דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,012 כניסות לאתר
גטו או גשר

מאת: אברהם בן יעקב

הפריחה הגדולה - בישראל מופיעים יותר עיתונים וכתבי-עת ברוסית מאשר בכל ארץ
אחרת מחוץ לחבר המדינות


מספר העיתונים, כתבי-העת והפרסומים בשפה הרוסית המופיעים בישראל, גדול יותר מאשר
בכל ארץ אחרת מחוץ לחבר המדינות. העיתונות בשפה הרוסית, היוצאת לאור בארץ, משגשגת,
כידוע, הודות לשני גלי עלייה גדולים, שזרמו לארץ מברית-המועצות לפני קריסתה ואחריה.
הגל הראשון הגיע בסוף שנות השישים ובשנות השבעים והגל השני - בשנות התשעים.
 
עד סוף 1997 באו משם כ- 800,000 איש, יותר ממספר הבאים בעלייה ההמונית בשנותיה
הראשונות של המדינה. אלא שאז נקבצו העולים מארבע כנפות תבל ודיברו בלשונות רבות.
ואילו המוני הבאים מברית-המועצות ואחר-כך מחבר המדינות, דוברים כולם רוסית, לרבות
אלה שמוצאם ממדינות מרכז אסיה. התוצאה היא, שהיום שגורה שפה זו בפיו של אחד מתוך
כל שישה יהודים בישראל. ומספר הקוראים רוסית שווה כמעט למספר הקוראים ערבית.
 
בארץ, כמו במדינות אחרות הקולטות הגירה, צמחה עיתונות בשפתם של המהגרים. עיתונות
כזאת מסייעת לאלה מהם, שעדיין אינם שולטים בשפת המקום, להשתלב בחברה החדשה ולשמר גם את הזיקה לתרבותם בארץ מוצאם. תפקידים אלה ממלאים גם אמצעי-התקשורת בשפה הרוסית, הפועלים בארץ.
 
העיתונים ברוסית התחילו להופיע בראשית שנות השבעים, בעיצומו של גל העלייה הראשון.
שלושה יומונים שיצאו אז נהפכו תקופה מסויימת לשבועונים והיום הם יוצאים שוב
כעיתונים יומיים. הראשון שבהם "נאשה סטראנה" (ארצנו) בעריכתו של שבתאי הימלפרב, נוסד
ב- 1971 והיה אחד מחצי תריסר העיתונים שהקימה מפא"י בשפות לועזיות שונות, כדי
שישמשו כבטאוניה בקרב העולים החדשים. העיתון השני ברוסית, "טריבונה" (במה), היה
בבעלותו של דניאל אמריליו, לשעבר מו"ל ועורך העיתון "פאר-טריבונה" בבולגרית. והעיתון
השלישי היה נובוסטי ("חדשות"). הופיעו אז גם שני שבועונים בעלי נטייה ימנית - "קרוג"
(מעגל) ו"ספוטניק".
 
גל העלייה השני והגדול הרבה יותר, שהתחיל בסוף 1989, הגדיל מאוד את הביקוש
לעיתונות ברוסית. ב- 1989 הופיע היומון "נובוסטי נידלי" (חדשות השבוע) וב- 1990
נעשה "ספוטניק" עיתון יומי, המתחרה ב"נאשה סטראנה". בסוף 1989 הציע כותב שורות אלה
לדב יודקובסקי, שהתמנה אז לעורך ראשי של "מעריב", להוציא יומון חדש וגדול ברוסית
למען העולים החדשים, שרבים מהם חשו עצמם זרים בארץ והשתוקקו לעיתון בעל רמה
מקצועית גבוהה. יודקובסקי קיבל את ההצעה וב- 29.03.91 הופיע הגליון הראשון של
העיתון החדש "ורמיה" ("זמן") במימונו של רוברט מקסוול, שהיה אז בעל "מעריב" ובעריכתו
של אדוארד קוזנייצוב. כך נולד בישראל העיתון המקצועי הראשון בפועל ממש בלשון
הרוסית. אמנם קדמו לו מספר עיתונים אחרים, אלא שהם לא היו בעלי רמה עיתונאית
גבוהה. רוב האנשים הידועים שכתבו בהם (דוד מרקיש, מיכאל חפץ, מיכאל אגורסקי ז"ל,
אלכסנדר ונינה וורונל, פליקס קנדל, הרמן ברנובר, מאיה קגנסקיה ואחרים) לא היו
עיתונאים ופובליציסטים מקצועיים ומאמריהם וכתבותיהם ביטאו בעיקר השקפת-עולם של
אליטה אינטלקטואלית. יודקובסקי, בסיועו של אדם ברוך, הנהיג ב"ורמיה" סטנדרטים של
עיתון מקצועי ולכן אפשר לומר, כי עם הופעתו עלתה העיתונות ברוסית על דרך המלך,
שהוליכה אותה לפריחתה הנוכחית.
 
הרבה דברי ספרות
לאחר שמשפחת נמרודי רכשה את "מעריב" מידי מקסוול פרץ סכסוך עבודה בין עופר נמרודי
לבין חברי מערכת "ורמיה", שגרם לאירוע נדיר: העורך קוזנייצוב, כל העיתונאים (להוציא
שניים) וכל הסגל הטכני נטשו יחד את "מעריב" ופנו לחסות תחת גג התאגיד של "ידיעות
אחרונות". בביתם החדש החלו להוציא את היומון "ויסטי" (ידיעות), שתפס עד מהרה את
המקום הראשון בקרב היומונים ברוסית הן מבחינת התפוצה והן מבחינת הרמה המקצועית.
על אף הפרישה המאורגנת של העובדים הוסיף נמרודי להוציא את "ורמיה" ברציפות
באמצעות צוות חדש, עד שהעיתון נמכר לבעלים אחרים.
 
בימי שישי אפשר לראות את העולה מרוסיה חוזר לביתו ובידו האחת סל ירקות ופירות
ובידו האחרת חבילת עיתונים וכתבי-עת. צרכני העיתונות ברוסית רואים בעיתון מוצר שאין
לוותר עליו. הם להוטים אחרי העיתונות הכתובה הרבה יותר מן הישראלי, האירופי
והאמריקאי הממוצע. בין השאר, תורמת לכך רמת ההשכלה הממוצעת של העולים, הגבוהה
יותר מזאת של קורא העברית הממוצע. בדרך כלל בוחרים הקוראים באחד מארבעת היומונים
("ויסטי", "נובוסטי", "נאשה סטראנה" ו"ורמיה") ובחומר קריאה נוסף מתוך כתריסר שבועונים
ועוד ירחונים וכתבי-עת אחרים. לפי הערכה גסה נמכרים ביום שישי כרבע מיליון עותקים
של עיתונים ברוסית ואפשר להניח, שהם נקראים על-ידי רוב האוכלוסיה הדוברת בשפה זאת.
בימי חול מצטמצמים התפוצה ומספר הקוראים של העיתונות ברוסית כמו אלה של העיתונות
בעברית.
 
כדי להקל על העולים, שהכנסתם קטנה מזאת של הוותיקים, מחירי העיתונים ברוסית נמוכים
יותר. בכל זאת מסתבר, שהוצאת עיתונים ברוסית עשויה להיות עסק מכניס רווחים. ומניעי
המו"לים של עיתונים אלה הם בעיקרם כלכליים.

שלושה בעלים בולטים ביותר בתחום העיתונות ברוסית. הראשון הוא תאגיד "ידיעות
אחרונות", המוציא לאור את "ויסטי". זהו עיתון רווחי ועורכו, קוזנייצוב, נהנה מיד חופשית
בעריכתו. השני הוא תאגיד "נובוסטי" בבעלותם של אלי אזור ושותפו אפריים גנור. תאגיד
זה הוא בעל היומונים "נובוסטי נידלי" (הכולל ביום שישי מוספים רבים ומגוונים), "ורמיה"
ו"נאשה סטראנה", שתפוצתם קטנה מזאת של "נובוסטי נידלי", ושלושה שבועונים. העורך
האחראי של כולם הוא גנור. המו"ל השלישי הוא העיתונאי אילן כפיר, שבבעלותו שלושה
שבועונים - "גלובס", "24 שעות" ו"פנורמה" שניכר בהם, לעיתים, הצבע ה"צהוב". מלבד זאת
יוצאים לאור שבועונים ומקומונים, המופיעים ונעלמים לסירוגין.
 
תופעה בפני עצמה היא השבועון "רוסקי יזראילטיאנין" (הישראלי הרוסי), שהחל לצאת לאור
בראשית השנה שעברה. זהו עיתון רוסי יותר מאשר ישראלי. יש לו מערכת משותפת במוסקווה
ובתל-אביב ומנהלו בארץ הוא ויקטור טופלר, עורך השידור ברוסית בטלוויזיה החינוכית.
השבועון, המחזיק יותר מארבעים עמודים בצבעים, מופק ברמה נאותה והוא מגוון ומעניין.
בהשוואה לעיתונים אחרים ברוסית, מתפרסמות בו מודעות מעטות יחסית, ומחירו הסימלי
שני שקלים בלבד. לכאורה מלמדים נתונים אלה, כי הוצאת העיתון גורמת הפסדים ניכרים
למוציא לאור ברוסיה. במועצה הציבורית של העיתון כלולים שמות הנשיא האחרון של
ברית-המועצות מיכאל גורבצ'וב והזמר-הכוכב יוסף קובזון, שפעם מנעו שלטונות ישראל את
כניסתו לארץ ושהיה מעורב בשחרור המרגל שבתאי קלמנוביץ. כידוע, פתיחת עסק חוקי
עשויה לשמש אמצעי להלבנת כספים ממקור לא ידוע, אך במקרה זה אין ראיות לכך, אלא רק
תמיהות.
 
כמקובל בענף העיתונות, מקור ההכנסה העיקרי של העיתונים ברוסית הוא מודעות פרסומת.
לפי אחת ההערכות (ללא נתונים מוכחים), זוכה "ויסטי" בשליש מהפרסומות, העיתונים של
תאגיד "נובוסטי" ב- 45 אחוזים בקירוב והעיתונים האחרים מתחלקים ביתרה המסתכמת ב-
22 אחוזים.
 
בשנים האחרונות חל שיפור בצורתם ובתוכנם של רוב העיתונים ברוסית ובמידה רבה תרמה
לכך התחרות שביניהם. שיפור החזות, הודות למיחשוב ולשימוש בטכנולוגיה מתקדמת, ניכר
באיכות הדפוס והצילומים בצבע וברמת האיורים והקריקטורות. העשרת התוכן ניכרת, בין
השאר, בעליית רמת הכתיבה המקצועיות, בגיוון הנושאים ובמבחר המוספים. העיתונים
ברוסית עוסקים, כמובן, במצב הפוליטי בארץ. הם מסקרים את האירועים ומפרשים אותם
מנקודת-מבט ישראלית, תוך כדי קריצה מכוונת אל הקורא "שלנו". את העניין הטבעי של
הקוראים במולדתם הישנה מספקים העיתונים באמצעות תיאור נרחב ומפורט של המתרחש
בחבר המדינות. סיקור האירועים שם מגוון ולעיתים הוא אף מקיף יותר מאשר בעיתונים
הרוסיים, המגיעים במהירות לארץ. יש גם לזכור, ששלושה ערוצי טלוויזיה מרוסיה משדרים
יום יום לדוברי רוסית בישראל.
 
העיתונים ברוסית כוללים מוספים ומדורים בכל התחומים המקובלים: כלכלה וחברה, נשים
ואופנה, נוער וילדים, בידור ואמנות, רכילות וספורט, ספרות ותרבות. מדורי הרכילות
מגרים את הדמיון לא פחות מאלה שבעיתונים בעברית. מדורי הספורט מסקרים בהרחבה
אירועים בישראל וברוסיה וגם תחרויות בין-לאומיות. מדורי הספרות מפרסמים הרבה יותר
קטעי פרוזה ושירה מאשר העיתונים בעברית מאחר שיוצאי רוסיה הם צרכני ספרות
מובהקים. כמו כן מופיע מוסף שבועי מיוחד להומור של היומון "ויסטי". שבועון זה, הנקרא
"בסדר", בעריכת מרק גלסניק, גדול בהיקפו ממדורי ההומור ב"מעריב" וב"ידיעות" והוא,
למעשה, העיתון ההומוריסטי היחיד בישראל.
 
כתובת לתלונות
רוב החומר בעיתונים ברוסית איננו מקורי. העיתונים המופיעים ברוסיה הם המקור העיקרי
לחומר הלא-פוליטי ביומונים, וכמעט לכל החומר המתפרסם כאן בשבועונים ובמוספים
השבועיים ברוסית. הדבר נעשה כדי לחסוך בהוצאות ובגלל המחסור בכותבים מקצועיים. רק
באחרונה נחתמו הסכמים, המבטיחים לעיתונים ברוסיה תמלוגים (לפחות חלקיים) תמורת
החומר שלהם המתפרסם בארץ.
 
מקור נוסף, שממנו שואבים העיתונים ברוסית חומר רב הוא - העיתונות העברית. גם בתחום
הפובליציסטיקה נפוץ השימוש במאמרים, שתורגמו מעברית לרוסית. אחת הסיבות לכך היא
המחסור בפרשנים מקצועיים, המעורים היטב בארץ והבקיאים בנעשה בה ובתולדות היישוב.
בגלל היעדר ידע כזה לוקים חלק מן המאמרים המקוריים ברוסית בגישה רגשית וחד-צדדית
ובדרך-כלל רמת הפובליציסטיקה נמוכה יותר מאשר בעיתונים העבריים. אין היום עיתון
ברוסית, הדומה ל"הארץ" מבחינת רמתו המקצועית ומגמתו האידיאולוגית, אם כי אפשר
להעריך, שצפוי ביקוש לעיתון כזה.

נראה, כי המחסור בכותבים ובפרשנים מקצועיים בעיתונות ברוסית נובע, בין השאר, מרמת
השכר הנהוגה בה. שכרם של חברי המערכת בעיתונים אלה איננו מגיע, במקרה הטוב, למחצית
שכרם של עיתונאים בעיתונים עבריים. עם זאת יש לציין, כי חופש הביטוי של העיתונאים
ברוסית, במסגרת הפיקוח הפנימי של המערכת, שווה לזה הנהוג בעיתונים בעברית. יוצאים
מכלל זה עיתונאי "ויסטי". מצד אחד, שכרם גבוה יותר מזה הנהוג בעיתונים אחרים ברוסית.
מצד אחר, כפופים הם למשמעת מערכתית ולהנחיות עורך נוקשות יותר.
 
בחומר המקורי, המתפרסם בעיתונים ברוסית, מסתמנת באחרונה הבחנה בין מסירת מידע לבין
הבעת דעות. חלק מהעיתונאים חברים באגודת העיתונאים והוראות האתיקה של האגודה ושל
מועצת העיתונות מחייבות אותם. אבל מחסום השפה מכביד מאוד על אכיפת כללי האתיקה.
לא אחת הוגשו נגד העיתונאים תביעות על הוצאת שם רע, בעיקר בגלל פרסום מכתבי
קוראים, שכללו דברי השמצה. ככל עיתונות ראויה לשמה משתדלת גם העיתונות ברוסית
לספק את צרכיהם של קוראיה בתחומי המידע והפרשנות. תוך כדי כך תורמת היא לעיצוב
דעותיהם. אבל בעיקרו של דבר משמשת היא אספקלריה, המשקפת את מצוקותיהם, את
רצונותיהם ואת השקפותיהם.

היחס למדינה
הקורא מן השורה רואה בעיתון חלק מן הממסד, כתובת שאפשר לפנות אליה בהצעות
לשיפורים וגם בטרוניות בכל עניין, החל בתלונה על המוסד לביטוח לאומי, על הסוכנות,
או על מוסד ממלכתי אחר, וכלה בבקשות סיוע להשגת עבודה, דירה ועוד. בארץ מוצאם
הורגלו העולים להתייחס לעיתון כאילו הוא משרד מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור,
משרד עורכי-דין ואפילו סניף של המשטרה. אלפי מכתבי קוראים נשלחים בכל חודש למדורי
המכתבים למערכת. וחדר-ההמתנה במערכת של עיתון ברוסית מלא מפה לפה בקהל אנשים,
הבאים להביע את דעותיהם, לבקש עזרה, ובכלל, לשפוך את ליבם.
 
בראשית שנות התשעים שררו בקרב עולים רבים רגשי מרירות ותסכול בגלל קשיי ההסתגלות
לארץ. היתה זאת תקופת הקרוואנים והאבטלה הגדולה והעיתונים ברוסית שיקפו את המצוקה.
"נובוסטי", שהיה אז בידי בעלים אחרים, התייחס בצינה רבה אל המימסד הישראלי כולו.
העיתון גילה יחס של עוינות כלפי ממשלת שמיר, הסוכנות ומוסדות ממלכתיים אחרים וגם
כלפי החברה הישראלית. במאמרים רבים טען, כי ישראל היא "מדבר תרבותי", שאין בו מקום
להשתלבות אנשי האינטלגנציה מקרב העלייה החדשה. כיום יחס העיתונות ברוסית למדינת
ישראל הוא, בדרך-כלל, חיובי. עם זאת ניכרים סימני עוינות כלפי מגזרים שונים בחברה
הישראלית - בני עדות המזרח, ותיקים, צפוניים, ערבים, אתיופים, ובקיצור - כל מי ששונה
"מאיתנו". היחס לתרבות הישראלית מסוייג מאוד. ולעומת זאת באה לידי ביטוי הערכה
למורשת התרבות והאמנות הרוסית. גאווה רבה מעורר, למשל, תיאטרון "גשר", הזוכה, כידוע,
להצלחה גדולה ולדברי הלל גם בציבור הישראלי הרחב.

מבחינה פוליטית נוטים יוצאי ברית-המועצות לשעבר להתנגד לכל שלטון. שבעים שנות משטר
טוטליטארי השרישו בהם יחס של חשדנות ועוינות כלפי המימסד השולט. והקליטה הכושלת
בימי ממשלת יצחק שמיר הניעה רבים מהעולים להצביע הצבעת מחאה שתרמה, במידה רבה,
לנצחונו של יצחק רבין בבחירות ב- 1992.
 
באותן בחירות השפיעה העיתונות ברוסית רק במעט על דפוסי ההצבעה של העולים. לא כן
במערכת הבחירות ב- 1996, שבה מילאה עיתונות זאת תפקיד חשוב ביותר. ד"ר יעקב
אייזנשטדט מהאוניברסיטה העברית קבע, כי במערכה זאת לא נמצא אפילו עיתון אחד בשפה
הרוסית, אשר תמך בפה מלא וברמה גבוהה של מקצועיות בעמדות מפלגת העבודה (אם כי לפי
האומדן הצביעו 40-35 אחוזים בעד שמעון פרס ובעד העבודה ומר"ץ). יתכן, לדעתו, שזוהי
אחת הסיבות למפלתה של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות (ראו מאמרו בקובץ "יהודי
ברית-המועצות במעבר" בעריכת דוד פריטל, 1997). מה שאומר ד"ר אייזנשטדט בלשון ספק
אומרים אחרים בוודאות: בנימין נתניהו ניצח את שמעון פרס בקרב העולים מברית-המועצות
לשעבר הודות לעזרת העיתונים ברוסית.
 
כותבי המאמרים תמכו בנתניהו והדבר בלט בעיתון "ויסטי", ששימש למעשה ביטאון הליכוד
בשפה הרוסית. העיתונות הרוסית סייעה גם להצלחת "ישראל בעלייה" בראשותו של נתן
שרנסקי. אותו זמן היה שרנסקי יושב-ראש מועצת המערכת של "ויסטי" והוא ניצל היטב את
מעמדו ואת ידידותו אז עם העורך קוזנייצוב ועם עיתונאים אחרים, כדי לגייס תמיכה
במפלגתו החדשה. ואכן, רבים מן העולים, שתמכו בנתניהו לראשות הממשלה, הצביעו בעד
נציגי "ישראל בעלייה" לכנסת.
 
בחודשים האחרונים הופיעו בעיתונים ברוסית ניצני ביקורת על "ישראל בעליה". הדבר ניכר
גם ב"ויסטי" ואולי תרמה לכך הרעת היחסים בין עורך העיתון קוזנייצוב לבין שרנסקי.
בנאום בוועידת מפלגתו האחרונה אמר שרנסקי, לפי דיווח ב"הארץ": "האויב הראשי שלנו הוא
העיתונות ברוסית". העיתונים של תאגיד "נובוסטי" משתדלים לשמור על ניטראליות ביחס
למפלגת העולים ואם כי גם הם כמו "ויסטי" נוטים לימין, מופיעים בהם, לעיתים, מאמרים
של דוברי שמאל, ובהם יוסי שריד, כדי להפגין אובייקטיביות.
 
דיווחים על העיתונים ברוסית בתקשורת הכללית יוצרים, לעיתים, רושם, שאנשים כמו
אביגדור אסקין ו"ציירת החזיר" טטיאנה סוסקין הם הנותנים שם את הטון. זהו רושם מוטעה.
מאמר שיטנה של אסקין, הפוגע בזכרו של רבין, שפורסם ב"ויסטי" בספטמבר 1997, איננו
מייצג את עמדות העיתונות הרוסית בכללה. בדרך כלל הן העיתונאים והן רוב הקוראים
מסתייגים ממגמות דתיות ומלאומנות קיצונית וודאי שהם מסתייגים מהסתה פרועה ומדברי
שיטנה. על סמך קשר אישי רב-שנים עם קוראי העיתונות ברוסית יכול אני לטעון, כי מגוון
הדעות הפוליטיות בקרב העולים מרוסיה וגם השיעורים היחסיים של בעלי הדעות השונות
דומים לאלה שבקרב ישראלים ותיקים.
 
האם פריחת העיתונות ברוסית מעידה על נטייה של העולים מרוסיה להתבדל מהחברה
הישראלית ולהסתגר במעין גטו תרבותי?
 
התשובה לכך היא לאו מוחלט. הניסיון במדינות הקולטות מהגרים מלמד, כי עיתונות בשפתם
היא, בדרך-כלל, כורח המציאות. העיתונאי מיכאל ורטבורג שעלה לארץ ב- 1976 כתב, כי
"הגטו התרבותי בשפה הרוסית" שהתגבש בתוך התרבות הישראלית, הוא בעיקרו כפוי והגנתי
("יהודי ברית-המועצות במעבר", 1993). כלומר, במידה רבה הוא תגובה לגילויים של
עוינות מצד חלקים בחברה הישראלית, המתייחסים אל "הרוסים" כאל שלוחה של "מאפיה"
בעלת אלף ראשים, העוסקת במעשי רצח, סחיטה, גניבה והונאה, בסחר סמים ובהעסקת "זונות
בלונדיניות". דווקא יחס כזה של ישראלים, שאינם מכירים את העולים ואינם קוראים את
עתוניהם, תורם להסתגרותם ולהגברת תחושת הסולידרות ההדדית שלהם.
 
תחזית לעתיד
למרות זאת אפשר לחזות בזהירות, כי תהליכים ביולוגיים, חברתיים ודמוגרפיים יצמצמו
בהדרגה את היקף העיתונות ברוסית ויגדילו את שיעור העולים, שיקראו עיתונים בעברית.
סקר של מכון "תצפית" בהנהלת ד"ר אהרון פיין שנערך ב- 1995 מלמד, כי שיעור קוראי
העיתונים ברוסית גדול יותר בקרב עולים מבוגרים וזקנים. מגמה הפוכה הסתמנה לגבי
קוראי עיתונים עבריים: בקרב עולים צעירים בני 16 עד 24 מגיע שיעורם ל- 20 אחוז,
ובקרב בני 65 ויותר - 2.5 אחוזים. שיעור הקוראים עיתונים עבריים גדול יותר גם בקרב
עולים משכילים יותר, ותיקים בארץ ומי שמצאו תעסוקה. גם הצמצום הצפוי בהיקף העלייה
יקטין בהדרגה את השוק של קוראי הרוסית. אבל העיתונים ברוסית לא ייעלמו במהרה.
 
סכנה קרובה, המאיימת על מעמדם הכלכלי היא הפעלת ערוץ טלוויזיה ברוסית בעוד
כשנתיים. ערוץ כזה עתיד לנגוס נתח ניכר מעוגת הפרסום, שממנה נהנית עכשיו העיתונות
ברוסית וייפגעו מכך בעיקר העיתונים החלשים ודלי-התפוצה. אבל העיתונות ברוסית תהיה
יותר ציונית ותשמש יותר מאשר היום גשר להשתלבות בחברה הישראלית. ולא ירחק היום,
שבו העיתונים ברוסית יתייחסו אל רוב המפלגות בארץ כמו שמתייחסת אליהם העיתונות
העברית. הם לא יבטאו עוד מגמות של הסתגרות והתבדלות פוליטית ולא ישמשו כלי-שרת
לקידומם של עסקנים "רוסיים".
 
ד"ר אברהם בן-יעקב, מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן (אשקלון) ובמרכז בובר
באוניברסיטה העברית, מילא בעבר תפקידים בשירות החוץ והיה מרכז מערכת ראשון של
"ורמיה".
 
 
מקור:
 
ספר השנה של העיתונים 1998, עמ' 248-239, הוצאת אגודת העיתונים בתל
אביב
 
 


 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש