דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,032 כניסות לאתר
העתונות בלשון הרוסית בישראל

מאת: אברהם בן יעקב

המטרה שהצבתי לעצמי היא להקיף, במידת האפשר ולנתח את העתונות בלשון הרוסית
בישראל - יומונים, שבועונים, ירחונים וכיו"ב. אינני מתיימר לכתוב מחקר היסטורי, כי רוב
רובו של החומר שנחקר מתייחס למצב העכשווי, בעוד שמחקר היסטורי נערך בדרך כלל על
תקופה, שכבר חלפה או לפחות עברה את עיקר שלבי התפתחותה.(1) העתונות ברוסית לעומת
זאת נמצאת עכשיו בשיא התפתחותה. התהליך החל לפני כשלושים שנה, אחרי מלחמת ששת
הימים, עבר לשלב מקצועי בתחילת שנות התשעים וכאמור, מגיע לנגד עינו לבשלות (עם
מגבלות הנובעות מנסיבות המיוחדות, כפי שנפרט בגוף המאמר). נסקור את מגוון התכנים
לסוגיהם המתפרסמים בה, את האוריינטציה הפוליטית והחברתית שלה, את ההכשרה והרמה
המקצועית של העיתונאים, את ההיבטים הכלכליים וכמובן את קהל הקוראים, שהודות
לגידולו ולעניינו בה התאפשרה צמיחתה ופריחתה של העתונות ברוסית.
 
הנושא זכה למאמרים ספורים בלבד.(2) המאמר הנוכחי עשוי אולי לדרבן חוקרים לפרסם
סקירות ומחקרים שיתרמו להבנת התופעה המדהימה - שיגשוג עתונות לועזית בישראל.
 
תופעה דומה התרחשה פעם בעבר, בשנות ה-20 וה-30 בברלין ובפריס, כאשר האמיגרציה
הרוסית, שמנתה 3-2 מיליונים, קיימה עשרות עיתונים וכתבי עת במשך תקופה ממושכת.
 
עלינו למקם תחילה את העתונות ברוסית במשבצת המתאימה. פנים רבות לה: אפשר להתייחס
אליה כחלק מהעתונות הרוסית "בגולה", בכל מקום בו התיישבו המהגרים מרוסיה.(3) ניתן
לראותה גם כ"שלוחה ישראלית" של העתונות היהודית בחבר המדינות העצמאיות (להלן
"חמ"ע).(4) יש לה פן נוסף - בשר מבשרה של העתונות בשפות לועזיות בארץ, שהתפתחותה
החלה עם גלי העלייה הגדולים אחרי קום המדינה.(5) כל ההערכות נכונות, אך בראש
וראשונה זוהי תופעה בזכות עצמה, יחידה במינה, משמע, העתונות ברוסית העכשווית מבטאה
את קהל קוראיה לכל גווניו ובל נשכח כי מדובר בשישית מאזרחי המדינה או כמעט בחלק
החמישי מהאוכלוסייה היהודית. כאן המקום לציין עוד עובדה סטטיסטית מעניינת שיש לה
קשר ישיר לנושא הנדון. אם בעולם כולו חיים היום בערך כשלושה מיליון יהודים שמוצאם
מברית המועצות לשעבר וחלוקתם שווה פחות או יותר (שליש בחמ"ע, שליש בכל רחבי העולם
ושליש במדינת ישראל), ניווכח כי אותו שליש הנמצא בארץ (כלומר כמיליון איש ואשה),
קוראים ארבעה יומונים, לפחות עשרה שבועונים, קרוב ל עשרים מקומונים, ירחונים וכתבי
עת מכל סוג. השליש שנמצא בעיקר בארצות הברית, קנדה, ובמערב אירופה זוכה לעיתונים
ספורים בלבד.(6) ואותו מיליון (ואולי פחות) שנותר בחמ"ע מסתפק במספר מועט של
שבועונים וכתבי עת בעלי תפוצה מוגבלת למדי.(7)
 
מתברר, אפוא, שהצרכן הגדול ביותר בעולם לתקשורת כתובה מכל הסוגים (לפי חישוב
גיליון לנפש), הוא קהל הקוראים בלשון הרוסית בארץ. העובדה מרשימה שבעתיים לאור
המצב הסוציואקונומי הנחות של העולים החדשים לעומת האוכלוסיה הותיקה והמבוססת. ננסה
לבדוק את התופעה בעמודים הבאים.
 
העתונות ברוסית אינה פוגעת ב"אחות העברית הגדולה", שהרי העקומה מראה גם גידול
בתפוצה של העיתונים בעברית, אלא מתפתחת במקביל לה. נוצר לכאורה מצב פרדוקסלי:
מתוך קהל הקוראים "הרוסיים" צומחות עתודות של קהל קוראים בעברית. הסיסמה ששלטה
עשרות שנים בארץ, "עברי, דבר עברית!", או "עברי קרא עברית!" היתה מיותרת. ודאי שבארץ
ישראל דיברו וקראו קודם כל עברית ולא גרמנית, רוסית, ערבית או יידיש, גם בלי הסיסמה
המפחידה, שנודפת ממנה רוח לאומנית בתחום החינוך והתרבות. רבבות ישראלים מצטערים
היום שהוריהם לא לימדו אותם רוסית, גרמנית, ערבית, יידיש (או כל לשון לועזית אחרת).
חד לשוניות מסמלת בורות, ורב לשוניות מצביעה על פלורליזם ורמת אינטליגנציה גבוהה.
הפחד המוגזם מפני התבוללות רוחנית (וזאת בארץ ישראל!) גרם גם להעדר עתונות בלשונות
לועזיות בכלל וברוסית בפרט, עד קום המדינה. מנהיגי הציונות בארץ מתחו את החבל קצת
יותר מהדרוש. הרעיון הציוני היה מתגשם גם עם דוד גרין, משה שרתוק ואליעזר פרלמן,(8)
בדיוק כפי שהתגשם עם חיים וייצמן, ברל כצנלסון וזאב ז'בוטינסקי. אותה מחלת ילדות
גרמה כאמור גם להעדר עתונות ברוסית, למרות שבשנת 1948, מתוך 650,000 איש ואשה
ביישוב העברי היו כ - 110,000 דוברי רוסית(9) (היחס 1:6, בדיוק כמו המצב העכשווי, רק
שהיום המספר הכולל גדול פי שמונה).
 
העניין בלשון הרוסית בימינו בקרב הדור השני של העולים הולך וגובר. לא במקרה הגיש
חה"כ רומן ברונפמן ("ישראל בעלייה") הצעת חוק ביולי 1998 - להעניק לשפה הרוסית
מעמד של שפה זרה שניה, לאחר האנגלית, בבתי הספר התיכוניים במקביל לערבית ולצרפתית.
באותו הקשר פורסמה בסוף יולי ידיעה מעניינת רבת משמעות:
 
"כ-15אלף תלמידים בחטיבות ביניים ובתיכונים למדו בשנת תשנ"ח את השפה הרוסית.
1,815 תלמידים ניגשו השנה ל-5 יחידות בגרות בשפה זו - כ-200 תלמידים יותר מאשר
בשנה שעברה. הנטייה לעשות בגרות ברוסית, שפה מוכרת מהבית, היא טבעית, אך דומה
שמדובר בתופעה חברתית שחורגת מהעניין בלימוד השפה."(10)

 
אין כבר בקרבנו קנאים הרואים בקורא רוסית מעין "בוגד" או "מתבולל". עמוס עוז אמר
בראיון: "שומה עלינו, על הישראלים להתייחס אל העולה מרוסיה בעדינות, בכבוד ובטקט.
לדעתי, הישראלי חייב לראות את העולה מרוסיה איש המתגעגע לרוסיה, לא מטורף ולא בוגד
אלא אדם הסובל מאהבה ללא מענה. כל התרבויות הגדולות שכבו במיטות נכריות, גם
תרבותנו שכבה במיטה היוונית, במיטת האיסלאם ואפילו במיטת הרנסנס. לא נפסיד ממתקפה
תרבותית נוספת. שלא יבלבלו לי את המוח הפוריטנים הויקטוריאנים שלנו! כתוצאה מהמפגש
הזה אנחנו הישראלים נתעשר מהתרבות הרוסית. העוצמה שבאה מרוסיה תטביע עלינו את
חותמה". אחד הנתיבים להעברת העוצמה הזו, שעמוס עוז מתכוון אליה, היא העתונות בלשון
הרוסית.
 
כאמור נעמוד על רוב היבטיה, על מעלותיה וחולשותיה, על מקצוענותה וחובבנותה, על
נטייתה להשתלב בסביבה הלוהטת בארץ (תרתי משמע ופשוטו כמשמעו) ומגמותיה לבדלנות
ולסתגרנות.
 
העתונות ברוסית עד 1991
העיתונים והפירסומים התקופתיים למיניהם החלו להופיע לאחר קום המדינה. גלי העלייה
הביאו קוראי רוסית, במקביל לקוראים בשפות הלועזיות האחרות. אולם מספרם היה מועט
לעומת קוראי רומנית, פולנית, הונגרית, יידיש, גרמנית או אפילו בולגרית. עד 1968,
במשך עשרים שנה, הופיעו לא יותר מאשר ארבעה-חמישה פירסומים.
 
החוקר-הביבליוגרף של העתונות היהודית בלשון הרוסית ולדימיר קרסיק, פירסם לפני כשנה
מאמר על גילויים של שני פירסומים תקופתיים ברוסית, שיצאו לאור בארץ ישראל לפני קום
המדינה. הראשון: "ארץ ישראל וסטרוייקה" )ארץ-ישראל בבנייה). במשך חמש שנים
(1947-1942) הופיעו כעשרה גיליונות, כל אחד הכיל בין 8 ל-20 עמודים. הפירסום מומן
על ידי הסוכנות היהודית ולא ברור מה היתה התפוצה. הפירסום השני היה "פאלקור" -
Palestine Correspondence, בוליטין של סוכנות הידיעות הארץ ישראלית, שהודפס
בסטנסיל והופיע גם הוא בשנים 1947-1942.(12) זו היתה מהדורה רוסית של הפירסום
אשר הופיע בעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש. גם לגביו חסרים נתונים על התפוצה.
שני הפירסומים לא השאירו עקבות ולא היתה להם כל השפעה על קוראי הרוסית בארץ, אולם
למען הדיוק ההיסטורי חייבים לציין את העובדה שהיו הראשונים בלשון הרוסית בארץ
ישראל.
 
יש לצין גם את "הבוליטין של יוצאי סין" שראה אור החל משנת 1954 (ומופיע מדי פעם עד
עצם היום הזה). העולים מחרבין ושנחאי, שהגיעו ארצה לאחר מהפכת מאו ב1949-, רובם
ככולם יוצאי רוסיה, יסדו וקיימו כאן את ביטאונם ברוסית ולא באנגלית, על אף ששתי
השפות היו שגורות בפיהם במידה שווה.
 
במשך ארבע שנים, 1963-1959, הופיע "וסטניק יזרעאיליה" (העיתון של ישראל) בירושלים
בתדירות של אחת לחודש בעריכתו של אברהם עזר (ייבזרוב) ובתמיכת הסוכנות. עיקר תוכנו
היה הגשמת הרעיון הציוני בארץ ישראל ובישראל.
 
אולם החלוץ של כל הפירסומים התקופתיים ברוסית הוא "ארץ ישראל" - בוליטין של
הסוכנות היהודית, שהופיע בצורה לא סדירה מ-1947 ועד 1952. גיליונות אחדים הופיעו
תחת השם "פלשתינסקויה אובוזרניה" (סקירת ארץ ישראל). הגיליונות הופיעו בשיכפול
(סטנסיל).
 
במקביל לביטאון הסוכנות הממסדי, הופיעה בשנות ה-50, גם כן בסטנסיל, סידרת חוברות
"מעוז - שלח את עמי" בעריכתו של ד"ר יולי מרגולין, אסיר ציון הראשון בברית המועצות
שיסד את "החברה למאבק למען שחרור יהודי ברית המועצות".
 
השנה החשובה, המשמשת ציון דרך בהתפתחות העתונות הרוסית בארץ היא 1968. בפברואר
1968, שמונה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, שהפכה לקטליזטור רב עוצמה להתעוררות
הזהות הלאומית של יהודי ברית המועצות בכלל ושל התודעה הציונית בפרט, הופיע השבועון
"נאשה סטרנה" (ארצנו) בעריכת שבתאי הימלפרב. היום ממשיך העיתון להופיע כיומון
במסגרת הקונצרן "נובוסטי נדלי", ותפוצתו מעל ל -5,500 גיליונות. בעת הופעתו היה
השבועון אחד מעשרת העיתונים בשפות לועזיות שיצאו לאור בדפוס מפא"י בתל אביב והיו
ביטאונים של המפלגה השלטת שהופנו לעולים החדשים.
 
בשנת 1971 יצא לאור שבועון חדש ברוסית ושבר את המונופול של "נאשה סטרנה" - וכך
החלה התחרות המסחרית בין העיתונים ברוסית. השבועון "טריבונה" - בבעלותו ובעריכתו של
דניאל אמריליו - היה למעשה ממשיכו של היומון בבולגרית באותו שם, שגסס בשנת 1970,
בגלל השתלבותם וקליטתם המוצלחת של יהודי בולגריה. "טריבונה" היה שבועון צהבהב עם
נטיות פוליטיות ימניות. השבועון שבק חיים בינואר 1974, כשאמריליו הסתבך בבעיות
משפטיות ופשט את הרגל. לזכותם של הימלפרב ואמריליו יש לציין כי נתנו פרנסה, אומנם
זעומה, לכעשרים עולים חדשים - המייסדים של העתונות ברוסית בישראל. אלה היו אנשים
אינטליגנטיים ללא הכשרה מקצועית וגם השפה הרוסית שלהם, לא תמיד היתה ברמה נאותה.
רבקה רבינוביץ' היתה היחידה בעלת כישורים עיתונאיים והצליחה בעבודתה במשך מספר
שנים.
 
בין הפירסומים הוותיקים, שהחלו להופיע עם גל העלייה של שנות ה-70 ושרדו במשך שנות
ה-80, אפשר לציין את:
  
 "אלף" (1997-1981) - השבועון הראשון והאחרון ברוסית שליד הלוגו שלו הופיעו
האותיות בס"ד (בסיעתא דשמיא).
 
"ספוטניק" (1990-1986) - שבועון עממי, שעיקר תוכנו "פיקנטריה".
 
"קרוג" (המעגל) (1990-1977) - שבועון בעריכתו של גיאורגי מורדל, שזכה להצלחה
יחסית הודות לחומר המגוון שהיה בו ומחירו הנמוך.
  
 
גל העלייה השני והגדול הרבה יותר, שהתחיל בסוף 1989, הגדיל מאוד את הביקוש
לעתונות ברוסית. ב1989- הופיע היומון "נובוסטי נדלי". בסוף אותה שנה הציע כותב
שורות אלה לדב יודקובסקי, שהתמנה אז לעורך ראשי של "מעריב", להוציא יומון חדש וגדול
ברוסית למען העולים החדשים, שרבים מהם חשו עצמם זרים בארץ והשתוקקו לעיתון בעל
רמה מקצועית גבוהה. יודקובסקי קיבל את ההצעה וב-29 במרס 1991 הופיע הגיליון
הראשון של העיתון החדש "ורמיה" (זמן) במימונו של רוברט מקסוול, שהיה אז בעל "מעריב"
ובעריכתו של אדוארד קוזנייצוב.
 
יודקובסקי, בסיועו של אדם ברוך, הנהיג ב"ורמיה" סטנדרטים של עיתון מקצועי ולכן אפשר
לומר, כי עם הופעתו של עיתון זה עלתה העתונות ברוסית על דרך המלך, שהוליכה אותה
לפריחתה הנוכחית.
 
לאחר שמשפחת נמרודי רכשה את "מעריב" מידי מקסוול פרץ סכסוך עבודה בין עופר נמרודי
לבין חברי מערכת "ורמיה", שגרם לאירוע נדיר: העורך קוזנייצוב, כל העיתונאים (להוציא
שניים) וכל הסגל הטכני נטשו יחד את "מעריב" ופנו לחסות תחת גג התאגיד של "ידיעות
אחרונות". בביתם החדש החלו להוציא את היומון "וסטי" (ידיעות), שתפס עד מהרה את המקום
הראשון בקרב היומונים ברוסית, הן מבחינת התפוצה והן מבחינת הרמה המקצועית. על אף
הפרישה המאורגנת של העובדים הוסיף נמרודי להוציא את "ורמיה" ברציפות באמצעות צוות
חדש, עד שהעיתון נמכר לבעלים אחרים.
 
עד עכשיו (סתיו 1998) יצאו לאור בארץ במהלך שנות המדינה 137 עיתונים, שבועונים,
ירחונים, כתבי עת ופירסומים תקופתיים אחרים בשפה הרוסית. רובם הופיעו כפטריות לאחר
גשם ונעלמו בגלל סיבות כלכליות הנובעות בעיקר מרמתם הנמוכה ומהתגובה ההולמת מצד
קהל הקוראים.
 
תמונת המצב כיום
כפי שאמרנו בתחילת המאמר, משימתנו העיקרית היא לעסוק במצב הקיים של העתונות
ברוסית הפועלת ומשגשגת לנגד עינינו. עיקר דיוננו יתייחס לכלי התקשורת הכתובה,
שהוכיחו אחיזה וכושר קיום בעשור האחרון.
 
יומונים (כולל מוספים שבועיים)
1. "וסטי" (ידיעות)
עורך ראשי: אדוארד קוזנייצוב
סגן העורך הראשי: לב מלמיד
בעלים: קונצרן "ידיעות אחרונות"
מופיע מ-1992
מחיר גיליון סוף שבוע 5 ש"ח.

2. "ורמיה" (זמן)
עורך אחראי: אפרים גנור
עורך ראשי: לאוניד בלוצרקובסקי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1991
מחיר גיליון סוף שבוע 5 ש"ח.

3. "נאשה סטרנה" (ארצנו)
עורך אחראי: אפרים גנור
עורך: פנחס קליימן
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1968
מחיר גיליון סוף שבוע 5 ש"ח.

4. "נובוסטי נדלי" (חדשות השבוע)
עורך אחראי: אפרים גנור
עורך ראשי: דמיטרי לדיז'נסקי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1989
מחיר גיליון סוף שבוע 5 ש"ח.
 
שבועונים (עם מוספים)
1. "רוסקי יזראילטיאנין" (הישראלי הרוסי)
עורך ראשי: ודים קורש
סגן עורך ראשי: פאוול וושצ'אנוב (רוסיה)
סגן עורך ראשי: ויקטור טופלר (ישראל)
בעלים: "מרכז עסקים" רוסקי יזראילטיאנין בע"מ
מופיע מ-1997, מחיר 5 ש"ח.

2. "לוץ" (קרן אור)
עורך ראשי: יאן בן-צבי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1993, מחיר 5 ש"ח.

3. "אחו" (הד)
עורך ראשי: יאן בן-צבי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1991, מחיר 5 ש"ח.

4. "סקרט" (סוד)
מנהל: לאוניד בלוצרקובסקי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ- 1994, מחיר 5 ש"ח.

5. "ויד" (מראה)
עורך ראשי: יאן בן-צבי
בעלים: קונצרן "נובוסטי נדלי"
מופיע מ-1995, מחיר 3 ש"ח.

6. "פנורמה"
עורך אחראי: אילן כפיר
עורכת ראשית: אינה גולדשטיין
מנכ"ל: אבי גולדשלגר
בעלים: ע.ש.ת. עתונות רוסית בע"מ
מופיע מ-1989, מחיר 5.50 ש"ח.

7. "גלובוס"
עורך ראשי: אילן כפיר
עורכים: רומן סווטלנוב, לאוניד סלוצקי
מנכ"ל: אבי גולדשלגר
בעלים: ע.ש.ת. עתונות רוסית בע"מ
מופיע מ-1993, מחיר 5 ש"ח.

8. "24 שעות"
עורך אחראי: אילן כפיר
עורך ראשי: יוסף שגל
מנכ"ל: אבי גולדשלגר
בעלים: ע.ש.ת. עתונות רוסית בע"מ
מופיע מ-1991, מחיר 4.50 ש"ח.

לכך יש להוסיף את המקומונים (המחולקים בדרך כלל חינם), פירסומים "מטעם" ממסד, מפלגה
פוליטית או עסקים.
 
"הז'ורנאלים העבים"
מאז שנות ה-70, הופיעו כתבי עת אחדים המכונים, בתרגום עברי, "ז'ורנל עבה", על פי מיטב
המסורת הרוסית זה מאות בשנים. ואמנם מספר העמודים בהם הוא לפחות בין 200 ל-250.
חלקם יצאו לאור מטעם זרועות הממסד וחלקם פרטיים ועצמאיים. בין הבולטים שבהם יש
להזכיר:
 
"ורמיה אי מי" (הזמן ואנחנו), שהחל להופיע בשנת 1975, תחילה בתדירות של פעם
בחודשיים ואחר כך הפך לירחון והמשיך את קיומו בניו יורק בעקבות הירידה מהארץ של
הבעלים ושל העורך הראשי ויקטור פרלמן.
 
"אריאל" - כתב העת לתרבות ואמנות ישראל, המפואר ביותר שהופיע ברוסית בארץ (נייר
כרומו, שלל צבעים וכריכה מעוצבת היטב), בהוצאת משרד החוץ. הוצאתו לאור החלה בשנת
1987 ונמשכת גם עכשיו, אולם אין זה ממש כתב עת "רוסי". זהו תרגום רוסי של כתב העת
"אריאל" המופיע באנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית.
 
כתב עת חשוב, שתרם הרבה להכרת התרבות ובמיוחד הספרות הישראלית היה "נארוד אי
זמליה" (העם והארץ) בעריכת פליקס דקטור. הופיעו שמונה גיליונות מ-1984 ועד 1988
והוצאתו נפסקה מסיבות כלכליות.

כתב עת נוסף בהוצאת מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית היה "פנורמה של ישראל"
(1985), או בשמו העכשווי "ישראל היום" (תחילת הופעתו - 1994). יוזם ההוצאה היה יושב
ראש מחלקת העלייה אורי גורדון.
 
בשנת 1972 יצא לאור "הז'ורנל העבה" הראשון - "ציון". באופן פורמלי המו"ל היה "הועד
המתאם של פעילי העלייה מברית המועצות", אך למעשה, היום אפשר לומר זאת בגלוי, כתב
העת מומן על ידי לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות או בשמה החסוי "נתיב", היינו משרד
ראש הממשלה. "ציון" הופיע עד 1978 והחל מגיליונו ה-22, שינה את שמו ל-"22". זהו כתב
עת לספרות והגות המופיע עד עתה שש פעמים בשנה ושמו הבלתי שיגרתי הומצא על ידי
צוות העיתונאים והסופרים שהקים אותו. היתה זו קבוצת עולים שהגיעה לארץ בשנות ה70-
והשתלבה במערכת "ציון", אותו ערך הסופר דוד מרקיש. החל מגיליון 15 של כתב העת החל
לכהן כעורך, עיתונאי מהקבוצה החדשה, רפאל נודלמן. בין הצוות החדש לצוות הוותיק
התגלעו סכסוכים. לאחר הופעת גיליון 21 בשנת 1979, עזב הצוות החדש, בצירוף מספר
חברים מהצוות הישן את מערכת "ציון" ויסד כתב חדש אשר שמו נקבע לפי מספר הגיליון -
"22" - מעין המשך לכתב העת הקודם.
 
במטרה למשוך קוראים אשר היו קשורים ל"ציון", נשמרה הצורה החיצונית הקודמת. המאבק
לא היה ממושך, שכן "ציון" פסק להופיע אחר תקופה קצרה. בכתב העת "22" מתפרסמות
יצירות סופרים עולים מברית המועצות וניתנת תשומת לב מרובה לחומר הקשור לחוויות
קליטה ולבעיות העולים.
 
מקום חשוב מוקדש למאמרי פולמוס בנושאי אקטואליה, היסטוריה, פילוסופיה, לדוגמה: "האם
זקוקים אנו למפלגה משלנו בישראל?" בין המשתתפים בוויכוחים היו: פרופ' ישעיהו
ליבוביץ', פרופ' נתן רוטשנטרייך, יעקב חסדאי, הרב עדין שטיינזלץ ועוד.
 
לסופרים, משוררים, עיתונאים והוגי דעות עולים משמש כתב עת זה במה חשובה, שבה מוזמן
כל אחד להביא את גירסתו לחוויה הישראלית שלו. הוא נחשב מאוד בין כתבי העת הרוסיים
ויש לו תפוצה בקרב מהגרים רוסיים במערב ולאחרונה גם בחמ"ע.
 
במהלך עשרים שנה הופיעו 110 גיליונות ועורכו כעת הוא הפרופ' לפיסיקה באוניברסיטת
תל אביב, אלכסנדר וורונל.
 
העתונות ברוסית, כפי שפורטה לעיל, אינה תלויה במימון מצד הממסד הממלכתי או הציבורי
ואינה נשלטת על ידי "כוכבי תקשורת". מעמדה הוא פועל יוצא של דרישות השוק בלבד. רק
הקונים-הקוראים יכולים לקבוע את עתידה ואת גורלה - לכן נפנה קודם כל את מבטנו אל
קהל הקוראים ברוסית.
 
גיטו וולונטרי או שלב זמני לקראת אינטגרציה?
אם רוצים לאפיין את אותו "מיליון רוסים", חייבים לערוך ניתוח ופילוח סוציולוגי
ודמוגרפי. למרות הדעה הרווחת בחלקים נרחבים של הציבור הישראלי, אין "הקהל הרוסי"
הומוגני, אחיד ומלוכד. הדיפרנציאציה הפנימית שלו אינה נופלת בהיקפה מההתפלגות בתוך
כלל האוכלוסייה.
 
לפי הערכות מבוססות על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,(13) יש היום בארץ
כ - 950,000 דוברי רוסית וקוראיה. יש להניח, אם לא יתרחשו לפתע אירועים דרמטיים
בחמ"ע, כי עד סוף המאה העשרים, "המיליון" אומנם יהיה מיליון. חלקם של הוותיקים, היינו
אלה שעלו ארצה עד 1989 מגיע לכ-20%. על אף היותם בארץ כבר מעל לעשר שנים,
הרוסית שגורה בפיהם ובמקביל לצריכה של עיתונים בעברית, הם ממשיכים לקנות ולקרוא
את העתונות ברוסית. על פי עדויות מוסמכות,(14) אפילו הדור השני, אלה שהגיעו לארץ
בגיל רך, מתעניינים וקוראים עיתונים ברוסית למרות ששפתם הראשונה היא כבר ללא ספק
עברית.
 
לגבי חלק הארי, כ-80%, אלה שעלו ארצה החל מסוף 1989, בעקבות הליברליזציה
("פרסטרויקה") של גורבצ'וב, ניתן לומר ללא היסוס ששפתם הראשונה והעיקרית הינה הלשון
הרוסית.
 
המספר הכולל של הקוראים ברוסית נשאר בדרך כלל יציב, כי אחוז "הפרישה" מתאזן עם גלי
העלייה הנמשכים (אמנם בקצב איטי יותר). המאגר הפוטנציאלי בעשור הקרוב יישאר על כנו,
כמעט ללא שינוי. רק לשם השוואה יש להזכיר כי הקהל הרוסי משתווה במספרו למגזר
האוכלוסייה הערבי. עלינו להדגיש כי השוואה זו עלולה לגרום לטעות "אופטית", כי מידת
ההומוגניות בקרב המיעוט הלאומי הערבי עולה לאין שיעור על זו של "הקהל הרוסי",
המפולג בתוכו כמו כל הישראלים בסביבתו.
 
נזרקים באוויר נתונים לא בדוקים, בדרך כלל מסיבות פוליטיות, על היקף הלא-יהודים
בקרב הקהל הרוסי. מציינים שיעור מעשרה ועד ארבעים אחוז. הנושא לא ניתן לבדיקה, כי
אין הקריטריונים מוגדרים. איך אפשר לקבוע "מיהו יהודי?", לפי חוק השבות או לפי דיני
ההלכה? זהו נושא בפני עצמו, אך לענייננו אין הדבר משנה כלל. כל הקורא רוסית, ללא
הבדל מוצא לאומי (יהודי, חצי רוסי, רוסי או בעל לאומיות אחרת מחמ"ע) נחשב לענייננו
כחלק של המאגר הכולל של קוראי הרוסית. ההסתייגות מפני "הלא כשרים", הספוגה במשבי
רוח לאומניים, מתייחסת לכל אלה שיהדותם מוטלת בספק ואינה מכוונת ל"רוסים" במיוחד.
 
אותה "הומוגניות" מדומה הגורמת כביכול לגיטואיזציה, נובעת מהמכשול הלשוני. מצד אחד
מונע חוסר הקומוניקציה ראייה מעמיקה מהצד הישראלי בנעשה בתוך הקהל הרוסי ולעתים
קרובות אף גורם לספקולציות פוליטיות מתוך בורות או זדון, אך מן הצד השני, גם הקהל
הרוסי - בגלל המחסום הלשוני - מנוע מלהבין את המתרחש מאחורי חלון הראווה במרקחת
הישראלית סביבו. בנקודה זאת יש לחפש את תפקידה העיקרי של העתונות ברוסית: להוות
צינור המעביר את פרטי החוויה והמציאות הישראלית אל "הרוסים", ובנוסף - לשקף את
המציאות הקרובה של "הרחוב הרוסי". ככל שהצינור רחב, נקי ומלוטש יותר, כך תמלא
התקשורת את תפקידה בצורה מושלמת יותר. כל הנאמר בלשון מטפורה מוצא את ביטויו
בטיב וברמה של כלי התקשורת השונים ברוסית (כתובה ואלקטרונית).(15)
 
נוסף על המחסום הלשוני המונע מהישראלי מן השורה לחדור לתוך הקהל הרוסי קיימת
התנשאות מסורתית כלפי העולים החדשים, וכך נוכל להבין את הסיבות להיווצרות האגדה על
"ההומוגניות הרוסית". העובדה שמפלגת "ישראל בעלייה", במנהיגותם של נתן שרנסקי, יולי
אדלשטיין וחבריהם זכתה בבחירות לכנסת ה-14 במאי 1996, ב - 174,928 קולות אינה
מעידה על אחדות או הומוגניות. רק כ-30% מיוצאי חמ"ע החליטו ברגע הנתון להצביע
למפלגה, שבעצמה מהווה קונגלומרט של ניגודים פוליטיים ואידאולוגיים בין ימין לשמאל,
בין דתיים לחילוניים, בין ותיקים יותר לעולים חדשים וכיו"ב.(16) אדרבה, מפלגה זו,
שזכתה לשבעה מנדטים הודות למימון מסיבי והתארגנות נאותה, מוכיחה כי המכנה המשותף
של כל "הרוסים" הוא השפה בלבד, כשכל שאר הפרמטרים מתחלקים כמו בסביבה הישראלית.
 
הביטוי הטוב ביותר לאותו מכנה משותף הוא העתונות בשפה הרוסית. למרבה הצער, בגלל
75 שנות שלטון סובייטי, איבדו היהודים בחמ"ע את אחת התכונות שאיפיינו את יהודי
רוסיה בתחילת המאה - הרב לשוניות. לא מדובר בז'בוטינסקי ששלט בתשע שפות, אבל יהודי
שכיבד את עצמו שלט לפחות בשלוש שפות (רוסית, יידיש ושפה מערבית או סלבית כלשהי).
היהודים שעלו ארצה, בפרט אלה משנת 1989, שולטים ברובם בשפה אחת בלבד - רוסית,
ולכן מידת ההשפעה של העתונות ברוסית עליהם גדולה בשיעור ניכר בהשוואה למידת
ההשפעה של כלי התקשורת בעברית על האזרח הישראלי.
 
מסקר שנערך על ידי עיתון "הארץ",(17) מתברר ש-61% מהציבור מושפע "במידה רבה" על
ידי העתונות לקביעת עמדותיו לגבי תהליך השלום. אחוז הציבור הרוסי המושפע על ידי
העתונות "שלו" עשוי להגיע לכ-90%. ד"ר יעקב איזנשטדט, חוקר בכיר (יוצא ברית
המועצות) מהאוניברסיטה העברית כותב בעניין זה:
 
סקירת עיתונים נוספים בשפה הרוסית מאפשרת לומר, שבכל העיתונים בשפה הרוסית בישראל
לא נמצא עיתון אחד, אשר תמך בקול מלא וברמה גבוהה של מקצועיות בעמדות מפלגת
העבודה. ייתכן שזוהי אחת הסיבות למפלתה של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות במאי
1996. יש לציין ששני העיתונים, "וסטי" ו"ורמיה", היו מאוחדים בתמיכתם במפלגת "ישראל
בעלייה" ובנתן שרנסקי העומד בראשה.(18)
 
בתקופת חייהם בברית המועצות עד שנות ה"פרסטרויקה" של גורבצ'וב (1990-1985)
הקוראים הורגלו לחשוב שהעתונות היא חלק מהממסד ולא כלי ביטוי לציבור לגווניו. רק
מתי מעט "דיסידנטים"(19) זילזלו בזרוע התעמולתית של המדינה והמפלגה, כך שלעתונות
היה תפקיד אורווליאני חשוב מאין כמוהו, לעיצוב דעותיו של האדם מן השורה.
 
בעת ה"פרסטרויקה", באותן חמש שנים, ועם תחילת ה"גלאסנוסט"(20) שוב היה לעתונות
תפקיד מכריע לקביעת השקפות חדשות ולגיבוש עמדות. כך שהעולה מחמ"ע בהגיעו ארצה
חיפש קודם כל לא דברי מותרות אלא חומר קריאה ובראש וראשונה עיתונים בשפת אמו.
 
אם נשווה את מידת ההטרוגניות בקרב הציבור הרוסי, מעבר למכנה הלשוני המשותף, ניווכח
בנקל כי קבוצות אחרות בחברה הישראלית, כגון תומכי ש"ס, חברי קיבוצים, חרדים,
מתנחלים, "שינקינאים", הרבה יותר הומוגניות ומלוכדות סביב לעקרונות אידיאולוגיים
רבים, הנובעים מנאמנות מסורתית מושרשת ולא נשענים על גורם טכני של שפה.
 
לכן, במציאות, "הגיטו" הרוסי (במרכאות כפולות ומכופלות) מבוסס על הלשון בלבד ועל
הצורך החיוני בקריאת עיתונים ברוסית. ככל שהקורא ברוסית יקרא גם עיתונים בעברית,
מידת ההשפעה של העיתון הרוסי עשויה ל רדת, אך כפי שניסינו להסביר לעיל, מידת
התפוצה של העתונות ברוסית לא תפגע ולא תקטן - לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
 
אחד המאפיינים הבולטים של צרכני העתונות ברוסית הוא הצמאון לקריאה. בימי שישי אפשר
להבחין במרכזי האוכלוסייה של יוצא חמ"ע, גברים ונשים, מכל הגילים ובכל רמות ההשכלה,
אוחזים בידיהם שני סלים - אחד עם מצרכי מזון בסיסיים (לאור מצבם הכלכלי) והשני עם
4-3 עיתונים ברוסית (למרות מצבם הכלכלי). זוהי תכונה שהביאו עימם מ"שם". תכונה
מבורכת שנמסרת באורח מסורתי מדור לדור. לכן הרגלי קריאת עיתונים בציבור הנדון
מפותחים הרבה מעבר לממוצע של קוראי העתונות בעברית. מסקנה זו הוכחה לפני ארבע
שנים ב"סקר חשיפה לאמצעי התקשורת".(21) התרגום המעשי של המסקנה מצביע על
העובדה שהקורא רוסית צורך לפחות ב-50% יותר עיתון (יומון, שבועון וכו') מאשר הקורא
עברית.
 
באשר לקהל הקוראים, יש מקום להדגיש עובדה נוספת, שאין לזלזל בה: רמת ההשכלה
הפורמלית של העולים מחמ"ע עולה על הממוצע הישראלי. מרכיב ההשכלה מוסיף אף הוא
להבנת הצימאון לקריאת עיתונים.
 
נושאים ותכנים - העיקר והטפל
ברור וטבעי שהחדשות מהוות את החומר החשוב ביותר הממלא את העמודים הראשונים, כפי
שמקובל בכלי התקשורת בעולם כולו. שלושה תחומים עיקריים מטופלים במסגרת החדשות:
חדשות מהעולם, חדשות מהארץ והמזרח התיכון וחדשות מחמ"ע. קשה לקבוע את המידה
הכמותית של כל אחד מהם. הדבר תלוי בחשיבות החדשה ביום הנתון. אולם דבר אחד בולט
במיוחד - הדגש על הנעשה בחמ"ע ובעיקר ברוסיה ובאוקראינה חזק יותר והסיבות לכך
מובנות מאליהן. עניין הקוראים באירועים המתרחשים "שם", נובע לא רק מגעגועים למולדת
הקודמת, אלא מתוך דאגה לקרובי המשפחה ולידידים שנשארו שם. ככל שבחמ"ע גוברים חוסר
היציבות ואי הבהירות כך עולה כמות החומר החדשותי, שהוא מפורט ומעמיק יותר. הקורא
ברוסית אינו נזקק להסברים ולתיאורי רקע הדרושים לקורא הישראלי הרגיל.
 
היחס בין חדשות עולמיות לחדשות מהארץ דומה לזה של העתונות בעברית. בדרך כלל
העמוד הראשון של היומונים ברוסית כמעט זהה בתוכנו לעיתונים בעברית המופיעים באותו יום,
אך קורה לפעמים שהחדשות מאתמול הופכות לחדשות של היום הזה. האיחור במסירת החומר נובע מקשיים טכניים, כגון: סגירת הגיליון נעשית מוקדם יותר בשעות אחדות מהעיתון בעברית,
קשיי תרגום ושימוש מצומצם יותר במידע הזורם מהסוכנויות.
 
לעתים קרובות לוקה מסירת החדשות בחוסר מקצועיות המתבטא באי הפרדה בין מידע
לפרשנות. האמוציות האישיות גוברות על האובייקטיביות המקצועית וכך הקורא מקבל את
החדשה לאחר שעברה דרך המסננת הסובייקטיבית של העיתונאי. עירבוביה זו היתה טיפוסית
לעתונות ברוסיה בתקופה הסובייטית והגיעה אפילו לכדי כלל מקצועי, כמקובל בכל
המשטרים הטוטליטריים. כיום, בארץ, השילוב של מידע ופרשנות עלול להשפיע על הקורא
התמים ולגרום לתוצאות רציניות ביותר. ה"תערובת" הזו יכולה להיות מקרית, מחוסר הבחנה
מקצועית, אך חמור יותר כשהיא נעשית בזדון ובכוונה תחילה, כדי להשפיע על דעת הקהל.
למעשה זו גם "מקצוענות", שנוגדת את כללי האתיקה העיתונאית המקובלת בעולם המערבי
והדמוקרטי.
 
המאמרים הפובליציסטיים והפרשנות לסוגיה מצטיינים במידה רבה של רגשנות לשונית. המזג
החם של המחבר בדרך כלל אינו מאפשר בחירה מחושבת ושלווה של כינויים וסגנון מתון.
הפובליציסטיקה משלבת את הסגנונות המוכרים של "עליהום" המזרח-תיכוני ו-  sturm und
drang הגרמני.
 
הפרשנות בענייני חמ"ע חודרנית ומקיפה יותר ורמת המקצועיות גבוהה מזו של הפרשנות
בענייני ישראל והמזרח התיכון.
 
במשך שנות קיומה לא הצליחה העתונות ברוסית להצמיח מתוכה "כוכבי תקשורת" - ובמיוחד
פובליציסטים. הקורא מכיר את שמות ה"כוכבים" ב"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ואין
זה משנה אם הוא מושפע מהם או לאו, אך ודאי אינו פוסח על קריאת המאמר של "כוכב
התקשורת" שהוא מכיר שנים רבות. אין זה בדיוק המצב בקרב הקוראים ברוסית.
 
לא עובר שבוע מבלי שיופיעו על דפי העתונות ברוסית ראיונות עם כל ה"מי ומי" במדינה -
מנהיגים פוליטיים מכל הקשת של המפה הפוליטית, אנשי תרבות לסוגיה, רבנים וכוכבי
בידור. הראיון הראשון בגיליון הראשון של "ורמיה" ב-1991 ניתן על ידי עמוס עוז ובו
היתה ההתחלה של מסורת הנמשכת עד היום. השיטה היא לראיין בעברית ולתרגם את
הדברים לרוסית. המרואיינים יודעים שהדרך היחידה להגיע אל הקורא הרוסי עוברת בצינור
העתונות ברוסית, לכן נהנית עתונות זו מהיענות רבה מצד כל המרואיינים.
 
תופעה בפני עצמה היא השבועון "רוסקי יזראילטיאנין" (הישראלי הרוסי), שהחל לצאת לאור
בראשית 1997. זהו עיתון רוסי יותר מאשר ישראלי. יש לו מערכת משותפת במוסקווה
ובתל אביב ומנהלו בארץ הוא ויקטור טופלר, עורך שידור ברוסית בטלוויזיה החינוכית.
השבועון, הכולל יותר מארבעים עמודים בצבעים, מופק ברמה נאותה והוא מגוון ומעניין.
בהשוואה לעיתונים אחרים ברוסית, מתפרסמות בו מודעות מעטות יחסית. לכאורה מלמדים
נתונים אלה, כי הוצאת העיתון גורמת הפסדים למוציא לאור ברוסיה. במועצה הציבורית של
העיתון כלולים שמות הנשיא האחרון של ברית המועצות מיכאל גורבצ'וב והזמר-הכוכב יוסף
קובזון, שפעם מנעו שלטונות ישראל את כניסתו לארץ ושהיה מעורב בשחרור המרגל שבתאי
קלמנוביץ', ושני השגרירים לשעבר - הרוסי בתל אביב אלכסדר בובין והישראלי במוסקווה
אריה לוין.
 
האוריינטציה הפוליטית
לאחר ניתוח קפדני של ארבעת היומונים במשך השנים האחרונות, ניתן להסיק כי העיתון
הנפוץ ביותר בקרב הקהל הקורא רוסית - "וסטי", הוא ללא ספק בעל נטיות ימניות
מובהקות, החורגות לעתים קרובות מאמות המידה המקצועיות. לא פעם נראה "וסטי" כביטאון
של מפלגות הימין, על אף טענת עורכו הראשי, אדוארד קוזנייצוב, שעיתונו הוא בלתי תלוי
מבחינה פוליטית. קוזנייצוב מצהיר בראיונות, שהוא אישית תומך בעמדות הימין, אך אין
הדבר משפיע על הקו האובייקטיבי של עיתונו. לא נדרש צילום רנטגן כדי להיווכח בקו
הימני של "וסטי". כמובן שהדבר לגיטימי, אך ההתחפשות בתחפושת פלורליסטית חורגת
מהאתיקה העיתונאית.
 
ניסוח הכותרות, כותרות המשנה והתוכן עצמו של החדשות עשוי להוביל את הקורא לקראת
מסקנות שהעיתונאי הכותב התכוון אליהן. כך למשל, ביום 27,7,98, כשהנשיא וייצמן תקף
את הממשלה ואמר שיש צורך בבחירות, היומונים "נאשה סטראנה" ו"נובוסטי נדלי" הבליטו
את החדשה ככותרת ראשית בעמוד הראשון, כמו בעיתונים בעברית באותו יום (במאמר מוסגר
נציין כי הכותרת ב"נובוסטי נדלי" היתה: "כה אמר זרתוסטרא!" ספק אם הקורא העברי היה
מבין במה מדובר). העיתון "וסטי" מיקם את הידיעה בעמוד השני והצניע אותה כ"חדשה
שנמסרה ב'קול ישראל'".
 
אמרנו שאין "כוכבי פרשנות", אך יש שמות אחדים של עיתונאים התומכים במידה זו או אחרת
בהשקפות הליכוד וימינה ממנו. לפעמים החריגה מחריפה וגובלת בהסתה. סופיה רון,
עיתונאית בכירה ומוכרת בעיתון "וסטי" משמשת באותו זמן עורכת של ביטאון "מולדת"
ברוסית ("תנועת הפטריוטים של ארץ ישראל" - כפי שמציינת כותרת המשנה). אמנם "מולדת"
מופץ חינם, אך ספק אם העורכת הראשית עובדת חינם. ברור מה יכלה להיות התגובה של
מועצת העתונות אם פרשן בכיר ב"ידיעות אחרונות" היה גם העורך של ביטאון "מולדת"
בעברית. אותו אביגדור אסקין שנופף בראש של חזיר מול יצחק רבין ז"ל במוסקווה, כותב
מדי פעם (כפרי לנסר) בעיתון "וסטי".
 
אולי בכך טמון השוני העיקרי בין העתונות בעברית לבין העתונות ברוסית בארץ. דעת
הקהל הרווחת טוענת בדרך כלל שהתקשורת בעברית היא "שמאלנית". לגבי "וסטי" אפשר
לטעון בוודאות שהוא ימני, המנסה להצניע את עצמו עם עלה תאנה של שני עמודים (מתוך עשרות) בהם נדחסים תרגומים של דברי אנשי שמאל. דווקא הריכוז של "האלמנט השמאלני"
בשני העמודים מבליט את התמרון המתוחכם - תשלום מס שפתיים.
 
העיתונים "ורמיה", "נובוסטי נדלי" ו"נאשה סטראנה" משתדלים לשמור על נייטרליות
ולהיראות פלורליסטיים יותר ובדרך כלל הם מצליחים בכך.
 
גם המאמר השבועי של העורך האחראי אפרים גנור מצביע לעתים על עמדותיו היוניות.(22)
 
הרייטינג של שרנסקי
עמדנו על מידת ההשפעה של העיתונים על קביעת העמדות הפוליטיות של קוראיהם. רצוי
ומעניין בהקשר זה לעמוד גם על היחס של העיתונים ברוסית כלפי המפלגה "הרוסית"
"ישראל בעלייה". בשנת 1996 תמכו רוב היומונים והשבועונים ברוסית במפלגה החדשה וכך
סייעו להצלחתה. עד הבחירות, במשך שש שנים, היה נתן שרנסקי "יושב ראש מועצת המערכת"
של "וסטי" וניצל היטב את מעמדו ואת ידידותו עם העורך קוזנייצוב כדי לגייס תמיכה
במפלגתו החדשה. ואכן, היתה זו הוכחה נוספת למידת ההשפעה הריאלית של המלה הכתובה
בעיתון ברוסית על החלטת הבוחר.
 
בשנת 1997 הופיעו הסדקים וניצני ביקורת על "ישראל בעלייה". אולי תרמה לכך הרעת
היחסים בין קוזנייצוב לבין שרנסקי. בנאום בוועידת מפלגתו בשנת 1998 אמר שרנסקי:
"האויב הראשי שלנו הוא העתונות ברוסית". מגמת "האנטי-שרנסקי" הרחיקה לכת ובגיליון סוף
שבוע של ה-24 ביולי 1998, פורסמו בעמוד הראשון ב"וסטי" תוצאות הסקר שנערך ומומן
על ידי העיתון 1,700 קוראים נשאלו (בין 17 ל-27 ליוני 1998) על ההצלחה והיעילות
של מפלגת "ישראל בעלייה". התוצאות היו עגומות למדי (אחרת לא היתה המערכת של "וסטי"
מבליטה אותן): ההצלחה בתחום הקליטה - ה- Raison d'etre של המפלגה נאמדה ב - 2.73מתוך 5 נקודות, בתחום השגת דיור ותעסוקה של העולים נתנו הנסקרים 43.2 נקודות מתוך
אותן 5, בתחום שיפור התדמית של "הרוסים" הושגו 2.74 ובתחום הגנת האינטרסים של
העולים - 2.83.
 
הנה כי כן, לאחר שסר חינו של שרנסקי במערכת "וסטי", העיתון עושה מאמץ להשפיע על
הקורא (הבוחר), בדיוק ארבעה חודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות. לאור ניסיון
העבר, מאמצי העיתון עשויים ללא ספק ל הביא לתוצאות הצפויות.
 
באותו יום, פירסם גם "נובוסטי נדלי" תוצאות סקר שערך בקרב 903 קוראים. השאלה נוסחה
קצת אחרת: "מהו הרייטינג של ההשפעה הפוליטית של המנהיגים בקרב הציבור הרוסי?" על
אף השוני בניסוח, התוצאות דומות לאלה של "וסטי", וכך מאמת הסקר של "נובוסטי נדלי" את
התוצאות של "וסטי": הרייטינג מתוך 5 נקודות - נתן שרנסקי 3.64, יולי אדלשטיין 3.12,
רומן ברונפמן 2.46, אביגדור ליברמן 2.96, גריגורי לרנר (צבי בן-ארי) 0.23, סופה
לנדוור (ח"כ ממפלגת העבודה) 1.72.
 
תוצאות הסקר הובאו לעיל לא מתוך רצון לעסוק בחיים הפוליטיים, אלא כדי להדגיש את
המעורבות הפעילה ביותר וההשפעה הנחרצת של העתונות בלשון הרוסית על קוראיה -
הבוחרים לכנסת ולרשויות המקומיות.
 
דת ומדינה
הרוב המכריע של יוצאי חמ"ע תומכים בהפרדת הדת מהמדינה ומתייצבים ללא היסוס במאבק
נגד הכפייה הדתית. לכך יש שלוש סיבות:
א. חינוך ועיצוב ההשקפה לגבי הדת שהביאו עימם לארץ;
ב. הבחנה ברורה בין השתייכות דתית לבין השתייכות לאומית;
ג. האחוז הגבוה של לא-יהודים בקירבם.
 
מובן מאליו שהעתונות בשפה הרוסית תומכת בפה מלא בעמדות קוראיה ומהווה את חוד
החנית במאבק נגד הממסד הדתי והמפלגות הדתיות.
 
המקרים האומללים של איסור קבורה בבית עלמין יהודי, אי מתן זכות שהייה בארץ להורי
חייל בשירות סדיר, וכן איסור מכירת בשר חזיר, העדר נישואין אזרחיים, עריכת טקס ברית
מילה לגופת המת ועוד, מובאים בעתונות ברוסית.
 
אין אף ביטאון דתי מבין כל העיתונים ברוסית; במקרה זה העתונות משקפת נאמנה את
ציבור קוראיה. מעטים בעלי "הכיפה הסרוגה" ומספר החרדים מזערי ביותר, הן בקרב
הקוראים והן בקרב הכותבים. לכן לא מפתיעה מודעה, שלא ניתן למצוא דומה לה בעיתון
בעברית: "כל יום תמצאו אצלנו נקניקיות חזיר טריות."(23)
 
הבחירה של איש המפד"ל יוסף מנדלביץ' לנשיא הפורום הציוני במקום ח"כ רומן ברונפמן
זכתה לכיסוי נרחב בכל העיתונים ברוסית. נראה, שהבחירה אינה מבטאת תמיכה באיש מפד"ל
אלא מצביעה על הסתייגות ממפלגת "ישראל בעלייה"(24) ומשרנסקי, אשר יסד ומימן, הודות
לקשריו, את "הפורום הציוני של יהודי ברית המועצות" עוד בשנת 1988. יוסף מנלדביץ'
בעצמו הצהיר בראיון שהוא מפריד בין העקרונות האידיאולוגיים שלו לבין פעילותו כנשיא
הפורום הציוני הבלתי מפלגתי, המתיימר לייצג את כלל הציבור של יוצאי חמ"ע. העתונות
ברוסית, על אף הסתייגותה מהדת, הביעה אהדה כלפי הנשיא החדש.
 
פרשת לרנר או הסינדרום "מרביצים לחבר'ה שלנו"
פרשת לרנר טיפוסית לנושא מתמשך, המתמיד לשמור על הרייטינג שלו זה שנתיים. אם
בעתונות הכללית זכה הנושא ל"מקום טוב באמצע", על אחת כמה וכמה מצא את מקומו
המועדף ברוסית. אפשר להגדיר את הפרשה (שאין כל צורך להזכיר את פרטיה), כסינדרום:
"קומו, מרביצים לחבר'ה שלנו". תחת סיסמה זו ניסו לטפל בפרשת בן ארי חברי כנסת(25)
ועסקנים מקומיים. מה לא עשו? אסיפות, הפגנות, החתמה המונית של מכתבי מחאה וכמובן
הושקעו מאמצים ואמצעים לגייס למשימה את העתונות בשפה הרוסית: בדיעבד ניתן לסכם
שלא היתה זו שעתה היפה של העתונות ברוסית. מתוך מניעי רייטינג היא נגררה אחרי
הפוליטיקאים בניסיון להקים חומת מגן סביב לרנר-בן ארי בקריאות צורמות: "אחים קומו
להתגונן! רוצים ל הרביץ לחבר'ה שלנו!" כשהתברר מיהו לרנר ולאחר הודאתו ברוב האשמות
שהועלו נגדו, נדמה הפרשה בקול דממה דקה. הרמזים המגוחכים שפרקליטות המדינה פועלת
לפי שיטות הקג"ב, לא נקלטו ונעלמו במהרה.
 
רק חודשים אחדים לאחר סיום המשפט פירסם העיתון "ורמיה" ראיון עם מיכאל דורפמן -
מפיק הסרט "סודי ביותר" ששודר בטלוויזיה הרוסית ממוסקווה. בסרט ובראיון חשף דורפמן
את פרטי הפרשה. עצם פירסום הראיון היה מעין הכאה על חטא מצד עיתון אחד לפחות.
 
התועלת מהפרשה היתה תשלום של "רב'ה געלט" - דמי הפקת לקחים. מאז השתנו הטון
והדימויים בעתונות ברוסית בנושא פשעים, זנות ועבירות חוק אחרות בקרב העולים מחמ"ע.
המידע נמסר בזהירות ולא תוך ניסיון לגיטואיזציה מלאכותית. לזכותם ולכבודם של העולים
מרוסיה הכרחי לציין שאחוז הפשיעה ל גווניה בתוכם נמוך מזה של כלל האוכלוסייה או
במקרה הגרוע - ברמת הממוצע הארצי.
 
סאטירה חריפה
אין העתונות ברוסית פוסחת על שום תחום, שהוא נחלת העתונות בכלל. מוספים שבועיים
מיוחדים ומדורים יומיים מוקדשים לנושאי כלכלה, חברה, תרבות ואמנות, ספורט, בריאות,
מדע, מחשבים, חינוך, אופנה, מטבח, בית ומשפחה, רכילות, בידור, שעות הפנאי, ארוטיקה
ופורנוגרפיה. יש אפילו מדור לידידות בין אוקראינה לישראל. כל המוספים והמדורים
עוסקים בנעשה בתחומם בישראל, בעולם הגדול ובחמ"ע. שוב, כמו בחדשות ובפובליציסטיקה,
המינון שונה בין שלושת האזורים הגיאוגרפיים, הכל בהתאם לנסיבות הזמן וכמות החומר.
כל יום מצורף ליומונים מוסף שונה החובק לפחות 20-16 עמודים.
 
בנושאים כלכליים הושם דגש על בעיות צרכנות יותר מאשר על ניתוחים פיננסיים. אחוז
השייכים לעשירונים העליונים בקרב הקוראים אינו מצדיק עדיין עיסוק מעמיק ומפורט
בבעיות כלכליות ברמה של העתונות בעברית. כמו כן לא מתפרסמים הדיווחים על המניות
בבורסה והתנודות בשוק ההון.
 
התרבות והאמנות תופסות מקום נכבד ביותר. נמסר דיווח שוטף ומפורט על חיי התרבות
בארץ: ביקורות על הצגות בכורה (בעברית) בתיאטרוני ישראל, כתבות וביקורות על
קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית והתזמורות האחרות (שהרכבן "רוסי" במידה רבה),
על אין ספור פסטיבלים למיניהם וכמובן על היהלום הרוסי שבכתר התרבות - תיאטרון "גשר".
הודות לדיווח, במיוחד על אירועי התרבות בעברית, מ שמשת העתונות (אם נשתמש שוב
באותה מטפורה), צינור המעביר את החוויה הישראלית אל "הרוסים". אותם הדברים רלוונטים
גם לגבי מדורי הספורט. הקוראים ברוסית מכירים לא פחות טוב את כוכבי הכדורגל
והכדורסל מאשר חובבי הספורט הישראלים. מקום נכבד מוקדש להישגיהם של הספורטאים
מחמ"ע (עולים כמו גם שחקנים זרים) בארץ. בעיתון רוסי המכבד את עצמו לא ייעדר בשום
אופן מדור לשחמט. בעמודי שעות הפנאי חלק הכרחי הם התשבצים (המסובכים והקשים
הרבה יותר מאשר התשבצים בעברית)

למכתבי הקוראים ניתנת תשומת לב רבה ביותר ויש עורך מיוחד ברמה גבוהה העוסק באלפי
המכתבים המגיעים מכל קצות הארץ בכל נושא אפשרי. העיתון, בתודעה של הקורא ברוסית,
משמש ככותל הדמעות, אף אם אינו חלק של הממסד, ודאי הוא נמצא מקורב אליו ועשוי
לעזור לקורא חסר האונים. מכתבי הקוראים מגלמים את החוליה החיה המקשרת בין העיתון
לבין צרכניו.
 
תפקיד דומה יש ל אירועים טיפוסיים לרחוב הרוסי - מפגשים פומביים בין אנשי מערכת של
עיתון מסוים לבין קהל קוראיו. למעשה זו צורה אחרת של "מכתבי קוראים" ותשובות
המערכת, אך בדיבור ישיר ובפומבי. מסורת זו, שהחלה ברוסיה נמשכת כאן והיא מסייעת לא
מעט לפירסומו של העיתון ולקידום שיווקו. על הבמה נמצאים העורך ועיתונאים בכירים,
ובאולם יושבים הקוראים "מן השורה" החשים שמתעניינים בהם, שמקשיבים לדעותיהם. בקיצור
- העיתון מפגין איכפתיות כלפי קוראיו, איכפתיות שבסופו של דבר משתלמת הן מבחינה
מקצועית והן מבחינה כלכלית. מובן שדיווח על המפגש נמסר למחרת על דפי העיתון.
 
המוספים להומור וסאטירה יכולים להתחרות בהצלחה במוספים העבריים (ב"ידיעות אחרונות"
וב"מעריב"). הסאטירה אקטואלית, חריפה ועוקצנית ובעיקר - מצחיקה. אך היא מותאמת
לטעמם ולחוש ההומור של הקוראים, בעת התרגום לעברית העוקץ מתקהה ומאבד משנינותו.
המוסף של "וסטי": "בסדר" בעריכת מרק גלסניק הגיע משך 7 שנות קיומו לרמה מקצועית
וספרותית גבוהה ביותר.
 
עיתונים אחדים מוסיפים בסופי שבוע שני עמודים בעברית קלה. מצד אחד מגישים ללומדי
העברית חומר עזר מועיל ואקטואלי ומצד שני מכשירים לקוחות פוטנציאליים בעתיד
לעתונות בעברית.
 
כל עיתון ברוסית מפרסם מוסף מיוחד המכיל את תוכניות הטלוויזיה עם פרשנות וכתבות
על שלושת הערוצים המשודרים מרוסיה וגם על שאר הערוצים של הטלוויזיה.
 
לעיתונים ברוסית יש אמצעי נוסף להגדיל את כמות העמודים וכמובן גם להגביר את
המכירה. כל יום שישי מצרפים לעיתון (פרט ל"וסטי") 8 עד 12 עמודים מקוריים מעיתון
ידוע ומפורסם המופיע ברוסיה. על פי הסכם עם העיתון במוסקווה, מקבלת המערכת בתל
אביב, תמורת תשלום לא משמעותי, באותו יום את העמודים העיקריים של אותם עיתונים
מרכזיים.(26)
 
מאמרים ארוכים - יתרון
כמקובל בכל העתונות, החומר המתפרסם מגיע משני מקורות: חומר מקורי - פרי-עטם של
אנשי המערכת או של הפרילנסרים, וחומר מתורגם מסוכנויות החדשות בארץ ובעולם. נוסף
על כך העתונות ברוסית מדפיסה כמות לא מ בוטלת של מאמרים וכתבות מהעתונות הרוסית
בחמ"ע. לא תמיד מציינת המערכת את פרטי המקור - שם העיתון, שם המחבר ותאריך
ההדפסה המקורית. על אף שישראל ורוסיה חתומות על האמנה לשמירת זכויות יוצרים,
לא תמיד מקפידים העורכים על מחויבות זו.
 
בעתונות ברוסית בארץ מתפרסם חומר רב הלקוח מהעתונות בעברית. ל"וסטי", למשל,
המהווה חלק מקונצרן "ידיעות אחרונות" יש כל הזכויות להשתמש בחומר מ"ידיעות אחרונות",
אך שאר העיתונים לא תמיד מציינים את המקור, וזאת מהסיבה הידועה - להימנע מתשלום שכר
סופרים.
 
התרגומים לא תמיד מדויקים, קטועים ולעתים ערוכים מחדש. המלאכה נעשית ללא מתן רשות
מצד המחבר והמוצר הסופי אינו עומד תמיד ברמת החומר המקורי. מלאכת התרגום מוטלת
בדרך כלל לא על עיתונאים מקצועיים, אלא על סטודנטים הרואים בכך מעין "השלמת
הכנסה". המטרה, כמובן, חיסכון בהוצאות. אך התוצאה מדברת בעד עצמה. הלשון הרוסית
העשירה, העסיסית והמגוונת לא מוצאת את ביטויה, כפי שהקוראים היו רוצים, בתרגומים על
דפי העתונות. מעטים העורכים הלשוניים במערכות, תפקיד שהוא הכרחי כאשר מדובר בלשון
הרוסית. העיתון "וסטי" שומר על הרמה הלשונית התקנית ביותר מבין כל העיתונים
ברוסית.
 
הפרשנויות, הכתבות, הראיונות המקוריים פרי עטם של עיתונאי המערכת ושל הפרי לנסרים
ארוכים למדי לטעמו של הקורא הישראלי )והמערבי), אך במקרה זה נוהגות המערכות בהתאם
לטעמם של קוראיהם אשר רגילים ואוהבים לקרוא מאמר ארוך "כאורך הגלות", כשכמעט
כל משפט מורכב ממשפטי משנה המקושטים בשמות תואר רבים.

העיתונאי הכותב רוסית - דיוקן
אם נרצה לשרטט דיוקן של העיתונאים בעיתון רוסי, נגיע לקווים אחדים משותפים לדמותם:
בעלי השכלה גבוהה באחד התחומים של מדעי הרוח והחברה ומקצתם בעלי תואר בעיתונאות
באחת האוניברסיטאות בחמ"ע. יש לזכור שההכשרה העיתונאית בברית המועצות לשעבר היתה
שונה בתכלית מזו שבמערב, משום שהעיתון היה כלי נוסף בידי הממסד הטוטליטרי
לתעמולה ולשטיפת מוח. רק עתה מתחילות הפקולטות לעיתונאות שם לאמץ את דרכי
ההכשרה הנהוגים במערב ובעיקר בארצות הברית.
 
העיתונאי הכותב רוסית שולט כבר במידה מספקת בעברית, כדי לקרוא, להבין ולהשתמש
בשפה העברית. בודדים הגיעו לשליטה מוחלטת בעברית ותרגומיהם של ספרות יפה (סיפורת
וגם שירה) מרוסית לעברית זוכים להערכה ואהדה מצד הקוראים והביקורת.(27)
 
פרט לרוסית ולעברית, מעטים העיתונאים השולטים בשפה לועזית נוספת. מספר העיתונאים
בלשון הרוסית אשר הגיעו לרמה המקצועית הנדרשת בדרך כלל בעתונות העברית הוא מועט.
על אף השליטה בעברית, היכולת וכישוריהם הספציפיים לרוב הם לא עומדים בסטנדרטים
המקובלים. אחת הראיות לכך היא שרק שניים-שלושה עיתונאים/יות הצליחו להשתלב בעתונות
העברית, לאחר שהות של יותר מעשרים שנה בארץ. אולם אין לפסוח על צד חיובי בתכונותיו
של העיתונאי ברוסית - התרבות הכללית והיקף ידיעותיו עולים לא פעם על אלה של עמיתיו
הישראליים.
 
מבחינת האוריינטציה הפוליטית רוב העיתונאים נוטים ימינה במידה זו או אחרת - מימין
מתון "היושב על הגדר" ועד לקיצוניות לאומנית. אולם בכל זאת ניתן למצוא במערכות
עיתונאים אחדים התומכים בעמדות מפלגת העבודה ומר"צ.
 
השכר בעתונות הרוסית הוא נמוך בהרבה מהמקובל בעתונות בעברית. לפעמים השכר החודשי
גובל בשכר המינימום שנקבע על ידי הביטוח הלאומי. רק עיתון "וסטי" יכול להרשות לעצמו
לשלם שכר גבוה יותר, אבל גם הוא נמוך מתעריפי השכר המקובלים בעתונות בעברית. ייתכן
שזו אחת הסיבות להעדר "כוכבי תקשורת" בעתונות ברוסית. ההיצע עולה על הביקוש
ב"ברנז'ה" ולכן למרות השכר הנמוך יש יציבות בעבודת העיתונאי במסגרת מערכתו.
לעיתונאים בדרך כלל אין הסכמי עבודה או הגנה מקצועית כלשהי.
 
חיסרון בולט של רוב העיתונים והשבועונים ברוסית הוא הדמיון ביניהם. אם לא נסתכל על
העמוד הראשון והלוגו, ונפתח את העמודים הפנימיים, נראה שכולם דומים. לא קיימים
קווים מיוחדים של עיתון זה או אחר, שעל פיהם ניתן לזהותו. "וסטי" מפגין את ייחודו על
ידי הפורמט הגדול, ה"רוסקי יזראילטיאנין" על ידי העימוד - כל מאמר חולש על עמוד שלם
ומיעוט הפירסום, אבל בסך הכל כולם דומים כמו בנים ובנות לאותם הורים.
 
עיתונאי מנוסה מבחינה מקצועית, על אף שאינו שולט ברוסית, יכול ל הסיק מסקנה לגבי
רמת עיתון על פי העימוד, הצילומים, הקריקטורות, הכותרות, כותרות המשנה וכיוצא באלה.
יסודות אלה שוכללו בשנים האחרונות והגיעו לרמה נאותה, המשתווה לעתים לזו של
העתונות בעברית. הקריקטוריסט אולג שוורצבורג יכול להיכלל בשורה הראשונה של עמיתיו
בעתונות העברית,(28) והוא אינו היחיד. רמת הצילומים המקוריים מצוינת, אך מסיבות
כלכליות רוב הצילומים נלקחים מהעתונות העברית, כך שהשימוש החוזר פוגע באיכותם.
השימוש בצבע מצומצם, מתוך אותן סיבות כלכליות. הפורמט הנהוג בדרך כלל - טבלואיד,
פרט לעיתון "וסטי" המתפרסם בפורמט גדול (כמו "הארץ").
 
תיאום בין העיתונים השונים
העיתונים בשפה הרוסית הם פרטיים וחייבים להיות ריווחיים. פרט לפירסומים אחדים
"מטעם",(29) כל היומונים, השבועונים והירחונים נמצאים בבעלות פרטית. כאמור, "וסטי"
הוא חלק מקונצרן "ידיעות אחרונות", היומונים "נובוסטי נדלי", "ורמיה", "נאשה סטראנה"
והשבועונים "לוץ", "אחו", "סקרט", ו"ויד" הם רכושו הפרטי של אלי עזור כשלעורך הראשי
אפרים גנור יש אחוז מסוים בבעלות. השבועונים "24 שעות", "פנורמה" ו"גלובוס" הם
בבעלות של אילן כפיר ואברהם גולדשלגר.
 
ככל הנראה קיים מעין הסכם צ'נטלמני בין בעלי העיתונים, כי כל יום בשבוע מופיע
שבועון אחר. הוויסות בהוצאת השבועונים מכוון, כי כך אפשר למשוך את הצרכן הפוטנציאלי
לרכוש מדי יום, בנוסף ליומון, גם שבועון.
 
בנוסף קיים כנראה תיאום בין הבעלים העיקריים של העתונות ברוסית גם לגבי מחיר
הגיליונות. כולם נמכרים ב-5 ש"ח _פרט ל"ויד" שנמכר ב-3 ש"ח), משמע התחרות מתבטאת
לא במחיר לקהל אלא במחירי הפירסום ובכמות העמודים העצומה - יותר מ-1,500 (אלף חמש
מאות עמודים, בחישוב כולל, במשך שבוע אחד).
 
לפירסום מכל הסוגים (מעמוד שלם ועד למודעות הקטנות) יש תפקיד מכריע בבניית התקציב,
כי מחיר העיתונים לצרכן הוא נמוך בהרבה מהעיתונים בעברית.(30) גם מחירי הפירסום
נמוכים מהמקובל בשוק העיתונים בעברית,(31) אך הדבר משתלם כי רצון המפרסמים להגיע
למגזר "הרוסי" מזכה את העיתונים בפירסום המשתרע על 35% ועד 40% מהשטח הכולל.
 
אין בידינו מידע מדויק לגבי התפוצה, אך ברור שעיקר הרווחים בא לא מהמכירה כי אם
מהפירסום, לכן ההכנסה מהמכירה אינה כל כך משמעותית.(32) בדרך זו מתאפשרת
הדפסת כמות עצומה של עמודים במחיר נמוך ביותר.
 
ממש בימים אלה החל "וסטי" בדרך שיווקית חדשה, החורגת מגבולות הארץ. העיתון פונה
לקונים פוטנציאליים בארצות הברית, קנדה, אירופה, חמ"ע, ואפילו מגיע לדרום אמריקה
ולאוסטרליה. במחיר סביר ביותר מובטח המנוי לשנה או לחצי שנה.(33)

עתיד מבטיח
רוב העיתונים בלועזית שנולדו אחרי קום המדינה גוועו בשיבה טובה או ממשיכים לפרפר.
חמישים שנה התקיימו עיתונים בשפות רומנית, הונגרית, פולנית, צרפתית, יידיש, בולגרית,
לדינו ועוד. בשנת 2000 יישארו רק העיתונים שיש להם מעין לגיטימציה לשונית -
בערבית, באנגלית וכמובן ברוסית. לגיטימציה, בלי מרכאות, כי הם נשענים על קהל קוראים
יציב, שלמרות היותו לקוח של העתונות העברית הוא ממשיך במודע לקרוא עיתונים בשפות
האמורות.
 
תחזית זו נראית ריאלית: הבעלים יכולים להיות שקטים לגבי השקעתם, העיתונאים יכולים
לסמוך על מקור פרנסתם והקוראים ימשיכו ליהנות מחומר קריאה רצוי ומבוקש.
 
על אף הכמות האדירה של עיתונים ברוסית, קיים מגזר בקרב קהל הקוראים, שאינו מקבל
עיתון הראוי לרמתו, מעין "הארץ" בשפה רוסית. המספר הפוטנציאלי של קוראים לעיתון כזה
מתוך סך הכל של הקוראים ברוסית, הוא כנראה גבוה יותר בהשוואה למספר הקוראים של
"הארץ" בעברית לעומת סך הכל של הקוראים בעברית. במלים אחרות, מספר "האנשים
החושבים" בקרב הקוראים ברוסית עולה (באופן יחסי כמובן) על המקבילים להם בשפה
העברית.
 
האיכות מבחינת התכנים והעיצוב עשויה להשתפר בעקבות עליית הרמה המקצועית של
העיתונאים. "הצהובונים" והעמודים הצהובים בשאר העיתונים יתחילו להצטמק בהדרגה, בגלל
"התחרות הרוסית" והתחרות עם העתונות בעברית. המדורים ה"קלים" (רומנים בהמשכים,
פורנוגרפיה לשמה, רכילות זולה) ימשיכו לתפוס מקום, שהרי גם להם יש קהל. יש סימנים
שהאוריינטציה הימנית תתמתן והפלורליזם הפוליטי יגבר על דפי העתונות. העתונות ברוסית
זכתה למשבצת הלגיטימית שלה בנוף התקשורת הישראלית ומיקומה מובטח בעתיד לפחות
לשנות דור אחד.
 
1. צילה ווסקובויניק, תלמידת מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, מכינה עבודת
דוקטורט בנושא "פירסומים בלשון הרוסית בארץ ישראל ובישראל".

2. א. עיתונים בשפה הרוסית בישראל, מוסיה ליפמן, קשר, 8, 1990.
ב. העתונות בשפה הרוסית בישראל - שני דורות, מיכאל ורטבורג, קובץ "יהודי
ברית המועצות במעבר", 16, 1993.
ג. על העתונות ברוסית בישראל, מיכאל חפץ, "ישראל היום", 3, 1995.
ד. העתונות ברוסית על ההסכם עם אש"ף, דב קונטורר, קשר, 14, 1993.
ה. בחירות 1996 בראי העיתונים "וסטי" ו"ורמיה" בשפה הרוסית, ד"ר יעקב
איזנשטדט, קובץ "יהודי ברית המועצות במעבר", 18, 1997.
ו. גיטו או גשר - העתונות הרוסית, אברהם בן-יעקב, "ספר השנה של העיתונאים",
1998.

3. הגל הראשון בשנות ה-20 - האמיגרציה "הלבנה" לאחר המהפכה ומלחמת האזרחים.
הגל השני בשנות ה-40 לאחר המלחמה - אזרחי ברית המועצות (שבויים ופועלי
כפייה בגרמניה) שלא שבו למולדתם. הגל השלישי - הדיסידנטים משנות ה-70.
המרכזים של שלושת הגלים היו פריס, ברלין וניו יורק.

4. ראה: ולדימיר קרסיק, "עיתונים, כתבי עת ופירסומים יהודיים ברוסיה
1960-1994", המכון לחקר העתונות היהודית, אוניברסיטת תל אביב, 1994.

5. לכך התייחס בקצרה ד"ר מרדכי נאור: "העתונות בשנות המדינה הראשונות", קשר,
23, 1998, עמ' 80.

6. העיקריים שממשיכים להופיע: "רוסקיה מיסל" (המחשבה הרוסית), פריס, החל משנת
1946, "נובויה רוסקויה סלובו" (המילה הרוסית החדשה) ניו יורק, החל משנת
1918, "אירופה צנטר" (המרכז אירופה) ברלין, החל משנת 1993.

7. ראה הערה 4 לעיל.
 
8. גרין - בן גוריון, שרתוק - שרת, אליעזר פרלמן - בן יהודה.
 
9. בעיקר אנשי העלייה השנייה והשלישית, אך גם ניצולי שואה ויהודי פולין שחיו
בעת המלחמה בברית המועצות.

10. "שפה זרה", הארץ, 26.7.91
 
11. ורמיה, גיליון 1, 29.3.91.
 
12. ירייוו (עיתון ירושלמי רוסי-יהודי)1,, 1997, עמ' 15.
 
13. השנתון הסטטיסטי לשנת 1997

14. על פי סקר פנימי של אחת המערכות (השם שמור במערכת).
 
15. הכוונה היא לרשת קליטת עלייה (רק"ע) של קול ישראל. במשך שמונה שנות קיומו,
זכה השידור ברוסית להצלחה גדולה ולאמון בקרב מאזיניו. הרדיו משדר כל יום
12 שעות ומגיע כמעט לכל דוברי הרוסית בארץ. הנושא הזה זכאי בזכות עצמו
למחקר מיוחד.
 
16. ההבדלים בהשקפות של שבעת חברי כנסת מ"ישראל בעלייה" לפי הדיווחים בעתונות
הרוסית, עולים על הנקודות המשותפות.

17. "בעד משאל עם", הארץ, 5 ביולי 1998, מאת אפרים יער ותמר הרמן.
 
18. ראה הערה 2ה' לעיל.
 
19. Dissidiore - החושב אחרת, מילה לטינית שנכנסה למילון הפוליטי בברית
המועצות.
 
20. "גלאסנוסט" - פתיחות, פומביות, מהמילה "גולוס" (קול).
 
21. הוצאת מכון למחקר "תצפית" ירושלים, בעריכת ד"ר אהרון פיין, מרס 1994.
 
22. למשל, "נובוסטי נדלי" 23.7.98, "הזמן אינו מחכה".

23. למעשה זוהי עברה על החוק, שאיש לא טרח לטפל בה.
 
24. ורמיה, 23.7.98.

25. מרינה סולודקינה, יורי שטרן - "ישראל בעלייה", וסופה לנדוור - "עבודה".
 
26. העיקריים: "קומסומולסקיה פראוודה", "ליטרטורניה גזטה", "טרוד", "איזווסטיה",
"שווארץ רביו", "אובשצ'יה גזטה", "נדליה".
 
27. למשל: מרק דרצ'ינסקי ("וסטי"), תרגם בהוצאת שוקן את "בית על הטיילת" מאת יורי
טריפונוב. מתרגמים נוספים הם ארקן קריב, דב קונטורר ואחרים.
 
28. הקריקטורות של אולג שוורצנבורג מתפרסמות לעתים קרובות ב"ג'רוזלם פוסט"
ובעיתונים אחרים.
 
29. למשל: "ישראל היום" מטעם הסוכנות היהודית, "אריאל" מטעם משרד החוץ, "פסיפס"
מטעם המשרד לקליטת העלייה, "מולדת" מטעם תנועת מולדת.
 
30. ראה דוגמאות בפרק "תמונת המצב היום".
 
31. למשל, בלוח המודעות הקטנות של "וסטי" ניתן לפרסם 12 מילים במשך חודש (25
פעמים) ב-635 ש"ח (לפני מע"מ); בלוח של 7 עיתונים בבעלות הקונצרן "נובוסטי
נדלי" ניתן לפרסם 10 מילים במשך חודש (175 פעמים) ב - 1,040ש"ח (לפני מע"מ).
 
32. לא ניתן להשיג נתונים בדוקים על התפוצה. לפי אומדן שלנו ל"וסטי" יש כ-35%
מנתח המכירה הכולל, לקונצרן "נובוסטי נדלי" כ-50% ולכל השאר כ-15%. כך
ניתן להעריך כי סך כל התפוצה של כל העיתונים והשבועונים מגיע ל - 350,000
עד 400,000 עותקים - גיליון אחד לכל 3 דוברי רוסית.

33. למשל מנוי שנתי של "וסטי" - סוף שבוע לארצות הברית עולה 290 דולר לשנה.

 
מקור:
 
קשר מס' 24, נובמבר 98', עמ' 15-2, בהוצאת המכון לחקר העתונות היהודית,
אוניברסיטת תל-אביב
 
 


 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש