דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,015 כניסות לאתר
שותפים למסך העשן

מאת: דן בן כנען

כל פוליטיקאי שהתראיין אי פעם לא חשף, לא הודה ולא נתן ולו נתח מידע קטן
שלא רצה לחשוף. שום שאלה, אפילו מנוסחת בדרך גאונית, לא הביאה את
המרואיינים לתשובה שלא רצו לתת. על פי ספר הכללים אפשר לזכות, את העיתונאי
המראיין ואת הפוליטיקאי המרואיין, בציון על רמת הבידור וכמות הקריצות אבל
השאלות כמו התשובות תישארנה, תמיד, צפויות מראש ובלי בשורה
 
בשנים האחרונות הפכנו, העיתונאים, למשתפי פעולה עם פוליטיקאים ושאר מיני אנשים
חשובים ביותר בכל מה שקשור להפצת בלבול פוליטי, אי בהירות מתוך כוונה, ערפל ומסך
של עשן. כל אלה על פי מידת הרצון והנחישות שלנו להתקרב לצלחת השררה ואף לטעום
ממנה. במילים אחרות, התרגלנו כל כך, ביושבנו מול המרואיין הפוליטי, לדבר בשפה ללא
מסרים, באמרות כנף שאין בהן שום הבטחה או רעיון, במילים בעלות משמעויות רבות
שבעיקר אינן אומרות כלום, בחצאי אמיתות או במסכת של שקרים מבלי שתוכל להוכיח את
היפוכם בזמן אמיתי. אני, כמוכם, קורא כל עיתון שאני יכול לקרוא, יושב מול הטלוויזיה,
ערב ערב, וצופה בנבחרים שלנו נשאלים שאלות על נושא אחד ושומע אותם עונים על נושא
אחר, כזה שהם יודעים שלא יכשיל אותם. הם מצפים מראש שכך יתקיים הראיון ושחס וחלילה
לא תהיה חריגה כלשהי מהנוהל. אנחנו נותנים להם את הבמה.
 
זו הבעיה הגדולה שלי, לא שלכם. לפני למעלה מעשרים וחמש שנים ישבתי אצל פרנקל, אז
העורך הראשי של הניו-יורק טיימס. עבדתי עבור העיתון על כתבת תחקיר גדולת היקף
שדרשה ממני זמן ומאמץ רב. נושא השיחה היה אימות המקורות שלי ומהימנותם. לעולם לא
אשכח את דבריו שהפכו עבורי לנכס: "לכל ציטוט שאתה מביא" אמר "אני רוצה לפחות חמישה
מקורות אמינים שמאשרים את אמיתותו". פרנקל לא צחק. הוא היה רציני בדבריו וכשהבאתי
יום אחד ציטוט מפיו של פוליטיקאי בוושינגטון, והיה בידי רק מקור נוסף אחד שמאמת את
הדברים, לקח פרנקל את הדפים וקרע אותם לגזרים. "אמרתי לך בעבר שאני רוצה לראות
לפחות חמישה אימותים לכל ציטוט", טען "וחוץ מזה הרי מילה של פוליטיקאי שווה ל- ...
הוא תמיד יצטרך אותך ויספר לך כל מיני סיפורים כדי להדוף את האמת... כי האמת שלו
היא רק האמת שלו... אם אתה רוצה רייטינג - הצטרף אליו למשחק. אבל אם אתה רוצה את
פרס פוליצר, חפש את האמת בפח האשפה שלו."
 
לפני זמן מה, במסגרת מועדון העיתונות, פגשתי עם חברי העיתונאים את שר התחבורה יצחק
לוי, איש המפד"ל, כדי לשאול אותו, בין השאר, מה הוא עושה כדי למנוע את הקטל בכבישים
והאם מפלגתו תפיל את הממשלה בעקבות משבר הדיינים. יצחק לוי, מרשים בגופו גדל
המידות אותו הוא מכסה בחליפה אופנתית. הוא מנסה לדבר בדרכים של נועם, בשקט ובצורה
תרבותית כיאה לתפקיד ולמושב בעל השררה. במשך למעלה משעה מונה כבוד השר מספרים
ומראה טבלאות סטטיסטיות המצביעות, לדעתו, על ניצחון משרדו במלחמה הזאת שהיא "לא
כל כך עקובה מדם". לטענתו, מאז קיבל את המשרה הרמה יש הקלה במצב וברור לו שאם שר
האוצר היה נותן לו כסף רב, היה הוא מצליח להוריד את מספר הנפגעים ב- %70. הוא גם
מבטיח "בלי נדר" ו"אם ירצה השם" שבתום הקדנציה, בעוד כשלוש שנים, תתחולל מהפכה
בתחום עליו הוא מופקד.
 
משתמשים בעיתונאים
כבודו של השר יצחק לוי במקומו מונח. יש לו הרבה מקום שיכול להכיל הרבה כבוד, את
כבודו שלו. אבל כששואלים אותו שאלות פרטניות על המצב, שלכל הדעות האחרות הוא גרוע
ביותר, הוא חוזר על הדברים שכבר אמר לפחות חמש פעמים קודם לכן והודף כל טענה
מנומקת והגיונית ב- "תראו, אני יושב בתפקידי רק כשנה אחת. לקח לי זמן ללמוד את
החומר ולראות מקרוב מה נעשה בניו-יורק, בפריז, בלונדון וברומא... אז, למען השם, תנו
לי קצת קרדיט והרבה כבוד..." ואם כל הדברים האלה אינם מספיקים, משיב השר המכובד
לשאלה: "המצב הקטסטרופאלי אינו עומד בראש מעייניך?" את התשובה הבאה: "מה זה בראש
מעייניך... בראש מעיניי עומדת ירושלים וארץ ישראל היסטורית ועוד כמה דברים אחרים
שהם חשובים לא פחות..." (!)
 
מחיאות כפיים סוערות.
רציתי להיות דומה לחברי העיתונאים, למחוא כפיים ולכבד את כבודו, אבל כאן החל הדם
לעלות לי לראש. החזקתי בעוצמה רבה את הכסא עליו ישבתי כדי שלא אקפוץ ממקומי
ואהפוך את שולחן "הנשיאות" שהיה מלא בכיבודים ובמכובדים. ראש העירייה המארחת את
האירוע, שישב לידי, תפס בכתפי ולחש לי מתוך ידידות שלא כדאי להתרגז ושתמיד טוב
לשמור את כל האופציות פתוחות.

אבל אני כעסתי כי אינני אוהב שמהתלים בי. חברי "קנו" את דבריו של כבוד השר וכנראה
הרגישו טוב בתוך המעמד. אבל אני כעסתי כי אינני אוהב גינונים של כבוד, אינני רוצה
להיות "מקורב" לסוררים שיושבים על כל כסאות של שררה, אינני אוהב שקרים ואינני מסכים
שמישהו ישתמש בי כמכשיר לקידום רצונותיו הפוליטיים. כל מה שאני רוצה הוא שמרואיין
ישיב תשובות אמיתיות ורלוונטיות, שהוא יהיה "מקור" אמין ולא מניפולטיבי, שחברי
העיתונאים יבחנו את הצלחת ואת מה שיש בה ושבשום מקרה לא יטעמו ממנה - כי הם אינם
יועצי תקשורת למכובדים אלא נאמני הציבור לתקשורת עצמה. הם הרי "כלבי השמירה".
 
בשנים האחרונות עברנו שינויים רבים. לא עוד תקשורת פתוחה, רבת פנים ודעות אלא
מצומצמת, משרתת אינטרסים מיוחדים וכבולה למספר קטן של מוקדים משפחתיים בעלי ממון
והשפעה. בסיפור השר יצחק לוי שלפנינו, כמו גם כמעט בכל סיפור אחר, אפשר היה לחיות
עם תשובות כמו "טוב... נו... אתה יודע... לנושא הזה ששאלת עליו אין לי עכשיו תשובה...".
הייתי גם מרגיש נוח יותר אם היה עונה "שמע... זה לא העסק שלך אז אל תציק לי..." הייתי
בוודאי כועס ואומר לו שהוא חייב לתת דיווח לציבור שכן בתוקף תפקידו הוא משרת אותו.
הייתי גם מציע לו לעזוב את הכסא הרם, להפוך לאדם פרטי ולתת דיווח רק לעצמו אם
ירצה בכך. אבל הוא, כמו כל חבריו בפוליטיקה העכשווית, בוחר באופציות שקיבל מיועצי
התקשורת שלו: אל תענה לשאלות לא נוחות, התחמק מתשובה חד-משמעית, זרוק רימוני עשן
ובדרך כלל השתמש בשאלות שנשאלת כהזדמנות לחזור על הישגך. זו גם הסיבה מדוע אתה
שומע, השכם והערב, תשובות חסרות עניין או תוכן אפילו אם שאלת אותם האם יורד בישראל
שלג בחודש אוגוסט.

מגרדים את הגב אחד לשני
סיבה אחת לכך שהם מתנהגים כך ועושים זאת בדיוק על פי הספר, מצליחים וממשיכים
בדרכם, נמצאת בעובדה שהם יכולים להתנהג כך... סוף פסוק. הסיבה לכך שאנחנו נותנים
לפוליטיקאים את ההכשר נעוצה במסכת היחסים הסימביוטית בינינו העיתונאים לבינם. קיים,
לדעתם, מצב מקובל מאוד שבו כולנו שחקנים באותו משחק ושיש לנו יכולות בלתי מוגבלות
לקרוא בין השורות ולגרד את הגב האחד לשני. קורה לי לא פעם, שכשאני פוגש חברים
למקצוע וכאשר מוזכר במהלך השיחה שמו של שר או של ח"כ זה או אחר, אני מרגיש שצריך
לשים קו מתחת לשם ולהגיד את האמת: השר הזה אינו דובר אמת ובכלל הוא גס רוח, או,
שלח"כ המוזכר יש ממוצע של פחות מ- 400 נקודות בפסיכומטרי ושצריך לספר לקוראים
את העובדות האלה. אבל החיים בישראל חזקים גם מהאמת וגם מהמציאות עצמה. קריית
הממשלה ומתחם הכנסת ממשיכים להתנהל על פי תכסיסי היועצים, וטבלת התוצאות במשחק
הליגה הלאומית מראה תיקו אינסופי שאינו מביא לשום זכייה.

זו הבעיה שלי אבל זו צריכה להיות גם הבעיה שלכם. ישנם עיתונאים טובים אבל לצידם יש
רעים, רעים מאוד וגרועים. כך גם ישנם פוליטיקאים טובים ובעלי מצפון ציבורי גבוה
ולצידם, רבים, שהם גרועים מהגרוע ביותר. הבעיה נמצאת בתחום האפור של הגבולות שם
מיטשטשים ההבדלים. בעולם המידרוג (הרייטינג) טוב לדעתם שתתקיים האשליה של "אם תיתן
לי אגרוף ואני אחזיר לך, הציבור הישראלי יחשוב שיש בינינו עוינות ושאנחנו, בעצם,
אויבים מושבעים".
 
עכשיו, שימו לב... כל מי שהתראיין אי פעם בכל פורום שהוא, לא חשף, לא הודה, לא פתח
פתח קטן, לא נתן ולו נתח של מידע שהוא או היא לא רצו לתת או לחשוף. אפשר להגיד
באחריות מלאה ששום שאלה, ואפילו היתה החכמה והמנוסחת בדרך הגאונית ביותר, לא
הביאה את המרואיינים לתשובה שלא רצו לתת. על פי ספר הכללים אפשר לזכות, את
המראיין וגם את המרואיין, בציון על מידת הבידור, הנחמדות או החוכמה שבמעמד. השאלות
כמו התשובות תישארנה, תמיד, צפויות מראש כמו נאום התודה של הזוכה בפרס שחקן השנה.
ובאשר לכבוד ולכיבודים: אנחנו, העיתונאים, איננו שותפים לשום תהליך של קבלת החלטות
בשום נושא ובשום תחום. זהו מצב כמעט בלתי אפשרי שבו נפגע, פעם אחר פעם, האגו
הקולקטיבי שלנו. אבל מה לעשות, איננו חלק ולא צריכים להיות חלק מהתהליך שכן, אם
היינו, היה עלינו להימצא בצד השני של המתרס.
 
* דן בן-כנען, מומחה לתעמולה מדינית-פוליטית, מנכ"ל קבוצת אסטרטגיה, עיתונאי
ומוציא-לאור.
 
 
מקור:
 
"אותות 97", מספר 205, עמ' 32, 50, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל
 

 
 











 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש