דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,443,199 כניסות לאתר
רדיו במלחמה: פירוד ואיחוד, איחוד ופירוד

מאת: דן כספי ויחיאל לימור

דומה כי לפחות פעמיים מאז הקמת הטלוויזיה, הוכרה עליונותו של הרדיו: בימי מלחמת יום
הכיפורים (1973) ובימי הסופה במדבר המלחמה במפרץ הפרסי (1991). נראה שעתות
מלחמה מיטיבים עם הרדיו, ולא רק בישראל, ומבליטים את מרכזיותו, ואז, כפועל יוצא,
גובר הצורך הממשלתי להדק את הפיקוח על גלי האתר ועל השידורים. מלחמת העולם השנייה
חשפה את היתרוונת התעמולתיים של הרדיו, הן ביכולתו לחצות גבולות וחזיתות ולהעביר
מידע לארצות אויב והן בפוטנציאל הטמון בו לשילהוב יצרים ולגיוס אוכלוסיות למאמץ
המלחמתי (Jowett & O'Donnell, 1986). 

נטיות דומות לפיקוח ושליטה על השידורים בצד צורך אמיתי בתקשורת מבוקרת עם
האוכלוסייה, מתעוררים גם בישראל מדי מלחמה. או-אז שבים ומתבלטים יתרונות הרדיו
לפחות בשני תחומים: המידוע והאינטגרטיוויות. היכולת למסור מידע מיידי ועדכני,
בערוצים ששידרו 24 שעות ביממה, הפכה את הרדיו לכלי ראשון במעלה בתחום זה.
ההזדקקות הגבוהה לשידורי הרדיו בימי המלחמות הפכה את אמצעי השידור הזה גם לכלי
אינטגרטיווי בחברה הישראלית, שכן כל מאזיני הרדיו היו שותפים, בעת ובעונה אחת,
לאותן חוויות ותחושות.
 
חשיבותו של הרדיו כמכשיר מידוע והסברה נתגלתה במלוא עוצמתה בימי מלחמת ששת הימים
(1967), כשנה לפני שהטלוויזיה החלה בפעולתה. מלחמת ששת הימים היתה "המלחמה
הרדיופונית" הראשונה בישראל. הרחבת השידורים על פני כל שעות היממה הוכיחה את
יעילותו של הרדיו ככלי דיווח המעביר שידורים חיים, או כמעט חיים, ממקום האירוע.
ואילו שיחות הפרשנות המשודרות של חיים הרצוג המחישו את הפוטנציאל הרב הגלום ברדיו
ככלי לשמירת מורל הציבור, ובעיקר בתקופת המתנה.

קולות הקרב שהביאו הכתבים הפרושים בגזרות השונות, הדיווחים מהחזית והסגנון המאופק
והמסוגנן של השדרים הישראלים, עמדו בניגוד מובהק לקולות ההיסטריים ולתעמולה הגסה,
שבקעו מתחנות השידור הערביות. הדבר תרם תרומה נוספת להעלאת קרנם של הרדיו
ועובדיו. גם בית-השידור הישראלי האחראי על השידורים בערבית זקף לזכותו באותם
ימים הישגים נכבדים. ימי המלחמה חשפו גם את המיומנות והמקצועיות של עובדי
בית-השידור בערבית. פעולת הרדיו הישראלי בימי המלחמה הציגה חלופה מתוחכמת יותר של
תעמולת מלחמה, וגם משום כך ההקבלה לשירות השידור הבריטי, בימי מלחמת העולם השנייה,
היא בלתי נמנעת.

כפי שהמלחמה הוכיחה את מקצועיותם של השדרים בקול ישראל, כך היא הוכיחה את
חסרונותיה של תחנת השידור הצבאית ואת חולשותיה. גלי צה"ל שהתמחו עד אז בשידור
מוסיקה, תכניות צבאיות ותכניות חינוך לא היטיבו להתמודד עם משימות הסיקור השוטף,
כפי שנדרשו בימי המלחמה. אחד הלקחים האופרטיוויים, בעקבות כשלון הסיקור, היה שאם
תתרחש מלחמה נוספת יש לחתור לאיחוד עם קול ישראל בתחום יומני החדשות והדיווחים
מהמלחמה. נמצאו גם הנמקות ענייניות להצדקת האיחוד. "ההנחה שלנו היתה כי במצב חירום
לא ייתכן להכניס את המאזינים למתח של ריצה מתחנה לתחנה", יאמר לימים מפקד גלי
צה"ל, יצחק לבני, "איחוד התחנות, בזמן המלחמה, מהווה מעין סמל, כי במצבי חירום אין
עוד מקום ל תחרות" (לימור, 1974, 52).
 
תפישת האיחוד לא היתה מקובלת על קול ישראל. אדרבא, הרדיו הממלכתי נערך לסיקור מלא
ועצמאי של מלחמה עתידית. ב-1972 תורגלה לראשונה הפעלת אולפן חירום, ו"דיווחי
הקרבות" היו מבוססים על תרגיל על-עוצבתי גדול שנערך בסיני. גם בגלי צה"ל נערכו
לאפשרות של מצב חירום, אף-כי המלחמה לא נראתה אז באופק. ביולי 1973 הושלמה הכנת
נייר עבודה שנשא את הכותרת "הפעלת גלי צה"ל בשעת חירום" שבו נקבעו שני עקרונות
יסוד: שתי התחנות ישדרו 24 שעות ביממה; כל תחנה תשדר בנפרד מוסיקה ותכניות אחרות,
אך כל נושאי "האקטואליה וענייני היום" ישודרו במשותף.
 
מיד עם פרוץ קרבות מלחמת יום הכיפורים, בצהרי השישה באוקטובר 1973, התחדש
המשא-ומתן לאיחוד השידורים, שהתנהלו בנפרד. בעוד אנשי גלי צה"ל לוחצים לאיחוד מהיר,
לא ששו לכך אנשי קול ישראל. אך המחסור בכתבי שטח, הלחץ מצד גורמי הצבא, ואולי גם
ההכרה כי בשעת חירום מוטב לאחד את השידורים כל אלה הביאו לכך ש13- שעות לאחר
תחילת המלחמה החל לפעול האולפן המשולב, או בשמו המקובל: מרכז שידורים לאומי )מש"ל).
הנסיבות שהביאו אז להפעלת האולפן המשולב, ובמיוחד הרצון ושיתוף הפעולה, המלאים או
החלקיים, מצד תחנות השידור עצמן וכן הלחץ מצד גורמים חיצוניים, כמו חזרו על עצמם
19 שנים אחר-כך, עם תחילתה של המלחמה במפרץ הפרסי (ראה לוח מס' 3.2).
 
במשך שלושה שבועות וחצי, שבהם פעל האולפן המשולב, ישבו בחדרי העריכה ובאולפנים
נציגי הצנזורה הצבאית ובצדם נציגים של דובר צה"ל, ש"דיבררו" כלומר, אישרו, פסלו או
קיצצו את הדיווחים והכתבות, בהתאם למדיניות ההסברה הצה"לית. קול ישראל הסכים
לדיברור המגביל, משום שעל-פי הנוהל שהיה קיים באותה עת, היו השדרים מחוילים בימי
המלחמה במסגרת יחידת דובר צה"ל, ואילו מרכז השידורים הלאומי (מש"ל), שהיה באחריות
מקצועית של קול ישראל, היה כפוף פיקודית לדובר צה"ל. לגבי גלי צה"ל לא היה בדיברור
משום חידוש, שכן בהיותם יחידה צבאית ממילא היו כפופים להוראות הצבא. סוגיית
הדיברור תעמוד בשנים הבאות במרכז כל הדיונים על שיתוף פעולה אפשרי בין קול ישראל
לרשויות הצבא, כפי שיובהר להלן.
 
שידורי האולפן המשולב של קול ישראל וגלי צה"ל נחתמו ב - 31.10.73 ההנמקה הרשמית
לפירוד היתה, שעידן הבחירות לכנסת עומד בפתח, וגלי צה"ל מנועים מעיסוק בנושאים
פוליטיים-מפלגתיים. סקרי האזנה, שנערכו בימי המלחמה, הצביעו על שיעור האזנה גבוה
ביותר למהדורות החדשות, והיה בכך כדי ללמד כי אף שהטלוויזיה זקפה לזכותה הישגים
נכבדים בימי המלחמה, הרי שהרדיו נתפש כמקור המידוע העיקרי.
 
בימי מלחמת לבנון (1982) המשיכו שתי התחנות לשדר בנפרד, כפי שהיה במלחמת ששת
הימים. הסיבה העיקרית לכך היתה שבכל ימי המלחמה לא הוכרז מצב חירום, ויתרה מזאת:
בעת כניסת כוחות צה"ל ללבנון אף לא הוגדרה פעילותם כמלחמה אלא כמבצע מוגבל
בהקיפו ובמשכו. קול ישראל (וכמוהו גם הטלוויזיה) נאמן להסדרים שהיו קיימים בעבר
המשיך להעביר את הדיווחים לאישור הצנזורה ודובר צה"ל.
 
האפשרות לאיחוד מחודש של שידורי קול ישראל וגלי צה"ל עלתה לאחר פלישת הצבא
העיראקי לכוויית, באוגוסט 1990. בדיונים בין מנהלי קול ישראל וגלי צה"ל, בהשתתפות
דובר צה"ל, הושג הסכם עקרוני בדבר האיחוד, אך ככל שנקפו החודשים והמלחמה נראתה
רחוקה גברו ההסתייגויות מצד אנשי קול ישראל. רק ב-13 בינואר 1991 נקבע, על פי
החלטה של הדרג הפוליטי, כי האיחוד אכן יצא לפועל במקרה של מלחמה. הנהלת רשות
השידור, ולו רק כדי להוכיח קבל עם ועדה שהיא שומרת על עצמאותה ואיננה כפופה
לתכתיבי הממסד הפוליטי-בטחוני, החליטה "ביוזמתה" להסכים לאיחוד. "בקשות"
מיניסטריאליות להמשיך בשידורים, גם לאחר השבועיים הראשונים של המלחמה, נענו בצורה
דומה: הוועד המנהל של רשות השידור החליט, ביוזמתו, להמשיך בשידורים המשולבים.
 
השידורים המשולבים של 1991 היו שונים במתכונתם מאלה שהתקיימו ב-1973 (לוח מס' 3.2).
במלחמת יום הכיפורים המשיכו שתי התחנות בשידורים הנפרדים, ורק החדשות ויומני
החדשות שודרו במשולב. לעומת זאת, בימי המלחמה במפרץ הפרסי, אוחדו, בשלב הראשון, כל
השידורים בשתי התחנות. קול ישראל הפסיק את השידורים הנפרדים ברשת ג' (רשת המוסיקה
הקלה), בקול המוסיקה (רשת המוסיקה הקלאסית) וכן ברשת א' (שנהפכה לרשת לעולים חדשים
ושידרה ב-30 שפות). גלי צה"ל, מצידם, הפסיקו את השידור הנפרד בערוץ האפ.אם, צה"ל 2.
רק לאחר כשבועיים חודשו שידורי רשת ג', קול המוסיקה וצה"ל 2. השידור המשולב שכלל
מוסיקה, חדשות ודיווחי אקטואליה שודר במקביל רק בערוצים הראשיים של שתי התחנות
רשת ב' וצה"ל 1. עם זאת, בכל מקרה שבו נשמעה אזעקה, עקב התקפת טילים על ישראל,
אוחדו מחדש שידוריהן של שאר הרשתות, עד למתן הודעת הארגעה.
 
מלחמת המפרץ הפרסי רשמה חידוש נוסף בתולדות הרדיו הישראלי: הפעלת רשת שקטה,
בשעות הלילה וכן בשבתות. הרשת הזו, שהופעלה לסירוגין בערוצי קול המוסיקה וצה"ל 2,
שידרה אך ורק אותות אזעקה, במקרה של התקפות טילים.

האולפן המשולב של 1991 פעל במשך חודש ימים, ופעולתו הופסקה על אף העובדה שהקרבות
במפרץ לא נסתיימו. הפירוד נעשה מתוך הסכמה הדדית. גם לאחר הפירוד לא חזר קול
ישראל למתכונת שידורים רגילה. חטיבת החדשות אוחדה, למעשה, עם חטיבת הבידור, והונהג
גל פתוח, 24 שעות ביממה, באחריות אנשי החדשות. רק ב-17במרס, בדיוק חודש ימים
לאחר פירוק השידורים המשותפים עם גלי צה"ל, פורק גם האיחוד הפנימי, וכל אחת
מהחטיבות שבה לתפקד באופן עצמאי.

מלחמת המפרץ הפרסי שבה והוכיחה מחדש, לאחר 19 שנים, כי גם בעידן הטלוויזיה וצלחות
הלוויין, שמורה לרדיו הבכורה בתחום המידוע, ובמיוחד במצבי חירום ומלחמה. שילוב
השידורים של שתי התחנות העניק תוקף מחודש, כמו ב-1973, ליתרון היחסי של הרדיו.
מקלטי רדיו סיפקו, כמעט באופן בלבדי, מידע שוטף לציבור שלם, שהיה בהסגר כפוי
בחדרים אטומים או בנסיעה בדרכים. חשוב לא פחות היה התפקיד שמילא הרדיו בהעברת
הודעות הארגעה. הרדיו שב ונתגלה ככלי גמיש יותר, ושבוי פחות באילוצים מובנים, לעומת
הטלוויזיה. יתר-על-כן, ימי המלחמה של 1991 הוכיחו, כי במצבי מלחמה ומתח בטחוני
מאמץ הממסד השלטוני את הרדיו אולי בגלל נפיצותו ומיידיותו ואף מעדיף אותו לעומת
הטלוויזיה.
 
ההבדל בין דפוס ההפרדה המלאה של 1967 ו-1982 לבין דפוס ההפרדה המלאה והמותנית
של 1991, מקורו בכך שבשני המקרים הראשונים היתה הפרדת השידורים ללא כל תנאי,
ואילו במקרה השלישי בוטלה ההפרדה, והשידורים אוחדו מחדש כל אימת שהושמעה אזעקה
על התקפת טילים. הבסיס להתניה איום של התקפה בטילים על העורף לא היה קיים
במלחמת ששת הימים או במלחמת לבנון, והוא נתעורר בראשונה רק בימי המלחמה במפרץ
הפרסי.
 

* ההפעלה המלאה של רשת ג', קול המוסיקה וצה"ל 2 נעשתה בשלבים, כאשר בשלב
הראשון חודשו השידורים רק לשעות אחדות מדי ערב.
 

 
מקור:
המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1948-1990, עמ' 110-115, הוצאת עם
עובד
 
   
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש