דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,408 כניסות לאתר
פוסטמודרניזם

מאת: גורניצקי טומי

מטרות אופרטיביות
דרכי הוראה
עזרי המחשה
מהלך הלימוד
שאלות לדיון
ביבליוגרפיה
כללי (מתוך תכנית הלימודים)
סיכום מאמר - "פוסט מודרניזם" -  דוד גורביץ'
פוסט מודרניזם - סיכום הרצאתו של גורביץ' במסגרת ההשתלמות בתשס"ה
פוסט מודרניזם - דוגמאות מהמדיה לניתוח ולדיון (אורלי מלמד - בתוך האתר)
דף מידע לתלמיד - פוסט מודרניזם
כמה הערות בנוגע למערך של טומי גורניצקי

פוסט מודרניזם - חלון (פרק 5 - דרמה - עמ' 58)                     
מטרות אופרטיביות
התלמיד יגדיר את המושג "פוסט מודרניזם".
התלמיד ידגים תופעות שניתן לראותן כפוסט מודרניות.

דרכי הוראה
הרצאה ודיון
הצגת ההגדרה - דיון תוך השוואה בין מושג הפוסט מודרניזם למודרניזם.
הצגת הסרט "ג'ירפות" או "שורו" או "שושנת קהיר הסגולה", "המופע של טרומן" -זיהוי תופעות פוסט מודרניסטיות.
הצגת מאמר מתוך העיתונות הכתובה - זיהוי תופעות פוסט מודרניסטיות.

עזרי המחשה
טלוויזיה וידאו, לוח, דפי מידע, קלטות וידאו, קטעי עיתונות וכיו"ב.

מהלך הלימוד:
הגדרת המושג ודיון במורכבותו בהשוואה למודרניזם.
חלוקת דף מידע לתלמיד
הדגמת תופעות פוסט מודרניסטיות בטקסט טלוויזיוני / קולנועי / עיתונאי - (באמצעות "דף עבודה כללי" - עמ' 14)
טקסט מתוך YNET לדיון בכיתה - השפה של CNN - בעיבודה של אורלי מלמד. (יש להכנס לאתר על פי הכתובת המופיעה ברשימה הביבליוגרפית (2))

שאלות לדיון
>מהם הנימוקים של המתנגדים לפוסט מודרניזם ?
>האם החברה הישראלית היא פוסט מודרנית ?
>אילו מאפיינים ורעיונות פוסט מודרניים נמצאים או לא נמצאים בטקסט טלוויזיוני / קולנועי / עיתונאי מסוים ?

ביבליוגרפיה
גורביץ', דוד, פוסט מודרניזם - תרבות וספרות בסוף המאה העשרים, תל אביב, דביר, 1997, עמ' 17-55.

http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/afalot/post1.htm

כללי (מתוך תכנית הלימודים)
פוסט מודרניזם הנו מונח תקופתי המתייחס למגמות תרבותיות, פילוסופיות ואסתטיות שהחלו בשנות ה- 60 של המאה ה-  20. ניתן לתמצת את המושג כהתנגדות למושג הידע כייצוג מדויק של המציאות. הפוסט מודרניזם דוחה את ההגדרה הקלאסית של האמת כמייצגת את המציאות, והוא מצביע על האמת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר, המוגדר באמצעות קונבנציות (הסכמות).

הגישה הפוסט מודרנית משקפת מהלך תרבותי כולל, אופן של חשיבה ריבויית, סגנון אומנותי וסגנון חיים שדוחה השקפות אוניברסאליות והיררכיות. הפוסט מודרניזם מציג תפיסה רב קולית, קרנבלית ופלורליסטית שמבליטה את ההבדלים שבין זהויות, תרבויות ובני אדם. עמדה זו באה לידי ביטוי בסגנון הפוסט מודרני המצטיין באופי ההטרוגני והאקלקטי וכן בחציית גבולות בין הגבוה לנמוך ובין הנשגב למגוחך.

סיכום מאמר - "פוסט מודרניזם" -  דוד גורביץ'
הגדרה - הפוסט מודרניזם הוא "הלך נפש" (תהליך, רגישות תרבותית כוללת), סגנון אומנותי וסגנון חיים, שדוחה כל השקפה היררכית על אודות התרבות. זוהי תפסה רב- קולית, קרנבלית ופלורליסטית, שמבליטה את ההבדלים בין זהויות, תרבויות ובני אדם. הפוסט מודרניזם מתמקד בחקר נקודות העיוורון שבהן הטקסט או הסימן, מתפרקים למשמעות חלופית (בדרך כלל חתרנית והפוכה) של רכיביו. יותר מאשר בחקר המידע האובייקטיבי, עוסק הפוסט מודרניזם בחקר הידע. לפי תפישות פוסט מודרניסטיות התיאוריה המדעית היא תיאטרון, המבליט את האופי הצגתי של השפה ושל ההתנסות הפוליטית, האסתטית והיומיומית.

יחס לאמת ולמציאות - יחס ציני וביקורתי כלפי האמת. אין אמת אחת נכונה, מוחלטת ומועדפת. האמת אינה משקפת את המציאות אלא היא תפישה יחסית וסובייקטיבית. תפיסת המציאות ו"האמת" תלויות בנקודת המבט את המסתכל. השאלה איך מפרשים ומגדירים את המציאות, חשובה יותר מהשאלה מה קרה באמת. הכול הצגה. אנשים חיים רוב הזמן בעולמות וירטואליים, בעלי אשליית שקיפות, ספונטאניות ואותנטיות אינסופית, הנובעת מהנראות ומהאינטראקטיביות. הגבול בין מציאות לבין דמיון מטשטש. האדם הוא משחק ומתנסה, שחקן, תקשורת שחי את החיים כדרמה, משתתף פעיל בתרבות, צרכן החותר לסיפוק ולאושר מיידיים ומונע על ידי עיקרון העונג, האדם הפוסט מודרני הוא חיה טקטית שנעה בשדות המרעה של הצריכה האינסופית.

לעומת המודרניזם - יש אמת אחת הניתנת לחקירה ולגילוי, שראוי להאמין בה. האמת משקפת את המציאות. המציאות מיוצגת באמצעות השפה. האמת היא קנה מידה מרכזי להערכה של ההתרחשויות. האנשים חיים בעולם אמיתי. המציאות והדיון בה היא נקודת מוצא לדיון המדעי והתרבותי. יש הבחנה ברורה בשיח בין מציאות לבין בדיון.

הנחות לגבי החברה והתרבות - לפי הגישה הפוסט מודרנית אין היררכיה של רעיונות. יש ניטרליות שיפוטית. אין השקפת עולם מוצדקת יותר או טובה יותר מאחרות. אין תרבות הראויה לשלוט את תרבויות אחרות. התרבות היא יחסית. היא מערכת של אפשרויות וסגנונות ללא מבנה היררכי נוקשה. התרבות היא פואטית, המצאתית ועשייתית.

המודרניזם - התרבות היא היררכית יש עדיפות לתרבות אחת (המערבית) על פני האחרת. יש לתרבות הגדרות מכוננות, סדרי חשיבות ערכיים היררכיה של ערכים, יש סדר סימבולי ברור של מיתוסים, אתוסים, מתקיימת בה הגמוניה של זרם רעיוני מסוים ועליונות של ערכים מסוימים נטייה לשפוט ולהעריך מועדפים כמו : אמת, דבר מסוים כצודק וכנכון יותר מאחרים.

היחס לשוני - השוני הוא ערך מרכזי. המטרה היא לחלץ מתוך ההגמוניה השלטת של תרבות הרוב, את הקולות ואת ההיסטוריה השונים והאחרים, המפרשים את המציאות באופנים אחרים. יש פתיחות לרב-קוליות בתרבות.

מודרניזם - ההגמוני הוא בעל הערך המרכזי. השונה במקרה הטוב אינו זוכה לתשומת לב מיוחדת ובמקרה הרע הוא מדוכא על ידי התרבות ההגמונית.

מטרת השיח התקשורתי - ליצור הבדלים חברתיים תרבותיים ולהתבונן באופן בקורתי בהיסטוריה של ההבדלים החברתיים והתרבותיים.

מודרניזם - לחשוף ולגלות את האמת.

גבולות התבנית - הפוסט מודרניזם הוא מושג יחסי למושא הביקורת שלו. כל מודרניזם, היה בתחילתו פוסט מודרניזם, לפני שהפך לזרם רעיוני מרכזי ומקובל. הפוסט מודרניזם הוא יותר הליך מאשר מסקנה, הוא יותר ריבוי מאשר הכרעה, הוא רגישות, מצב רוח וכיוונן מחדש, יותר מעורפל מאשר מוגדר. יש בו טשטוש גבולות וערעור על הצורך בגבולות, ערעור על המערכות הבינאריות של רע מול טוב, אמת מול הצגה.

מודרניזם - למודרניזם יש תבניות רעיוניות, רציונאליות, קוויות והיררכיות ברורות. הפרדיגמות (תפישות העולם המדעיות) והתבניות ברורות ומובנות זו מזו. החשיבה המודרנית מתבססת על חשיבה בינארית המבחינה באופן ברור בין ניגודים ומסווגת את העולם על פי ניגודים אלו (שחור או לבן).

יחס לתיאוריה - יחס אירוני וציני כלפי כל תיאוריה ואידיאולוגיה, קיימת מודעות לחלוקתו של ההסבר התיאורטי. אין תיאוריה יש פרשנות והצגה. הפוסט מודרניזם אינו מעוניין להפוך לתיאוריה או אידיאולוגיה קפואה או לנוסחת פלא אסתטית, הוא מעדיף להישאר בלתי מוגדר ולארות את עצמו כלוחם גרילה.

מודרניזם - התיאוריה מספקת הסבר לגיטימי למציאות. התיאוריה תקפה כל עוד לא הופרכה על ידי תיאוריה חדשה אחרת. התיאוריה צריכה לעמוד במבחן המציאות, ובכללי ההוכחה המדעיים.

יחס לידע - הידע אקלקטי, הוא מכיל וסובל גם יסודות וסתירות פנימיות שאינם ניתנים למסגור אחיד. הידע הוא יצירה שלפרדיגמה פרדוכסלית ובלתי אחידה, החותרת להסביר תופעות שונות בעולם. הפוסט מודרניזם שואל שאלות לגבי הלגיטימיות של הידע התקני, ולגבי התהליכים בהם הידע הופך למקודש ולקאנו ני.

מודרניזם - הידע מאורגן בתבניות של חשיבה לוגית, ההכרה בעובדות נעשית כאשר העובדה משתבצת באופן הומוגני בתבנית הגיונית וקונספטואלית כוללת. הידע נצבר בתהליך הדרגתי של פתרון חידה, המוגשת לנו על ידי הטבע. יש לתרבות ידע קאנוני ומקודש.

תפקיד המדען החוקר - לפרש עובדות מתוך הסתמכות על השקפת עולם אישית.

מודרניזם - לחשוף עובדות ואמיתות חדשות על העולם.

ייצוג המציאות בשפה - קיים משבר בייצוג - אין בהכרח קשר בין המציאות לבין הייצוג בשפה. לעולם לא ניתן לייצג באופן שלם ומלא את המציאות באמצעות השפה. תמיד תיוותר בטקסט שארית מהמציאות שאינה מיוצגת ולכן ניתנת לפירוש "אחר".

מודרניזם - ניתן לייצג מציאות באמצעות השפה. יש קשר בין השפה לבין המציאות המיוצגת על ידה. יש קשר בין המסמן בשפה לבין המסומן במציאות.

יחס להיסטוריה - ההיסטוריה היא נרטיב ממוצע, יש תמטיזציה קיטשית של ההיסטוריה, במטרה להפכה לסדרת אפקטים אידיאולוגיים מרגשים.

מודרניזם - ההיסטוריה היא אמת שניתן לחקור ולהוכיח את קיומה בכלים מדעיים.

סימנים סגנוניים טקסטואליים - הטקסט אקלקטי (אוסף מקרי של היגדים בלתי קשורים), יש וטשטוש גבולות בין ז'אנרים, בין עובדות לדעות, בין רגש להיגיון, בין סלנג לשפה תקנית, בין הפופולארי לקאנוני, בין מציאות לדמיון. המבנה של הטקסט אסוציאטיבי ובלתי ברור. מכיל עמדה ביקורתית, צינית ופארודית כלפי מיתוסים ונרטיבים הגמוניים, סגנון ביטוי מתוחכם ומעורפל, שימוש מרובה במילים: נרטיב, דה-קונסטרוקציה, ובמילים נאותות כגון: אפרו-אמריקנים במקום כושים. מאותגר פיזית במקום נכה. שימוש רב במלים מופשטות ולועזיות.

מודרניזם - יש בטקסט הבחנה ברורה בין עובדות, נתונים וציטוטים לבין דעות ורגשות הכותב, יש הבחנה ברורה בין מציאות לדמיון. הטקסט בנוי באופן ליניארי רציף, נדבך על גבי נדבך, שאחד מוביל באופן הגיוני לבא אחריו. לטקסט יש  ציר מארגן הגיוני ומבנה ברור, הקישוריות בין מרכיבי הטקסט ברורה ויוצרת תבנית שלמה ומוכרת. יש יחס רציני וחגיגי ועמדה של כבוד כלפי מיתוסים מכוננים, כלפי ציטוטים של מנהיגים וכלפי סמלים.

לפי גורביץ', ישראל של שנות התשעים היא תערובת של חברה אידיאולוגית עם חברה שמתחילה להיות אירונית כלפי המיתוסים המכוננים שלה. תערובת של חברה קולקטיבית רב שבטית, השרויה בקונפליקט, שסובלנותה כלפי ראיית עולם רב-קולית נמוכה למדי. מאידך זו חברה צרכנית, פוסט תעשייתית, חברת מידע מתקדמת, שהגיעה לרמה גבוהה של ידע, ומתקיים בתקשורת שלה שיח מפרק של נרטיבים אחרים (נשיים, מזרחיים, ערביים, הומו-לסביים וכו'), חל כרסום במעמדו של כור ההיתוך הציוני כנרטיב מכונן, ואת מקומות תופשים נרטיבים של ציבורים אשר מתחברים לזיכרון הקולקטיבי האישי המוכחש שלהם. אנו צועדים לקראת חברה רב-תרבותית אשר אין בה הגמוניה של תרבות אחת על פני אחרות. מתרחבים גבולות ההגדרה של "הישראליזם", ומטשטשים גבולות ההגדרה של טעם טוב מול טעם המוני, עומק מול קיטש. איפוק ומינימליזם (אשכנזי מערבי) מול הקצנה רגשית ואסתטית (מזרחית), נוצר פלורליזם שאינו שואף לאינטגרציה בחינוך ובזהות הקולקטיבית, המונע על ידי תהליכי הפרטה.

החברה הישראלית מסגלת לעצמה דפוסי ביטוי פוסט מודרניסטיים האופייניים לתרבות הצריכה המערבית: קניונים ורשתות מזון מהיר, שיווק אגרסיבי ופרסומת, יחצנות המתווכת בין המוצר הספרותי לבין קוראיו, גילויים מובהקים של קיטש בחלק לגיטימי של היצירה האומנותית, אוריינטליזם מזרח תיכוני (מוזיקה מזרחית כזרם מרכזי), פתיחות תקשורתית לכפר הגלובלי, לחברת המדיה הבין-לאומית ולתהליכי השעתוק העוברים עליה.

לעומת זאת, ניתן למצוא מגזרים שלמים בחרה הישראלית שאינם פוסט מודרניים: הקבוצות החרדיות, ערביי ישראל, פועלים זרים, מעמד הפועלים בתעשיות ה- low-tech, סכיזופרניה זו מעמידה את התרבות הישראלית ביחס דו-ערכי כלפי המצב הפוסט מודרני.

פוסט מודרניזם - ביקורת - הפוסט מודרניזם הוא סוג של תפנוק אסתטי ניהיליסטי, של חברה צינית ושבעה, השרויה במשחקים טקסטואליים אינסופיים עם עצמה. החברה הישראלית, המתמודדת עם מותם של אזרחים וחיילים, אינה יכולה להרשות לעצמה את החשיבה הפוסט מודרנית המפרקת והכאוטית, השומטת את הקרקע מתחת לקיומו של עם ישראל כישות היסטורית רציפה בזמן, ומערערת על מרכזיותו של האתוס הציוני בשיקום הזהות היהודית האותנטית. הסכנה שעליה מתריעים מבקרי הפוסט מודרניזם היא שהחתרנות חסרת הגבולות של הפוסט מודרניזם תוביל בסופו של דבר לאנרכיה, שתצמיח כוחות אנטי דמוקרטיים ופשיסטיים כתגובת נגד לאנרכיה.

פוסט מודרניזם ותקשורת - התקשורת היא אמצעי להפצת רעיונות. כפי שהיא מפיצה רעיונות אחרים היא מפיצה גם את הרעיונות הפוסט-מודרניים.  הפוסט מודרניזם, תופש את עצמו כחתרני וכפועל לביקורת השלטון והתרבות ההגמונית. הסגנון החתרני המשחרר קולות של מיעוטים "אחרים", מתאים לאידיאולוגיה המקצועית של עיתונאים בחברות דמוקרטיות, הרואות את התקשורת ככלב שמירה של השלטון, וכפרקליט של קבוצות חלשות בחברה. דבר המסביר את סוד הקסם התקשורתי של הפוסט מודרניזם.

ריבוי ערוצי התקשורת הגלובאליים והלוקאליים והנגישות של ציבורים רחבים לשימוש בהם, מאפשרים רב-קוליות, וערוצי ביטוי לתרבויות שונות בחברה, שבעבר לא הייתה להן נגישות לאמצעי התקשורת.

פוסט מודרניזם - סיכום הרצאתו של גורביץ' במסגרת ההשתלמות בתשס"ה
האם אנחנו שם - או עברנו את הקו של להיות מודרני.
חשוב לדון בנושא בהקשר של חברה רב תרבותית.

פוסט מודרניזם - הגדרה - במילון אוקספורד - This word has no meaning use it as often as you can…
למילה זו אין שום כוונה, שום משמעות - אם כן מדוע היא מופיעה במילון ?
ההנחה שעורך המילון לא חושב שמילה זו חסרת ערך , אלא הוא מסביר את הכלי באמצעות הכלי. המילון בעצמו מלגלג על עצמו ומבקש לנסות להציע משמעויות. שאלת המשמעות היא בעייתי וזה יוצר פרדוקס. איך מדברים על משהו חסר משמעות בצורה רצינית ?

המצב הפוסט מודרני שואל שאלות רציניות אבל שואל אותם בדרך פרודית שמייצרת קושי מסוים. המצב הפוסט מודרני יש לו פרוגראמה ותחום היסטורי.
>בקורת על הדגם של האדם הרציונאלי הרנסנסי.
>נפילה של היררכיות תרבותיות (גבוה / נמוך)
>התמוטטות השפות הרגילות (תמונות, עולם הדימויים, סימולציות, האינטרנט).

בקורת על הדגם של האדם הרציונאלי הרנסנסי
כולנו חיינו ברעיון שאנחנו אנשים מודרניים. האדם המודרני הגדיר עצמו בתקופת הרנסנס, במאה ה- 20 נראה היה שהולך לכבוש את העולם. תהליך שלם של חיזוק המין האנושי תם ונשלם לקראת המאה ה- 20. המאפיינים של הדגם הזה -

רנה דקארט - "אני חושב משמע אני קיים" - להפוך את השכל לקריטריון ראשון של האנושות, ליצור מצב של שת"פ.

תפיסה אוניברסאלית של חיים - שפה אחת שתחבר את בני האדם.
הדגם הזה הוא דגם מערבי - מערב אירופאי - שאיננו מתאים לכל המדינות בעולם. קרו לו תקלות שונות במאה ה- 20. כולם בני אדם  לדוגמא מאי 1968 המהפכה - לפניה היו מס' תקלות - מלחמת העולם הראשונה, ההרג האין סופי, כבר אז נשאלה השאלה אם האדם כל כך רציונאלי מה הוא עושה עם המלחמות הללו. היה צורך להגדיר מחדש גבולות. לאחר מכן שלום . 1943 תוכנית הפתרון הסופי - ועידת ואנזה. כאשר הימלר הציג את הנאום הוא אמר כי אתם נתבעים לעשות דבר שבני אדם לא יכולים לעשות - להרוג מיליונים, אתם לא אנשים אתם מעל האנושות. זה מיתוס נאצי נשגב, שמתחבר לתמונה פוליטית מטורפת. אחרי אשוויץ אי אפשר לדבר על אחווה פתאום האדם הרנסנסי הזה שיש בו אחווה, חופש, חירות (סיסמאות של המהפכה הצרפתית) - מתחילה ביקורת על הדגם הזה שנובעת מסיבה אחת פשוטה - רציונאליות - מודרני - זוועה - זה מתחבר כל הזמן, הזוועה והרציונאלי יכולים ללכת יד ביד. לאחר מלחמת העולם השנייה קיים מצב שדוחף לפוסט מודרני - מתחיל תהליך של פוסט קולוניאליזם, התעוררות של תרבויות אחרות ופתאום המושג תרבות מקומית הוא המודרני.

לאחר מלחמת העולם השנייה - עידן המדיה (הטכנולוגיה) - עולם דימויים של מדיה - חברת השפע, צרכנות ומדיה משפיעים על מצב של העידן הפוסט מודרני (קניונים, אופרות סבון, אנו צורכים מציאות על פי דגמים בנויים. חברת הפרסומות שאומרת לך "זו הזדמנות של פעם בחיים" - ואתה נמצא במצב של מניה - לתפוס את החיום להשיג את הדגם. נכנס לחיים - חמוש, ויש תבניות שהם פרי חברת המדיה, הצריכה שהופכת לדומיננטית (בישראל בעיקר מסוף שנות ה- 70 תחילת שנות ה- 80, 1978), בשנת 1978 נפתח דיזינגוף סנטר בלב תל-אביב, תקעו את הקפיטליזם וכל השאר זה פרברים. הקניונים נבנו בתוך העיר ולאחר מכן קניון איילון שהפך למשהו יוקרתי. צמיחתה של חברה צרכנית, חברת המדיה, מה זה יוצר ? התפיסה הזאת שהתפתחות של האדם הרציונאלי מתפתח למושג קפיטליזם מאוחר.

נפילת ההיררכיות התרבותיות - פעם דיברו על התרבות הגבוהה, מוזיאון, תיאטרון. היום לא קיים שוני בין המוזיאון לקניון, הגבוה והנמוך נפגשים בניהם במצב הפוסט מודרני. היום התערוכות במוזיאון פונות לקהל הרחב. אם אין לך רייטינג אתה לא נחשב. אם יש לך סיור יראיינו אותך בעיתון, למשל ראיון עם צופית גרנט, עושה צחוק על הנמוך באמצעות הנמוך. פוסט מודרניזם נמוך לגיטימי שיש בו מצב סרקסטי.  אי אפשר להשוות בין מוצרט לאום כולתום - השפות שלהם שונות ואינן ניתנות להשוואה של טוב ורע.

התמוטטות השפות - את העולם אי אפשר לדעת אלא באמצעות השפה. שפה מתמטית, מוסיקלית וכו'. העולם נברא במילה ופעם חשבנו שהמילים קרובות זו לזו. יש התאמה בין הממד הסימבולי למעשה -  מפה = מה שצריך לשקף באופן יחסי את השטח. טריטוריה = מציאות, שטח.

התפיסה הקלאסית (מודרנית): ידיעת השפה היא ידיעת המציאות. לפי התפיסה הפוסט מודרנית - the map is not the territory - השפה לא אמינה, אז מה תעשה עם המציאות, איך תדבר על האמת, על עובדות, לכן הרעיון המרכזי הזה שאין בעצם טריטוריה - המסקנות מאד רדיקליות, שקיעת האמת האובייקטיבית, שקיעת העובדות. עתידן של העובדות כנראה נמצא מאחורינו. ומי שמדבר בשם העובדות מדבר בשם הכוח, בשם עצמו.

המצב הפוסט מודרני מולי מצב פרדוכסלי, מצד אחד מלנכולי - אין ברשותנו הכלים להבין את המציאות (תפיסה ברוקית - מה שאתה רואה זה לא מה שקיים, פער בין מסמלים למסומלים ) מצד שני תחושה של ויטאליות - רצון לצחוק, הומור. לדוגמא, בסרט "האושר" - התחושה של כסף, תשוקה ואבדון ביחד. התחושה הפוסט מודרנית, למרות שהמצב על הפנים יש ויטאליות. זה בא לידי ביטוי גם בספרות - חזרה לריאליזם, להנאה עצמה של החיים, להיות שם כדי לא להיות אוטיסט.

דוגמא: עולם הדימויים, הסימולציה - בודריה ג'אן - מנה שלושה שלבים, הקריטריון שלו זה יחסים בין מקור לבין שכפול - המוצר הוא הדבר שאותו אני צורך . בשלב השני חלה המהפכה התעשייתית ונוצר פער בין המקור לבין חיקויים. פס הייצור יוצאים עם עותקים שווי ערך למוצר הפורטוטייפ, שווי ערך ושווי עוצמה - קרי; מקור ואין סוף שכפולים. השלב של השחרור, לא רק לעשירים אותו דבר במיליונים לכולם. קיימת אוטופיה שהטכנולוגיה משפרת את מצבו של האדם וזה השלב עד מלחמת העולם השנייה. אנחנו מקבלים קשר בין מקור להעתק יש מיליארדים של העתקים שאין להם מקור. בשלב מסוים אתה לא מבקש את המקור כדי לדעת זה אמיתי. בודריה אומר שיש היפר אמת - במצב מסוים אתה נמצא במצב שבו הדימוי עובד כאילו הוא האמיתי. אתה לא מבקש את המקור. אתה בטוח שהטיפוס לא יוצר בטלוויזיה אלא שהוא האמיתי. זה נקרא סימולציה - דימויים שאין במקומם מקור. השקר והאמת בוטלו - תחי ההיפר אמת. אתה לא רואה המקור.

דוגמא: סלבריטי - שמו אינו מחייב הסבר נוסף, "פגשתי את ריטה", אתה לא צריך להסביר מה שקורה שהסלבריטי קיים בגלל שהזמינו אותו לתוכנית הטלוויזיה (אחרי חמש תוכניות הייתה גם אצל שילון כדאי שיבוא גם אלי). גיבור תרבות - הוא אדם שעשה משהו בחיים שלו כמו איינשטיין, קאמי וכדומה.

בתחילה הסלבריטי - הוא הדבר שהמדיה צורכת אותו. כותבים עליו בעיתון, מוזמן לטלוויזיה ולאט לאט נהיה סלבריטי כי אף אחד לא שואל למה מזמינים אותו.

עידן הסימולציה אומר כך - השקר בוטל - אם הוא בוטל האמת בוטלה. אפלטון - אי אפשר להאמין בשקר. מה זה לשקר - לומר משהו שאינו קיים. אבל איך אפשר לומר משהו שאינו - ולכן אין דבר כזה שקר. תחי הסימולציה האינסופית. אף אחד לא צריך לשאול מאין זה בא. בודריה קורא לו - שלב הסימולציה. לדוגמא: במלחמת המפרץ - הייתה מלחמה שלא הייתה מלחמה, הורג, נהרג קשר בסיסי במלחמה - וכאן יש סטריליות - זה סימולציה של מוות. במצב הזה אין פחד להרוג. לא הייתה מלחמה במובן הקלאסי של המילה. רואים עד כמה עולם הדימויים של המדיה - המדיה מדברת בסימולציות ודימויים - "פוטואופ" - הזדמנות צילום - המנהיגים באים צוחקים - מצלמים ואז נסגרת הדלת - העניין החשוב מתחיל. המדיה עושה גלובליזציה של ה"פוטואופ" - המציאות לא מתרחשת בצורה שבה היא נראית. אחרי שנפתחות הדלתות - העולם יתפרסם על חידושים וזו סימולציה שהופכת למציאות.

מוות - סימולציה של פינוי גוויה, ממשיכים הלאה בכתבות אחרות. שללא הפינוי אין אמת כי זה הסימולציה של המוות. זו התבניתיות. מצוקה - סימולציה שמתאימה עצמה לכל צורך. תקינות פוליטית - פוליטקלי קורקט - אל תאמר היום בעידן הסימולציה - הזהר בדבריך - רואים את בעלי הולך עם אישה אחרת - אישי = בן זוגי = בעלי, האיש שאיתי , היום איתי מחר כבר לא. אף אחד לא מייצג את המציאות זה סימולציה. מצמצמים לתכונה - 10 נכים - מה הם לא בני אדם, הנכות היא סימולציה אפשרית שנתפסת גם בשלילית, מגדירה אותם באמצעות תכונה. העולם של הדימויים - זה העולם של השפה. גבולות העולם שלי - גבולות השפה.

ה- Talk Show - אופנה להמונים "הכל אודות האמת" - הזבל מדבר על הזבל
בשפת הזבל  יש שחרור נגיעה בטאבו. הזבל של החיים נחשף , הסתכלות אחרת על המציאות מה שהופך אותה לרצינית . המופע של טרומן - סימולציות פוסט מודרניות - אין אמת ואין שקר. 24 שעות של אופרת סבון עם פרסומות משחק של אמת ושקר. ג'ים קארי הוא השחקן - גם מצחיק וגם לא.

מייקל ג'קסון בקליפ - Ghosts  שלד רוקד. הרעיון המרכזי בשלב מסוים אנו מבינים שאנשים צופים באופרת הסבון שטרומן במרכזה - שבכל מקום מתלהבים אבל אנשים לא ערים לכך שזה חיים ובדיון - בים - יצר תחושה של סערה של אובדן כדי להלהיב את הריטינג והעולם כמרקחה ואז, לכאורה, מצליח להתגבר נגד אלוהים הוא מצליח. (בבלייד ראנר - כפיל של אדם נפגש עם הבורא שלו), אין לך חיים אחרים אלא בתוך המסך אתה מביא אושר למיליונים ואז נראה שהגיבור רק יסכים - אבל בשלב מסוים הוא ניסה לברוח מהסימולציה מהבימוי. הבמאי קוטע את השידור - שזה חלק מהשידור, הניתוק של השידור הוא חלק מניפולטיבי של השיטה הקפיטליסטית .

גם שושנת קהיר הסגולה היא דוגמה דומה - מסך בתוך מסך.

העולם הפוסט מודרני מבין שקשה לנו לדבר על המציאות ועושה מכך ISSUE לסרטים.

הסרט "סיפור פשוט" של דיוויד ליץ' - שודר קטע אוסף דברים שעשה לטלוויזיה, קרא להם ON AIR בשידור - זה אופרת סבון מוטרפת. הוא מלגלג על המוצר ובעצמו מספק אופרת סבון מופלאה על האלילים - הבלונדינית המטומטמת שיודעת למור תמיד את האמת.

פוסטמודרניזים וישראל - רק בישראל, גם בישראל, כולם משחקים עם הרעיון של מה זה להיות בישראל. צופית גרנט - כמשל התאמה בין פוסטמודרניזם לרב תרבותיות , בתפיסה הקלאסית מדינתה הלאום מייצגת את האתוס של התושבים. ישראל = מדינת היהודים. שום מדינה אחרת לא קיימת מדינה קתולית, מדינה נוצרית וכו'. מדינת הלאום - מדינה יהודית זה התאים לכור ההיתוך. אנחנו נמצאים לאחר כור ההיתוך - בן גוריון , מדינת הלאום מדינה שמנסה להיות הומוגנית. הומוגנית, לאום, כור היתוך זה המודל של המדינה המסורתית זה עומד בניגוד לתפיסה הרב תרבותית שהיא המודל הפוסט מודרני. מדינה רב תרבותית - שחושבים שבמסגרת מדינת לאום אחת מתקיימים מדינות רבות, אפשר להיות יהודי פה וגם שם. שוני מסורת, הזדהות תרבותית כל אלה יכולים להתקיים בכפיפה אחת - פלורליזם. רב תרבותיות מצד אחד בעל פספורט ישראלי וזהות אחרת ועדיין לא לחשוב שיש מלא אישיות. בן גוריון הוליד פלורליזם - וראה בזה איום, החברה הישראלית לא נראית הומוגנית. נפתח מושג האחר- הם מדוכאים, "דוסים", "ערבים", או פיזית או מנטאלית. עם עלייתו של מודל רב תרבותיות, רב שבטיות מחדש. ניאו-שיבטיות - 12 השבטים קמים לתחייה. ניאו שבטיות הכוונה - יש שבט של שנקנאים, אלי ישי זה שבט אחר, שבט של הכיפות הסרוגות, שבט ש"סניקים, ויש שבט הישראלים (מלון בארץ).

חברת המהגרים זה ברכה. הכרה בכך הולידה ניאו שבטיות, לא מקשה הומוגנית אלא קואופרטיב של זהויות שיכולים לנהל בינם לבין עצמם סוג של דיאלוג (לא שכנוע ולא אלימות), של הכרה בשוני ובשוני המוחלט של האחר. השוויון והזכות להיות שונה = השוויון האמיתי זה להיות שונה. כל אחד זכותו להיות עצמו. שוני של צורות, גזע, בנים בנות וכו'. השוויון שהמוזר הופך להיות השוני. אין קונצנזוס בצורה המודרנית - אפשר ליצור דגמים חדשים של הכול, ישראל עושה צעדים ראשנים לקראת התבדלות.

התפיסה של השוני היא השוויון החדש. (תתאחד - מה זה אומר ? תעזוב את המסורת שלך…), האנשים הם יחליטו מה נוח להם , והממשלה צריכה לאפשר את זה, זה הפתח לסובלנות ולסבלנות.

פוסט מודרניזם והתרבות הישראלית העכשווית - אחרי שלושים שנות פוסט מודרניות בתרבות הישראלית. התרבות הפופולארית - הצלחה של המוסיקה האתנית. להקת טיפקס - דוגמא לאתניות. פעם אסור היה לשיר שירים בלדינו, והיום שלמה ארצי שר עם שמעון בוסקילה במרוקאית. וכל אחד מחפש הלך אתני כדי למכור מוסיקה. דיסקו מנייק - קובי אוז - בתחומי הספרות, המוסיקה, והקולנוע. גפי אמיר - עד גיל 21 תגיע לירח (בזוקה).

פוסט מודרניזם - דוגמאות מהמדיה לניתוח ולדיון (אורלי מלמד - בתוך האתר)
כמעט כל תוכנית שיש בה ביקורת, בידור וסאטירה ניתן למצוא סממנים פוסט מודרניים, סגנון ביקורתי, ציני, מעורפל ורב קולי של הטקסט וניתן לזהות בו הנחות פוסט מודרניות כגון; רב  תרבותיות, פיחות בחשיבות האמת, טשטוש הניגודים, מרכזיותו של האני, האדם המיידי, וכו':

יצפאן - מלגלג על לימור ליבנת "וירושלים" (מלווה בעמידה) - מלגלג על הפאתוס והיחס הרציני של לימור ליבנת לשירת ההמנון ומבטא בעקיפין ביקורת על הלאומנות המתלהמת.

ערוץ הילדים - תוכניות שעוסקות בנושא כמו חגים - מתלווה נימה הומוריסטית, אירוניה קלילה, המפקיעה את היחס החגיגי לחג. להבדיל מהמשדרים המיוחדים לחג של החינוכית.

סרט קולנוע - ג'ירפות - אם ננסה לזהות בו מאפיינים פוסט מודרניים:
>ריבוי פרשנויות למציאות
>ערוב ז'אנרים
>נרטיבים מקבלים המצטלבים לבסוף אך משאירים בצופה תחושה בלתי פתירה.
>טשטוש בין בדיון למציאות (בין התסריט שכותבת השחקנית לבין ההתרחשות בפועל "במציאות"
>דה-קונסטרוקציה של המציאות ושל הבדיון לחלקיקים, לקטעי חיים, אשר גם בסוף הסרט אינם מתחברים לתבנית אחידה, שלמה סגורה וברורה.
>ערבוב זמנים - הצופה מתקשה להבין מתי מדובר במבט לאחור על מה שקרה בעבר, מתי ההתרחשות מתרחשת בהווה ומתי ההתרחשות היא תסריט עתידי.
>לסרט יש אמירה לגבי האמת - אי אפשר לרדת לעומקה של האמת עד תום.
>אמירה לגבי הקשר בין הצופה לבין המציאות - המציאות היא בלתי ניתנת לניבוי - זה בא לידי ביטוי באון השימוש בשפה הקולנועית באופן המשחק ובאופן התפתחות העלילה.

הסרט "שורו"
הסרט "מופע של טרומן"

פרסומות - פרסומת למשקה של אדיר מילר - פוסט מודרני, טשטוש גבולות בין אמת לפרסומת, "אמרו לי לומר..", לגלוג על האמת בפרסום, זה באמת טעים, זה לא שמשלמים לי לומר זאת, זאת האמת. לעומת פרסומת לחברת תעופה לאומית.

התוכנית "משעל חם" - נסים משעל הינה דוגמא לפוסט מודרניזם (טשטוש גבולות, מותר לומר הכול..) אין גבולות ברורים בין מה מותר ומה אסור לומר

לעומת זאת , כל טקסט שיש לו מבנה רציף, ברור, והוא נטול ביקורת, יכול להיות מאופיין כטקסט מודרני. אלו הם טקסטים המכילים פאתוס מודרני בעל גוונים לאומיים ודתיים כמו - תוכניות מורשת, ערוצים דתיים, נאומי פוליטיקאים בכירים בטקסים רשמיים ובכנסת, בהספדים בטקסי לוויות, טקסי יום הזיכרון, יום העצמאות ויום השואה, באירועי מדיה.

דף מידע לתלמיד - פוסט מודרניזם
מודרניזם –
1) נוהג לפי הזמן החדש, לפי האופנה החדשה; נטייה מופרזת לחידושים
2) זרם באמנות ובספרות בסוף מאה 19 ובראשית מאה 20 שהיה להוט ביותר אחר חידושים (פינס דן). פוסט - תחילית בהוראת : אחרי, מאחור. (פינס דן)

הגדרה (דוד גורביץ')
"פוסט מודרניזם הנו מונח תקופתי המתייחס למגמות תרבותיות, פילוסופיות ואסתטיות שהחלו בשנות ה- 60 של המאה ה-  20. ניתן לתמצת את המושג כהתנגדות למושג הידע כייצוג מדויק של המציאות. הפוסט מודרניזם דוחה את ההגדרה הקלאסית של האמת כמייצגת את המציאות, והוא מצביע על האמת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר, המוגדר באמצעות קונבנציות (הסכמות).

הגישה הפוסט מודרנית משקפת מהלך תרבותי כולל, אופן של חשיבה ריבויית, סגנון אומנותי וסגנון חיים שדוחה השקפות אוניברסאליות והיררכיות. הפוסט מודרניזם מציג תפיסה רב קולית, קרנבלית ופלורליסטית שמבליטה את ההבדלים שבין זהויות, תרבויות ובני אדם. עמדה זו באה לידי ביטוי בסגנון הפוסט מודרני המצטיין באופי ההטרוגני והאקלקטי וכן בחציית גבולות בין הגבוה לנמוך ובין הנשגב למגוחך".

ההסבר מפורט בהנחות שלפניך:

פוסט מודרניזם - הנחות
יחס לאמת ולמציאות - אין אמת אחת נכונה, מוחלטת ומועדפת. האמת אינה משקפת את המציאות אלא היא תפיסה יחסית וסובייקטיבית, זאת אומרת היא תלויה בנקודת המבט של המסתכל. חשוב יותר לשאול איך מפרשים את המציאות ולא מה קרה באמת. מטשטש הגבול בין דמיון למציאות. האדם הפוסט מודרני הוא צרכן החותר לסיפוק מיידי.

לגבי החברה והתרבות - ההנחה היא שאין השקפת עולם שהיא מוצדקת יותר או טובה יותר מאחרות. אין תרבות אחת שראויה לשלוט על תרבויות אחרות (עקרון הרב תרבותיות)

היחס לשוני - השוני הוא ערך מרכזי. צריך שבתרבות הרוב ישמעו קולות שונים ואחרים - יש פתיחות לרב קוליות בתרבות (קולות רבים ושונים).

גבולות התבנית - הפוסט מודרניזם הוא יותר ההליך עצמו ולא המסקנה, הוא רגישות, מצב רוח וכיוונו מחדש, הוא יותר מעורפל מאשר ברור. יש בו טשטוש של גבולות, הצגה מול אמת, רע מול טוב, והחשוב אין צורך בגבולות.

יחס לתיאוריה - יחס ציני כלפי התיאוריה, אין תיאוריה יש פרשנות והצגה, הפוסט מודרניזם מעדיף להישאר בלתי מוגדר.

יחס לידע - הידע הוא אקלקטי זאת אומרת הידע הוא תערובת של דעות והנחות מאסכולות שונות. ולכן קיימות בו סתירות ואין בו אחידות.

תפקיד המדען החוקר - לפרש עובדות מתוך הסתמכות על השקפת עולם אישית.

ייצוג המציאות בשפה - אין בהכרח קשר בין המציאות לבין הייצוג בשפה. לעולם אי אפשר לייצג באופן שלם את המציאות באמצעות השפה. תמיד חלק מהמציאות לא מיוצג.

יחס להיסטוריה - ההיסטוריה היא נרטיב ממוצע, כלומר, סיפור שמנסים להפוך אותו לאידיאולוגיה מרגשת. אי אפשר לחקור ולהוכיח את קיומה בכלים מדעיים.

סימנים סגנוניים טקסטואליים - הטקסט הוא אוסף מקרי של היגדים בלתי קשורים, יש טשטוש גבולות בין ז'אנרים, בין עובדות לדעות, בין רגש להיגיון, בין סלנג לבין שפה תקנית, בין מציאות לדמיון. המבנה של הטקסט הוא אסוציאטיבי לא ברור, מכיל עמדה ביקורתית,  צינית, פארודית כלפי מיתוסים וסיפורים. אין בו הבחנה ברורה בין עובדות לבין דעות בין מציאות לדמיון, הוא לא מאורגן, והיחס למיתוסים ולסמלים אינו יחס של כבוד.

היכן למצוא דוגמאות מהמדיה ?
בעידן הציני והביקורתי שבו אנו נמצאים, קל יותר למצוא טקסטים פוסט מודרניים מאשר טקסטים מודרניים המכילים פאתוס ( אופן ביטוי בדיבור, בכתיבה או בהתנהגות המעורר התפעלות והתרגשות) בעל גוון לאומי ודתי.

כמעט כל תוכנית שיש בה ביקורת, בידור וסאטירה ניתן למצוא סממנים פוסט מודרניים, סגנון ביקורתי, ציני, מעורפל ורב קולי של הטקסט וניתן לזהות בו הנחות פוסט מודרניות כגון; רב  תרבותיות, פיחות בחשיבות האמת, טשטוש הניגודים, מרכזיותו של האני, האדם המיידי, וכו'. לדוגמא: יצפאן (חיקויים), צופית גרנט וכו'.

לעומת זאת, כל טקסט שיש לו מבנה רציף, ברור, והוא נטול ביקורת, יכול להיות מאופיין כטקסט מודרני. אלו הם טקסטים המכילים פאתוס מודרני בעל גוונים לאומיים ודתיים כמו - תוכניות מורשת, ערוצים דתיים, נאומי פוליטיקאים בכירים בטקסים רשמיים ובכנסת, בהספדים בטקסי לוויות, טקסי יום הזיכרון, יום העצמאות ויום השואה, באירועי מדיה.

דף עבודה כללי

כמה הערות בנוגע למערך של טומי גורניצקי
מאת:  נמרוד שביט
1. לגבי הגדרת המושג `פוסטמודרניזם`, לדעתי יש צורך להבחין בין שתי נקודות מבט:
א. פוסטמודרניזם כתקופה היסטורית. `חברה פוסט-תעשייתית` ,`חברת המידע` ו'הקפיטליזם המאוחר` הן כולן הגדרות שמתייחסות לפוסטמודרניזם כשלב מובחן בהתפתחות של הכלכלה הקפיטליסטית. הגדרות אלה קשורות להוגים בעלי שורשים שמקורם במטריאליזם ההיסטורי של מרקס. הוגים לדוגמא: פרדריק ג`יימסון, ז`אן פרנסואה ליוטאר.
ב. פוסטמודרניזם כמתודולוגיה - דרך לנתח, לפרש וליצור תיאוריות על העולם. הוגים לדוגמא: ז`ק דרידה, מישל פוקו ורולאן בארת (המאוחר).

מכאן עולות השאלות הבאות:
האם המציאות פוסטמודרנית ולכן כך גם הפרשנות שלה, או האם העולם נשאר קפיטליסטי ורק הפרשנות היא פוסטמודרנית?

2. מה שנאמר לגבי התפיסה הסובייקטיבית את המציאות לא מדויק. אחד העיסוקים המרכזיים של הוגים פוסטמודרניים הוא דווקא פירוק הסובייקט והפיכתו למארג חסר קוהרנטיות של שדות שיח.

3. ערכים של רלטיביזם אינם מאפיין הכרחי של ההגות הפוסטמודרנית. דרידה למשל טען שכל מי שקרא את כתביו כאילו הם מטיפים ליחסיות, פשוט לא קרא אותם נכון.
קיימת אתיקה פוסטמודרנית אותה שווה להזכיר (לוינס ודרידה בעיקר, סביב מושגים של `אחרות`, `מחילה` וקבלת פנים`).

תאריך: 13/02/2006

לכתיבת תגובה למערך זה בפורום לחץ כאן

 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש