דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,498 כניסות לאתר
הזמנה לאיסלם: סטריאוטיפים איסלאמיים בתקשורת ההמונים המערבית

מאת: אנסר חסן

סטריאוטיפ בתהליכי בנייה
אני צופה בזוג בטלוויזיה. האשה אקזוטית ויפהפיה. יש לה עיניים שחורות גדולות
המודגשות בעזרת איי-ליינר עבה ושיער ארוך ומשיי שמהווה השלמה נאה לעורה בגון הזית.
היא מגלה היסוס במעשיה, ויחד עם זאת היא מותשת. היא כנועה, כפופה ומשועבדת; אך היא
עדיין ביישנית ומתנצלת, עדיין חסודה במחשבותיה ובמעשיה, ככל הנשים המוסלמיות. הקול
שלה בוודאי מקסים ומלודי, אך היא הושתקה. היא מכוסה בבד שחור וארוך, שמתחתיו היא
מסתירה את פניה, את שיערה ואת יתר חלקי גופה בחום המדברי העז. שם משפחתה אמנם
יועבר הלאה דרך אחיה, אך כבוד המשפחה מגולם בצניעותה. היא פוסעת בצייתנות מאחורי
בעלה, גבר גבוה ושחום. התנהגותו האסרטיבית והשתלטנית גורמת לה שלא להתקרב אליו.
הוא חמוש כל העת ומגלה חוסר סבלנות. הוא ערמומי אך חסר השכלה. הוא מגלה צרות
אופקים בפעולותיו, אך עדיין מגונן על הנורמות והערכים המיושנים של אבות אבותיו.
בחלק זה של העולם, מצב העניינים אינו פתוח למשא-ומתן, והכל מחולק בחוסר-שוויוניות
לטובתו. כאן, המסורת המוסלמית נותנת בידיו סיבה אלוהית להתנהג כפי שהוא מתנהג
ומכתיבה לו את ההתנהגות שפיתח לעצמו. לדידו ולדידם של עמיתיו המוסלמים, העולם הוא
מקום שונה מאד.
 
זהו הדימוי הצר והיחיד המשמש לייצוג מוסלמים: ברברים החיים בעולם שסגור בפני
ההתקדמות הטכנולוגית וההתפתחות המחשבתית, שסובלים מידי דת עתיקה שהתעלמה ממעבר הזמן ושממשיכה לשלוט בכל הבט והבט של התודעה המוסלמית. החל מרשתות הטלוויזיה, עבור בתוכניות הרדיו וכלה בעיתון של הבוקר, מה אתם רואים? על מה אתם קוראים?
מוסלמים, פונדמנטליזם, ג'יהאד, זכויות האשה, טרור, איסלם וקנאי דת מהלאומי ועד
לבינלאומי, מהפוליטי ועד לכלכלי, מתחלואים חברתיים ועד עוולות חברתיות. קבוצה שלמה
של אנשים נהפכה למושא השנאה של הקהילה הבינלאומית; קבוצה שמהווה חמישית מתושבי
העולם, שאנשיה מיישבים יותר מארבעים ארצות, ולהם רק קשר אחד במשותף: "לא איללה
אילא-אללה, ומוחמד הווא רסול-אללה" (אין אלהים מבלעדי אללה, ומוחמד הוא נביאו).
 
זהו האיסלם, הדת הגדלה במהירות הגבוהה ביותר בעולם, הן במספר חסידיה והן במספר
אויביה, ושנתקלת בעוינות מכל צד. ואולם, כלי התקשורת במערב הם שמסייעים בהנצחת
סטריאוטיפים שגויים על המוסלמים ומציגים את דתם כ"איום בלתי-מובן של אכזריות
ימי-ביניימית" (Shermatova). בכך, מציגים כלי התקשורת חזות מעוותת של האיסלם.
הציבור, הנחשף לדימויים כאלה, מאמץ בהתאם לכך תפיסה מסוימת של האיסלם, מסורותיו
ומוסדותיו, אינו מזהה את עליונות התרבות על הטקסט הדתי המילולי, ואינו מבחין בין
מאמינים סתם לבין קיצוניים. בעיני המערב, "כל אזכור של דת, או דיבור על הלכות או
מוסדות איסלאמיים מעלה ריח של קיצוניות אלימה ופונדמנטליזם" (85 Sajjad).
 
מבט לאחור
הסטריאוטיפים של האיסלם אינם תופעה חדשה בעולם המערבי. ניתן לאתר את שורשיהם
במהלך 1,400 שנות העימות בין האיסלם לנצרות, במסעי הצלב, ובנסיונות המאורים
והעותומנים להשתלט על אירופה. ככל שהאיסלם התקדם מערבה, הוא העמיד יותר ויותר
בסכנה את עמדת הכנסיה והמעמד השליט. מוחמד חמדאן חאג'י עדנן, מרצה בבית הספר
לתקשורת המונים במכון לטכנולוגיה MARA במלזיה, קובע: "היה זה האינטרס של האליטות
במערב, ובמיוחד של השלטונות והכנסיות, להבטיח שהאיסלם ייתפס בצורה שלילית. מכאן
שלא רק שנוהלו קרבות נגד האיסלם, אלא שנפתחה מלחמת מלים שנועדה לדאוג לכך
שלאיסלם לא יהיו חסידים או אוהדים במערב" (64 Adnan).
 
הסטוריונים, מלומדים וכלי התקשורת אוהבים להציג את האיסלם כדת שהתפשטה באמצעות
החרב. הקישור המתמיד הזה בין איסלם לאלימות מיתרגם לתפיסות שגויות של האיסלם
והמוסלמים בקרב הציבור הרחב, שהמגע היחיד שלו עם העולם המוסלמי הוא דרך מה שמוצג
בפניו בכלי התקשורת. אין ספק שחלק מהאחריות לכך מוטל על כתפי המוסלמים עצמם,
ודוגמאות לכך הן חטיפות המטוסים בראשית שנות השמונים, המשבר במפרץ הפרסי
וההשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהראן. הבעיה היא שאירועים כאלה מובנים תכופות בצורה
שגויה ומידת חשיבותם לתרבויות האיסלם מוגזמת (82 Sajjad). ההתפתחויות החיוביות
וההבטים רבי-הערך של העולם המוסלמי, כגון הדגש על צדק, שוויון וכבוד לאדם, כמו גם
עמודי היסוד המוסריים והאתיים שלו, מוזנחים בכלי התקשורת ולפיכך כלל אינם זוכים
להתייחסות במערב (שם 84).
 
המשבר הנוכחי במזרח התיכון בין השלטונות במדינות ערב לבין הקיצונים המוסלמיים, כמו
גם הסכסוך הישראלי-ערבי המתמשך, תורמים לחיזוק הסטריאוטיפים של האיסלם כדת
מלחמתית ואלימה. ראשית כל, יש להצביע על הקישור המוטעה המקובל בכלי התקשורת בין
האיסלם והמוסלמים כשם נרדף לערבים ולמזרח התיכון. הערבים מהווים פחות מחמישית
מכלל המוסלמים בעולם; למעשה, אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. מלומדים
מוסלמים רבים טוענים שתעמולה ציונית, השדולה היהודית ויהודים בעמדות מפתח בעולם
עשו אף הם שימוש נצלני יעיל בתקשורת ההמונים, "בין היתר בשל העובדה שמספר עיתונים
רבי-השפעה בארה"ב הם בבעלות יהודים או אוהדי ישראל" (66 Adnan). בעוד שהסבר זה
מכיל, כפי הנראה, סטריאוטיפים והטיות משלו, הרי שראוי להקדיש לו תשומת-לב.
 
משחקי מלים
השימוש הבררני במלים שעושים כלי התקשורת בבואם לתאר מוסלמים ממלא תפקיד חשוב
בתהליכי הסנסציונליזציה והסטריאוטיפיזציה של האיסלם. ארגונים מוסלמיים מכונים
במתכוון "קיצוניים", "טרוריסטיים" ו"פונדמנטליסטיים", ולא "מחדשי מסורת", או
"פרוגרסיביים", שהם מונחים נייטראליים יותר. לא רק שהמלים הללו מעוררות רגשות
אנטי-מוסלמיים, אלא שלעתים רבות עצם השימוש בהן שגוי.
 
התנועות המוסלמיות השונות מכונות במערב פעמים רבות "פונדמנטליסטיות", אך למעשה, סדר
יומן כלל אינו פונדמנטליסטי. רוב התנועות המוסלמיות של ימינו מזכירות תאולוגים
מגישת "השחרור הקתולי", שקוראים לשימוש פעיל במשנה הדתית המקורית כדי לשפר את
החיים הארציים והפוליטיים בעולם המודרני. המונחים "איסלאמיסטים" או "איסלאמיזם"
מתארים בצורה מדויקת יותר את נסיונותיהם המתקדמים, הפרשניים ולעתים אף החדשניים
לשנות את מבנה הסדר החברתי (131 Wright).
 
בעיות בתוך מדינות מוסלמיות או ביניהן מובלטות בכלי התקשורת בלא שמובא רקע כלשהו.
רק לעתים רחוקות, מבחינים כלי התקשורת בין דת האיסלם לבין הסכסוכים הפוליטיים
המתגלעים במדינות מוסלמיות רבות (65 Adnan). הדבר נכון במיוחד במקרים בהם
התקשורת מדברת על ארגונים "איסלאמיים" קיצוניים, כיוון שהאיסלם מתנגד בחריפות לכל
צורה של אלימות. בעוד שלא ניתן להתעלם מעובדת קיומם של ארגונים קיצוניים שמוכנים
להיעזר בכל אמצעי כדי להגשים את יעדיהם, הרי שהאבחנה בין קנאות לבין האיסלם חייבת
להיות ברורה בכלי התקשורת. כפי שציין עדנן, "נוהג זה לתת כינויים חיוביים לארגונים
שכלי התקשורת מזדהים עמם וכינויים שליליים לארגונים שכלי התקשורת סולדים מהם נהפך
לחלק בלתי נפרד מהמשחק של סוכנויות ידיעות בינלאומיות, המהוות גם מושא לחיקויים של
כלי התקשורת המקומיים השונים" (עמ' 66).
 
עצם הרעיון של "חזרה" לאיסלם שמועלה בתקשורת ההמונים שגוי מעיקרו. רוב המוסלמים
מעולם לא "עזבו" את האיסלם מלכתחילה; האיסלם היווה מאז ומתמיד חלק חשוב מחייהם.
נכון יותר לומר שמתרחשת כיום תחיה של האיסלם ושהוא זוכה ליתר השפעה.
 
העיתונאות: לספר לאנשים את שעליהם לדעת
סיבה נוספת לייצוג השגוי של המוסלמים היא שכלי התקשורת במערב אינם מיוצגים בצורה
נאותה בארצות מוסלמיות. וסים סג'אד, לשעבר יו"ר הסנאט בפקיסטאן, סבור שהעולם
המוסלמי אינו זוכה לייצוג נאות במערב במונחי סיקור בעיתונות וביתר כלי התקשורת. לא
רק שבמדינות מוסלמיות פועלות קומץ סוכנויות ידיעות, אלא שמספר הכתבים הבלתי-מנוסים
בהן גבוה במיוחד. כתבים רבים אינם מבינים את התרבויות המקומיות ואף אינם דוברים את
שפת המקום, דבר שמאפשר להם לתקשר רק עם אליטות ממוערבות של דוברי אנגלית או
צרפתית. הדיווחים החדשותיים שלהם מהווים אפוא לעתים קרובות תאור מוטה של המאורעות
הפוליטיים והחברתיים מנקודת מבטו של המיעוט השליט בארצות ערב (83 Sajjad).
 
יתרה מזו, הארגון האיסלאמי לחינוך, מדע ותרבות (ISESCO) קבע שכשמוסלמים מעורבים
בסכסוך כלשהו, כלי התקשורת מוכנים ומזומנים לשקף את זהותם הדתית, שלא כמו במקרה
של ארגונים אחרים. לדוגמה, חמישה ישראלים נורו בידי חמישה מוסלמים, ולא בידי חמישה
פלסטינים. הקרבות המתמשכים בבוסניה אף הם ממחישים את הנקודה הזו. רוב סוכנויות
הידיעות החשובות מדווחות שבוסנים נרצחים בידי סרבים, ולא שמוסלמים נרצחים בידי
נוצרים. ISESCO גם תקף את התקשורת במערב על כך שהיא מתעלמת מפעולות טרור של
ארגונים דתיים אחרים, כחלק מנסיון נוסף לדה-הומניזציה של האיסלם Prince Charles)
1993).
 
מוסלמים רבים חשים שלמעשה, הם אינם טרוריסטים כי אם קורבנות לסוג של טרור. כלי
התקשורת אינם מראים כיצד תופסים מוסלמים מסביב לעולם את גורלם בסדר העולמי החדש.
כפי שציין עיתונאי אחד,
 
בקשמיר, חילות הכיבוש ההודיים מדכאים מוסלמים באלימות, והורגים אלפי קשמירים.
במקומות אחרים בהודו..,. המוני הינדים משולהבים יצאו להשתוללות של הרס בבומביי,
רצחו יותר מ - 800 מוסלמים, הרסו יותר מ - 5,000 בתים של מוסלמים ואילצו 200 אלף
מוסלמים לברוח מהעיר. בטג'יקיסטאן ובמקומות אחרים במרכז אסיה, הקומוניסטים... תקפו
והרגו 20 אלף מוסלמים. 35 אלף מוסלמים נוספים נאלצו לנטוש את בתיהם. אפילו בסין,
מופעל על המיעוט המוסלמי לחץ צבאי כבד. כוחות של הצבא הסיני מדכאים מוסלמים במחוז
גינג'אנג שבמערב המדינה. בגדה המערבית..,. מתנחל יהודי רצח עשרות מוסלמים מתפללים.
שלא לציטוט, מוסלמים רבים שואלים את עצמם מדוע המערב מגיב בצורה כה חלשה. 
(27 Bill)
 
על קיצוניות ומתינות
בשל העובדה שמוסלמים מתויגים במונחים שליליים שמייצגים תוקפנות, דיכוי וכפיה,
המוסלמים נתפסים כאנשים אלימים וחסרי סובלנות. עם זאת, העיתונאי ברוס נלאן סבור
שבסך הכל, התנועה האיסלאמית רחוקה מהדימוי הסטריאוטיפי שנוצר סביבה. הוא כותב כך:

ההתעוררות המוסלמית ששטפה את המזרח התיכון היא בעיקרו של דבר תנועה המטיפה לחזרה לטוהר דתי בדרכי שלום. אך במקומות שבהם התסכול הוא העז ביותר, מספר קטן של
קיצונים החלו לנקוט אמצעים צבאיים כדי לכפות את האידאולוגיה האיסלאמית שהם תומכים
בה. במרבית המקרים, הם אינם שייכים לקנוניה גדולה כלשהי הממומנת בידי מנגנון של
מדינה, אלא קיצוניים שצמחו מהשטח והתארגנו בצורה רופפת, אשר משתמשים בשיטות טרור
דומות ומקבלים כסף וכלי נשק מאותו המקור, שדעתו כדעתם. (62 Nelan)
 
לרוע המזל, רק ארגונים קיצוניים זוכים לתשומת-לב תקשורתית בזכות המראות העשירים
בפרטים המזעזעים של פעולות הטרור שלהם, שנופחים רוח חיים בסיפור עיתונאי בעידן שבו
סיפורי מלחמה מניבים רייטינג גבוה. בכך, משחקת התקשורת לידי הקיצוניים, המקווים
"להוכיח את טענתם שהם פשוט מייצגים את האיסלם כולו" (45 Vogel). ממש כשם שהנצרות
נאלצה להתמודד עם צורות של קיצוניות בעבר, כך אנו חוזים כיום בארגונים פוליטיים
שונים שמתפתחים בעולם המוסלמי ושואפים למנהיגות, בין אם הם מבוססים על הלכות
הקוראן או על אידאולוגיות חילוניות. "לפני 600 שנה, כשהנצרות היתה פחות או יותר
בת-גילו של האיסלם בימינו, הפוליטיקה של העולם הנוצרי לא היתה ראויה להערכה יותר
מאשר... הפוליטיקה של העולם המוסלמי בימינו" (Prince Charles 1993).  

כדי שנוכל לקבל מעט פרספקטיבה, כדאי אולי לבחון את העובדות הבאות: היטלר השתייך
לנצרות. יחד עם זאת, אין משמעות הדבר שכל מעשיו עלו בקנה אחד עם האמונה הנוצרית.
בדומה לכך, הטענה כאילו גרמניה של ימינו עדיין נוקטת מדיניות אנטישמית בעקבות
המאורעות ההסטוריים שהתרחשו בגרמניה הנאצית לפני ארבעים שנה, אף היא שגויה. באשר
לאיסלם ולחסידיו, חשוב להבהיר את האבחנות בין הדת לבין ההתנהגות מעוררת הסלידה של
כמה מוסלמים (לעתים קרובות בניגוד להלכה המוסלמית). וכפי שניתן לראות, הדבר במידה
רבה לא נעשה עד כה.
 
הג'יהאד של כלי התקשורת
בהינתן שרעיונות של מלחמה ואלימות נהפכו שמות נרדפים לדת המוסלמית, אין זה מפתיע
שהמלה "ג'יהאד" מושמעת כל העת בכלי התקשורת. ג'יהאד, או מלחמת קודש, נודעו כצידוק
המוסלמי למלחמה ואלימות. התקשורת יצרה את הרעיון כאילו זוהי מעין מצווה דתית, אך
מוסלמים רבים חשים שהמונח הודגש במתכוון בכלי התקשורת כחלק מנסיון נוסף לפגוע
בדימוי של האיסלם. בעוד שבקוראן בהחלט נאמר, כי "עליך להילחם בשם אללה באלה
שלוחמים בך, אך אל תהא הראשון לתקוף אותם. אללה אינו אוהב את התוקפנות" (2:190),
הרי שברור מאד שהשימוש בנשק מותר רק כפעולה לשם הגנה עצמית.
 
עם זאת, בספרות המוסלמית נעשה שימוש במובן חשוב לא פחות של המלה "ג'יהאד" כ"מאבק
בדרכי האל". כשנעשה שימוש בהגדרה זו, כל ההקשר שבו המלה משמשת בכלי התקשורת נהיה
שגוי. ברמה הבסיסית ביותר, עולה מהמובן הזה, למשל, שתלמיד שמתאמץ להשיג ציונים
גבוהים, אנשים שפועלים למען שוויון וצדק לכל, וברמה רוחנית, אם שמביאה ילד לעולם
כל אלה עשויים להיחשב כג'יהאד. אולם רק לעתים רחוקות נעשה שימוש בפרשנויות אלו
בכלי התקשורת המערביים.
 
יוסוף איביש, מרצה לתורת המדינה המוסלמית ולמוסדות האיסלם באוניברסיטה האמריקאית
בביירות, קובע שלמלה ג'יהאד שני מובנים באיסלם.
 
הג'יהאד הוא חתירה ללכת בדרכי האל ולהתגבר על הצד החייתי שבנו. לשלוט בתשוקות,
זוהי משמעות הג'יהאד. לאדם יש נטייה להפריז בהערכת עצמו ולהמעיט בהערכת
הפוטנציאל הרוחני שלו. יש לו נטייה לשלוט בסביבתו ולנצלה לצרכיו, והדבר אמור גם
באנשים אחרים. הג'יהאד מנוגד במהותו של דבר לנטיות כאלו.
 
"הג'יהאד הפעוט" משמעו לחימה למען הקהילה, לצורך הגנתה. לאדם יש זכות מלאה לגונן על
חייו ועל קניינו, ועליו להתארגן להגנה זו (103 Waddy). מה ששומה עלינו להבין
ולהביא בחשבון הוא שבדומה לבני כל יתר הדתות, המוסלמים ניהלו בעבר מלחמות כיבוש.
אין משמעות הדבר שכל אלו היו קשורות לאיסלם. אם כלי התקשורת מזדרזים לדווח על כל
פעם שבה ארגון מוסלמי מכריז על "מלחמת קודש", אזי מוטלת עליהם האחריות לדווח גם כי
פעולה תוקפנית שכזו אינה לגיטימית באיסלם.
 
סיבה ותוצאה: המיתוס של האשה המוסלמית
כמעט שלא ניתן עוד כיום לדבר על האיסלם מבלי להעלות את סוגיית זכויות האדם,
ובמיוחד זכויות הנשים. בכל סוגי התקשורת, מוצג האיסלם כדת הנשלטת בידי גברים
ומיועדת לגברים, שבה נחשב הגבר המוסלמי כבעל מרות מוחלטת וכמעט אלוהית על כל
קבוצות בני-האדם. הציבור הכללי מחזיק בהנחה השגויה כאילו האיסלם מפלה את הנשים,
בעוד שלמעשה חלק ניכר מהאפליה אינו קשור כלל לאיסלם. ד"ר אמאריה בואנג
מהאוניברסיטה הלאומית של מלזיה טוען/ת שכלי התקשורת יוכלו להגיע לסיקור נכון יותר
של האיסלם, אם יכירו באבחנה בין האיסלם כמשנה שלומדים אותה ומטיפים לה, לבין
האיסלם כפי שהמוסלמים מקיימים אותו בפועל (64 Adnan).
 
בספרה "מחיר הכבוד", קובעת ג'אן גודווין:
למרבה האירוניה, הסתירה הבולטת ביותר בנוגע לחוסר השוויון שממנו סובלות הנשים
המוסלמיות היא שמוחמד... היה משוחרי הרפורמה הבולטים בעולם בכל האמור בפעילות
למען הנשים. למעשה, האיסלם הוא אולי הדת היחידה שהגדירה פורמאלית את זכויות הנשים
וחתרה להגן עליהן. דוברי האיסלם בימינו מהללים לעתים קרובות את חידושיו המהפכניים
של הנביא. (29-30)
 
בשנים שבהן התעצב האיסלם, הוחלף מעמדן המסורתי והקדם-איסלאמי של הנשים בשורה של
תפקידים חדשים לנשים. האיסלם ערב לזכותן של הנשים ללמוד וליטול חלק בחיים
הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של הקהילה, מה שאיפשר מידה רבה יותר של אוטונומיה
וניידות חברתית. ניתנה להן הזכות להצביע, לרשת רכוש ולהורישו, וכן לנהל את נכסיהן
והונן. על אף העובדה שמרבית הנשים המוסלמיות בימינו אינן מסוגלות לממש את זכותן
למעורבות ציבורית, נשללת מהן השכלה נאותה והן נדחקות לתפקידים מסורתיים, אל לנו
להניח שזוהי תוצאה של האיסלם.
 
דעה קדומה נוספת של כלי התקשורת היא הקשה על מעמדן של נשים בארצות מוסלמיות
ממקרים קיצוניים, כגון כיסוי מוחלט של חלקי הגוף, כאילו אלה מייצגים את הכלל. לפני
בוא האיסלם, הרעלה שימשה נשים מהמעמד העליון כאות לאצילותן, מסורת שרווחה בקרב
הביזנטים וה(פרסים) הסאנידים, ורק מאוחר יותר אומצה בידי נשים מוסלמיות עם התפשטות
האיסלם לאזורים אלה. בכמה מקרים, המצב היה הפוך: האיכרות עטו רעלה כאות לחוזק
אמונתן. אך הרעלה מילאה תפקיד חשוב בהסטוריה של העולם המוסלמי, חובת עטייתה היתה
כפופה למו"מ במקרים שונים במהלך ההסטוריה המודרנית של ארצות האיסלם, ובעת האחרונה
היא משמשת כסמל ללאומנות לנוכח האימפריאליזם האירופאי. יחד עם זאת, נשים רבות
מעולם לא קיבלו על עצמן צורות לבוש כאלו, כמו באינדונזיה ובמלזיה. בדומה למוסלמים
רבים במערב, הן העדיפו את ה"חימאר" או את מטפחת הראש האיסלאמית, כאות לזהותן
המוסלמית. יתרה מזו, בכמה ארצות כגון איראן וסעודיה, אילצו שלטונות הדת את הנשים
להתכסות ב"צ'אדור" או ב"עבאיה" (כיסוי מלא של כל חלקי הגוף), אף שצורות לבוש מופרזות
שכאלו אינן מוזכרות בטקסטים מוסלמיים. בנאום שנשא בפני חברי המרכז ללימודי האיסלם
באוניברסיטת אוקספורד, ציין הנסיך מוויילס (1993) כי "אל לנו לבלבל בין צניעות
הלבוש... הנדרשת מגברים ונשים בעולם המוסלמי לבין הצורות החיצוניות של מנהגים
חילוניים או אותות למעמד חברתי שמקורותיהם אחרים".
 
חשוב להכיר בעובדה, אשר כלי התקשורת אינם מבהירים אותה לקהל הרחב, שברוב ארצות
האיסלם שורר עדיין שיעור אנאלפבתיות מאד גבוה. לפיכך, רבות מהנשים המוסלמיות הללו
(שרובן מתגוררות באזורים כפריים), כמעט שאינן מסוגלות לקרוא תגר על המרות הגברית
במצב שבו הנשים עצמן אינן מודעות להבדל בין מנהגים כפריים לבין ההלכה האיסלאמית.
דוגמה אחת שכזו היא כיסוי כל חלקי הגוף או בידוד, מנהגים שאין להם יסוד בקוראן, אך
הם מודגשים מכיוון שרעיון כבוד המשפחה, הממלא תפקיד כה מרכזי במיוחד בתרבות
הערבית, מעוגן בתפיסה המקובלת בצניעות האשה. זו הסיבה לכך שנשים נדרשות לכסות את
כל חלקי גופן או שהזמן שמותר להן לשהות מחוץ לביתן מוגבל (8 Goodwin).
 
במקרים רבים, הנשים נאלצות לציית למנהגים תרבותיים כאלה משום שהגברים במשפחתן
תובעים זאת מהן, או עקב סכנת האלימות מצד קיצוניים בקהילה גורמים שאין מקורם
באיסלם. אף שרעיונות הבידוד וכבוד המשפחה הם רעיונות תרבותיים ולא דתיים, הרי
שלרוע המזל הם מובלטים בתקשורת בהקשר דתי.
 
יתר על כן, לאור מספרן המועט של נשים משכילות בארצות מוסלמיות רבות, מאמציהן
להיאבק בשליטה הגברית ובאפליית הנשים נתקלים בקשיים רבים, כיוון שהכללים המקובלים
בחברה נקבעו מלכתחילה נגד הנשים, דבר שמקשה עליהן מאד לשנות את הסטטוס-קוו או אף
לקרוא עליו תגר.
 
כלי התקשורת יוכלו להציג בצורה טובה יותר את בעיות הנשים בעולם המוסלמי אם וזהו
כיצד ומדוע הגבילו ממשלות שונות את זכויות הנשים, שהובטחו להן בקוראן. תחת זאת,
התקשורת מציגה את הנשים המוסלמיות בצורה שגויה כקורבנות של דת נוקשה ומדכאת,
למרות שנשים סובלות מאפליה בכל רחבי העולם, ולא רק בחברות מוסלמיות. ומתוך המספר
העצום של נשים מוסלמיות בעולם כולו, כלי התקשורת מתמקדים אך ורק באותן התרבויות
שמונעות מנשים לעסוק בפעילויות שונות, ואינם מכלילים נשים מוסלמיות שחיות בחברות
שלא ניתן לזהות בהן הטיות תרבותיות שכאלו, כגון נשים שחורות מוסלמיות בארה"ב. בעוד
שמושמעים דיבורים כה רבים אודות אפלייתן של נשים מוסלמיות, כלי התקשורת אינם
מזכירים לקהל שבשלוש מדינות מוסלמיות (בנגלה-דש, פקיסטאן וטורקיה), נשים מכהנות
כראשי ממשלה. בניגוד לכך, במדינות רבות במערב, כולל ארה"ב, אשר מגנות מדינות
מוסלמיות על דיכוי הנשים, טרם נבחר ראש מדינה שאינו לבן, שלא לדבר על ראש מדינה
ממין נקבה.
 
חזון העתיד
מזכ"ל נאט"ו וילי קלאס הודיע בוועידה בענייני בטחון שהתכנסה השנה בגרמניה, כי "...
בחמש השנים שחלפו מאז קריסת הקומוניזם במזרח אירופה, נהפך הטרור המוסלמי לאיום
מספר אחת אולי על בטחון המערב". הכרזות כאלו מושמעות בטרם עת, בלשון המעטה, כיוון
שכלי התקשורת במערב הם שאחראיים להפצת פעילויותיהם של ארגוני טרור כמאורעות
יומיומיים שמתפשטים במהירות מערבה. חשוב לציין שהתנועה האיסלאמית רחוקה מרמת
האיום (האמיתי או המדומה שהקומוניזם היווה בעידן המלחמה הקרה. חשוב גם לציין שחלק
ניכר מהעולם השלישי מורכב ממדינות מוסלמיות. מכיוון שכך, בעיות של אנאלפבתיות, עוני
ושחיתות, בשילוב עם המדיניות הנאו-קולוניאלית של המערב, מרחיקות מאד את כל המדינות
המוסלמיות מעמדה של מעצמה הגמונית עולמית.
 
לצד העובדה שהם מציגים סטריאוטיפים שליליים של האיסלם בפני המערב, כלי התקשורת
המערביים משתלטים כיום על המוסלמים בארצותיהם הם באמצעות ערוצים כגון "טלוויזיה
בלווין, האזור האסיאתי" (STAR-TV). שידורים של אופרות סבון אמריקאיות כגון "סנטה
ברברה" ותוכניות אירוח פופולאריות "אופרה" ו"דונאהיו" בשעות השיא, הכוללות דיון
בנושאי מיניות והתנהגות מתירנית, הגיעו למסכים עם מידה עצומה של פתיחות במדינות
שבהן התרבויות המסורתיות סולדות אף מבעל ואשתו המחזיקים ידיים בפומבי. לדוגמה,
בעוד שערוצי הטלוויזיה הממלכתיים בפקיסטאן אינם מתירים פרסומות כלשהן למשקאות
חריפים או לסיגריות מסיבות של בריאות ומוסר, הרי שצלחות הלוויינים מאפשרות לחברות
מערביות למשקאות ולטבק לשדר את פרסומותיהן אל בתים מוסלמיים בלא פיקוח כלשהו
דבר שנאסר גם בטלוויזיה בארה"ב! STAR-TV נחשבת אחראית ל"מהפכה שהתחוללה באופן
שבו תושבי כמה מהמדינות המבודדות ביותר באזור חושבים, מתלבשים ומוציאים את כספם"
(Moore (A) 14).

דת האיסלם, אף שהיא מותקפת כל העת בידי המערב וכלי התקשורת המערביים, היתה חלק
חשוב ותורם בתרבויות גדולות רבות, אפילו במערב. האיסלם נמצא בכל מקום, בין אם
בבוסניה או בקשמיר, בסומליה או אפילו בארה"ב, שם יש הסבורים שהסהר יחליף את הצלב
כסמל הדתי של רוב הערים הגדולות בארה"ב במהלך חמישים השנים הבאות (40 Guthrie).
יחד עם זאת, מזה זמן רב מדי, הוזנחו הבטים חיוביים רבים של ההסטוריה המוסלמית
ותרומתו של האיסלם לעולם האמנויות והמדעים, בין אם בתקשורת האלקטרונית או
בעיתונים, בבתי הספר ובספרי הלימוד שלנו, או כתוצאה מהאדישות הכללית בחלקים
מהחברה שלנו. ככל שההתעוררות המוסלמית צוברת תאוצה בעולם כולו, היא שבה ומתנגשת
במערכות האימפריאליסטיות והקפיטליסטיות של המערב. בכדי שהמערב יוכל להיאבק באיום
המדומה הזה, יהיה עליו להמשיך ולהקצין את הדימוי השלילי של מוסלמים ושל האיסלם,
המתועד באורח מפלה על ידי רשת תקשורת עולמית, הנשלטת בידי המערב. הסכנה החמורה
הטמונה כאן היא הפיכת העולם המוסלמי כולו לאויב, דבר שעלול להסלים את העימות.
 
עם התבססותם של ארגונים איסלאמיים וקהילות מוסלמיות של משכילים מחוץ לחברות
מוסלמיות מסורתיות, כמו באירופה ובארה"ב, יהיה עליהם לקבל על עצמם את תפקיד
המחנכים והמנחים, להסביר את גיוון המסורות המוסלמיות ולשמש כמורים למסורות החדשות
הצומחות במערב עצמו. ובעוד שכבר נוסדו כמה ארגונים איסלאמיים למעקב אחר הסיקור
בכלי התקשורת, הרי שאל לנו להתעלם מהעובדה שקבוצות מיעוטים רבות באמריקה, למשל,
עדיין מנוצלות ומוצגות בצורה סטריאוטיפית בגלל השתייכותן הגזעית או האתנית, אף
שההסטוריה שלהן מעוגנת עמוק במערך התרבויות המורכב בארץ זו. אף על פי כן, למאמצי
המוסלמים תהיה השפעה חיובית על כלי התקשורת. יהא זה מרתק לבחון אילו דימויים
חדשים של האיסלם יתפתחו בשנים שלפנינו כתוצאה ממאמציהם של צעירים מוסלמים,
השואפים להשיב על כנה את תהילתן של התרבויות המוסלמיות העתיקות, לאחוז ברסן של
כוח חזק ומתעתע שנודעת לו כיום השפעה עצומה על חייהם.
 
 

WORKS CITED

Adnan, Mohammed H. (1989). Mass Media and Reporting Islamic Affairs. Media Asia 16(1989)2: 63-70.
³NATO Seeking New Alliances in Mideast, Africa: Attempt to Counteract Region¹s Islamic Extremists.² San Francisco Chronicle 9 February 1995: 12A.
³Islamic Groups Protest Misleading Media Campaign.² Middle East Intelligence Report 20 March 1993: Lexis - Nexis.
³Islam and the West: The Bishop and the Imam Ask, ŒDo we really have to fight?¹² The Economist 22 December 1990: 18-20.
Bill, James A. (June 1994). ³The Misunderstood Religion.² Iqra, June 1994. Reprinted from San Francisco Examiner: 29 April 1994.
Goodwin, Jan. Price of Honor: Muslim Women Lift the Veil of Silence on the Islamic World. New York: Little, Brown, and Company, 1994.
Guthrie, Starf. ³A Crescent for a Cross: Islam Prospers in America.² Christianity Today 6 September 1990: 40.
Moore, Molly. ³Satellite TV Shows Asia A World Beyond the Reach of State Censors.² Washington Post 10 April 1993: A-12, A-14.
Nelan, Bruce. ³The Dark Side of Islam.² Time 4 October 1993: 62-64.
Prince of Wales, Charles. ³Islam and the West.² Oxford Center for Islamic Studies. Sheldonian Theater, Oxford, United Kingdom: 27 October 1993
Sajjad, Waseem. ³Political Comments on Islam and Communication.² Media, Culture, and Society Ed. P. Schlesinger and H. Mowlana. London: SAGE Publications, 15(1993)1: 81-86.
Shermatova. ³It's Not the Qur'an That Kills.² Moscow News 14 April 1993: Lexis - Nexis.
Vogel, Andrew. ³Fundamentalism¹s Western Helpers.² World Press Review 40(October 1993)10: 45.
Waddy, Chris. The Muslim Mind. New York: Longman Group, 1982.
Wright, Robin. (1992). ³Islam, Democracy and The West.² Foreign Affairs 71(1992)3: 131-145.


מקור:
Invitation to Islam: Islamic stereotypes in western mass media; Anser
Hassan
http://psirus.sfsu.edu/IntRel/IRJournal/sp95/hassan.html












 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש