דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,471 כניסות לאתר
הקפיץ המתוח מבקש להשתחרר

מאת: דן כספי ויחיאל לימור

מאחורי כל השינויים המבניים, שידעה העתונות האלקטרונית, ואשר תוארו לעיל, מסתתרים
מאבקים עזים, ממושכים ולעתים אף טעוני יצרים, בין הממסד הפוליטי לבין הממסד
התקשורתי. המאבקים המתמידים התמקדו בנסיונות חוזרים ונשנים של הממסד הפוליטי
להבטיח את הפיקוח ואת השליטה על אמצעי השידור. אם לנקוט לשון ציורית, אפשר לומר
כי המבנה הממסדי של העתונות המשודרת משול לקפיץ מתוח, האחוז בכף היד הפוליטית.
כדרכו של קפיץ, הוא מבקש להשתחרר, ואילו היד האוחזת בו - הממסד הפוליטי - נדרשת
להפעיל יותר ויותר כוח, כדי להחזיקו בשליטתה.
 
בעוד השליטה על העתונות הכתובה היא ברובה הגדול בידיים פרטיות, הרי כל אמצעי
השידור בישראל - עד להפעלת הטלוויזיה בכבלים - היו בבעלות ציבורית-ממלכתית. אופי
הבעלות הבטיח לא רק שליטה, ישירה ועקיפה, על תכני השידורים, אלא גם פיקוח של הממסד
הפוליטי על התפתחות אמצעי השידור. עקב כך נתגלו קשיים כל אימת שאמצעי השידור
נצרכו לגלות גמישות מבנית והתאמה מיידית לצרכים חברתיים משתנים. תהליכים מסורבלים
של קבלת החלטות, מצוקה כספית, מבנה ארגוני לקוי, סכסוכי עובדים ולחצים פוליטיים -
כל אלה שיבשו, לא אחת, את היכולת של תחנות השידור הציבוריות-ממלכתיות (להוציא את
גלי צה"ל, שבעייתיותה היא מסוג אחר) להתאים עצמן לתנאים משתנים.
 
חומת הבעלות הציבורית-ממלכתית על אמצעי השידור נסדקה, כאמור, רק עם הקמתן של
תחנות הרדיו הפיראטיות. ההתעלמות של הממסד הפוליטי מפעילותן של תחנות הרדיו
הפיראטיות - מבלי שהיה נסיון כלשהו לשבש את שידוריהן, ישירות או בעקיפין - לא היתה
מקרית או חד פעמית. יחס דומה הופגן גם כלפי ערוצי תקשורת פיראטיים אחרים, כמו
הערוץ לקיבוץ, שניצל פרצה בחוק (שנער, 1987), מרכזי וידיאו קהילתיים, וכמובן - מאות
תחנות שידור בכבלים, שפעלו כולן בלי רשיון ובניגוד לחוק.
 
נראה שעמדת הממסד כלפי השידורים הפיראטיים למיניהם נובעת לא רק מ שיקולים
פוליטיים, אלא קשורה לאופיו הבסיסי של מבנה השידור הציבורי-ממלכתי בישראל, שאפשר
להגדירו כמבנה פלוראליסטי מדומה (וראה לעיל פרק א'). כל השינויים המבניים בארבעת
העשורים הראשונים, כפי שתוארו בפרק הזה, רק חיזקו את הפלוראליזם המדומה והנציחו
אותו. לכאורה, נתאפיינו שנות ה-70 וה-80 בריבוי ערוצי השידור. נוספו מסגרות שידור
ותכניות חדשות, מספר הערוצים גדל ואף שעות השידור התרחבו. אך, למעשה, יש ל ממסד
התקשורתי - שהממסד הפוליטי שולט בו - מונופול כמעט-בלעדי על המידע. מהדורות החדשות
של קול ישראל שודרו לא רק בתחנה הזו, על ערוציה השונים, אלא הועברו גם בגלי צה"ל,
בקול השלום ובערוץ 7. מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה, מבט, הועברה גם בגלי
צה"ל. ואילו מבזקי החדשות של התחנה הצבאית היו כפופים, מעצם מהותם, ואף ביתר
נוקשות, למגבלות החלות גם על החדשות בקול ישראל. המידע נשאב ברובו מאותם מקורות.
דומים פני הדברים גם באשר לתחנות הטלוויזיה בכבלים: אף הן מעבירות את מהדורות
החדשות של הערוצים הממלכתיים, ומצד שני - מנועות מעיסוק בחדשות שאינן מקומיות.
במלים אחרות: אף-על-פי שלכאורה יש היצף של מהדורות חדשות בערוצי השידור השונים,
הרי למעשה כל השידורים הללו יצוקים בתבנית אחת, חד-ממדית.
 
התחנות הפיראטיות השונות רק הגבירו את אשליית הפלוראליזם, מבלי שפגעו למעשה בתחום
המשמעותי ביותר של מונופול השידור הממלכתי - התיווך הפוליטי. גם השידורים הזרים,
שנקלטו באמצעות "צלחות" ביתיות, סייעו להקטנת הלחצים הציבוריים להגדלת ההיצע
השידורי, מבלי שנתפסו כגורם מאיים, לפחות כל עוד לא שודרו בהן חדשות בעברית או
תכנים אחרים בעלי משמעות פוליטית בישראל. דומה, כי זה גם הגורם העיקרי שבעטיו לא
הוטרדו הממסד הפוליטי והממסד התקשורתי מהפיראטים של הרדיו והטלוויזיה, ולא נקטו
נגדם צעדים של ממש. מצד שני, מתוך ראייה מפוכחת של המציאות - ואולי גם בגלל קשיים
תפעוליים וכלכליים - הבינו בעלי תחנות השידור הפיראטיות, כי אל להם לגלוש לתחום
החדשותי, או לתיווך פוליטי, הנתפס כנכס בלעדי של הממסד התקשורתי, והם הסתפקו
בשידור מוסיקה ותכנים בעלי אופי בידורי. על הרקע הזה גם אפשר להבין את ההגבלה
החד-משמעית הכלולה בתיקון לחוק הבזק, המסדיר את פעולת הטלוויזיה בכבלים, והקובע כי
שידורי החדשות בערוצים המקומיים יעסקו אך ורק בנושאים לוקאליים.
 
כך אפשר להסביר מדוע המחלוקות סביב השידורים הפיראטיים התעוררו, כמעט תמיד, רק
כאשר בעליהם ניסו, או אף רמזו, על כוונה לגלוש לתחום החדשותי, קרי: לעסוק בתיווך
פוליטי. דוגמה לכך מצויה בהתרגשות שהתעוררה סביב שידור תכנית ראיונות, עם אישים
פוליטיים, ערב הבחירות לכנסת ה-12. ההגבלות הכלולות בחוק הבחירות, והחלות על קול
ישראל והטלוויזיה, אינן תקפות לגבי "קול השלום", ולפיכך יכלו מועמדים לכנסת לעשות
שימוש בכלי הזה, כדי להעביר באמצעותו מסרים בעלי משמעות פוליטית פוטנציאלית. יו"ר
ועדת הבחירות נאלץ להתערב ולפנות לכל מרואיין בבקשה להימנע מהופעה בתכנית הזו,
כדי שלא להפר את האיסורים המוטלים על אמצעי השידור הממלכתיים.
 
זו הסיבה לכך שאת המאבק נגד התחנות הפיראטיות - וליתר דיוק: תחנות הטלוויזיה בכבלים
- ניהלו בעיקר גופים כלכליים, שחרדו מפגיעה בהכנסותיהם. זאת, משום שמפעילי התחנות
הפיראטיות, אשר מ ספרן ברחבי הארץ נאמד במאות, הקרינו סרטי קולנוע רבים, תוך
התעלמות מזכויות יוצרים וגרימת נזק כלכלי למפיקי הסרטים, למפיציהם ולבעלי
בתי-הקולנוע. מאחר שמשרדי התקשורת והמשטרה לא יחדו לעניין הזה משאבים ותשומת לב
מרובה, נאלצו הגופים הכלכליים בעלי העניין לשכור, לא אחת, את שירותיהן של חברות
אבטחה פרטיות לחיסול התחנות הפיראטיות. במאבק הציבורי נגד התחנות הפיראטיות גייסו
הגופים הכלכליים לעזרתם דווקא את הנימוק הפוליטי. הם טענו, כי בלי פיקוח ציבורי
ופוליטי הולם, פרוצים השידורים הפיראטיים למסרים פוליטיים, וכי תנועות פוליטיות
הסובלות מחסך-גישה לאמצעי השידור הממלכתיים, כמו תנועת כ"ך, מנצלות או עלולות לנצל
את התחנות הפיראטיות לשידורי תעמולה פוליטיים. יש להניח כי השימוש בנימוק הזה נעשה
כדי להוציא את הממסד הפוליטי משאננותו ולשכנעו לנקוט אמצעים למניעת השידורים
הפיראטיים.
 
החידושים הטכנולוגיים תרמו לא מעט לשחרור "הקפיץ המתוח" ולהרפיית הפיקוח הפוליטי
על אמצעי השידור, שהתרבו והתגוונו. בעקבות שינויים מבניים במוסד התקשורת בארץ,
התחדד הצורך בניסוח מחודש של הסדרים המווסתים את יחסי הגומלין בין מוסד התקשורת
לבין סביבתו החיצונית, כפי שיובהר בשלושת הפרקים הבאים.

מקור:
"המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990; עמ' 131-132, הוצאת עם
עובד
 


 
 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש