דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,991 כניסות לאתר
דבר אלי בסטיקרים

מאת: יאיר פלדמן

הטורים המופיעים בעמודים אלה נכתבו כשרק החלה להתלהט מערכת הבחירות. כשפנינו
לכותבים השונים, היה מדהים לגלות עד כמה מעורבותם - והזדהותם, או איבתם, תלוי במקרה
- עם מועמד זה או אחר, עלולה לשנות ואף להסיט את כושר השיפוט המקצועי שלהם. היו
שהודו בפה מלא: עולה לי בבריאות להגיד עליו מילה טובה.
 
האם זה מדאיג שמומחים אינם יכולים לנתק את מחשבותיהם ואמונותיהם הפרטיות מן הניתוח
המקצועי?
 
האם מומחים אלה - שכמו הקוראים, גם הם אזרחים במדינה זו, מעורבים מאוד במה שקורה
בה, ואולי גם הם אינם מסוגלים לעשות את ההפרדה - הם די אובייקטיביים בשיפוטם
המקצועי, ומצליחים להימנע מן המכשלה שהאהבה (או השנאה) מקלקלת את השורה?
 
"אותות" הוא ירחון לענייני פרסום ושיווק ולא במה פוליטית. ניסינו לסלק את כל
הביטויים שחורגים לדעתנו מן הניתוח המקצועי, ועדיין נחוץ חוש מחודד כדי לקרוא את
הדברים בזהירות. הצביעו "אותות"!
 
הכל התחיל ב"שלום, חבר". וזה כלל לא מפתיע אותי שהניסוח המבריק ביותר מבין כל
האמירות של השנה האחרונה, שהתמצו בסטיקר, בא דווקא מחו"ל. כותב ישראלי לא היה
משתמש ב"חבר" - שיש לו קונוטציה לחבר הסתדרות או חבר קופת-חולים, משהו מן העבר
המיושן. אפילו ב"שלום" אני לא בטוחה שהיו משתמשים בקלות רבה. במובן זה, קלינטון בנה
את הקונספטים ותהליכי המחשבה שעוברים לאורך כל הקמפיינים של המפלגות הגדולות -
אומרת ליזי דורון, דוקטורנטית בחקר השפה ושימושיה באוניברסיטת תל אביב.

רצח רבין, היא אומרת, היה נקודת מפנה בתעמולה הפוליטית. אצל ליזי הוא משמש
כנקודת-המוצא למחקר מרתק בתחום הלשוני של הסטיקרים. היא רואה אותם לא עוד כחלק
מקמפיין, אלא כאמצעי ביטוי, כאמצעי הידברות. ליזי מודה, שהניתוח שלה אינו משולל
מעורבות אישית: היא מן המשתתפים הקבועים של הקבוצה המתייצבת כל יום ו' אחר
הצהריים מול ביתו של שמעון פרס, עם הברכה "שבת שלום אדוני ראש הממשלה". שם היא
מלקטת בשקדנות את הסטיקרים החדשים המשמשים אותה במחקר. איפה זה התחיל?
 
"כן לשלום לא לאלימות" בצבעי כחול ואדום היה הסטיקר שהופץ בערב העצרת שבה נרצח
רבין. השימוש בצבעים היה סמלי אך פשוט מאוד: כחול אלה צבעי המדינה - אדום לאזהרה.
ככזה, הוא שירת את הקונבנציות הבסיסיות ביותר.
 
"שלום, חבר" סימל כמובן את נקודת-השבר. האמירה המשמעותית ביותר בכל התקופה הזו
באה דווקא מעבר לים. דובר עברית, אומרת ליזי דורון, לא היה מוציא משפט כזה. את
המילה חבר כבר מזמן שלחנו לארכיון עם צירופים לא עדכניים כמו חבר-קיבוץ או חבר
קופת-חולים. אפילו בתוך המפלגה כבר לא אומרים "חבר". דורון רואה את שתי המילים האלה
כנקודת-המוצא לכל מה שיבוא אחריהן, ובשני כיוונים: הסטיקר "לעולם לא תצעד לבד,
שמעון פרס"
מתקשר לדעתה ישירות לערך החברות של "שלום, חבר". הסטיקר מחזיר אותנו
למחוייבות הבסיסית למנהיג. ובמקביל, צומח הערוץ השני - ערוץ השלום. סטיקר "שלום" על
רקע שמיים כחולים, בלי שום תוספות, מבית מר"צ ושלום עכשיו, התגלגל תוך זמן קצר
לסטיקר "שלום עם העבודה" באותה טיפוגרפיה ועם אותם שמיים, ולאחר מכן ל"שלום על
ישראל"
ו"ישראל בוחרת שלום", שהוא כבר הקשר הישיר למערכת הבחירות. מוטו השלום
אינו מונופול של "העבודה" והוא משמש כמובן גם קבוצות אחרות: "דור שלם דורש שלום"
היה הסטיקר שמאחוריו העמותה של מחנה השלום, וכמו כל מסר פרסומי היה צריך לבדל
אותו, והדבר נעשה בבחירה של צבע אחר (ירוק) וטיפוגרפיה אחרת. זו היתה הנקודה שבה
תנועות הנוער גילו את הסטיקרים כמדיום לביטוי זהות והזדהות, כאמצעי הידברות -
וכמדיום זמין וזול.
 
>האם "דור האינטרנט" עוד מדבר בסטיקרים או בכלל מתייחס אליהם? ליזי דורון
רואה דווקא את הקשר בין הדברים. אותה חדות ביטוי ואי-הצטעצעות מילולית
המאפיינת את האינטרנט, היא מוצאת גם בסטיקרים ובמה שהם מייצגים. פשטות
המסר קיימת בשניהם. גם בעובדה שאין בסטיקרים "אבא" מרכזי, ולמעשה כל יחיד
וכל קבוצה קטנה יכולים להביע עצמם בקלות, היא רואה את הדמיון.
  
נוער העבודה פתח בהתנצלות: "אנחנו לא שותקים, עובדה". מכאן הם עברו להבעת דעה:
"שלום - כי אין דרך אחרת" וכן "שלום - הבטחון שלי".

"מסלול השלום" שנגזר מ"שלום, חבר" קיבל ביטוי גם ב"שלום זה בטחון" - שבו ניתן צבע
שונה לאמירה מחדשת. אבל היה צריך לחבר את השלום לעם, ולא רק לסקטור מסויים בו, או
רק לתנועות הנוער. כך נולדו "עם חזק עושה שלום" ו"העם החליט שלום".

הסטיקר הוא כמובן לא רק אמצעי ביטוי עצמי - אלא גם מענה מיידי לקבוצות אחרות
באוכלוסייה (וכאן שוב מתבקשת ההערה שליזי דורון מכירה וחוקרת בהקשר זה רק את
המחנה שלה).

"שלום עם הגולן" הוותיק בצבעי אדום וכחול - נענה עתה ב"השלום גדול מהגולן" בצבעים
שונים, וכמובן באמירה שונה.
 
האירועים, ובייחוד הפיגועים, מוצאים מהר מאוד ביטוי בסטיקרים. "הטירור לא ינצח"
ו"החמאס לא יפוצץ לנו את השלום" גויסו כדי להגיב על האירועים הקשים, והצבעים
נבחרו בהתאם: לבן על שחור.

כמו כל מערכת הבחירות הנוכחית, הסטיקרים ניפנו מהר מאוד להאדרת שני המתמודדים.
"פרס עושה שלום" ו"העם עם פרס" - ומנגד "נתניהו עושים שלום בטוח" הן רק דוגמאות
לכך.

דורון חוזרת להשוואה של הסטיקר והאינטרנט. היא רואה את שניהם כאמצעי תגובה של
הקהל - בשונה מהפסיביות שאיפיינה בעבר את קהל הבוחרים. בסטיקרים אין סחיטה
אמוציונלית, אלא אמירה קצרה ותמציתית. בחיבור הסטיקר, בהפצתו ובהצגתו ברבים, יש
מעין שבועה במסר הכלול בו.

דורון מסכימה, כי ברמת המסר הלשוני, הסטיקרים לא חרגו מתחום האמירה היומיומית, בלי
שאר-רוח קריאטיבי יוצא-דופן. פה ושם יש נסיונות יצירתיים כמו "פרס הוא פרס לעם
ישראל"
או "שמעון פרס זה אמת וחובה". אבל, כמי שחוקרת את השפה ומחפשת את
המשמעויות הגלומות במיבנים לשוניים, היא מתפלאת על כך שאין מקוריות בסיסמאות, מהסוג
של "הגידו כן לזקן" של ימי בן-גוריון, אין הומור, אולי מפני שאנו שבויים בכאב.
 
מקור:
אותות 96, מס' 191, עמ' 7-6, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל

 
  



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש