דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,981 כניסות לאתר
מוסד התקשורת והמוסד הפוליטי

מאת: דן כספי ויחיאל לימור

 
התרשים מציג יחסי גומלין בין מוסד התקשורת לבין מוסדות אחרים במדינה - חברתיים,
כלכליים, משפטיים, פוליטיים ואחרים. תלותם של אמצעי תקשורת ההמונים במוסדות
האחרים, והמוסד הפוליטי בראשם, נובעת משליטתם של אלה באחד הנכסים החיוניים ביותר
בחברה - המידע. בלא נכונות לחלוק את המידע עם אמצעי התקשורת, יאבדו האחרונים
מכוחם.
 
המאבק על הגישה למידע והבעלות עליו נהפך אפוא למאבק פוליטי שיש לו גם תוצאות
פוליטיות.

כאשר השלטון נענה לתביעות לאספקת מידע, הוא מעביר חלק מעוצמתו לאמצעי התקשורת.
בכך הוא מחזק אותם כמוקד של עוצמה פוליטית כפולה, שכן נוסף לתפקידי התיווך שהם
ממלאים, יש בידם שליטה (ולו חלקית) על המידע. בהיותם מוקד של עוצמה פוליטית,
מתערבים אמצעי התקשורת בתהליך הפוליטי ומעורבים בו, לעתים תוך נקיטת עמדה מפורשת,
וממילא מזמינים מאבקים ומתחים עם מוסדות ומנגנונים אחרים המעורבים בתהליך. על כן
מנסים גופים פוליטיים להשתלט או לפקח על אמצעי התקשורת כפי שהם מנסים לכבוש מוקדי
עוצמה אחרים במערכת החברתית-פוליטית.
 
במה שונים אמצעי תקשורת ההמונים ממתווכים אחרים? - בשונה ממתווכים מסורתיים -
מפלגה או איגוד מקצועי - אין אמצעי התקשורת מעוגנים באופן רשמי ומוצהר במערכת
הפוליטית והם נוטלים חלק בתהליך הפוליטי בלי מעמד ממוסד. בעוד שהמתווכים האחרים
פועלים במסגרות מוגדרות ומעמדם ממוסד בדרך כלל במירקם הפוליטי, הרי שתפקידם של
אמצעי תקשורת ההמונים - ובמיוחד תפקיד התיווך הפוליטי - הוא בעיקר תוצאת לוואי של
נוכחותם בזירה הפוליטית, מבלי שהוסמכו למלא את התפקידים האלה.

המעמד הפוליטי הבלתי מוגדר של אמצעי התקשורת מקשה לעצב את דפוסי ההתייחסות
אליהם. גם מערכות הבלמים והאיזונים, המאפיינות ומווסתות כאחת את יחסי הגומלין בין
הגורמים השונים לבין המערכת הפוליטית, אינן תקפות בהכרח לגבי אמצעי התקשורת.
מבחינה זו יש דמיון בין תקשורת ההמונים לבין קבוצות לא ממוסדות אחרות בחברה (כמו
קבוצות לחץ) ואפילו בינה לבין ארגוני שירות כלכליים.

על-פי תפישה אחת, אפשר לתאר את מעמדם היחודי של אמצעי התקשורת במגרש הפוליטי
כ"הנאה משני העולמות": הם נמצאים בעת ובעונה אחת בתוך הממסד הפוליטי ומחוצה לו. מחד
גיסא, הם נתפשים כמשקיפים מן הצד, שתפקידם לשמש כפרקליטי הציבור או כ"כלב השמירה"
על השלטון, אך מאידך גיסא הם מעורבים בתהליכים הפוליטיים, ואף משפיעים עליהם. יש
המגדירים את מוסד התקשורת כרשות הרביעית של הממשל, במקביל לשלוש הרשויות
הקלאסיות - המחוקקת, השופטת והמבצעת (1957 ,Cater). אנשי התקשורת עצמם חוזרים
וטוענים כי מעמדם המיוחד נובע, בין השאר, מהעובדה כי בשונה מהמוסד השלטוני העומד
לבחירה אחת לארבע שנים, הרי הם עומדים לבחירה מדי יום ביומו, שכן ההכרעה בדבר
גורלם היא בידי ציבור של בוחרים-צרכנים. הקורא, המאזין או הצופה מחליטים אם לקנות
עתון יומי ובאיזה עתון לבחור, אם להפעיל את מקלט הטלוויזיה ובאיזה ערוץ לצפות או
אם להעדיף את הרדיו ולאיזה תדר לכוונו.

חלק מהמתחים, המלווים את פעילותם של אמצעי התקשורת בחברת ההמונים, נובע
מאי-הבהירות באשר למעמדם. ככל שהמעמד הזה מוגדר פחות במירקם החברתי, כך יש לצפות
למתחים חריפים יותר בין אמצעי התקשורת לבין המערכת הפוליטית מצד אחד ובין אמצעי
התקשורת לבין הציבור הרחב מצד שני. גם העובדה כי מנגנוני התיווך המסורתיים
והממוסדים - מפלגות או קבוצות אינטרסים - רואים בהם בני-תחרות רבי-עוצמה, מקשה על
מיסוד מעמדם של אמצעי התקשורת במערכת הפוליטית. אלא שגם הגופים הללו זקוקים
לשירותי תיווך מצדם של אמצעי התקשורת, במטרה להעביר את מסריהם לקהלי היעד. יחסי
הגומלין הדו-ערכיים - של תחרות ותלות כאחת -הם, אולי, הבסיס למתח הפנימי המאפיין את
היחסים עם אמצעי התקשורת, בכל מדינה, ובכלל זה בישראל. זו גם הסיבה להתנגדות
למיסודם המלא.
 

מקור:
 
המתווכים - אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948, עמ' 6-5, הוצאת עם עובד
 
 





גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש