר ווטרס, חבר הלהקה, שאף כתב את התסריט, תוך הישענות על סיפורו של חבר אחר בלהקה שהשתגע; שימוש בבוב גלדוף כשחקן הראשי, הוא עצמו היה חבר בלהקת רוק מצליחה אחרת בשנות ה- 70 וה- 80, שילוב של קטעי פנטזיה ומציאות בסרט אגב שימוש במגוון טכניקות קולנועיות. (שילוב קטעי האנימציה המפורסמים של הסרט).

אבות הווידיאו קליפים נחשבים סרטי פרומו ['קדימונים'] של תקליטים, אשר ליוו בראשית שנות ה- 70 את לידתו של תקליט חדש. סרטים אלה היו תיעוד של הופעת האומן בשיר העכשווי ביותר שלו. בז'אנר סרטים זה, שהופק בדרך כלל בפילם ולא בווידיאו, חסר העושר הוויזואלי של הקליפים היום. אך התפקיד השיווקי של הקליפ;  התפיסה שסרט כזה נועד לסייע למכירת האלבום החדש, נותרו ללא שינוי. 

בתואר 'הווידיאו קליפ הראשון' יש לזכות את הקליפ לתקליט הראשון של Queen  (1975) 'Bohemian Rhapsody ' . בעקבותיו באו קליפים נוספים שהופקו ללהקות ולאומנים המוציאים תקליט חדש. הבמה לקליפים אלה היו תכניות טלוויזיה ששילבו קליפים בתוכן.

הקליפ הראשון שהוקרן ב- MTV עם הולדתה ב- 1981, היה של

ה- Bangles  ונשא את הכותרת הסמלית: ‘Video Killed The  Radio Star' .

MTV  -  מתחרים ומגמות עתידיות
כמו לכל הצלחה כלכלית, גם ל- MTV קמו מתחרים שרצו ליהנות מן הרווחים,  החל מ- 1984, השנה בה החלו רווחיו של הערוץ לזרום. המתחרים ניסו לענות על צרכים נבדלים מהצרכים אותם ספקה רשת MTV. הרשת של טד טרנר התכוונה לשדר קליפים עם פחות אלימות  וסקס, המיועדים לכל המשפחה. ערוץ אחר ביקש לתת מענה למוזיקה השחורה ולאומנים השחורים, שלהם לא היתה דריסת רגל ברשת MTV; ערוץ למוזיקת קאונטרי ; ערוץ כבלים ביקש לשדר מוזיקה כבקשתך – הקמת הערוצים הובילה לשינויים ולהתפתחויות בערוץ MTV . משום כך, הוקם ערוץ VH1 הפונה אל הקהל המבוגר יותר; בני 25-54, קהל אוהבי מוזיקת הרוק שכבר התבגר ומעוניין בקליפים ובשירים הישנים ובקליפים פחות אלימים. התעוררות המוזיקה השחורה הובילה את ה- MTV להקדיש משבצות שידור מיוחדות למוזיקת SOUL , היפ-הופ ואפילו ראפ ולשלב מוזיקאים שחורים ברצף השידורים הרגיל. זאת, לאחר שנים שבן התמחה ערוץ MTV בדחיקתה המושלמת של המוזיקה השחורה.

הצורך שהתעורר אצל צופים להיות שותפים בבחירת הקליפים בהם יצפו, הוליד ב- MTV תכניות אינטראקטיביות המאפשרות לצופים להזמין קליפים בהם הם מעוניינים לצפות.

פתיחת ערוצים מקומיים ברחבי העולם – MTV אסיה, MTV אירופה, ו- MTV לטיני – היתה ביטוי למודעותם של ראשי הרשת כי על אף הרצון להיות ערוץ גלובלי, המיועד לכלל הנוער, שכביכול כולו דובר אנגלית וצופה במוזיקה אמריקאית, יש גם צורך לתת מענה גם לתרבויות המוזיקליות השונות ולטעמים המקומיים.

כיום נמצא ערוץ MTV אירופה בתחרות קשה עם ערוצי מוזיקה מקומיים מתחרים באנגליה, צרפת וגרמניה.

התשובה של MTV לתחרות זאת – חלוקת אירופה לחמש חלוקות משנה – 1. אנגליה ואירלנד 2. איטליה  3. גרמניה ואוסטריה  4. סקנדינביה  5. צרפת, ספרד וחלקים ממזרח אירופה. חלוקה זו נוחה גם מההיבט המסחרי, עונה על הצורך בפרסומות מקומיות, ומשקפת גישה הפוכה מהגישה האחידה והגלובאלית הקודמת.

חלוקה נוספת עתידית של הערוץ קשורה להעדפות של סגנונות מוזיקליים שונים: 1. רוק עצמאי  2.Soul   והיפ הופ  3. פופ ורוק משנות ה-70 וה- 80 ב- VH-1.

השפעה עתידית נוספת קשורה לשיווק אינטראקטיבי באמצעות האינטרנט, המאפשר לצרכן לקבוע את הרכב השירים שיופיעו בדיסק. 

שיעור 2: השפה של הווידיאו-קליפ
מטרת השיעור: בשיעור זה יגלה התלמיד מהו ווידאו-קליפ ומה מאפייני התוכן והצורה החזותית  של הווידיאו-קליפ. השיעור יקנה לתלמיד מושגים בסיסים האופייניים לשפת הווידיאו-קליפ.

לאחר הבניית מושגים בסיסיים יתמקד השיעור באופן בו מסופר הסיפור בז'אנר זה.  המטרה היא להוביל את התלמיד למושג הפוסט-מודרניזם, שאחד ממאפייניו המרכזיים הוא היעדר רצף עלילתי  מובנה וברור.

לשאול את התלמידים: מהו בעצם קליפ?
לרשום את התשובות על הלוח: סביר להניח כי רוב התשובות ידברו על כך שקליפ הוא סרט קצר שעושים לשיר.
שאלה:  האם גם פרומו לתוכנית נחשב לקליפ? האם פרסומות נחשבות לקליפ? האם גם בחדשות יש קליפים? (כאן ניתן להראות פרסומת/פרומו/ קטע מתוך סרט שנראים כמו קליפ)

המסקנה: קליפ הוא למעשה ז'אנר בפני עצמו שמשפיע ומושפע מז'אנרים אחרים (פרסומות/סרטים וכו'). כיום ניתן לראות כיצד משתמשים בשפה הוויזואלית של הקליפ בכל מקום- אפילו בחדשות. (ניתן להקרין את תחילת החדשות- מראות שונים שמלווים במוסיקה) . הגבול שבין קליפ מוזיקאלי לפרסומת טלוויזיה המבוססת על מוזיקה, הוא דק. גם פרומו, הוא סוג של קליפ  אשר דוחס תוכן לפרק זמן מינימלי למטרות מסחריות; יש קטעי סצינות, הגדרת רוח התכנית אותה מקדמים, סוג המוזיקה שמלווה את הפרומו, הצילום ועריכה מהירים המתאימים עצמם לתוכן הפרומו.

קליפ (הגדרה): יצירה טלוויזיונית (לעיתים קולנועית) קצרה באורכה, שיש לה פסקול מוזיקלי (עם או ללא מילים), ונלווה לה רצף דימויים חזותיים.

שאלה: מה מאפיין את הקליפ? באיזו שפה חזותית הוא מדבר? אילו צבעים מאפיינים אותו? מה סגנון העריכה והצילום של הקליפ?

שפת הקליפ: הדימויים בקליפ מצולמים באופן תזזיתי, ערוכים בקצב עריכה מהיר וישנה שבירה של נורמות צילום ועריכה מסורתיות. הקליפ יהיה מצולם בצורה ייחודית, תזזיתית, זוויות מצלמה לא שגרתיות תוך ניסיון למשוך את העין כל הזמן. הצבעים יהיו ייחודיים, "צעקניים" ובוהקים- העריכה בד"כ בקליפ תהיה מהירה ומותאמת לקצב המוסיקה. התפאורה בקליפ תמיד תהיה שונה, בוטה, לא-ריאליסטית, מגוונת, מקושקשת, בסגנון פופ. באופן כללי הקליפ הוא מוצר וויזואלי אסתטי המשדר עולם נוצץ, נועז, בוטה, חדשני. בקליפ ישנו דגש בולט על הצורה ופחות על התוכן.

שאלה: כיצד בוחר האומן או חברת התקליטים איך יראה הקליפ? האם למילים או למוסיקה יש משמעות וקשר לאופן בו נראה הקליפ?

תרגיל: לתת לכיתה מילים של שיר ולבקש מכל קבוצה לתאר כיצד הקליפ יראה בהתאם למילות השיר. לאחר מכן לצפות ביחד בקליפ שקיים לאותו שיר.

מטרת התרגיל: נקודת פתיחה לדיון בעניין הקשר שבין השיר לבין  הפרשנות הקולנועית שלו- כמובן שהמסקנה תהיה אינסוף הפרשנויות. כאן גם תהיה אפשרות לדון באופנים הרבים שבהם אפשר לתרגם את המסר הצלילי למסר ויזואלי ולעסוק ביחס שבין סיפור השיר לסיפור הסרט- כפי שיוצע בהמשך השיעור.  

היחסים בין צורת הקליפ לז'אנר המוסיקלי:  הקליפים שונים זה מזה במידת קיומו של קשר ובסוג הקשר המתקיים  בין הפסקול והמילים לבין התוכן, הצורה והמבנה של המרכיב החזותי. קליפים שונים זה מזה במידת קיומו של קשר הגיוני בתוך הרצף החזותי ובמידת הקשר שבינו לבין תיעוד מציאות. בדרך כלל המוסיקה ומילות השיר מכתיבות את התוכן והצורה החזותיים של הקליפ. בדרך כלל לקליפ יש מטרה שיווקית (למכור את התקליטור ולשווק את הזמר באמצעות הטלוויזיה). הקליפ המוזיקאלי העביר את עיקר המשקל מאיכויות קוליות לאיכות אסתטיות. וכך יצר גיבורי תרבות מעולם המוזיקה, שעיקר כוחם הוא בדימוי החזותי שהם מייצרים( מראה, דימוי, גיבור ). לדוגמה; בריטני ספירס, ערך חיפוש בולט ברשת האינטרנט. האם מישהו טוען שלבריטני ספירס יש משהו לתרום לעולם בתחום הקולי ? מישהו יכול להתווכח עם ההצלחה שלה ? 

הקליפ גרם להאדרה ( גלוריפיקציה ) של גיבורים מעולם המוזיקה. לדוגמה, דימויים של בוב מארלי, אלוויס פרסלי, או החיפושיות, המוצגים כמותגים בינלאומיים. הטלוויזיה כסוכן הנוסע המוצלח ביותר של הכפר הגלובאלי, הפיצה את הדימויים הללו, כך שהזמרים חרוטים בתודעתנו בזכות הדימוי החזותי שלהם יותר מאשר בזכות  המוזיקה והמסרים שלהם.

הקליפים מאפשרים "מיתוג" מוזיקאלי. דרך שפות קולנועיות שמשיקות לז'אנרים מוזיקאליים.

לדוגמה, קליפים של היפ הופ, הם בעלי תאורה מסוימת, מתרחשים ב"שכונה", מאצ'ואיסטיים, הרבה בחורות שופעות, מכוניות ספורט. קליפ רומנטי, יהיה מלווה בשקיעות, רוח ויערות. וכולי. 

כך, זמר שרוצה לעשות מטמורפוזה, יכול ליצור פרסונה מחודשת, דרך בחירה מוצלחת של במאי קליפים. רובי וויליאמס, לשעבר טיק דאט, הוא דוגמה מוצלחת למישהו שדרך אזכור מתוחכם של עברו המוזיקאלי הצליח להמציא את עצמו מחדש, ו"להתבגר", גם בזכות אירוניה קולנועית .

(מבוסס על: פפו-פרידמן, א' (תשס"א) TV וצעירים חסרי מנוח-קליפים, משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, האגף לתוכניות לימודים ועל מערך השיעור "שפת הקליפ, סיפורו ומבנהו" של עידו אשד, הנמצא באתר "עושים תקשורת")

זיהוי ז'אנרים מוסיקליים דרך ווידאו-קליפים:
מטרת השיעור לסייע לתלמיד לסווג את הדימויים הרבים המופיעים בקליפים שונים על-פי תבניות ז'אנר ולחדד את היכולת של התלמיד לזהות דימויים ולקשרם לאופנות ולתרבות המתאימה לכל ז'אנר.

משימה בעקבות צפייה - הקרנה של ווידיאו-קליפים מז'אנרים שונים  ללא סאונד; התלמידים צריכים לזהות את הז'אנר המוסיקלי לפי ניתוח הדימויים המופיעים בקליפ, הצבעים, האביזרים והסגנון הצילומי.

מוסיקה שחורה: גיבורי הקליפ הם זמרים שחורים המופיעים במרכז הקליפ. הקליפ מלווה בבחורות יפות לבושות בלבוש חושפני ובגברים שריריים-חלקים לבושים במכנסיים נמוכות גזרה, מצוידים באביזרים אופנתיים. תמיד יופיעו ברקע רקדנים. הקליפ יצולם בד"כ ברחוב או במקומות סגורים אפלוליים שמעבירים תחושת מיניות חזקה. הצבעים העיקריים הם אדום-כחול המשדרים מיניות. הצילום תזזיתי ומתמקד באברי הגוף, שימוש רב בקלוז-אפ. הקליפים מתארים בד"כ מערכות יחסים מיניות.

רוק: בדרך-כלל יופיעו מוסיקאים לבנים עם שיער ארוך, גיטרות-תופים-בס, להקה שתופיע ולצידה יסופר סיפור או שהקליפ יעסוק במערכות יחסים או תמונות ללא סיפור. בגדים אופייניים: ג'ינס וטי-שירט- המראה הזרוק הרוקיסטי הגברי או להפך מראה דו-מיני פרובוקטיבי מהודר(מרלין מנסון). הצבעים השולטים: צבעים חזקים-שחור. אפלוליות המשדרת התרסה, מרדנות וכו'...צילום אופייני: איטי יותר- יוצר תחושה של זרימה, לונג-שוט- צילומי מרחב המאפיינים תחושת חופש, בריחה ומרדנות חברתית. הבחורה היפה לא תמיד נחוצה בקליפ הרוק.

מוסיקה אלקטרונית: שימוש בדימויים טכנולוגיים, הזהות האנושית לא חשובה; אין פרטים מזהים של המוסיקאים. תחושה של מדע בדיוני מעוררת גם מוסיקה עתידנית. לפרטים אין חשיבות- העיקר זה התחושה, ההזיה, הפנימיות של הקליפ. צבעים שולטים: צבעוני כמה שיותר. אם קיימות בחורות הן חסרות זהות. הבחורות העתידניות ללא שם או פרצוף. צילום תזזיתי או שימוש במחשב בלבד. המוסיקאי בז'אנר זה הוא המחשב, הוא הכוכב הראשי של הקליפ. המוסיקאים האלקטרוניים חסרי פרצוף כחלק מהתדמית האלקטרונית העתידנית, החדשנית.

מוסיקה מזרחית: דומה באפיונים למוסיקה השחורה. גיבורי הקליפ הם הזמרים המזרחיים. הבחורה במוסיקה המזרחית חשובה; היא בחורה ממוצא מזרחי שהסיפור  סביבה טרגי. למשל: פרידה עצובה. זהו בדרך כלל קליפ רומנטי. הצבעים השולטים: צבעים רכים, ישראליים, תאורה רכה שתיצור תחושת קירבה. צילום וידאו- יוצר תחושת ישראליות. צילום איטי, שימוש מועט בקלוז-אפ. דימוי הגיבור המזרחי על-ידי לבוש אופייני של מכנס מחויט וחולצת כפתורים- תוספת של שרשרת על הצוואר.

אתגר: קליפ המשלב בין רוק לאלקטרוני האם התלמידים יצליחו לזהות את שילוב המאפיינים(הקרנה ללא סאונד)?    

שיעור 3: הקליפ-סיפורו ומבנהו
מטרות השיעור:
1.פיתוח היכולת של התלמיד לניתוח צורני ותוכני של קליפים.
2. פיתוח היכולת להבחין בין קליפ נרטיבי ליניארי לקליפ לא ליניארי.
3. הבנה של  מרכיבי הפוסט-מודרניזם.

הקרנה של שני קליפים: 1. ארוסמית/ crazy 2. חיים אוליאל/ ארץ אבודה (ניתן לבחור קליפים אחרים מנוגדים, שאחד מספר סיפור ברור והשני הוא אוסף של דימויים).

לחלק דף עבודה לכל טור בכיתה: כל טור עובד על הקליפ שהוגדר לו מראש- במידה והכיתה גדולה ניתן להקרין קליפים נוספים. את הדפים יש לחלק רק לאחר הצפייה.

דף ניתוח לקליפ שהוקרן בכיתה

המסקנה המתבקשת: ישנו הבדל משמעותי בין שני סוגי הקליפים. לקליפ של אירוסמית יש מבנה ברור של סיפור (כמו בסרט), הוא ניתן להבנה ולפרשנות אחת. יש בו התחלה-אמצע וסוף והוא בעל מסר מסוים. הצבעים, התמונות והאווירה מתאימים למנגינה ולמילות השיר. זהו קליפ קלאסי בעל מבנה ליניארי.

לעומתו הקליפ של חיים אוליאל שונה; אין בו סיפור, האסוציאציות בו חופשיות, הוא ניתן לפרשנויות רבות, אין בו מסר אחד-אפשר להבין מה שרוצים ממנו (ניתן לכתוב על הלוח את הפרשנויות המרובות שניתנו לקליפ במהלך הניתוח הכיתתי). הצילום, העריכה והצבעים בו ייחודיים ומשתנים ושוברים את המוסכמות. זהו קליפ לא ליניארי.

כאן המקום להכניס את המושגים של נרטיב ליניארי (קלאסי) ולא ליניארי: הקליפים נעים מבחינת הנרטיביות שלהם מהיעדר סיפור לחלוטין ועד ליכולת לספר סיפור דרמטי הכולל מרכיבים של מתח, השתלשלות ושיא וכל זאת בשלוש דקות בלבד!!

הנרטיב הקלאסי:
הנרטיב הוא סיפור בעל שרשרת אירועים שיש ביניהם יחסי סיבה ותוצאה, המתרחשים בזמן ובמרחב.

זהו רצף אירועים, מקומות ודמויות, המסודרות באופן לוגי דרך זמן כרונולוגי. רצף זה  יוצר תחושות הנאה אצל הצופה תוך זיהוי הסיפור המסופר. טבעו של הנרטיב שהוא נע בין שני מצבים של שיווי משקל הדומים זה לזה, אך לא זהים, כאשר ביניהם ישנו מצב של אי-סדר או חוסר שיווי משקל, הנובע מהפרעה ע"י גורם או אירוע שהתרחשו.  הנרטיב הוא זה שמציג לפנינו את המצב המאוזן ההתחלתי, כיצד הוא מופר, וכיצד הדמויות השונות מתמודדות אתו ופותרות אותו.
(מתוך:  למיש, ד' (1994), החופש לצפות: מבט שני בטלוויזיה, הוצאת רכס)

הנרטיב הקלאסי הליניארי/לוגי מתאים להגדרה זו:
זהו סיפור ברור, שיש לו התחלה, אמצע, וסוף.
נקודה א' מובילה לנקודה ב', לנקודה ג' וכך הלאה עד לסוף הסיפור. הנרטיב הקלאסי הוא נרטיב ליניארי, סיפור שהעלילה שלו מתפתחת ורציפה באופן כרונולוגי. הוא מוצג פעמים רבות במתכונת של בעיה ופתרון. (הנרטיב הפוסט מודרני יהיה ליניארי לעיתים רחוקות בלבד).- כאן אפשר לבקש מהתלמידים לספר סיפור שהם מכירים (אפילו כיפה אדומה) או לתאר מה הקונפליקט והפתרון בסרט שהם ראו.

נרטיב לא ליניארי/פוסט-מודרני:
הנרטיב הלא ליניארי הוא שונה, חדשני, שובר את מוסכמות הסיפור הקלאסי. הוא אינו בא לספר סיפור כרונולוגי, מסודר ומאורגן. הוא אינו כרונולוגי ולעיתים קרובות אין בו קונפליקט ופתרון מסודרים. הקליפ הלא ליניארי נשען על דימויים וקפיצות, רסיסי דימויים וויזואליים, רמזים וקישורים הנובעים מרעיונות (היפר-לינק) אשר יחד עם המוזיקה מאפשרים לצופה לפענח באופן אישי ועצמאי את הקליפ. לרוב לא נמצא בקליפ עלילה סגורה, אלא כזו המאפשרת פתיחות מקסימלית בתהליך הפענוח. זהו קליפ שמתבסס על היעדר רצף שבו המשמעות נוצרת מתהליך של מילוי הפערים על-ידי הצופה. נרטיב לא ליניארי יסמיך דימוי חזותי אחד לאחר, לאו דווקא קשור לקודמו והצופה רשאי להעניק פרשנות משל עצמו לקליפ שנובעת ממכלול ואף מכל דימוי חזותי כשלעצמו. (פפו-פרידמן, שם, עמ' 37).

היפר לינק - המושג היפר לינק, בא לידי ביטוי בצורה מובהקת בתכניות "פופ אפ", שבהן "קופצת" בועת אינפורמציה, המספקת רסיס מידע שמופיע על המסך. המידע קשור בדרך כלשהי (או לא) אל הקליפ. מעבר למידע הקיים בקליפ עצמו

(אינפורמציה חזותית, שנוספת לאינפורמציה המוזיקאלית) יש כאן תוספת של נתוני טריוויה, לקליפ, ומתוך ניסיון להעלות את סף הגירוי (הכמותי) של האינפורמציה שהצופה צורך בזמן נתון.

שיעור 4: פוסט-מודרניזם
מטרת השיעור: בשיעור זה התלמיד מגיע לשלב שבו הוא מבין כי הקליפ הוא חלק מהתרבות הפוסט-מודרנית. מטרתו העיקרית של השיעור היא להבהיר עבור התלמיד את המושג פוסט-מודרניזם, את המרכיבים ואת רוח התקופה.

דרכי הפעילויות העיקרית בשיעור זה יהיו דוגמות לצפייה הממחישות את המאפיינים השונים של מושג רחב זה. דרך צפייה בדוגמות שונות יוכל התלמיד לחבר יחדיו נדבכים שונים של מאפייני התקופה. כמו כן מומלץ להקרין סרט קולנוע פוסט-מודרני באורך מלא ולאחר מכן לנתח אותו יחד על התלמידים על-פי המאפיינים. סרט מומלץ: "ראן לולה ראן" שמהווה גם דוגמא להשפעת הווידיאו-קליפ על עולם הקולנוע. 

בשיעור הקודם למדנו את ההבדל בין נרטיב ליניארי/קלאסי לבין נרטיב לא ליניארי ששובר את הנרטיב הקלאסי. כאמור הנרטיב הלא ליניארי אינו מחויב לחוקיות מסוימת, הוא נוהג באופן בלתי היררכי, ללא סדר ומשמעות, ללא נדבכיות או כרונולוגיה. זהו למעשה נרטיב מבולגן, כאוטי, לא מסודר, אנדרלמוסי. זהו נרטיב שמבטא את רוח התקופה החדשה.   

הנרטיב הלא ליניארי מהווה את אחד המאפיינים של הפוסט-מודרניזם. הפוסט-מודרניזם הוא ביטוי לרוח התקופה שאותה אנו חיים כיום:

בשלב זה יש להראות דוגמאות שונות המבטאות את הפוסט-מודרניזם עוד לפני שניסינו להסביר אותו. הדוגמאות שהוצגו בכיתה: הזמנה למסיבה שנראית כמו חוברת צביעה לילדים, שירי רחוב שנקנו בחמישה שקלים, מונה ליזה בצורות שונות, סיפור של אתגר קרת.

כל המאפיינים התרבותיים האלו מצטברים לנו יחדיו להגדרה של רוח התקופה בה אנו נמצאים כעת.  רוח תקופה זו ניתן לכנות פוסט-מודרניזם.

פוסט מודרניזם (גורביץ', ד' (1997), פוסט מודרניזם, דביר): "וכולם רוצים לדעת מהו פוסט מודרניזם, אם אפשר במשפט אחד...אבל אין משפט כזה. כי המושג מבוסס על מושג נזיל אחר: מודרניזם. "מודרנוס", בלטינית, פירושו "של ההווה". פוסט= אחרי. כלומר: אחרי ההווה אחרי החדשנות. הפוסט מודרניזם שובר מוסכמות העבר הוא המודרני, החדשני.

הפוסט מודרניזם הוא "הלך נפש" (תהליך, רגישות תרבותית כוללת), סגנון אומנותי

וסגנון חיים, שדוחה כל השקפה היררכית על אודות התרבות. זוהי תפיסה רב-קולית, קרנבלית ופלורליסטית שמבליטה את ההבדלים בין זהויות, תרבויות ובני אדם.

במילים שלנו: פוסט-מודרניזם הוא בלגאן, שבירה של מאפיינים של תוכן וצורה שאנו מכירים, ערבוב של ז'אנרים, קרנבל, ערבוב בין זהויות ותרבויות, כאוס, אנדרלמוסיה.

פוסט מודרניזם זו תקופה בעלת מאפיינים מיוחדים בתרבות ובאומנות. הקליפים מהווים דוגמא טובה לרוח הפוסט-מודרניזם. הם קצרים, צבעוניים, בלגניסטים, שובבים, לא מחשבנים, מהווים ביטוי לאמרה: "העולם שיך לצעירים", לא ליניאריים, שוברים את מוסכמות הסיפור, הצילום והעריכה. הקליפים למעשה הם עולם פוסט-מודרני רועש, מצועצע, קיטשי ושובר מוסכמות. 

כאן ניתן להקרין את הקטע מתוך הסרט "החומה" של פינק פלויד שבו התלמידים שורפים את בי"ס על-פי הרוח הפוסט-מודרנית. זהירות! לעיתים התלמידים מחקים סרטים (זוהי כבר חשיבה מודרנית). 

(הערה למורה: כמובן האמירה כאן היא כוללנית, כמו בכל ז'אנר ישנם קליפים פוסט-מודרניים אך רבים מהקליפים הם מסורתיים ועל-אף ההגדרות יותר מודרניים. כמו כן בניסיון לבחון את הז'אנר בראי הגלובליזציה ובראי הכלכלי של תרבות הצריכה וריאליזם קפיטליסטי אנו מגלים עולם מאוד מודרני של סדר, אמת ושקר, טוב ורע- אבל זה כבר מתאים לשיעור אחר)

ניתן להרחיב ולהסביר: הפוסט-מודרניזם ממשיך שני זרמים בתולדות הרעיונות. האחד הוא הריאליזם והשני הוא מודרניזם. הריאליזם (שהופיע במאה ה- 19 ) ניסה לחקות את המציאות בדרגת אמינות גבוהה. הריאליזם מכבד את האמינות, ההמשכיות, הרצף הסיפורי הכרונולוגי. לעומתו המודרניזם התחיל להוות חיקוי לעצמו- כלומר המודרניזם מצטט ומחקה את האומנות, אך עדיין נשאר בעל מבנה אמין ורציף.

הפוסט-מודרניזם שהחל להופיע באומנות בסוף שנות ה- 60 משלב את שניהם יחד ויוצר דבר חדש הנשען על סגנון עשיר שמכוון בו זמנית לאינטלקטואלים ולעם (כאן ניתן לערוך השוואה בין מודרניזם לפוסט-מודרניזם למטרות הבנה).

כדי להבהיר טוב יותר את מושג הפוסט-מודרניזם נבחן בקצרה את תרבות התקופה  שקדמה לו, התרבות המודרנית:

המודרניזם: במרכזה של תפיסת העולם המודרני עמדה האמונה בתהליכי קידמה והתפתחות ובשליטתו של האדם באמצעות התבונה בתהליכים אלו. העידן המודרני תיפקד בכל תחומי החיים על בסיס האמונה שחיי האדם כפרט וחיי האנושות כקולקטיב, מתנהלים על מסלול של התקדמות אל עבר עתיד טוב יותר בו יהיה יותר שפע, יותר שוויון, יותר בריאות, יותר נוחות ואף יותר אושר. באמצעות כלים של המדע, הפילוסופיה, האומנות, התרבות, חופש המחשבה וחופש ההתבטאות נוסחו תיאוריות המסבירות את מבנה וסדר החיים "הנכונים" "והאמיתיים". המודרניות התאפיינה בדיכוטומיות של "טוב" ו"רע", "אמת" ו"שקר", "נכון" "ולא נכון", "צודק ו"לא צודק", "נורמאלי" ו"בלתי נורמאלי". (מתוך "רוק/מוסיקה ותרבות"/ מוטי רגב). 

גם בעשייה האומנותית/התרבותית בתקופה המודרנית היה "נכון" ו "לא נכון". היו חוקים ברורים איך לצלם, איך לכתוב תסריט וסיפור, איך צריך לערוך, מה מותר להראות לקהל ומה אסור וכו'.

לעומת זאת העמדה הפוסט-מודרנית נמנעת מלהציג "אמת" אחת. העשייה התרבותית-אומנותית של הפוסט-מודרניזם היא חסרת מחויבות. היא מציגה אפשרויות שונות ומגוונות, שוללת ומבטלת את ההיררכיה בתרבות ובאומנות. היא מציגה "אמיתות" שונות ולא מחויבת לסדר והיררכיה תרבותית.

המאפיינים המרכזיים בזרם הפוסט-מודרני:
(מבוסס על: פרמינגר, ע' (1995),מסך הקסם: כרונולוגיה של קולנוע ותחביר, האוניברסיטה הפתוחה. ג'נטי, ל' (2000) להבין סרטים, האוניברסיטה הפתוחה).

1. ערבוב בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה: עד להופעתו של הזרם הפוסט- מודרני היה נהוג לעשות הבחנה בין תרבות "גבוהה" לתרבות "נמוכה". התרבות הגבוהה שימשה את האצילים, את הקהל החושב ואת אניני הטעם למיניהם. תרבות "גבוהה" היא תרבות קלאסית בעלת שפה גבוהה ושימוש במשמעויות פילוסופיות-פסיכולוגיות. התרבות הנמוכה נועדה להמונים, למעמד הנמוך הזקוק לסיפוקים מוחשיים ומיידים ומעצם הגדרתה היא מיידית יותר, פופולארית ומפורשת יותר- קרנבלית. הפוסט-מודרניזם מערבב בין השניים. זהו זרם בעל פלורליזם סגנוני שמכוון בו זמנית לאינטלקטואלים ולעם. (לדוגמא: שירי רחוב - מונה ליזה בלבוש של זונה/ הסרט: "ספרות זולה"- מאפיונרים  שיודעים לצטט מהתנ"ך/ הסרט: "התפוז המכאני"- סצנת סקס לצלילי מוסיקה קלאסית+ סצנת אונס ברוטאלית לצלילי "שיר אשיר בגשם"/ התוכנית: "החטא ועונשו" טל פרידמן משחק בתפקיד אלוהים שמנבל את פיו ומשעשע את העם).

2. ציטוטים (רפלקסיביות= השתקפות): הקולנוע הפוסט-מודרני מצטט קולנוע. הוא מצטט כל הזמן ואוהב במיוחד את הזיכרון התרבותי הקולקטיבי: הוא מצטט סרטים פופולאריים, סדרות טלוויזיה מימי הילדות הרחוקים, ספרוני קומיקס, הוא מצטט סרטים אחרים תוך הצגת סצנות שלמות מתוכם. הציטוטים הקולנועיים הופכים למעין משחק של חידות בין הבמאי לבין קהל הצופים. במקביל לצפייה הרגילה של הסרט הצופה עושה מאמץ לזהות את מקור הציטוט. הציטוטים הקולנועיים יכולים להיות גם שיחזור של סצנות מפורסמות מתוך סרטים אחרים או פרודיה על סגנון פופולארי אחר (כמו סיטקומים ב"רוצחים מלידה" של אוליבר סטון. "גריז"- "ספרות זולה"- "עבודת נמלים"-כולם מצטטים את אותו ריקוד). 

אפשר להקרין את מולין רוז'-  ולתת משימה: מי שמזהה הכי הרבה שירים מקבל פרס או  להקרין את הפרסומת של פוקס שדומה לקליפ של אירוסמית.

3. ערבוב ז'אנרים וחומרים: הפוסט-מודרניזם מציב זה לצד זה סגנונות מנוגדים לחלוטין. הוא מערבב סרטי אימה עם קומדיה ועם מלודרמה משפחתית. הוא מטשטש את הגבולות בין ז'אנרים  ואינו נאמן לחוקי ז'אנר מוגדרים. בסרטים הפוסט-מודרניים קשה לעיתים לציין את הזמן שבו מתרחשת העלילה כיוון שהבגדים, הרהיטים והמכוניות שייכים לתקופות שונות. אין הקפדה וקדושה של "מה הולך עם מה". להפך: ככל שזה יותר צבעוני ומצועצע יותר זה יותר טוב.

דוגמא שהתלמידים אוהבים: "מת לצעוק"- סרט אימה שצוחק על סרטי אימה. "חלומות בהקיציס"- האם זו תוכנית אירוח או תוכנית סאטירה או תוכנית טראש שצוחקת על אנשים מהרחוב? 

4. פאסטיש: (הגדרה מתוך האתר: http://www.haayal.co.il/story_1176)
במקורו החיקוי הוא אחד מאמצעיה של הפרודיה, אולם החיקוי הפוסט מודרני הוא ''פרודיה ריקה'', ללא משמעות עמוקה או כמוסה, שג'יימסון מכנה אותה ''פסטיש'': ''הפאסטיש, כמו הפרודיה, הוא חיקוי של סגנון מיוחד או אידיוסינקרטי, נשיאת מסיכה לשונית, דיבור בשפה מתה. אלא שזו פרקטיקה ניטרלית של חקיינות שאין בה דבר מכוונת המכוון שבפרודיה, מעוקרת מכל דחף סאטירי, נטולת צחוק. ומשוללת כל אמונה שלצד השפה הלא נורמאלית ששאלת לרגע עדיין קיימת נורמאליות לשונית בריאה. לפיכך הפאסטיש אינו אלא פרודיה ריקה, פסל שעיניו סומות.'' במילים אחרות, האמן בעידן הפוסט מודרני, שאינו יכול עוד להמציא צורות וסגנונות חדשים, מעתיק סגנונות קודמים, והוא עושה זאת בלא אירוניה ומבלי ליצור משמעויות חדשות. (דוגמא מצוינת לכך היא הסרט "להרוג את ביל" של הבמאי קוונטין טרנטינו. כל הסרט הוא למעשה חיקוי לסרטי קונג פו ישנים מסוג ג'. בבחינה מדוקדקת של הסרט כמעט ואין בו סצנות מקוריות)          

5. שימוש באמצעים טכניים: הפוסט-מודרניזם מאפשר למצלמה להתעכב על מוזרויות הדור. מוזרויות שהפכו למיתוסים בדורנו: הוידיאו, המזכירה האלקטרונית, הרוק והאלימות. הוא מאפשר למצלמה לנהוג בכל דרך שהיא רוצה ורואה לנכון- אין מותר ואסור- הכול אפשרי. הרקע והתפאורות לסרט מהווים חשיבות רבה, הם יהיו עכשוויים, צבעוניים ויושמו במרכז הסרט. המכשור המודרני הוא אחד מהגיבורים הראשיים בסרטים: מזכירות אלקטרוניות, פלאפונים, מיקסרים וכד'. העריכה תהיה מתוחכמת. לא עוד המשכיות בעריכה. מעתה אמור: ג'אמפ קאטס (JUMP CUTS) , קפיצות בזמן ובעלילה. העריכה נועדה להכות את תודעתו של הצופה. גם הפסקול אינו כפי שהיה. הפסקול הוא אחד מהגיבורים בסרטים הפוסט-מודרניים. הפסקול נשען על עולם הקליפים ומצטרף לעריכה המסיבית-קליפית שנוצרת בקולנוע זה.  (הוכחנו דרך הקליפים)

דוגמא: הסרט מולין רוז' שהוא כולו בנוי כמו קליפ. הסרט "ראן לולה ראן" שהתלמידים מאוד אוהבים - כל ההתחלה שלו בנויה על קליפיות וערבוב ז'אנרים (מתח, סרט מצוייר, קליפ, פילוסופיה)

6. ייחוד העלילה הפוסט מודרנית: מה שמייחד את העלילה בזרם זה היא שהעלילה היא עלילה לא-ליניארית. העלילה לא מחויבת לליניאריות של התחלה-קונפליקט-שיא-פתירת הקונפליקט-סוף. המבנה העלילתי נובע מהמאורעות ביצירה זו. הוא יכול להציב את הסוף בהתחלה ואת ההתחלה בסוף. המאורעות יכולים להתרחש בקווים מקבילים ואין התמקדות בקו אחד. העלילה היא ערבוב של נקודות מבט ושל קווים עלילתיים הנפגשים ונפרדים לסירוגין. הסוף הצפוי בכל סרט רגיל יכול להיות במקרה זה פתוח. הסוף יכול להתייחס רק לאחת מהעלילות מבלי לחתום את שאר העלילות. (הוכחנו דרך הקליפים)

דוגמא: "דלתות מסתובבות" מסופר מכמה נקודות מבט, "ראן לולה ראן"- מספר שלוש פעמים אותו סיפור, "ספרות זולה" הסיפור אינו כרונולוגי, "הפרסומת של "פוקס" מסופרת מהסוף להתחלה, הסרט "מומנטו" (תלמידים לא אוהבים)- מסופר מהסוף להתחלה.

ש.ב.: הצג דוגמא נוספת לכל מאפיין מתוך קליפ/סרט/ תוכנית שנראית לך פוסט-מודרנית.

שיעור 5: העריכה בווידיאו-קליפ
שיעור הרחבה: העמקה בנושא
מלבד רצף הדימויים שדיברנו עליהם חשוב לסווג את סגנון העריכה של כל קליפ. בעולם הווידיאו-קליפים עריכה ממוחשבת הפכה להיות גורם מכריע המעצב את אופי הקליפ. בכדי להבין את שפת הקליפ צריך לשים דגש על שפת העריכה שעוזרת להבין ולסווג את סגנונות הקליפים השונים.

ישנם שלושה סגנונות עריכה עיקריים שמשפיעים על עולם הווידיאו-קליפ (יוצג כטבלה על הלוח- ילווה בדוגמות):

1. עריכה אנליטית/המשכיות/בלתי מובחנת: א+ב+ג+ד - עריכה מקדמת עלילה, מקדמת נרטיב.

גריפית: הראשון המנצל בשיטתיות את האפשריות הגלומות בעריכה. גריפית מפתח  מבע קולנועי המבוסס על בניית הסצנה מקטעי צילום נפרדים, שוטים המתמקדים בנתונים מסוימים של הסצנה או המראים את נקודת המבט של הדמויות. הסגנון שפיתח נקרא אנליטי, שכן יש בו ניתוח של השלם על ידי מרכיביו.

העריכה האנליטית הקלאסית בנוסח גריפית משתדלת שהצופה לא יבחין בחיתוכים שבין השוטים, ותשומת לבו תתמקד ברצף הדרמטי של הסיפור, לכן היא קרויה גם עריכה של המשכיות או עריכה בלתי מובחנת.

מושגים ועקרונות בסיסיים של העריכה האנליטית:
>צילום מכונן: הצגת מרחב ההתרחשות הדרמטית במלואו (לונג שוט)
>חיתוך מן הכלל אל הפרט: המתמקדים בפרטים בתוך חלל ההתרחשות התורמים להתפתחות הדרמטית
>עקרון שלושים המעלות: שינוי מיקום המצלמה ביחס לנושא צילום במעבר מצילום רחוק לצילום מקרוב על מנת למנוע ג'אמפ קאט (קפיצה לא טבעית המזדקרת לעין)
>חיתוך בתנועה: המושכת את תשומת לב הצופה והמטשטשת את המעבר בין שוט למשנהו
>עקרון 180 המעלות: על מנת למנוע בלבולי תנועה בפריים הקולנועי
>התאמת כיווני המבט: הקפדה שכיווני המבט של כל דמות יתאימו למיקומם המשוער של הדברים שהיא מביטה בהם בחלל הסצינה
>צילום מכונן חוזר: המרעננת את זיכרון הצופים ביחס לאווירת המקום,   מיקום הדמויות והחפצים בתוכו אלה ביחס לאלה

העריכה האנליטית של גריפית היא אחת מיסודותיה המובהקים של השפה הקולנועית בסרטי עלילה. יתרונה הגדול בהתאמתה לתהליכי הקליטה הקוגניטיביים של הצופה, למשל המעבר מן הרקע הכללי לפרטים שבתוכו, תשומת הלב לפרטים החשובים מבחינת העלילה, ריכוך הקפיצות בחלל ובזמן. ההצלחה של הקולנוע האמריקני וסדרות הטלוויזיה מארצות הברית עשתה סגנון זה לאוניברסאלי.

הדגמה מתוך "אני והחבר'ה".
סגנון עריכה זה יאפיין קליפים בעלי סיפור (נרטיב)- לרוב אופייני לקליפים ישראליים/ שירים רומנטיים שקטים/ בלדות רוק/מוסיקה מזרחית

2. עריכת מונטאז'/ הרכבה של משמעויות: א+ב=ג. תזה + אנטיתזה= סינתזה. רעיון + רעיון מנוגד לו= רעיון חדש.

נקודת המוצא של הקולנוע הסובייטי אינה "תמונות בתנועה" אלא קודם כל בודקים אם הקולנוע הוא באמת אומנות.

לפי פודובקין (קולנוען רוסי): "הפסל עובד באבן, הסופר עם המילה, הצייר עם הבד והצבע, המוסיקאי עם הצליל, השחקן והרקדן עם גופם, הצלם עם האור  והקולנוען עם: חומר הגלם".

על-כן על-פי תפיסה זו, ראשיתו של הקולנוע הטהור והייחודי היא רק בשלב העריכה- כאשר פיסות שונות של צלולואיד נחתכות ומודבקות. התפיסה הסובייטית אומרת כי השלבים הקודמים לעריכה (תסריט, משחק, צילום) חשובים, אך הם לא הקולנוע- הם רק שלבים בהכנת חומר גלם לקולנוען. (הדוגמא עם המרק). באמצעות ה"הדבקה" זה לצד זה של השוטים, אפשר ליצור משמעויות חדשות. המשמעות איננה נוצרת בשוט הבודד אלא היא תוצאה של החיבור בין השוטים. 

השחקן מעתה כבר לא מבטא רגש אלא הוא חומר גלם בלבד, עצם שמונח לצד עצמים אחרים- צירופי השוטים הם אלה שמבטאים את הרגש. 

 אייזנשטיין פיתח מבנה קולנועי חדש המכונה: מונטאז'.

מונטאז': מקור המושג בתיבה צרפתית שפירושה הרמה, הרכבה, תוספת, עריכה. בשפה המקצועית מתכוונים  לסוג מסוים של עריכה קולנועית. עריכה שהיא צירוף שוטים המקבל משמעות חדשה שלא הייתה קיימת בכל אחד מהשוטים בנפרד.

יסודות המונטאז':
קלוז-אפ בזמן: עד אייזנשטיין היה מוסכם שבמעבר משוט לשוט יש התקדמות בזמן. עריכתו של אייזנשטיין, המתקדמת משוט לשוט, ללא התקדמות הפעולה מתעלמת מממד הזמן. (פודובקין: "זהו קלוז אפ בזמן"). המונטאז' מתעכב ומותח רגע ייחודי במציאות ומדגיש את פרטיו.

3. עריכה דיאלקטית: אייזנשטיין מחבר שני שוטים שיש בניהם ניגודים חריפים. ניגודים של גוון: שחור ולבן, של זווית צילום (זווית גבוהה עם זווית תחתונה או של מימדי התמונה (X.C.U עם X.L.S). – (דוגמא של "אוניית הקרב פוטמקין").   

העימות בין שני שוטים (תזה ואנטיתזה) מוליד רעיון חדש לגמרי (סינתזה). העימות בין שוט א' לשוט ב' מוליד גורם חדש לגמרי- ג'. המעברים בין שוטים לא צריכים לזרום אלא להיות חדים, צורמים, אפילו אלימים. העריכה צריכה ליצור התנגשויות קשות. או על-פי איזנשטיין: "התפוצצות של משמעויות".  

איזנשטיין: "גילינו כיצד ניתן לאלץ את הצופה לחשוב בכיוון מסוים על ידי הרכבת הסרטים בחישוב מדעי, שמטרתו ליצור את הרושם הנתון על הצופים. פיתחנו נשק רב עוצמה להפצת הרעיונות שעליהם מושתתת השיטה החברתית החדשה שלנו".

מניתוח דקדקני של הישגי גריפית, מוצא איזנשטיין, שאפשר לקדם את שפת העריכה מטכניקה סיפורית גרידא לאמצעי טהור יותר להעברת תובנות. איזנשטיין יוצר עריכה תבונתית . מונטאז' של עימותים הולמים (מלשון להלום) על ידי סידרה של שוטים המתעמתים זה עם זה. "הצגה של שני שוטים ברצף אינה נותנת את הסכום הפשוט של השניים, אלא דווקא את מה שנוצר משניהם"...

"גוש של יחידות מונטאז', של שוטים, חייב להידמות לסדרת התפוצצויות בבעירה פנימית של מנוע הנושא את המשאית קדימה. כך משולה הדינאמיות של המונטאז' לפעימות הנושאות הלאה את כל הסרט".

הדגמה: the wall / פינק פלויד, סצנת המדרגות ב"אוניית הקרב פוטומקין" של אייזנשטיין.

קליפים אופייניים לסגנון עריכה זה: מוסיקה אלקטרונית, מוסיקת רוק קצבית בעלת מסרים (מרלין מנסון, רדיוהד, פינק פלויד), לעיתים מוסיקה שחורה (בעיקר בראפ בעל מסרים חברתיים בוטים)

4. ה-jump cuts/ שבירת החוקים/ קפיצות בזמן:  א+ג+ה+ר
הג'אמפ קאט: החיתוך המדלג (בזמן). חיתוך לזמן אחר באותו  מקום. (ניתן לראותו כעוד סוג של מונטאז')

מקורותיו של הסגנון: הגל החדש בצרפת בשנות השישים.

בניגוד לתפיסת ההפקה ההוליוודית הדורשת עלויות גבוהות בוחרים היוצרים לספר סיפורים אחרים ואחרת. יציאה מתכתיבי הקלאסיקה לטובת ביטוי אישי. המצלמה כעט או מכחול בידי היוצר.

"עד כלות הנשימה" של גודאר הוא הסרט הראשון שבישר את המהפך. סרט מלא הפתעות קולנועיות וחידושי שפה.

תפקיד הג'אמפ קאט בסרט: המחשת ביטויים (בהילות), הלכי נפש ("עד כלות הנשימה") שבירת מוסכמות קולנועיות והסבת תשומת לב הצופה לאקט הקולנועי  (ניתוק מהרגלי צפייה, מודעות בניגוד לאסקפיזם).

הדגמה על-ידי "ראן לולה ראן", "לפרק את הארי"-וודי אלן, "עד כלות הנשימה" ז'אן לוק גודאר. קליפים אופייניים- כמו בעריכת מונטאז'

חשוב לציין: כיום ברוח הפוסט מודרניזם מתאפיינים הקליפים בציטוט ממאגר התרבות ובערבוב סגנונות תרבויות ומצבי תודעה. בהיבט הערכתי נבחין בשכלול המונטאז' לצורכי הבעה אישית, שימוש יצירתי ביחסי פסקול ותמונה. כיום נמצא היטמעות ומיזוג סך כל תבניות העריכה לצורך אמירה באמצעות הסגנון.

כיום: הקצב הוא המסר והוא זה ששולט בסגנון.

תגובות על הקובץ מפורום "תקשורת וחברה"
בפורום תקשורת וחברה התקיימו מספר דיונים סביב קובץ זה. מומלץ לחפש את ההודעות של סבב הדיון  "קליפ ופוסט מודרניזם", 23/1/05 ,24/1/05 באמצעות מנוע החיפוש של הפורום.

בדיון זה עסקו איריס עודד, נריה אביישר, אורלי מלמד ואפי ברקוביץ בשאלת הקשר בין הסיפור המילולי לבין הסיפור החזותי של הקליפ, ומידת הליניאריות שלהם. האם שיר מילולי ליניארי מוביל ליצירת קליפ חזותי ליניארי  או שאין קשר בין מידת הליניאריות של השיר המילולי  לבין זה של הטקסט  החזותי?  בין קיומה של תבנית מוזיקאלית ברורה (מלודיה) לבין  תבנית סיפורית ברורה מילולית וחזותית?

כמו כן  עלתה השאלה עד כמה המילים של השיר מכתיבות את החזותיות של הטקסט ועד כמה יש חופש פרשנות לבמאי? לשאלות אלו אין תשובות חד משמעיות.

בתאריך 30/10/05 העלה עידו אשד לפורום מספר תוספות לקובץ זה (כותרת ההודעה: תוספת לסיכום בנושא הוידיאו קליפ). ואלו הן:

לאחרונה פורסם כי רשת MTV העלתה ערוץ טלוויזיה חדש לקהל  הומו-לסבי בשם "לוגו". בנוסף הרשת השיקה ערוצים שישדרו בארצות הבאות בשפות מהמזרח הרחוק. ערוצים אלו פונים לנוער ממוצא הודי, קוריאני וסיני החיים בארה"ב. "לצופים הללו יש זהות דו תרבותית", אומרים ברשת MTV העולמית, "הם נולדו בארצות הברית, אבל עדיין חשים קשר חזק לארץ המוצא. אנחנו נתקשר איתם ועם סגנון החיים שלהם כאן בארצות הברית". התכנים בערוצים החדשים יועברו בעיקר בשפה האנגלית. ייתכן שחלק מהשידורים יוקלטו בשפה זרה וישודרו עם כתוביות באנגלית.

אולי כדאי גם להזכיר את מחלקת האנימציה של הרשת שיצרה את ביווס ובאטהד שהיו לאייקונים המסמלים את "בטטות הכורסא" של דור האיקס, את דירה האינטליגנטית והמיזנתרופית ואת זירת המפורסמים שבה סלבריטאים עשויים פלסטלינה קרעו זה את זה לגזרים.

בנוסף הרשת הייתה הראשונה ליצור תכנית מציאות בשם העולם האמיתי. התוכנית הפגישה צעירים לבנים ושחורים וליוותה את חייהם המשותפים בדירה אחת.

ועוד תוספות בעקבות הדיון שנערך בפורום ב-12/1/05;

אפי ברקוביץ:
השיר  של הקליפ הראשון שהופיע ב-MTV, של להקת ה-Bangles  : Video killed the radio star 1981, טמן בתוכו את האמירה החדשנית של תחילת שנות ה-80' – כוכבי הרדיו מתו – מי ששולט היום הוא כוכב הוידיאו קליפ.

אין צורך שתשיר טוב או תנגן טוב – חשוב יותר שתדע להצטלם ושהקליפ שלך יראה טוב.

אגב, היום הוחלפה האמירה. "האינטרנט הרג את כוכב הפופ" זו האמירה החדשה. שלטונם של הקליפים ושל ה-MTV החל להתערער לאחרונה. כיום האינטרנט ממלא את התפקיד של הפצת המוזיקה. תוכנות הורדת שירים ושיתוף קבצים הן אלו שקובעות את טעמו של הקהל היום. כאיום אין כבר היררכיה של מצעדי פזמונים וקליפים. הרב תרבותיות והביזור שולטים בעולם המוזיקה וכמות המכירות אינה נקבעת בגלל מצעדי הפזמונים. כיום כל אחד יכול לשמוע מה שהוא רוצה. הוא לא זקוק למבקר או לשדרן כדי שיקבע את טעמו.

הודעה של עידו אשד (13/1/05, עדכון פרטים)
כוכב הפופ כבר לא זורח מזמן. הרי אלוהים הוא הדי.ג'יי. למען האמת בשוק המוזיקה הנוכחי מי ששולט באמת הוא המפיק המוזיקלי. ועוד הערה של עדכון.

המלך החדש בשוק המוזיקה הוא הרינגטון. יש כתבה על ראפר, שעשה את הונו ממכירת רינגטונים ושמו, כמה סמלי, 50  סנט.

כדאי לשים לב שמשך הזמן של המוזיקה מתקצר וכעת הוא עומד על עשר שניות של פזמון קליט שיהפוך להיות צלצול טורדני בכל מקום.

הודעה של אורלי מלמד (15/1/05)
אלוהים הוא הדי.ג'יי כי אלוהים הוא העורך. בעידן של התפוצצות המידע ושיעתוק, שיש כל כך הרבה טקסטים (מוזיקה, וידיאו, שירים) הבעיה המרכזית אל מול  השפע הזה הוא לא ייצור הטקסט המקורי אלא ערכית טקסט חדש מטקסטים קיימים.

הודעה של עידו אשד 15/1/05
ובאותה רוח אפשר לדבר על חשיבותו של המפיק המוסיקאלי שאחראי על ה"סאונד", במקביל לחשיבות האסתטיקה (איפור, תפאורה עיצוב) שהיא חזות הכל בעידן הפוסט מודרני, שבו הצורה העלימה את התוכן.

 

 

 

 

 

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש