דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,339,732 כניסות לאתר
הספורט הישראלי בעיתונות היומית ובטלוויזיה

מאת: ד"ר גלעד ויינגרטן (מנכ"ל מכון וינגייט)

מבוא
בעשורים האחרונים אנחנו עדים אצלנו להתהדקות הזיקה שבין הספורט לתקשורת הכתובה
והאלקטרונית. אין היום עיתון יומי מסחרי המכבד את עצמו, שאינו כולל מדי יום מדור
ספורט נרחב ומשמעויות, ואין תחנת טלוויזיה שאינה מקדישה חלק נכבד משידוריה לסיקור
או לדיווח על אירועי ספורט. יתרה מזו, הטלוויזיה המסחרית משלמת תמלוגי עתק לוועד
האולימפי, להתאחדויות, לאיגודים ולמועדוני ספורט עבור הזכות לשדר את מפעליהם
ומכסה את השקעתה, בתוספת של רווחים נכבדים, מפרסומת בזמן השידורים. הקשר המסחרי
שנוצר בשנים האחרונות בין הטלוויזיה לספורט שינה לחלוטין את אופי הספורט וצורתו
בכל הקשור ללבושם של הספורטאים, לקביעת לוחות זמנים של תחרויות ומקצים, לאיכות
הציוד, להתמקצעות הספורטאים וכיו"ב. כדי להדגיש נקודה זו מוצגים בטבלה 1 סכומי
הכסף ששולמו וישולמו על ידי רשתות השידור המרכזיות לוועד האולימפי הבין-לאומי
בעבור זכויות השידור בטלוויזיה של המשחקים האולימפיים משנת 1972 (מינכן) ועד
2008.
 
מבחינה אקדמית ניתן להתייחס לחומר הספורטיבי המודפס והמשודר, מתוך המכלול
הפוטנציאלי, כאל בבואה של התרבות הספורטיבית על פי סדר העדיפויות של קהל צרכני
הספורט. מכיוון שכך, ניתוח חומר מסוג זה עשוי לסייע בהבנת נושאים אלה.


מאמר זה הוא ניסיון ראשון לחדור אל תוך נבכי תקשורת הספורט בישראל, שלא נותחה ולא
נחקרה משום מה עד היום.
 
העתונות היומית והספורט
טבלה 2 מציגה תמונה של נושאים (על-פי אחוזים) כפי שהופיעו, במשך שבוע אקראי, במדורי
הספורט של שלושת העיתונים היומיים המופיעים בישראל. האחוזים בטבלה מייצגים נפח
יחסי מתוך המכלול המודפס במדורי הספורט.

לפי הנתונים אנחנו למדים שתרבות הספורט בישראל רוויה בכדורגל ובכדורסל, וכי שני
ענפים אלה יחדיו תופסים כ- 90% מכלל היקף המידע המוצג במדורים. מאחר שמטרת
עיתונות מסחרית היא בראש ובראשונה למכור את העיתון, הרי החומר המודפס מייצג את
תפיסת הבעלים והעורכים מה עשוי למכור את העיתון טוב יותר. הנפח הרב המוקדש
לכדורגל כולל כמעט כל סוג של חומר אפשרי: דיווחים על משחקים, פרשנויות, רכילויות,
שערוריות וכיו"ב. אך מה שחסר באופן קבוע בתוך הפסיפס המוזר הזה הוא ניתוח מקצועי
ברמה מדעית-פופולרית, בדומה לזה שניתן למצוא בעיתונות דומה בארצות שבהן משחק
הכדורגל הוא כה דומיננטי.
 
כתוצאה מכך כל יתר ענפי הספורט זוכים לחשיפה מזערית ממש - כ- 10% בלבד. כלומר,
חומר על כדור-יד, כדורעף, טניס, אתלטיקה, שחייה, סייף, ג'ודו, היאבקות, קליעה ודומיהם
אינו יכול "למכור" את העיתון ולכן הוא בטל בשישים בעמודיו.
 
הנתונים המשווים את האחוזים המוקדשים לספורט בוגרים-נוער, גברים-נשים, ארץ-חו"ל,
מצביעים על דיספרופורציה משוועת הנובעת כנראה שוב מן הצורך להפוך את מדור
הספורט למנוף למכירת העיתון כולו.
 
אין מנוס מן המסקנה שתרבות הספורט בישראל, כפי שהיא משתקפת מן העיתונות החופשית,
היא בעיקרה תרבות של כדורגל וכדורסל, וכי מדורי הספורט מושפעים מציפיות
הקוראים, משיקולים מסחריים גרידא ולא משיקולים חינוכיים או אלטרואיסטים (לדוגמה -
עידוד של ענפי ספורט קטנים).
 
גם התקשורת הישראלית, כמו שאר הסקטורים, עוברת תהליך מזורז של הפרטה ומיסחור. אם
בעבר הלא רחוק סובסדו מרבית העיתונים היומיים על ידי כוחות פוליטיים שונים והיוו
להם שופר, הרי תופעה זו הולכת ונעלמת בהווה. מרבית העיתונים המסובסדים נכחדו לא
מכבר ואתם מדורי הספורט "מטעם". במקומם פורחת העיתונות החופשית על בסיס של תחרות
כלכלית.
 
העיתונות הדתית והספורט
סקירה דומה של העיתונות היומית הדתית העלתה כמה נקודות שמן הראוי לציינן כאן.
העיתונות החרדית חפה מכל איזכור ספורטיבי. עבורה כל אלמנט ספורטיבי הוא בחזקת
מוקצה מחמת מיאוס; הספורט אינו "יהודי" אלא "הלניסטי" מעיקרו. אפילו עיתון "הצופה",
שופרה של המפלגה הדתית-לאומית, עבר לאחרונה מהפך בכל הקשור לדיווחיו הספורטיביים.
עד לפני שנים אחדות נהנה "הצופה" ממדור ספורט צנוע שהבליט את הישגיה של תנועת
"אליצור" המייצגת את הזרם. לאחרונה, בד בבד עם תזוזת המפלגה הדתית-לאומית "ימינה"
והחרפת המאבק על קולות הבוחרים הדתיים עם מפלגות דתיות אחרות שצצו בשטח ("ש"ס",
ו"דגל התורה" לדוגמה), המדור הלך ונעלם בהדרגה. ניתן עדיין למצוא ב"הצופה" תפזורת של
דיווחי ספורט, אך כבר לא במסגרת מאורגנת של מדור. נעלמו ממנו לחלוטין הדיווחים על
משחקי הכדורגל המשוחקים בשבת כמו גם פרסומן של תכניות הרדיו והטלוויזיה של שבת.
רק עיתון מסובסד ו"מטעם" יכול להרשות לעצמו שיקולים מגמתיים מסוג זה. לנוכח
המציאות הפוליטית החדשה, כך מסתבר, מה שהיה פעם בחזקת "כשר" עבור "הצופה" הפך כמעט ל"טרף".
 
הטלוויזיה והספורט
האירוע המשמעותי ביותר בחיי התקשורת האלקטרונית בישראל מאז החל עידן הטלוויזיה
היה ללא ספק פריצתה לפני כשלוש שנים של הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2) לכל בית
בישראל. מונופול של 25 שנות שידור בטלוויזיה הכללית הסתיים, וכיום נאבקים שני
ערוצים מרכזיים על זמנו הפנוי של הצופה הישראלי. גם תכניות הספורט, שהיו מונופול של
הטלוויזיה הכללית במשך חצי יובל, עברו מהפך, והערוץ המסחרי והטלוויזיה בכבלים (ערוץ
הספורט) הפכו כיום למובילות בתחום זה, לא מעט גם בגלל חוסר ההבנה של קברניטי
"הכללית" בכל הקשור לחשיבות הנושא. בכל שנות המונופול הללו היה מדור הספורט של
הטלוויזיה הכללית חלק ממחלקת החדשות, ובתור שכזה הוא נסמך על חסדיה ולא זכה
לעדיפות הראויה, לעצמאות ולהכרה. במציאות כזו היה זה אך עניין של זמן עד שהטלוויזיה
המסחרית תנעץ את שיניה בעמוד השדרה של תכנית הספורט בכללית: שידור וסיקור של
משחקי הליגה הלאומית בכדורגל. בהזדמנות הראשונה, כאשר נפתח מכרז זכויות השידור של
משחקי הליגה (לפני כשנתיים), הציעה המסחרית להתאחדות לכדורגל סכום מדהים (במונחים
ישראלים) של שבעה מיליון דולר לשנה עבור הזכויות, ולא הותירה לכללית כל סיכוי.
בטלוויזיה המסחרית ידעו שאין סיכוי של ממש לכסות את ההשקעה, מה עוד שנוספות אליה
גם הוצאות של הפקת השידורים הישירים עצמם. אם כך, מדוע בכל זאת החליטה המסחרית
לכבוש את הכדורגל המקומי? קודם כול כדי להיכנס בדלת הקדמית לטרקלין שידורי
הספורט, אך חשוב יותר - משיקולים מסחריים כוללניים יותר.
 
תוך כדי תקופת המשא ומתן על זכויות השידור של משחקי הכדורגל הבינו אנשי הטלוויזיה
המסחרית שאפשר יהיה לנצל הזדמנות זו כדי לשנות סעיף קטן בחוק הפרסומת. החוק
המקורי קבע זמן פרסומת קבוע של 10% לכל שעת שידור, כלומר שש דקות לשעה. עסקת
הכדורגל הותנתה בשינוי קטן בחוק זה: אמנם 10% זמן ממוצע לפרסומת, אך לא בחלוקה
שווה. כלומר אפשרות של עד 10 דקות פרסומת לשעת שידור בפריים-טיים ופחות בהרבה
בזמן צפייה חלש יותר. על פי התיקון המוצע, הזמן הממוצע של שידורי הפרסומת לא ישתנה
אך חלוקתו תהפוך גמישה יותר. התיקון התקבל בתוך "החבילה" הכללית וכתוצאה מכך
הוכפלו, בתוך שנה, רווחי הטלוויזיה מפרסומת (ממאה מיליון דולר בשנה לכמעט מאתיים!).
במהלך שחמטאי מבריק זה הקריבה אמנם הטלוויזיה צריח אך זכתה במלך.
 
עם הזמן התברר שהפסדיה הישירים של הטלוויזיה המסחרית בגין שידורי הכדורגל מסתכם
בכשלושה מיליון דולר לשנה, אך מהו סכום זה לעומת הרווח הכללי העצום שנבע מהשינוי
בתקנות? מתברר שבישראל אחוז הצפייה בספורט בכלל ובכדורגל מקומי בפרט אינו מן
הגבוהים ביותר (15-10 אחוזים). יתרה מזו, קהל הצופים מורכב בעיקרו מגברים, עובדה
המגבילה את נושאי הפרסומת האפשריים. אם בעולם מקובל לפרסם משקאות קלים
ואלכהוליים (בעיקר בירה) תוך כדי משחק ספורט, בישראל משקאות קלים ובירה הם חלק
מתרבות חום הקיץ, וכדורגל משחקים בישראל בעיקר בחורף. גם פרסומת מסיבית לרכב,
שהיא פופולרית מאוד בשידורי ספורט בעולם, מקובלת בשלב זה בישראל רק בעיתונות ולא
בטלוויזיה. כתוצאה מכל זאת, ההכנסות מפרסומת בעת שידורי הכדורגל אינן מדביקות
עדיין את כלל ההוצאות (10 מיליון דולר).
 
תקנה נוספת "חונקת" את המוטיבציה של הערוץ המסחרי לשדר ענפי ספורט פחות פופולריים.
בעת הדיונים על הקמת הערוץ השני (המסחרי) הוחלט לחייב הקרנת הפקות ישראליות
מקוריות בהיקף של שליש מן השידורים. מחשש שרוב זמן זה יוקדש לשידורי ספורט
מקומיים, הוכנס בחוק סעיף הקובע ששליש זה לא יכלול שידורי ספורט ישירים. היות וזול
הרבה יותר ומסובך הרבה פחות להפיק שידורי מלל וראיונות מקומיים מאשר לשדר משחקי
ספורט (מה עוד שאלה אינם נכללים בשליש המחויב), הסיכוי להפיקם נמוך ביותר. עד שלא
תשונה תקנה מוזרה זו, הסיכוי שנראה בערוץ המסחרי שידורים ישירים או מוקלטים של
תחרויות אתלטיקה, שחייה, כדורעף, סייף, ג'ודו, היאבקות וכיו"ב מישראל כמעט שאינו
קיים.
 
גם ערוץ הספורט של הטלוויזיה בכבלים אינו מקל על הספורט הישראלי. להוציא שידורים
קבועים מליגת-העל בכדורסל שנקבעו על פי חוזה, כל האיגודים האחרים חייבים לשלם
סכומי עתק עבור הפקה וזמן שידור. במצב הכלכלי של ענפי הספורט בישראל, הוצאה כזו
אינה אפשרית כמעט, כך שהספורט הישראלי יוצא המפסיד הגדול. כל זה עשוי אולי להשתנות
אם הרמה הספורטיבית המקומית תשתפר מאוד, ו/או אם יחוקקו חוקים המחייבים שידורי
ספורט מקומיים למרות אי-הכדאיות המסחרית.
 
הטלוויזיה הכללית נותרה כיום רק עם משחקים מזדמנים של נבחרות ישראל בכדורגל
ובכדורסל, עם משחקי כדורגל שבהן נוטלות חלק קבוצות ישראליות בגביעי אירופה, עם
משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ועם האירועים הבין-לאומיים הגדולים
הקשורים לחוזי השידור של ה- .E.B.U (איגוד השידור האירופי), כמו המשחקים
האולימפיים.
 
טבלה 3 מציגה את התפתחות שידורי המשחקים האולימפיים בטלוויזיה הכללית מאז מינכן
1972 ועד אטלנטה 1996. יש להדגיש כי במקביל לעלייה משמעותית בכוח האדם ובשעות
שידור, המריא ועלה גם התשלום לאיגוד השידור האירופי עבור זכויות השידור. מאחר
שהטלוויזיה הכללית חברה באיגוד זה, יש להניח שהיא תשדר גם את משחקי סידני 2000.
רחוק מכך קשה לנבא, מאחר שכללי המשחק משתנים כל העת בהתאם ליכולת התשלום ולחוקי
המסחר.
 
* עקב החרם שודרו משחקי מוסקווה מן האולפן, על פי תכנית השידורים המקורית.
 
סיכום
כמו בכל העולם כך גם בישראל, מרבית האזרחים אינם נחשפים לספורט באופן ישיר ובלתי
אמצעי אלא באמצעות התקשורת, ועל-פיה הם מעצבים את דעתם והערכתם כלפיו. היות
ובשיקוליה של התקשורת הישראלית, מרכז הכובד נוטה כיום להיבטים מסחריים כלכליים, כך
תמונת הספורט המתעצבת באמצעותה. במצב עניינים שכזה, קשה למשל לצפות מן התקשורת
להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. מאידך,
קל לצפות הדגשת יתר של האלמנטים התוקפניים והשערורייתיים שבספורט, היות ולאלה
פוטנציאל מכירה גבוה עשרה מונים.
 
מצב זה מצער אך שריר וקיים, ומכיוון שכך יש להתמודד עמו יום יום ושעה שעה בכל דרך
חינוכית אפשרית.
 
 
מקור:
החינוך הגופני והספורט נ"ב (4), אפריל 1997, עמ' 15-13
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש