דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,468,973 כניסות לאתר
אופרה אחרת - מדאלאס דרך אנטונלה לרמת אביב ג'

מאת: תיקי בלס

אופרות סבון הגיעו לישראל בשנות ה - 80, בעיקר אמריקאיות ודרום-אמריקאיות. "דאלאס"
היתה הראשונה ששודרה בארץ - וזכתה להצלחה מסחררת. בעקבותיה שודרו אופרות סבון
רבות נוספות, וכולן זכו לאחוזי צפייה גבוהים. בעקבות הצלחתן הברורה של אופרות הסבון
בישראל, התחילה ב - 1996הפקתן של שתי אופרות סבון מקומיות: "רמת אביב ג'" ו"כסף
קטלני". גם סדרות אלה זכו לקהל צופים גדול. אחד ההסברים, אם כי בוודאי לא היחיד,
להצלחתו של הז'אנר הזה בישראל גורס כי שלושה מוטיבים המאפיינים את אופרת הסבון -
שבירת טאבו, מקריות הגורל והחיים במחיצת מוות ולידה - הם מוטיבים הקרובים במיוחד
להווי החיים במציאות הישראלית. אופרות הסבון הזרות המשודרות בארץ מתחלקות לשלושה
סוגים: אופרות סבון אמריקאיות מסורתיות, אופרות סבון אמריקאיות "חדשות", ואופרות
סבון דרום אמריקאיות. ההנחה הבסיסית היא כי הסדרות הישראליות אינן מהוות המצאה
ישראלית מקורית כי אם ביטוי להשפעתו של מודל חיצוני, וחיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה
כי הפקתן התחילה רק לאחר שנים של חשיפה לסדרות מיובאות. איזה מבין שלושת המודלים
הזמינים היווה את גורם ההשפעה העיקרי, ומדוע דווקא הוא - בכתבה זו.
 
ז'אנר אופרות הסבון נולד בארצות הברית בשנות השלושים כז'אנר רדיופוני, אשר פותח
משיקולים מסחריים: בעלי הרשתות הגדולות היו מעוניינים למשוך את קהל עקרות הבית
להאזין לשידוריהם, ובמקביל למשוך מפרסמים אשר יפרסמו מוצרים המיועדים להן. לכן
שודרו הסדרות בשעות היום וכללו מאפיינים רבים שנחשבו מותאמים לטעם הנשי,
והמפרסמים כוונו את המסר בהתאם. רבות מהפרסומות ששודרו היו פרסומות לחומרי ניקוי,
וכך קיבל הז'אנר את שמו. הסדרות הצליחו מאוד ומשכו פרסום רב, שהבטיח את המשך קיומן.
כבר ב - 1940 שודרו ברדיו בשעות היום 64 סדרות, אשר היוו 92 אחוז מכל התוכניות
הממומנות על ידי פרסום בשעות אלה. עם הזמן פרץ הז'אנר את מגבלות המדיום והמדינה,
ועבר לטלויזיה ולמדינות רבות נוספות, אך המשיך ל היחשב לז'אנר "נשי". תוכניות
טלוויזיוניות אלה מהוות עדיין מרכיב משמעותי ביותר בלוח שידורי שעות היום בארצות
הברית, והן מיועדות עדיין לקהל נשי. עם זאת, לצד אופרות הסבון ה"מסורתיות" הופיעו
בשנות ה - 80 אופרות סבון מסוג חדש, אשר ל א היו מיועדות עוד
 
לנשים בלבד והיו שונות מבחינות רבות מקודמותיהן. מאפייניו של תת-ז'אנר חדש זה יוצגו
בפרק הבא של העבודה. קיימים מספר מאפיינים ייחודיים לאופרת הסבון האמריקאית
המסורתית, המבדילים אותה מסדרות אחרות. (דוגמאות ספציפיות לקוחות מתוך הסידרה
"צעירים חסרי מנוח").
 
אפשרות לפרשנויות שונות
אופרת הסבון המסורתית משודרת במועדים קבועים ותכופים, ובמקרים רבים מדי יום. קהל
היעד העיקרי הוא נשי, ולכן הסידרה משודרת בשעות היום או בשעות הערב המוקדמות ולא
בשעות השיא. אוסף הדמויות המרכזיות בסידרה הוא גדול וקבוע יחסית, והסידרה נמשכת
תקופה ארוכה, לעיתים שנים רבות. כך נבנה קשר רגשי בין הקהל לבין הדמויות והסידרה.
אין בסידרה דמות מרכזית אחת אלא אוסף של דמויות, ובכל פעם זוכות דמויות אחרות
להבלטה בהתאם לקווי העלילה המוצגים. Allen )1995) מציין כי מצב זה שבו אף דמות
אינה חשובה יותר מאחרות מאפשר למפיקי הסדרות לבטל דמויות מסויימות בעת הצורך
(למשל כאשר אחד השחקנים מבקש לעזוב את הסידרה), מבלי שתהיה לכך השפעה הרסנית על
הסידרה כולה.
 
ברוב המקרים לא כל הדמויות מוצגות בכל פרק, וכך פרקים שונים מביאים את סיפוריהן של
דמויות שונות. עובדה זו מאפשרת הזדהות של הצופים עם יותר מדמות אחת ופרשנויות
שונות לכל עלילה, בהתאם לזוויות הראייה של הדמויות השונות. כך נמנעת קריאה
חד-מימדית של הנראטיב, והדמויות אינן נתפסות כרע מוחלט או טוב מוחלט מאחר שהצופה
מסוגל להבין ולהזדהות עם מניעיהן (הסותרים לפעמים) של דמויות רבות.
 
העובדה כי אין "כוכבים" באופרות הסבון משפיעה גם על מעמדם של השחקנים בסדרות אלה:
הם אינם נחשבים לגורמי משיכה בפני עצמם. לא פעם הצופים כלל אינם יודעים את שמות
השחקנים, מאחר שרשימת השמות אינה מוקרנת בכל פרק אלא רק פעם בשבוע, ובמהירות רבה.
גם כאשר השחקנים הופכים לכוכבים וחייהם הפרטיים נחשפים לקהל הצופים, Spence)
1995) מציינת כי סגנון החיים שלהם מוצג כלא שונה בהרבה מזה של הדמויות שהם
משחקים (ולמעשה גם מזה של הצופים עצמם, כפי שיתואר להלן) - כוכבי אופרות הסבון
מוצגים בכתבות של יחסי הציבור כחיים בתנאים נוחים, אך לא מעבר לגבולות המעמד
הבינוני. גם עובדה זו תורמת ליכולתם של הצופים להזדהות עם הדמויות. הדמויות בסידרה
קשורות ביניהן בדרך כלל בקשרי משפחה, או שהן משתייכות לקהילה משותפת. מצב זה
מאפשר לפתח עלילות הכוללות מספר דמויות מרכזיות, ולקשר בין קווי עלילה שונים. רבות
מהדמויות קשורות ביניהן בסוג כלשהו של קשר רומנטי - רומן בעבר או בהווה, נישואים
בעבר או בהווה וכן הלאה. הדמויות באופרת הסבון האמריקאית משתייכות בדרך כלל לדור
אחד - כל הגיבורים הם מבוגרים, ולא ילדים או זקנים. הדבר נובע מן העובדה שהעיקר
בסדרות אלה הוא יחסים רומנטיים, ולכן מוצגות רק דמויות היכולות להשתתף ביחסים
כאלה. לכל דמות בסידרה יש פוטנציאל לקיום יחסים רומנטיים עם כל דמות אחרת. יש
להדגיש כי אופרות הסבון אינן מתעלמות מקיומם של תינוקות וילדים בעולם. להיפך, נושאי
הריונות ואבהות תופסים מקום חשוב בקווי העלילה השונים, הם נדונים לעומק בשיחות בין
הדמויות ומשמשים מוקד ל מזימות ותחבולות. עם זאת, ילדים כמעט שאינם מופיעים בפועל
על המסך - מאחר שהם אינם מהווים שותפים פוטנציאליים ליחסים רומנטיים.
 
גירסה משופרת של חיי הצופים
גיבורי אופרות הסבון משתייכים למעמד הבינוני-גבוה. אלה הם אנשים נאים החיים ללא
דאגות פרנסה כלשהן, גרים בבתים יפים ולבושים היטב. לרבות מהדמויות יש מקצוע, אך
בדרך כלל לא מוצגים אנשים העובדים למחייתם: המקצוע משמש כרקע להתרחשויות אחרות.
למעשה לא מוצגות כלל טרדות היומיום. הדמויות יכולות להרשות לעצמן להקדיש את כל
זמנן למפגשים עם דמויות אחרות ולניהול מערכות יחסים מסועפות. עם זאת, גיבורי הסדרות
אינם עשירים באורח מופלג, הם גם אינם יפים וזוהרים באורח יוצא דופן. ניתן לומר
שגיבורי אופרות הסבון מקיימים גירסה משופרת של חיי הצופים שלהם. העובדה כי החיים
בעולם הסבון המסורתי אינם שונים לחלוטין מהחיים בעולם האמיתי מאפשרת לצופים לחוש
קירבה אל הדמויות ואל עולמן ולהזדהות עימן הזדהות עמוקה. אחד המרכיבים הייחודיים
באופרות הסבון הוא מבנה הסידרה. בכל פרק מוצגים מספר נראטיבים מקבילים, אשר אינם
חופפים לגבולות הפרקים - קווי העלילה נמשכים מפרק לפרק, בניגוד, למשל, לסדרות ה-
Sit-Com אשר בנויות באופן אפיזודי, ובהן בדרך כלל לכל פרק יש עלילה עצמאית אשר אין
לה השלכות על עלילות הפרקים הבאים. באופרת הסבון נשמר גם זיכרון של אירועים
מהעבר: הדמויות זוכרות אירועים שקרו, מזכירות אותם ופועלות לפיהם, גם אם מדובר
באירועים שקרו לפני פרקים רבים. באופרת הסבון כל פרק מחולק לקטעים קצרים המציגים
את הנראטיבים השונים, וכך יש מ עברים מהירים מעלילה לעלילה. כל נארטיב נקטע בנקודת
שיא כלשהי וממשיך בשלב מאוחר יותר באותו פרק, או בפרק הבא. (Modleski 1982)
מציינת כי האופי הקטוע הזה של אופרות הסבון מקביל לשיגרת חייה של עקרת הבית, אשר
יום העבודה שלה מורכב ממשימות רבות החוזרות על עצמן ולעולם אינן מסתיימות. יוצרי
הסדרות מודעים לכך שבמקרים רבים האישה אינה יכולה להקדיש את מלוא תשומת הלב שלה
לסידרה, מאחר שהיא עוסקת במקביל בעבודות הבית השונות, ולכן יש חזרות על נקודות
המפתח והמשפטים המרכזיים כדי למנוע החמצות. ככלל, התקדמות העלילה באופרות הסבון
איטית מאוד, ואירוע אשר בחיים נמשך דקות ספורות עשוי להיות מוצג בסידרה באופן קטוע
במשך מספר פרקים. באופן זה גם אם הצופה מפסידה פרק כלשהו היא אינה מאבדת את
התמצאותה בעלילה.
 
בידור לא יוקרתי
האופי הסריאלי של הסידרה יוצר פתיחות: בניגוד, למשל, לסדרות עלילתיות בהן נבנה
המתח מההתחלה לקראת הסיום ופתרון כל התעלומות, באופרת הסבון אף פעם אין מצב של
סיום. גם כאשר קו עלילתי כלשהו מסתיים, תמיד יש סיכוי שיהיו בו התפתחויות נוספות
בעתיד. יש קווי עלילה מקבילים ותמיד יש שאלות פתוחות הממתינות לפתרונן. אופרת
הסבון עוסקת בחיי היום-יום של הדמויות, תוך התמקדות בדמויות נשיות ובעניינים הנחשבים
ל"נשיים" - רומנים, חתונות, בגידות, הריונות, סכסוכים במשפחה, הופעה של קרובים רחוקים
שאיש לא ידע על קיומם וכן הלאה. הנושא המרכזי הוא היחסים בין הדמויות, ובעיות
הנובעות מיחסים אלה. כך, למשל, באחד הפרקים של "צעירים חסרי מנוח" תיארו שלושת קווי
העלילה המרכזיים הכנות לחתונה של זוג אחד, בעיות בנישואים של זוג אחר ובעיות בהריון
של זוג שלישי. הפעילות המרכזית של הדמויות היא דיבור: בדרך כלל איננו רואים את
הפעילויות השונות שהדמויות מבצעות, אלא לומדים עליהן מתוך דבריהן של הדמויות.
לרבות מן הדמויות יש מקצועות, כגון רופאים, אנשי עסקים וכן הלאה, וסצינות רבות
מתרחשות במקומות העבודה שלהם, אך גם בסצינות אלה מקום העבודה מהווה רק רקע ל
שיחות בנושאי יחסים. ב"צעירים חסרי מנוח", למשל, נראתה באחת הסצינות אוליביה הרופאה
מתייקת דו"חות רפואיים, אך היתה זו רק פעילות רקע עד ל כניסתו של ניל, החבר של
אחותה, ואז התחילה שיחה בנושא מערכת היחסים של ניל עם אוליביה. במהלך כחודשיים
הופיע ב"צעירים חסרי מנוח" רק קו עלילה אחד שמרכזו היה מקצועי: עורכת הדין קריקט
הגנה על זקנה שנתפסה גונבת מחנות. כדי לשמור על מתח, מקובל לסיים סצינות באופרת
סבון בשיא דרמטי כלשהו. שימוש באמצעי זה מקובל במיוחד בסצינות שלפני הפסקת
פרסומות או בסצינות הסיום של הפרק, כדי למשוך את קהל הצופים לחזור ולצפות לאחר
הפרסומות או למחרת.
 
אופרת הסבון זולה להפקה, והיא נחשבת לסוג בידור לא יוקרתי. העלות הנמוכה נובעת מכך
שרובם המכריע של הצילומים הם צילומי אולפן ולא צילומי חוץ. עד סוף שנות ה70-
סדרות בעלות מאפיינים אלה שודרו רק בשעות הצפייה שנחשבו לשעות "נשיות". בשעות
הערב, שודרו עד אז "תוכניות לגברים": בעיקר סרטי פשע ובלשים. בסרטים כאלה המתח הולך
ונבנה לקראת סוף הסרט שבו נפתרת התעלומה או נתפס הפושע, ובכך הם שונים מאוד
מאופרות הסבון שבהן אף פעם אין סיום מוחלט ותמיד נשארים קווי עלילה פתוחים. סדרות
ששודרו בשעות אלה היו סדרות אפיזודיות, כלומר לכל פרק יש עלילה עצמאית, בניגוד
לאופרות הסבון בהן קווי עלילה נמשכים על-פני מספר פרקים. ההבדל הזה בין הסדרות
המשודרות בשעות היום לבין הסדרות המשודרות בשעות הערב התחיל להיטשטש בשנות ה
 - 80, והגורם העיקרי לכך היתה הסידרה "דאלאס".
 
המהפך של "דאלאס" ו"דיינסטי"
"דאלאס" הופיעה בתחילת שנות ה - 80 והיוותה חידוש בנוף הטלוויזיוני של שעות הערב:
בניגוד לסדרות ששודרו עד אז בשעות הערב עשתה "דאלאס" שימוש במבנה הסריאלי, כלומר,
הצגת מספר נראטיבים מקבילים הנמשכים מפרק לפרק. מבנה זה היה שמור עד אז לאופרות
הסבון של שעות היום. "דאלאס" יצרה תת-ז'אנר חדש: אופרת סבון בעלת המאפיינים
הבסיסיים המוכרים, יחד עם מאפיינים חדשים המתאימים אותה למוסכמות השידור בשעות
הערב. בעקבות הצלחתה המדהימה של "דאלאס" נוצרו סדרות נוספות במבנה סריאלי ולא
אפיזודי, וכיום כמעט כל הסדרות האמריקאיות המצליחות (פרט ל - sitcom) בנויות כך - גם
דרמות מקצועיות כגון "פרקליטי .L.A", "דאלאס", ובעקבותיה "דיינסטי", הציגו מספר
מאפיינים בסיסיים של אופרת הסבון המסורתית, לצד המבנה הסיראלי: השימוש הרב בשיאים
דרמטיים לצורך שמירה על מתח בין סצינות ובין פרקים. השימוש באמצעי זה בולט במיוחד
בפרקים המסיימים עונות: כך למשל הסתיימה אחת העונות של "דאלאס" עם ירי בג'יי.אר,
כאשר זהות היורה התגלתה רק בעונה הבאה, ועונה של "דיינסטי" הסתיימה בשריפה גדולה
אשר לא היה ברור מי מהדמויות נלכדו בה. כמו באופרת הסבון המסורתית, גם באופרות
הסבון של שעות הערב מופיע אוסף דמויות גדול. במרכז הסידרה עומדת משפחה גדולה אחת
- משפחת יואינג ב"דאלאס" ומשפחת קרינגטון ב"דיינסטי" - ושאר הדמויות קשורות למשפחה
זו בקשרים סבוכים של נישואים ורומנים בעבר או בהווה, קשרים עסקיים או קשרים של
יריבות עסקית. גם בסדרות אלה כמעט ואין ייצוג לילדים או לזקנים: רוב הדמויות
שייכות לדור אחד, וכך לכולן יש פוטנציאל לקשרים רומנטיים עם הדמויות האחרות. למרות
זאת, מופיעות גם דמויות בודדות של זקנים אשר בדרך כלל יש להם מעמד חשוב במשפחה,
כגון מיס אלי ב"דאלאס". גם כאן נושאי הריונות וילדים תופסים מקום חשוב ושאלת האבהות
של ילדים מהווה מוקד לעלילות ולמזימות מורכבות, אך הילדים עצמם כמעט שאינם מופיעים
על המסך.
 
לצד מאפיינים אלה הציגה "דאלאס" מספר הבדלים בולטים ביחס לאופרות הסבון המסורתיות,
אשר נבעו בעיקר מן העובדה שקהל היעד לא היה עוד קהל נשי בלבד, אלא קהל מבוגר
כללי. עובדה זו השפיעה בראש ובראשונה על תכני העלילות: "דאלאס" אינה מתמקדת עוד
בנושאים הנחשבים לנושאים נשיים. אומנם יש עיסוק רב במערכות יחסים, רומנים ובגידות,
אך לצד נושאים אלה ניתן מקום רב גם לנושאים כלכליים ועסקיים, ובדרך כלל יש עדיפות
כמותית לנושאים אלה. החיים המקצועיים של הדמויות אינם משמשים רק רקע לדרמה
האישית, כמו בסדרות המסורתיות, אלא הופכים למוקד ההתרחשויות. רבים מקווי העלילה
סובבים סביב העסק, והוא משמש מוקד למזימות ולתככים. מזימות אלה קשורות לפעמים
למערכות היחסים האישיות בין הדמויות, אך במקרים רבים מדובר באינטריגות על רקע עסקי
טהור, ללא קשר לצד האישי-רגשי. הבדל בולט נוסף בין שני סוגי הסדרות הוא המעמד
הסוציו-אקונומי של הגיבורים. כאמור, באופרות הסבון המסורתיות הגיבורים שייכים למעמד
הבינוני-גבוה: הם חיים ברמה גבוהה יחסית ואין להם כל בעיות פרנסה, אך סגנון החיים
שלהם אינו רחוק במיוחד מזה של הצופה הממוצע, וכך יש לצופים אפשרות להזדהות עימם.
לעומת זאת, "דאלאס" ובעיקר "דיינסטי" עשו כל מאמץ כדי להדגיש את העושר של הדמויות:
המשפחה חיה בחווה רחבת ידיים, עם צוות משרתים, טבחים, מטפלות ונהגים. יש כמובן
בריכת שחייה פרטית, ויש אף מסוקים פרטיים. העושר מתבטא גם בלבושן של הדמויות
ובתכשיטי הנשים. בסדרות אלה לא נעשה כל מאמץ לאפשר לצופים להזדהות עם סגנון החיים
של הדמויות, אלא להיפך - היעד הוא להבליט את המעמד הגבוה של הגיבורים.
 
בהתאם לדגש זה על עושר ופאר, גם תקציב ההפקה של הסדרות גבוה בהרבה מזה של הסדרות המיועדות לעקרות הבית. יש צילומי חוץ רבים - דבר שכמעט ואינו קיים באופרות הסבון
המסורתיות. נעשה שימוש באפקטים טכניים שונים, וכך ניתן ל הגביר את הרושם החזותי של
השיאים הדרמטיים, המהווים מרכיב חשוב בכל אופרת סבון: בעוד שבאופרות הסבון
המסורתיות השיאים הדרמטיים מושגים בדרך כלל על ידי מסירת אינפורמציה בדיבור,
ב"דאלאס" וב"דיינסטי" ניתן להציג באופן מלא כל אסון או תאונה.
 
הבדל נוסף בין אופרות הסבון המסורתיות לחדשות נוגע לרלוונטיות החברתית של הסדרות.
בעוד שבסדרות המסורתיות נעשה שימוש בקווי עלילה שונים להצגת בעיות חברתיות
אקטואליות, סדרות הערב אינן עוסקות בנושאים חברתיים.
 
הגירסה הדרום-אמריקאית: הטלנובלה
טלנובלות הן אופרות סבון דוברות ספרדית או פורטוגזית המופקות באמריקה הלטינית
ומהוות מרכיב מרכזי בלוחות השידורים של כל מדינות דרום אמריקה.
 
כמו בארצות הברית ובאירופה, גם בדרום אמריקה לא הופיע הנראטיב הסידרתי לראשונה עם
הטלנובלה הטלוויזיונית. מאמצע המאה ה - 19פרח במדינות אלה הז'אנר של סיפורים
בהמשכים בעיתונים. ז'אנר זה היווה מפגש בין הכתיבה האורבנית החדשה לבין הספרות
המסורתית שהתבססה על סיפורים בעל-פה ועל תכנים של אימה ומסתורין, ושימש ליצירת
עולם חדש שבו באו לידי ביטוי השינויים שהביאה המודרניזציה אל אמריקה הלטינית.
הסיפור הסידרתי המשיך להתפתח עם המעבר אל הרדיו: אופרות הסבון הלטיניות
הרדיופוניות המשיכו במסורת הסיפורים המפחידים, תוך שילוב המרכיב של מתן עצות
והדרכה למאזינים לגבי דרכי התמודדות אפשריות עם בעיות שונות בחייהם.
 
אופרות הסבון מומנו, כמו בארצות הברית, על ידי יצרני חומרי ניקוי. מפרסמים אלה
הרחיבו את פעילותם בשנות ה - 50 אל מדיום הטלויזיה החדש, ונתנו חסות לטלנובלות -
סדרות שהתבססו על מסורת אופרות הסבון הרדיופוניות. הטלנובלות הראשונות הופקו
בקובה, ונצואלה, מקסיקו וברזיל. למרות מקורות המימון הדומים, הטלנובלות שונות מאוד
משני הסוגים של אופרות הסבון האמריקאיות. מספר מאפיינים שלהן:
 
הטלנובלות מיועדות לכל קהל הצופים, והן משודרות בכל שעות השידור כולל בשעות השיא.
ההבדל הבולט ביותר בין הטלנובלות לבין אופרות הסבון האמריקאיות הוא סגירות הטקסט:
הטלנובלות מציגות תמיד סיפור מרכזי אחד או מ ספר קטן של סיפורים, עם התחלה וסיום
ברורים. כאשר הסיפורים המרכזיים מסתיימים - מסתיימת הסידרה.
 
דמות מרכזית אחת
סיפור העלילה עוסק בדרך כלל בתהפוכות חייה של דמות אחת, והסידרה מגיעה לסיומה
כאשר דמות זו מגיעה אל המנוחה והנחלה, המיוצגות בדרך כלל על ידי נישואים. תהליך זה
עשוי כמובן להימשך זמן רב, אך עם זאת סידרה כזו אינה יכולה להימשך לנצח - בניגוד
לאופרות הסבון האמריקאיות, שם פתיחות הנראטיב מאפשרת להוסיף קווי עלילה חדשים ללא
הגבלה במשך שנים רבות. העובדה שהטלנובלות מתמקדות בעלילה עיקרית אחת מביאה
ליצירתם של גיבורים מרכזיים, בדרך כלל גיבור וגיבורה אשר נישואיהם חותמים את
הסידרה. זהו ניגוד בולט לאופרות הסבון האמריקאיות, בהן לכל הדמויות יש מעמד שווה
ובכל פרק דמויות אחרות זוכות להבלטה בהתאם לקווי העלילה השונים המוצגים.
 
קיומם של גיבורים מרכזיים ברורים בסדרות מביאה לכך שהצופים מזדהים עם דמויות אלה
ורואים את ההתרחשויות מבעד לנקודת המבט שלהן. בניגוד ל סדרות האמריקאיות, בהן
הצופים יכולים להזדהות עם כל אחת מהדמויות וכך להעניק פרשנויות שונות לעלילה,
בטלנובלה מוכתבת מראש הזדהות עם הגיבורים המרכזיים ומצטמצם טווח הפרשנויות
האפשריות לטקסט. זהו היבט נוסף של הסגירות היחסית של הטלנובלות.
 
במקרים רבים הסידרה נושאת את שם הגיבור או הגיבורה: בארץ שודרו בשנים האחרונות
"סלסטה", "קריסטל" ו"אנטונלה", אשר כולן עסקו בחייהן של גיבורות צעירות בעלות שמות
אלה. הטלנובלות מעניקות לשחקניהן מעמד של כוכבים. הדבר נובע הן מהעובדה שסדרות
אלה נחשבות לבידור יוקרתי המשודר בשעות השיא, והן מהעובדה שבטלנובלות יש גיבורים
מרכזיים ברורים: זוג השחקנים העומד במרכזה של כל סידרה זוכה ליוקרה רבה. מאחר
שתעשיית הקולנוע בדרום אמריקה אינה מפותחת, כוכבות נמדדת בקני מידה טלוויזיוניים.
העבודה בטלנובלה נחשבת במקרים רבים לפיסגת הקריירה המקצועית של השחקנים, הכותבים
והבמאים, ושחקני טלנובלות המגיעים למעמד של כוכבים נחשבים לגורמי משיכה וזוכים
בתפקידים מרכזיים בסדרות הנוצרות במיוחד עבורם. הטלנובלות מציגות שילוב של נושאים
אישיים עם נושאים עסקיים. עם זאת, העסקים כאן אינם עסקי נפט חובקי עולם, והם
מתנהלים בקנה מידה קטן הרבה יותר. ב"זינגרה", למשל, מעורבת המשפחה בבית הוצאה
המפרסם שבועונים לנשים. למרות שילובם של נושאים עסקיים בעלילה, את המקום המרכזי
תופסים נושאי היחסים בין הדמויות. מבחינה זו נמצאות הטלנובלות בין אופרות הסבון
האמריקאיות המסורתיות לאופרות הסבון של שעות הערב.
 
אין ילדים
הדמויות המרכזיות בטלנובלות שייכות למעמד סוציו-אקונומי גבוה. בדרך כלל משפחה
מורחבת אחת, החיה בבית אחוזה גדול. המשפחה מעסיקה צוות משרתים, טבחים ונהגים, אשר
מופיעים כדמויות משניות בעלילה. כמו בסדרות האמריקאיות, כל הדמויות הן מבוגרות
וילדים ובני נוער אינם מופיעים. עם זאת, יש מקום לדמויות בגיל העמידה: "בזינגרה"
מופיעות שתי סבתות שיש להן מקום מרכזי במשפחה.

בטלנובלות בולט יסוד חזק של מלודרמה. הכוח המניע שמאחורי העלילה הוא תמיד חוסר
ידיעה לגבי זהותן האמיתית של דמויות: ילדים אינם יודעים מי הוריהם, אחים אינם יודעים
כי קיים ביניהם קשר משפחתי, ואמהות פוגשות את ילדיהן לאחר שנים של ניתוק ואינן
מכירות אותם. חוסר ידיעה זה מביא לסיבוכים עלילתיים שונים, החל מאובדן ירושה
מיועדת וכלה בגילוי עריות. נעשה שימוש רב באמצעי של שיאים דרמטיים. מאפיין זה קיים
גם באופרות הסבון האמריקאיות, אך בטלנובלות הוא מודגש יותר. סצינות רבות מסתיימות
בשיאים דרמטיים, הכוללים בנוסף למשפט רב משמעות ולצילום close-up גם אפקט
מוסיקלי מתאים.

הטלנובלות שואפות לרלוונטיות חברתית, והן מעלות נושאים אקטואליים העומדים על סדר
היום של צופיהן. כך למשל ב"זינגרה", הגיבורה המרכזית פלומה נסערת כאשר היא מגלה
שהשבועון של בית ההוצאה המשפחתי הפך למגזין שוביניסטי המציג תמונות של בחורות
בבגדי ים. פלומה מחליטה לייסד מגזין חדש, אשר לא יהיה שוביניסטי וימלא את צרכיהן
האמיתיים של הקוראות. היא מעוניינת להדפיס אותו על נייר ממוחזר, ונושאת נאום נלהב
על הסכנה שבכריתת יערות ועל יתרונות המיחזור.

ניתן להבחין בין שני סוגים של טלנובלות, אשר, באופן גס, יוגדרו כ"ז'אנר רציני" לעומת
"ז'אנר ריאליסטי". בטלנובלות מן הז'אנר ה"רציני" שולט סבלן הטרגי של הדמויות הפועלות.
העלילה מתמקדת בקשרי המשפחה בין הדמויות, וקשרים סבוכים אלה הם שגורמים
להתרחשויות הדרמטיות. כל הרגשות והמניעים מוצגים באופן קיצוני, ואפיון הדמויות
מתבצע באופן פשטני שאינו מותיר מקום למורכבות או לריבוי משמעויות. הדרמות מוצגות
כנראטיבים כלליים, ללא התייחסות למקום או לזמן ספציפי.

כתגובת נגד לסוג זה של טלנובלות הועלתה ב - 1968 הסידרה הברזילאית Beto
Rockefeller, אשר פתחה את ז'אנר הטלנובלות ה"ריאליסטיות". בסדרות מז'אנר זה
הנראטיב ממוקם במציאות לאומית ספציפית, והדמויות אינן מהוות סמלים בלבד כי אם
אנשים אמיתיים, עם מאפיינים ברורים של מעמד חברתי, איזור מגורים, דיאלקט ומנהגים
האופייניים לשכבות ספציפיות בחברה. הטלנובלות מהוות מוצר ייצוא מצליח ברבות
ממדינות דרום אמריקה. הביקוש לסדרות אלה בדרום אמריקה גדול, מאחר שמשנות ה - 80
הנורמה ברוב תחנות השידור שם מכתיבה שידור של שש או שבע טלנובלות ביום - הן
מקומיות והן מיובאות. טלנובלות דרום אמריקאיות נמכרות גם לארצות הברית, שם קיים
קהל גדול של צופים דוברי ספרדית, ולשאר מדינות העולם. עם הפרטת תחנות השידור
באירופה, פריחתן של חברות הכבלים והעלייה במספר הערוצים בכל מדינה, גדל מאוד מספר
שעות השידור הפנויות, והטלנובלות ממלאות רבות משעות אלה בכל רחבי העולם.
 
ונעבור לישראל: "רמת אביב ג'" ו"כסף קטלני"
ז'אנר אופרת הסבון הגיע לישראל בשנות ה - 80 עם הסדרות האמריקאיות "דאלאס" ו"דיינסטי"
שזכו להצלחה רבה. אופרות הסבון האמריקאיות המסורתיות והטלנובלות הלטיניות הגיעו
לישראל מאוחר יותר, עם פתיחת הערוצים המסחריים - ערוץ 2 וערוצי הכבלים.
 
ייבוא אופרות סבון ממדינות אחרות הפך לאופציה מועדפת עבור ערוצים רבים, גם בישראל,
מכמה סיבות: רכישת הסדרות זולה יותר מהפקה עצמאית, ובנוסף לכך הסדרות מושכות קהל.
כל פרק מהווה, למעשה, פרסומת לפרק הבא מבלי שהרשת תצטרך להשקיע בפרסום, מאחר
שהשאלות הנשארות פתוחות בסוף הפרק מבטיחות המשך צפייה בפרק הבא.
 
השלב הבא בתהליך ההתאזרחות של הז'אנר בישראל היה הפקת אופרות סבון מקוריות.
ב - 1996 עלו שתי אופרות סבון: "רמת אביב ג'" ו"כסף קטלני". שתי הסדרות שודרו בשעות
הערב. מה הם המאפיינים של אופרות הסבון הישראליות ולאיזה תת-ז'אנר הן דומות יותר -
לאופרת הסבון האמריקאית המסורתית, המיוצגת כאן על ידי "צעירים חסרי מנוח", לאופרת
הסבון של שעות הערב, המיוצגת על ידי "דאלאס", או לטלנובלה, המיוצגת על ידי "זינגרה" -
מתוך הנחה שהמפיקים הישראליים התבססו בעבודתם על מודל קיים שהיה נגיש להם ואשר
הצלחתו בארץ כבר הוכחה.
 
הגורם המרכזי המזכה את "רמת אביב ג'" ואת "כסף קטלני" בתואר אופרות סבון הוא המבנה
הסריאלי שלהן. בשתי הסדרות, כל פרק מציג מספר קווי עלילה מקבילים. העלילות נמשכות
על פני מספר פרקים, קווי עלילה מסויימים מסתיימים ואחרים מתחילים, ואף פעם אין מצב
של סיום; בכל רגע נתון קיימים מספר קווי עלילה פתוחים. מבחינה זו דומות הסדרות
הישראליות יותר לסדרות האמריקאיות מאשר לטלנובלות. בכל פרק נעשים מעברים חדים בין
קווי העלילה השונים, ונעשה שימוש באמצעי של שיאים דרמטיים כדי לשמור על מ תח בין
סצינות ובין פרקים. כשיאים יכולים לשמש משפטי מחץ, הבעות פנים רבות משמעות המעידות
על כוונות נסתרות, או גילויים חדשים. השימוש באמצעי של שיאים דרמטיים אופייני לכל
סוגי אופרות הסבון - האמריקאיות, הלטיניות והישראליות.
 
עסקים וקשרי משפחה
כמקובל בכל אופרות הסבון, גם בסדרות הישראליות קיים אוסף גדול של דמויות
מרכזיות הקשורות ביניהן בקשרי משפחה. כמו באופרות הסבון האמריקאיות, לכל
הדמויות המרכזיות יש חשיבות שווה, ואין כוכבים בסדרות. זהו הבדל נוסף בין
אופרות הסבון הישראליות לטלנובלות. קווי עלילה שונים מבליטים דמויות שונות.
כמו באופרות הסבון של שעות הערב, עסקים תופסים מקום חשוב בעלילה, ובנוסף
לקשרים המשפחתיים קיימים בשתי הסדרות הישראליות גם עסקים משפחתיים הקושרים
בין הדמויות. ב"כסף קטלני" נשמר הכלל המקובל לפיו כל הדמויות באופרות הסבון
שייכות לדור אחד. לא מופיעות כלל דמויות של זקנים או של ילדים, והפוטנציאל
לקשרים רומנטיים קיים בין כל הדמויות, כולל בין בחורות צעירות לגברים
מבוגרים מהן. "רמת אביב ג'", לעומת זאת, מהווה חריג לכלל זה. המשפחה המרכזית
בסידרה כוללת דמות של נערה בגיל בית הספר - שרון לינוביץ' (השחקנית יעל
-בר-זוהר) שלה תפקיד מרכזי בסידרה, וקווי עלילה רבים סובבים סביבה וסביב
חבריה ללימודים. כך אנו יכולים לראות שיחות על בית הספר, מריבות של חברות
בנושאי בנים או בגדים, וסכסוכים עם ההורים. כל אלה הם נושאים שאין להם מקום
באף אחד מהז'אנרים הקיימים של אופרות הסבון, ובכך הם מהווים חידוש ישראלי.
הסבר אפשרי לכך הוא הפופולריות הרבה של השחקנית יעל בר-זוהר, המעודדת את
המפיקים לתת לה תפקיד מרכזי ובכך למשוך קהל צופים גדול של ילדים ובני
נוער.

העשירים לעומת העשירים-מאוד
בתחום זה קיים הבדל משמעותי בין שתי הסדרות הישראליות. "רמת אביב ג'", כפי שמעיד
שמה, ממוקמת בשכונת יוקרה זו, והמיקום אמור להעיד על רמת החיים הגבוהה של גיבורי
הסידרה. כבר בפתיח ניתן לראות את סממני העושר: הוא מזכיר מאוד את הפתיח של
"דאלאס", וכולל את צילומי הדמויות לצד צילומי אוויר של בנייני המגורים הגבוהים ברמת
אביב ג', בריכות שחייה, פארקים, יאכטות במרינה, המלונות בחוף תל אביב, מגרשי טניס -
כל אלה מיועדים לסמל את סגנון החיים של העשירים. גיבורי הסידרה חיים ללא ספק ברמת
חיים גבוהה וללא כל בעיות פרנסה, ובשיחותיהם מופיעים אזכורים רבים לכך. עם זאת,
הסידרה אינה מציגה את רמת החיים הגבוהה ביותר האפשרית בישראל או עשור שהוא מחוץ
לתחום עבור הישראלי הממוצע. כך למשל אף אחד מגיבורי הסידרה אינו חי בוילה. אין
בסידרה בריכות שחייה פרטיות, ואין מכוניות פאר, נהגים צמודים או משרתים. בסך הכל,
המרחק בין גיבורי הסידרה לבין הצופים אינו כה רחוק כמו המרחק שבין גיבורי "דאלאס"
או "דיינסטי" לבין הצופים של סדרות אלה. מבחינה זו "רמת אביב ג'" דומה יותר לאופרת
סבון מסורתית כגון "צעירים חסרי מנוח" - היא מציגה אנשים החיים ברמת חיים גבוהה, אך
סגנון החיים שלהם אינו מנותק לחלוטין מזה של הצופים. מצב זה מאפשר לצופים להזדהות
עם גיבורי הסידרה ועם חייהם.

"כסף קטלני", לעומת זאת, עושה כל מאמץ להדגיש את העושר הרב של גיבוריה. מבחינה זו
היא מזכירה את "זינגרה", את "דאלאס" ועוד יותר את "דיינסטי": כמו בסדרות אלה, חייהם
של גיבורי "כסף קטלני" אינם מזכירים במאומה את חייו של הצופה הממוצע, והאפשרות של
הצופים להזדהות עם הדמויות מצומצמת מאוד. גם כאן בולטים סממני העושר כבר בפתיח של
הסידרה. הפתיח דומה לפתיח של "רמת אביב ג'", אך כבר כאן מודגשת העובדה ש"כסף קטלני"
היא סידרה "עשירה" יותר. בצילומי הפתיחה מופיעים יהלומים, לימוזינות, מטוסים צבאיים
(רמז לעיסוקיה של משפחת רוטנברג) - כל אלה הם אלמנטים שאינם מופיעים ב"רמת אביב ג'".
במקום מגרשי הטניס המופיעים בפתיח של "רמת אביב ג'" מופיעים כאן מגרשי גולף, הנחשב
כידוע ל"משחק של עשירים". הדמויות ב"כסף קטלני" חיות בתנאי פאר שאינם מוכרים כלל
לרוב המכריע של הצופים. גם תחומי העיסוק של שתי המשפחות - יהלומים וסחר נשק
בינלאומי - הם תחומים הידועים כמערבים כסף רב.
 
ניכר שהבלטת העושר ורמת החיים הגבוהה של הדמויות היוותה מטרה מרכזית של יוצרי
הסידרה. כך, למשל, מתרחשות רבות מהסצינות בבריכות שחייה, אם בבתים פרטיים ואם
במלונות מפוארים בתל אביב, הרצליה או אילת. ביקור בתצוגות אופנה מהווה בילוי מועדף
על הנשים בסידרה. בנוסף ללימוזינות יש לגיבורי הסידרה גם מטוסים ומסוקים פרטיים.
בולט מאוד השימוש במחשבים ובעיקר במחשבים ניידים, היקרים יותר. נעשה שימוש רב
בצילומי close-up על מסכי מחשב לצורך הצגת התכתבויות בדואר אלקטרוני, העברות
קבצים, חדירות לא חוקיות למחשבים וכן הלאה. (ב"רמת אביב ג'" מופיעים מחשבים כחלק
מהתפאורה במשרדים, אך אין להם תפקיד כלשהו בעלילה). במשרדי "דיימונד קורפוריישן"
אחד הקירות מסתיר מאחוריו שורת מסכי טלויזיה המשמשים לתקשורת עם שותפים לעסקים
ברחבי העולם. שתי החברות המתחרות מעורבות בעסקים בינלאומיים, ועקב כך שיחות רבות
אינן מתנהלות בעברית. השימוש הרב באנגלית הוא חריג מאוד בסדרות ישראליות, ונראה
שיחד עם העסקים חובקי העולם של הגיבורים הוא נועד להעניק ל"כסף קטלני" נופך
בינלאומי. הכמות הרבה של צילומי חוץ, הכוללים גם צילומי אוויר רבים, מעידה על תקציב
ההפקה של הסידרה, ונראה שגם מבחינה זו מהווה "כסף קטלני" סידרה "עשירה" יותר מ"רמת
אביב ג'". ב"רמת אביב ג'" נעשה אומנם שימוש בצילומי חוץ, בעיקר של פארק הירקון בו
מצולמות סצינות רבות, אך פרט לפתיח, כמעט ואין בסידרה זו צילומי אוויר.
 
לסיכום ניתן לומר כי באופן כללי יוצרת "כסף קטלני" אווירה של סגנון חיים מפואר הרבה
יותר מזה של "רמת אביב ג'". הרושם שיוצרת "רמת אביב ג'" הוא של סידרה ישראלית יותר,
קרובה יותר לסגנון החיים של הצופים ומאפשרת הזדהות, ואילו "כסף קטלני" מזכירה סידרה
מיובאת (כגון "דאלאס" או "זינגרה"), מנותקת מסגנון החיים המוכר ומונעת הזדהות.
 
כסף זה לא הכל ברמת אביב ג'
"רמת אביב ג'", כמו אופרות הסבון האמריקאיות של שעות הערב וכמו הטלנובלות, מציגה
שילוב בין נושאים הקשורים למערכות היחסים של הדמויות לבין נושאים הקשורים לתחום
העסקי. כאמור, מאחר שבאופן לא שגרתי מופיעות בסידרה זו דמויות של ילדים, קווי עלילה
רבים סובבים סביב הילדים וחיי החברה שלהם. עדיפות מסויימת ניתנת לקווי עלילה
הקשורים לתחום העסקי. כך למשל כללה העלילה של אחד הפרקים, לצד תיאור בעיות
הנישואים של אחד הזוגות, גם החלטה לפטר עובד מהעסק המשפחתי, ניסיון לשבש חקירה
משטרתית, וגילוי מעילה בעסק.

מבחינת העדפת התחום העסקי, מזכירה "רמת אביב ג'" יותר את "דאלאס" מאשר את "צעירים
חסרי מנוח" או את "זינגרה". עם זאת, מבחינה חשובה אחרת קרובה הסידרה יותר דווקא
לאופרות הסבון המסורתיות ולטלנובלות, והכוונה היא לשימוש בקווי עלילה שונים לצורך
הצגת בעיות חברתיות אקטואליות. במהלך כחודשיים טיפלה הסידרה באופן זה או אחר
בנושאים של רפואה שחורה, אימוץ ילדים ועבריינות נוער. לצד העיסוק בבעיות חברתיות
שונות, מתקבל הרושם שהסידרה מנסה להעביר לצופיה את המסר ש"כסף אינו הכל בחיים".
יתכן שהדבר קשור לעובדה שבזכות השחקנית יעל בר-זוהר צופים בסידרה ילדים ובני נוער
רבים, ומפיקי הסידרה רואים לעצמם יעד חינוכי כלשהו. מכל מקום, המסר הזה מועבר לא
רק באמצעות העובדה הפשוטה שלדמויות העשירות בסידרה יש בעיות רבות, כמו שקורה גם
ב"דאלאס", אלא באמצעים מפורשים יותר. לדוגמה, אחד מקווי העלילה המרכזיים עסק
בנסיונותיו של אחד הזוגות לאמץ תינוק. הזוג קיבל תינוק מאמו שלא יכלה לגדל אותו,
והגיע לוועדת אימוץ כדי להסדיר את האימוץ מבחינה חוקית. בין שאר נימוקיהם לפני
הוועדה ציינו בני הזוג שהם גרים ברמת אביב ג' ואין להם בעיות כלכליות. בתגובה אמר
אחד מחברי הוועדה שכסף אינו הגורם היחיד ושאהבת אם חשובה יותר. בסופו של דבר באמת
לא קיבלו בני הזוג את התינוק.

במקרה אחר קיבלה שרון לינוביץ' שרשרת יקרה מאחד ממחזריה. היא דחתה את המתנה,
וכשהצעיר הסביר שרצה "שיהיה לך כיף" אמרה שרון שלא המתנות הן שחשובות אלא
ההימצאות בחברתו, ותקפה אותו על כך שהחליט "להוציא כל כך הרבה כסף על דבר חומרי".
מתקפה זו כנגד החומרנות מפי אחת הדמויות המרכזיות בסידרה נראית כמיועדת להעביר
מסר חינוכי כלשהו לצופים, באופן מפורש יותר מהמקובל בטלנובלות או באופרות הסבון
האמריקאיות המסורתיות, וכמובן בניגוד למקובל באופרות הסבון של שעות הערב.

ב"כסף קטלני", לעומת זאת, אין נסיונות מפורשים כל כך להעברת מסרים או לעיסוק
בנושאים חברתיים כלשהם. מבחינה זו היא דומה יותר לאופרות הסבון האמריקאיות של שעות
הערב. כמו בסדרות אלה, גם כאן מתקיימת חלוקה בין נושאים אישיים לבין נושאים עסקיים,
אך ניתנת עדיפות ברורה לנושאים העסקיים. כך, למשל, עסקו קווי עלילה בנסיון השתלטות
על חברת "ארמור", פריצה למחשבים של "ארמור" ושל "דיימונד", חטיפת עורך הדין של
"ארמור" ושחרורו על ידי אנשי המוסד, ולצד נושאים אלה גם גילוי מחלת הסרטן אצל אחד
מבני משפחת רוטנברג וגילוי ששני צעירים המנהלים רומן הם למעשה אח ואחות. אם ב"ברמת
אביב ג'" המסר המרכזי שניתן לאתר הוא הטענה כי יש דברים חשובים יותר מכסף, ב"כסף
קטלני" לא ניתן לאתר מסר דומה, אם כי בהחלט מופיעים דיבורים על כסף, וכמובן שגם
כאן הכסף אינו מבטיח לבעליו חיים נטולי בעיות. שאולי אייזנמן, אחד הגיבורים
המרכזיים, הולך לטיפול פסיכולוגי ומסביר לפסיכולוגית כי כסף הוא הדבר החשוב ביותר
עבורו. הוא אומר בין היתר כי "אנחנו דור שהכסף הוא הדגל שלו. חזרנו לימי המדבר,
לעגל הזהב". דברים אלה פתוחים ליותר מפרשנות אחת, בהתאם להתייחסות הצופה לדמותו
של שאולי. כלומר, "כסף קטלני" מעלה דילמה מסויימת לגבי ההתייחסות הנכונה לכסף, אך
אינה מביעה דעה בנושא: הצופה מוזמן להגיע להכרעה בעצמו. מעבר להתייחסות זו לנושא
הכסף, "כסף קטלני" כמעט שאינה מציגה נושאים חברתיים אקטואליים.

המודל לאופרות הסבון הישראליות
מניתוח ראשוני עולה, כי מבחינת המבנה הסריאלי שלהן דומות הסדרות הישראליות יותר
לסדרות האמריקאיות משני הסוגים מאשר לטלנובלות. עם זאת, התבוננות מעמיקה יותר מגלה
כי קיימים הבדלים משמעותיים בין שתי הסדרות הישראליות ולא ניתן לשייך אותן לאותה
קטגוריה. באופן כללי שתי הסדרות הישראליות קרובות יותר לאופרות הסבון האמריקאיות
של שעות הערב מאשר לאופרות הסבון המסורתיות, ולצד דמיון זה הן מציגות חלק
מהמאפיינים של טלנובלה: הסדרות משודרות בשעות הערב ומיועדות לקהל מעורב (כמו
הטלנובלות). עקב כך הן מציגות נושאים עסקיים לצד נושאים אישיים, וברוב המקרים עיקר
הדגש ניתן לנושאים העסקיים (וזאת בניגוד למקובל בטלנובלות). בכך למעשה דומות הסדרות
יותר לסדרות דרמה רגילות מאשר לאופרות הסבון המסורתיות. עם זאת, בשאר המאפיינים
קיימים הבדלים משמעותיים בין הסדרות. "כסף קטלני" מציגה דמויות עשירות מאוד,
המנהלות את חייהן בסגנון רחוק מאוד מזה של הצופה הממוצע. בכך דומה הסידרה לאופרות
הסבון של שעות הערב ולטלנובלות. "רמת אביב ג'", לעומת זאת, מציגה דמויות החיות
בתנאים טובים מאוד, אך העושר שלהן אינו קיצוני. סגנון החיים של הדמויות אינו כה בלתי
נתפס ורחוק מחייהם של הצופים כמו ב"כסף קטלני". בכך דומה "רמת אביב ג'" יותר לסדרות
מסוג "צעירים חסרי מנוח", המאפשרות הזדהות של הצופים עם הדמויות ועם חייהן. "כסף
קטלני" אינה שואפת לעסוק בנושאים חברתיים אקטואליים, או להעביר לצופים מסרים
מפורשים כלשהם. גם בכך היא דומה ל"דאלאס". "רמת אביב ג'" מציגה נושאים רבים בעלי
חשיבות חברתית, ובכך היא שוב מציגה דמיון לאופרות הסבון המסורתיות והפעם גם
לטלנובלות. "רמת אביב ג'" אף הולכת רחוק יותר מאופרות הסבון המסורתיות בכיוון זה,
ומנסה להעביר לצופיה מסרים מפורשים - דבר שאינו מקובל בסדרות המיובאות. לסיכום
ניתן ל ומר שאף כי הן "רמת אביב ג'" והן "כסף קטלני" מציגות מאפיינים של אופרות
הסבון של שעות הערב, כדוגמת "דאלאס", הרי ש"כסף קטלני" שייכת באופן מוחלט לתת-ז'אנר
זה ואילו "רמת אביב ג'" מהווה דגם ביניים בין אופרת הסבון של שעות הערב לבין אופרת
הסבון המסורתית. שתי הסדרות מציגות גם מאפיינים של הטלנובלות הלטיניות, אך מאפיינים
אלה אינם מתגבשים לכדי מודל מסודר מאחר שכל אחת מהסדרות הישראליות מציגה
מאפיינים שונים מתחום זה. בנוסף לכך, המבנה הסריאלי של הסדרות הישראליות מהווה
גורם מרכזי המבדיל אותן באופן ברור מן הטלנובלות ומקרב אותן אל הסדרות
האמריקאיות.
 
מדוע נבחרו דווקא אופרות הסבון האמריקאיות כמודל לסדרות הישראליות, למרות שגם
הטלנובלות היו זמינות כמודל אפשרי? כדי להשיב על שאלה זו אתבסס על תאוריית כללי
ההתערבות של (Even-Zohar (1990, המציגה את התנאים בהם חלה השפעה של תרבות אחת על אחרת. תאוריה זו פותחה במקורה עבור התערבות בין-תרבותית בתחום הספרות, אך ניתן להחיל אותה גם על תחומי תרבות אחרים. Even-Zohar מגדיר התערבות כמצב שבו תרבות
כלשהי (תרבות המקור) הופכת מקור לשאילות ישירות או עקיפות עבור תרבות אחרת (תרבות
היעד). הוא מציג עשרה כללים המסבירים מתי תיתכן התערבות כזו. יש להדגיש כי העובדה
שבארץ משודרות הן אופרות סבון אמריקאיות והן דרום-אמריקאיות מהווה ביטוי להתערבות
של שתי התרבויות הללו בתרבות הישראלית. רק אחת מהן משמשת מודל ליצירת תוצרים
מקומיים מה שמעיד על כך שהתערבותה עמוקה יותר. הכלל הראשון אומר כי לא ייתכן מצב
של חוסר-התערבות מוחלט בין תרבויות. ניתן להשליך כלל זה על מערכות תרבותיות באופן
כללי, ולומר כי כל תרבות נמצאה במצב של התערבות מצד תרבות אחרת בשלב כלשהו של
התפתחותה. יישומו של כלל זה לגבי התרבות הישראלית ברור מאליו. מאז העליות הראשונות
לארץ והתחדשות היצירה התרבותית כאן נקלטו השפעות מתרבויות חיצוניות שונות, כאשר
מקור ההשפעה העיקרי משתנה לאורך השנים. בתקופה האחרונה מגיעה ההתערבות התרבותית
העיקרית מארצות הברית. מבחינה זו לא מפתיע שאופרות הסבון הישראליות מבוססות על
מודלים מיובאים מארצות הברית ולא מדרום אמריקה, אשר מהווה מקור מצומצם יחסית
ליחסי התערבות עם התרבות הישראלית. לפי הכלל השני, ההתערבות היא בדרך כלל
חד-כיוונית. ברוב המקרים תרבות מקור כלשהי משמשת מקור להתערבות עבור תרבות יעד
אחרת, ואילו לתרבות היעד אין כל השפעה על תרבות המקור. כלל זה מתאים למקרה של
התרבות הישראלית, אשר קולטת התערבות מתרבויות שונות אך אינה מהווה מקור להתערבות
עבור אף תרבות אחרת.
 
התרבות הישראלית אינה פועלת בקירבה גיאוגרפית לארצות הברית או לדרום אמריקה. עם
זאת, היא מקיימת קשרים הדוקים עם ארצות הברית, ומבחינה זו היא "קרובה" יותר לארצות
הברית מאשר למדינות דרום אמריקה. לכן סביר להניח שההתערבות התרבותית של ארצות
הברית תקיף תחומים רבים, כפי שאכן קורה. לעומת זאת, הקשרים עם דרום-אמריקה
מצומצמים למדי, ולכן ההתערבות של תרבות זו כוללת רק מספר קטן של תת-מערכות בתרבות
הישראלית - בעיקר בתחומי הספרות והטלנובלות.
 
יוקרה ודומיננטיות כגורמי השפעה
מגע בין תרבויות יביא בשלב מסויים להתערבות, אם לא קיימת התנגדות לכך, כפי שמעיד
הייבוא של כל סוגי אופרות הסבון. התרבות הישראלית מקיימת מגע הן עם התרבות
האמריקאית והן עם התרבות הדרום-אמריקאית, ומגע זה מביא לשאילת פריטים משתי תרבויות
אלה. התרבות הישראלית של השנים האחרונות אינה נוטה להתנגד להשפעות חיצוניות, ולכן
מגעים עם תרבויות אחרות מביאים במקרים רבים להתערבות. עם זאת, מבין כלל התרבויות
שהתרבות הישראלית מקיימת מגעים עימן, חלק זוכות למעמד מועדף ומשמשות גורם להשפעה
רבה יותר. תרבות המקור נבחרת לפי קריטריונים של יוקרה ודומיננטיות. הגורם העיקרי
לקביעת היוקרה הוא עוצמתה התרבותית של מערכת המקור. עם זאת, גם עוצמה כלכלית או
פוליטית עשויה להשפיע על הערכת היוקרה. דומיננטיות נקבעת לפי גורמים חוץ-תרבותיים
והיא אינה נובעת בהכרח מהיוקרה של תרבות המקור.
 
הן מבחינת יוקרה והן מבחינת דומיננטיות, ארצות הברית גוברת על מדינות אמריקה
הלטינית כמקור אפשרי להתערבות. בזכות עוצמתה הכלכלית נהנית התרבות האמריקאית
מדומיננטיות רבה, והדבר מגביר גם את הערכת היוקרה שלה בישראל ובמדינות אחרות. לכן
גם שני כללים אלה תומכים בהעדפתו של מודל אמריקאי על-פני מודל דרום אמריקאי עבור
אופרות הסבון הישראליות.
 
כלל נוסף קובע כי התערבות מתרחשת כאשר מערכת מסויימת זקוקה לפריטים אשר אינם
זמינים בתוכה. כלל זה מסביר את העובדה שכאשר הוחלט להפיק אופרות סבון ישראליות,
חיפשו יוצריהן מודלים מיובאים שעליהם יבססו את הסדרות. בהתאם לכלל, כאשר לא
מצויות אלטרנטיבות בתוך המערכת, ולעומת זאת קיימת אפשרות גישה למערכת אחרת שבה
מצויות אלטרנטיבות מתאימות, סביר להניח שתתקיים התערבות. תהליך ההתערבות עשוי
להשפיע רק על חלק מסויים או על שכבה מסויימת של תרבות היעד. השפעת התרבות
הדרום-אמריקאית על התרבות הישראלית מתבטאת בתחומים מצומצמים בלבד, ותוצריה
מיובאים לתוך התרבות הישראלית אך אינם משמשים כמודל ליצירה מקומית. כל זה אינו
קיים במקרה של התרבות האמריקאית, אשר מקיימת מגעים ויחסי התערבות עם חלקים רחבים
של התרבות הישראלית, ומשמשת מודל יצרני בתחומים רבים.
 
לפי כלל אחר של התאוריה, רפיטים שנשאלו מתרבות המקור אינם שומרים בהכרח על
הפונקציות המקוריות שלהם. מצב זה בולט במיוחד במקרה של הטלנובלות: בארצות המוצא
שלהן נחשבות סדרות אלה לז'אנר יוקרתי המיועד לקהל צופים רחב, והן משודרות בכל שעות
היום כולל בערב. לעומת זאת, בארץ, נחשבות הטלנובלות לז'אנר נשי ונחות יחסית, והן
משודרות בשעות הבוקר ואחר-הצהריים בלבד. המצב שונה לגבי אופרות הסבון האמריקאיות:
אופרות הסבון המסורתיות משודרות בארץ בשעות הבוקר והן נחשבות לז'אנר לא יוקרתי
במיוחד, כמו בארץ המוצא שלהן. אופרות הסבון היוקרתיות, מסוג "דאלאס" ו"דיינסטי",
שודרו בארץ בשעות השיא וזכו לסטטוס גבוה, כמו בארצות הברית.
 
סיכום
הנסיון לבדוק על איזה מודל מבוססות אופרות הסבון הישראליות - מתוך הנחה שהן לא
צמחו יש מאין כפיתוח ישראלי מקורי, אלא הסתייעו במודלים קיימים אשר הוכחו כבעלי
משיכה עבור הקהל הישראלי - העלה, אולי לא במפתיע, כי למרות הפופולריות הרבה של
הטלנובלות בארץ נבחרו דווקא מודלים אמריקאיים משני הסוגים כבסיס לסדרות
הישראליות.

התערבות התרבות האמריקאית בתחומים רבים של התרבות הישראלית מתקיימת מזה שנים
רבות, ולא תמיד היא מתקבלת בברכה. לטענת המתנגדים לה, התערבות זו כוללת לא רק
ייבוא של תוצרים או מודלים כי אם גם רעיונות והשקפות עולם. סרטים וסדרות המיובאים
מארצות הברית מגדירים עבורנו מציאות חברתית ונורמות חברתיות, ומציגים את החברה
הקפיטליסטית כחברה אידיאלית. שנלר (1983) טוען כי הכפר הגלובלי למעשה אינו
גלובלי כלל, כי אם כפר צפון-אמריקאי החי בהתאם לערכי החיים הצפון-אמריקאיים, וזאת
עקב האימפריאליזם התרבותי האמריקאי שתקשורת ההמונים מקדמת. לפי קו המחשבה של
טענות אלה, ייבוא אופרות הסבון האמריקאיות וביסוס אופרות סבון ישראליות עליהן
מהווה שלב נוסף בתהליך ההיטמעות של התרבות הישראלית בתוך הערכים הקפיטליסטיים של
החברה המערבית. לדעתי אין לראות את ההתערבות האמריקאית באור שלילי כל כך. כפי
שמציין Zohar Even, אף תרבות אינה יכולה להתפתח באופן עצמאי לחלוטין ללא כל
התערבות. התרבות הישראלית נמצאת עדיין בתהליכי גיבוש, וכחלק מתהליכים אלה היא
קולטת השפעות של תרבויות אחרות. התרבות האמריקאית היא התרבות הדומיננטית בעולם
כיום, וקשה להתחמק מטווח ההשפעה שלה. העובדה שמודלים אמריקאיים משמשים לפיתוח
ז'אנרים טלוויזיוניים ישראליים אשר לא היו קיימים כאן, מהווה תהליך טבעי אשר אין
לייחס לו השלכות ערכיות הרסניות, במיוחד לאור העובדה שאופרות הסבון הישראליות אינן
מחקות את המודלים האמריקאיים באופן עיוור אלא מהוות וריאציות מקומיות שלהם, כפי
שהודגם לעיל. ניתן להניח שככל שז'אנר אופרות הסבון יתבסס ויתפתח בארץ יופיעו
וריאציות נוספות, וסדרות אלה יקבלו סממנים מקומיים מובהקים יותר.
 
ביבליוגרפיה
אברהם, אלי (1992) "כולם חולמים אמריקה - ומה הפלא?", אותות, גיליון 141,
עמ' 43.
 
מירון, אהוד (1987) "אופרת סבון - עתיד היצירה הישראלית המקורית", אותות,
גיליון 89, עמ' 26.
 
קליין, אורי (1997) "על גבול הפרודיה העצמית" (במסגרת "ארבע אחר הצהריים.
פגישה יומית עם משפחת פורסטר"), מוסף הארץ, 19 ספטמבר 1997, עמ' 70.
 
שנלר, רפאל (1983) "הרהורים על האימפריאליזם התרבותי של הטלויזיה", אותות,
גיליון 53, עמ' 7.
  
   

Allen, Robert (1995) "Introduction". In Allen, R, (ed.) To Be Continued...
London: Routledge pp. 1-26.
 
 Butler, Jeremy (1995) "I'm not a Doctor, but I Play One on TV". In Allen,
R. (ed.) To Be Continued... London: Routledge pp. 145-163.
 
 Even-Zohar, Itamar (1990) "Laws of Literary Interference", in his
Polysystem Studies (a special issue of Poetics Today 11:1), pp. 9-26.
 
 Hagedorn, Roger (1995) "Doubtless to Be Continued: A Brief History of
Serial Narrative". In Allen, R. (ed.) To Be Continued... London: Routledge
pp. 27-48.
 
 Kreutzner, Gabriele and Ellen Seiter (1995) "Not All 'Soaps' are Created
Equal". In Allen, R. (ed.) To Be Continued... London: Routledge pp.
234-255.
 
 Liebes, Tamar and Elihu Katz (1990) The Export of Meaning:
Cross-Cultural Readings of Dallas. Oxford University Press.
 
 Liebes, Tamar and Sonia Livingstone (1994) "The Structure of Family
and Romantic Ties in the Soap Opera: An Ethnographic Approach", in
Communication Research, Vol. 21 No. 6 pp. 717-741.
 
 Livingstone, Sonia (1990) Making Sense of Television: The Psychology
of Audience Interpretation. Oxford: Pergamon.
 
 Lopez, Ana (1995) "Our Welcomed Guests: Telenovelas in Latin America".
In Allen, R. (ed.) To Be Continued... London: Routledge pp. 256-275.
 
 Martin-Barbero, Jesus (1995) "Memory and Form in the Latin American
Soap Opera". In Allen. R.(ed.) To Be Continued... London: Routledge pp.
276-284.
 
 Modleski, Tania (1982) Loving with a Vengeance: Mass Produced
Fantasies for Women. London, New-York: Methuen.
 
 Spence, Louise (1995) "They Killed Off Marlena, but She's on Another
Show Now". In Allen, R. (ed.) To Be Continued... London: Routledge pp.
182-198.
 
 Weimann, Gabriel (1984) "Images of Life in America: The Impact of
American TV in Israel", International Journal of Intercultural Relations.
Vol. 8:2 pp. 185-197. 


 

מקור:
 
אותות 99, מס' 223, עמ' 36-38, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל
 

 
 













 

 
 



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש