דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,466,423 כניסות לאתר
תקשורת של מהגרים - תקשורת בשפה הרוסית בישראל

מאת: מרינה זלצר

מבוא
מיליוני אנשים חוצים מדי שנה בשנה גבולות של מדינות אחרות, לתקופת זמן
בלתי מוגדרת מראש, בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות, איחוד משפחות, מפלט
מדיני או חזרה למולדת אתנית. הודות לפיתוח אמצעי התעבורה, המעבר הפיזי הזה
הפך למהיר ולחלק יותר מאשר בעידן הקודם: תוך שעות ספורות יכול אדם לחצות
מרחק רב בדרך האוויר ממרוקו שבצפון אפריקה, למשל, לצרפת שבמערב אירופה, אך
אותו אדם אינו יכול "ליבא" עמו למדינה החדשה את שפתו, תרבותו, אורח חייו,
המנטליות שלו, מ עמדו בחברה, רמת השכלתו וכישוריו. לכן, לאחר המעבר הפיזי
הפשוט יחסית, אדם שהגיע לארץ זרה לתקופת זמן בלתי מוגדרת מראש -
"המהגר", ניצב מול צורך דחוף בהסתגלות או אף בהטמעה לחברה החדשה שסביבו.


האמצעי שמספק לו את המידע שבאמצעותו יוכל ל התאים את עצמו ואת התנהגותו
ולמיין את כישוריו בהתאם לצורכי החברה החדשה, הינה תקשורת המונית - שהיא
מקור המידע העיקרי של האדם המודרני לגבי המתרחש בסביבתו. אולם, אם המהגר
אינו דובר את שפת המדינה החדשה, הוא נאלץ לחפש מקורות מידע חלופיים
לתקשורת ההמונית של אותה המדינה (לפחות עד לשלב ההבנה של השפה החדשה).
שינויים ושיפורים טכנולוגיים, פיתוח ונגישות למחשוב מרחיבים את גבולותיה
של תקשורת ההמונים ומכניסים לתוך הגדרה זו גם את ההמצאות החדישות כגון:
אינטרנט, תקשורת לוויינית, העברת קובצי מידע ונתונים. כל אלה מאפשרים
זרימת מידע שוטף שמקורו מחוץ לגבולותיה של ישות ריבונית מסוימת. לא רק
זמינות המידע הופך לדבר שיגרתי, אלא גם הגדלת ההיצע התקשורתי, הודות
לפיתוח טכנולוגי, מאפשרים, לקבוצות או פרטים שלא היו מחוברים קודם לכן
למקורות מידע, להתחבר אליהם בקלות יחסית.


בהגירות של העידן המודרני כמעט שנעלם לחלוטין האלמנט החלוצי שהיה בהן
במאות קודמות, היות שההגירה בעשורים האחרונים נעשית לרוב ממדינות העולם
השני והשלישי למדינות מערביות מתועשות. יוצא, אפוא, שבמרבית גלי הגירה
אלו מהגרים חדשים מצטרפים לקהילות או לקבוצות מהגרים שהגיעו קודם לכן
מארצות מוצא דומות מבחינת מטען תרבותי-אתני קודם, וסיגלו לעצמם כבר אורח
חיים ייחודי בארץ החדשה. לעיתים קרובות אף פיתחו לעצמם (או שרשויות המדינה
החדשה פיתחו בעבורם) אמצעי תקשורת נפרדים מהתקשורת הממלכתית או זו שמייצגת
את קבוצת הרוב במדינה החדשה.


עבודה זו תנתח באופן שיטתי באמצעות כלים מתודיים הנהוגים בחקר מערכות
תקשורת, את הסיבות, התנאים והמשתנים המביאים להיווצרותה של מערכת תקשורתית
נפרדת של מהגרים. נוסף לכך, תנתח עבודה זו גם את אופן תפקודן של מערכות
התקשורת של מהגרים, כאשר בראש מעייניה נמצאת בחינה של מסר תקשורתי, פוליטי
וחברתי המועבר באמצעות מערכת תקשורתית זו אל ציבור המהגרים. בעבודה זו
נטען, כי המסר הסופי של אמצעי התקשורת של המהגרים יהיה שונה בתכלית מהמסר
של אמצעי התקשורת הנהוגים באוכלוסיה הוותיקה, תוך חידוד ההבדלים והגברת
הבדלנות של קבוצה או לחלופין - הפחתת השוני ויצירת אינטגרציה הדרגתית.


שאלת המחקר של העבודה הינה: האם המסר התקשורתי, במערכת תקשורתית של
מהגרים, מושפע מאותם גורמים, שמהם מושפע המסר התקשורתי במערכת התקשורתית
של הרוב במדינה חדשה?


העבודות שנעשו עד היום בתחום זה, לא התגבשו לכדי קונספציה אחידה, ומחקרים
שהתפרסמו אודות הסתגלותם של מהגרים במדינה חדשה מנתחים לרוב אספקטים
תרבותיים, כלכליים או חברתיים ולא תקשורתיים. למרות זאת, ניתן לקבל
פרספקטיבה מסוימת על התפתחות הדיון בנושא מספרות שליוותה גלי הגירה
המוניים במהלך המאה ה-20. החוקר האמריקאי פארק (1922., R Park) תיאר במחקר
שיטתי בשנות ה-20 של המאה הנוכחית את סבך ההגירה המודרנית וצורכם של
מהגרים ביצירת תקשורת עצמאית. מסקנתו היתה, כי תקשורת של מהגרים מסייעת
בתהליך הסוציאליזציה של המהגרים החדשים לטווח רחוק, ולכן הינה דבר חיובי
שראוי לעודדו. אמנם, במשך עשרות שנים ארוכות לאחר עבודתו החלוצית של פארק,
המחקר התקשורתי זנח את פיתוח הכלים התיאורטיים המספיקים להתמודדות עם
התופעה של תקשורת מהגרים. ניתן להעלות מספר סיבות אובייקטיביות לכך:
ראשית, על מנת לחקור עיתונות ושידורים של מהגרים, החוקרת עצמה צריכה להיות
דו-לשונית (כלומר: להכיר מקרוב את שפת המהגרים( ומרבית חוקרי העיתונות
והתקשורת המשודרת אינם שולטים בשתי שפות בצורה שוטפת. בנוסף, סוציולוגים
העוסקים בתקשורת של מיעוטים אתניים נושאים בעצמם בחלק מן האחריות למחסור
במחקרים, בגלל שהעדיפו את המידע הכמותי והביאו להתעלמות מהספרות וממקורות
עיתונאיים (1990, Padolsky).


בעשור האחרון חלה התפתחות דרמטית במספר המחקרים המוקדשים לפן התקשורתי של
אינטראקציות הדדיות בין אוכלוסיה קולטת לבין מהגרים. התפתחות זו חלה בגלל
כמה סיבות: התפשטותם של פלורליזם ורב-לשוניות, מדיניות של תמיכה במיעוטים,
הגנה על זכויותיהם בחוקים ונורמות של מדינות, גלובליזציה של קונפליקטים
אתניים בתוך מדינות והשתקפותם בתקשורת בינלאומית, ואולי הסיבה החשובה מכל
- הגדלת הפוטנציאל האלקטוראלי ההולך וגדל של המהגרים.


כך בונה ריגינס (1992, Riggins) מסגרת תיאורטית של "הישרדות אתנית" של
מיעוטים אתניים ומהגרים באמצעות תקשורת עצמאית שהם מפתחים. קסטלס ומילר
(1993, Miller & Castels) בוחנים את ההשלכות החברתיות והפוליטיות של תנועת
אוכלוסיות, את תוצאות התופעה ברמה עולמית, ואת ההישרדות האתנית באמצאות
כלים תרבותיים שהם מפתחים. לאגואר (1998, laguerre) משווה תקופות שונות של
הגירת "ההאיטיים" (Haitian) לארה"ב ועל תת-התרבות שהם פיתחו בניו-יורק,
כאשר במקביל הם שומרים על קשר הדוק עם מדינות-אם שלהם. סידרת מחקרים אודות
ההתמודדות עם גלי ההגירה באירופה עכשיו נעשתה על-ידי פאבל ולוץ (Favel,
1995, Lutz; 1998). בכל המחקרים הללו מודגש התפקיד הייחודי שאותו "משחקת"
תקשורת עצמאית של מהגרים בתהליך הסוציאליזציה וההטמעה או לחלופין יצירת
מובלעות תרבותיות והישמרות תרבותית בחברה החדשה.


בעבודה זו שני חלקים: האחד בוחן מקרים בתקשורת של מהגרים בעולם, תוך
ניסוח קווים כלליים לגיבוש מודל של מערכת תקשורת של מהגרים; השני, בוחן את
ההשערות שחלקן נגזרות מהמודל וחלקן מבוססות על דעות מקובלות ביחס לתקשורת
של מהגרים. בחינת ההשערות תיעשה על סמך ניתוח של התקשורת בשפה הרוסית
בישראל, אותה העצים גל העלייה של שנות ה-90. העולים שהגיעו לישראל משנת
1989 ואילך, מהווים עשר שנים מאוחר יותר כחמישה-עשר אחוזים מכלל
אוכלוסיית ישראל. הוצאה לאור בכמות גדולה ושידור רב גוני המופצים בישראל
בשפה הרוסית הם הנושא לבחינה האמפירית של העבודה.


בחינת ההשערות הקדם מחקריות והאמפיריות לניתוח המודל של תקשורת המהגרים,
חייבה עבודת שדה ממושכת ואינטנסיבית של איסוף נתונים אודות התקשורת בשפה
הרוסית בישראל. שתי מטרות היו לאיסוף הנתונים: האחת - תיוג ובניית מאגר של
אמצעי התקשורת ברוסית בישראל (קיטלוג על גבי כרטיסיות); השנייה - ניתוח
סטטיסטי של פריטי המאגר. הניסיונות הקודמים שנעשו למיפוי אמצעי התקשורת
בשפה הרוסית, כללו לרוב ניתוח תוכני של אמצעי התקשורת העיקריים (בעיקר
המסחריים, ראה את בן-יעקב, 1998). לעומת זאת, כאן נעשה ניסיון ראשון מסוגו
מעבר לתיאור תוכנם של אמצעי תקשורת, לנתח את טיב הקשרים בין משתנים במערכת
תקשורתית. בשל כך, היתה הנטייה להגיע למספר מרבי של כלי התקשורת המודפסים
והמשודרים בשפה הרוסית בישראל. המטרה כאן הינה לתאר בדיוק הרב ביותר את
המגוון של כלי התקשורת בשפה הרוסית ולהסיק מכך על תופעת התקשורת של
מהגרים.


קבצים ממוחשבים לניתוח סטטיסטי של אמצעי התקשורת בשפה הרוסית נבנו על סמך
מקורות קיימים ועל כאלה שנאספו באופן עצמאי. נעשה שימוש בלקט העיתונים
בשפה הרוסית של "הספריה הלאומית" בירושלים. באופן שיטתי נאספו ונרכשו
עיתונים מדוכני העיתונים של קיוסקים יעודיים וחנויות ספרים בשפה הרוסית,
בערים הגדולות ובפריפריה. נוסף לכך, הוכנסו למאגר הממחושב פירסומים
תקופתיים של ארגוני עולים שונים. בניית קובצי המאגר בתקשורת המשודרת
התבצעה על בסיס לוחות המשדרים של ערוצי הרדיו והטלוויזיה וכן על הקלטת
שידורים וניתוחם על-פי פרמטרים שנקבעו מראש.


המאגר הממוחשב של אמצעי התקשורת בשפה הרוסית מבוסס על מיפוי על-פי
פרמטרים כמותיים ואיכותיים. התקופה שנבחנה כללה את השנים 1999-1989 לגבי
העיתונות הכתובה, ואילו לגבי תוכניות הטלוויזיה והרדיו הניתוח מתייחס
למועד כתיבת עבודה זו (1999-1998) ולא לשנים קודמות. הסיבה לכך היא כי
מרבית תוכניות הטלוויזיה והרדיו החלו לשדר באמצע שנות ה-90 ושינוי לוחות
משדרים מתרחש בהם בתדירות גבוהה בהרבה מאשר בתקשורת המודפסת.
כל הפרמטרים של התוכן המשודר או המודפס נבדקו לעומק בשיטת ניתוח תוכן
שכלל ניתוח וקיטלוג של מאגרים ותוכניות רדיו וטלוויזיה. הפרמטרים הקשורים לטכנולוגיה
ולתפוצה נקבעו על סמך סקאלת הקטגוריות שפותחה עבור הניתוח על סמך ספרות
ועל סמך ראיונות עם אנשי התקשורת.


העבודה מתחלקת לשני חלקים: עיוני ואמפירי ובכל חלק - 3 פרקים. הפרק
הראשון של החלק העיוני מסביר את המסגרת המושגית של הניתוח התקשורתי. הפרק
השני דן במאפיינים של קבוצות מהגרים, בצורות השונות של מעמדם במדינה אליה
היגרו, ובהיבטים של הפעילות הפוליטית והארגונית שהם נוקטים. הפרק השלישי
של העבודה מנתח את המשתנים השונים בתוך המערכת התקשורתית של מהגרים ומחוצה
לה ועל בסיס ניתוח זה מנוסח המודל של מערכת תקשורתית של מהגרים. בחלק
האמפירי, המתחיל בפרק הרביעי, נבחנים הגורמים המתנים את היווצרות המערכת
התקשורתית של מהגרים: דהיינו, מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של המהגרים (עולי
שנות ה90- ממדינות חבר העמים(, המבנה והחוקים המווסתים את תפקודה של
התקשורת של אוכלוסיית הרוב במדינה החדשה - תמורות שחלו במבנה של מפת
התקשורת הישראלית בעשור האחרון. בחינת ההשערות הקדם מחקריות, הדנות באופי
של משתנים מערכתיים בתוך מערכת התקשורת בשפה הרוסית בישראל, תיעשה בפרק
החמישי של העבודה. לבסוף, בפרק השישי, בהתאם לשאלת המחקר של עבודה זו,
ינותחו באופן סטטיסטי הקשרים בין המשתנים במערכת התקשורתית בשפה הרוסית
בישראל.

פרק 1
מסגרת מושגית
מהות המושג "תקשורת" בחברות מודרניות הינו דו-משמעי: מחד גיסא, עוסקת
התקשורת בהעברת מסרים. מאידך גיסא - היא בפני עצמה משמשת ערוץ להעברת
המסרים. העברת המסרים עשויה להיעשות בכל דרך אפשרית, כי תקשורת הינה תהליך
של יחסי גומלין בין בני אדם. בדרך כלל נתפסת התקשורת כתהליך שבאמצעותו
מחליפם מסר בין פרטים תוך שימוש בסמלים, בסימנים או בהתנהגות. זהו תהליך
שבו המוסר שולח מסר לקולט דרך אמצעי כלשהו ועקב כך יוצר תוצאה כלשהי.


תהליך תקשורתי כולל חמישה גורמי יסוד: 1. מוסר; 2. קולט; 3. אמצעי; 4.
מסר; 5. תוצאה. זהו תהליך של יצירת משמעות, הקיים בכל מצב חברתי.


מקובל לחלק את המונח "תקשורת" על-פי שתי אסכולות: תקשורת בין-אישית
ותקשורת המונים. ההבדל בעיקרי בין שני סוגי תקשורת אלה הוא בכך שתקשורת
ההמונים נמצאת בריחוק מה מהקולט, כוללת בתוכה מסרים הנשלחים ממקורות רבי
תפוצה, בדרכים רבות ולקהלים רחבים. עבודה זו, בעיקרה, תעסוק בתקשורת
המונים.


על מנת להבין תהליך תקשורתי חשוב לראות מהי סביבת התקשורת. הגדרת הסביבה
התקשורתית היא מקום בו מתרחש תהליך תקשורתי. בכל חברה יש גורמים חברתיים
וסביבתיים המשפיעים על עיצובה של מערכת תקשורתית והיא, מצידה, אמורה ליטול
חלק בעיצוב מחדש של החברה - זהו מהותו של החילופין בין המערכת התקשורתית
למערכות חברתיות אחרות.


מהו היחס בין התקשורת לבין החברה בכללותה? תיאוריות קלאסיות של תקשורת,
כגון התיאוריה המערכתית של איסטון (1965b, 1965a, Easton) וגם התיאוריה
הקיברנטית של דויטש (1966, Deutsch), מקדישות מקום ניכר בהסברן לתקשורת,
אם כי בדרגות שונות. התיאוריה המערכתית מדברת בזכות התקשורת באופן מוסווה,
כבדרך אגב, ואילו התיאוריה הקיבנרנטית מקנה את כל כובד המשקל של כוח ההסבר
לתקשורת. על-פי שתי התפיסות, התקשורת מצויה למעשה בליבה של כל מערכת
חברתית, אולם, אם בתיאוריה המערכתית היא משחקת תפקיד סביל בהעברת ידע על
תשומות ותפוקות, הרי שבתיאוריה הקיברנטית יש לה משקל עצמאי משלה. למעשה,
התיאוריה המערכתית של איסטון קובעת ללא עוררין כי שינוי ולו המזערי ביותר
במרכיב כלשהו במערכת לא יוגבל אך ורק לו, אלא ישפיע גם על מרכיבים
מערכתיים נוספים. כלומר, קיימים במערכת החברתית הכוללת, דפוסים קבועים,
אמביוולנטיים, המקשרים בין המרכיבים השונים שלה, והתקשורת משחקת תפקיד
מוגדר מאוד של כלי מערכתי המקשר בין המרכיבים השונים ושבלעדיו שום מערכת,
לא החברתית ולא הפוליטית, לא תוכל לתפקד.


תפיסת ביניים בין שתי התיאוריות, לגבי מקומה של תקשורת בסביבה פוליטית,
מוצגת על-ידי גל-נור. על-פי החוקר: "...יחסי עוצמה באים לידי ביטוי
באמצעות תקשורת ופעולות גומלין אנושיות. במערכת הפוליטית אין רשתות
מקבילות, אחת של עוצמה ואחת של תקשורת; הפוליטיקה - כלומר, הפעלת השפעה,
לחצים וסנקציות - מתחוללת אף היא בערוצים של תקשורת" (גל-נור, 1985, עמ'
20).


תיאוריה של מוולאנה (1997, Mowlana) הינה תפיסה מערכתית עכשווית של מערכת
תקשורתית המשלבת בתוכה היבטים מבניים, חברתיים ופוליטיים (משתנים חוץ
מערכתיים) באופן ברור ומדויק. מודל התקשורת שלו שמערב לראשונה בתהליך
תקשורתי את הפן הטכנולוגי, ישמש אותנו בעבודה זו לניתוח של תקשורת
המהגרים. הדגם של מוולאנה מציג את המערכת התקשורתית כמערכת עצמאית, רחבת
היקף, שבתוכה מעורבים גורמים חברתיים, פוליטיים וכלכליים כמשתנים חיצוניים
ופנימיים. מודל של מוולאנה מרחיב למעשה את גבולותיה של המערכת התקשורתית
על חשבון מערכות אחרות, כאשר הוא טוען שכל הגורמים האחרים הם למעשה חלק
ממערכת תקשורתית רחבה, שהבנתה אפשרית רק כאשר קובעים ומגדירים את דפוסי
היחסים ביניהם.


התפיסה התקשורתית של מוולאנה מאחדת בזרם המסר התקשורתי שני מרכיבים
מהפכניים, שעד כה נעשה בהם שימוש בלתי מכוון בלבד. הוא מאחד למעשה את שני
האלמנטים האנושי והטכנולוגי לתוך מערכת תקשורתית אחת, וגם מקנה להם משקל
שווה בניתוחו (מה שלא נעשה עד כה במחקרים המוקדמים). התיאוריה של מוולאנה
צועדת קדימה באמצעות הטיעון כי ללא אמצעים טכנולוגיים לא תוכל תקשורת
להתקיים. בטעתו זו מהווה התיאוריה נקודת אמצע בין התיאוריה המערכתית
הגורסת כי התקשורת משמשת כלי להעברת תשומות ותפוקות, לבין התיאוריה
הקיברנטית הטוענת כי התקשורת והמסר גם יחד מהווים משאב מערכתי.


מערכת תקשורתית של זרימת מסר תקשורתי, על-פי מוולאנה, כוללת שישה מרכיבים
עיקריים שמתחלקים לשני צירים: הציר התקשורתי והציג הטכנולוגי. ציר התקשורת
של הדגם מתחלק לשתי פאזות "עיצוב" ו"הפצה", ובכל פאזה שני מרכיבים
מערכתיים (ראה שרטוט מס' 1). שלב ה"עיצוב" מורכב מ"מקור" ו"עיצוב המסר",
שלב ה"הפצה" מורכב מ"הפצת המסר" וה"יעד". ציר הטכנולוגיה של המודל מורכב
משני רכיבים מערכתיים קבועים: "חומרה" ו"תוכנה" תקשורתית.


על מנת להגיע לניתוח מקיף מחד גיסא אך גם מדויק מאידך גיסא, מוסיף
מוולאנה משתני-חוץ ומשתני-פנים מערכתיים הכוללים משתנים חברתיים,
כלכליים, חוקתיים, פוליטיים, ארגונים וטכנולוגיים. על פי מוולאנה, הקשר
בין המשתנים הללו יהיה תלוי באופיה של המערכת התקשורתית הנחקרת, ובחיבור
בין המשתנים תאופיין כל מערכת תקשורתית מסוימת.


 

ציר הטכנולוגיה של מוולאנה הופך את התיאוריה שלו לשונה בתכלית, מתיאוריות
מערכתיות אחרות. הסיבה להוספתו של ציר טכנולוגיה נפרד, נעוצה בעובדה כי
בימינו עולות השאלות, כגון: מה צפוי לחברה כתוצאה מחידושים מהירים
בטכנולוגיית התקשורת? מהי עוצמתם האמיתית של חידושים אלה? עד כמה משפיעים
חידושים אלה על הסדר החברתי ועד כמה הוא משפיע עליהם? השימוש שעושה
מוולאנה בהיבט הטכנולוגי הוא טוב ויעיל יותר לניתוח תקשורת של מהגרים, כי
במרכיב הטכנולוגיה יש אלמנט הכרחי לגבי תקשורת של מהגרים. לפי אלעזר: "כל
מחקר מושלם אודות תפוצת המהגרים צריך לקחת בחשבון את מרכיב הטכנולוגיה
ביצירת אפשרות של שמירת קשרים בין התפוצה למדינת-האם או שמירת קשרים בין
קהילות". לדעתו, "יש קשר ישיר בין הגברת זהות משותפת של תפוצת המהגרים
לבין מרכיב הטכנולוגיה שממריץ אותה" (1986, Elazaar).


כפי שציינו, בתיאורייה של מוולאנה ישנם משתנים פנים וחוץ-מערכתיים,
שמשפיעים גם בשלב העיצוב וגם בשלב ההפצה של המסר (או המידע) התקשורתי,
ועשויים לבטא גורמים פוליטיים, כלכליים, תרבותיים וטכניים המעכבים או
מזרזים את זרימת המסר. המשתנים הללו הם: בעלות, פיקוח, משאבים כלכליים,
ביורוקרטיה, מטרה נתפסת, סוגי תוכן, יחידות תקשורת וטכנולוגיה. הוא מגדיר
ומפרט את האפיונים של כל משתנה, בצורה הבאה:


* את המשתנה "בעלות" מחלק מוולאנה לשלוש קטגוריות: ציבורית, פרטית
ומעורבת.


* המשתנה "פיקוח" יכול לבוא בצורות שונות בשלבי העיצוב וההפצה של המסר.
הוא יכול להגיע למבנה של מערכת תקשורת נתונה מחוץ וגם להיות מופעל מבפנים.
צורות הפיקוח הינן מעשיות (פיקוח פורמלי, לגלי, טכני), כלומר פיקוח מעשי
המגיע מחוץ למערכת תקשורתית או מתוכה. צורות פיקוח אחרות נתפסות, כמתבססות
על כללים ונורמות בלתי כתובים, אבל מובנים היטב ומעוגנים בתוך הקודים
התרבותיים והאידיאולוגיים של המערכת התקשורתית הנחקרת.


* המשתנה "משאבים כלכליים", מתפקד בעיקר כמדד התלות של מערכת התקשורת
בהון ובהכנסה. בתקשורת ההמונים קטגוריות כמו מכירות, פירסום, סובסידיות
ציבוריות ופרטיות, ומתן רישוי מתוארות ככלי לתיאום בין סוגים שונים של
מקורות הכנסה במערכות נחקרות.


* את המשתנה "ביורוקרטיה" מגדיר מוולאנה כהיררכיה של תפקידים הכפופים
לסמכות המנהל, ואשר אינם עוברים בירושה.


* המשתנה "מטרה נתפסת" מדבר על כך שבמדינות שונות, ובכלכלות פוליטיות
שונות מערכת תקשורתית, כגון: עיתון, רשת שידור, או כל מערכת תקשורתית
אחרת, יכולה להגדיר ו"לתפוס" את תפקידה ומטרתה בדרכים שונות.


* המשתנה "יחידות התקשורת והטכנולוגיה" דן בטכנולוגיות המסר. ביחידות
התקשורת, מוולאנה מתכוון למספר סוגים של כלי התקשורת במערכת הנחקרת או
הגדרת פרמטרים מסוימים, לדוגמה שפע של היצע תקשורתי.


* המשתנה "סוגי התוכן" דן בסוגים מסוימים של תוכן האופייניים למערכת
התקשורתית הנחקרת.


מודל זרימת המידע התקשורתי של מוולאנה והמשתנים העשויים להשפיע על המסר
התקשורתי, אותם הוא מגדיר בצורה ברורה ומדויקת, יסייעו לנו בעבודה זו לנתח
טוב יותר את המבנה והמאפיינים של מערכת התקשורת של המהגרים. המשתנים שהוא
מגדיר בתיאוריה שלו ניתנים לבדיקה כמותית ואיכותית, דבר המאפשר בחינה
מדויקת יותר של גורמים המשפיעים על העיצוב, התוכן וטבעו של המסר
התקשורתי. כמו כן, ההגדרות הברורות, שהוא משתמש בהן להצגת המשתנים,
מאפשרות בקרה טובה על הניתוח האמפירי, היות והן מגדירות בבירור אילו
גורמים השתתפו ולאילו מהם הייתה התייחסות ולאילו לא.

פרק 2
מהגרים ומאפייניהם
פרק זה נועד לבחון את המשתנים החוץ-מערכתיים של המערכת התקשורתית של
מהגרים, דהיינו: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של מהגרים, מעמדם הליגלי
במדינה החדשה, המבנה של מערכת התקשורת במדינה החדשה ומידת הגיבוש והארגון
הקהילתיים של קבוצת המהגרים. משתנים אלה הם למעשה הסביבה החיצונית המיידית
של מערכת התקשורת של המהגרים, אם תיווצר. יש לשער, כי משתנים
חוץ-מערכתיים אלה מעצבים ומתנים את האפשרות של היווצרות דפוסי התפתחותה
וסוגה של תקשורת מהגרים בעתיד. אולם, במסגרת עבודה זו לא ייעשה ניתוח של
קביעת יחס או של מידת השפעה אפשרית בין מאפייני המהגרים לבין סוגה וטבעה
של מערכת התקשורת של מהגרים. עניינה של עבודה זו הוא המסר של תקשורת
המהגרים ולא הגורמים והסיבות להקמתה של מערכת זו, הדורשים מחקר מקיף הרבה
יותר ממה שעבודה זאת מאפשרת.


ההגדרה שמשמשת אותנו בעבודה זו לגבי המושג "הגירה" הינה "מעבר פיזי לתוך
גבולות של מדינה אחרת ולטווח זמן שאינו מוגדר מראש". הגדרה מחקרית טובה אך
ישנה ניתנה על ידי לאטם (1851, Latham), אשר מבדיל בין הגירה ראשונית
ומשנית. ההגירה הראשונית היא הגירה שתופסת שטחים שלא היו מאוכלסים מקודם,
בעוד שההגירה המשנית כוללת מגע עם אוכלוסיית המקום ואדפטציה חברתית שבאה
לאחר מכן. לפיו: "הגירה משנית… נבדלת מראשונית בהיבטים רבים. היא איטית
יותר, בגלל ההתמודדות עם בני אדם; היא אלימה בגלל שיעדה הוא גירוש. היא
חלקית, כושלת, מלווה בפיזור אוכלוסיות שונות או אף בהשמדה במקרים מסוימים"
(עמ' 1851, Latham, 156-155). כמו כן, ניתן להבדיל גם בין הגירה שמרנית
שכוונתה לשמר דרך חיים מסוימת והגירה חדשנית אשר כוללת בתוכה שינוי מהותי.


ספרות מדעית שעוסקת בתחום, המנתחת את המהגרים כקבוצה נפרדת מאוכלוסיית
הרוב, מציעה מספר שיטות לאיפיון ולניתוח של מיעוטים. את המאפיינים
הייחודיים של כל קבוצת מהגרים מסוימת במדינה החדשה נתאר כאן על פי
מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, ומאפייני תעסוקה ומצוקה חברתית.


קוז'יבסקי (קוז'יבסקי, 1977) מאפיינת את המהגרים על פי מצוקתם הכלכלית.
לדעתה, המושג "מצוקה" כולל תכונה חברתית אחת - השכלה, ושני מרכיבים
כלכליים - הכנסה וצפיפות דיור. בעוד שתכונת ההשכלה ניתנת לזיהוי מיידי
בקרב מהגרים [עולים הבאים למדינת ישראל], נותרים המרכיבים "צפיפות הדיור"
ו"גובה ההכנסה" בחזקת נעלם. היא בוחרת בדרך של זיהוי קבוצות עולים המועדים
למצוקה לפי תכונות חברתיות המאפיינות בישראל את האוכלוסיות במצוקה: השכלתו
של ראש המשפחה; עיסוקו של ראש המשפחה; גודל המשפחה ומוצאה הגיאוגרפי-אתני
של משפחת המהגרים [עולים חדשים].


לפי ראזין (1994, Razin) נכון לאפיין מהגרים ומיעוטים אתניים על פי נתוני
התעסוקה שלהם במדינה החדשה. הוא מקשר את משתני התעסוקה עם שני גורמים
עיקריים: סביבה חברתית של קבוצת המהגרים, על מאפייניה הדמוגרפיים,
התרבותיים, הדתיים ומועד ההגעה. טענתו העיקרית היא שיוזמה עסקית עצמאית של
קבוצת מהגרים ומיעוטים אתניים, תלויה בסביבה חברתית, כאשר טבעה של יוזמה
כזו תהיה במידה רבה ייחודית לקבוצה מסוימת זו או אחרת.


לגבי המשתנה של ארגון וגיבוש פנימי של קהילת המהגרים, יש לשער כי הארגון
והגיבוש הפנימיים הם אולי הגורמים החשובים ביותר המגדירים את הסתברות
היווצרותה של תקשורת המהגרים. יתרה מזאת, ללא ארגון אתני-קבוצתי של קהילת
המהגרים לא תתאפשר יצירה של תקשורת מהגרים - כלומר, הקשר הסיבתי הוא חד
כיווני ברור: תחילה נוצרת קהילה מגובשת ברמה בסיסית ובשלב מאוחר יותר
מתחילה להיווצר תקשורת המהגרים. ארגון פוליטי של מהגרים מוגדר על ידי
גוספילד (1970, Gusfield) כפעולות ואמונות משותפות המכוונות לקראת דרישה
לשינוי באספקט מסוים של סדר חברתי. על פי אסמן (1986, Esman) מרחב פעולה
ואינטנסיביות של פעולות של קבוצת מהגרים מוגדרת על פי שלושה גורמים:
משאבים חומריים, תרבותיים וארגוניים של התפוצה; מבני הזדמנויות במדינה
חדשה; והרצון של קבוצת מהגרים לשמור על סולידריות ולהגדיל את השפעת
הקבוצה.


סויסאל (1994, Soysal) טוענת כי אופן התפקוד של ארגונים, ומדיניות ההטמעה
של המדינה החדשה הם משתנים קריטיים בניתוח של דפוסי ארגון מתהווים של
מהגרים. חשיבות עליונה בניתוח של הארגון הפנימי של קהילות המהגרים מוקנות
לאופי של מדיניות ההטמעה של המדינה החדשה. היא מנתחת את הקשר בין צורות
הארגון של מהגרים ומדיניות הטמעה על פי חלוקה של מדיניות הטמעה לאיגודית,
לליברלית ולממלכתית. על פי חלוקה זו, משטר איגודי מניח כי מהגרים נקלטים
טוב יותר באמצעות ארגונים שלהם ובתוך מסגרת קולקטיבית. על מנת להגיע
לתוצאה זו, משרדים או מוסדות המבצעים את מדיניות הממשלה מעודדים את
המהגרים להתארגן. ארגוני המהגרים מתוקצבים מתקציב המדינה ומתקציב הרשויות
המקומיות, ואף מוענקים להם ערוצי השתתפות פורמליים ברמה הלאומית. בגלל שכל
קבוצת מהגרים צפויה להיות מיוצגת באמצעות ארגון אתני עצמאי, התאחדויות של
מהגרים בעלי אוריינטציה פוליטית שונה, מוכרחים להתאחד תחת קורת גג אחת.
משימת פעילותם היא בראש ובראשונה ייצוג של אינטרסים והגדרת מדיניות,
ומטרתם לקדם את זכויותיהם של מצביעיהם האתניים הייחודיים. החברות הפורמלית
בהם היא רחבה בדרך כלל, מרבית ארגוני המהגרים מכלילים בתוכם את כל המהגרים
שמקורם ב"קבוצה הלאומית" שלהם כחלק מזכותם הטבעית.


מדיניות הטמעה ליברלית מיושמת, כאשר במרכזה ניצב פרט אינדיווידואלי.
מוסדות המדינה מעודדים במידה פחותה בהרבה, את ארגוני המהגרים המבוססים על
עקרונות אתניים. יתרה מזאת, הקשר שבין המדינה וארגוני המהגרים ממוסד הרבה
פחות, והדפוס שנוצר הינו מפוזר ומוגבל. ארגוני המהגרים פועלים לרוב יותר
כארגונים לסיוע סוציאלי ולייעוץ, מאשר כקבוצת אינטרס או קבוצה המגינה על
זכויותיהם של חבריה, ונוטלת על עצמה מטלות שלא מבוצעות על ידי הממשל
המרכזי. מרבית ההתאחדויות מקבלות מימון מתקציב הרשויות המקומיות ולא
מתוקצבות ברמה לאומית.


בדומה למדיניות הטמעה ליברלית, גם צורת ההטמעה הממלכתית לוקה בעניין
תמיכה ממסדית בארגונים אתניים. המדינה אכן מקצה תמיכה כספית מסוימת
לארגוני מהגרים; אמנם, לא קיים ייצוג סיסטמתי, כזה, שיקדם מבנה ארגוני
אחיד. ארגוני המהגרים הם קטנים בגודלם, אמנם הרבה יותר ריכוזיים ופוליטיים
מאשר אלה הפועלים תחת מדיניות ליברלית. בתוך מערכת פוליטית ריכוזית,
מהגרים מכוונים את פעולותיהם וארגונם לרמה לאומית כאשר מטרתם היא הממשל.
פעולותיהם מכוונות לרשויות ציבוריות, לא על מנת לזכות בהכרה כפי שהיא, אלא
על מנת להגדיר ולבנות מחדש הגדרות פוליטיות ברמה הלאומית. הארגונים מקבלים
הגנה על זכויותיהם או על פעולות קבוצתיות, וקואליציות מתגייסות סביב
נושאים או מטרות ייחודיות.


המשתנה החוץ-מערכתי של המעמד הליגלי של מהגרים במדינה חדשה, גם הוא קריטי
להבנתנו את האפשרות של פיתוח אמצעי תקשורת עצמאיים על ידי המהגרים. מאפיין
האזרחות מכתיב אסטרטגיות שונות לפיתוח תקשורת עצמאית של מהגרים, היכולות
לבוא לידי ביטוי בהסתמכות על משאבים פנימיים וחיצוניים לקהילת המהגרים.
המשאבים הפנימיים, כלומר אלה שלא באים ממשאבי המדינה החדשה, יכללו שכנוע
של חברי קבוצת המהגרים להשתתף באופן פעיל במערך התקשורתי ובסיוע הכספי,
הטכנולוגי או יפעיל לחץ בינלאומי על ידי מדינת-האם או על ידי חברי התפוצה
ממדינה אחרת שמשתייכת לאותה קבוצה אתנית. המשאבים החיצוניים יבואו מתקציב
המדינה החדשה ומתמיכות שונות.


גם למעמד הליגלי של מהגרים במדינה החדשה על שני אופניו - אזרחים או
תושבי קבע וגם למעמד הבלתי ליגלי - לשתי תצורות אלה השפעה מיידית על
אפשרות להיווצרותה של תקשורת מהגרים. אלה שקיבלו מעמד של תושב קבע או
אזרחות, יכולים להתחיל בכל פעילות עסקית שעולה על רוחם, כולל הקמתם של
אמצעי תקשורת של מהגרים. לעומתם, אלה שאין להם מעמד קבוע במדינה החדשה
מוגבלים בדרך כלל בעבודתם, לעבודה שכירה בלבד, ונדרשים לאישורי עבודה
תמידיים, דבר שעשוי לפגוע באופן אנוש ביכולתם של המהגר או הקבוצה לתכנן
פיתוח של אמצעי תקשורת לטווח ארוך. כמובן, שהם יכולים ליזום הקמה של אמצעי
תקשורת בלתי-ליגליים ("פירטיים"). במקרה כזה, משך פעילותם של אמצעים אלה
יהיה תלוי בנחישות הגורמים לאכיפת החוק במדינה החדשה.

 

המשתנה של המעמד הליגלי במדינה החדשה משפיע על היבט נוסף, חשוב, של
מנגנוני השפעה העתידיים על התקשורת של המהגרים - דהיינו: השפעה של קבוצת
המהגרים על ההיגוי הפוליטי במדינה החדשה. אזרחות פורמלית חשובה ביותר על
מנת להשתתף באופן מלא בפעילות הפוליטית של המדינה החדשה. אולם חשוב לציין,
כי מרבית המדינות בעולם, פרט לניו-זילנד ובמקרים מסוימים גם אנגליה (ראה
p,127. 1994, Soysal), לא מאפשרות השתתפות של הלא-אזרחים בבחירות
הכלליות. אמנם, בעשורים האחרונים חלה נסיגה מסוימת ברצונן של מדינות רבות
למנוע מהלא-אזרחים אפשרות להשפיע על ההיגוי הפוליטי של המדינה בה הם חיים.
כך, סויסאל (1994, Soyasl) מציינת, כי זכויות ההצבעה לרשויות המקומיות
החלו לכלול גם את הלא-אזרחים באירלנד, שוודיה, דניה, נורווגיה והולנד, החל
משנת 1970 (ראה טבלה מס' 1). מהגרים, בעלי מעמד מיוחד, יכולים להצביע
בבחירות המקומיות גם בספרד ובפורטוגל. נציבות הקהילה האירופית ומועצת
אירופה קיבלו החלטות הקוראות לאפשר הצבעה לרשויות מקומיות גם ללא-אזרחים.


ולבסוף, המשתנה החוץ-מערכתי המשפיע על המבנה ועל אופי של מערכת התקשורת
של הרוב במדינה החדשה, גם לו חשיבות קביעת אופי הפיתוח וצורת ההתפתחות של
המערכת התקשורתית של המהגרים. חשוב לציין, שמבנה הפעילות וצורת הפעילות של
ארגונים במדינה חדשה באים לביטוי כערבוב בין הצורות הארגוניות במדינה
החדשה ובין מדינת-האם של המהגרים. כך גם ארגוני התקשורת של המהגרים,
מושפעים, ומחקים במידה רבה את המערכת התקשורתית של הרוב במדינה החדשה,
בעיקר במאפיינים הבסיסיים, כמו מבנה הבעלות, מקורות של משאבים כלכליים,
רמה טכנולוגית ופיקוח על אמצעי התקשורת. כל המרכיבים הללו, יהיו דומים
במידה רבה בין שתי מערכות התקשורת.


כפי הנראה, מאפיינים דמוגרפיים של מהגרים משפיעים על יכולת להיטמע במדינה
החדשה, כאשר זו מצידה מגדירה את התנאים החוקיים בהם יוכלו המהגרים לחיות
בתוך גבולותיה. המפגש בין התנאים החוקתיים והמבנה התקשורתי והפוליטי של
המדינה החדשה לבין המאפיינים הדמוגרפיים כגון מבנה תעסוקה, המושפע מרמת
ההשכלה וסוגיה ונתון של מצוקה כלכלית שהינו נגזרת מרמתו הכלכלית וממעמדו
החברתי של המהגר גם יחד, אלה יגדירו בצורה ניכרת את נכונותם של חברי קהילת
המהגרים ליטול חלק בארגון אתני-קבוצתי ייחודי. הארגון או הגיבוש הקבוצתי
מתבצע במקביל לנכונותה של קהילה ליצור (ומה שלא פחות חשוב - לצרוך) את
התקשורת שתהיה נפרדת מתקשורת הרוב במדינה, כאשר מטרתה הסופית של
תקשורת זו תהיה גיבוש קבוצתי ופוליטי.

פרק 3
מערכת תקשורתית של מהגרים

מבוא:
על מנת לנתח את המערכת התקשורתית של המהגרים היה עלינו לדון תחילה
במשתנים חוץ-מערכתיים של הסביבה החברתית ומאפייניהם של המהגרים כקבוצה
נפרדת מאוכלוסיית הרוב, בגלל האינטראקציות החברתיות ותפוקות הממשל
המתבטאים בחוקים ובמדיניות, בסטטוס ובמעמד ליגלי הנוצרים מיד עם הגעתם של
מהגרים למדינה חדשה. לעומת זאת מערכת תקשורתית עצמאית של מהגרים (אם
תיווצר כלל) תוקם בשלב מאוחר יותר, לאחר זמן מה של שהות המהגרים במדינה
החדשה. על מנת לנתח את המערכת התקשורתית של המהגרים חייב המחקר להיעשות
על-פי כללי הניתוח של מערכות תקשורתיות בכלל, תוך הדגשת הייחודיות של
תקשורת המהגרים. הסיבה לניתוח מסוג זה נעוצה בעובדה שלכלי התקשורת
ההמוניים המודרניים ישנם תכונות ומאפיינים מבניים, בסיסיים משותפים.


מתודולוגיה:
לפי ההגדרה של איסטון (1953, Easton), תחשב כמערכת כל קבוצה של גורמים
מתנים, בלי להתחשב בדרגות הקשרים ההדדיים ביניהם. המרכיבים המערכתיים של
המערכת התקשורתית של המהגרים הם כלי התקשורת שנוצרו "בשביל" המהגרים
ו"על-ידי" המהגרים, המזינים את המערכת בתפוקות מערכתיות, כאשר את מרכיב
התשומות מספק קהל המהגרים (כצרכנים), המעבירים תשומות מערכתיות, בצורה של
ביקוש למוצר תקשורתי. הניתוח שייעשה כאן אודות משתנים של מערכת תקשורתית
של מהגרים, מבוסס על איסוף ועל ניתוח של עשרות מקרים של תקשורת של מהגרים
בעולם: קנדה, מערב אירופה, ארה"ב וישראל. במדינות אלה משטר דמוקרטי, ולכן
המשתנים החיצוניים והפנימיים של המודל של המערכת התקשורתית יוחסו אך ורק
לתקשורת של מהגרים במשטרים דמוקרטיים.


מבנה מערכת התקשורת של מהגרים ומאפייניה:
על מנת להסביר את היבטיה של תקשורת המהגרים, נזדקק למסגרת תיאורטית
המנתחת את תקשורת ההמונים. מבחינה זו, המודל של המערכת התקשורתית שהוצע על
ידי מוולאנה (1997, Mowlana), הכולל חלוקה למרכיבי תשומות-תפוקות, הוא
המסביר היעיל ביותר. בהתאם למודל זה, ובתור מקור של מסר תקשורתי, מופיעים
במערכת התקשורתית של מהגרים אמצעי תקשורת "של" ו"בשביל" מהגרים, כאשר בצד
קולט המסר או היעד נמצאים המהגרים עצמם.


למערכת תקשורתית של מהגרים ישנן תכונות בסיסיות מיוחדות המפרידות אותה
ממערכת תקשורתית של אוכלוסייה וותיקה, כגון: התכנים שלה שונים באופן מובהק
מהתכנים של תקשורת הרוב, תוך הבלטת הנושאים בעלי העניין בעבור אוכלוסיית
המהגרים או קשורים אליה; הצוות העיתונאי (ולעיתים קרובות גם יזמיה), בא
בדרך כלל מקרב המהגרים עצמם; התקשורת כתובה או משודרת בשפה ששונה
משפתה של אוכלוסיית הרוב במדינה; צרכניה הם אוכלוסיית המהגרים.


מקום נכבד במערכת התקשורתית של מוולאנה מוקדש למאפיין השליטה. בהעדר גורם
אחד השולט בכל ארבעת המרכיבים (מקור המסר, החומרה, התוכנה, ההפצה), יתרכז
הפיקוח על המערכת בידיהם של המחזיקים במרכיבים מסויימים. נקודה זו הינה
קריטית, דווקא, כאשר באים לנתח את התקשורת של המהגרים: העובדה שלממשל יש
בעלות על אמצעי השידור, ההפקה או ההפצה איננה מבטיחה שבשלב ייצור המסר
שמופנה כלפי מהגרים או בשלב עריכתו, לא יוכנסו תכנים שנציגי הממשל היו
נמנעים מלהכלילם. לחלופין, אם קבוצות מהגרים שולטות בכל המרכיבים של עיצוב
מסר תקשורתי, אך הפצתו תלויה בהסכמת הממשל, אין להם יד חופשית בהעברת מסר
רצוי. ל כן, בדיוק כפי שהיכולת לנסח מסרים עדיין אינה ערובה שמסרים אלה
יופצו, כך גם השליטה בחומרת התקשורת לבדה, איננה מבטיחה את הפצתו של מסר
רצוי. בלעדיות מוחלטת בניסוח ובהפצת המסרים מובטחת, רק כאשר הממשל או
קבוצת המהגרים שולטים הן בערוצים החומריים שדרכם מופצים המסרים והן בידע
הדרוש לעיצוב המסרים והפצתם היעילה.


נקודת ההתחלה לניתוח של מערכת עצמאית של תקשורת של מהגרים היא בדיקה של
תנאים מספיקים להקמתה. אחד הגורמים הקריטיים הוא גורם מאקרו הקשור למערכת
החוקתית של המדינה הקולטת, דהיינו: קיום מסגרת חוקתית המאפשרת את מיסודם
של אמצעי תקשורת מחוץ לכלי התקשורת הממלכתיים. היות והדבר דורש לעיתים את
הסכמת המדינה לתכנים המשודרים או הכתובים, מסגרת זו היא אחת הדרכים של
המדינה לפקח על כלי התקשורת של מהגרים. גורם מאקרו נוסף הוא עניינה של
המערכת הפוליטית ביצירת ערוצי תקשורת נפרדים ו/או יעילים עם קבוצות
המהגרים. הן הממשל והן המפלגות הפוליטיות עשויים לגלות התעניינות בתקשורת
ישירה עם מהגרים גם לצורכי הסברה ומידע כללי וגם לצורכי תעמולה מפלגתית.
עוד גורם מאקרו הינו הימצאות הטכנולוגיה התקשורתית (חומרה) שבאמצעותה ניתן
להפיק מערך תקשורתי מודרני, ורצונה של המדינה לחלוק אותו עם המהגרים.


תנאים מספיקים אחרים הם תנאי שוק הקשורים לביקוש לאמצעי תקשורת עצמאיים,
מצידם של מהגרים. ביקוש לכלי התקשורת העצמאיים הוא תנאי יסוד, היות והוא
מגדיר את הסוג, התוכן, התדירות, אורך חייהם, היקף המכירות, מימון וסיבסוד
של אמצעי התקשורת של מהגרים. אופן התפתחות של תקשורת של מהגרים מוגדר
כפונקציה של קיום רקע השכלתי וידע טכנולוגי אצל מהגרים המספיקים להתמודדות
עם כלי התקשורת המודרניים; קיומם של משאבים כלכליים הדרושים להקמתם
והחזקתם של כלי התקשורת, כאשר היוזמה באה מצידם של מהגרים; קיום של תרבות
צריכה תקשורתית בקרב המהגרים.


משתנים במערכת תקשורתית של מהגרים:
1. בעלות
המדינה המודרנית פיתחה את המנגנון של תקשורת ההמונים ככלי גיוס, חינוך
והסברה לאזרחיה. לכן, מערך מודרני של תקשורת המונים, הצורך עלויות גבוהות
של טכנולוגיה תקשורתית והוצאות כוח האדם, מחייב את המדינה בהקשעת משאבים
כספיים גדולים בתקשורת ממלכתית. למרות זאת, שום מדינה, תהיה דלת משאבים
אשר תהיה, לא תהיה מוכנה, ולו במעט לוותר על מערך תקשורת ממלכתי ועל
פיקוחו. אולם, היות ומטרת המדינה המודרנית, בסופו של דבר, הינה לפרוש מרחב
תרבותי אחיד בגבולותיה, נוצרת דילמה בשאלה של עידוד ותמיכה של המדינה
בתקשורת המביאה לסגרגציה של חלקים מסוימים בחברה, כגון תקשורת של מהגרים.


לפיכך, מבנה הבעלות על תקשורת של מהגרים יהיה פונקציה של הגורמים הבאים:
מדיניות הקליטה הממלכתית בכלל, מבנה הבעלות והפיקוח על אמצעי תקשורת מסוג
כלשהו במדינה, תפיסת קבוצת מהגרים ייחודית על ידי רשויות המדינה ועל ידי
אוכלוסיית הרוב, ביקוש לאמצעי תקשורת על ידי המהגרים עצמם והמשאבים
הכלכליים העומדים לרשותם. כפי שמנינו בחלק התיאורטי, שלוש קטגוריות
הבעלות: ציבורי, פרטי ומעורב, תקפות גם לגבי תקשורת של מהגרים. ככלל, על
פי ריגנס (1992, Riggins) תהיה תקשורת של מהגרים, רובה ככולה ממוקמת
בסקטור הציבורי של מבנה הבעלות התקשורתית, כאשר באופן מכריע היא תהיה
תלויה במימון ובסיבסוד.


מבנה הבעלות של תקשורת המהגרים יהיה מוכתב על ידי מדיניות הקליטה של
המדינה החדשה: כור היתוך או פלורליזם תרבותית. הקשר של המשטר -< סוג
הבעלות כאן הוא חשוב מאוד: במדינות בעלות הטמעה נוסח "כור היתוך" יהיה
שכיח יותר הדפוס של תקשורת למען המהגרים ("עבור"), והבעלות עליה תהיה
ציבורית או מעורבת. לעומת זאת, במדינה בה מוסדות הממשל מיישמים בפועל את
המדיניות של פלורליזם תרבותי, תהיה תקשורת של מהגרים מצויה בצד הפרטי של
מפת הבעלות, כאשר יזמי התקשורת של המהגרים יבואו מקרבם של המהגרים עצמם.


2. פיקוח
נושא הפיקוח על שלבים שונים של הפצת מידע הינו קריטי לגבי מערכת תקשורתית
של מהגרים. ישנם שני שחקנים (הממשל והמהגרים) המעוניינים בפיקוח, כל אחד
לפי צרכיו הוא. פיקוח על מערכת התקשורת של מהגרים יכול לבוא בצורות שונות,
הן בשלב העיצוב של המסר התקשורתי, והן בשלב הפצתו:


פיקוח מעשי פנימי: עיתונאים הפועלים בתוך תקשורת של מהגרים מחויבים יותר
לקהילה או לארגוני המהגרים, עימם יש להם קשר הדוק ורציף. מסיבה זו, הכללים
והתקנות הפנים-מערכתיים, נבנים תוך הפחתת משקלה של אובייקטיביות עיתונאית
מקצועית, ובמקביל להגברה של השתתפות התקשורת בחיי הקהילה והשתתפות חברי
הקהילה בקביעת סטנדרטים עיתונאיים ונורמות התנהגות של עיתונאים.


פיקוח פנימי נתפס: ארגוני תקשורת וחברי קהילת המהגרים, מפעילים על ארגוני
התקשורת של המהגרים לחץ מתמיד לשמירת המורשת התרבותית של המהגרים ועמידה
על האינטרסים שלהם. כך, אם בתקשורת של הרוב הם זוכים, לדעתם, להתקפות או
לתיאור מוטה, הרי שבמקרים רבים, על אמצעי התקשורת של המהגרים מוטל התפקיד
להציג את האמיתות של התרבות והמסורת של קהילת המהגרים. מרבית אמצעי
התקשורת של המהגרים מופקים על ידי ארגוני המהגרים ועבודתם, למעשה, "עלוני
המידע" שלהם, קובעת את מבנה הפיקוח הפנימי עליהם. לכן, בתקשורת של מהגרים
כללי המשחק במערכת ברורים ומובנים: המטרה היא תמיד "טובת הקהילה". לדוגמה,
עורכים וכתבים בעיתונים יהודיים בארה"ב אימצו לעצמם גישה של הבלטת נושאים
הקשורים לישראל הרחוקה. הסיבה לכך היא כי "הסכנות הצפויות לישראל הרחוקה,
מלכדות את הקהילה" (שמיר ש., תשנ"ח, עמ' 122).


פיקוח מעשי חיצוני: פיקוח פורמלי של המדינה על תקשורת של מהגרים, אינו
מיטיב, בדרך כלל, אם ארגוני התקשורת של המהגרים. במדינות מסוימות, בהן
השוק התקשורתי הוא ריכוזי ולא מבוזר, הבקשה לקבלת רשיון הוצאה לאור או
שידור על ידי המהגרים, נועדה מראש לכישלון. בעבר הלא רחוק התייחסו מוסדות
הממשל בדרך כלל, בחשדנות-מה, כלפי התקשורת של המהגרים והיססו לתת אישורים
להוצאתם לאור, ככלי תקשורת רשמיים. בהווה, מדיניות של פלורליזם תרבותי,
כלפי קבוצות רבות בחברות מודרניות, גרמה לכך, שבמרבית מדינות המערב כלי
תקשורתי נתפס כמנגנון של ביטוי תרבותי, ולכן הממשל מעודד ואינו מעכב עוד
את מתן הרשיונות לכלי תקשורת ייחודיים שהוצאו במקביל לתקשורת הכללית.


כך גם גורמי הפיקוח המפקחים על תוכן המסר התקשורתי המופק על ידי התקשורת
של המהגרים. למרות שלא לכל גורמי הצנזורה, כגון אגודות מקצועיות ומשפטיות,
ישנו עניין בפיקוח מתמיד על אמצעי התקשורת של מהגרים, הם מעוניינים לעיתים
להציץ במתרחש ברחוב המהגרים, כאשר יש בפיקוח מסוג זה הגבלה ולעיתים גם
מניעה של הופעתם של אמצעי התקשורת של המהגרים. דוגמה לסוג פורמלי כזה של
פיקוח על אמצעי תקשורת בכלל, כולל אלה של מהגרים, היא הדיווח השנתי בארה"ב
המוגש לרשויות הדואר, ובו הצהרות על הבעלות, על ניהול ועל התפוצה של
העיתונים (ראה את אבני חיים, נובמבר 1997).


פיקוח חיצוני נתפס: העדפות של הצריכה התקשורתית של מהגרים לא תמיד מוצאות
את ביטוין בתקשורת של מהגרים. מחד גיסא, קיימת נטייה בתקשורת של מהגרים
לייחס משקל נמוך לנטיות הלב של קוראים בנימוק של "הם יקראו/ישמעו את כל מה
שנגיש להם". טיעון זה נובע ממונופוליזציה של שוק התקשורת של המהגרים על
ידי אמצעי תקשורת אחד או שניים. מאידך גיסא, אי אפשר לטעון, כי ארגוני
תקשורת אלה מתעלמים לחלוטין מנטיות לבם של קהל הצרכנים שלהם משתי סיבות
עיקריות: המטרה וההצדקה לקיומם היא מילוי החלל שאותו לא ממלאה התקשורת של
הרוב; התעלמות מרצונותיהם של הקוראים עלולה לפגוע בתפוצה, שגם כך נפגעת
לעיתים כתוצאה מדלות מספרית של המהגרים ופיזורם על פני שטח גדול שאינו
מצדיק הפצה מסחרית. כך, מאמצים עיתוני המהגרים לעיתים קרובות את הדעות
הרווחות בקהילה שאפיינו אותה עוד בטרם ההגירה, במקום שיח חדש המותאם יותר
לנורמות של החברה החדשה. דוגמה טובה ל"שחייה עם הזרם" היא היעדר נקיטת
עמדה פוליטית, שאפיין את המגאזינים בשפה הרומנית בישראל. לפי בר-חיים:
"ייתכן, כי היעדר הבעת עמדות פוליטיות ברורות שבה נוקטים כל המגאזינים
הרומניים, הולם את העמדות הא-פוליטיות (ואף אפטיות) של יהדות רומניה"
(p,204.  1992, Bar-Haim). מסיבה זו בתקשורת של מהגרים מעדיפים תדיר לראות
את העדפות הקוראים כרע הכרחי, ומספקים לקהל את המינימום מהצרכים
התקשורתיים שהוא זקוק להם.


3. משאבים כלכליים:
ארגוני תקשורת של מהגרים אינם ישויות עצמאיות מבחינה כלכלית, אלא גופים
הכלולים במערכות חברתיות-כלכליות גדולות יותר. המדינה החדשה ורשויותיה
המופקדים על קליטת מהגרים באופן כללי, משפיעים עליהם בצורה ישירה באמצעות
חוקים בתחום הכלכלי, בתחום התקשורתי ובתחום הפוליטי וכן באמצעות מדיניות
סיבסוד והקצבות. למדינה ישנה סמכות עליונה במתן או באישור שימוש
בטכנולוגיות ובכספים, שבאמצעותם מייסדים המהגרים את אמצעי התקשורת. אישור
זה נדרש גם כאשר ארגוני התקשורת של המהגרים פועלים בשוק הפרטי, כלומר
הצלחת מיסודם תלויה אך ורק במעשיהם של חברי הקהילות של המהגרים עצמם.
המשאבים הכלכליים הפנימיים של ארגוני התקשורת באים מהרווחים שלהם כחברות
מסחריות, התאחדויות וארגונים אשר מממנים את אמצעי התקשורת של המהגרים, וכן
ממשאבי השכלה (הנובעים בעיקר מאנשים שהשכלתם היא במדעי הרוח והם משמשים
כמשאב רוחני של ארגוני התקשורת ובמדעים מדויקים שביכולתם להפעיל את המערך
התקשורתי המודרני) העומדים לרשותם.


חשוב לציין, כי בחינה מדוקדקת של ארגוני התקשורת של מהגרים מעלה, כי
מרבית ארגוני התקשורת של המהגרים אינם מפעלים כלכליים. הם זקוקים למימון
ישיר ולתרומות של אנשי הקהילה, ארגוני המהגרים ורשויות המדינה החדשה, כי
יש להם מעט הכנסות מפרסום וממכירה של מוצריהם התקשורתיים. הם תלויים,
אפוא, בסיבסוד בצורה מכרעת הן מצידם של הארגונים הקהילתיים והן של הממשל
וגופים ציבוריים של הרוב במדינה, דבר הפוגע קשות בעצמאותם. שמיר מציין כי
"[רובם המכריע] של שבועונים אנגליים-יהודיים, היוצאים לאור בקהילות ברחבי
צפון אמריקה נתמכים. על פי רוב הם מקבלים סיוע מקופות ציבוריות, אך מקצתם,
משלמים חלק בלתי מבוטל מהוצאותיהם הודות לתרומות של מאות יהודים… אין זה
סוד, שהופעתם הסדירה של שבועונים יהודיים רבים תלויה במענקים שנותנות
פדרציות יהודיות מקומיות למימון עלויות ההוצאה לאור" (שמיר ש., תשנ"ח, עמ'
123).


שכיח גם שמקורות אחדים של מימן שבאים מהשוק הכלכלי על הרוב, ניתנים בעיקר
על ידי יזמים הפונים אל שוק המהגרים ורואים בו פוטנציאל כלכלי. אולם,
היקפם המצומצם של מרבית השווקים התקשורתיים של המהגרים מביא מעט מדי
פירסום של מנת שיוכלו להתבסס עליו באופן קבוע. נוסף לכך, הפירסום שמגיע
מהמקורות הפנימיים של הקהילה, מוגש לעיתים כמחוות תודה על תרומות או על
סיבסוד ונמכר לכן למפרסמים במחירי הוצאה בלבד. תופעה תדירה היא, פירסום של
מאמרים המספרים על עסקים של יזמים מקרב הקהילה. בפועל המאמרים הם מודעות
פירסום, ותפקידן לעזור ולתמוך בעסקים חדשים ולהיכנסם לשוק.


אלה מבין ארגוני התקשורת של המהגרים שאכן פועלים כחברות למטרות רווח, רק
למעטים מביניהם באים הרווחים ממכירה. ארגוני תקשורת המתבססים על מכירת
תוצרתם בלבד מאפיינים בדרך כלל קהילות החיות והמרוכזות מבחינה גיאוגרפית
באיזור אחד. כך מאפשר הדבר הפצה ומכירה יעילה של התוצרת התקשורתית שלהם.


פן נוסף, אשר לו קשר ישיר לגודלם ולהיקפם של המשאבים הכלכליים העומדים
לרשותם של ארגוני מהגרים הוא אורך חייהם. רק מעטים מבין ארגוני התקשורת של
המהגרים יכולים לרשום לזכותם משך פעילות של כמה עשרות שנים. הסיבה העיקרית
לכך היא היעדר משאבים כלכליים המספיקים להפעלת מערך תקשורתי גם בפעילות
השוטפת וגם בעיתות משבר. כך לדוגמה, יזם פקיסטני, בניו יורק, שבכוונתו היה
להוציא עיתון בשפה האורדית (Urdu-language) עשה זאת פעמיים במשך 15 השנה
האחרונות, ופעמיים במשך השנים הללו, מפאת תשישות מנטלית וכלכלית, סגר אותו
(Sachs S ,.New York Times ,February 6 ,1999).


היעדרם של משאבים כלכליים מספיקים, משפיע גם על טיבעו של התוכן המיוצר על
ידי ארגוני התקשורת של המהגרים. ייצור עצמאי של תוכניות או מאמרים מקוריים
מצריך השקעה של משאבים כלכליים ניכרים, לכן, משתמשים ארגוני התקשורת של
המהגרים תכופות בחומר "מושאל" מתקשורת הרוב במדינה החדשה (שאינו
קונסיסטנטי תמיד עם תרבותה של קבוצת המהגרים) ובחומר של התקשורת
ממדינת-האם שלהם. הצדקתם לחוסר המקוריות של החומר הינה כמטרת תכנים של
תקשורת של המהגרים היא ערבוב בין שני סוגים של תקשורת הרוב (ממדינה החדשה
וממדינת האם). תוצאת הערבוב הינה לעיתים, תערובת רב-גונית (לדוגמה: סדרות
מאמריקה הלטינית שמשודרות בכל העולם ומתורגמות לשפות מקומיות), אשר
מאפיינת את מרבית שידורי המהגרים כיום.


4. ביורוקרטיה:
המבנה הביורוקרטי של ארגוני התקשורת של המהגרים מושפע מצורת הארגון של
אגודה שיתופית או עמותה. מיעוטם מתפקד כארגון מסחרי תקשורתי, פורמלי
והיררכי, והרוב הם התאגדויות של אנשים חדורי רעיון על שמירת תרבותם או
קידום אינטרסים של הקהילה. שכר חלקי בעבור יום עבודה מלא או אף התנדבות
במילוי תפקידים מגוונים בכל השלבים (גם בעיצוב וגם בהפצה של המסר
התקשורתי) הינם מאפיינים של תקשורת של מהגרים. דוגמה לדלות המשאבים
הכלכליים שהתבטאה בחיסכון בעובדים היא תחנת הרדיו של הלטיניים (Latino)
בארה"ב, שם חסכו הן במספר העובדים והן במשכורתם: כתבים מהעיתון "El Dario "
עבדו כמסייעים, כשהם נוהגים לטלפן לתחנה ולהעביר את דיווחם בטלפון. בתחנה
לא היה אף שדר במשרה מלאה (Downing ,1992 ,pp .135-148) המבנה ההתנדבותי
למחצה של ארגוני התקשורת של מהגרים משפיע גם על אופי חלוקת התפקידים הפנים
ארגונית: תפקידים מערכתיים של צוותי כתיבה, עריכה והפצה אינם מוגדרים ולכן
קיימת חפיפה בין התפקידים בסולם ההיררכי. אותם האנשים העובדים במספר
תפקידים הוכשרו בפועל למלא רק סוג מסוים של עבודה, דבר זה פוגע בטיב
המקצוענות של ארגוני התקשורת של המהגרים.


בשל דלות המשאבים הכלכליים והמספר המצומצם יחסית של חברי קהילות המהגרים,
ארגוני התקשורת של המהגרים הם בדרך כלל חברות קטנות יותר מאשר אמצעי
התקשורת של הרוב. ניכר בהם שיעור גבוה של חברות בעלות מספר קטן של עובדים
בשכר לעומת אלה שבהם מספר העובדים הוא גדול. על מנת להשלים את החסר הם
נוהגים יותר, מאשר כלי תקשורת של הרוב, לערב בכתיבה ושידור את חברי הקהילה
העובדים בארגוני התקשורת של המהגרים בהתנדבות במשרות שונות. לדוגמה,
בעיתון יהודי היוצא בסיאטל כלל צוות המערכת שבעה עובדים ושני מתנדבים
(אבני ח., נובמבר 1997). פעולה הנעשית בהתנדבות יוצרת אצל הפעילים תחושה
של חוסר מחויבות הפוגע לפעמים בטיב העבודה ובעמידה בלוח הזמנים ובעבודה
הסדירה של הארגון.


5. מטרה נתפסת:
השאלה המתייחסת לעצם מהותה של תקשורת המהגרים היא: כיצד היא תופסת את
תפקידה החברתי והתקשורתי - כמתווכת המסייעת להטמעה מהירה של קהל היעד
שלה? או שמא היא משמשת כמנגנון המשמר ואף מבנה את קהילת המהגרים? למרות
שמטרתה המוצהרת כפי שלעיתים נתפסת על ידיה הינה שימור לשוני, תרבותי ואתני
של קבוצת מהגרים ספציפית, יהיה נבון יותר להניח שתקשורת של מהגרים ממלאת
את שתי הפונקציות גם יחד.


הדרך היעילה ביותר לשמור על גבולות הקהילה המבוססת על עקרונות אתניים,
היא לנהוג בלשון מפרידה: "הם" ו"אנחנו". ה"הם" הם כל אלה הלא משתייכים
לקהילה, ו"אנחנו" זה אנשי הקהילה. הגדרת ה"אנחנו" היא, בדרך כלל, מדויקת,
ברורה וחדה, ומאידך גיסא, היא רחבה ומכלילה גם את השוליים התרבותיים של
אותה קבוצה אתנית לרבות אלה שבמקור לא השתייכו אליה, אך הצטרפו בשל
ההגירה. להגדרה מסוג זה ישנו היבט פונקציונלי משמעותי מעבר לקונטקסט
הסימבולי שלו - היא עשויה להגדיל את קהל הצרכנים הפוטנציאלי שלה, ולכן
צורה כזאת של הגדרה היא הטבעית והמתבקשת ביותר. בשל הכללה של קבוצות
אתניות שונות לתוך מסגרת קהילתית אחת, נאלצים תדיר אמצעי התקשורת של
המהגרים להשתמש בדיאלקט הנפוץ ביותר במדינת-האם שלהם, או אף "להוציא" לקהל
הצרכנים את התוצרת שלהם בשפת המדינה החדשה. לדוגמה, עורך של עיתון בשפה
ההודית "Voice" היוצא לאור בקנדה, מסביר כך את סיבת השימוש של העיתון בשפה
האנגלית: "קהילת ההודים בקנדה מגוונת מאוד. מרבית הקנדים חושבים שאלה רק
חברה הבאים מפנדג'אב. יש כאן דתות שונות, תרבויות, מסורות ושפות שונות גם
מבחינת המבנה הסמנטי וגם מבחינת האלף-בית. לכן, אנו נאלצים להדפיס את
העיתון באנגלית" (1994, Grescoe).


כאשר מטבע הדברים מתפתח תהליך של הטמעת מהגרים והם שואפים להיות מעורבים
בתרבות החדשה, התמקדות יתרה בסוגיות פנים-קהילתיות עלולה ליצור תוצאה של
התעלמות מהתקשורת הקהילתית. עיתונים יהודיים בארה"ב מהווים דוגמה טובה
לפרספקטיבה על אורך החיים של תקשורת המהגרים: "בתחילת המאה יצאו בעיר [ניו
יורק] ארבע יומנים באידיש… [כיום] דוברי אידיש התמעטו וצאצאיהם דוברי
האנגלית נקלטו היטב ושוב אינם נזקקים לעיתונות יומית בשפת הוריהם, שתסייע
להם להתבסס בחברה האמריקאית" (ראה את שמיר, עמ' 123).


מטרתם הסופית והמוצהרת של מרבית ארגוני התקשורת של המהגרים הינה בניית
קהילה תרבותית-אתנית מלוכדת ואחידה, הפצה של זכרונות משותפים ויצירת
היסטוריה משותפת. כך, לפי פיינברג: "הפצת זכרונות יכולה להיות תרומה חשובה
בסיוע לחברי הקבוצה [מהגרים9 מבוגרים] לבניית פרספקטיבה חדשה של ההווי
[העכשווי] שלהם" (עמ' 1996, Feinberg, 42). לכן, רבים מהתכנים השכיחים
בתקשורת של מהגרים הם בנושאי הקהילה, המסורת או הזכרונות וכן מועדים
תרבותיים והיסטוריים שונים.


מרכיב השפה ממלא תפקיד מכריע בגיבוש הקהילה, והשאלה באיזו שפה להשתמש,
בשפת המהגרים או בשפת הרוב במדינה חדשה היא שאלה שיש לה משקל פוליטי יותר
מאשר תרבותי. שאלה זו באה לביטוי לעיתים בוויכוח עז גם מעל גבי עמודי
התקשורת של המהגרים עצמם, כאשר הטיעון המרכזי לגבי תפיסת השפה הוא שהשפה
היא משהו מעבר לאמצעי קשר בין בני האדם - אדרבה, היא ביטוי של זהות
תרבותית, נורמות וזהות של קבוצת מהגרים ספציפית. השפה, כאמצעי בסיסי
להבניית זהות אתנית משותפת, מהווה נושא לוויכוח לא רק בקרב המהגרים, אלא
גם בקרב אוכלוסיית הרוב ביחס למהגרים. כך, בקליפורניה ובמדינות אחרות
בארה"ב צברו תאוצה קמפיינים של פירסום תחת הכותרת "אנגלית בלבד", והם
מתנגדים לחינוך דו-לשוני ולציבור רב-לשוני והם מייצגים "תגובת בטן" לעוצמה
הולכת וגדלה של קהילות הלטינים (Latino) בארה"ב (ראה את 1992, Downing,
135-148. pp).


המטרה הסופית של ארגוני התקשורת של המהגרים לשימור אתני-תרבותי של קבוצת
מהגרים ספציפית, מוצאת את ביטויה גם בעצם קיומה של תקשורת זו. עמדה זו
ניכרת בקרב אנשים אמידים מבין המהגרים וראשי הארגונים, בטענה כי קיום
אמצעי תקשורת עצמאיים מוסיף משקל חיובי לקהילה כולה, בייחוד, כאשר תרבות
המהגרים נחשבת למסורתית ונחותה ביחס לתרבות של קבוצת הרוב במדינה החדשה.
במקרה זה, תקשורת המהגרים המופעלת באמצעות מערך תקשורתי מודרני מבחינה
טכנולוגית הינה עדות ליכולתה של קהילת המהגרים להתחרות בתקשורת הרוב גם
בטיב התכנים ומידת העדכון שלהם, וגם בכישוריהם הטכניים של חברי הקהילה.


אצל חברי מערכות תקשורתיות וחברי קהילה רחבה יכולים להתגלות חילוקי דעות
לגבי מטרתם הסופית של ארגוני התקשורת של המהגרים. הראשונים עשויים לתפוס
את התקשורת כמעין מכשיר והזדמנות לשכלול של מסורת ספרותית ואומנותית של
מדינת-האם (בייחוד אם נפסלו שם או היו נתונים לרדיפות) ולהקדיש משקל מופחת
לצורכי הקהילה באופן כללי. לעומתם, חברי הקהילה עשויים למצוא את התקשורת
של קהילתם כמתנשאת ולא מייצגת, דבר שעלול לפגוע ביכולת הישרדותם של ארגוני
תקשורת אלה. בשל כך, חברי קהילת המהגרים יכולים להעדיף דווקא תקשורת הרוב
במדינה החדשה, על אף היותה כתובה או משודרת בשפה אחרת, אולם בה הם יוכלו
למצוא מענה לצורכיהם התקשורתיים.


יש לצין, כי למרות שמטרתם הסופית של ארגוני תקשורת של המהגרים הינה שימור
אתני-תרבותי, והם עשויים לדבוק במטרה זו לאורך זמן, השגת המטרה אינה תלויה
בהם בלבד. אחת השאלות החשובות היא האם מתקיימת בין חברי הקהילה גם תקשורת
בינאישית, נוסף על התקשורת ההמונית. כלומר, השתתפותם של חברי הקהילה
במועצות קהילתיות, בפעילות בארגונים קהילתיים, בטכסים ובחגים - הוא הדבק
החשוב ביותר המווסת ומבנה את הזהות המשותפת של חברי הקהילה. נראה, אם כן,
כי קהילות "מדומות", שמבוססות אך ורק על קריאה/שמיעה של תקשורת ייחודית,
כאשר לחבריהן אין מעורבות בחיי הקהילה, או שהקהילה אינה משפיעה על אורח
חייהם - לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן.


6. יחידות התקשורת והטכנולוגיה:
כפי שציינו בפרק הדן במסגרת המושגית של העבודה, מחקרים מוקדמים תומכים
בדעה כי לטכנולוגיה חשיבות בהתפתחותה של זהות משותפת של קהילת המהגרים
(1986, Elazaar). אולם, לגבי קהילות מהגרים, בייחוד לאלו מביניהן שחבריהן
לא התנסו בעבר בשימוש בתקשורת המונים מודרנית, פיתוח של תקשורת עצמאית
המבוססת על מערך תקשורתי מודרני עשוי להביא לשינוי תרבותי מסוים. לפי
גאמסון (1992, Gamson) ציבורים שונים מושפעים בצורה שונה מאופי ההעברה
ודרכי עיבודו של מידע תקשורתי. כך, ציבורים שגדלו בתוך סביבה חברתית
שתקשורת ההמונים היא חלק בלתי נפרד ממנה, תוכניות העוסקות במיסטיקה
ובקסמים נחשבות לבידור בלבד, אך לאדם שבהתאם לעולם ערכיו מתייחס למידע זה
כדבר טבעי וברור, תהיה לתוכניות אלה מידת חשיבות שונה לחלוטין. לגבי סוג
התקשורת המועדף על ידי קבוצה אתנית כזו או אחרת, מחקרים חשפו ( Weaver Ch.
& 1992., T, Leibes; 1997., j Kiewitz) כי בהשוואה בין תרבויות קיימים
דפוסים שונים של העדפות צריכה תקשורתיות.


לטכנולוגיה התקשורתית תפקיד מכריע בהשוואה בין סוגי הטכנולוגיות, זו של
אוכלוסיית הרוב וזו של המהגרים. אם ארגוני התקשורת של המהגרים משתמשים
בטכנולוגיה מעודכנת וחדשנית, התחרות על הצרכן התקשורתי בינם לבין תקשורת
הרוב יכולה להיות מוכרעת לטובתם, היות שהם מבטאים תוכן שחסר למהגרים
בתקשורת הרוב. אמנם, כאשר קיים יתרון בטכנולוגיה ובתשתית התקשורתיים
בתקשורת הרוב, ובעיקר באמצעי התקשורת המשודרים, צרכני תקשורת מבין המהגרים
עשויים להיות חשופים אליה הרבה יותר מאשר לתקשורת של המהגרים. אותו דבר
נכון גם לגבי מספר אמצעי תקשורת. אם ישנה תחנת רדיו ו/או תחנת טלוויזיה
ו/או עיתון של מהגרים המייצגים רק את הנושאים הכלליים, ובהשוואה לאותם
סוגים בתקשורת הרוב שינו מגוון רחב יותר של נושאים ותחומי עניין, הדבר
עלול לפגום בהתעניינות של קהל היעד בתקשורת המהגרים.


7. סוגי התוכן:
ריגינס (1992, Riggins) מנה סולם של תכנים בתקשורת המהגרים, אותם ניתן
לחלק לשני סוגים מרכזיים: זה שממריץ את ההטמעה בחברה החדשה וזה שמעכב אותה
או מונע אותה לחלוטין. בסוג הראשון הוא מונה את האידיאולוגיה הדומיננטית
הנרמזת, ז'נרים מושאלים, שימוש בשפתו של הרוב. תכני תקשורת של מהגרים אשר
יכולים לכרסם בהטמעה תרבותית, עשויים להיות אידיאולוגיית-נגד חריפה, שימוש
בשפתם של המהגרים, התבססות על אג'נדת החדשות של הקהילה והודעות על אירועי
הקהילה.


מהות התוכן הוא הפרמטר החשוב ביותר המדיר את עצם היותה של תקשורת המכוונת
כלפי מהגרים. יחסי-הגומלין עם הסביבה המיידית והמתחרה של תקשורת הרוב
מעידים על מידת עצמאותה של תקשורת המהגרים. אולם, ארגוני התקשורת של
המהגרים אינם יכולים להתעלם לחלוטין הן מתקשורת הרוב במדינה החדשה והן
מהתקשורת של מדינת האם: זהו מקור ידיעות על הנעשה במולדת וגם בסביבה
החברתית החדשה, אם כי זוויות ההתייחסות והפרשנות לידיעות האלה מנקודת
ראותם של חברי הקהילה מקנים לארגוני התקשורת של המהגרים יתרון. מחסור
בחומר מערכתי וכתבות עדכניות ומקוריות גורם לשימוש מוגבר בחומר "מושאל".
כך לדוגמה, קלמנט סו - עורכי של עיתון סיני "Ming Pao" בוונקובר (קנדה),
מציין כי אותם סיפורים עיתונאיים שהתפרסמו בעיתונו, פורסמו גם בעיתונים של
"הזרם המרכזי", אך בדגשים ומיקומים שונים: נושאים כמו - קיצוץ בתוכניות
לימוד למהגרים, רצח אדם בשכונה סינית ואמירה על נטל כבד מנשוא של אסיאתים
על הכלכלה - זכו בעיתונו לכותרות ראשיות בעוד שנושאים אלה קיבלו
בעיתונאים האנגליים התייחסות בעמודים האחוריים בלבד (1994, Grescoe).


חשוב לציין כי מרבית התוכן התקשורתי של המהגרים קונסיסטנטי דווקא לסוגי
התוכן של מדינת-האם. לכן, על מנת לחקור את סוגי התוכן של תקשורת המהגרים
צריך להשוות תחילה את הערבוב בין סוגי תקשורת רוב במדינה החדשה לבין סוגי
התקשורת של מדינת-אם. נוסף לכך, תקשורת של המהגרים עשויה לפתח סוגי תוכן
עצמאיים נוסף על השינויים שנזכרו, וזה יצביע על מידת גיבוש תרבותי-אתני של
הקהילה. על מנת להמחיש את חשיבות בחינה זו נביא כאן דוגמה של עיתון של
לטינים (Latino) בארה"ב בשם "El Dario" שמחזיק כתבים קבועים בערים סאן
חואן וסאנטו דומינגו ולעיתים קרובות שולח כתבים מיוחדים לסקר אירועים
המוניים. המדור הפופולרי ביותר של העיתון הוא המדור "המדינות שלנו" המסקר
את אמריקה הלטינית, האיים הקאריביים וחצי האי האיברי (1992, Dwoning).


אחד המאפיינים בתקשורת המהגרים הוא התמקדות יתרה במהגרים עצמם. נושאים
הקשורים בצורות שונות לקהל היעד שלה זוכים לתשומת לב המוגברת הן מצד
הכתבים והן מצד העורכים, וישנן מספר סיבות לכך: עצם קיומה של תקשורת
המהגרים באה להציג את המורשת התרבותית שלהם; שוק צרכניה הוא קהילת
המהגרים; התפיסה הרווחת היא כי תקשורת הרוב מתעלמת מהצורך להגדרה עצמית של
המהגרים ומתרבותם - וגרוע מכך, המהגרים זוכים בה להתייחסות שלילית כאל
מטרד חברתי, כלכלי ופוליטי.


8. תדירות המסר:
חשיבותו של מרכיב זה לגבי תקשורת המהגרים הינה כפולה: מחד גיסא, הוא
מבטיח את הפצתו של מסר רצוי למספר צרכנים גדול ככל האפשר ועל ידי כך מגדיל
את מספרם, או מבסס את עצם קיומם של אמצעי התקשורת של המהגרים; מאידך גיסא,
הוא מבטיח את הימצאותם של משאבים כלכליים לקיום סדיר של ארגוני התקשורת של
המהגרים. למרות שבמודל של מוולאנה הוא מתעלם כמעט לחלוטין מההשלכות
התדירות על המסר התקשורתי, עצם הכנסתו של שלב ההפצה משפר את יכולת הניתוח
של תקשורת המהגרים באופן ניכר. נקודה קריטית שעליה מצביע מוולאנה ושחשובה
ביותר בניתוח תקשורת המהגרים היא, שהמסר התקשורתי יכול להיות מעוצב בפאר
ותוכנו יהיה כתוב בצורה מקצועית ביותר מבחינת הסטנדרטים העיתונאיים, אך
ללא הפצה יעילה הוא לא יגיע לקהל הצרכנים שאליו הוא מיועד ויאבד מערכו.


בשל דלות משאבים כלכליים, מרבית אמצעי התקשורת של המהגרים הם פירסומים
תקופתיים, בהם נסקרים אירועים עיקריים במדינה החדשה ובמדינת-אם, פירסומים
אלו מבוססים על פירסומים מוקדמים בכלי תקשורת אחרים. תדירות הופעתם של
אמצעי התקשורת של המהגרים קובעת את סוג הפירסומים, כאשר בדרך כלל אין
ביכולתם להחזיק מערכת חדשות סדירה עם כתבי שטח, והם מתבססים על פרשנות
אודות אירועים שבועיים או חודשיים. במקרה כזה, תדירות הפירסום. מעמידה את
אמצעי התקשורת של המהגרים כמקור מידע משני או שולי על כל ההשלכות שבדבר.


לעיתים תכופות משנים אמצעי התקשורת של המהגרים את תדירותם. בשל אילוצים
כלכליים והיעדר גושפנקא פיננסית, שתאפשר אורך נשימה ארוך מספיק על מנת
לעבור משבר זמני, משנים הארגונים את תדירות ההוצאה לאור, מיומונים
לשבועונים ומשבועונים לירחונים, לעיתים קרובות בהרבה מאשר אמצעי תקשורת של
הרוב. המצב טוב באופן יחסי בארגוני תקשורת שנמצאים בבעלות ציבורית או
מעורבת. במקרה זה, תדירות הפירסומים של אמצעי התקשורת מוגדרת מראש על ידי
פקידי הממשל או נציגיהם, תקציב ההוצאה לאור ידוע ומתוכנן, ולכן הם לא
סובלים מתנודות פתאומיות בהעדפות הקוראים או המאזינים או מהיעדר פירסום.


מסקנות
עבודה זו התמקדה בדמיון בין משתנים המשפיעים על המסר הסופי בין מערכת
התקשורת של מהגרים לזו של הרוב במדינה חדשה. המודל התיאורטי התייחס הן
לגורמים הפנימיים של מערכת תקשורתית, דהיינו: מאפייני ארגוני תקשורת, הפן
הכלכלי, הטכנולוגי והאנושי שלהם, ומאפיינים חיצוניים, כגון חוקי המדינה
החדשה, איפיונים דמוגרפיים, תרבותיים והשכלתיים של חברי קהילת המהגרים.
הונח, כי כל אלה משפיעים במידה מסוימת על המסר התקשורתי הסופי של מערכת
התקשורת של מהגרים, אולם לא נחקרה מידת הקשר של המשתנים שמקורם מחוץ
למערכת תקשורתית של מהגרים. נראה, כי בדיקה כזאת היא חשובה ביותר, שכן היא
תאפשר לחזות בעתיד את התפתחותן של קהילות מהגרים, באמצעות השפעתם של
גורמים חוץ-מערכתיים, בהנחה שאלו משפיעים על אופיה של קהילת המהגרים ועל
מידת האינטגרציה שלה.


אחת המסקנות הראשונות של עבודה זו היא, שתקשורת עצמאית של מהגרים לא תקום
בהכרח לאחר גל הגירה למדינה מסוימת. על מנת שהיא תיווצר דרושים תנאים
מקדימים המאפשרים את תחילתו של התהליך, ואלו הם:

* מעמדם הליגלי של המהגרים יאפשר להם לפתוח עסק הפועל בתחום תקשורת
ההמונים;
* רקע השכלתי/טכנולוגי של מהגרים נחוץ להפעלתם של כלי התקשורת
המודרניים;
* קיומה של מסגרת חוקתית במדינה חדשה המאפשרת הפעלה או שידור של תקשורת
אלטרנטיבית בתחומה;
* קיום של משאבים כלכליים אצל יזמים מקרב המהגרים, או עניין עסקי בפתיחת
ערוצי תקשורת "בעבור" המהגרים ועל ידי יזמים הבאים מקרב אוכלוסיית הרוב;
* תרבות הצריכה של תקשורת ההמונים אצל המהגרים.


בגל העלייה האחרון ממדינות חבר העמים התקיימו כל התנאים האלו, פרט, אולי,
לקיומם של המשאבים הכלכליים אצל העולים עצמם (גורם, שתוצאותיו משתקפות
במבנה הבעלות על אמצעי תקשורת בשפה הרוסית). אולם, במקרה של עולי ברה"מ,
פעלו גם גורמים מסייעים שהמריצו למעשה את מועד תחילת ההוצאה לאור וההפעלה
של כלי התקשורת: עניינה של המדינה, על מפלגותיה, באינטגרציה מהירה של
העולים בחברה ובפוליטיקה הישראלית, שבמקביל ליזמות פרטית, הקימה מתקציבה,
את כלי התקשורת בשפה הרוסית.


התנאים המוקדמים ליצירת מערכת תקשורתית נפרדת בשפה הרוסית בישראל היו
אופטימליים. עם זאת, גלי ההגירה בעשורים האחרונים הם בעיקר למדינות מערב
אירופה וארה"ב, ויש לצפות גם במדינות הללו להתפתחותה ולגיבושה של תקשורת
ייחודית לקבוצות מהגרים. נשאלת כאן השאלה האם כל קבוצות המהגרים, שמקורן
במדינות בעלות רקע תרבותי מגוון, מפתחות תקשורת בעלת מאפיינים זהים
בגבולות ישות ריבונית אחת? התשובה לשאלה זו עשויה לשמש נושא למחקרים
עתידיים, ואולם, מענה חלקי לשאלה ניתן למצוא במחקר שנערך בהולנד אודות
קבוצות מהגרים ממדינות שונות, שהגיעו אליה בעשורים האחרונים (Editorial,
1996). ממחקר זה עולה כי מהגרים תורכיים צופים בטלוויזיה בשפת אמם כמעט פי
עשרה יותר מאשר המהגרים הסיניים ופי שלושה ממהגרים מרוקאיים. הסינים,
לעומת זאת, קוראים עיתונים בשפת אמם פי שמונה מהמהגרים שהגיעו להולנד
ממרוקו. נתונים אלה מלמדים, כי גם בגבולותיה של אותה המדינה, כאשר הנתונים
או התנאים ההתחלתיים, של יוזמה ופיתוח של כלי תקשורת עצמאיים, יהיו זהים
ושווים לכל קבוצות המהגרים, יהיו ביניהם כאלה שתרבותם או הכשרתם יתאימו
יותר לנורמות של המערכת התקשורתית של המדינה החדשה וכאלה, אשר לא יפחתו
כלל תקשורת ייחודית עצמאית.


נוסף על אפשרות הפיתוח של תקשורת עצמאית חקרה גם עבודה זו את המסר
התקשורתי של תקשורת המהגרים בהשוואה לתקשורת הרוב. מסקנתה של העבודה היא
כי תקשורת "של" או "בעבור" המהגרים מעצבת את מערכת המושגים, קובעת את סדר
היום, יוצרת מנהיגים, זכרונות, היסטוריה וזהות, השונים ממערכת המושגים של
החברה הקולטת, כלומר המסר התקשורתי הסופי פועל לסגרגציה של קבוצת המהגרים
במונחים של אידיאולוגיית "כור ההיתוך". לעומת זאת, כאשר מתבוננים באופן
הטמעת המהגרים מנקודת הראות של חברה רב-תרבותית ופלורליסטית, שבה קבוצת
מהגרים מתווספת לפסיפס של קבוצות אתניות המרכיבות, כיום, את מרבית המדינות
המערביות, נראה כי תקשורת המהגרים ממלאת את אותו התפקיד, שאותו מילאה כבר
בתחילת המאה ה-20 (ראה 1922, Park) - דהיינו, משמשת כלי המסייע בהטמעה
ובמתן הסבר אודות החברה החדשה.


אחת המסקנות החשובות הקשורות לשליטה על המסר התקשורתי של תקשורת המהגרים
היתה כי בעלות על אמצעי התקשורת של מהגרים אינה מבטיחה, בסופו של דבר, את
המסר התקשורתי הרצוי לבעליה, יהיו אלה פרטיים או ממלכתיים. הסיבה לכך
נעוצה בקודים תקשורתיים ובנורמות עיתונאיות פנימיות ואינהרנטיות למערכות
תקשורתיות, כאשר בשל מגבלות לשון, תרבות שונה, שיקולים ואינטרסים
פוליטיים, הבעלות על אמצעי התקשורת של מהגרים (בייחוד על אמצעי התקשורת
האלקטרוניים) אינה מבטיחה שליטה מלאה במסר של המערכת התקשורתית. היות
ושאלת השליטה על אמצעי התקשורת היא אחת המרכזיות במדיניות ציבורית
ובתקשורת פוליטית, נראה כי ראוי לה, למסקנה זו, לעבור בעתיד בדיקה של מבחן
אמפירי גם לגבי תקשורת הרוב במדינה.


מסקנה נוספת הנובעת ממהירות ההטמעה של מהגרים במדינה חדשה, היא כי תקשורת
מהגרים היא למעשה מערכת סגורה המקבלת תפוקות ממערכת תקשורתית וחברתית
קיימת של האוכלוסיה הקולטת, אולם לא נמצאו מנגנונים של היזון חוזר (למעט
הבחירות) המעבירים תשומות למערכת התקשורתית של האוכלוסיה הקולטת. בשל
מיקומם הפיזי של אמצעי התקשורת של המהגרים בגבולות המדינה החדשה, הם
יושפעו מאותם השינויים, שמהם תהיה מושפעת גם התקשורת של האוכלוסיה הקולטת,
לרבות חקיקה בתחום התקשורתי, מדיניות ביזור והפרטה או ריכוז של מערכת
תקשורתית, מיסוי וכו'. נוסף לשינויי מאקרו כלליים, אמצעי התקשורת של
מהגרים יהיו מושפעים גם ממדיניות הטמעה ייחודית או ממדיניות לשונית שאותה
ינקטו הרשויות של המדינה הקולטת.


המחקר הנוכחי נגע רק בקצה הקרחון של מורכבות התופעה הנקראת תקשורת
המהגרים, והעמיד יותר שאלות מאשר תשובות נחרצות בעניין היחס בין משתנים
חברתיים לבין המסר התקשורתי. ואולם, כוחה - בתיאור התקשורת של מהגרים
ובקשרים הפנימיים בתוך המערכת של המהגרים.


למרות שהבדיקה האמפירית נעשתה על תקשורת של קבוצת מהגרים אחת, היא הציבה
נקודת זינוק הולמת למחקרים עתידיים בתחום החקר של תקשורת מהגרים והשוואת
מערכות תקשורת של מהגרים בעולם.

רשימה ביבליוגרפית
ספרות עברית:
בינשטוק מ. ופישר י., התרומה של העלייה מחבר העמים למשק הישראלי בשנים
94-1990, דו"ח סופי ("שיא": חברה ירושלמית למחקר וניתוח כמותי, מרץ 1996).


גל-נור י., ראשיתה של הדמוקרטיה הישראלית (עם עובד, תל אביב, 1985).


דמיאן נ. ורוזנבאום-תמרי י., חמש שנים ראשונות בארץ: עולי ברה"מ לשעבר
ספטמבר 1991 מול עולי יולי 1990, דו"ח מס' 11 (המשרד לקליטת העלייה, האגף
לתכנון ולמחקר, יוני 1997).


הורוביץ ת., "תשומות ערכיות לתהליך העלייה והקליטה בגל שנות התשעים", ב:
ישראל לקראת שנות האלפיים: חברה פוליטיקה ותרבות, בעריכת ליסק מ. וקני-פז
ב. (ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ו).


זילברג נ., לשם א., ליסק מ., קהילת יוצאי ברה"מ לשעבר: בין מסרים של
התבדלות, שילוב או טמיעה (בעיתונות הרוסית ובמרכזי התרבות), דו"ח מחקר
(מרכז ה.ל. סילברט ללימודי ישראל, האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי
החברה, 1995).


כהן ע., חשיפה לעיתונות, לרדיו רק"ע ולמבחר תוכניות בטלוויזיה בקרב עולי
ברית המועצות לשעבר (המשרד לקליטת העלייה, האגף לתכנון ולמחקר, פברואר
1999).


כספי ד. ולימור י., תקשורת המונים, יחידה 10-8 (אוניברסיטה פתוחה, רמת
אביב, 1994).


כספי ד., המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948 (עם עובד, תשנ"ג,
1992).

 "מבוא: עמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית" ב: תקשורת ודמוקרטיה בישראל,
בעריכת כספי ד. (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997).


לימור י., "הנסיך הקטן ו"האח הגדול", או תעשיית התקשורת בישראל בעידן של
תמורות", ב: תקשורת ודמוקרטיה בישראל, בעריכת כספי ד. (הוצאת הקיבוץ
המאוחד, 1997).


לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, רמת ההשכלה של האוכלוסייה בישראל 1993-1977,
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1996.


משרד לקליטת העלייה, העלייה כמנוף 1997-1989, דו"ח שנתי (המשרד לקליטת
העלייה, יוני 1998).


משרד לקליטת העלייה, עולים מברה"מ לשעבר: התפלגות לפי שנות עלייה
ורפובליקות (דצמבר 1998).


משרד לקליטת העלייה, סיכום נתוני העלייה, המשרד לקליטת העלייה, אגף בכיר
למערכות מידע, 1999.


קביז'יבסקי ע., התפלגות הטבות לעולים לפי תכונות חברתיות (אוניברסיטת תל
אביב, הפקולטה למדעי החברה, אוגוסט 1997).


וייס שבח, ניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-14, בשיתוף פדות ד. (מפלגת
העבודה, תל אביב, 1996).

כתבי עת ומקורות עיתונאיים עבריים:
אבני חיים, "דמות ישראל בשני עיתונים יהודיים קהילתיים בארצות הברית",
קשר (המכון לחקר העיתונות היהודית, אוניברסיטת תל אביב, גליון 22, נובמבר
1997).


בן-יעקוב א., "עיתונות ברוסית: גטו או גשר", שנתון של אגודת עיתונאים
(1998).


הודעה לעיתונות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנתוני סקר תעסוקת עולים של
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב1994- (ירושלים, 30 לאוקטובר, 1994).


פרז א., חדשות קול ישראל, רשת ב' (16:00, 26.04.95).


תגרי א., "By Hook or By Crook ", התקשורת (גליון 16, יוני 1994).


שמיר שלמה, "הם במערב וענייניהן בציון", ספר שנתי של אגודת העיתונאים
בישראל (תשנ"ח).


ספרות לועזית:

Bar-Haim Gabriel, "Revista Mea: Keeping Alive the Romanian Community in
Israel", in Riggins S.H. (ed.), Ethnic Minority In Media: An International
Perspective
(Sage Publications, US, 1992).

Castels S. & Miller M., The Age of Migration: International Populations Movements
in The Modern World
(New York, Guilford Press, 1993).

Deutsch K., Nationalism and Social Communication: An Inquiry into the Foundation
of Nationality
(Cambridge, MIT Press, 1966).

Downing J. D., "Spanish-Language Media in the Great New York Region During the
1980s" in Riggins S.H. (ed.), Ethnic Minority In Media: An International
Perspective
(Sage Publications, US, 1992).

Easton David, A System Analysis of Political Life (New York, Willey, 1965 a)
A Framework for Political Analysis (Englewood Cliffs, New Jersey, Prentice
Hall, 1965b).

Elazaar D. J., "The Jewish People As The Classic Diaspora: A Political Analysis",
in A New Field Of Study: Modern Diaspora In International Relations, ed.
Gabriel Sheffer (London, Croon Helm Press, 1986).

Esman M. J., "Diasporas and International Relation", in A New Field Of Study:
Modern Diaspora In International Relations,
ed. Gabriel Sheffer (London,
Croon Helm Press, 1986).

Favell A., Philosophies of Integration: Immigration and the Idea of Citizenship in
France and Britain
(New York, St. Martin's Press, in Association with Centre
for Research in Ethnic Relations, University of Warwi, 1998).

Gitelman Z., Jewish Emigration from Russia and Ukraine: Comparisons and
Comundrums
(Department of Political science, The University of Michigan
January 1996).

Gusfeild, J. R., (ed.), Protest, Reform, and Revolt: a Reader in Social Movement (New York,
John Wiley Press, 1970).

Laguerre S. M., Diasporic Citizenship: Haitian Americans in Transnational America
(Macmillan Press, 1998).

Latham R.G., Man and His Migrations (London, 1851).

Lutz H. (ed.), Nationalism, Racism and Gender in Europe (Pluto Press, 1995).

Miller M. J., Foreign Workers in Western Europe: An Emerging Political Force (New
York, Praeger, 1981).
"Political Participation and representation", in Immigration and Politics of
Citizenship in Europe and North America,
ed. Brubaker W.R. (Lanham,
University Press of America, 1989).

Mowlana H., Global Information and World Communication, 2nd ed. (Sage, 1997).

Park R. E., The Immigrant Press and Its Control (New York, 1922).

Picard R., "The Economics of the Daily Newspaper Industry", in Media Economics:
Theory and Practice,
Alison A., Owers J. & Carveth R., 2nd ed. (Lawrence
Erlbaum Associates, NJ, USA, 1998).

Razin E., Metropolitan Characteristics and Enterprenship among Immigrants and
Ethnic Groups in Canada
(Hebres University, Jerusalem, 1994).

Riggins S.H., (ed.), Ethnic Minority In Media: An International Perspective (Sage
Publications, US, 1992).

Soysal Y. N., Limits of Citizenship: Migrants and Postnational Membership in
Europe
(The University of Chicago Press, USA, 1994).

כתבי עת ומקורות עיתונאיים לועזיים:

Feinberg R. I., "Use of Reminiscence Groups to Facilitate the Telling of Life Stories
by Elderly Russian Jewish Immigrants", Smith College Studies in Social Work,
67(1) (November, 1996).

Gamson W. A., "Media Images and the Social Construction of Reality", Annual
Review of Social Science,
18 (1992).

Glinert L., "Inside The Language Planners Head: Tactical Responses to a Mass
Immigration", Journal of Multilingual & Multicultural Development, 16(5) (1995).

Hefetz M., "The Russian Press in Israel", Ariel, 91 (Jerusalem, 1993).

Kiewitz Ch., Weaver J., Brosius H. & Weimann G., "Cultural Differences in
Listening Style Preferences: A Comparison of Young Adults in Germany,
Israel and The United States", International Journal of Public Opinion
Research,
9(3) (November 1997).

Editorial, "Shto Chitaem, Za Kogo Golosuem", Novosti Nedely, 18.09.1998.
Editorial, "Public Broadcasting in a Multicultural Netherlands: More Colours in the
Media", Hilversummary, November 1996.

Grescoe Taras, "Hot Type", Vancouver (Winter 1994).

Podolsky, E., "Establishing the Two-Way Street: Literary Criticism and Ethnic
Studies", Canade Ethnic Studies, 22(1) (1990).

Perel'muter I., "Dozhiviem do ponedelnika", Vesti Ierushalaim, 28.01.1999.

Sachs S., "Publisher's Beating Illustrates Passion Aroused by Immigrant Papers", The
New York Times,
February 6, 1999.

Tsur B., "41% of Women Who Started Small Business are Olim", The Jerusalem
Post,
11.02.1995.

  
 מקור:
אוניברסיטת תל אביב, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך.







 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש