דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,911 כניסות לאתר
הרטוריקה של מספרים בעמוד הראשון של העיתון

מאת: יצחק רועה שמואל פלדמן

כיצד תורם השימוש במספרים (ובספרות) למלודרמה בעיתונות הפופולרית
 
מספרים נחשבים בדרך כלל סימן ניטרלי, שקוף, לא טעון, המייצג ממשות. העיתונים
משתמשים בהם כמרכיבים ברטוריקה של אובייקטיביות: כלומר, הם תורמים ליצירת רושם של
עיתונות המציגה את העובדות ורק את העובדות.
 
ואולם, במאמר זה נטען כי אפשר להשתמש במספרים, ואכן משתמשים בהם, כאמצעי סגנוני,
אשר תורם ליצירת תמונת עולם מלודרמטית. נמצא כי בעיתונות הפופולרית, המספרים
קשורים לדפוסי הצגת דברים אשר פונים יותר אל רגשות הקורא מאשר הם מייצגים מציאות
עובדתית.
 
שני עיתונים בעברית היוו את קורפוס המחקר, שבו נמצא הבדל מובהק בשימוש במספרים:
בעוד העיתון היוקרתי נוהג להשתמש במספרים בערכם הרפרנציאלי, תוך דפוסי עיצוב בלתי
מסומנים, העיתון הפופולרי נוטה לעשות בהם שימוש בתבניות סימטריות שבהן הכוח הרטורי,
או הפנייה הריגושית, חשובים יותר מאשר האינפורמציה לשמה.
 
1.
מבוא: גישת ההבניה לעומת הגישה האובייקטיביסטית - והחדשות

במשך שנים רבות, הרעיון לפיו האדם בונה לעצמו את המציאות תפס מקום מרכזי בהגות
החברתית.(Kuhn, 1962; Berger and Luckman, 1966). אפשר לתהות כיצד ייתכן
שהעיתונאים - ההיסטוריוגרפים של ההווה - נוטים, על פי רוב, להתעלם מעובדה זו. גם
היום, עיתונאים נוהגים להגן על אופן הצגת הדברים שלהם כ"עובדות, כל העובדות ואך ורק
העובדות", ולהוקיע את הטענות החוזרות של חוקרי האקדמיה אודות רטוריקה של עובדות,
רטוריקה של אובייקטיביות .(Roeh et al,m 1980). כמו כן, טקטיקה נפוצה בקרב עיתונאים
היא להשתמש ברעיון או באידיאל של אובייקטיביות כבנשק להגנה עצמית ( ,Tuchman
1972).
 
לא רק העיתונאים, אלא גם הציבור נוטה, כמדומה, לדבוק בתפיסה לפיה מה שכתוב בעיתון
היא עובדת חיים - "קראתי בעיתון". העובדות עדיין נתפסות לעתים קרובות כהבטים של
העולם, ולא כאמירות על העולם. עניין זה מפתיע, משום שכפי ש- Michael Schudson
(1978) אומר, הנטייה לפקפק באמפיריציזם נאיבי ובאובייקטיביות נאיבית החלה בעולם
העיתונאות כבר ב- 1920.
 
הגישות לחקר החדשות בקרב חוקרי האקדמיה נוטות להיות מקוטבות ביותר. או שהן כה
מחויבות לגישת ההבנייה (הגישה הקונסטרוקטיביסטית) עד שהן מקבלות כמובן מאליו את
העובדה שלאמצעים רטוריים יש תפקיד בהרכב החדשות; או שהן כה פוזיטיביסטיות
באוריינטציה שלהן, עד שהן מכחישות את חשיבותה של השאלה. מרבית העיתונאים נוטים
להשתייך לקטגוריה השנייה, כידוע לנו היטב מנסיון ומתקשורת אישיים1.
 
מאמר זה יראה כי שימוש במספרים בעיתונות עשוי אמנם ליצור רושם של עובדות ועובדות
בלבד, אולם הוא יכול גם יכול לתרום לראיית עולם מלודרמטית, שבה פנטזיות של געגועים
לטוב וליפה מתחרות עם ה"מציאותי". לטענתנו, התרומה למלודרמטיות (כמו גם לפנטסטי)
מאפיינת את העיתונות הפופולרית.
 
אנו נתמקד בטקסטים עיתונאיים שינותחו בזכות עצמם, יהיו כוונות כותביהם אשר יהיו.
למרות שרוב העיתונאים וחוקרי האקדמיה בעלי האוריינטציה הפוזיטיביסטית יטענו שיש
לשים לב למניעים של כותבי כתבות מעין אלה, הרי שעניין הכוונות אינו רלוונטי למטרות
דיוננו כלל. מטרת המחקר היא להראות כיצד השימוש במספרים בכותרותיהן של כתבות
בעמודים הראשיים קשור ישירות לתבניות סגנוניות ולאמצעים רטוריים, וכיצד, יחד ועל
ידי חיזוק הדדי, הם תורמים למלודרמטיות של החדשות.
 
2.
מהי מלודרמה?

מלודרמה היא מושג ספרותי שאומץ על ידי חוקרי תרבות פופולרית ותקשורת המונים.
(Abrams (1971 מגדיר מלודרמה - הסוגה (ז'אנר), האבטיפוס הספרותי - כדרמה של אפקטים
מועצמים אשר מתווספים למחזה על מנת להגביר את כוחו הריגושי ולהגדיל את עוצמת
הפנייה אל הקהל. היא קשורה בדרך כלל לאלימות ולרגשנות, כאשר "אפקט האלימות
והאופורטוניזם הריגושי באים על חשבון אמינות הדמות והעלילה" (עמוד 91).
 
 (1968) Heilman מדגיש את הקשר לרקע חברתי קונקרטי, החשוב כל כך כאשר דנים בשיח
עיתונאי: "המלודרמה מרמזת על התענוגות הפשוטים של קונפליקט קונבנציונלי וישיר על
רקע הרעיונות והרגשות המקובלים באותה התקופה" (עמוד 28).
 
מאפיין נוסף של מלודרמה - ויסוד החוזר שוב ושוב בעיתונות - הוא הקצנה של
קונפליקטים, כדברי Heilman: "בעוד שבטרגדיה, הגיבור מתענה בסתירות פנימיות,
המלודרמה מציגה את הגיבור כנתון ללחצים ומכשולים חיצוניים. בעוד שבטרגדיה, הגיבור
חשוף להתבוננות פנימית, מודעות ומאבק פנימי מייסר, הרי שבמלודרמה הגיבור קשור רובו
ככולו לרעיון שהאחריות היא של הזולת. לפיכך, לעתים קרובות הוא קרבן של סדר שהופר"
(עמוד 18). אצל Watt, כמו חוקרים אחרים שדנים במאפייני הריאליזם והרומן ( ,Scholes
1966), ישנן הבחנות באותו עניין, המדגישות במיוחד הקשר היסטורי, אינדבידואליזם
וסיבתיות. מאפיינים אלה של רומנים ריאליסטיים עומדים בניגוד לאקראיות ולהתעלמות
ממימד הזמן שבמלודרמה, שבה ערכים מופשטים חשובים יותר מאשר האנשים המגלמים אותם,
הם ומעשיהם.
 
,(1954) Adorno שהתעניין פחות בהנחות ספרותיות ויותר ב'תרבות ההמונים' וב'חברת
ההמונים' הניזונה ממנה, מדגיש את אותה הנקודה, והוא מקשר אותה לתרבות פופולרית
באופן כללי. לדידו, מתרבות המונים משתמעת, בין נקודות התורפה האחרות, נטייה חזקה
לעבר הקצנה של העלילות והדמויות.
 
יחד עם אדורנו, אנו מצפים למצוא בעיתונות הפופולרית אלמנטים ששייכים לנטייה זו,
המאפיינת מלודרמה. חוקר אחר של תרבות ההמונים, אם כי פחות פסימי מאדורנו וחבריו,
הוא, (1976) Cawelti, הקושר את המלודרמה לנוסחאות שהוא מוצא בתרבות ההמונים,
שהסוגה הבולטת בה היא הפנטזיה המוסרית (moral fantasy). לדברי קוולטי, במרכזה של
המלודרמה "יש פנטזיה מוסרית השואפת להראות את הנכונות הבסיסית של הסדר בעולם"
(עמוד 45). כו וריאציות אחרות של פנטזיות מוסריות פופולריות הקשורות לעתים תכופות
מדי לתקשורת ההמונים, "המלודרמה מאפשרת לקבוצות בקהל לחוות את אותן הפנטזיות",
ויתרה מכך, לחוות את התחושה: עד כמה טוב ומיטיב הוא ה'סטטוס קוו'. אפילו אם העולם
מלא רוע ואיוולת, אומר קוולטי, "עדיין הוא, איכשהו, עולם צודק ומיטיב; על אף הסבל
שסובלים הטובים עדיין יד ההשגחה בעולם" (עמוד 46).
 
כדי להתקרב עוד אל המלודרמטיות שבעיתונות, יש להזכיר את ה"מלודרמה החברתית" של
קוולטי, אשר מאחדת את האבטיפוס של המלודרמה עם רקע קונקרטי ומקומי, על מנת "לשלב
את הסיפוקים הריגושיים המיידיים עם התעניינות שמטבע הדברים בניתוח ריאליסטי מפורט
של תופעות חברתיות מוכרות". סיפוק זה, יחד עם תגובות 'מסורתיות' למלודרמה, כלומר,
התגובה הריגושית הקיצונית והמיידית, מביאות ל"תלות גדולה באקראיות ובמקריות..."2.
 
לסיכום, חוקרים שונים מתייחסים למאפייני המלודרמטיות אשר נראה שיש להם נגיעה
לעיתונות פופולרית, ובמיוחד ליחידות הניתוח שלנו. הנקודות המשמעותיות ביותר לענייננו
הן:
 
1. הפנייה לקהל על ידי אפקטים מועצמים, שאנו מציעים לכנותם כוח רטורי;
2. הנטייה להקריב ייצוג מציאות לטובת פנטזיה וסיפוק מוסרי/ריגושי;
3. הנטייה להקצנה של העלילה והדמויות, המתבטאת באקראיות ומקריות;
4. הדגשה של דפוסי סיפור והצגת הדברים באופן קל לזיהוי, חוזר על עצמו, קל
לתפיסה, אשר מעבר לתרומתם לפנייה אל הקהל (א), הם ביטוי
לסטריאוטיפיזציה.
 
3. 
מספרים ומלודרמטיות בעיתונות

מספרים תורמים במידות שונות לכל מרכיבי המלודרמה, שהוזכרו לעיל, והם עושים זאת על
ידי אינטרקציה עם אלמנטים נוספים של שפה וייצוג. שוב, מספרים עשויים לתרום
לאשליה/רושם של עובדות חיים אמיתיות, כלומר לייצוג המציאות, אולם כאשר הם משמשים
כאלמנטים בתבניות תחביריות המבקשות כוח רטורי - כמו במקרים שבהם יש הנגדות וחזרות
סימטריות - כי אז יתרמו גם למלודרמטיות.
 
בדיווחים על נושאים כגון עליות מחירים, נתוני אבטלה או תאונות דרכים, כפי שהם
מוצגים בעיתונים היוקרתיים, המספרים משמשים כמידע נטרלי ושקוף. אין בכך כדי לומר
שהם אינם מהווים רטוריקה. למעשה, עושים בהם שימוש כדי לשרת את מודל העיתונות כמידע
- הם תורמים למהימנות ולעובדתיות במקום לקוטב המנוגד של מודל העיתונות כסיפור
(שיוצר חוויית התנסות) או העיתונות כבידור. (1978 ,Schudson) מודל העיתונות כמידע
דורש מהקורא להשקיע מאמץ בתהליך הקריאה וההבנה, ואילו מודל העיתונות כסיפור או
כבידור מציע לקורא בידור לא תובעני, פנטזיה, תחושת הזדהות וריגוש. אחד המאפיינים של
עיתונות יוקרתית, כפי שנדגים להלן, הוא שהסגנון הינו בלתי מסומן, או שאינו נמסר
בתבניות חוזרות, ולפיכך נדרש מאמץ כדי לפענח משמעויות ולעבד מידע קוגניטיבי. לעומת
זאת, בעיתונות הפופולרית, המשמעויות 'ארוזות' בתבניות חוזרות, מוכרות וניתנות בנקל
לזיהוי, והן דורשות - יחסית - פחות מאמץ כדי לפענחן (ר' "טקסט כתוב" - writable -
לעומת טקסט "ניתן לקריאה" readable שאיבחן 1977 Barths). אפשר לתאר את ההבדל גם
במונחים של שפה מופשטת בניגוד לשפה קונקרטית, מוחשית. את ההבדל בין שתי הדרכים
לטפל בחדשות כאשר מעורבים בהן מספרים אפשר להמחיש באופן סכמטי על ידי שתי
הדוגמאות הבאות:
1. מדד יוקר המחיה עלה ב- 12.6%בחודש פברואר.
2. 300 ישראלים הגיעו לקהיר בטיסה מס' 333.

במבע הראשון, אנו מוצאים שימוש לא תבניתי במספרים ובספרות כדי להעביר מידע שיש
לפענחו בהקשר רפרנציאלי; ואילו במבע השני, תשומת הלב נמשכת אל תבנית ההיצג:
הסימטריה המוצעת על ידי הצבת המספרים והספרות. 3 זה לצד זה - 300 ו- 333 - חורגת
מן המידע הרפרנציאלי הבסיסי לפיו קבוצת ישראלים הגיעה למצרים. העוצמה הרטורית
הגדולה יותר של הדוגמה השנייה, על חשבון בולטות המידע, אופיינית לעיתונות פופולרית.
כמובן, מספר הטיסה הוא בעל חשיבות משנית ביותר, אם לא שולית, והוא נכלל במבע
למטרות רטוריות ולא למטרות מסירת מידע, כדי לתפוס את עינו של הקהל ולמשוך את ליבו
ולא כדי לייצג את המציאות.
 
4. 
אמצעים רטוריים שונים בשני עיתונים יומיים בעברית

"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" הם שני עיתונים יומיים שהקורא עברית - מכיר. "הארץ" הינו
עיתון בוקר שקהל קוראיו הוא קהל אנשים משכילים, קהל מצומצם ביחס; "ידיעות אחרונות"
הוא צהרון פופולרי שקהל קוראיו הוא הגדול במדינה, פי ארבעה בערך מקהל קוראיו של
"הארץ"4. באופן כללי, "הארץ" מייצג את מודל "עיתונות המידע", בניגוד ל"ידיעות
אחרונות", המייצג את "עיתונות הסיפור" והפורמט שלו הוא פורמט של טבלואיד, בדומה
למקביליו כגון "ניו יורק פוסט", "דיילי ניוז", "פרנס סואר", "בילד צייטונג". לצרכי המחקר
הנוכחי, די לקבוע כי מספר מאפיינים - הן אמצעים רטוריים והן הכללים שעל פיהם חומרי
המציאות נבחרים - מהווים מה שאנו מציעים לכנות תמונת העולם המלודרמטית. ראוי לציין
כי אמצעי ייצוג שונים נוטים לחזק זה את זה, כך שנוצרת למעשה סוגה (ז'אנר) על ידי
צירוף של אמצעים אלה. אל המספרים צריך להתייחס כאל מרכיב של המשמעות, שיש לו גם
ערכים אסתטיים, רטוריים ואחרים, שהתרומה היחסית שלהם צריכה להיבחן בהקשר הספציפי
הרב-ממדי. אפשר להדגים זאת על ידי קריאה השוואתית של מה שלדעתנו מהווה עמוד ראשון
מייצג של שני העיתונים.
 
להלן הכותרות מיום 20 בפברואר 1984 (ר' צילומי העמודים הראשונים):
 
"ידיעות אחרונות"
 
"הארץ"

 
הכותרות מכסות 3 עד 4 טורים (מתוך 9) ושום כותרת אינה יכולה להיחשב הכותרת הראשית
ללא עוררין: 
קשה להעריך כיאות את רשימת הכותרות שלעיל בלי האלמנטים הגראפיים, המהווים מרכיב
חשוב ברטוריקה של שני העיתונים. למעשה, רשימה שכזו אינה מייצגת כיאות את סדר הצגת
הדברים השגור ב"הארץ", שבו רוב הכותרות מתחרות זו בזו, בניגוד לכותרות המוצגות בסדר
הירארכי (כך הדבר במידה רבה ב"ידיעות אחרונות"). הרשימה שלעיל, אם כך, מייצגת רק
באופן חלקי את הסדר של העמוד הראשון המסויים הזה, אשר נמנע - כפי שנהוג ב"הארץ" -
מסדר ברור מדי, תבניתי מדי.
 
ניתן לראות את ההבדל בין שני הפורמטים בתצלומי שני העמודים הראשונים. ב"ידיעות
אחרונות", הכותרת הראשונה היא ללא ספק הכותרת הראשית היחידה; הכותרת השנייה היא
כותרת התקציב חובבת המספרים. הכותרות השלישית, הרביעית והשישית מאורגנות באופן
סימטרי במספר רמות שונות: הן ממוקמות בצורה דומה בקירבת תחתית העמוד, הן ממוסגרות
בתוך מסגרות ארוכות ואדומות, המעוצבות באופן זהה בצורתן ובשטחן; שלושתן מוצגות על
רקע אדום, והן מופרדות זו מזו על ידי הכיתוב השחור הרגיל של כותרת מס' 5 והפתיח
של כותרת מס' 2.
 
שני העיתונים שונים זה מזה בגודל, במיקום ובתוכן של התמונות המובאות בעמודיהם
הראשונים. ראשית, "ידיעות אחרונות" נוהג להשתמש בתמונות גדולות יותר מ"הארץ"; שנית,
הוא נוטה למקם את תמונותיו בצורה סימטרית, בעוד ש"הארץ" אינו מקדיש תשומת לב כלל
לסימטריה של עיצוב העמוד. ב"ידיעות אחרונות" כמעט תמיד יש שתי תמונות, ואילו ב"הארץ"
לעתים תכופות אין תמונות כלל, ולעתים יש רק תמונה אחת. ולבסוף, "ידיעות אחרונות"
מעדיף תמונות בעלות עיצוב ותוכן דרמטי ריגושי, ואילו ב"הארץ" מובאות על פי רוב
תמונות דיוקן.
 
הבדל נוסף בין שני העיתונים הוא השימוש בדיבור ישיר. כמו מספרים, דיבור ישיר אינו
מהווה אמצעי רטורי "בפני עצמו", אלא אם כן הוא ממוקם בתבנית מסויימת, או בהשוואה
לתבניות לשוניות אחרות, קרובות או רחוקות. ב"הארץ" יש אולי יחידת דיבור ישיר אחת
בכותרת מס' 10 המובאת לעיל. ואולם, "הארץ" נוטה להימנע משימוש במרכאות כפולות, כדי
להנמיך את הערך הדרמטי של המילים. לעומת זאת, ב"ידיעות אחרונות" לא רק שאפשר למצוא
סימון של דיבור ישיר על ידי מרכאות, כמו בכותרת מס' 1, אלא גם ציטוט המובא לפני
זיהוי הדובר.
 
לסיכום, אם כן, אפשר לחוש כמה אנרגיה מושקעת ביצירת תבנית קלה לעיכול ב"ידיעות
אחרונות", בעוד שב"הארץ" קשה להבחין במאמץ דומה. אפשר להבחין בקלות בסימטריה
מסוגים שונים ב"ידיעות אחרונות". הפנייה הריגושית עולה בבירור הן מתוך המרכיבים
המילוליים והן מתוך המרכיבים החזותיים: בתמונה של המכונית המעוכה, ובכוח הדרמטי של
הדיבור הישיר המקרב את הקורא אל האירוע.
 
בכל הנוגע למספרים, "הארץ" אכן עושה שימוש במספרים, כמו בכותרות 3, 6, 8 ו- 11
שלעיל. ובדוגמא המצולמת שלנו, אין ב"הארץ" פחות מספרים )אם מחשיבים גם את הצי השישי
ואת המפגש הראשון) מאשר ב"ידיעות אחרונות": בשני העיתונים יש חמישה איזכורי מספרים.
אולם ההבדל בהצגת ובסוג המידע שהם נושאים הוא הבדל ניכר: ב"הארץ" אין פנייה רטורית
מסומנת, אין תבניות קלות לעיכול. ככלל, המספרים הינם רכיב של אינפורמציה
רפרנציאלית (או, שוב, רטוריקה של עובדתיות): "התקציב לשנה הבאה - 4,300 מיליארד
שקל", כותב "הארץ", וכל קורא יכול לקרוא זאת לעצמו. ראו כיצד כמות האפסים ב"ידיעות
אחרונות" תופסת כשני שלישים מהעמוד. האם מישהו יכול בכלל לחזור על מספר כזה, להבין
אותו, לקרוא אותו? אבל אלה אינן השאלות הנכונות כאשר הכוח הרטורי, ולא המידע, הוא
שם המשחק. שורת הספרות הארוכה נמצאת שם כדי ליצור ריגוש על ידי האלמנט האיקוני:
האורך הבלתי רגיל, הפריסה לכל רוחב העמוד, החזרה של 10 אפסים בשורה, כל אלה
ממחישים כמה עצום, כמה חריג בגודלו הוא התקציב. אך לא בכל יום עיתון פופולרי מספק
מספר כמו 4 טריליון ו- 360 מיליארד המובא בספרות ענקיות ובאותיות לכל רוחב
העמוד. ביום-יום, העיתון צריך להשקיע יותר מאמצים כדי ליצור ריגוש. הבה נישאר עתה
עם "ידיעות אחרונות" ונבחן כיצד משיגים ריגוש כזה.
 
5.
מספרים כאמצעים רטוריים בעיתון פופולרי

  
5.1
חזרה, סימטריה, הנגדה

קודם כל, "ידיעות אחרונות" עושה שימוש רב יותר במספרים. למרות שבדוגמאות שנבחנו
לעיל נוצר רושם של דמיון בשכיחות המספרים, "ידיעות אחרונות" משתמש במספרים
בכותרותיו כמעט פי 2 מ"הארץ". בקורפוס הכותרות שבדקנו, חודשיים לכל עיתון, מצאנו
ש"ידיעות אחרונות" משתמש במספרים ב- 40% מכותרותיו )כולל כותרות משנה), או כמעט
כפליים מ"הארץ", שמשתמש במספרים רק ב- 22% מהכותרות. עניין שכיחות המספרים מעיד
בעצמו על החשיבות ש"ידיעות אחרונות" מייחס להם. אבל השאלה החשובה יותר איננה באיזו
תדירות משתמשים במספרים, אלא כיצד משתמשים בהם. לעתים תכופות, "ידיעות אחרונות"
משתמש במספרים בתבניות רטוריות מסומנות, שהחשובה שבהן היא החזרה. החזרה יכולה
להיות חזרה של אותם האלמנטים או של אלמנטים דומים, או שהמספרים מוצגים בכל מיני
ואריאציות, ניגודים ואנטי תזות בתבניות דומות/סימטריות. 5 רק במקרים ספורים
בקורפוס שלנו החזרה היתה פשוט, או בעיקר, הצטברותית; כלומר, תבניות עוקבות מוסיפות
אינפורמציה דומה - וכוח רטורי - לתבנית הקודמת, כמו בדוגמא להלן6:
 
1. בן 47 ובן 35 - אבות ל- 6 ילדים - נפלו בלבנון.
 
2. 14 נהרגו ו- 60 נפצעו אתמול בקרבות בביירות.
 
3. העלייה במחירי המזון: %14. לחם - 16 שקל; חלב - 47 שקל; ביצים - 11.10 שקל.
 
חזרה שכזו היא ביטוי לייצוג הסטריאוטייפ והפטליסטי שהמספרים נוטלים בו חלק. כאשר 2
אבות ל- 6 ילדים נופלים, האלמנט המלודרמטי הוא הבולט: הסטריאוטיפ, ההעצמה, הגורל
הלא כל כך עיוור, הם שדורשים תגובה רגשית.
 
עניין נפוץ עוד יותר בחזרות רבות בקורפוס שלנו הוא המבנה הסימטרי שלהן, שכרוך בדרך
כלל ביותר מרמה (או תכונה) לשונית אחת, לרבות הרמה הסמנטית. כלומר, חזרה ברמה אחת
(למשל, ברמה התחבירית) נוטה לקבל חיזוק ברמה אחרת (כמו רמה קצבית, או רומזנית) ושתי
הרמות יכולות להיות מקושרות זו לזו או על ידי שוני, ניגוד, או על ידי השוואה משלימה
ברמה הסמנטית או באזכור. יחסי הגומלין בין הרמות השונות חייבים להציע יותר
מהצטברות פשוטה של אלמנטים דומים או זהים.
 
במרבית התבניות הסימטריות, המספרים עגולים, רק לעתים נדירות הם מדויקים, וכמעט
לעולם, כפי שכבר הוזכר קודם, אינם מתפקדים כמייצגי אובייקטים של מציאות.
 
אם חושבים על יאבוקסון (1960 ,Jakobson), אין זה מפתיע כלל. מאחר שפונקציות שיח
אחרות מופעלות באופן דומיננטי, הפונקציה הרפרנציאלית בהכרח הופכת משנית. המספרים
בתבניות סימטריות עשויים בכל זאת לתרום לרושם של עובדות חיים אמיתיות, אולם על פי
רוב הם מהווים אמצעי רטורי אשר מעורר תגובות כגון חמלה, דחייה, עונג וריגוש, החורגים
מהפונקציה הרפרנציאלית (והקוגניטיבית). בקצרה, הם פחות מייצגי מציאות ויותר
פנטסטיים; פחות רפרנציאליים ויותר קונאטיביים או פאטיים. המספרים מעוגלים כדי
להעצים את התגובות המלודרמטיות (ולפיכך המייחלות או הפנטסטיות); והם עוזרים ליצור
חזרה סימטרית, או ניגוד סימטרי. כך הם גם קלים לתפיסה וגם 'חזקים' יותר, 'מרשימים'
יותר, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:
 
4. א"ב בגיל 50 עובר 60 ניתוחים;
 
5. 6 מטוסים נחטפו בתוך 6 ימים;
 
6. 1,000 בניינים נהרסו, 2,000 פלסטינים נעלמו;
 
7. 300 ישראלים הגיעו למצרים בטיסה 333;
 
8. 20 ספורטאים יקבלו 200,000 שקל.
 
הדוגמאות שלעיל הן תבניות סימטריות שהמספרים בהן מספקים את העיקרון המארגן העיקרי
של חזרה. חזרה זו מציעה בו זמנית את הדמיון והשוני ויוצרת אפקט של מקריות, בשל
הדמיון החלקי בין המספרים בכל חלק תחבירי.
 
בדוגמאות הבאות, נראה שהתבניות מציעות ניגודים שבהם שני חלקי הכותרות מניעים את
המספרים להגיב זה לזה, או באירוניה (דוגמאות 9,10,11) או בנימה מעוררת צער ורחמים
(16,17). בכל מקרה, קיימים יחסי ניגוד בין שני החלקים של המבע, בין שני מספרים
שיוצרים את הניגוד המוחשי, הקונקרטי והקל לתפיסה:
 
9. 600 ישראלים מבקרים במצרים, 60 מצרים מבקרים בישראל;
 
10. 3 ניידות משטרה ל- 60 יישובים;
 
11. 2 שוטרים נקראו לעצור 700 פולשים;
 
12. סאדאת כותב 18 עמודים, בגין משיב ב- 10;
 
13. 8,000 רופאים שובתים למשך 3 שעות;
 
14. גבר בן 25 אנס אישה בת 54;
 
15. נער בן 14 נהג במהירות 100 קמ"ש;
 
16. 5 שנות אהבה באו לקיצן ב- 5 יריות;
 
17. 2 יריות שמו קץ אתמול לסיפור אהבה של 4 שנים בין 2 צעירים בני 25.
 
הניגוד הפרדוקסאלי-אירוני והניגוד מעורר הרחמים נוצרים, שוב, על ידי הצמדה סימטרית
הדוקה של דמיון ושוני בכפיפה אחת. המספרים הכאילו-דומים מאפשרים את השילוב הנפוץ
זה.
 
ישנן דרגות רבות לניגוד, כמובן, ונראה שהניגודים ה'חזקים' ביותר הם שתי הדוגמאות
האחרונות ברשימה הסלקטיבית שלנו (16,17). הן ממחישות את השילוב המיוחד בין חומרי
מציאות שמבטיחים תגובה רגשית חזקה - אהבה ומוות. אולם לא בחומרי המציאות הללו אנו
מתעניינים כאן, אלא בתבנית המסוימת של הצגת הדברים. במילים אחרות, מדובר בהצמדה של
אהבה ומוות ביחידה מהודקת של ייצוג; מדובר בהשוואה הכפויה של 10 העמודים של בגין
ו- 18 העמודים של סאדאת; בין 600 הישראלים לעומת 60 המצרים. הסימטריה במבנה
התחבירי היא שיוצרת את הציפייה לעוד דוגמאות מן הסוג הזה, ובכך יוצרת מה שאני
מכנים "פיצוץ סמנטי". "פיצוץ" זה מתרחש, כביכול, על ידי הציפייה, שחזרה ברמה אחת
תגרור חזרה ברמה אחרת, כאילו הייצוג הסימטרי מציע גם משמעות דומה. על ידי הצבת שני
רפרנטים לא הרמוניים זה לצד זה, בתוך מסגרת צרה של מבע מאוזן (כלומר, מבחינה קצבית
או צורנית כלשהי), הרפרנטים הללו מקיימים יחסי ניגוד מועצמים, או בולטים, זה עם זה.
 
חלק מן ההצמדות יוצרות מקרי פרדוקס ואבסורד מטרידים עד לדרגה של השתעשעות בהם,
כאשר המספרים מספקים את ההפתעה הקומית:
 
18. החוב למס הכנסה: 1 שקל.
 
19. אדם נפצע בתאונת דרכים ונדרס 30 פעם.
 
20. אדם התגרש בפעם השלישית בגיל ..101.
 
21. חייל בן 90.
 
המספרים תורמים לתבנית הקומית כנ"ל כשהם מוצגים בקירבה הדוקה זה לזה, או גם למושא
ההתייחסות שלהם, כך שלא ניתן כל רמז לבלתי צפוי: אי אפשר לצפות מ- 1 שקל שיהווה
חוב למס הכנסה. אין לצפות שחייל יתחבר לגיל 90, וגרוש יתחבר ל- 101. שנו את המספר
והאבסורד ייעלם.
 
5.2
מספרים ועוד: השימוש בצליל, קצב ותחביר

כאמור, חזרה סימטרית הכוללת מספרים מקבלת חיזוק מסוגים שונים של אלמנטים לשוניים
שונים. תכונות צליליות, כגון מצלול, בולטות לפעמים, כמו בדוגמא הבאה:
 
22. לאחר שמונים ימי המתנה, יתמנה היום יצחק שמיר לשר החוץ.
 
במספר 80 קיים הצלילים שי"ן ומ"ם הנכללים גם בשמו של שמיר. הביטוי "ימי המתנה" מובא
כטכניקה של מראה ל"יתמנה היום", וכל התבנית הצלילית כולה מחזקת את הניגוד שבין שני
חלקי הכותרת: הימים הארוכים של השאיפה המתסכלת וחוסר הבטחון מובאים כניגוד ליום
הנצחון, ההישג והחגיגה. כוחו של הניגוד נעוץ במארג הצלילי הסימטרי העשיר אשר תומך
ברמה הסמנטית או בפונקציה הרפרנציאלית. החזרה על אלמנטים דומים ברמת ההיצג
(תבנית הצליל) מוצמדת - לשונה, לאלמנט המנוגד ברמת המשמעות: צלילים דומים משמיעים
לנו משמעויות הפוכות!
 
בדוגמא הבאה קיים אותו העיקרון של "צליל לעומת משמעות" כדי להעצים את הניגוד מושך
האוזן והלב:
 
23. בשלוש שנות שלטון הליכוד הועשרו העשירים ודולדלו הדלים.
 
אפילו מי שאינו דובר עברית יכול לחוש בניגוד שבין הועשרו-העשירים / דולדלו הדלים,
ויתרה מזאת, אפשר להוסיף ולטעון כי הצירוף המשולש: 'שלוש שנות שלטון' מהדהדות
ב'עשירים' וה'דלים' כך שנוצר מארג קולי אשר תורם בהכרח לתגובה חושית. קיים ניגוד חזק
בין העשירים שהתעשרו ובין העניים שהפכו עניים יותר. ישנן כמה סיבות לכוח הרטורי
המודגש של הניגוד הזה: 1) הועשרו העשירים מהווה ניגוד חזק (או "עשיר") לדולדלו
הדלים; 2) "הועשרו העשירים" מתייחס אחורה סמנטית ומתקשר גם צלילית ל"שלוש שנות
שלטון הליכוד"; 3) שם המפלגה - הליכוד - מספק את הל' וה-ד' שיופיעו אחר כך ב"דולדלו
הדלים", המנוגד (ברמת הצליל) ל"עשירים" אשר מתייחס דווקא לחלק הראשון של התבנית גם
ברמת המשמעות(!); 4) כוחו של הביטוי "דולדלו הדלים" חזק במיוחד לאוזנו של דובר
עברית, מכיוון שזוהי בחירה סגנונית מובהקת של משלב לשוני 'גבוה' יותר ומסומן היטב.
יש משהו ארכאי ופואטי בצמד המילים הללו, שאינן בחירה טבעית או ראשונה בשפת הדיווח
החדשותי7.
 
לסיכום, בדוגמה זו, המספר 3 מספק את הצליל ש' החוזר בשלוש המילים הראשונות והחוזר
על עצמו 6 פעמים, יחד עם הצליל ל' המופיע 6 פעמים ו-ד' המופיע 4 פעמים בכותרת,
ואלה מהדהדים לכל אורך הכותרת ו"מסביב" למרכז הסמנטי, "הליכוד" (מפלגת השלטון,
שבעטייה העשירים התעשרו והעניים הפכו עניים יותר...). נראה כי השימוש האינטנסיבי
בצלילים ש', ל' ו-ד', ובמספר 3 לוקח את השיח העיתונאי שלנו הרחק מה"אידיאל הסמנטי"
של Burke (או, אם תרצו, במידה גדולה עוד יותר הרחק מתפיסתו של Locke את ה"מטרה
הנאותה של השפה"8, ומקרב אותנו אל "המשמעות הפואטית" (1973 ,Burke). עיתונאים, אנו
חוזרים ואומרים באי נחת, יסרבו בעיקשות לקבל בנחת את הלגיטימציה של משמעות פואטית
בשפה העיתונאית. ואנחנו אומרים: לא די לנו בלגיטימציה. לשון בלי יצרנות פואטית סופה
- דלות, אם לא נאמר דליחות, בדיווח.
 
5.3
מספרים ועוד: חיזוק על ידי סמלים ומוטיבים ששורשיהם בתרבות
הפופולרית

הקשר והחיזוק ההדדי של האלמנטים השונים בשפה הם שנותנים לשימוש במספרים לצרכים
מלודרמטיים עוצמה. עם זאת, ראוי להזכיר את תרומתם של חומרי המציאות. למעשה, כאשר
התייחסנו לכותרות 16 ו- 17, חומרי המציאות הוזכרו רק בחטף. אהבה ומוות - שנים של
אהבה שבאו אל קיצן ב- 2 או ב- 5 יריות אקדח - אלה הם החומרים הנכונים לדמיון
המלודרמטי, כמו גם מלכות ונסיכים, נצחונות בדרך נס, אויבים שהפכו לחברים, וכן הלאה.
 
אפילו מחקר המנסה לתאר מאפיינים פורמליים ולהסבירם במונחים של טכניקות ייצוג אינו
יכול להימנע מן הקשר לחומרי המציאות, המתמסרים בקלות שכזאת לטכניקות או לצורות
מסוימות. לאה ברקאי היא מלכת יופי ישראלית אשר בדרך המקרה עוצרת ב"נסיכות" ערבית.
החשיבות של השימוש במונח "נסיכות" לציון "אמירות" מהווה בסיס עלילתי לסיפור החדשותי.
היכול עיתון פופולרי להתעלם מן השימוש בחומר מציאות זה לשם יצירת סיפור מרגש, מושך
ומלודרמטי? הפיתוי של האנטי תזה הבלתי נמנעת הוא חזק מדי. הוסיפו זאת לשימוש
הנוסחתי במספרים חוזרים, מספרים מנגידים - וכותרת הסיפור כבר מוכנה.
 
24. לאה ברקאי בת ה- 5.17, מלכת היופי-עשרה של ישראל, מטיילת 3 שעות בנמל
התעופה של נסיכות הנפט.
 
 
ושוב, המספרים המבקשים ליצור אפקט של דימוי המציאות, רושם של המציאותי, משמשים בה
בעת גם לחיזוק התבנית הסימטרית שבה כמה רמות של ניגוד/השוואה מתקיימות ויוצרות את
הפנייה הריגושית9:
 
א. בת 17.5(שנים) מנוגד ל- 3 (שעות).
 
ב. מלכת יופי - מנוגדת (או: "מונגדת") לנסיכות נפט.
 
ג. אזרחית ישראלית - בתוך שטח ערבי (ניגוד במונחים ישראליים).
 
ברור שהמספרים הם רק חלק מן המרכיבים של המלודרמטיות. הצמדת האלמנטים המנוגדים
ברמת המוטיבים והקשרים התרבותיים תורמת לכך אף היא. אפשר לטעון כי עצם טיבם של
המספרים - אופיים האנפורי, תלותם בשמות עצם, שבלעדיהם אין ביכולתם לשאת משמעות -
מתאים אותם בקלות לתבניות של חזרה על ידי דמיון או דמיון חלקי. מלבד זאת, כאשר
מספרים נכתבים בספרות, ולא במילים, הם מהווים מיד קטגוריה חזותית נבדלת - של
מספרים לעומת אותיות/מילים. ב"ידיעות אחרונות", הכלל הוא שמספרים נכתבים בספרות,
ולפיכך, גם כאשר הם אינם שווים או דומים בערכם המספרי, הם תורמים לניגודיות
המבוססת על הדמיון שבשימוש בספרות. ניגודיות זו היתה חלשה יותר אילו המספרים היו
'מתורגמים' למילים.
 
בכותרת הבאה אין שום נס, אולם יש בה שוב כוח רטורי של הצגה מלודרמטית, ותחושה
עמוקה של "פטאליזם מיטיב", שהיא מרכיב מרכזי בהשקפת העולם המלודרמטית:
 
25. 2 אמהות מצריות ששכלו את בניהן באחת המלחמות נגד ישראל, פוגשות 2 אמהות
ישראליות שכולות: 'חיכינו לרגע הזה 30 שנה'.
 
הסכם השלום בין ישראל למצרים מוצג, באופן טיפוסי לעיתון פופולרי, על ידי סיטואציה
רגשית, שבה נפגשים שני קצוות בעזרת המספרים. מלחמה ושלום; חיים ומוות; אויבים
וידידים; שתי אמהות מצד אחד של החזית ושתי אמהות מן הצד האחר של החזית; ארבע
אמהות שנפגשות וארבעת הבנים המתים שלא יוכלו להיפגש, אם כי אולי במובן מסוים הם
יוכלו, דרך האהבה והפיוס של אמהותיהם.
 
סיפור המלחמה והשלום מתגבש על ידי המודל המלודרמטי המשלב ניגודים, רגשות ונקודת
ראות אישית. גורלו של דור שלם מקופל במפגש של ארבע האמהות, המציג את הצד המוחשי
ולא את המופשט, את האישי ולא את הסוציו-פוליטי, הרגשי ולא את הקוגניטיבי.
המלודרמטיות מקבלת קדימות על פני האינפורמטיביות. הראייה מקרוב, הקלוז-אפ, מחליפים
את התמונה הכללית ואת האמירה המופשטת של העיתונות הפחות פופולרית.
 
6.
סיכום: מספרים והמלודרמטיות בעיתונות הפופולרית

עיקרה של המלודרמטיות הוא בכוחה לרגש ולעורר רגשות של חמלה, הזדהות או ריגושים
המנוגדים במסגרת המערכת האידיאולוגית הקונבנציונלית הקיימת. תגובות רגשיות אלה
עשויות, באופן פוטנציאלי, להתעורר על ידי הצגה אשר מצרפת יחד במודגש ניגודים
מושכים המעוגנים ברגע חברתי מוחשי וידוע, וכן תבניות קונבנציונליות ניתנות לזיהוי של
סיפור סיפורים.
 
איזה תפקיד משחקים המספרים כדי להעצים את המלודרמטיות?
1. בקורפוס שלנו, המספרים משמשים על פי רוב כאמצעי ליצירת תבניות
סימטריות, כאשר הדמיון החלקי שהם מציגים יוצר סוגים שונים של ניגודים.
המספרים, מעצם טבעם האנאפורי, יכולים לשמש בקלות כאמצעי להשוואה בין
הרפרנטים שלהם, שאינם קשורים מלכתחילה. כאשר המספרים מקושרים אליהם
במיקומים תחביריים סימטריים, הם תורמים לרושם של דמיון חלקי בין
הרפרנטים שאלמלא כן לא היה להם דבר משותף (ר' הקשר בין גילה של מלכת
היופי וטיולה הארוך ; בין גיל וניתוחים ; בין ניידות משטרה ויישובים ,
בניינים ופלשתינאים ). דמיון חלקי זה יוצר מצדו ציפייה שאינה מתממשת, או
שאינה מתממשת במלואה, לא ברמת ההצגה ולא ברמת המשמעות. באופן זה
מיועדים הניגודים ליצור תגובה רגשית וריגוש.

2. המספרים, שהעיתונות הפופולרית נוטה לעגלם או למקמם במיקומים סימטריים
בכותרות (מבחינה גראפית וכן מבחינה תחבירית), מתפקדים לא כגורמים של
רטוריקה של אובייקטיביות (כפי שקורה בעיתון היוקרתי), אלא כגורמים של
תמונת העולם המלודרמטית, שבה הפנטזיה והפנייה אל הרגש באות על חשבון
ייצוג המציאות.
 
3. יש בניתוח שלנו בסיס לטעון כי מספרים - ובמיוחד כאשר הם מקיימים
אינטראקציה עם חומרי מציאות מתאימים ועם עוד כלים רטוריים, לרבות
תמונות ואלמנטים גראפיים - תורמים להבניית תמונת עולם שהכוחות הפעילים
בו הם בעיקר כוחות חיצוניים ולא כוחות פנימיים, מקריות ואקראיות, לא
חוקים ותהליכים, אלא פטליזם או גם כמין "השגחה עליונה" בלתי מזוהה ולא
מנומקת.
 
הניתוח שלנו מביא אותנו לשער כי העיתונאים הכותבים לעיתונות הפופולרית מספקים את
אותם הצרכים הפופולרים שהזמרים הנודדים נהגו למלא (1978 ,Hartley and Fiske). גם
אותם אפשר לראות כמקדמים וכשומרים של האידיאולוגיה הדומיננטית-קונווציונלית כמערכת
תרבותית במונחים של גירץ (1973 ,Geertz), או כמי שמביעים את הרגשות והקונבנציות
המשותפים של הקהילה, ועוזרים לבסס אותם. אם מחקר תרבותי-עתידי יאשר כי תפקידים
אלה אכן מתמלאים על ידי העיתונות הפופולרית, כי אז התפקיד המיועד לעיתונות בדמוקרטיות
המערביות - דהיינו, לספק מידע בלתי תלוי מנקודת מבט מפוכחת וביקורתית - נותר למיעוט
קטן מדי של עיתונים יוקרתיים שאינם מסוגלים לשאת בנטל הכבד הזה. ואולי נצטרך לשוב
אל הכלים הפופולריים/עממיים ולבדוק אם אין בהם, על פי דרכם, גרעינים ביקורתיים
כלשהם.
 
הערות: 
הכותבים משוכנעים שמאמר זה לא היה יוצא לאור לולא עזרתה, עידודה ותרומתה של ברנדה
דנט.
 
1. יצחק רועה היה עורך ומגיש בחדשות הרדיו והטלוויזיה. חלק מנסיונו האישי
בטלוויזיה הישראלית תועד ב-Roeh et al., ,1980 ותרומתו לחדשות הרדיו
נחקרה ב- 1982 ,Roeh.
 
2. נוסיף כי עולם הפרסום המודרני מסתמך אף הוא במידה מרובה על אותו עולם
המלודרמה, שבו "סיטואציה בעלת פוטנציאל טראגי נפתרת ברגע האחרון
בהתערבות של נס" (1982 ,Esslin). מקריות חיצונית ולא מאבק פנימי או
תהליכים פנימיים של הארה עצמית, היא זו שמהווה את המלודרמטיות בעיתונות
ובפרסום. ההשגחה המיטיבה של הפטאליזם היא אולי עקרון בסיסי המארגן את
העולם הן בעיתונות והן בפרסום. היא מתגלה דרך אקראיות ומקריות.

3. אין אנו משתמשים במונח "סימטריה" במובנו המוגבל ביותר. אנו משתמשים
במונח במובן זה שמספרים מופיעים בחלקים מקבילים במשפטים, מהווים מראה
זה לזה, או - כאשר ישנו שימוש בולט בצליל - מהדהדים זה את זה.

4. מתסכל ככל שיהיה, אין נתונים רשמיים או סטטיסטיקה מהימנה המבוססת על
מקורות בלתי תלויים באשר לקהל הקוראים של "ידיעות אחרונות". ישנן כמה
הערכות - חלקן כנראה מבוססות על מקורות מהימנים - שלפיהן אפשר להיות די
בטוחים באשר למספרים יחסיים אם לא מוחלטים, כפי שהוזכר.
 
5. חזרה היא אחד הכלים הרטוריים הבסיסיים ששום ייצוג סימבולי אינו יכול
להימנע ממנה. החזרה יכולה להיות של צליל וקצב, של מילים או של תבניות
תחביריות, של מוטיבים, של דמויות, של עלילות וכן הלאה. העקרון המנחה של
כל סוגי החזרה הללו הוא שהם מציבים ציפייה לעוד חזרה (של אותו הדבר או
של משהו דומה), שמתקיימת או שאינה מתקיימת. האפקטים הפוטנציאליים באים
על סיפוקם כאשר הציפייה שהתעוררה קודם לכן התמלאה, או שאינם באים על
סיפוקם כאשר יש חוסר איזון, דיסוננס או חריגה כאשר הציפייה אינה מתמלאת.
בין שני הקטבים הפוטנציאליים הללו ישנם סוגים שונים של צירופים בין
הדומה לשונה, של אחדות וואריאציות אשר יכולים להסביר ביטויים ספציפיים
של סימטריות וניגודים, הרמוניות ודיס-הרמוניות.
 
6. כל הדוגמאות מ- (1) עד (25), לקוחות מתוך כותרות ראשיות וכותרות משנה
שהופיעו בעמוד הראשון בפברואר 1980 ובפברואר 1984.

7. המילה הנפוצה ביותר בשיח העיתונאי היא כמובן המילה "עניים" ולא "דלים".
המילה "דלים" מאפשרת גזירת מילת הפועל "ודולדלו", מאותו שורש דקדוקי. לא
היה אפשר להשיג אפקט דומה של חזרה עשירה של צלילים בעזרת המילה
"עניים", כי אין לשם העצם הזה צורת פועל.

8. ב"הבנה האנושית", לוק (Locke) טוען כי המטרה הנאותה של השפה היא "להעביר
את הידע על דברים" (III. 10: xxiii), כי "הדיבור הנמלץ, כמו המין היפה, כרוך
ב'שימוש לרעה בשפה' כמו בשפה ציורית ושאר כלים הכרוכים ב'רמיות מענגות'
..." (III, 10: xxxiii-xxxiv). כמו כן, כמה תיאוריות של הריאליזם באמנות יטענו
כי השימוש "הנאות" הוא ה"רפרנציאלי" ולא ה"פואטי"; וכי השימוש בשפה כמקור
עניין בפני עצמו אינו מעניינו של הריאליזם אשר מתעניין בקשרי הגומלין בין
מילים לדברים במציאות.

9. שוב, זוהי סיבתיות פטאליסטית חיצונית, ללא מניע. היתה זו טעות שנעשתה על
ידי חברת התעופה, אשר הטיסה ישראלית לאבו-דבי. היתה זו מקריות מלכתחילה,
ולא היו לכך השלכות פוליטיות, כמו אנקדוטה מלודרמטית אופיינית.

מראי מקום
  
 
Abrams, M.H., (1971), A Glossary of Literary Terms, New-York: Holt.
Adorno, T.W., (1954). "Television and the patterns of mass culture". in: TV: The
View, H. Newcomb (ed.), 239-259. Oxford University Press.
Barths, R., (1977) (1953). Writing Degree Zero. New-York: Hill and Wang.
Berger, P., and Luckman, T., (1966). The Social Construction of Reality. Garden
City, New-York.
Burkem, K. (1941)(1973). The Philosophy of Literary Form. Berkeley: University of
California Press.
Cawelti, J., (1976). Adventure, Mystery, Romance. Chicago: University of Chicago.
Esslin, M., (1982), "Aristotle and The Advertisers". in: TV: The Critical View. H.
Newcomb. (ed.), 260-275. Oxford: Oxford University Press.
Fiske, J., and Hartley, J., (1978). Reading Television. London: Methuen.
Geertz. C., (1973). The Interpretation of Cultures. New York: Basic Books.
Heilman, R.H., (1968), Tragedy and Melodrama. Seatle: University of Washington
Press.
Jacobson, R., (1960). "Linguistics and Poetics". in: Style in Language. T. Sebeok
(ed.), 350-377, Cambridge, Mass: MIT Press.
Kuhn, T., (1962). The Structure of Scientific Revolutions. Chicago: University of
Chicago Press.
Roeh, I., Katz, E., Cohen, A., and Zeiler, B., (1980). Almost Midnight: Reforming the
Late-Night News. Beverly Hills: Sage.
Scholes. R., (1966), Approaches to the Novel. San Francisco: Chandler.
Schudson, M., (1978). Discovering the News. New York: Basic Books.
Tuchman, F., (1972). "Objectivity as Strategic ritual: An examination of newsmen's
objectivity". American Journal of Sociolotgy, 77: 660-679.
Tuchman, G., (1979). Making News. New York: Free Press.
 
מקור:
 
אמצעי התקשורת ההמוניים בישראל - מקראה, עורכים: דן כספי ויחיאל
לימור, עמ' 454-440, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה


 
 ©
באישור האוניברסיטה הפתוחה - כל הזכויות שמורות

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך
או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר - כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה
שימוש מסחרי בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מופרשת ובכתב
ממדור זכויות יוצרים של האוניברסיטה הפתוחה

 
 
 















 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש