דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,948 כניסות לאתר
כשלון אינו סוף פסוק

מאת: גבי שטרן

מותגים ידועים ואהובים רבים לא התחילו את דרכם ברגל ימין. מותגים רבים נכשלו
בתחילת דרכם באופן קשה והצליחו להתאושש כתוצאה מההתלהבות, האמונה, ההחלטיות
והעקשנות של יוצריהם. היזמים של מוצרים אלה פשוט לא היו מוכנים להשלים עם הכשלון.
הם ניתחו את הסיבות למכשולים בדרכם, באו עם אסטרטגיות שיווקיות חדשות ושיווקו מחדש
את המוצרים בהצלחה רבה. הם עשו "שיווק מחדש" או Remarketing. במקרים אחרים,
מוצרים וותיקים קיבלו חיים חדשים ומוצרים שנחשבו חסרי תוחלת הפכו למוצרים רווחיים
ביותר. בפני מפתחי מוצרים אלה עמדו שתי אפשרויות: לוותר ולהפסיד הכל או להתחיל
מחדש עם תוכנית שיווק-מחדש. או כפי שאמר חניבעל "או שנמצא דרך או שנמציא אותה".
 
ישנן סיבות רבות לכשלון של מוצר. רוסר ריבס, ממיסדי משרד הפרסום Bates אמר "למתחרה
יכול להיות תקציב גדול פי שלושה מזה שלך או שהוא יכול למוטט אותך עם מבצעים
במחירים מצחיקים, מענקי פרסום והנחות משמעותיות לקמעונאים".
 
ברמה השיווקית הסיבות לכישלון הן בסיסיות ביותר. לדוגמה:
1. שם לא נכון למוצר.
2. הפצה לא נכונה.
3. תזמון לא נכון.
4. המתחרה הורג אותך דרך יחסי ציבור.
5. המוצר זקוק לאריזה חדשה.
6. המוצר נמצא במחלקה הלא נכונה או על המדף הלא נכון.

ייתכנו כמובן גם סיבות נוספות לכשלון.
לדוגמה: הבטחה פרסומית לא נכונה, מחיר לא מתאים, קידום מכירות לא מוצלח, מיצוב לא
נכון או לא ברור, ועוד.

בהתחשב במחיר הגבוה של החדרת מוצר חדש והמלחמה על שטח מדף, שיווק מחדש הופך
לאלטרנטיבה אטרקטיבית. להלן מספר דוגמאות של "שיווק מחדש", חלקם ידועים יותר וחלקם
ידועים פחות.

ממחטות Kleenex

הייתם מאמינים שממחטות קלינקס התחילו את דרכן כפילטר למסכת גז? בתום מלחמת העולם
הראשונה, חברת קימברלי קלארק נתקעה עם Cellucotton - חומר ששימש לפילטרים למסכות
גז. ב-1924 הם ניסו למכור את החומר בתור מגבונים חד-פעמיים להסרת איפור, כתחליף
למטליות פנים. החברה השתמשה בסלבריטיס בפרסום המוצר. המוצר תומחר במחיר גבוה ולא
הצליח. החברה הורידה את מחירו וגם זה לא עזר. בשלב זה הוחלט לשנות את האריזה וב-
1929 הוצגה הקופסה המהפכנית השולפת מגבון אחר מגבון (Serv-A-Tissue). המכירות
גדלו אך במעט. במשך 6 שנים שם המוצר שונה שלוש פעמים ללא הועיל. נראה היה
שקימברלי קלארק לא תצליח לעבור בשלום את השינוי ממעמדה כספק תעשייתי למשווק
מוצרי צריכה.
 
לזכותה של קימברלי קלארק ולמזלה הרב, ייאמר שתמיד היתה ידועה כמקשיבה לצרכי
לקוחותיה ויוצאת מגדרה על מנת ללכת לקראתם. החברה קיבלה זרם של מכתבים מלקוחותיה
שהשתמשו בקלינקס למשהו הרבה פחות יוקרתי ממה שתוכנן - הם השתמשו במוצר על מנת
לקנח את האף. ב-1930, קימברלי קלארק בחנה את שתי האופציות השיווקיות שלה: הסרת
איפוא או ממחטות אף. החברה ביצעה בדיקת split-run: הוכנו שתי מודעות עמוד שלם לשני
עיתונים מתחרים באותה עיר. למגיבים למודעות הוצעה מתנה - קופסה של קלינקס. המודעות
היו זהות מלבד הכותרות. כותרת אחת היתה להסרת איפור וכותרת שניה הציגה את קלינקס
כממחטה.
 
התברר ש-61% מהקוראים משתמשים בקלינקס כממחטה. החברה שינתה כיוון, התחילה לפרסם את קלינקס כממחטות לקהלים שונים: אמהות לילדים, עובדים במקום העבודה ועוד. המסר היה ששימוש בקלינקס אינו מפיץ חיידקים בניגוד לממחטות רגילות. זו היתה הצלחה
מיידית. בעקבות זאת, החברה קידמה שימושים משניים רבים החל מניקוי כלים וכלה בייבוש
מזון מטוגן. קלינקס הפך למוצר מוביל שעזר לקימברלי קלארק להפוך מספק תעשייתי
לחברת מוצרי צריכה מהגדולות בארה"ב.
 
תנור מיקרו-גל Amana
תנור המיקרו-גל פותח על ידי חברת Raython שלא הצליחה לפני כן מעולם למכור מוצר
צרכני. זה יכול להסביר את העובדה שמוצר מהפכני שהיום הוא כל כך פופולרי, נכשל
לחלוטין בתחילת דרכו. בריית'ון לא הבינו שיש ל הם בעיה עם תפיסות צרכנים. כאשר
הפסיקו למכור ציוד חדשני, והתחילו למכור בישול מהיר וקל - זה עשה את ההבדל.

ריית'ון התמחתה בפיתוח ציוד רדאר לפני ובמשך מלחמת העולם השניה והפכה לחברה
המובילה בעולם באספקת ציוד ניווט לספינות. היא לא הצליחה להעביר את ההצלחה מהתחום
הצבאי/תעשייתי לתחום האזרחי/צרכני. טכנולוגיית המיקרו-גל נולדה מתוך עבודה על
טכנולוגיית רדאר. ב-1942 הבינו מהנדסי ריית'ון שהחום המופק על ידי מיקרו-גל יכול
לשמש לבישול. לאחר ניסויים רבים, תנורי מיקרו-גל של החברה הגיעו לשוק בתחילת שנות
ה-50. הם היו שונים מתנורי המיקרו-גל שאנחנו מכירים היום. טכנאי היה צריך להתקין
אותם, שרברבים היו צריכים לשרת אותם מפני שיחידת הכוח עבדה בקירור מים על מנת
למנוע התחממות יתר, גודלם היה כמו זה של מקרר, ומחירם היה כמו של מכונית חדשה. לא
פלא שמעט מאוד יחידות נמכרו. המכירות הראשונות נעשו למוסדות כגון מסעדות וחברות
תעופה. הצרכן לא היה מעוניין בקניית המיקרו-גל ולריית'ון לא היה מושג כיצד לשווק את
המוצר. ב-1960 הציגה ריית'ון את תנורי המיקרו-גל שלה בתערוכה ביפן. חברה יפנית
התלהבה מהרעיון ועזרה לריית'ון לפתח מיקרו-גל קטן וחסכוני באנרגיה. בשלב הבא,
ריית'ון פנתה לחברת אמאנה בארה"ב שהתמחתה בשיווק מקררים, על מנת שזו תעזור לה
בשיווק תנורי המיקרו-גל. זה היה הסיכוי האחרון ונשיא ריית'ון אמר במפורש שאם זה לא
יעבוד, ריית'ון תוותר לגמרי על הרעיון. למזלו ולמזלה של ריית'ון, מומחי השיווק של
אמאנה ידעו בדיוק מה לעשות. נשיא אמאנה אמר "לא מעניין אותי כמה זה מרתק טכנולוגית.
נוכל למכור רק אם נשכנע את הצרכן שהוא צריך את זה". המפתח היה: הקטנת המכשיר לגודל
של מזגן, התקנה פשוטה והפחתת המחיר ל- 499$ אנשי ריית'ון הבינו שמשך 14 שנה הם
ניסו למכור מכונות מוזרות ב מקום שירות רב-ערך: בישול מהיר. בפנייה ל משווקים הובהר
שכל משווק חייב להדגים את המכשיר. כל משווק קיבל מספר שקיות פופקורן להדגמה.
הלקוח שמע את הפופקורן, הריח אותו, והבין שהמכשיר אמנם עובד. כאמצעי לקידום
מכירות, אמאנה שכרה רכבת והסיעה אותה לרוחב ארה"ב כאשר הרכבת עצרה בדרך להדגמות
לעקרות בית ועיתונאים.
 
כל זה עבד היטב אך עדיין נשארו חסמים לקניה: חשש מקרינה מסוכנת ושימוש בלתי אחראי
על ידי ילדים ש-"יבשלו את החתול". נשיא אמאנה שהבין זאת, הוסיף חוזה שירות מקיף
ביותר לכל יחידה שנמכרה: מומחה של אמאנה יבקר אצל כל רוכש, יעזור בהתקנה, ידריך
בהפעלה וילווה את הבישול הראשון. ניתן היה להתקשר למומחי החברה 24 שעות ביממה
ושירות חירום ניתן תוך שעות. השירות עשה את ההבדל ואיפשר את הצלחתו הפנומנלית של
תנור המיקרו. המכשיר חדר לאט בשנות ה-60, הצליח בשנות ה-70 והפך מאז לחיוני ומובן
מאליו בכל בית.
 
מרלבורו
הסיגריה הנמכרת ביותר בעולם מבית פיליפ-מוריס, התחילה את דרכה ב-1924 כסיגריה
יקרה המיועדת לנשים. הסיגריה נמכרה עם פומית צבעונית, היתה ארוכה מהרגיל ומחירה
היה גבוה מעט מסיגריות אחרות. המותג חסר הפילטר נכשל לחלוטין. בשנות ה-50 חדרו
לשוק סיגריות הפילטר והצליחו היטב למרות תדמיתן ה"נשית". רופאים החלו להמליץ על
סיגריות פילטר במחשבה שהן פחות מסוכנות לבריאות מסיגריות ללא פילטר. פיליפ-מוריס
החליטו לנסות לשווק את מרלבורו עם פילטר מכיוון שזה היה המותג "שיש לו הכי פחות מה
להפסיד". מלבד זאת, לפיליפ-מוריס היה הסכם אקסקלוסיבי לשימוש בקופסה קשה (flip top).
זו היתה מהפכה באריזת סיגריות, אך גם היא לא עזרה לשווק את מרלבורו. הצרכנים
הסקרנים קנו את הקופסה אך לא אהבו את הסיגריות ולא קנו פעם שניה. בעקבות זאת,
פיליפ-מוריס העשירו את התערובת ואת צבע האריזה לאדום מלא.
 
פיליפ-מוריס ומשרד הפרסום החדש שלהם, ליאו ברנט, הבינו שהצרכנים חושבים שזו סיגריה
נשית והמשימה היא לשכנע אותם שזו סיגריית פילטר שגם גברים יכולים לעשן מבלי שזה
יפגע בתדמיתם. המיצוב שהוחלט עליו היה "סיגריה לגברים שנשים אוהבות". הפתרון הטבעי
היה לחפש דמות גברית ומה טוב יותר מדמות הקאובוי? במקביל לקאובוי הריצה החברה
מודעות עם דמויות "גבריות" נוספות כגון מלחים, טייסים וציידים. המודעות זכו להצלחה
מיידית והביקוש למרלבורו עלה על ההיצע. תוך שנה, המותג ניצב במקום הרביעי ברשימת
הסיגריות הנמכרות ביותר בארה"ב.
 
ב-1955הוצמד לזרוע הגבר המעשן בתמונה ציור קעקע בדמות עוגן של ספינה. זה חיזק
עוד יותר את התדמית ה"גברית" של מרלבורו והקפיץ את מכירות המותג. תוך שנה המכירות
קפצו מ-18מיליון סיגריות ל-5 מיליארד סיגריות. חלק מהשינוי הדראסטי נבע מהשינוי
בתדמית וחלק משיווק חכם. ב-1956המותג נתן חסות למשחקי ליגת הפוטבול (NFL)
הפופולרית, וכמו כן ביסס את מובילותו באוניברסיטאות באמצעות מתן חסות לטור פופולרי
בעיתוני האוניברסיטאות.

מאז ועד היום, מרלבורו ממשיכה להתבסס על המיצוב הגברי שלה, שכלל בין השאר את
השימוש במוזיקה מהסרט "שבעת המופלאים" ופרודיה על הסרט "בצהרי היום" בפרסומת
למותג. בשנות ה-70 וה-80 המשיכו מכירות המותג לגדול למרות שתעשיית הסיגריות בכללה
היתה כבר בנסיגה. ב1961- חל איסור על פרסום סיגריות בטלוויזיה. פיליפ-מוריס הריצה
באותה שנה אינסרט ענק של מתכונים מ"מרלבורו קאנטרי" ואחר כל אינסרט "חנות מרלבורו
קאנטרי" - קטלוג ביגוד בסגנון הקאנטרי. זה הפך להצלחה ענקית. מאז נוספו פרוייקטים
רבים כגון יצירות אומנות, תקליטים ועוד - הכל בסגנון הקאנטרי. מרלבורו השתמשה בדמות
קאובוי טיפוסי כדי להפוך עישון פילטר לא רק למקובל אלא אפילו יותר גברי מעישון
סיגריות ללא פילטר, ובאמצעות זאת להפוך למותג מוביל עד עצם היום הזה.
 
Pampers
ויק מיילס, מנהל בחטיבת המו"פ של פרוקטר אנד גמבל (P &G),  לא הבין את מגבלות
חיתולי הבד, עד שניסה לחתל את נכדו הראשון ב-1956. לאחר מספר נסיונות כושלים, הוא
העלה את הנושא בפגישות פיתוח מוצרים בחברה. G& P רכשו באותה תקופה חברה של
מוצרי נייר שכבר ערכה מספר מחקרים על חיתולים חד פעמיים. הצרכנים לא היו מרוצים
מביצועי חיתולי הבד מהסיבות הבאות:

- החיתולים מתכווצים כאשר הם רטובים וזה גורם לעצבנות אצל התינוקות.
 
- כושר ספיגה מוגבל שאינו שומר על עור התינוק יבש.
 
- לוכדים רטיבות שיוצרת גירויי עור.
 
- דורשים כביסות חוזרות ונשנות בבית או על ידי שירות חיצוני וזה הופך אותם ליקרים
בזמן וכסף.
 
חיתולי נייר חד פעמיים סבלו גם הם מחסרונות: אמהות העריכו אותם כפחות יעילים
בשליטה על הרטיבות וקנו אותם בנסיעות כתחליף זמני לחיתולי הבד בבית. המותגים
הקיימים נחשבו ליקרים מאוד והיו בשימוש רק באחוז אחד מתוך 15 מיליון החלפות
החיתולים בשנה בארה"ב.

P &G לקחו בחשבון את מגבלות חיתולי הבד, את מומחיות החברה במוצרי נייר ואת גודלו
העצום של השוק. הם זיהו את ההזדמנות והחליטו להיכנס לשוק החיתולים החד פעמיים ב-
1957.
 
הרעיון הראשוני היה לפתח משטח סופג שניתן להכניסו למכנס פלסטי. הניסוי נערך בעיר
דאלאס החמה ונכשל כשהתברר שהחיתול אמנם סופג ונוח אך הוא מחמם את התינוקות ויוצר
גירויים בעור. P &G נשארה מחוייבת לפיתוח חיתול חד-פעמי מעולה והשקיעה עוד 6
חודשים וסכום כסף בלתי מבוטל לשיפור המוצר. מהנדסי החברה מצאו דרך להיפטר ממכנס
הפלסטיק באמצעות שימוש ביריעת פלסטיק דקה שאיפשרה מיחזור אויר ופתרון בעיית
ההתחממות. ואז באה ההמצאה השניה - יריעה נקבובית בין התינוק לחומר הסופג, המאפשרת
לנוזל לעבור אך לא לחזור ועל ידי כך שומרת את התינוק יבש ושמח. הניסוי הבא נערך
כאשר 37,000 חיתולים עבודת-יד חולקו להורים בניו-יורק. שני שליש מההורים אמרו
שהמוצר שווה לחיתול הבד או טוב יותר.
 
מכאן הדרך לקו ייצור היתה קצרה. הוקם קו ייצור מיוחד אך הבעיות לא נגמרו. התברר
שיש נשים שמשוות את הזמן שהן מבלות עם התינוק לכמות האהבה שהתינוק מקבל. נשים אלה
דחו את רעיון החיתול החד-פעמי שיצר רגשי אשם והערכה עצמית נמוכה מעצם הרעיון שהן
מקדישות פחות זמן לתינוק. P &G טיפלה בבעיה באמצעות בחירת שם מתאים למוצר. השם
שנבחר צריך היה לתת את התחושה שחיתולים חד-פעמיים טובים אפילו יותר מחיתולי בד.
השם שנבחר היה Pampers - "מפנקים".
 
בדצמבר 1961, שווק פמפרס לראשונה בקו ייצור המוני - שלא עבר בלי בעיות. החיתולים
שפורסמו כניתנים להדחה באסלה נתקעו בצנרת, מה שגרם שימחה לשרברבים וכעס לאמהות.
המחיר לא נתפס כאטרקטיבי: היה נמוך רק במעט ממחיר חיתול בד. ולא פחות חמור, טיעון
הנוחות לא השפיע על האמהות, כנראה כתוצאה מאכזבה מחיתולים חד-פעמיים קודמים
בשוק.
 
הנהלת P &G היתה קרובה לוותר על כל העניין, כאשר מחקרים דמוגרפיים גילו שצפוי
בארה"ב גל ילודה גדול בשליש מכפי שחשבו קודם לכן. P &G נערכה בהתאם וקיצצה
בהוצאות הייצור: הדפסה בשני צבעים בלבד, הורדת מחיר חומרי גלם מסויימים, והאצת קצב
פס הייצור. היה שינוי גם בפרסום: במקום קידום המוצר כמוצר נוחות לאמהות, ההתמקדות
עברה לתינוק, בהדגשה שפמפרס שומר את התינוקות יבשים ושמחים. התועלת המרכזית לצרכן
שונתה מנוחות לשקט נפשי. המחיר גם הוא ירד והיה כשליש ממחיר חיתול בד. מכאן והלאה
ההצלחה לא אחרה לבוא ובקצב מהיר. עד 1976 מחצית מהתינוקות בארה"ב חותלו בפמפרס.
מאז ועד היום נוספו חידושים רבים לפמפרס והמחיר כבר אינו חסם כל כך משמעותי כפי
שהיה בעבר. הסבלנות השתלמה ל- P &G ופמפרס מחזיק בנתח שוק דומיננטי בתעשיה
שמגלגלת מיליארדי דולרים ברחבי תבל.

הונדה
הסיפור האולטימטיבי של התמדה ללא פשרות, ולאו דווקא בהקשר של שיווק מחדש, הוא זה
של סויצ'ירו הונדה, מייסד החברה שנקראת על שמו. ב-1938 כשעוד היה נער בבית הספר,
השקיע הונדה את כל מה שהיה לו בבית מלאכה קטן שם ניסה לפתח את הקונספט שלו ל-
piston ring אותו התכוון למכור לטויוטה. הוא עבד יום ולילה ואף נאלץ למשכן את
תכשיטי אשתו על מנת להתקיים. כאשר סיים להכין את המוצרים והגיש אותם לטויוטה, נאמר
לו שהם אינם עומדים בסטנדרטים של החברה. הוא חזר לעבודה וכעבור שנתיים הצליח לקבל
חוזה מטויוטה. ואז צצה בעיה חדשה: הממשלה היפנית התכוננה למלחמה וסירבה לתת
להונדה את הבטון שהיה נחוץ לו לבניית המפעל. הונדה לא התייאש והמציא תהליך משלו
לייצור בטון ובנה את המפעל. במהלך המלחמה, המפעל הופצץ פעמיים וחלק גדול מאמצעי
הייצור הושמדו. ומה עשה הונדה? הוא וצוותו יצאו לשטח ואספו את מיכלי הדלק הריקים
שהמפציצים האמריקאים השליכו. הונדה קרא למיכלים "מתנה מהנשיא טרומן" מפני שהם
סיפקו לו את חומרי הגלם שהיה צריך לתהליך הייצור ולא ניתן היה להשיגם ביפן. לאחר
כל זה, רעידת אדמה שיטחה את המפעל והונדה החליט למכור את העסק לטויוטה.
 
לאחר המלחמה, היה מחסור חמור בדלק ביפן והונדה לא יכול היה אפילו לנהוג במכוניתו
על מנת להשיג מזון למשפחתו. מתוך ייאוש, הוא הצמיד מנוע קטן לאופניו. שכניו התלהבו
מהרעיון וביקשו שירכיב גם עבורם "אופניים ממונעים". תוך זמן קצר נגמרו לו המנועים.
הונדה החליט לבנות מפעל לייצור מנועים להמצאתו החדשה, אך לא היה לו מספיק כסף לשם
כך. הונדה אינו מתייאש ומוצא פתרון: הוא פונה ל-18,000 בעלי חנויות אופניים ביפן
במכתב אישי בו הוא מספר על המצאתו ומשכנע אותם להשקיע במפעל. 5,000 מבעלי
חנויות האופניים השתכנעו ושלחו לו כסף. עדיין האופנועים היו גדולים וכבדים ולכן
נמכרו רק לחובבי אופניים מושבעים. הונדה עשה את ההתאמה הנדרשת ויצר אופנוע הרבה
יותר קל וזה הפך להצלחה מיידית שזיכתה אותו בפרס הקיסר. בשלב הבא הונדה החל לייצא
את האופנועים לאירופה וארה"ב ובהמשך, בשנות ה-70, החל לייצר ולמכור מכוניות. כיום,
הונדה היא חברת ענק ומגדולי יצרני הרכב ביפן.
 
מה למדנו מסיפורים אלה ואחרים?
- אם השקעת במוצר ואינך זוכה להצלחה לה קיווית - אל תתיאש.
 
- הגעת לצומת בו אתה חייב להחליט: להרוג את המוצר או לעשות שיווק מחדש - שקול
ברצינות את האפשרות לשיווק מחדש.
 
- אם אתה מאמין במוצר שלך ובעצמך, לך עד הסוף.
 
- המשך לנסות ושמור על גמישות, שנה את האסטרטגיה השיווקית כשצריך וההצלחה בוא-תבוא.
 

מאמר זה מבוסס בחלקו על ספרו של .Michael Gershman - Getting it right the second time.
 
מקור:
אותות 98, מס' 213, עמ' 12-10, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל
 

 
 













 

 
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש