דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,467,494 כניסות לאתר
עקרונות הכתיבה לאוזן

המורה יסביר כי הכתיבה לאוזן נועדה לצמצם ככל האפשר את סכנת "בריחת המאזין",
העלולה להיגרם בשל האילוצים והבעיות האובייקטיביות הכרוכים בהעברת מידע באמצעות
חוש השמע בלבד.
 
כתיבה זו מסייעת לפשט ככל האפשר את המידע המשודר, ולהעביר אותו באופן שיהיה
ברור מאוד, קליט מאוד, מנוסח בפשטות ונוח להבנה, והכל בשמיעה ראשונה.
לצורך זה יש להקפיד על כמה כללים ועקרונות אוניברסליים הנהוגים על ידי כל מי שעורך
וכותב באופן מקצועי טקסטים המיועדים לשידור ברדיו.
 
עקרונות הצמצום והסלקציה
>יכולת הקליטה והסבלנות של המאזין מוגבלת. לפיכך:
>אסור להאריך בדיבור.
>המידע המועבר - ראוי שיהיה קצר וממצה.
>יש לברור את הטפל ולשדר רק את העיקר.
>יש להימנע ממילים מסובכות.
>יש להימנע משימוש חוזר במילה באותו משפט.
 
תרגיל:צמצום וסלקציה של חומר
בהתבסס על כתבה רחבה בעיתון (רצוי בכתבה העיקרית במוסף 24 שעות ב"ידיעות" או
ב"מעריב היום"), להכין דיווח מתומצת והגיוני שניתן לקרוא אותו בקול, בקצב סביר
במשך כדקה (130-120 מילה = דקה קריינות).

האתגר: מיון וברירת הנקודות החשובות והמעניינות המופיעות בכתבה המורחבת
והכללת כולן בכתבה המצומצמת - בלא להחמיץ שום פרט חשוב. הכנת הכתבה באופן
בהיר, במשפטים קצרים ומנוסחים היטב, בלא חזרות על מידע ובלא שימוש חוזר באותן
מילים.
 
מבנה המשפט הרדיופוני
>המשפט המושמע ברדיו צריך להיות קצר, בהיר וחד משמעי.
>אל תאמר בשתי מילים מה שאפשר לומר במילה אחת.
>משפטים ארוכים יש לשבור באמצעות נקודה.
>יש להימנע ממשפטי תנאי, זיקה וגרר.
 
דוגמא:
ראש הממשלה הכחיש כי אמר שהשר בהלני הוא שפן. חתניהו שדיבר במליאת הכנסת,
שהתכנסה לרגל יום ירושלים, שחל באותו יום, אמר בנאומו כי השר בהלני "הוא בכלל לא
שפן".

תרגיל:
מה רע בדוגמה זו? מה מיותר? מה פסול? איך צריך לנסח את הידיעה?
 
שימוש בפעלים
>יש להשתמש ככל האפשר בפעלים פעילים (אמר, שלח) ולא בפעלים סבילים (נאמר,
נשלח).
דוגמא:
אל תאמר "בנאומו של ראש האופוזיציה נאמר עוד..", אלא - "ראש האופוזציה אמר עוד...".

>מילים שצלילן דומה ומובנן שונה
יש להיזהר משימוש במילים בעלות צליל דומה בשמיעה אך שונה במובן (לא, לו.
נורא, נורה. כלה, קלה, קלע. עיכול, עיקול. עבד, אבד. קופים, כופים, וכיו"ב).
דוגמא:
במהלך השידורים המיוחדים בקול ישראל על מציאת הצוללת דקר, שטבעה בשנת 1968,
סיפר אחד המגישים על רס"ל איקס, שהיה אחד המלחים שאבדו ב"דקר". המאזינים לא
יכלו לדעת בשום פנים ואופן אם מדובר במלח שטבע או שמא באחד מאותם ברי מזל שעבדו
על הצוללת הזו, אך לא עלו אל סיפונה באותה הפלגה גורלית.

להלן כמה משפטים שאסור לומר ברדיו (אף כי הם גימיק נחמד כשלעצמם):
>"כופים עלינו את הקופים" אמר חרד בבני ברק בוויכוח על תורת האבולוציה.
>"המסה על המסע היתה למשא ולמעמסה".
>"הציר שנסע בו הציר עם השגריר הוביל אותם לאזורי הבציר".
>"צרתה העיקרית היתה צרתה".
 
השמעת משפטים כאלו מבלבלת את המאזין, מחייבת אותו להתעכב ולחשוב למה התכוון
הכתב, ובזמן הזה הוא מאבד את כל שאר המידע המועבר בכתבה.
 
ציטוטים
>"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" - נאמר בפרקי אבות (ו),
והדברים נכונים גם לרדיו. אלא שברדיו:
 
אין רואים את המרכאות והמאזין עלול לבלבל בין דברי הכתב המביא את הציטוט לבין דברי המצוטט.
 1. אין מקום וזמן להביא ציטוטים מלאים.
 2. אי אפשר לצטט משפט המנוסח בלשון עילגת או מסורבלת
 
לפיכך:
>כשמביאים ציטוט יש לציין זאת באופן ברור, להזכיר את מקורו, ורצוי פעמיים
- בפתח הציטוט ובסופו.
>כשהדברים בפי המצוטט הם ארוכים, מסובכים, מסורבלים או נאמרים בלשון
עילגת - מותר וגם רצוי לערכם, לקצרם, לתקן את לשונם. כל זאת בתנאי שרוח
הדברים ותוכנם נשמרים, והמאזין איננו מוטעה לחשוב שכך בדיוק נאמרו
הדברים על ידי המצוטט.
 
דוגמא:
"תפקיד מרכזי אחד משחקים הפלשתינאים בבחירות בישראל. הם האיום. פירוש
הדבר ששנים של הסכם אוסלו לא הצליחו לשנות את המנטליות הישראלית. כל
מועמד מתאמץ להוכיח שהוא קיצוני יותר ביחסו לפלשתינים. אהוד ברק טוען
כי נתניהו הוא שגרם לשינוי היחס האמריקני כלפי הפלשתינים ומכאן הקל על
יצירת מדינה פלשתינית בעתיד. ואילו נתניהו מאשים את ברק בנכונות גדולה
לוויתורים".
עמדה זו הביע אמש בעל מאמר המערכת בעיתון "אל חייאת" שהופיע ערב
הבחירות בישראל....
 
>לעולם אין להתחיל כתבה או תוכנית ברדיו בצורה כזו. הציטוט ארוך כאורך
הגלות, המסר שלו מורכב, וזמן רב מדי חולף עד אשר המאזין זוכה לשמוע
מיהו הדובר, או הגוף המצוטט.
 
במקום זאת:
1. רצוי לפתוח באזכור ישיר של מקור הציטוט ולומר: "מאמר מערכת בעיתון אל
חייאת קובע כי... וכו'.
2. אפשר גם, אף כי פחות רצוי, לפתוח ב: "תפקיד מרכזי אחד משחקים הפלשתינים
בבחירות בישראל. הם האיום" - כך אומר בעל מאמר המערכת בעיתון אל חייאת.
הכותב סבור כי....וכו' (וכאן אפשר להמשיך בציטוט או בתמצות המאמר)
ולחתום במילים "כך באל חייאת".
 
עם זאת:
>מותר וגם רצוי להביא ציטוטים כלשונם, גם אם הם מנוסחים בלשון שאינה
נקייה משגיאות כאשר:
1. הכתב, המגיש או העורך סבור שאין שום דרך אחרת לשמר את רוח הדברים.
2. הכתב, המגיש או העורך סבור שיש חשיבות מיוחדת להביא את הדברים כלשונם.
 
וכמובן:
>מותר לפתוח כתבה בפתגמים או באמרות מוכרות. יש להביא את הדברים כלשונם, תוך אזכור
המקור, אם יש בכך רלבנטיות וחשיבות לתוכן הכתבה.
 
לדוגמא:
" 'טוב למות בעד ארצנו' - אמרה זו של יוסף טרומפלדור, שימשה נר לרגליהם
של חלוצים רבים שהלכו בעקבותיו של גיבור תל חי...."
 
או:
" 'טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ...' את הלקח הזה למד היטב על בשרו
מנהיג מפלגת 'האזרח', שלפני הבחירות סירב להצעה לקבל תפקיד של שר אם
יסיר את מועמדותו לראשות הממשלה."
 
ובכל מקרה - עדיף תמיד, כשאפשר, להביא את הדברים הראויים לציטוט בקולו של המצוטט
ומפיו (ראה פרק "האינסרט" להלן).
 
מספרים וסטטיסטיקה
>מספרים, אחוזים ונתונים סטטיסטיים הם אימתה של כל אוזן.
>קשה לקלוט אותם ברדיו, קשה לזכור אותם ואי אפשר לחזור עליהם כל הזמן.
 
לפיכך:
1. עדיף תמיד, כשאפשר, להימנע מהם.
2. אם אין ברירה, יש למעט בשימוש בהם.
3. ובכל מקרה, ראוי להשתמש בסדרי גודל ולא לדקדק בשברי אחוזים.

כך למשל:
>לא נדווח על מות 24.1%  מן העגלים במחלת הפה והטלפיים, אלא על מותם של
כרבע מן העגלים.
>ולא נדווח על 998,624 עולים מחבר העמים אלא על כ-מיליון עולים.
>אך לעומת זאת:
אם נגיד בנק ישראל הפחית את הריבית ב – 1.2%, או שהאינפלציה השנתית הגיעה ל- 8.3% -
נדווח על כך בדיוק נמרץ, שהרי כאן לכל חלקיק של אחוז עשויה להיות משמעות כלכלית
מרחיקת לכת.
 
תאריכים וזמנים
כמו המספרים, כך גם כאן:
>האוזן מתקשה לקלוט, לעקוב ולעבד את הנתונים המדויקים והמאזין עלול לאבד
את הנתון ואת ההקשר, ואולי גם להתעייף ולברוח מן השידור.
 
לפיכך:
>עדיף לעגל ולקבוע תחום תקופה במקום לציין זמן במדויק.
 
כך למשל:
>נעדיף לדווח כי בט' באב מתפללים בכותל שהוא שריד לחורבן הבית לפני
אלפיים שנה, ולא בשנת 70 לספירה.
>נדווח על גידול עצום בתיירות הצפוי בתחילת המילניום הבא ולא בשנת 2001.
>נזכיר כי המע"מ ישולם באמצע החודש ולא ב- 15 בו.
>כמובן, שאם יש משמעות מיוחדת לתאריך בקונטקסט של הכתבה או החדשות - לא
נהסס להזכירו במלואו. כך למשל, הבחירות יתקיימו בעוד שבועיים, ב -17
במאי, ולא באמצע חודש האביב.
 
ראשי תיבות, קיצורים וסלנג
>"קיצורי דרך" מילוליים, כמו ראשי תיבות ומילות סלנג - הם מכה לאוזן. די אם
אחד מן הקיצורים המושמעים בשידור איננו מוכר למאזינים - כדי לגרום לאותה
הסחת דעת מהמשך הטקסט ואולי אף לאיבוד המאזין.
 
דוגמה: "שר הקליטה הודיע כי בשנה הבאה יגיעו לארץ 50 אלף עולים מחמ"ה".
השר כמובן משתמש בקיצור שהוא שגרת יום יום במשרדו וכוונתו לעולים מחבר
המדינות.
 
המאזין שאיננו בקי במינוחים של משרד הקליטה עלול לטעות ולתהות: למה
כוונת השר? האם יגיעו אלינו עולים מן השמש?

לפיכך:
1. יש להימנע בשידורי החדשות מראשי תיבות - גם אם הם מוכרים היטב לך
ולחבריך והפכו מזמן להיות "קול". גם במילה "קול" אסור להשתמש מן הטעם
שחלק מהמאזינים, בוודאי המבוגרים שבהם, לא שמעו אותה מעולם מפי חבריהם.
2. אם מישהו מן המרואיינים שלך משתמש בראשי תיבות או בסלנג, חובה עליך
"לתרגם" את הדברים, או לבקש ממנו להבהיר את עצמו.
 
עם זאת:
>מותר להשתמש בראשי תיבות שכבר הפכו להיות נכסי צאן ברזל של השפה כמו:
או"ם, חיילות חיב"ה, מצ"ח, רמטכ"ל, ועוד. ושוב - להקפיד על כך שמדובר
בקיצורים שהכל מכירים אותם, והם כבר מושרשים בלשון הדיבור.
 
תרגיל:
המורה יכין טקסט ארוך ועשיר שבו משולבים מספרים, נתונים, מילים בראשי תיבות,
ציטוטים מדברי אחרים ובהם מידע חשוב ומעניין שחובה להכניסו לכתבה, ציטוטים
מאמרות חז"ל, תאריכים ומילים מסובכות. התלמידים יכינו מן הטקסט הזה כתבה
שתהיה קליטה לאוזן (אורך הכתבה - 130-120 מילה). הכתבות שיכינו התלמידים
ינותחו בכיתה ותערך ביניהן השוואה לצורך איתור הנקודות החיוביות מחד
והבעייתיות מאידך.
 
חזרה על מידע
>רדיו, כאמור, איננו עיתון, והמילה המשודרת פורחת לה באוויר ואיננה עוד.
כבר אמרנו כי מאזין שמפסיד מילה, משפט או שם המוזכרים בשידור כלשהו -
עלול לאבד הקשר חיוני שלם, החשוב להבנת התמונה כולה.
>כדי להתמודד עם האילוץ הזה ולהקל ככל האפשר על המאזין, ראוי שפרטים
רלבנטיים המבהירים במה או במי מדובר, ישולבו מספר פעמים תוך כדי שידור
כתבה, ידיעה או תוכנית.
>המטלה הזו היא אחד האתגרים הגדולים של העבודה ברדיו, בעיקר העבודה
בחדשות.
>לכאורה, השדר או העורך צריכים לעשות את הבלתי אפשרי ולרצות בעת ובעונה
אחת שני ציבורים שונים של מאזינים בעלי צרכים סותרים: מחד, יש תמיד
מאזינים ש"פספסו" מילה, משפט או הקשר והם רוצים לדעת במה מדובר. מאידך
ישנם תמיד מאזינים קשובים יותר, שדווקא כן עוקבים אחרי השידור ואינם
זקוקים לתזכורת או להבהרה נוספת.
>הבעייתיות ברורה: היענות לצרכים של המאזינים ש"פספסו" מחייבת חזרה על
מידע, שמות והקשרים, תוך כדי אותו שידור עצמו, אחרת - המאזינים יברחו.
ואולם חזרה כזו עלולה לייגע, לשעמם וגם להבריח מן השידור את המאזינים
שכבר יודעים במה מדובר.
 >הפתרון חייב איפוא להיות אלגנטי ואינטליגנטי גם יחד: חזרה על מידע באופן
שלא ייגע, לא ישעמם ויזרום באופן טבעי עם הכתבה, הידיעה או המישדר כולו.
איך עושים את זה?
>עורכי החדשות - הערים למגבלה ולבעייתיות של הרדיו בסוגייה זו, נוהגים
לחזור על ידיעות חשובות, במלואן או רק על עיקריהן, במהלך כמה מהדורות
של חדשות.
>עורכי היומנים נוהגים לחזור ולשדר בכמה יומנים במשך היממה כתבות
העוסקות בנושאים חשובים או מעניינים במיוחד.
>בתוך היומנים יש חזרה מסוימת על מידע בשילוב שבין הפתיחים לכתבות (ראה
להלן).
>בתוכניות אקטואליה, שבהן דנים בהרחבה בנושאים שהם מענייני היום, יש
לחזור ולספר למאזינים תוך כדי השידור עצמו, במה מדובר, מה הבעיה
הנידונה, ומי האיש שעימו משוחחים על הנושא. הדברים נכונים גם אם
עוסקים בנושא ה"לוהט" ביותר של היממה האחרונה.
 
אסור לצאת מתוך הנחה כי המאזינים שלך יודעים במה מדובר. חייבים לציין את
ההקשר, ואף לחזור עליו במהלך שידור ארוך - גם לטובת מאזינים חדשים שהצטרפו
באמצע, וגם לטובת מי שמלווים את השידור אך לאו דווקא תוך האזנה צמודה
ועקבית.
 
תרגיל: כתיבה לאוזן
1. הכיתה תשווה בין כתבה בנושא חדשותי, שהוקלטה מאחד מיומני החדשות
ברדיו, לבין דיווח על אותו נושא שיופיע למחרת היום בעיתונות הכתובה.
מה ההבדלים? מהם הקטעים הדומים? האם מאזיני הרדיו שלא קראו את
העיתון החמיצו מידע? אם כן - האם היה זה מידע חשוב? מעניין?
2. מומלץ לתרגל הרבה כתיבת טקסטים לרדיו. למשל: "לתרגם" טקסט מעיתון
לטקסט רדיופוני, לשידור כתבה בת דקה עד דקה ועשר שניות (140-120
מילה).
3. לבצע שוב תרגיל בכיתה שימחיש את הקלות שבה עלולה להיגרם הסחת דעת
תוך כדי האזנה לרדיו.
 
מקור:
 

רדיו נכון תכ"ל תקשורת משודרת ברדיו לכיתות י"א, י"ב;
צבי לי-דר, מנחם גרנית, גדעון הוד, נאוה סביון, נתיב רובינזון, שמואל
רפאלי; עמ' 56-62, המפקח על מגמת טכנולוגיות תקשורת במשרד החינוך ומפ"ט עמל
 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש