דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,463 כניסות לאתר
ריכוז הבעלות בידי "ברוני התקשורת"

מאת: דן כספי ויחיאל לימור

החשש מפני תהליכי הדיסאינטגרציה, שתוארו לעיל, עשוי להתגלות כחשש-שווא, דווקא לנוכח
הסיכוי להתפתחות הפלוראליזם התקשורתי החדש. המגמות הנוכחיות, כפי שהוצגו בחלקו
הראשון של הספר, אינן אופייניות דווקא לישראל, והן מוכרות היטב במדינות המערב. הן
מצביעות על ריכוז הבעלות הפרטית על אמצעי תקשורת ההמונים בידי מספר קטן של גופים
או בעלים. בראשית שנות ה- 90 הסתמנה ההתבססות של שלושה קונצרנים תקשורתיים
בישראל, מעין "ברוני עתונות" ישראלים.
 
שלושה קונצרנים אלה חולשים לפי שעה על ארבעת היומונים הפרטיים הגדולים בישראל, על
שתי רשתות ארציות של מקומונים, על תעשיות דפוס, על הוצאות ספרים, על שירותים שונים
לשעות הפנאי, על כתבי-עת ועל תחנות טלוויזיה בכבלים. יש להניח כי שלושת הקונצרנים
ינסו להרחיב את השקעותיהם בתחומי התקשורת השונים, כולל בערוצי טלוויזיה ובתחנות
רדיו מקומיות. כל קונצרן תקשורתי רב-אמצעים - Media Multi - מתפתח מטבעו כקונצרן
כלכלי, שיש לו אינטרסים עסקיים מזוהים משל עצמו. כמו כל קונצרן כלכלי אחר, כך גם
הקונצרן התקשורתי רגיש לנושאי חקיקה, לתקנות בנושאי משק וכלכלה או למיסוי 
(Bagdikian, 1983, 5). 
 
עד למחצית שנות ה- 80 נראה היה ש"הברונים" יהיו מתוצרת כחול-לבן, ואכן שלושת
הקונצרנים התקשורתיים הגדולים - "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" - היו בשליטה
ובבעלות ישראלית מלאות. תחילת חדירתו של הון זר לממסד התקשורתי בישראל מצביעה על
שתי אפשרויות: האחת, בצד הקונצרנים התקשורתיים הקיימים יצמחו גופי-ענק חדשים,
השואבים את כוחם מהון זר. והשנייה - מספר ענקי התקשורת לא ישתנה, אך יחול שינוי
בבעלות עליהם, כאשר השליטה תעבור למעשה לידי משקיעים זרים. רכישת רוב מניות העתון
"מעריב" (וחברות-הבת שלו) על-ידי רוברט מאקסוול עשויה להיות אפוא אות וסימן לכך
שהאפשרות השנייה שוב איננה תיאורטית בלבד.
 
התרחבות הקונצרנים התקשורתיים, ובמיוחד הפיכתם לחלק מקונצרנים בינלאומיים, עלולות
לגרום לכך שהאינטרסים שלהם יחרגו מעבר לתחום הכלכלי-עסקי הצרוף, ויגלשו גם לתחום
היחסים הבינלאומיים. מערך האינטרסים הזה של ברוני התקשורת - של כל אחד מהם בנפרד,
ושל כולם ביחד, שיכול להתפתח למעין קרטל - עלול לא רק להביא לכך שאמצעי התקשורת
ישרתו את בעליהם, במקום את הציבור הרחב, אלא גם לטשטוש היתרונות וההישגים של
המבנה התקשורתי הפלוראליסטי.
 
קיומו של מעין-קרטל עלול להנציח אחדים ממאפייני המבנה הריכוזי של מוסד התקשורת,
ויהיו לו גם השלכות על איכות הדמוקרטיה בישראל. בכל אמצעי תקשורת חבויה הנטייה
להיצמד לזרם המרכזי של הלכי הרוח וההשקפות הרווחות בציבור (קרי: הקונסנזוס) על
חשבון קיפוח הדעות של קבוצות חלשות ושוליות בחברה (Lazarsfeld & Merton, 1971), כל שכן כאשר המדובר הוא בקונצרן כלכלי החולש על ענפי תעשייה מגוונים. כתוצאה מכך,
נוטים ענקי התקשורת לטפח את הקונפורמיות, ומחניקים למעשה את החריגים. בהיותם בראש
וראשונה קונצרנים כלכליים הם פועלים לשימור היציבות החברתית, שהיא תנאי הכרחי
להצלחה כלכלית. המצב הזה מחריף פי כמה, כאשר ענק התקשורת איננו אלא חלק מקונצרן
לאומי או רב-לאומי, שעסקיו אינם מצטמצמים לתחום תקשורת ההמונים. הכלל הזה יפה גם
למקרה הישראלי, שכן אף שהצמיחה התקשורתית וריבוי הערוצים הכתובים והמשודרים
מלמדים לכאורה על פלוראליזם, הרי יש חשש כי פלוראליזם זה יהיה מדומה, משום ש"ברוני
התקשורת" יתמידו לטפח את הקונסנזוס החברתי (וממילא גם הפוליטי) בישראל - בשני
המישורים, הכלל-ארצי והמגזרי-מקומי - תוך הפעלת כל האמצעים שברשותם.
 
לריכוז הבעלות על מכלול אמצעי תקשורת ההמונים בידי קונצרנים רבי-עוצמה עשויה להיות
גם השלכה במילוי תפקיד התיווך. לכאורה, יש לצפות לכך כי ככל שמספר המתווכים רב
יותר, כך יחול פיחות במעמדו של כל אחד מהם. יש גם מקום לצפות, כאמור, כי המבנה
הפלוראליסטי עשוי להחליש את כושר הפיקוח הפורמאלי של המוסד הפוליטי על התקשורת,
אך גם אם שני התהליכים האלה יתממשו, לא יהיה בכך כדי לרופף בהכרח את זיקת הגומלין
בין שני המוסדות. אדרבא, דווקא משום שהשליטה המעשית על אמצעי תקשורת רבים תהיה
בידיים מעטות, יש מקום לשער כי יחסי התלות ההדדיים יתחזקו עוד יותר. המתווכים
התקשורתיים ישמרו אפוא על מעמד הציר. הם ימשיכו לשרת את האינטרסים של המערכת
הפוליטית, אולי מתוך הכרה פנימית בצורך לשמור על היציבות, ובמקביל יעמיקו את
אחיזתם בקרב הציבור הרחב. עם זאת, התעצמות תופעת "הברונים" עשויה להמעיט את החשש
שהפלוראליזם התקשורתי יאט תהליכים של אינטגרציה חברתית ותרבותית, שכן מתוך
אינטרסים עצמיים ינתבו בעלי השליטה את אמצעי התקשורת שבבעלותם - כולל המקומיים
והמגזריים - לאימוץ מדיניות המדגישה את המשותף והמאחד.

מקור:
 
המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990, עמ' 258-257, הוצאת עם
עובד
 
 











 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש