דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,407 כניסות לאתר
חופש העיתונות באינטרנט

מאת: יובל קרניאל

מדינה קטנה כישראל, שתגביל את קשרי אזרחיה עם הרשת, או תכביד על השימוש
החופשי בה, תפגע בעצמה ובאזרחיה.


התפתחותו המהירה של האינטרנט, הטכנולוגיה המתקדמת המאפשרת את שגשוגו והאפשרויות
הרבות הטמונות בו משנות את חיי הפרט והחברה ומחוללים מהפכה בדרך, שבה אנו מייצרים,
משווקים, צורכים ומשתמשים בתקשורת. רשת האינטרנט החובקת עולם, השינויים הטכנולוגיים
הגלומים וכרוכים בה, והשינויים החברתיים הנגרמים על ידה מציבים בעיות חדשות בפני
העיתונים, הדוברים, המשתמשים והצרכנים, ובפני החברה בכללותה, על מוסדות החקיקה
והשיפוט שלה. כמו תמיד בסוגיות של משפט וטכנולוגיה, מתקדם המשפט באיטיות אחרי
השינויים והקידמה הטכנולוגית.
 
המשפט מבוסס על תקדימים, על היסטוריה משפטית, על נסיון נרכש ועל נורמות חברתיות
מושרשות. את המשפט קובעים, מפתחים, אוכפים ומפרשים המחוקקים והשופטים המנוסים
והוותיקים, המבססים את החלטותיהם על נסיון העבר. הם מתקשים להתמודד עם שינוי מהיר
ועם מציאות, שאינה מוכרת להם באופן אישי ושמעולם לא התנסו בה.
 
רשת האינטרנט, שבה עוברת כל צורה מוכרת של אינפורמציה - כתב, קול, תמונות, ווידאו -
היא בעת ובעונה אחת מחשב, טלפון, פקס, רדיו, טלוויזיה וכמובן גם עיתון אלקטרוני.
האינטרנט מהווה אמצעי לתקשורת בין פרטים בדואר אלקטרוני, או בשיחות ועידה, וגם כלי
תקשורת המוני, המפיץ עיתונים אלקטרוניים ומשדר קבצי קול ווידאו באופן המתקרב
לשידור בכבלים ובטלוויזיה. רשת זאת על מורכבותה מציבה בפני המשפטנים סבך של
אירועים והתרחשויות חדשות, שלא היו ידועים בעבר ומשבשת הבחנות מוכרות בעולם המשפט.
כל אלה מחייבים מחשבה מחדש ויצירה של נורמות מתאימות.
 
לא הכל מותר
המשפט אמנם נע באיטיות ועדיין איננו קובע הסדרים שלמים לטיפול בתופעות החדשות
הקיימות ברשת האינטרנט. אולם תחושת החופש המוחלט, הגובלת באנרכיה, הרווחת בקרב
חלק מהמשתמשים אינה במקומה. בהדרגה מצטמצמת החירות המוחלטת, שממנה נהנו המשתמשים בימיה הראשונים של הרשת, כאשר היתה סמויה מעיני הציבור הרחב ושימשה כר פעולה פרטי של אנשי הפנטגון, מדענים באוניברסיטאות ויודעי ח"ן מעטים. החברה וכליה המשפטיים מגבירים את התערבותם בנעשה בעולם הוירטואלי וברשת האינטרנט. חוקים רבים, המגבילים את חופש הביטוי והפרסום, חלים גם על הביטוי ברשת.
 
ההתפתחות הטכנולוגית מביאה עימה פוביות ופחדים. בעיני רבים האינטרנט הוא מקום אפל
ומסתורי, כר לפעולותיהם של עבריינים ופדופילים, שבו שולחים לילדים בני 13 מתכונים
להכנת פצצות ומפיצים דברי שיטנה, הסתה אנטישמית, פרסומים המכחישים את השואה
ופורנוגרפיה קשה. ואכן, ברשת ניתן למצוא ביטויים ופרסומים מזיקים ופוגעים. בגלל
התפשטות הרשת וחומרת מקצת הפרסומים המופצים בה הטילו מדינות לא מעטות הגבלות על
השימוש בה. החל בצורך לקבל רשיון מיוחד מהשלטונות על מנת להתחבר לרשת, לקבל מידע
ולהעבירו וכלה באיסור מוחלט של פעולות אלה. גם בדמוקרטיות מערביות, לרבות גרמניה
וארצות הברית, גורמים גלי הביקורת לחקיקה האוסרת הצגה של תכנים מסויימים ברשת.
הגבלות או איסורים אלה מוטלים בעיקר על פורנוגרפיה שמגיעה לקטינים ועל הפצה של
הסתה גזענית.
 
בארצות הברית עוררה חקיקת החוק, המגביל את חופש הביטוי ברשת כדי למנוע פגיעה
בקטינים (Communication Decency Act 1996) גלי מחאה, ותביעה לבית המשפט בטענה
שהחוק פוגע קשה בחופש הביטוי. בעקבות העתירה של ארגון זכויות האזרח האמריקאי פסל
בית המשפט העליון את החוק וקבע, כי הוא סותר את התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את
חופש הביטוי. זהו, כמובן, רק שלב ראשון במאבק הארוך שיתנהל על חופש הביטוי ברשת
האינטרנט. בית המשפט היפנה, בשלב זה, את המחוקקים להתפתחויות טכנולוגיות, שיאפשרו
למבוגרים סינון של התכנים הנשלחים ברשת וחסימת אותם פרסומים, העלולים להזיק
לילדים.
 
זכות גישה לכל
המחוקק בישראל עדיין לא קבע הסדר משפטי, המתאים לאמצעי התקשורת החדש ולפעילות
ברשת האינטרנט. למעשה, נתונה היום לכל אדם זכות גישה מלאה וחופשית לכלי התקשורת
ואפשרות בלתי מוגבלת לקיים תקשורת ולייסד כלי תקשורת באמצעות הרשת. באמצעות ספקי
הגישה לרשת, שהם בעלי הרשיון לפי חוק הבזק, רשאי כל אדם לקיים באינטרנט תקשורת
ענפה, לרבות משלוח דואר אלקטרוני, ייסוד ועריכה של עיתון אלקטרוני, כינון אתר פרטי,
ואפילו שידור של קטעי קול ווידאו לציבור הרחב. זכות גישה חופשית זו עומדת בניגוד
משווע למצב החוקי בכל הנוגע להפעלתו של כלי תקשורת אחר. כידוע, חייב כל אדם
בישראל, על פי חוק, לקבל רשיון או זיכיון מיוחד על מנת להוציא לאור עיתון, או להקים
תחנת רדיו ולשדר בכבלים או בטלוויזיה.
 
חופש הגישה המלא לרשת האינטרנט מעניק לכל אדם חופש ביטוי חדש במימדים שלא הכרנו
בעבר. היום ניתן לדבר, גם בישראל, על מושג חדש של חופש השידור ברשת האינטרנט,
המאפשר לאדם להעביר בדרך של שידור ווידאו מידע מגוון לציבור הרחב ללא צורך בקבלת
זיכיון לשידורים וללא המגבלות החמורות, המוטלות היום על בעלי הזכיונות. זוהי מהפכה
של ממש, שתבוא לביטוי מלא עם התפתחות הטכנולוגיה, כאשר בכל בית יעמוד המחשב,
המחובר לאינטרנט, לצד או אולי במקום מכשיר הטלוויזיה. חופש הגישה המלא והזכות
לשידור באינטרנט הם היפוכם הגמור של המגבלות, המוטלות על גישתו של האזרח הרגיל אל
כלי התקשורת האחרים. כולנו יודעים מה קשה לחדור ל"מבט לחדשות" או לתוכניתו של דן
שילון, או אפילו לדבר ברדיו. לנוכח הגישה הקלה לרשת והיכולת לקיים בה עיתונות
אלקטרונית במולטימדיה נראים מגוחכים המגבלות והאיסורים החמורים הקבועים בחוק לגבי
הזכות להפעיל תחנת רדיו, שידורי כבלים, שידורי לוויין, או טלוויזיה ואף לגבי הצורך
לקבל רשיון להוציא לאור עיתון.
 
חופש הביטוי התוכני
מאחר שהכל יכולים ליהנות מגישה חופשית לאינטרנט ומזכות שידור בלתי מוגבלת ברשת,
מתעוררת ביתר תוקף שאלת חופש הביטוי התוכני. האם ניתן לקיים ברשת חופש ביטוי ללא
גבולות, או שמא חלים גם בה החוקים, המגבילים ואוסרים פרסומים מסויימים?

אמנם, כפי שהזכרנו לעיל, אין עדיין חקיקה מיוחדת, המסדירה במפורש את היקפו של חופש
הביטוי ברשת האינטרנט. עדיין לא נקבעו מגבלות והסדרים מיוחדים, כגון אלה, המוכרים
לנו בחוק רשות השידור, בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו או בחוק הבזק (המסדיר את
הטלוויזיה בכבלים). אבל גם אם הדבר איננו מוצא חן בעיני המשתמשים, קיימים חוקים
כלליים רבים, החלים גם על הביטוי ברשת. חוקי המדינה כוללים הוראות רבות, האוסרות
פרסום ובכללן - איסור פרסומים הפוגעים בבטחון המדינה, איסור פרסום הסתה גזענית,
איסור פרסום דברי שבח לאלימות ואיסור פרסום הפוגע בפרטיות.
 
ביטוי באינטרנט הוא, במקרים רבים, "פרסום" כהגדרתו בחוקים שונים ולכן חלים עליו
איסורי הפרסום השונים, שאת חלקם הזכרתי, הנוגעים לפרסום בעיתונות הכתובה ובכלי
התקשורת המסורתיים. דוגמה חשובה היא, כמובן, חוק איסור לשון הרע, האוסר פרסום דיבה.
אם כי רשת האינטרנט איננה נזכרת בחוק במפורש, החוק אוסר באופן אפקטיבי כל צורה של
פרסום דיבה. ההגדרה הרחבה של המושג "פרסום" חלה גם על דברים המופצים ברשת
האינטרנט. לכן חייב העיתונאי, או המשתמש הרגיל ברשת להיזהר ולא להשמיץ, לבזות או
לפגוע באדם אחר. הנפגע יכול וזכאי לתבוע את המפרסם ברשת על הוצאת דיבה.
 
ככל שגדלה האוכלוסיה המשתמשת ברשת והנחשפת לפרסומיה כן מתרבים הנסיונות של
המדינה או של האדם שנפגע מהפרסום, לאכוף את איסורי הפרסום גם על הביטוי ברשת.
האנרכיה היחסית, שאפיינה את הרשת בעבר, מפנה אט אט את מקומה לזהירות רבה יותר,
המאפיינת את הגישה לפרסומים בכלי תקשורת מסורתי ובעל משקל.
 
בגלל גידול העוצמה והחשיבות של הרשת מתעוררים בכל העולם ולאחרונה גם בישראל
קולות, המבקשים להסדיר במיוחד ובמפורש את גבולותיו של חופש הביטוי ברשת, בדומה
למגבלות המוכרות באמצעי התקשורת האלקטרוניים. קולות אלה אינם מסתפקים בכך, שגם
הפרסום ברשת האינטרנט כפוף לכל איסורי הפרסום הכלליים. אותם גורמים, החוששים
מעוצמתה של הרשת, מבקשים להחיל עליה לא רק את החוקים הכלליים שהזכרתי, הנוגעים
לבטחון המדינה, להגנת הפרטיות ולהסתה גזענית, אלא גם שורה ארוכה של מגבלות מיוחדות.
מגבלות כאלה כלולות היום בחוקים מיוחדים, הקובעים את גבולות חופש הביטוי בטלוויזיה,
ברדיו ובשידורי הכבלים.
 
התאמת הכללים לאופי המדיום
לכל כלי תקשורת קובע הדין כללים מיוחדים בנוגע לחופש הביטוי. חופש הביטוי בספרים,
במגזינים ובעיתונות כתובה רחב יותר מזה המותר בטלוויזיה וברדיו. עקרון היחודיות
למדיום מזמין אותנו לעצב הגנה על חופש הביטוי באינטרנט בהתאם למאפייניו היחודיים
של הביטוי ברשת.
 
בישראל, כמו בארצות הברית, הופכת רשת האינטרנט לאמצעי תקשורת מרכזי ועולה השאלה
מהו היקפו של חופש הביטוי, הדרוש במרחב הממוחשב? האם עלינו לקבוע אותו לפי אמת
המידה של שידורי טלוויזיה ורדיו לציבור, או לפי אמת המידה של התקשורת הכתובה, או
תקשורת טלפונית? או שמא יש מקום למושג חדש של חופש ביטוי במדיום החדש? את התשובה
יש לעצב בהתאם למאפיינים היחודיים של אמצעי התקשורת. אנו מעצבים את ההסדר לגבי
חופש הביטוי במדיום מסויים בהתחשב במספר אלמנטים ונתונים: היות כלי התקשורת ציבורי
או פרטי, ריכוזיות השליטה באמצעי התקשורת, יסוד המונופול והבלעדיות: האם יש גיוון,
ריבוי וביזור בעלויות. שיקולים נוספים הם העוצמה והאפקטיביות של כלי התקשורת,
תפוצתו הרחבה ונגישותו הקלה לקטינים, וכמובן, האם יש למשתמשים אפשרות לבחור בתכנים
המעניינים אותם, או שהם בבחינת קהל שבוי בידי הגורם, שעורך את המסר ומעבירו.
שיקולים אלה קובעים את מסגרת חופש הביטוי הקיימת במדיום.
 
בהתאם לאמות המידה שהוזכרו לעיל מקובל לטעון, כי התקשורת האלקטרונית, הציבורית,
העושה שימוש בתשתית הספקטרום האלקטרו-מגנטי, מחייבת פיקוח ציבורי והטלת הגבלות
מסויימות על חופש הביטוי. הטלוויזיה היא ציבורית, עושה שימוש בנכס ציבורי, נהנית
מבלעדיות שמקורה במחסור בתשתיות, מבטאת שליטה ריכוזית במדיום (גם כשיש שניים שלושה
ערוצים), ובעלת עוצמה ואפקטיביות רבה בשל תפוצתה הרחבה, השפעתה על קהל שבוי
והנגישות הקלה אליה של קטינים, שאינם יודעים לקרוא. העיתונות הכתובה, הנמצאת בבעלות
פרטית ופועלת בתחום, שבו אין מגבלה טכנית על היכולת לפרסם עיתון, נהנית מחופש רב
יותר ואינה כפופה היום למגבלות המיוחדות, החלות על התקשורת האלקטרונית.
 
יחודיות האינטרנט
לרשת האינטרנט אין מו"ל או מפעיל יחיד ואין בה כיום בלעדיות או מונופול לדובר אחד,
או למספר דוברים דומיננטיים. המבנה הטכנולוגי-ארכיטקטוני של קצוות פתוחים ומבוזרים,
העלות הנמוכה של יצירתם והעברתם של מסרים, לרבות הקמת אתרים, והעברת קבצי תמונות
ווידאו, העובדה שהרשת היא אינטראקטיבית, בין לאומית, רב לשונית, ועושה שימוש
במולטימדיה, מפחיתה את החשש מפני מונופול, בלעדיות וריכוז שליטה על העברת התכנים
ברשת. ברשת ישנם דוברים,שהם גורמים ציבוריים, אך לצידם יש רוב גדול לדוברים
ולמשתמשים פרטיים: תאגידים פרטיים, עמותות פרטיות ופרטים.
 
ברשת ניתן להעביר מאות ערוצי שידור, שיכולים להבטיח מגוון רחב של תוכניות. אין
שימוש בנכסי ציבור ואין שימוש בתשתיות, שיש בהן מחסור אפקטיבי כמו השימוש בספקטרום
האלקטרומגנטי בשידורי טלוויזיה. ההקצאה של השימוש ברשת נעשית ללא יד אחת מכוונת,
באופן טכנולוגי ושיוויוני בין המשתמשים. כאשר יש עומס הכל מחכים ואין צורך בהתערבות
ובהקצאה של משאבים על ידי המדינה. אפשרות הגישה היום קלה ומובטחת לכל. היכולת
האינטראקטיבית מבטיחה, כי הבחירה והעריכה של התכנים הרצויים תעשה במידה רבה על
ידי המשתמש, הצופה.
 
עם זאת יש להודות בכך, כי העוצמה של המדיום, וכוחו לפעול על קטינים ועל קהלים
שבויים, מחייבים עיון ובדיקה תקופתיים לאור התפתחותו המהירה. כיום דומה, כי לא ניתן
להשוות את העוצמה, הנגישות לקטינים וההשפעה על קהלים שבויים לזו הקיימת בתחום
השידור. השימוש באינטרנט מחייב בחירה מודעת, פעולה רצונית המורכבת יותר מהפעלת
שלט רחוק, ומתקיים תהליך של בחירה בכניסה לאתרים ובעיון בנמצא בהם. היום ניתן
להשוות את השימוש ברשת לשימוש בשירותי מידע קולי בטלפון. כך, למשל, מכיר החוק
בזכותו של אדם לקבל שירות קולי של שיחות ארוטיות, אינו מותר בשידורים לציבור.
 
זכותו של אדם לקבל כל מידע שהוא זכאי לו, הגיוון הרב בתכנים, זכות הגישה המלאה,
העדרה של שליטה ריכוזית, והטכנולוגיה המאפשרת שיחה ובחירה אינטראקטיבית, אך לא
כופה את התכנים על המשתמש, מצדיקים הכרה בחופש ביטוי אופטימאלי ברשת, הכפוף אך
ורק לחוקים הכלליים, אך ללא כל התערבות נוספת ופיקוח ציבורי מטעם השלטון.

מובן, כי נדרש מעקב צמוד אחר ההתפתחויות באינטרנט. הרשת עדיין איננה מעוצבת באופן
סופי, ואין ודאות שהיא תוסיף להיות תמיד רשת פתוחה ואינטראקטיבית. יש לבחון בהתמדה
את ריכוז השליטה בתכנים והתפתחות אפשרית שתקנה מונופול או בלעדיות לגורמים
מרכזיים, המספקים את הקשר לרשת למליוני משתמשים, או מנהלים אתרים מרכזיים המהווים
צומת, או נקודת פתיחה לרבבות משתמשים. כבר היום יש למספר קטן של חברות שליטה
משמעותית על המסך הראשון הנגלה לעיניו של המתחבר לרשת. מסך זה הוא כפוי, במידה
רבה, על המשתמש ומהווה מעין שטח ציבורי, נקודת יציאה לחיפוש הפרטי. יתכן שלגביו יש
לאמץ קריטריונים, הדומים באופיים לאלה המקובלים בשלטי חוצות ובלוחות מודעות
ציבוריים.

אפשרות הגישה החופשית, המהווה חלק ממהותה של רשת האינטרנט, מבטיחה במידה רבה את זכויותיהם של המשתמשים, ומייתרת את הצורך בהתערבות של השלטון ושל המחוקק בנסיון
להבטיח איזון בשידורים, הגינות, זכות גישה, או זכות תגובה. הצורך המתמיד של המשתמש
באינטרנט לבחור את התכנים הרצויים הופכים את המשתמש לגורם פעיל ומונעים היווצרות
מצב של קהל שבוי ופסיבי, הזקוק להגנת המחוקק מפני תכנים הנכפים עליו על ידי ספקי
המידע השונים. התפתחות צפויה של טכנולוגיות, המאפשרות למשתמש, או להוריו, לבחור את
התכנים הרצויים ולמנוע גישה לתכנים בלתי רצויים, תגביר את אלמנט הבחירה ותייתר
לחלוטין את הצורך בחקיקה מגבילה.
 
היבט נוסף, שאין להמעיט בחשיבותו נוגע לאופיו בין לאומי של המדיום. יש להכיר
במגבלות כוחה של חקיקה מקומית בכל הנוגע לאמצעי תקשורת, הנמצא בכל מקום ובשום
מקום בעת ובעונה אחת. גם פתרון טכנולוגי, שיאפשר להורים להגביל ולבחור מראש את
התכנים המגיעים אליהם ברשת מחייב שיתוף פעולה בין לאומי רחב בסיווג המידע לפי
אמות מידה מוסכמות. כל נסיון של מדינה קטנה כישראל להגביל ולהסדיר את השימוש ברשת
לא יוכל לשנות את מהותה, את אופיה ואת התכנים המצויים בה, אלא לכל היותר יגביל את
זכותם של תושבי ישראל ליהנות מכל האפשרויות, ויפגע ישירות בקשרים חברתיים,
תרבותיים, וכלכליים של המדינה עם העולם הרחב. בכפר הגלובאלי של האינטרנט, מדינה
קטנה שתגביל את קשרי אזרחיה עם הרשת, או תכביד על השימוש החופשי ברשת, תפגע בעצמה ובאזרחיה.
 
בשלב זה, כאשר רשת אינטרנט רק משתחררת מחיתוליה, יש להמשיך לעקוב אחר התפתחותה, לאכוף את החוקים הקיימים, המגבילים פרסומים אסורים פוגעים, ולנסות להשתלב במגמה בין לאומית להסדיר באופן אחיד את כללי הפעולה ברשת, מבלי לפגוע בחופש הביטוי הרב שממנו נהנים המשתמשים.

העיתונות והחוק
מסמך: דו"ח צדוק

לפי המלצות הוועדה הציבורית לחוקי העיתונות, יובטחו בחקיקת יסוד חופש
העיתונות וזכות הציבור לדעת, ייאסר לסגור עיתון ועיתונאי לא יחוייב ברישיון,
יינתן תוקף לכללי האתיקה ויפורסמו האינטרסים הכלכליים של בעלי עיתונים.

 
באלול תשנ"ז (ספטמבר 1997) הוגש לשר המשפטים ולשר הפנים דין וחשבון הוועדה
הציבורית לחוקי העיתונות, שבראשה עמד חיים צדוק ושחבריה היו פרופ' רות גביזון, פרופ'
אסא כשר, משה נגבי, פרופ' זאב סגל ופרופ' עמוס שפירא.
 
להלן ריכוז כל המלצות הוועדה, כפי שהובאו בסוף הדין וחשבון שלה. המספר בסוגריים
ליד כל המלצה מפנה לסעיף הדו"ח, שבו נדונה אותה המלצה.
 
 
1. יש לעגן במפורש בחקיקת יסוד את הזכות היסודית של כל אדם לחופש הביטוי
והפרסום ואת הזכות היסודית לחופש העיתונות(56).
 
2. יש לבטל את פקודת העיתונות המנדטורית משנת 1933, ככל שהיא נוגעת
לעיתונות, ולבטל את תקנות 94 ו- 96 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945(59).

3. יש לבטל את הדרישה לקבלת רשיון, כתנאי מוקדם להוצאה לאור של עיתון (75).
 
4. אין לקיים בידי גורם כלשהו ברשות המבצעת, בכלל זה כל רשות צבאית או
מינהלית, סמכות לסגור עיתון לתקופה קצובה או לצמיתות.

5. אין לקיים סמכות לסגור עיתון בידי בית משפט(86).
 
6. יש לחייב כל מי שמוציא לאור עיתון בישראל לפרסם בכל גליון של העיתון
את הפרטים הבאים: 
א. מען המערכת של העיתון.
ב. שם העורך של העיתון, אזרחותו ומקום מושבו.
ג. שם המוציא לאור של העיתון ומענו. אם המוציא לאור של העיתון הוא
תאגיד - מקום התאגדותו של התאגיד.
  
 
מקור:
 
ספר השנה של העיתונות 1998, עמ' 220-214, הוצאת אגודת העיתונאים
בתל-אביב
 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש