דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,020 כניסות לאתר
עיתונות בשירות המשיח

מאת: אורלי צרפתי

הפער הדתי-ערכי-אידיאולוגי בין החברה החילונית לחברה החרדית ואי הכרתם של החרדים
במדינת ישראל החילונית, הרחיקו את החרדים מנגישות לערוצי התקשורת הממסדיים. משום
כך פיתחה לה החברה החרדית תקשורת אידיאולוגית אלטרנטיבית לתקשורת החילונית.
 
מאמצע שנות ה-80 מסתמנת מגמת עלייה במספר העיתונים והביטאונים היוצאים ל אור במגר
החרדי. זוהי עיתונות דתית אידיאולוגית מוצהרת, שמטרתה - הפצת האידיאולוגיה הדתית של
הזרם אותו היא מייצגת. הציבור החרדי עושה שימוש בעיתונות הן כלפי פנים - כאמצעי
מקשר בתוך הקהילה, והן כלפי חוץ - ככלי ביטוי במאבקים ובמחלוקות שבין הקבוצות
הדתיות השונות בתוך המגזר החרדי ובחלקו אף כלפי הציבור החילוני.
 
חב"ד כתנועה המצווה על כל חסיד "להפיץ מעיינותיך חוצה", קרי, להפיץ את עיקרי
החסידות בקרב כל היהודים, מאמצת כל אמצעי היכול לשרת מטרה זו. בעוד שקבוצות שונות
במגזר החרדי, שוללות שימוש באמצעי תקשורת אלקטרוניים ומתייחסות אליהם כאל תועבה,
הרי שחסידות חב"ד עושה שימוש אינטנסיבי ביותר באמצעי תקשורת-המונים ובטכנולוגיות
תקשורת מתקדמות כגון: אינטרנט, דואר אלקטרוני ותקשורת לווינים להפצת תורתה
ורעיונותיה, הן בקרב ציבור חסידי חב"ד והן בקרב הציבור החילוני מתוך כוונה לצרפו
לחב"ד או לכל הפחות לקרבו לרעיונותיה.
 
בין השנים 1994-1990 התגברה מאוד התסיסה המשיחית בקרב חסידות חב"ד בישראל, כחלק
מהתעצמותה של התסיסה המשיחית העולמית של חסידות זו, והגיעה לשיאים חדשים שלא
נודעו קודם לכן בעוצמתם ובהיקפם.
 
האקטיביזם המשיחי בא בתגובה לכך, שהרבי עצמו עורר בדרשותיו את המתח המשיחי בקרב
חסידיו, עד כדי כך שבאפריל 1991, העביר הרבי את האחריות לבוא המשיח אל קהילת
חסידיו, בסיטואציה זו של מתח משיחי עז ומתמשך נוצר מצב שחלק מחסידי חב"ד החלו
לכוון את דברי הרבי על המשיח הקרב ובא אל הרבי עצמו, בראותם בו את המועמד הראוי
ביותר להיות משיח.
 
ככל שגדל הלהט המשיחי, כך גויסו אמצעי התקשורת להפצת הרעיון. פירסום השאיפה
להתגלות המשיחית בכל האמצעים האפשריים, יש בו כדי לתרום לזירוז הגאולה בכך שיותר
אנשים ייחשפו ויושפעו "וביאת המשיח תהיה אירוע מוחשי ומציאותי", תפישה זו עומדת
בבסיס הפירסומים באמצעי התקשורת.
 
בשנת 1993 חל מפנה דרמטי בקרב החסידים, או כפי שיש המגדירים זאת כהתגברות הזרם
המשיחיסטי בחב"ד עם ההכרזה הפומבית כי הרבי הוא המשיח.
 
בין האמצעים להפצת הרעיון המשיחי נעשה שימוש בהוצאת עיתונים חדשים שכל עניינם הוא
עיסוק ולימוד נושאים הקשורים למשיח ולגאולה. בעיתונים קיימים ניכרת בשנים אלו עלייה
משמעותית בעיסוק בנושא. נוכל לסווג את העיתונים לשני סוגים. תחילה - עיתונים המזוהים
עם הזרם המרכזי בחב"ד העוסקים בנושא הגאולה לצד התייחסות לאקטואליה ולאירועים
פנימיים בחב"ד. להלן רשימתם:
 
כפר חב"ד
יוצא לאור במסגרת "אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש", כעיתון למנויים המופץ בארץ
ובארצות הברית. עורכו הוא הרב אהרון דה הלפרין. זהו שבועון עב רכס, כ-50 עמודים
בכל חוברת. המדורים השונים דנים לעומקן של סוגיות דתיות, חינוכיות ופוליטיות,
כשהעיתון נוקט קו עברי וברור הן בסוג המאמרים והן בדברי הפרשנות. קהל היעד של
השבועות הם בעיקר חסידי חב"ד.
 
המדורים הקבועים העוסקים בנושא המשיח:
משיח וגאולה -
עוסק בבירור סוגיות בנושא המשיח. הכותבים בו משתנים מעת לעת.
דעות - מדור פובליציסטי. הכותבים בו קבועים ברובם. חלק מהמאמרים עוסק בנושאים
הקשורים בביאת המשיח ובגאולה.
דבר העורך - מאמר המערכת המרכזי של העיתון, לפיו מוכתב טון הדברים בעיתון.
דבר מלכות - מדור קבוע המופיע מיד לאחר דבר העורך, המדור מציג קטעים נבחרים
משיחות הרבי. לרוב עוסקים הדברים בגאולה ובארץ ישראל.
 
כן ישנם מדורים משתנים המציגים סיפורים חסידיים שהמסר המשותף לרובם הוא הציפייה
להתגלות המשיח. חלק מהמדורים השתנו בשנים 1994-1991. בתקופה זו נוספו מדורים
וכתבות שעסקו בהפצת הגאולה וביטאו נאמנה את הלך הרוחות בחב"ד.

באהלי חנה
הגיליון הראשון יצא בג' בתמוז תשנ"ג כמוסף מנויים דו שבועי בהוצאת השבועות "כפר
חב"ד". המוסף הכיל 16 עמודים ובא לענות על הצורך ליצור קשר עם נשות חב"ד, לדווח
על פעילויות, כנסים ואירועים מיוחדים ולעסוק בנושאים המעסיקים נשים באופן מסורתי.
בסוף הגיליון מצויה פינה לילדים (גם כאן ההחלטה משקפת תפישה מסורתית שתפקידה
העיקרי של האשה הוא חינוך הילדים) אך העיתון עוסק גם בענייני משיח, אם כי נוכחות
הנושא בעיתון היא מינורית למדי והלהט המשיחי מאופק. ההתמקדות היא בעיקר במדור
דבר המלך ובו קטעים והתייחסויות משיחות הרבי. בגיליון הראשון עסק המדור בשאלה:
מדוע הנשים הן המביאות את המשיח? וההסבר לכך הוא: "תפקידן של בנות ישראל הוא
לדאוג, כי הצרכים האנושיים יסופקו באופן יהודי על פי הוראות התורה: אור - של מצווה!
מזון - כשר! חיי משפחה - טהורים!..."
 
בחלק מהעיתונים עוסק גם דבר העורכת בהקשרים שונים של הגאולה.
 
שיחת השבוע
שבועון היוצא לאור על ידי מרכז אגודת צעירי חב"ד בארץ. עורך העיתון הוא הרב מנחם
ברוד, המשמש גם כדוברה הרשמי של חב"ד. העיתון החל לצאת כדי להפיץ את תורת
החסידות. זהו עיתון למנויים אך יש לו תפוצה רחבה בבתי הכנסת, בשווקים, ובכל מקום בו
יש פוטנציאל התקהלות גדול. העיתון פונה לחסידי חב"ד אך "עם הפנים החוצה". הוא כתוב
בשפה מובנת לכל יהודי באשר הוא מתוך כוונה לקרבו לחב"ד וליהדות.
 
העיתון בנוי במתכונת של עיתוני בתי הכנסת ומקיף ארבעה עמודים. בעמוד הראשון מופיעה
הכותרת הראשית ותחתה דבר העורך. בשליש הטור השמאלי מדור הודעות. בעמוד השני - שני
מדורים. המדור "שולחן שבת" ובו עיבוד לאחת משיחותיו של הרבי, והמדור "מן המעיין" ובו
פרשנויות קצרות על פרשת השבוע.
 
במרכז העמוד השלישי, בתוך מסגרת, מופיע המדור "תורת הגאולה" ובו התייחסויות לנושאים
שונים הקשורים למשיח. המדור "מעשה שהיה" מביא סיפור חסידי בעל מוסר השכל
חינוכי-דתי.
 
העמוד הרביעי - בחלקו העליון של העמוד נמצא המדור "חיים יהודיים", המציג בעיקר
סיפורים מופלאים על יהודים שזנחו את דרך האמונה ולפתע היתה להם הארה והם חזרו אל
חיקה של הדת, או סיפורים יוצאי דופן על חסידי חב"ד ופעילותם. עם ההתקרבות לתושבי
יש"ע מופיעים גם סיפורם על אנשי יש"ע ופועלם המיוחד.
 
הסוג השני של העיתונים הם אלה היוצאים לאור על ידי מי שמזוהים עם הזרם המשיחי
בחב"ד, וכל כולם מוקדשים להפצת הגאולה ולזירוז התגלות המשיח.
 
הגאולה האמיתית והשלמה
ירחון שהחל לצאת בחודש יוני 1991, בעקבות דברי הרבי. הוא יוצא לאור על ידי "האגודה
למען הגאולה האמיתית והשלמה" שמרכז פעילותה בבית חב"ד בבת ים. ערך את העיתון הרב
זמרוני ציק.
 
העיתון מכיל 10-8 עמודים מודפסים על נייר כרומו והוא מעוצב במתכונת קרובה ל עיתון
יומי, כשחלק מעמודיו מוקדשים לפירסומות של חברות שונות. ייחוד העיתון בתכניו. כל
הכתבות ללא יוצא מן הכלל עוסקות בנושא הגאולה על היבטיה השונים.
 
בשנת 1994, עם הסתלקותו של הרבי, נתגלעה מחלוקת בין הזרם המשיחי אותו מייצגים בית
חב"ד בצפת ובית חב"ד בבת ים, לבין אגודת צעירי חב"ד ואגודת חסידי חב"ד שהציגו קו
מציאותי יותר ביחס למותו של הרבי. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בהוצאת עיתונים
נפרדים.
 
נדגים את המחלוקת בהתייחסות עיתון "הגאולה" למותו של הרבי. העיתון י צא בכותרת
גדולה בנגטיב על רקע כחול - "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". מתחתה
היתה כותרת בצבע אדום באותיות גדולות: "הרבי מלך המשיח חי וקיים" ועוד יותר למטה
כותרת קטנה על רקע צהוב בכיתוב שחור: "הפצת בשורת הגאולה נמשכת ביתר עוז היעלמות
הרבי מלך המשיח שיל"ו בחג הגאולה ג' תמוז הינה לזמן קצר ביותר מיד ממש יופיע ויגאל
את עם ישראל".
 
מתחת לכותרת זו הופיעה תמונתו של הרבי כשהוא מנופף בידו. כל העיתון עסק בכך שהרבי
הוא מלך המשיח "עם כל הצער העמוק על אשר אירע לכאורה )ההדגשה במקור) אמש, הגם
שבחיצוניות לעיני בשר ובגדרי הטבע עשוי להראות כהיפך החיים ר"ל" )גיליון 38).
 
הגיליון האחרון יצא חודש אחר כך, ב8- באוגוסט 1994 בסך הכל הופיעו 39 גיליונות.
 
שיחת הגאולה
עם הפסקת הוצאתו של העיתון "הגאולה האמיתית והשלמה" החל לצאת השבועון
"שיחת הגאולה - הגיליון השבועי של ימות המשיח", ובהמשך נכתב: "יוצא מטעם 'האגודה
למען הגאולה האמיתית והשלמה' שמרכזה בבת ים עיר הגאולה", ונערך על ידי הרב זמרוני ציק.
 
העיתון מופיע בפורמט של עיתוני בתי כנסת ודומה מאוד בצורתו החיצונית ל"שיחת השבוע".
בתחתית העמוד הראשון מופיעה ההצהרה: "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד".
 
העיתון כולו עוסק בנושאים הקשורים לרבי, למשיח ולגאולה. הוא כולל: בעמוד הראשון -
מאמר מערכת ומדור "חדשות טובות" - פירסומים על מבצעים ופעילויות בנושא הגאולה.
בעמוד השני - המדורים "רעיון שבועי - מתורתו של משיח", שלרוב תהיה בו התייחסות
לשיחות הרבי וביאורן, ו"ניצוצות של גאולה" - ביאור של פסוקים ומצוות. בעמוד השלישי
חל שינוי במדורים. בתחילה היו המדורים "סוגיות בגאולה" ו"סיפור"; כעת מצוי המדור "שיח
חסידים", שלעיתים יש בו התייחסות מסוימת לאקטואליה תום קישורה לרעיון המשיחי,
ולצידו הסיפור "נפלאות עכשיו". בעמוד האחרון, "אור חיים" - מדור המדווח על פעילות
אנשי חב"ד, או מביא סיפור אישי עם מסקנה חינוכית ברוח חב"ד, על פי רוב תופיע כאן
תמונה קטנה. בתחתית העמוד מופיע מדור "עצה והדרכה" - מדברי "נשיא הדור משיח צדקנו".
 
בין העיתונים המזוהים עם הזרם המשיחי מצוי גם עיתון ילדים שמטרתו לחנך את הדור
הצעיר ברוח הזמן. נתייחס לעיתון זה בהרחבה.
 
במחנה צבאות השם
ראשיתו של העיתון בחודש תמוז תשמ"ט (1989) לאחר פטירתה של הרבנית חיה מושקא,
אשתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון ובתו של הרבי הקודם, האדמו"ר יוסף יצחק. באחת
ההתוועדויות ביקש הרבי מחסידיו להקים מוסדות לזיכרה של הרבנית.
 
עד אז הוציאו בארץ "ניידות חב"ד להפצת יהדות אה"ק" עלונים. לאור בקשת הרבי, הוחלט
למסד את הפצת העלונים ולהוציא לאור עיתון ילדים בתדירות קבועה. היוזמה קיבלה את
ברכתו של הרבי. הירחון "במחנה צבאות השם" מייצג קו אידיאולוגי ברור המזוהה עם הזרם
המשיחי.
 
בחב"ד מכירים בפוטנציאל הטמון באמצעי התקשורת ומשום כך ישנה הקפדה בלתי מתפשרת
על אופי התכנים. זהו עיתון שמטרתו המוצהרת היא חינוכית-רעיונית. משמע, הפצת דברי
הרבי וחינוך הדור הצעיר ברוח ערכי חסידות חב"ד. בד בבד ניכרת הקפדה על איכות.
 
העיתון יוצא בארץ כירחון המיועד לקהל מנויים ומופץ גם בארצות הברית (ברוקלין). קהל
היעד שלו הוא ילדים עד גילאי 14-13. זהו עיתון צבעוני וניכר כי ניתנת תשומת לב
רבה לעיצובו מתוך כוונה למשוך את הילדים לקרוא בו. השער מודפס על נייר כרומו. מתחת
ללוגו "במחנה צבאו השם - העיתון שלנו", מופיעה כותרת משנה - "ירחון חיילי צבאות השם!".
בצד השמאלי העליון של העמוד מופיע סמל האירגון "צבאות ה'" המעוצב כתג צבאי. ברוב
שטחו של העמוד מתנוססת תמונה צבעונית גדולה, לעיתים קרובות צילום מאחת מפעילויות
חב"ד. בתחתית העמוד מופיע סמל "ניידות חב"ד" - טנק מבצעים על רקע מפת ארץ ישראל
ומעליו הפסוק-הציווי: "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". בתחתית מופיע כיתוב בעברית
"טנק המבצעים" ובאנגלית MITZVAH TANK.
 
שם העיתון מורה על תפקידם של הילדים בחב"ד כחיילים בצבא השם, חיילים שמטרתם
העיקרית הפצת רעיון הגאולה. ההתעוררות המשיחית מצאה את ביטויה בעיצוב הירחון
ובתכניו. המדורים השונים בעיתון, החל ממאמר המערכת וכלה בתשבצים עוסקים בהפצת
מסרי הגאולה. בדף האחורי נמצא סיפור מצויר בהמשכים (קומיקס). בעיצובו אין הירחון
שונה במאומה מעיתוני הילדים המסחריים (בולט לעין העדרן של פירסומות מסחריות למעט
פירסומת חסות אחת המעוצבת גם היא ברוח הגאולה). השוני המהותי מצוי בתכנים.
 
הרעיונות המופיעים אינם שונים במהותם מאלה המופיעים בעיתונות המיועדת לציבור
הבוגר, הם רק מנוסחים בלשון מתאימה. גם בעיתון הילדים, כעיתון אידיאולוגי, נמצא
שבמרכז התודעה הדתית עומדים הרעיון המשיחי ועידוד הציפיה האקטיבית להתגלות
המשיחית.
 
תכונה כלל-עולמית
העיתון פותח במאמר מערכת המתייחס לרוב לחג או ליום חשוב בחסידות. כל מאמרי
המערכת והכתבות בעיתון נעים סביב שלושה מוקדי התייחסות - הרבי, הגאולה וביאת
המשיח. המסר הבולט הוא: אנו בתקופה שלפני בוא הגאולה וגם על הילדים מוטלת אחריות
לזירוזה בכך שיתרמו לפירסומה ברבים בבחינת "כל מעשה טוב מזרז את ביאת משיח
צדקנו".
 
ההתייחסות בעיתון אל הרבי כאל "המלך המשיח" משקפת תהליכי שינוי שחלו בחב"ד.
בתחילה המיקוד היה בציווי להרבות במצוות ובמעשים טובים, שעתידים לזרז את הגאולה,
אך אין עדיין התייחסות מפורשת לרבי כמשיח.
 
בגיליון משנת 1992, בסיפור המופיע במדור "חבורת מקרבי הגאולה במבצע פירסום",
נכתב על הרבי: "אכן הרבי הוא נביא, משה רבנו של דורנו... הוא אומר שמשיח כבר נמצא
והכל מוכן לגאולה, רק צריך לפקוח את העיניים ולראות!" בהמשך אומרים ילדי החבורה:
"המשימה היא פשוטה: לפרסם בכל השכונה שהרבי הוא נביא ויש לשמוע בקולו - להתכונן
לביאת המשיח".
 
המפנה חל בחג החנוכה כשנה אחר כך. מאמר המערכת פתח בקריאה - "יחי אדוננו מורנו
ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!" המאמר הסביר לקוראים הצעירים את שהיה ברור: "אכן מזמן
חשבנו וגם ידענו כי הסימנים אותם קבע הרמב"ם ע"פ ההלכה, לפיהם נדע מי הוא מלך
המשיח, מתקיימים בכבוד קדושת האדמו"ר הרבי מלובביץ'." ובהמשך יידעו את הקוראים
הצעירים כי "מאות רבנים ברחבי העולם חתמו כבר באמצע השנה שעברה על פסק דין הקובע
כי הרבי מלובביץ' הוא מלך המשיח אשר צריך לגאול את עם ישראל מגלותו." גילוי הדעת
הפומבי בא בעקבות פרשנות שהעניקו חסידים, בזמן הקפות שמחת תורה, לעידוד שנתן הרבי
לשירתם.
 
באותו גיליון, בסיפור על חג הגאולה נכתב: "חג הגאולה... מחייב את כולנו ללמוד חסידות
ולהפיץ חסידות, עד בוא הגאולה האמיתית והשלמה על ידי כבוד קדושת הרבי שליט"א מלך
המשיח." החל מגיליון זה, תחת תמונותיו של הרבי מופיע הכיתוב: "הרבי שליט"א מלך
המשיח", בעוד שבגיליונות קודמים הופיע רק הכיתוב: "הרבי שליט"א".
 
שנת 1993 מציינת נקודת מפנה חשובה בחסידות חב"ד, עם ההכרזה הדרמטית בראש השנה
על הרבי - כמשיח ישראל. בעיצומה של האקסטזה המשיחית, בתשרי תשנ"ד, הוצגה סקירת
הפעילות בשנה החולפת לכבודו של המלך המשיח. בין השאר נכתב שם: "הארץ כולה ערוכה
לקבלת פניו של הרבי שליט"א מלך המשיח. מאות שלטי ענק בחוצות, בצמתים ובכל הערים
מכריזים: "ברוך הבא מלך המשיח... השלטים גורמים ל התרגשות אדירה והציפייה להתגלות
המשיח גוברת." גם לאמצעי התקשורת בעולם תפקיד חשוב בעידוד הציפייה: "העיתונים בכל
העולם מלאים בפירסום על המשיח... תכונה עולמית לקבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח על
ידי כל העם." ועוד: נציג הרבנים קרא את פסק הדין הקובע כי הרבי הוא מלך המשיח -
"קהל האלפים מכריז בהתרגשות "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ומצטרפים
לכך באותו רגע יהודים מכל העולם כולו, הצופים במעמד בשידור לווין ישיר, כשעשרות
תחנות טלוויזיה בעולם כולו משדרות זאת בו-זמנית". התמונה המתקבלת אצל הקורא היא חד
ממדית ומוחלטת: הכל מאמינים כי הרבי הוא מלך המשיח וכמעט כל אמצעי התקשורת בעולם
מסקרים את ההתגלות.
 
החל מחודש אלול תשנ"ד ואילך הופיעה על שער העיתון הקריאה: "יחי אדוננו מורנו ורבנו
מלך המשיח לעולם ועד". העובדה כי הרבי הסתלק מהעולם הגשמי לא מיתנה את הלהט
המשיחי, את הציפייה להתגלותו של הרבי כמשיח (התמתנות שנמצא לדוגמה בשבועות "שיחת
השבוע").
 
גם בעיתון הילדים, אחד הרעיונות המרכזיים הקשורים לגאולה - הוא חודש ניסן, שכן
חכמינו אמרו: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל." לקראת חודש ניסן גוברת הציפייה
להתגלות המשיח, כשהמוטיב החוזר הוא דימויה של הגלות לחלום רע. התקווה היא להתעורר
מחלום הגלות כשמשיח צדקנו עומד בפתח ומגשים את השאיפה האוטופית: "יבנה את בית
המקדש במקומו ויקבץ את עם ישראל מכל הארצות אל ארץ ישראל."
 
במדור "שאלות ותשובות בענייני משיח וגאולה" התייחס הרב לוי יצחק גינזבורג לפעולות
שעל הקוראים הצעירים לעשות לזירוז הגאולה. בין השאר נכתב שם: "עלינו להאמין בבטחון
גמור כי דברי הרבי המלך המשיח יתקיימו במלואם, וכל רגע עומד הרבי להתגלות לעיני כל
בשר ולגאול את עם ישראל. אמונה זו צריכה להיות חדורה בנו, ועל כל צעד ושעל נזכיר
ונזכור את מלך השמיח והגאולה... האחריות לזרז את התגלות המשיח מוטלת על כל אחד
ואחת וודאי שתכף ומיד ממש נזכה לראות בהתגלותו לעין כל בגאולה האמיתית והשלמה."
 
מדורים נוספים המופיעים בעיתון משתנים מעת לעת אך מסר משותף ל כולם - יכולתם של
הילדים לתרום בעשייה לזירוז התגלות המשיח.
 
העיסוק האינטנסיבי במשיח ובגאולה תורמים לעיצוב תודעתם הדתית ותפישותיהם של
הקוראים הצעירים על המציאות, בהתחשב בכך, שמידת החשיפה של ציבור זה לתכנים אחרים
היא קטנה, אם בכלל. מעיון בגיליונות העיתון מצטיירת תמונת עולם אחת ברורה: כל
היהודים מצפים לגאולה ועסוקים בעשיית מצוות לשם זירוזה וגם על הילדים מוטלת אחריות
אישית לפעולה ממשית. זוהי כתיבה מגמתית, מגויסת לרעיון, כפי שמתאפיינת בה עיתונות
אידיאולוגית, ובמקרה שלפנינו - האידיאולוגיה הדתית-משיחית. נזכיר כי בהמותו טומן
בחובו הרעיון המשיחי התנגדות לרעיון הציוני ולקיומה של מדינת ישראל, שכן זוהי גאולה
בידי אדם ולא גאולה בידי שמיים. העיתון אינו יוצא בצורה מפורשת כנגד קיום המדינה,
אך המסר החוזר ונשנה אליו חשופים הילדים הוא כי אנו עדיין מצויים בגלות.
 
בגיליון מאלול תשנ"ד, הופיע במאמר המערכת סיכום הפעילות האישית למען זירוז הגאולה.
בהתייחס לתפקיד הילדים נכתב: "...עלינו להרתם לפחות עכשיו למאמץ הכללי, אל הצבא
הגדול של חיילי צבאות - ה'. החיילים הנלחמים יום יום, שעה שעה, כדי לנצח במלחמה
הקשה, מלחמה בגלות (הדגשה שלי). על כל חייל להתחיל (או להמשיך) לפעול מכאן ולהבא
במיטב הכוחות והמאמצים".
 
עידוד ההוויה הגלותית והציפיה המשיחית, יש בהם כדי להביא את הקוראים הצעירים,
שנולדו במדינת ישראל וגדלים בה, למסקנה כי קיומה של מדינת ישראל אינו הפתרון
לבעיית הגלות. הפתרון יגיע רק אם התגלות המשיח.
  
הימנעות משימוש במושג מדינת ישראל (אלא רק ארץ ישראל) ושימוש במושגים לא מתחום
תרבות השלטון הדמוקרטי אלא מתחום המלוכה (הרבי מכונה מלך המשיח, אשת הרבי -
המלכה, אם הרבי - אם המלך) יש בהם, כך נראה, כדי לחזק תפישה לא דמוקרטית.
 
חמ"ה במקום חסמב"ה
פעילות בחברה שבה הצבא עומד במרכז האתוס הישראלי, במיוחד לאחר מלחמת ששת הימים,
הביאה את חב"ד לאמץ לעצמה מינוח צבאי. חלקם של המונחים מצוי כבר במקורות וחלקם
מונחים חדשים, אך השימוש בהם הוא חיצוני בלבד, שכן התכנים והקונוטציות היצוקים
לתוכם ייחודיים לחב"ד.
 
במערכה על ליבו של המאמין, השימוש במונחים בעלי קונוטציה הירואית יוצרת ומחזקת את
התחושה של קבוצת עילית הפועלת למען מטרה נשגבת. העיתון תורם ליצירת קבוצת הזדהות
- "חיילי צבאות השם" שהיא חבורה נבחרת, המשתייכת ל"אירגון צבאות השם העולמי".
האירגון העולמי הוקם על ידי הרבי בשנת תשמ"א (1981) ומטרתו - לכלול את כל ילדי
ישראל בכל מקום בעולם, כדי שיהוו את צבא הקב"ה. "נשק" הילדים, על פי הרבי, הם
המצוות והמעשים הטובים שהילדים עושים, ובעזרתם הם מכניעים את "האויב", הלוא הוא
היצר הרע. וכמו בכל צבא, גם בצבא הילדים ישנו רמטכ"ל - הרבי, ישנו מטה כללי, ישנו
סמל לצבא בעברית ובאנגלית והדרגות מוענקות בהתאם למספר המצוות המדווחות (כל עשר
מצוות מזכות בהעלאה בדרגה - החל בטוראי ועד סגן אלוף) הירחון ממלא, אם כן, פונקציות
נוספות מעבר לפונקציה האינפורמטיבית והבידורית: הוא משמש כלי חינוכי-אידיאולוגי
חשוב. השתייכותם של הילדים לקהל קוראי העיתון מגדירה את שיוכם החברתי, תורמת
להגדרת זהותם הדתית ואמונתם מחוזקת על ידי פעילות שטח. העיתון מספק תחליף למיתוס
הצבאי החילוני. גם כאן לוחמים חיילים, המשתמשים בטנקים למבצעים: "המטה המיוחד שהוקם
בחב"ד הומה ככוורת... כבכל שנה, גם הפעם יובילו טנקי המבצעים את התהלוכות
הססגוניות. ה'טנקיסטים' רכונים על המפות הגדולות, משננים את הצירים ומקבלים הנחיות
אחרונות. ניכר בהם שהם מודעים לכובד האחריות המונחת על כתפיהם. הם אינם מסיחים
דעתם אף לרגע אחד..." אלמלא נמסר בתחילה כי בתהלוכות חב"ד מדובר, ניתן היה לחשוב
כי לפנינו דיווח על פעילות כוח של צה"ל...
 
נראה שחב"ד אימצה לעצמה את המיתוס הישראלי הצבאי באיחור מה, תוך הסבתו לעולם
הערכים והמושגים שלה. המינוח הצבאי אינו מתמצה רק בבחירת שם העיתון. העיתון מארגן
פעולות, מלווה את פעילות הילדים במסגרת התגייסותם ל"אירגון צבאות השם", מדווח על
הענקת הדרגות... (המקבילות לדרגות צבאיות) ועל הפעילות במסגרת חטיבת טנקים מיוחדת
(טנקי המצוות).
 
המקבילה לחסמב"ה החילונית היא חמ"ה - חבורת מקרבי הגאולה. זהו סיפור קורותיה של
חבורת ילדים החווה הרפתקאות מרתקות. חברי החבורה (בנים בלבד) המהווים מודל לחיקוי
לקוראים הצעירים, עסוקים בפעילות מבצעית, כמו הכנת חדרם לביאת המשיח, קריאת ספרי
קודש במקום ספרי בלשים, התקנת קופת צדקה בחדר ותפילה - המקרבת אותם לאמונה.
הסיפור מתייחס לשאלות העלולות להתעורר בקרב הילדים בענייני גאולה ומציג בכל
המקרים תשובות חד משמעיות.
 
השואה כקומיקס
על כריכתו האחורית של העיתון מופיע קומיקס - סיפור מצויר בהמשכים. נראה, כי זוהי
תופעה מיוחדת בעיתון דתי, שכן האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" מלווה עד היום
חלקים מ הציבור החרדי הנמנע מלעשות שימוש בכל מדיום ויזואלי. הסיפורים המצוירים
שהופיעו מאז הוצאת העיתון עוסקים בעיקר בנופים הגיאוגרפיים והאנושיים בהם צמחה
החסידות, בסיפורי ניסים, בצדיקים בעיירות בפולין שהשליט או הפריץ מתנכלים לרבי או
לקהילה ורק האמונה השלמה ומעשי הצדיקים מעבירים את רוע הגזירה (סיפורים עם מוסר
השכל אחיד).
 
בין סיפורי הקומיקס ישנם כאלה המתרחשים בתקופת השואה. לא כאן המקום לדון בהרחבה
ביחסם של החרדים לשואה. נציין רק, כי יחסו של הציבור החרדי בכלל וחב"ד בפרט ל
שואה, שונה מיחסו של הציבור החילוני ולכן גם המשמעויות והלקחים שהפיק ומפיק ציבור
זה מהשואה, שונים משל אלה של הציבור החילוני. השואה הציבה בפני המאמין שאלות
תיאולוגיות קשות והעמידה רבים במבחן האמונה. אין בסיפורי הקומיקס התמודדות עם
השאלות, או ניסיון לעורר למחשבה ביקורתית. כמו בשאר התכנים גם בתכנים העוסקים
בשואה יש תמיד מתן תשובות מגמתיות.
 
נדגים זאת בשני סיפורים. הסיפור הראשון הוא נס התפילין - סיפורו של נער יהודי.
הירשל, נער יהודי, "ניצל בניסי ניסים ממחנות הנאצים במלחמת העולם השניה וזאת בזכות
מצוות הנחת התפילין עליה הקפיד גם בתנאים הקשים ביותר." גם לאחר נפילת הנאצים
ועליית השלטון הקומוניסטי ברומניה הוסיף קיום המצווה להצילו ממוות. בהיותו במחנה
עבודה הקפיד לשמור על כשרות ולתמיהתו של הטבח, השיב: "לא, בשום אופן לא אסכים
לאכול מאכל טריפה; איאלץ לאכול לחם בלבד למרות שאני תשוש מרעב...". לבסוף הסיפור
נמסר, כי הירשל חי כיום באמריקה, הוא יהודה מכובד, סוחר אמיד המרבה לספר על המצווה
היקרה - הנחת תפילין - שהצילה את חייו.
 
הסיפור השני, באש ובמים, מציג את סיפורה של משפחה יהודית מהלסינקי, המחליטה לברוח
לארצות הברית בעיצומה של המלחמה, לאחר שקיבלה אשרת כניסה. בשעה שהבן מתפלל תפילת מנחה, נפגעת האניה מטיל גרמני. "בנס גדול ניצלו כל הנוסעים מהאניה הבוערת,"
והם מועלים לאניית מלחמה בריטית, המביאה אותם לאי נידח באוקינוס האטלנטי, בין תושבי
האי המקבלים את פני הניצולים, נמצא דייג הפונה למשפחה היהודית ומעיד על עצמו: "אני
שייך לקבוצה של דתיים נוצריים המאמינים שהיהודים הם העם הנבחר, עם ה'...", ומזמין את
המשפחה להתארח בביתו. אב המשפחה רואה בכך את רצון הבורא, "וגם זה נס לא פחות
שמארחינו הידידותיים טרחו כדי לספק לנו לא רק את צרכינו החומריים אלא גם צרכים
רוחניים, מזון כשר וכלי אוכל חדשים. כולנו מלאי רגש תודה לבורא...". כל התלאות
העוברות על המשפחה בעטיה של המלחמה מתגמדות לנוכח התגלות ניסי האל ורצונו של
הבורא. דבר לא יגרום להם לפגוע ביהדותם. כאשר כל הניצולים עולים על ספינה שוודית,
מסרבת המשפחה להצטרף משום שהיא מפליגה בחג הפסח הנחוג בשבת. תורת הגמול מתממשת ברמה הקונקרטית והמיידית ביותר כאשר כעבור שלושה ימים מקבלת המשפחה חבילה עם מצות לפסח. תגובת האב: "ה' יתברך לא שכחנו וגמל על דבקותנו במצוותיו".
 
גם כאן המשפחה מגיעה לארצות הברית, מתעכבת באליס איילנד ("אי הדמעות") ומורשית
להיכנס לאחר שאירגונים יהודיים ופעילי תנועת לובביץ' פועלים למענה. בסוף הסיפור
מיודע הקורא כי כשהרבי (הקודם, ר' יוסף יצחק) שמע את קורותיהם, "הרים את י דיו ואמר
נרגשות כי ההשגחה העליונה הצילה אותם פעמים מספר באמצעות ניסים גלויים, לא רק
בגלל הביטחון שהיה להם בה', אלא גם ובעיקר כדי שיוכלו לעשות במולדתם החדשה
ארצות הברית
(הדגשה שלי, א.צ.), למען הפצת ערכי היהדות, אותם ערכים נצחיים שלמענם
מסרו את נפשם."
 
ההתייחסות לשואה מתבטאת בשני לקחים עיקריים. האחד - השואה כאירוע שיש לשאוב ממנו
כוחות לחיזוק האמונה היהודית והוא בא לידי ביטוי ברובד הסיפורי. הנחת התפילין היא
אשר הצילה את הילד; תפילתו של בן המשחה והשמירה על קיום המצוות והאמונה היהודית
באי הנידח, הביאו בסופו של דבר להצלת המשפחה ולא עשייה מסוג מעשי הגבורה המשמשים
מודל התנהגות עליו מתחנך הילד החילוני הישראלי. המסקנה העולה מהסיפורים היא: יהודי
אינו לוקח את גורלו בידו אל אשם מבטחו באל. יהודים שהאמינו בכל ליבם ודאגו לשמור
מצוות למרות המכשולים, אלוהים הציל אותם בדרך ניסית. במילים אחרות: חיזוק התגובה
הפסיבית כפי שהיה בגלות וקבלת הדין.
 
הלקח השני נאמר במובלע: שלילת דרכה של הציונות ושלילת הלקח הציוני. היהודים שניצלו
בחרו לחיות בארצות הברית, מולדתם החדשה. מדינת ישראל אינה אפילו בגדר אפשרות. הרבי
מתייחס אל אמריקה כאל המולדת החדשה.
 
השואה אם כן, משמשת להעברת מסרים חינוכיים שונים לילדים ישראליים חילוניים ולילדי
חסידות חב"ד והמקורבים אליה.
 
גלות במדינת ישראל
בניגוד לעיתוני ילדים ונוער חילוניים לא ניתן למצוא ב"מחנה צבאות השם" תמונות של
גיבורי תרבות עכשוויים. התמונות המופיעות בעיתון הן לרוב תמונותיו של הרבי מלובביץ',
בתי כנסת, אתרים קדושים או תמונות טבע. האיורים הרבים המעטרים את העיתון קשורים
ישירות לתכנים הכתובים. לרוב מופיעים באיורים בנים תמימים חובשי כיפות או דמויות
יהודיות המזכירות ומייצגות את היהודי הדתי בעיירה במזרח אירופה. לא נמצא רמז לדמות
ישראלית חילונית.
 
בציורי הקומיקס רוב דמויות היהודים אינן דמויות מייצגות של יהודים דתיים, הן נראות
אירופאיות לכל דבר, כאילו גלות אירופה שרירה וקיימת. יהדותן מתבטאת רק בכיפה שהם
חובשים. העיתון מציג איפוא את דמותו של היהודי הרצוי (יהודי מאמין החובש כיפה
לראשו) תוך הימנעות מהצגת איורים או תמונות של יהודים ישראליים חילוניים. זהו עוד
אמצעי להנחיל לילדים את תפישת חב"ד כי העם היהודי, גם זה החי בישראל, עדיין מצוי
בגלות. ילדים הקוראים את העיתון נחשפים לתפישת עולם השוללת ישירות או בעקיפין את
המציאות הישראלית.
 
האבחנה בין שני סוגי העיתונים לגדולים ולקטנים, מלמדת בשלב הראשון על מידת
האינטנסיביות של הגופים בתוך חב"ד, אותם הם מייצגים, בהפצת הרעיון המשיחי. נציין כי
עד שנת 1994, כל העיתונים עסקו באינטנסיביות רבה בציפייה המשיחית. עולם התכנים
והמושגים משותף לכל העיתונים. בכולם מופיעה פרשנות דטרמיניסטית לאירועים הפוליטיים
הבין לאומיים, וראייתם כשלב בשינויים הקוסמיים שלפני הגאולה (אירועים כמו נפילת
ברית המועצות וגלי העלייה ההמונית של יהודים שפקדו את הארץ, איחוד גרמניה, מלחמת
המפרץ, ואף כישלונו של ג'ורג' בוש במירוץ לנשיאות ארצות הברית). כן מופיעה התייחסות
לאירועים במסגרת הלוח היהודי, אך גם במסגרת לוח האירועים החב"די הקושרים אותם עם
הגאולה והתגלות המשיח, כגון ההתייחסות לחודש ניסן כחודש הגאולה תוך השלכות
לאקטואליה והשוואה למצב הגלות בו אנו מצויים, וכן לתשעה באב ולמשמעויותיו.
 
משיחיות ודמוקרטיה
ההתעוררות המשיחית בחב"ד אינה מתקיימת כתופעה פנים-חב"דית מבודדת. לגבי חסידיה
היא בעלת השלכות על אופן עיצוב תפישת עולמם הקיומית, מעצבת את יחסם אל החברה
הישראלית החילונית, משפיעה על השקפתם הפוליטית ועל ההכרעות הפוליטיות המהותיות
ביותר העומדות על הפרק בתהליך השלום עם הפלסטינים. אין לך תחום מתחומי החיים שבו
אין עליו השפעה מכרעת לעוצמת הממשות של הגאולה המשיחית.
 
נקודת המפנה (ויש מי שיטען כי היתה זו נקודת שבר) היתה עם מותו של הרבי בשנת 1994.
נוצרה אבחנה ברורה יותר בין שני הזרמים. בזרם המרכזי חל תהליך התמתנות, לפחות ברמת
הפירסומים הגלויים בעיתונות, ואילו הזרם המשיחי ממשיך לטעון כי הרבי עמנו, ופועל
במשנה תוקף להפיץ את הגאולה. הגופים המתונים כיוונו גם לפני מות הרבי לעבר פעולה
ארצית, קרי הפניית המשאבים האנושיים והכלכליים למאבק נגד תהליך השלום ובעד שמירה
על ארץ ישראל השלמה, בעוד שהזרם המשיחי טען בלהט שיש לדבוק רק במטרה אחת - הפצת
חזון התגלות המשיח וכשהמשיח יגיע - ממילא תפתרנה כל הבעיות. הדים למחלוקת זו
מצויים מעל דפי עיתוני חב"ד.
 
המאבק על ארץ ישראל השלמה המתנהל על רקע האקטיביזם המשיחי, העלה שוב לדיון את
תקפותם של חוקי המדינה הדמוקרטית מול המחוייבות לחוקי ההלכה.
 
גם אם חב"ד אינה שוללת היום במוצהר (כפי שנעשה בעבר) את עצם קיומה של המדינה, הן
משום שהיא משלימה עם קיומה והן משום שהמדינה נתפשת כאמצעי לאירגון חברתי-מדיני,
הרי שיהא שוללת את הכוח הנתון בידי השלטון להחליט בסתירה לחוקי התורה. בוויכוח על
ארץ ישראל כפי שמתנהל בעשור זה, הוסב מוקד הוויכוח משאלת הלגיטימיות של ארץ ישראל
לאפיה של המדינה. קיום המדינה זוהי עובדה שאין לערער עליה אך יש ל פעול לשינוי
מהותה הפנימית כך שתעלה בקנה אחד עם התפישה הדתית ועם ערכים יהודיים.
 
עם ההתקדמות בתהליך השלום, כשעל הפרק עומדת סוגיית החזרת השטחים, ניתן להצביע
על עלייה במספר ההתבטאויות המעמידות בספק את חשיבותה של הדמוקרטיה אל מול ההלכה.
 
התפישה המשיחית, שהתגברה מאוד לאחר מלחמת ששת הימים, שוללת לחלוטין אפשרות של
החזרת שטחים. האמונה עליה מושתתת שלילה זו גורסת כי "ארץ ישראל ששוחררה בניסי ה'
ובנפלאותיו, בלא כל תכנון מוקדם, כאשר אויביה מסביב הכריזו עליה מלחמת השמד, ניתנה
לישראל, שלא על מנת למסור חלק כלשהו הימנה לידי זרים ח"ו (חס וחלילה). אין לשום אדם
זכות או רשות לדון בויתור על חלק ממנה, אפילו אם מדובר בשלום אמת."
 
אמנם מערכת השיקולים נובעת מאמונה צרופה, אך זו אינה מדירה את רגלי החסידים
מהפרקטיקה הפוליטית בבחינת - "הראש נמצא בשמים אך הרגליים נטועות בארץ".
 
עם תחילת תהליך השלום נותב האקטיוויזם המשיחי לאפיק נוסף חדש - למאבק נגד
האפשרות של החזרת שטחים משטחי ארץ ישראל. ההתנגדות נשאה בעיקרה אופי רעיוני-דתי, אך לא חסרו בה התבטאויות המבטאות חציית קווים אדומים לכל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו, תוך תהליך עקבי של דה-לגיטימציה של השלטון. לשבועונים כפר חב"ד ושיחת השבוע חשיבות רבה בעיצוב ובניסוח התודעה והאמונה הדתית כלפי קוראיהם פנימה, ובהפצת עיקרי החסידות
בקרב הציבור המסורתי והחילוני. אי לכך ניתן ללמוד מפירסומיהם על הלכי הרוח
בחסידות.
 
בחודש פברואר 1992 התפרסם מאמר ראשי בעיתון שיחת השבוע תחת הכותרת "יש שיטת
ממשל טובה יותר מהדמוקרטיה". העיתוי - לקראת הבחירות לכנסת ה-13 וכן בעיצומה של
הציפיה העזה לבוא המשיח. מתוך המאמר עולה נימה של ציניות וביקורת כלפי הדמוקרטיה.
הכותב מציג כביכול את עמדת תומכי הדמוקרטיה המתמוגגים מכך ש"הבוחר" אומר את "דברו"
(המרכאות במקור). "מנגד טוענים המומחים (אילו מומחים? א.צ.), שחל כירסום בדמוקרטיה
ובעיני ציבורים מסוימים (?) מהווה הדמוקרטיה שם נרדף לתוהו ובוהו." או מאמר אחר
הפותח במשפט: "ההתנגדות שגוברת באחרונה כלפי הדמוקרטיה...".
 
רטוריקה פסאודו-אובייקטיבית זו, המציגה קביעה כביכול מבוססת, אך שבה אין הכותב מעגן
ומבסס את קביעותיו, זורה לכל אורך המאמר. בהמשך נזהר הכותב שלא לשלול במוצהר את
הדמוקרטיה כשיטת שלטון, אולם כשהדמוקרטיה אינה הפתרון האידיאלי נותרה רק התורה,
שאינה שוללת את הדמוקרטיה אך "היא מונעת אנרכיה ואיבדו כיוון." בהמשך מובעת משאלה
זהירה: "כשרוב העם היהודי יקבל עליו את שלטון התורה, היא הרי תבטא את דעת הרוב. זו
תהיה הדמוקרטיה במיטבה" (מבלי להתייחס לכך שאלה הם שני מושגים סותרים). הכותב
מסיים באופן המתבקש ביותר: "אולם יש שיטה שלטונית טובה יותר - שלטון המשיח. זו
מאחדת את כל היתרונות שיש בשיטות האחרות... כי דברו של המלך המשיח יהיה ברור חזק
ומוחלט..." "פרצופה של הדמוקרטיה הישראלית... מטיל ספק רב בקביעה על יעילותה
וחוכמתה של הדמוקרטיה. לפחות בעיצוב שניתן לה במדינת היהודים... אולי מוטב היה
שתחליט בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית כי היא סיימה את פקידה, ומעתה ואילך היא מצפה
ל שלטונו של המלך המשיח, ועד אז תכריז על עצמה רק ככנסת מעבר וכממשלת מעבר. למה
בעצם שלא תצא החלטה רשמית של הכנסת, בשם כל חלקי העם, כי היא מקבלת על עצמה את
מלכותו של המלך המשיח ומזמינה אותו להקים את ממשלת הגאולה?"
 
בדצמבר 1993, נעלמת הנימה הזהירה בקביעה: "זו מדינה דמוקרטית אבל קודם כל יהודית."
הטיעון העומד במרכז מאמר חריף זה הוא, כי אין ספק שחוקי התורה עומדים מעל חוקי
המדינה. העילה לדיון בנושא היא הסערה התקשורתית שהתעוררה בעקבות התבטאותו של רב
שטעם כי חוקי התורה עומדים מעל חוקי המדינה. לטענת הכותב מוצדקת התפישה שיש לקבל
את מערכת החוקים של המדינה, אולם אין זו קבלה ללא תנאי. הנימוק לטיעון מעוגן דווקא
בחוק החילוני. כפי שעל חייל בצבא מוטלת החובה לסרב לפקודה במקרה שהיא "פקודה בלתי
חוקית בעליל," כך ישנם דברים העומדים מעל החוק ומעל כל פקודה. ומכאן ההיקש: לנו
כיהודים יש מערכת ערכים שעומדת מעל כל חוק אנושי. זוהי התורה.
 
לא רק שהתורה עומדת מעל החוק, אלא גם עצם תוקפם של החוק ושל השלטון נובעים
מהתורה... אבל ברגע שהחוק מתייצב נגד התורה, לא זו בלבד שמבחינתנו הוא חסר תוקף,
אלא שהחוק עצמו נעשה "בלתי חוקי בעליל".
 
ומכאן למסקנה הפוליטית האקטואלית: שלטון שמחוקק חוקים כאלה ומוביל מהלכים שפוגעים
בעקרונות יסודיים של התורה (הכוונה לתהליך השלום, א.צ.) נהפך לשלטון בלתי חוקי,
לממשלת זדון, למלכות הרשעה. חומרת הדברים ברורה והמאמר ממשיך ונוקט באסטרטגיה
של מתקפה: "האם באמת הם (שרי הממשלה) סבורים שהציבור יניח להם לבצע מהלכים אנטי
יהודיים במסווה של 'שלטון החוק'? האם מישהו מהם מאמין שיצליחו לדכא את ההתמרמרות
הגוברת והולכת בעזרת היועץ המשפטי ש'יחקור' אם יש כאן 'המרדה'?... בכל מקרה
הדמוקרטיה אינה עומדת מעל ערך עליון יותר - היותה של המדינה מדינה יהודית. כאן
עובר הגבול שלנו."
 
כשנתיים לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין התפרסם מאמר שכותרתו: "מה דינו של מסייע
לאויב מסיבות אידיאלוגיות"? במרכז המאמר הופיע צילום המונח "בוגד", כפי שהוא מופיע
במילון, מודפס על רקע שחור. נציין שהפעם היחידה בה שונה לפני כן פורמט העמוד
הראשון, כמו במקרה זה, היה לאחר מותו של הרבי.
 
המאמר טען כי "לרעיון להכשיר פתאום את הפושעים המתועבים הללו ועוד לתת להם על מגש
של כסף שליטה בשני חבלים של ארץ ישראל, יש רק מלה אחת, קשה וכואבת, שהולמת את
המעשה הנורא הזה - בגידה" (ההדגשה במקור) בהמשך מקבל הקורא הסבר מפורט מי
נחשב בוגד. "בוגד הוא אדם שפועל נגד האינטרס הקיומי של ארצו ועמו ומסייע לאוייב...
ממשלת ישראל חצתה את הקו האדום הזה. היא בגדה בעם ישראל ובארץ ישראל... ממשלת הבגידה בריצת האמוק שלה לעבר "הישגים מדיניים" מובילה למדינה פלסטינית."
 
בניגוד להתבטאויות קודמות בגנות תהליך השלום, זוהי הפעם הראשונה שנשללת זכות קיומה
של ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, ומכאן - גם שלילת המשטר הדמוקרטי שאינו הולך
בדרכה של תורה. כדי לגשר על ההתנגשות הערכית שיהודים פוגעים בעיקרי התורה, מעלה
הכותב את הטענה החוזרת ונשנית כי זה עוד ניסיון שהקב"ה מעמידנו בו.
 
"תורת ישראל מעל לכל"
מאמר נוסף התפרסם בפברואר 1994 בעקבות פסיקת בית המשפט העליון שקבע כי על בתי
הדין הרבניים לפסוק על פי חוקי המדינה, גם אם הם סותרים את חוקי התורה, שכן חוקי
המדינה עומדים מעל חוקי התורה.
 
הסתירה בה מצוי הציבור הדתי התגלתה פה במלוא חריפותה. והפעם נדרש המאמר בטיעוניו
לדמוקרטיה. "עימות זה הוא חלק מעימות מרכזי יותר - הניסיון לשלב מדינה יהודית עם
עקרונות הדמוקרטיה. עצם ההגדרה של המדינה כמדינה יהודית יוצרת העדפה ברורה של
יהודים ופוגעת בעיקרון הדמוקרטי."
 
מבחינת ערכי הדמוקרטיה, ההתנגדות להסתמכות על קולות ערבים היא גזענית ופסולה
בתכלית. אולם מבחינת המדינה היהודית - זו טענה צודקת לחלוטין. לא ייתכן שערבים
יכריעו בשאלות הכרוכות בשיבת עם ישראל לארצו. בסיכום המאמר עולה הקריאה: "אנו
נדרשים להכריע איזו מדינה אנו שואפים להקים." בינואר 1995 קראה כותרת בשיחת
השבוע: "להכניס את עשרת הדברות לספר החוקים...".
 
הפעם הטענה היא, שאין לקדש את חוקי המדינה משום שאין בחוקים עצמם דבר מקודש.
החוקים נקבעו בידי אדם וזאת בניגוד לחוקי התורה שהם צווים אלוהיים מוחלטים שאינם
ניתנים לשינוי. "חקיקת חוקים הסותרים את דת ישראל נתפשת ככפיה אנטי-דתית, כמיסוד
החטא והענקת גושפנקא ציבורית לכך."
 
בסוף המאמר הופיעה המסקנה הנחרצת שאינה מותירה ספק (הן לגבי הקוראים החילוניים והן
לגבי ציבור חסידי חב"ד): "אם יהודים שומרי תורה יצטרכו לבחור: חוק המדינה או חוק
התורה, לא יהיה להם כל ספק - תורת ישראל מעל הכל!".
 
ניתן לומר כי בעיתונות חב"ד מתסמנת מגמה של הקצנה בסוגיה זו. ככל שכוחם
הפוליטי-חברתי של הדתיים בכלל ושל חב"ד בפרט מתחזק וככל שישנה התקדמות
משמעותית בתהליך השלום, כך ההתבטאויות נעשות חדות וברורות, כדי שלא יהיה ספק
בלב איש מהו סדר העדיפויות של ציבור זה.
 
מאמרים רבים אחרים שלא הוזכרו כאן עוסקים בשאלת הזהות של החברה היהודית בישראל.
הציבור החילוני נתפש כמי שנמצא בגלות רוחנית, ומשום כך אינו מבין את משמעותה
וחשיבותה של התקופה בה אנו מצויים. נכונותם של חלקים נרחבים מהעם לוויתורים
טריטוריאליים תמורת שלום מתפרשים כפועל יוצא מזהותם הרופפת שנובעת כתוצאה ישירה
מהתרחקותם מדת ישראל ומערכיה. עיתונות חב"ד מציגה דגם אחד אפשרי ל"זהות יהודית
נכונה" ודגם אחד אפשרי ונכון לאופיה של המדינה - כמדינה יהודית הילכתית. הפתרון
הרצוי: היותנו אומה שחיה על פי התורה לא רק כפרטים אלא כקולקטיב. הצבת דגם אחד
שוללת במוצהר את הלגיטימיות של הציבור החילוני והמשטר הדמוקרטי. אין ספק, לדעת
הכותבים בביטאוני חב"ד, כי התפישה החילונית המחליפה תורה ומצוות בלאומיות והופכת
את ערכי המדינה לדבק המלכד את חלקי העם הינה מופרכת מיסודה.
 
לא אחת עולה בשבועוני חב"ד הדימוי של "מעטים נגד רבים". מעטים המנהלים מלחמת "בני
אור בבני חושך". מענין לשים לב לדברים שנכתבו כחזון פוליטי בחנוכה תשנ"ו- 1995.
המאמר מדבר על הצורך "לחולל מהפך רוחני-חינוכי-תרבותי ענק." יש לשאוב עידוד, שכן גם
אז המתיוונים (ובמשתמע, המשאל החילוני, א.צ.) החזיקו בעמדות השלטון, הכוח והתרבות
והמון העם נהה אחריהם ואולם "ברגע שהוצתה שלהבת האמונה... המתיוונים נעשו באחת
מיעוט מבוטל. כעבור זמן קצר חל מהפך דרמטי בכל אורח חייו ודרך מחשבתו של העם
היהודי. ומכאן היתה הדרך קצרה לנצחון המלא, הגשמי והרוחני גם יחד."
 
עיתונים בשירות הגאולה
ההתעוררות המשיחית בחב"ד והציווי להפצת הרעיון המשיחי הביאו את חב"ד לעשות שימוש
בעיתונות לצורך מילוי צו זה. קמו עיתונים שעסקו באופן בלעדי בנושא, בעוד שבעיתונים
הקיימים התגבר העיסוק ואף מדורים קיימים הוסבו למדורים מיוחדים לנושא המשיח
והגאולה. כיום, מלמדים שני סוגי העיתונים על המחלוקת בחב"ד סביב הפרשנות למותו של
הרבי. הופעת עיתונים העוסקים ברעיון הגאולה הינה תופעה תקשורתית מרתקת ובעלת
השלכות לגבי סדר היום הציבורי-תקשורתי של ציבור זה, אך גם על אופן עיצוב תפישת
עולמו. במציאות הישראלית-יהודית המורכבת ממילא, יש לתפישות אלה השלכות במישור
הפוליטי-אקטואלי, בוויכוח על עיצוב דמותה ואופיה של מדינת ישראל.
 
* * *
 
המאמר הוא עיבוד מתוך פרק בעבודת דוקטורט שנושאה: הרעיון המשיחי, היחס לארץ ישראל
ולתהליך השלום בעיתונות חב"ד בישראל בשנים 1995-1990, בהנחיית פרופ' אפרים
ריבלין וד"ר גדעון קוץ, אוניברסיטת פריס VIII צרפת.
 
1. אם כי הנושא טרם נבדק לעומק, נראה כי תהליך פריחתה של העיתונות
הדתית-חרדית, קשור לתהליך שקיעתה של העיתונות האידיאולוגית החילונית.
 
2. פעילות אינטנסיבית של חב"ד מתמקדת בארץ כמו גם בקרב קהילות יהודיות ברחבי
העולם. הקשר עם הקהילות נעשה פעמים רבות באמצעות לווין, כשבו זמנית מועבר
האירוע לקהילות שונות במקומות מרכזיים.
 
3. אבי רביצקי, בספרו "הקץ המגולה ומדינת היהודים" (תל אביב 1993), מבדיל בין
התסיסה בימיו של הרבי הקודם שצמחה מתוך תחושה של משבר וקטסטרופה לתסיסה
הנוכחית שקשורה למצב של רווחה, מתוך תחושה של הצלחה (עמ' 226). גם האדמו"ר
הקודם עשה שימוש בעיתונות להפצת רעיות הגאולה. הוא ייסד כתב עת בשם
"הקריאה והקדושה" שיצא לאור בין השנים 1945-1940. בנוסף לכך ייסד חבורה
שנקראה "מחנה ישראל" שפעלה איתו לשם הכנת הגאולה הקרובה. הוא התייחס
לאירועי המלחמה כשיאם של חבלי משיח.
 
4. נציין שחב"ד הביאה את ההתעוררות המשיחית לשיא שלא נודע דוגמתו מאז ימי
התנועה השבתאית. למרות זאת לא הותר לבטל מנהגים וצווים הלכתיים וגם לא
היתה עלייה המונית לארץ של חסידים מרחבי העולם. המיקוד נותר ברמה האישית.
 
5. ראה מאמרו של יואל רפל, "עיתוני בתי הכנסת", קשר 10, נובמבר 1991. המאמר
מתייחס לשבועון שיחת השבוע כעיתון בית כנסת. מאז פורסם המאמר חל שינוי
במדיניות ההפצה של העיתון העומד כיום על תפוצה של כ- 190,000עותקים (לא
כולל עותקים בשפה הרוסית).
 
6. המדור "תורת הגאולה" הופיע לראשונה ב4- באוקטובר 1991, בגיליון 249, במקום
המדור "יסודות החסידות", ואת לאור הדרישה והמחוייבות להפיץ את רעיונות
הגאולה ברבים. בהודעה שהתפרסמה בעיתון נאמר:
"המדור יעסוק בהסברת נושאי הגאולה וביאת המשיח על פי המקורות בנגלה ובתורת
החסידות, כדי להרחיב את הדעת בנושא זה שהולך ונעשה אקטואלי וממשי."

7. המצע לבסיס הקשר בין חב"ד לתושבי יש"ע מבוסס על הפרשנות למלחמת ששת
הימים. הקשר התחזק עם תהליך פינוי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים. ועידת
מדריד, עליית ממשלת השמאל ב-1992 וחתימת הסכם אוסלו הביאו את חב"ד לידי
הכרה שיש לאחד כוחות סביב רעיון ארץ ישראל השלמה.
 
8. נציין שבנוסף לשני העיתונים הנזכרים, יוצאים עוד עיתונים ביוזמה פרטית.
ביניהם: "פניני הגאולה", שיוצא על ידי הרב דו בירושלים; "עץ החיים", שיוצא על
ידי נחום בן עטו משלומי; "אזרחים במדינת משיח" בעריכת הרב פנחס ממן ועיתון
היוצא לאור בארצות הברית אך מופץ גם בארץ - "בית משיח" בעריכת מ. הכהן
הענדל וש.י. חזן.
 
9. בית חב"ד בת ים מתבסס בעיקרו על פעילות של חסידים שהצטרפו לחסידות (חוזרים
בתשובה), דבר שיש לו ככל הנראה השלכה על אופי הפעילות.
 
10. על פי שיחה עם עורכת העיתון הגב' בלומה נחשון.
 
11. מרכזה הרוחני של חסידות חב"ד, כמו של מספר חסידויות אחרות, נמצא בארצות
הברית. העיתונות ממלאת תפקיד חשוב בשמירת הקשר בין הקהילה בישראל לזו
שבברוקלין.
 
12. ראה לדוגמה במחנה צבאות השם, גיליון 32, שבט תשנ"ב.
 
13. שם, גיליון 43, כסלו תשנ"ג. נציין כי בפברואר 1992 יצאה אגודת צעירי חב"ד
במסע הסברה בהיקף חסר תקדים תחת הכותרת: "היכונו לביאת המשיח". מטרת המבצע
היתה "להכין את הלבבות לקבלת פני המשיח".

14. פסק הדין בא לתת תוקף לקביעה של חסידי חב"ד. במסגרת הדוקטרינציה כמובן
שאין מזכירים בהזדמנות זו את ההתנגדות שעוררה התסיסה המשיחית בחב"ד בקרב
"הליטאים", כשאת המערכה מוביל הרב מנחם שך.
 
15. חג הגאולה מציין את שיחרורו ממאסר של מייסד חסידות חב"ד ברוסיה הצארית,
רבי שניאור זלמן מלאדי, בשנת 1798. המאסר בא על רקע המאבק בין החסידים
לליטאים המתנגדים לחסידות. בעקבות הלשנה לשלטונות נאסר הרבי, נחקר קשות
ושוחרר בי"ט בכסלו לאחר 53 ימי מאסר.
 
16. במחנה צבאות השם, גיליון 53.
 
17. שם, גיליון 35.
 
18. שם, גיליון 73.
 
19. שם, גיליון 36.
 
20. אין זה מקרה כי הביטוי "ילדי ישראל" אינו מתייחס לילדים שנולדו בישראל אלא
לכלל ילדי היהודים בתפוצות.
 
21. במחנה צבאות השם, גיליון 54.
 
22. שם, גיליון 68.
 
23. עיתון הילדים של חב"ד אינו היחיד העושה שימוש בקומיקס בין עיתוני הילדים
הדתיים, אך זוהי תופעה חדשה יחסית (שתידון בנפרד).
 
24. בספרו "בין חורבן לישועה" (תל אביב, 1995), מציין אלי שבייד כי, קבלת הקביעה
בפונדמנטלית שהשואה היתה "גזירה מן השמים", מקובלת על כל פלגי החברה
החרדית. בהסגר לאירועי השואה מנקודת הראות האלוהית, המוטיב של חטאי
האמנסיפציה, הכפירה, ההתבוללות והמרד הציוני מופיע כמוטיב מאפיין. בכל
תגובה חרדית לשואה, ההנחה היתה שעם ישראל חטא ולכן נענש. הרבי הקודם (ר'
יוסף יצחק) נמלט גם הוא מאירופה לאמריקה בתקופת המלחמה. לאירועי השואה
התייחס כסימנים גלויים שלפני הגאולה, כחבלי משיח ממשיים. מכאן התפישה בבסיס
המסר המוצג בסיפור: כל מי ששמר בקנאות על יהדותו במיוחד ברגעים הקשים -
אלוהים גמל לו בכך שניצל ושליחותו בעולם היא הפצת היהדות.
 
25. ראה א. שבייד, "צידוק הדת במבחנה של השואה", יהדות זמננו, 5, תשמ"ט.
חיזוק המסר הדתי בהתייחס לשואה מלמד על השינויים שחלו בציבור החרדי ביחס
לשואה, שכן לאחר השואה נתפשה הקמת מדינת ישראל כנצחון הדרך הציונית על
הדרך הדתית.
 
26. ראה הדים למחלוקת: כפר חב"ד, גיליון 576 מ24- בספטמבר 1993, ושם, גיליונות
577 ו- 578.
 
27. האדמו"ר החמישי של חב"ד, ר' שלום דוב בער שניאורסון מליובאוויטש נמנה בין
השוללים בתוקף את הרעיון הציוני ואת התנועה הציונית. הוא קבע שההתעוררות
הציונית המדינית מכחישה את האמונה המשיחית ומתנגדת לה. שכן, כל ניסיון
לגאולה אנושית יהיה ניסיון חלקי ביחס לגאולה המשיחית והשלמה. האדמו"ר יצא
נגד התנועה הציונית שפעלה בדרכים ארציות לדחוק את הקץ. ראה רביצקי (הערה
3 לעיל) עמ' 30.
 
28. בניגוד ל ציבור החילוני הרואה בתוצאות מלחמת ששת הימים נצחון צבאי מזהיר
בבחינת "כוחי ועוצם ידי", הרי שחב"ד מתעלמת לחלוטין מההיבט הצבאי של
הנצחון. לתוצאות המלחמה וכיבוש יהודה ושומרון היא מייחסת רק פירוש אחד -
זהו ביטוי לניסי ה', מתנה שהאל נתן לעמו למשמרת.
 
29. כפר חב"ד, גיליון 536, 12 באוגוסט 1992.
 
30. שיחת השבוע, גיליון 270, 28 בפברואר 1992.
 
31. כפר חב"ד, גיליון 554, 31 בדצמבר 1992.
 
32. שיחת השבוע, גיליון 364, 24 בדצמבר 1995.
 
33. שם, גיליון 348, 3 בספטמבר 1993.
 
34. שם, גיליון 371, 11 בפברואר 1994.
 
35. שם, גיליון 420, 20 בינואר 1995.
 
36. שם, גיליון 467, 15 בדצמבר 1995.
 
 
מקור:
קשר מס' 24, נובמבר 98', עמ' 27-16, בהוצאת המכון לחקר העיתונות
היהודית, אוניברסיטת תל אביב
  



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש