דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,389 כניסות לאתר
מידע בהכשר בד"צים

מאת: לוי יצחק הירושלמי

התקשורת האידיאולוגית משגשגת במגזר החרדי - יותר עיתונים וכתבי-עת ולא מעט
תחנות-רדיו, רובן פיראטיות


במפת התקשורת הישראלית התחולל בשנים האחרונות שינוי מהותי, אפילו מהפכני: העיתונות
המפלגתית, האידיאולוגית, נעלמה. היתה כלא היתה ואפילו אין מזכירים אותה. מעדיפים
שלא לזכור אותה. רק מעטים מתגעגעים אליה ולשכמותה, ואף אלה משוחחים על כך בחדרי
חדרים, אולי מתוך בושה, אולי מתוך חוסר אונים. מתוך שיחות עם סטודנטים הלומדים
תקשורת אני למד, כי לרובם המכריע לא ידוע, שבמרוצת שנות המדינה נסגרו כעשרה
עיתונים מפלגתיים. מעטים מאוד יודעים משהו על "דבר" ו"על המשמר", שנסגרו בשנים
האחרונות. סגירת העיתונות המפלגתית-האידיאולוגית ביטאה, למעשה, את העידן של "קץ
האידיאולוגיה" בישראל.
 
לעומת החברה החופשית, החילונית, שהתפרקה מהעיתונות האידיאולוגית (יומונים, שבועונים,
ירחונים), התחולל תהליך הפוך במגזר החרדי. כאן פורחת התקשורת האידיאולוגית. יש יותר
עיתונים, יותר כתבי-עת, לא מעט תחנות-רדיו (רובן פיראטיות), ואם ירצה ה', יתברך שמו,
וירצו רבנים, אדמו"רים ובעלי ממון נדבנים - יפרחו באוויר במהרה בימינו גם ערוצי
טלוויזיה ארציים ואזוריים, בחסותם הכל-יכולה.

העיתונות החרדית היומית שונה לחלוטין מהעיתונות הכללית. השוני הוא בתכנים, בהגשה,
בעריכה, בכיתור, בעיטור, בכיתוב, בלשון. אך גם בשבועונים, שהם קצת יותר חדשניים,
עושים העורכים והכותבים שימוש במילים תורניות ובראשי תיבות, שקורא לא-חרדי יתקשה
להבינם. בעצם, זכות קיומה של העיתונות החרדית מותנית בשוני, נשענת עליו.
 
השוני בינה לבין העיתונות הכללית נובע מקהל היעד וקשור בו. התקשורת הכללית חייבת
להשקיע הרבה מאמצים ואמצעים, כדי לאתר קהלי יעד ולהזין את העיתון, את תחנת הרדיו
ואת ערוץ הטלוויזיה בתכנים ובפריטים מותאמים לטעמם של קהלים רחבים ומגוונים יותר.
קשיים ולבטים רבים מלווים מאמצים אלה, שלא תמיד משיגים את המטרה. העיתונות החרדית
כמעט פטורה מכך. קהל היעד שלה מוגדר וממוסגר וברור מראש. פוטנציאל הקוראים שלה
הוא במגזר החרדי, ובמידה מסויימת גם בקרב המתחרדים. ו"מיהו חרדי?" אנשי המקצוע
באיגוד המפרסמים בישראל - העורך לעיתים גם סקרי חשיפה לאמצעי התקשורת במגזר החרדי
(האחרון שבהם נערך על-ידי מכון "מתגים" בשנת 1995) - מצאו ואימצו את ההגדרה-התשובה
הזאת: יהודי חרדי הוא מי שאינו מסתפק בתעודת הכשר של הרבנות הראשית בלבד. גם ללא
בדיקה מדעית מובהקת נראה לי, כי בקביעה זו יש היגיון ומידה רבה של הגינות.
 
צנזורה פנימית
הקשר בין התכנים לבין קהל היעד הוא הדדי. התכנים קובעים את קהל היעד וזה מכתיב
במידה רבה את התכנים. אך מייד צריך להוסיף בהדגשה רבה: ההדדיות הזאת מותנית
בהוראות מגבוה וכפופות לגדולי התורה, שאין "גבוה" מהם. וזאת לדעת: טעם הקהל - לגבי
מזון רוחני כמו לגבי מזון חומרי - נקבע, בראש ובראשונה, על-ידי גדולי התורה, מחנה
מחנה וגדולי התורה שלו. ואכן, כל עיתון - יש לו מחנה מגובש משלו: "המודיע", הוותיק
שבעיתוני החרדים, הוא היומון של "אגודת ישראל" העולמית (ירושלים) - למעשה, הזרם
החסידי והזרם הירושלמי הפרושי; "יתד נאמן" הוא היומון של "דגל התורה", הזרם החרדי
הליטאי בהנהגת הרב א.מ. שך; ו"יום ליום" הוא היומון של ש"ס שהפך לשבועון.
 
מטרת היומון החרדי - מסירת אינפורמציה וחינוך. בכל העיתונות החרדית, ללא הבדל זרם,
האינפורמציה היא סלקטיווית, וזאת בכוונת מכוונים. אין פלילים, אין אונס, אין אמנות,
אין תרבות. אין תיאור פעילות בתחומים אלה. אין הצגות תיאטרון, אין שחקנים, אין
במאים, אין סרטי קולנוע, אין טלוויזיה, אין מוסיקה, אין ספרות. ש"י עגנון וזלדה ז"ל,
שהיו דתיים, אף הם פסולים, וממילא אינם קיימים. כל מה ששייך לעולם החילוני, ואפילו
לעולם המסורתי, הוא מחוץ לתחום. הכל לפי הנחיות גדולי התורה. האמת ניתנת להיאמר, כי
אילו היה הדבר תלוי ברבנים, באדמו"רים ובראשי ישיבות בלבד - הם היו מורים לפרסם אך
ורק מאמרים חינוכיים וסיפורים על צדיקים וכיוצא באלה. אבל גם הם מבינים, שצריך
לספק לקהל הסקרני לפחות קב אחד מתוך עשרה קבין של מידע.
 
עיתון חרדי כפי שהוא - אין בו כדי לספק את מידת הסקרנות המינימלית של אזרח-מן-השורה
(חילוני, מסורתי ודתי). גם בחברה החרדית יש ציבור קטן "מציצני", הלוטש עיניים לעבר
התקשורת הכללית (ובכלל זה העיתונות הכתובה). אך החרדים ברובם הגדול - די להם
בעיתונות שלהם. וחשוב לדעת: גישתם של עורכים חרדיים ודעתם של קוראים חרדיים, בכל
הנוגע לאופי עיתוניהם, דומות. הם מדברים בלשון אחת: "העיתון שלנו הוא צח ונקי", אומרת
ר.ח., אשה חרדית, ילידת תל-אביב (נשואה לחסיד גור), קוראת נאמנה של "המודיע". מ.ט.,
תלמיד ישיבת "שפת אמת" בירושלים, אומר: "זה עיתון שיש בו ניקיון-הדעת ונדפסים שם
דברי טעם, דברי חכמים ודברים מאירים על תלמידי חכמים". ר.ג., אברך ישיבת מיר
בירושלים, בעל אותה דיעה על "יתד נאמן", אותו הוא קורא מדי יום ביומו: "אני מקדיש
לקריאת העיתון לא יותר מעשר דקות, כי לא צריך להיות מנותק מהמציאות, ואני מוצא בו
רק דברים הראויים להידפס". דיעות דומות נשמעות בחוצות בני-ברק מפי גברים ונשים,
צעירים ומבוגרים, בין שהם קוראים את "המודיע" ובין שהם נאמני "יתד נאמן".
 
עורכי העיתונים מעידים על עיסתם בשביעות רצון מוחלטת. הם מודים בגלוי, שהעיתון
שלהם מצונזר, ואם לגבי ידיעות מסויימות מתעוררות שאלות אם לפרסמן (ובאיזו צורה) ואם
לאו, פונים הם לכתובת אחת: גדולי התורה. הם הסמכות הראשית והבלעדית. ואיך מצליח
עיתון כשהוא כפוף לצנזורה כה מחמירה? הודות לכך שקהל היעד שלו מרוצה מכך. "ידיעות
שאינן ראויות, אינן מובאות בעיתון שלנו", אומר בפסקנות ר' משה עקיבה דרוק, העורך
הוותיק של "המודיע". אנחנו מצווים לשמור על ניקיון העיתון, והעורכים חייבים להקפיד
על ניקיון הדעת", הוא מוסיף. גדולי התורה פוסקים, העורכים מקיימים את פסיקתם
והקוראים אומרים "אמן".
 
"עיתון מצונזר זה טוב", אומרת אשה חרדית נאה, תושבת תל-אביב, מטופחת היטב, לבושה
חליפה מחוייטת, שארבעת בניה וחמש בנותיה לומדים במוסדות חרדיים. "מדוע אני ושכמותי
צריכים בכלל לדעת על חטאים וחוטאים, שישנם מחוץ לעולם שלנו? לא צריכים לכתוב על
נואפים. שלא נדע. יותר טוב שלא נדע. גם בלי זה החילוניים עושים לנו חושך בעיניים.
העיתון שלנו נותן לנו אינפורמציה מלאה על כל מה שנחוץ לנו לדעת, החל בפוליטיקה
וכלה במזג האוויר. קריאת העיתונים של ערב שבת היא ממש הנאה רוחנית גדולה. החילוניים
אינם יודעים כלל על האוצרות הגנוזים בעיתונים אלה. מאמרים נפלאים על אדמו"רים ועל
רבנים ועל ראשי ישיבות ועל צדיקים. קריאת העיתונים בשבת היא ממש עונג שבת. זה
מרחיב את היידע וזה מעשיר את העולם הרוחני". נאום האשה החסידה, אשר מיום היוולדה
ועד היום היא מתגוררת באיזור שיינקין בתל-אביב.
 
עיתון "צח ונקי"
מהו עיתון חרדי "צח ונקי"?
 
עיתון חרדי בכללו אינו דומה לעיתון כללי, לא בחלקו הראשון, כלומר בעמודי החדשות,
ולא במוספים. כותרת סנסציונית לא באה בחשבון. תמונות-ענק בכלל - וצבעוניות במיוחד -
אסורות לפרסום ביומונים ובחלק מהשבועונים. (במספר עיתונים נאסר עד לפני שנים מעטות
שימוש בתמונות, להוציא מקרים יוצאים מן הכלל כגון, "מעמדים רוחניים", שבהם השתתפו
גדולי תורה, או תצלומים של גדולי תורה שהלכו לעולמם).
 
ב"המודיע" וכן ב"יתד נאמן" (בעריכת ר' נתן זאב גרוסמן) מתפרסמות ידיעות ופרשנויות
בתחומי הביטחון, המדיניות והכלכלה, אך בפחות הרחבה, ולעיתים קרובות גם בפחות הבלטה
מאשר בעיתונות הכללית. אך באשר לתחומים אחרים - העיתונות החרדית לוקה בחסר. לעומת
זאת, היא גדושת ידיעות וכתבות על אירועים שונים, המתרחשים בתוך המגזר החרדי.
העיתונים יפרסמו בהרחבה ובהבלטה בעמודי החדשות (כולל בעמוד הראשון) ידיעות על
"קריאתם של גדולי ישראל לציבור להימנע מביקורים בקניונים ואתרים מחללי שבת" ועל
מותם של בת האדמו"ר מגור ועסקן בחסידות, או איש ציבור בזרם הליטאי ועל פעילותם של
חברי סיעות חרדיות ברשויות מקומיות, ובוודאי על מלחמות נגד פעילות מיסיונרית או
רפורמית. האמת היא, שאין כופין ידיעות כאלה על הקוראים. רובם המכריע, אם לא כולם,
מגלים בהן עניין. לא כל שכן כאשר מדובר במעשיהם ובדבריהם של גדולי התורה (כל זרם
וגדולי התורה שלו) ובנעשה בחצרותיהם. בשביל הציבור החרדי מידע כזה הוא חיוני.
כותרות ארכניות ומייגעות ושימוש יתר בראשי תיבות בכותרות ובגופי הידיעות אינם
מפריעים לקוראים, הבקיאים ברזים אלה של הלשון.
 
בכל עיתון חרדי - כמו בעיתון כללי - מתפרסמים טורים ומדורים קבועים, ובראשם מאמר
ראשי, שבו מובעת העמדה הרשמית של הגוף הפוליטי השולט בעיתון. הדיעות המובעות
במאמרים הראשיים לגבי נושאים פוליטיים משקפות את המדיניות של המפלגה (והפוסק
הראשי שלה) שהעיתון הוא ביטאונה, אם כי לפעמים מתפרסמות דיעות פוליטיות הסוטות
מהעמדה המוצהרת. לא כן ביחס לנושאים בעלי אופי חרדי ישיר או עקיף. הדיעות על
נושאים אלה תקיפות, נחרצות ומבטאות בדיוק את דת המפלגה. מי שרוצה לדעת מהו הקו
שנוקטת (או שתנקוט) מפלגה זו או אחרת בנושא מסויים - מן הראוי שיעקוב אחר הכתוב
במאמרים הראשיים. לעיתים, אין להסתפק בהבנת הדברים המודפסים, אלא גם צריך "לקרוא
בין השורות".
 
מוספי גיליונות סוף השבוע - ובתוכם המוספים המיוחדים לצעירים, לילדים, למשפחה -
מורכבים לרוב מאותם חומרים, המכוונים לקהלי היעד המוגדרים. השוני הוא בכותבים
ובדגשים. כל עיתון מקדיש מקום רב לדברי תורה, למאמרים פוליטיים, לסיפורים של
צדיקים ולסיפורים על חייהם (לעיתים מתפרסמות גם סדרות של מאמרים על אישיות תורנית
אחרת), וכן לסיפורים ולשירים מפרי עטם של סופרים ומשוררים חרדיים. בין המדורים -
חידונים ותשבצים.
 
מבחינה זו, אין השבועון "יום ליום" של ש"ס שונה משני היומונים החרדיים, אם כי מטבע
הדברים הוא מקדיש יותר מקום לגדולי תורה ולאישים תורניים מזרחיים. השוני בין שבועון
ש"ס לבין יומוני "אגודת ישראל" ו"דגל התורה" הוא בתחום המפלגתי. כל עיתון מרבה לתאר
ולפאר את מעשי תנועתו ואישיה. אם ב"המודיע" תופסים מקום ראשון האדמו"ר מגור וחצרו,
ומיד אחריו האדמו"ר מוויז'ניץ ואחריהם מספר רבנים ואדמו"רים וראשי ישיבות, ואם ב"יתד
נאמן" המנצח הראשי הוא הרב א.מ. שך והרבה אחריו מספר ראשי ישיבות וגדולי תורה - הרי
ב"יום ליום" הכוכב הראשי, העליון, הוא הרב עובדיה יוסף, שדבריו, מעשיו ותמונותיו
מככבים בכל גיליון.
 
ראוי לציין, כי בזמן האחרון נוהגים גם העיתונים ה"אשכנזיים" להקדיש יותר מקום (לעומת
העבר) לסיפורים על גדולי תורה מזרחיים. בין שהסיבה לכך היא פוליטית-מפלגתית, כלומר
למשוך אליהם קוראים מזרחיים, ובין שיש לכך סיבות אחרות - אי אפשר להתעלם מן העובדה
כשלעצמה. אדם חופשי, לא חרדי ולא דתי, אולי יראה בכל אלה מעין "פולחני אישיות". לא
כן במגזר החרדי - האשכנזי והמזרחי, הליטאי והחסידי. בעיני החרדים, כל אלה הם בבחינת
"והיו עיניך רואות את מוריך והיו אוזניך קשובות לדברי מוריך".
 
בשוק העיתונות החרדי מופיעים חמישה שבועונים - אחד, כאמור, של ש"ס שהוא בעל אופי
מפלגתי מובהק ("מיום ליום"). אחד שמרני מאוד של חסידי בעלז ("המחנה החרדי", שבועון
"קהל מחזיקי הדת" בעריכת ר' ישראל אייכלר). ושלושה יותר מודרניים, שאינם מגדירים
עצמם כחרדיים ובעליהם הם אנשי עסקים דתיים-חרדיים: "יום השישי" (העיתון לציבור
הדתי), בעריכת יצחק נחשוני; "משפחה" (השבועון לבית היהודי), בעריכת משה גריליק;
"השבוע", בעריכת אשר צוקרמן. שבועונים אלה שונים זה מזה לא רק בפורמט שלהם ובצורתם
הכוללת, אלא גם ביחסם לנושאים פוליטיים ולחברה החופשית. "השבוע" ו"משפחה" יוצאים
לאור בפורמט של ה"טיים", מודפסים על נייר כרומו והם משופעים בתמונות צבע, בעוד
ש"יום ליום" ו"יום השישי" הם בפורמט של טבלואיד ומודפסים בשחור-לבן, על נייר רגיל,
להוציא השער. "המחנה החרדי", אף הוא בפורמט של טבלואיד, קרוב יותר ל"המודיע" ול"יתד
נאמן" ומספר התמונות שבו מועט.
 
נגד החילוניות והציונות
המיוחד בשבועון של חסידי בעלז הוא הקו העקבי התקיף בכל הנוגע לעמידה קפדנית על
משמר החרדיות ונגד החילוניות והציונות, ששתיהן כמעט זהות בעיניו. "המודיע" ו"יתד נאמן"
אף הם לא-ציונים, או אנטי-ציונים לא פחות מ"המחנה החרדי". "יתד נאמן" מסיר, לעיתים, את
הכפפות גם ביחס לדתיים-לאומיים, לעומת "המודיע", המתייחס אליהם בשנים האחרונות ביתר
מתינות. אולם "המחנה החרדי", המבטא נאמנה את עמדת האדמו"ר מבעלז (שהוא אולי הקרוב
מכולם לעמדות הבסיסיות של "העדה החרדית" ההיסטורית), אינו מתפשר עם חילוניות ועם
ציונות מכל סוג והפנקס שלו פתוח לעריכת חשבונות היסטוריים עם כל מי ומה ששייכים
לציונות ולחילוניות, או נותנים יד להן.
 
מאחר שחסידי בעלז אינם מיוצגים בכנסת ואינם משתתפים בקואליציות, נהנה השבועון
מחופש פעולה רב יותר בביקורת על ימין ועל שמאל. שלא כביטאוני "אגודת ישראל", "דגל
התורה" וש"ס, אשר בגלל חישובים פוליטיים מעשיים במישור הממשלתי-פרלמנטרי ובמישור
המוניציפאלי מעלימים עין מתופעות שונות ונמנעים מטיפול בנושאים מסויימים, או מגלים
גמישות עד כדי לוליינות, "המחנה החרדי" הוא כל הזמן חרדי, אנטי-ציוני ואנטי-חילוני. גם
בנושאים מדיניים-ביטחוניים אינו משנה כיוון וקו לפי חילופי שלטון ושליטים.
 
"יום הששי" הוא בעל אופי מעט סנסציוני. ההבדל המהותי בינו לבין העיתונות החרדית
האחרת הוא לא רק בסגנון העכשווי יותר (אם כי לא זנח לחלוטין את לשון המקורות,
המובנת יותר לקהל הדתי-חרדי, ואף נחשבת יותר בעיניו) ובמקצוענות עיתונאית, אלא גם
(ואולי בעיקר) בכך, שהוא מפרסם ידיעות על הנעשה בחדרי-החדרים של המפלגות הדתיות
והחרדיות ובחצרות האדמו"רים והרבנים וראשי הישיבות. הוא מדווח גם על חילוקי דיעות
בתוך הזרמים וביניהם, ואף איננו נמנע מחשיפת שערוריות פנימיות במגזר החרדי ובמחנה
הדתי. בשבועון זה יש שפע של מידע, הכותרות צעקניות יותר, מספר תמונות רב יותר ואפשר
למצוא בו גם מדורים מעין-רכילותיים.
 
השבועון "משפחה" אף הוא חדשני יותר מן הבחינה המקצוענית, ולא רק מפני שהוא שם דגש
חזק בצילומים. הוא מקדיש מקום רב גם לכתבות יוצאות דופן, שאינן מתפרסמות בעיתונות
החרדית השמרנית. שבועון זה, כ"יום הששי", עוסק בנושאים שאינם שייכים דווקא לעולמם של
חרדים ודתיים. בכתבותיו הוא מנסה לגעת בתחומים עדינים כשב"כ (לדוגמה, הכותרות: "מה
ענה ראש השב"כ לנתניהו?" או: "שוק מחנה יהודה: השב"כ לא ידע?") עם זאת, קבע שבועון זה
מגבלות לעצמו. "השוני בינינו לבין עיתונות אחרת הוא בזה שיש לנו מגבלות", אומר ר' משה
גרילק. "לא נעסוק במין לשמו, לא נביא ידיעות פלילים בכרוניקה". לדבריו, מקפיד שבועונו
בענייני צניעות ו"משתדל להימנע מהכפשות אישיות". בין שהתכוון ובין שלא התכוון, משתמע
מתוך דבריו האחרונים של עורך "משפחה", שבעיתונות החרדית האחרת אין הקפדה יתרה בכל
הנוגע להכפשות אישיות. ואכן, מעת לעת, מתפרסמות בחלק מן העיתונות החרדית, מנות
גדושות של הכפשות.
 
"השבוע" הוא שבועון קנאי קיצוני ואגרסיבי, כמעט בכל התחומים. בעצם, זהו חותמו המיוחד
ובכך הוא נבדל מהעיתונות החרדית, רובה ככולה. שבועון זה ביקורתי מאוד כלפי הסכם
אוסלו ויוזמיו וכלפי תהליך השלום ומוביליו. גם הגישה שלו כלפי חילוניות (שהוא כורך
אותה בעיקר עם "שמאליות" ו"שמאלניות") וכלפי הקיבוצים היא תוקפנית. "השבוע" משתלח
בכל דיעה ועמדה שהוא שולל בלשון נטולת-רסן.
 
מלחמה ברדיו
לפחות שני היומונים החרדיים ("המודיע" ו"יתד נאמן") ושבועון אחד ("המחנה החרדי") נוקטים
עמדה בסיסית ועקבית משותפת ביחס לציונות ולחילוניות (שהן בעיניהם אחת): התנגדות
חריפה וכוללת. לשיטתם, הציונות היא אם כל חטאת ובה יסוד הכפירה. חזרה בתשובה שלימה
ואמיתית משמעה: עקירת האמונה הציונית מן השורש. האמונה היא אחת ויחידה, האידיאה היא
אחת ואין זולתה - האמונה בה' ובישועתו.
 
טועה מי שסבור, כי בעיניהם יש הבדל מהותי בין ציוני חילוני לבין ציוני המציג עצמו
כדתי. השוני בין עיתונים אלה הוא במידת הקנאות החרדית הצרופה ובאופי המלחמה
בחילוניות. הצד השווה שבהם - ובעניין זה ניתן לצרף אליהם גם את השבועון "יום ליום" -
העמידה על מה שהם מכנים טוהר המחנה ושמירה קפדנית על חומות הצניעות. כולם מוקיעים
כל פריצת גדר ולוחמים בסטיות קלות כחמורות בנושאי חינוך, לבוש, התנהגות. "אנחנו
צריכים להיות כירושלים של מעלה ולא לחקות את פאריס של מטה", נאמר באחד המאמרים
הבולטים ב"יתד נאמן". הם מקוננים על "מים זדוניים שחודרים לתוך המחנה ומאיימים
להטביענו".
 
בין גלי "המים הזדונים" הם מצביעים על מקלטי-הרדיו: "אוי לנו שבתים חרדיים רבים
הגיעו לכך, שהרדיו המאוס קונה שביתה. לפתוח רדיו - פירושו לתת לאדם כופר את זכות
הדיבור בביתנו... ואפילו לשמוע חדשות זה טרף. יש המתירים לעצמם לפתוח רדיו כדי
לשמוע שיעורי תורה, או שירים חרדיים. למה הדבר דומה? למי שבא לשמוע שיחת-מוסר
בבית-מרזח..." ("יתד נאמן", 17.09.1997). להוציא הדברים המיוחסים לרדיו - שיש בהם משום
שילוח חץ לעברו של הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס - גם "יום ליום" שותף לרוב
הדברים.
 
המנהיגים הרוחניים של החרדים, לזרמיהם השונים, רואים בהתבדלות מהחילוניים עיקר
חשוב. הם מרחיקים כל השפעה של חילוניים וציונים (מכל הסוגים) על החברה החרדית. לכן
הם תומכים בעיתונות שלהם ורואים בה מחסום לעיתונות האחרת. הם מעוניינים בהחרפת
הדברים המתארים את החברה החילונית ואת התופעות השונות בתוכה כדי שפניה יצטיירו
בעיני החרדים ובתודעתם כשחורות ביותר. בחברה החילונית הכל תועבה, החילוניים - כולם
חוטאים. האמת מצוייה רק אצלנו, לכן בל יעלה עיתון חילוני על שולחננו ובל יוצב רדיו
(ודאי שלא מקלט טלוויזיה) באוהלינו. עלינו להרחיק כל דבר פסול מן העין ומן האוזן.
 
בזמן האחרון מסתמנת תופעה חדשה בתקשורת החרדית: מקומונים. ישי ויינר הקים רשת של
מקומונים והוא מתכוון לפרוס אותה באיזורים חרדיים בכל הארץ. לפי שעה, הוא מוציא
לאור בבני-ברק את "קול העיר" ובירושלים את "השבוע בירושלים". בבירה מופיע גם מקומון
"בקהילה", שהוא עדיין בחיתוליו.
 
העיתונות החרדית (יומונים ושבועונים) זוכה בשנים האחרונות לחלק לא מבוטל מעוגת
הפרסומת. בתחום אחד - שניתן לתארו כמשפחתי-קהילתי-חברתי - הפרסום בעיתון החרדי הוא
מעין שמורת טבע. בעיתונות כללית לא נתקלים במודעות על אירוסין. מתמעטות גם המודעות
על נישואין ומודעות-ברכה המתלוות לזוג הנישא. לעיתים רחוקות מאוד מתפרסמות מודעות
אבל ותנחומים בעמוד הראשון של העיתון. לעומת זאת, בעמודים הראשונים של עיתונים
חרדיים שמורים מקומות למודעות על פטירות והבעת תנחומים ולהבדיל, למודעות על
אירוסין ועל נישואין ולברכות מזל-טוב (לרבות מודעות, שבהן הורים מזמינים קרובים
וידידים להשתתף בשמחת הכלולות של הבנים היקרים, החתן המופלג עב"ג הכלה הבתולה
המהוללה וכו' וכו'). מודעות האבל נדפסות בעמוד ראשון של העיתונות היומית (וגם ב"יום
ליום") בצד ימין ומודעות השמחה והברכות - בצד שמאל.
 
היקף המודעות האישיות הללו תלוי בנסיבות. אך גם ללא מסע של יחצ"נות חל בעיתונות
החרדית גידול משמעותי בפרסום הכללי. בולט בו הפרסום העסקי-המסחרי הטהור, שהוא
המשענת הכלכלית של כל עיתון. יותר ויותר יצרנים ומשווקים מגלים את כוח הקנייה
הפוטנציאלי במגזר חרדי והם מכוונים אליו פרסומים מיוחדים באמצעות העיתונות החרדית.
למשל: קבלנים וחברות, הבונים שיכונים מיוחדים לחרדים בלבד, או מארגני נסיעות לאומן,
לקברו של ר' נחמן מברצלב, או לקברי צדיקים אחרים, מפרסמים מודעות רבות בעיתונות
החרדית. גם ה"לוח", שחדר לעיתונות החרדית, שייך, במידה רבה, לסוג זה של פרסום. מלבד
זאת אנו עדים לכך, שיצרנים ומשווקי שירותים ומצרכים שונים מחפשים ומוצאים דרכי
פנייה מיוחדות לציבור החרדי. בתוך אלה בולטים יצרני מזון גדולים וקטנים ("תנובה"
ומחלבות שונות) וענפי שירות שונים (כגון, קופות החולים). לעיתים מצורפים לעיתונים
חרדיים מוספים פרסומיים מיוחדים. ככל שהכשרי הבד"צים כובשים יותר מפעלים ומשווקים
- כן מתרבים פרסומיהם המכוונים אל הציבור החרדי. יש כאן השפעה הדדית ההולכת וגדלה:
ככל שהנתח של המגזר החרדי בשוק הישראלי גדל - כן גובר החיזור אחר הכשר הבד"ץ. ואם
מתרבים מספר המפעלים, היצרנים והמשווקים, הכפופים לפיקוח על הכשרות מטעם הבד"ץ -
ממילא גדל גם הנתח הפרסומי, שמקבלת העיתונות החרדית. כאן המקום להצביע על כך,
שבשנים האחרונות קמו פרסומאים ומשרדי פרסום, המתמחים ופועלים בהצלחה במגזר החרדי
בלבד. רבים מהפרסומים ומהיחצ"נים האלה - הם עצמם חרדים.
 
בין תפוצה לכוח פוליטי
בשעתו הצביע שחר אילן על כך, שבחברה החרדית "עיתון יכול להיות הרבה יותר יעיל
מאשר מפלגה" (ספר השנה של העיתונאים 1993 שבעריכת יעקב העליון). ואכן, היו זמנים,
שבהם נותר הרב שך ללא מפלגה, בעוד שקולו הידהד בחלל המחנה החרדי כולו ועיתונו "יתד
נאמן" איים על שלימות הקואליציה. ברור, כי עוצמתו של העיתון ינקה מהמנהיג הסמכותי
שניווט אותו, וניתן להניח שעוצמה עשויה להיחלש ככל שהסמכות הזאת תחלש או תעלם.
 
בדרך כלל, יש קווים דומים בין התקשורת הכללית לבין התקשורת החרדית בכל הנוגע
להשפעתן האלקטורלית על החברה הישראלית. מידת ההשפעה של התקשורת החרדית - כמו
הכללית - אינה נמדדת לפי תפוצתה, או לפי אחוזי הקוראים (מאזינים, הצופים) שלה. השפעת
"יתד נאמן" על המגזר החרדי הרחב, ובעיקר על המערכת הפוליטית שלו, רבה לאין שיעור
יותר מאשר כוחה האלקטוראלי של "דגל התורה". היפוכו של דבר לגבי "יום ליום", ביטאון
ש"ס. עיתון זה לא החזיק מעמד כיומון והפך לשבועון, ואילו המפלגה הזאת גדלה והתעצמה
ונעשתה לכוח הראשון בחברה החרדית והדתית. מכאן, שכל קשר בין תפוצה-קריאה לבין כוח
אלקטורלי הוא, לעיתים, פרי דמיון בלבד. עם זאת, ראוי לעמוד על הרגלי הקריאה של
הציבור במגזר החרדי לפי שני סקרים, שנערכו מטעם איגוד המפרסמים בישראל.
 
לפי סקר חשיפה לאמצעי תקשורת (שערך מכון "מותגים" עבור איגוד המפרסמים) במגזר
החרדי בשנת 1995 - קריאת העיתונים החרדיים התחלקה כדלקמן:
 
  
חובה לציין, כי מדובר בסקר קריאה בלבד. "תפוצת העיתונות לא נבדקת כלל בישראל",
אומר לנו יאיר פלדמן, מנכ"ל איגוד המפרסמים ומוסיף: "ביקורת התפוצה ירודה בישראל;
היא כמו בזמביה".
 
מתוך הסקרים ניתן ללמוד, כי רבים במגזר החרדי אינם קוראים כלל עיתונים, אף לא
חרדיים. נראה, שיש המתנזרים מקריאת עיתון משום ש"גם בזה יש משום ביטול תורה", או
"עיסוק בהבלי העולם הזה". אחרים אינם קוראים משום שאינם מוצאים בכך עניין. אחרים -
אין להם כוח וזמן. אך למעלה מכל ספק הוא, שקהל הקוראים לפי הסקר (57% קוראים
יומונים, 66% - שבועונים) הוא ציבור גדול וצמא-דעת, המוצא את מבוקשו בעיתונים
החרדיים כפי שהם. הקשר ההדדי החזק בין העיתון לבין הקורא מגביר את הנאמנות של
האחרון לראשון ואת השפעתו של הראשון על האחרון. העידן של "קץ האידיאולוגיה" פסח על
המגזר החרדי.
 
* לוי יצחק הירושלמי, עיתונאי, לשעבר סגן עורך "מעריב", פירסם באחרונה את ספרו
"הכיפה השלטת" בהוצאת הקיבוץ המאוחד (הקו האדום).
 
 
מקור:
 
ספר השנה של העיתונים 1998, עמ' 237-227
 
 











 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש