דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,411 כניסות לאתר
הבעלות והחופש

מאת: לואיז שלו

מי שולט בתקשורת? מי "בעליו" של העורך? לקראת כפר גלובלי
נהיית ההמון אחר 'אילי עיתונות' ו'ברוני תקשורת' תפשה את מקומה של הסגידה המסורתית
למיליארדרים נוצצים ואילי נפט", אמר פרופ' מיכאל קרן, ראש החוג למדע המדינה
באוניברסיטת תל-אביב, בכנס בינלאומי, שנערך באחרונה באוניברסיטה, בנושא "בעלות
התקשורת, חופש העיתונות ועתיד הדמוקרטיה".

המיזוגים החדשים של תאגידי הענק "דיסני" עם ABC, ו"טרנר ברודקסטינג קורפוריישן"
(הבעלים של רשת CNN) עם "טיים-וורנר", ובקנה מידה קטן בהרבה, כמובן, אבל חשוב לא
פחות, ריכוז כלי התקשורת בישראל בידי פחות ופחות ידים - הטרידו את מנוחתם של כלבי
השמירה של הדמוקרטיה, בכל הנוגע להשפעות ארוכות הטווח של בעלות ריכוזית על
התקשורת, על חופש העיתונות ועצמאותה.
 
סוגיות אלה ואחרות, שעניינן בעלות התקשורת, חופש העיתונות ורמתה המקצועית, והמדיה
בעידן הלוויינים, נדונו בכנס בן היומיים, שאורגן על ידי התוכנית ללימודי תעודה
בעיתונאות באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם המכון הבינלאומי לעיתונות (I.P.I.) וינה,
קרן פרידריך אברט, גרמניה, והאגודה לחינוך על שם גולדה מאיר. בכנס השתתפו ראשי
מדיה, רשתות טלוויזיה ועיתונים מ- 7 ארצות, וכן עורכים, עיתונאים בכירים ואנשי
אקדמיה ישראליים.
 
שלום רוזנפלד, ראש התוכנית ללימודי תעודה בעיתונאות, ציין בפתיחה, שמטרתו של הכנס
לעורר מודעות ציבורית להשפעתה של בעלות התקשורת על "שמירה על שוק הרעיונות
החופשי, אמות המידה של תחרות הוגנת, טוהר החיים הפוליטיים, והגנה על אינטרסים
מקצועיים בתחום. זה חשוב במיוחד", אמר רוזנפלד, "מאחר שלקראת סוף המאה, גם הכוח
הפוליטי ירוכז בידיהם של השולטים באמצעי התקשורת".
 
רוזנפלד מיקד את הבעיות המעסיקות היום את התקשורת בעולם החופשי בשלושה "משולשים":
מדיה-ממון-מונופול, עיתונות-פוליטיקה-כוח, בעלים-עורכים-אתיקה.
 
רשת הלוויינים "סקאי" של רופרט מרדוק היא דוגמא למונופול, שהצליח ליצור בריתות
פאן-אירופיות, כדי לזכות בשליטה על טכנולוגיית הלוויינים המתקדמת ביותר ובמרחב
הלווייני המקסימלי.
 
בשל הפסדי ההכנסות מפרסום שנגרמו לתקשורת הכתובה בעידן התקשורת האלקטרונית, רכשו
בעליה של הראשונה מניות (buying up holdings) של תחנות הטלוויזיה המסחרית, בקצב
מעורר דאגה בקרב חוגים מסויימים. עניינם גבר גם בשווקים אחרים, בהם: נדל"ן, מלונאות
ותיירות, בנקאות, מזון, טבק, ואף ייצור כלי נשק.
 
"זו בדיוק המגמה של בעלות-תאגידית (conglomerate-ownership), שצריכה להדאיגנו, שכן
היא מכרסמת במנגנוני 'בלימה ואיזון'", טען יוהאן פריץ, מנהל המכון הבינלאומי
לעיתונות (I.P.I.) בנאומו המרכזי בכנס.
 
בעלות צולבת טומנת בחובה ניגודי אינטרסים אפשריים: כשתאגידים משתמשים בפרסום
לקידום ענייניהם, סביר להניח, שעצמאותו של העורך תוגבל על ידי המו"ל-הבעלים. "בעולם
אמצעי התקשורת של ימינו - המו"ל, רשת הטלוויזיה, חברת הסרטים ואף סוכנות הפרסום -
כולם מסתופפים תחת קורת גג משותפת אחת", אמר פריץ. "אימפריית אמצעי התקשורת של
רופרט מרדוק, הנפרשת על פני הגלובוס, מדגימה מגמה ריכוזית עכשווית זאת, לטוב ולרע.
 
לדמוקרטיה נחוץ ביזור בעלויות
לפי חיים צדוק, שר המשפטים לשעבר ונשיא מועצת העיתונות הישראלית, ניתן לתאר את
התקשורת הישראלית כ"חופשית בעיקרה", כפופה להגבלות המוטלות עליה מטעמי ביטחון.
בהעדר חוקה במדינה, היה זה בית המשפט הגבוה לצדק, שבפסיקותיו העקרוניות, במהלך
ההיסטוריה הקצרה של המדינה, תרם תרומה מכרעת לשמירת חופש העיתונות.
 
דוידה לחמן-מסר, ראש התחום למשפט כלכלי ותקשורת במשרד המשפטים, אמרה, שב- 1990
הועבר בארץ חוק המגביל ל- 10% את הבעלות הצולבת של עיתונים על המדיה
האלקטרוניים; מאוחר יותר, שונתה המגבלה ל- 24% - בעקבות לחצם של העיתונים. "ידיעות
אחרונות" מחזיק, לדבריה, ב- 30% מהזכיונות על הטלוויזיה בכבלים, ו"מעריב" - ב- 20%.
 
לטענתם של העיתונים, המוניטין הטוב שיצא להם, שבבסיסו הקפדה על אמות מידה מקצועיות
וחופש ביטוי, שנשמר במשך למעלה מארבעים שנה, הופך אותם למועמדים האידיאליים לבעלות
על זכיונות הטלוויזיה המסחרית בישראל. הם טוענים גם כי, הם ראויים לפיצוי על
ההפסדים מהכנסות מפרסום.
 
בתשובה לשאלה שהיא עצמה העלתה, האם עיתון שבעליו קשור בכלי תקשורת אחר יכול
להיות "חופשי" לבקר את אותו כלי תקשורת, השיבה: "לדמוקרטיה כמו שלנו נחוצה עיתונות
מגוונת יותר. שוני ופלורליזם מחייבים ביזור בעלויות".
 
סגן הנשיא של ענק ההוצאה לאור האיטלקי "מונדדורי", ד"ר פרנצסקו טוטה, אמר
שבאיטליה, לבעלות על התקשורת בידי קומץ אנשים השפעה חיובית על הדמוקרטיה
האיטלקית. "בעוד שבעבר, סובסדו כלי התקשורת ישירות על ידי הממשלה והמפלגות
הפוליטיות, כוחות השוק חיסלו תלות זאת, ושחררו את המדיה משליטה פוליטית הדוקה".
 
מונופולים של כלי תקשורת מסוגלים לחדור במהירות לשווקים חדשים, כפי שאירע במזרח
אירופה, אחרי נפילת מסך הברזל, אמר יוהאן פריץ. כניסתם המהירה מנעה מהממשלות
החדשות את ההשתלטות מחדש על כלי התקשורת. "זרמי השקעות זרות אפשרו את הישרדותם
של מקורות תקשורת קיימים, בעת ובעונה אחת עם הופעתם של תחנות שידור ופרסומים
חדשים. ההתפוצצות באמצעי התקשורת, כולל פתיחתם של ערוצי תקשורת לוויינית חדשים -
הופכת את העולם, נגיש מתמיד לתרבויות אחרות ולאורחות חיים אחרים".
 
דוגמאות להשפעתן של מגמות אלו על תקשורת, במדינות שעברו ממשטר אוטוריטרי למשטר
דמוקרטי, הביאו ראש רשת הטלוויזיה הפרטית הגדולה ביותר ברוסיה, איגור מלשנקו,
וסגנית העורכת והמו"ל של העיתון הגדול בפולין, "גזטה", הלנה לוצ'יבו.
 
פיקוח או הסרתו?
רוב משתתפי הכנס תמכו בהטלת מגבלות על ריכוזיות התקשורת. חוקים להגבלת היקף
ריכוזיות התקשורת והבעלות הצולבת כבר קיימים בכמה מדינות, להוציא את ארה"ב. פריץ
התבדח: "ידידינו האמריקאים היו נתקפים בהלם, לו שמעו את הדרישה הכמעט קולקטיבית
לחקיקה מגבילה".
 
תוכנית ראשונית לוויסות ופיקוח עצמי של התקשורת הוצגה בכנס על ידי פרופ' סטפן
רוס
-מול מהאוניברסיטה החופשית של ברלין, מומחה לניהול בתחום כלי התקשורת. הוא
עמד על הצורך לכונן "תשתיות" בעיתונות, שיורכבו מרשתות של גופים, שיעריכו, יקבעו,
יקדמו ויקיימו "סטנדרטים של איכות בתקשורת", כגון, סוכנויות-חדשות מבוזרות, נציבי
קבילות, פרסים לעיתונות חוקרת והרחבת הכיסוי התקשורתי של המדיה על המדיה, בדומה
למדור העסקים של יום שני ב"ניו יורק טיימס", על "תעשיות המידע".
 
יוהאן פריץ הדגיש, שיש להכפיף סטנדרטים שונים של פיקוח על סוגים שונים של מדיה. "זה
לא צודק לשייך את כל כלי התקשורת לאותה קטגוריה. עלינו להבחין בין תקשורת מהסוג של
ה'וושינגטון פוסט' או ה'ניו יורק טיימס', לספקי תקשורת המציעים 'אינפוטיינמנט'  
(information+entertainment) ו'דוקודרמות'".
 
פריץ הביע דאגה לנוכח המגמה להסמיך ממשלות להטיל צעדי פיקוח על המדיה. הוא עצמו
מצדד בתפיסת אי-ההתערבות והסרת הפיקוח האמריקאית, שכן, לדבריו, הסכנה האמיתית
לחופש העיתונות עדיין באה מכיוונן של ממשלות וכוחות פוליטיים.
 
"רק CNN תחליט אם לשדר או לא"
הכתב הבינלאומי של רשת CNN, רלף בגלייטר, שהתפרסם כמי שדיווח ראשון בכלי
התקשורת על פרוץ מלחמת המפרץ ב- 1991, דן בהשפעות השידור הלוויני הישיר על
הפוליטיקה הבינלאומית. "מעצבי מדיניות ודיפלומטים חייבים להביא בחשבון, במידה הולכת
וגוברת, כיצד פעולותיהם יצטיירו במדיה", אמר. "התופעה מוכרת בשמה - 'פקטור ה- CNN'
של הפוליטיקה הבינלאומית. או במילים פשוטות, זוהי דיפלומטיית הירי המהיר, בסגנון
משחק הכדור-עף, שהתפתחה בעידן בו המידע מוזרם מידית ונקלט במהירות, הן בתודעת
הציבור והן על ידי מעצבי המדיניות", אמר בגלייטר.
 
הבית הלבן, הוא סיפר, שקל לבטל את שידורי הרשת מבגדד בזמן מלחמת המפרץ, כאקט של
מחאה נגד פלישת סאדאם לכווית. בסופו של דבר, הסיקו אנשי הממשל האמריקאי, שהתרת
שידורי הלווין משם, תסייע בחשיפת התנהגותו של סאדאם לגינוי כלל עולמי.
 
למעלה משליש מאוכלוסיית ישראל מחוברים כיום לרשת ה- CNN, המדווחת, לעיתים קרובות,
על אירועי טרור והקורבנות שלהם, לפני שנחשפו לציבור על ידי התקשורת הישראלית.
הצנזורה הצבאית הישראלית מחייבת מסירת הודעה רשמית למשפחות, לפני פרסום הידיעות
על זהות הקורבנות בכלי התקשורת. אורי דרומי, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, שאל את
בגלייטר, מדוע הרשת אינה נמנעת מפרסום הידיעות, בטרם נמסרו למשפחות.
 
בגלייטר, המכיר היטב את הצנזורה הצבאית הישראלית, ענה חד-משמעית, ש- CNN מוציאה
מראש מכלל חשבון דחיית שידור ידיעה חדשותית על יסוד פנייה של ממשלה כלשהי. "רק
CNN תחליט אם ידיעה מסויימת תשודר או לא. זו שאלה עקרונית", אמר.
 
טומי (יוסף) לפיד, מבכירי העיתונאים בארץ (כותב המאמרים הראשיים במעריב), היקשה
בנקודה זאת, והצביע על מה שכונה בפיו, בהקשר זה, המסר הכפול של העיתונאים
האמריקאיים. "כשכתב הרשת, בוב סיימון, נישבה בעיראק", הזכיר לפיד, "התקשורת
האמריקאית ביקשה מאיתנו הישראלים לא לפרסם את העובדה שבוב סיימון חי בישראל -
ואנחנו כיבדנו את הבקשה. כשמדובר בחייהם של עיתונאים אמריקאיים, אתם מתנהגים אחרת",
תקף.
 
"אתה צודק", השיב בגלייטר, "כשמדובר בחייהם של עיתונאים אמריקאיים, רשתות התקשורת
האמריקאיות מגבילות את עצמן. גם לי לא נוח עם זה".
 
בחלקה האחר של הרצאתו ציין בגלייטר, שאחד היתרונות של תאגידי תקשורת גדולים הוא
יכולתם לממן כיסוי תקשורתי יותר רחב. ל- CNN, הטעים, 21 משרדי-חדשות מחוץ לארה"ב.
"בנוסף ליצירת הזדמנויות חדשות לכיסוי תקשורתי, נוצרות מחוייבויות חדשות מצד
העיתונאים. אין די בשטף מידע. לאנשים פשוט אין זמן לקרוא ולצפות בכל. הם זקוקים
לכישורי העריכה שלנו בניפוי המידע - עלינו לאפשר להם לדעת מה ראוי לתשומת לב".
 
בגלייטר, שגמא כ- 2.5 מיליון קילומטרים במהלך עבודתו, שפגש נשיאים, ראשי ממשלות
ושרי חוץ בכל רחבי העולם, שדילוגיו על פני כדור הארץ חופפים את המרחב הלווייני של
ה- CNN, משוכנע באמונתו, שנסיעות רבות מרחיבות את דעתו של העיתונאי. "על
העיתונאים הישראליים לנקוט היום עמדה כוללנית יותר, מתוחכמת ובוגרת בכתבות אזוריות,
מאחר שהדברים הנכתבים על ידינו משפיעים על התרחשויות אזוריות ועולמיות - היום יותר
מתמיד". מן הראוי, שעיתונאים ועורכים ישראלים יסעו לסין, למרכז אסיה, לרוסיה, למצרים,
למדינות המפרץ ואף לסוריה: "הרי תרצו דריסת רגל במקומות הללו בבוא העת", אמר.
 
 
מקור:
 
"אותות 95" מספר 186, עמ' 45-44, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל
 

 
 











 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש