דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,469,040 כניסות לאתר
אופרות סבון: מדוע הן כה פופולאריות?

מאת: הלנה רובסון

חוקרי הטלויזיה זיהו מספר סיבות לכך שאופרות הסבון מושכות קהל כה גדול ומגוון.
במאמר הנוכחי, אבחן את הסיבות הללו תוך התייחסות למשיכה האישית שלי לאופרות סבון,
ואנסה לראות כיצד הן משתלבות בחיי היומיום של המיליונים שצופים בהן. יתרה מכך, אבחן
את הדרך שבה הבנייה והמוסכמות של אופרות הסבון מסייעים לכוח המשיכה שלהן. אבחן
היבטים כגון מעמד, גזע, מוצא אתני ומין על מנת לקבוע מהן ההנאות שבצפייה באופרות
סבון ואסקור בקצרה את כוח המשיכה הבינלאומי שלהן. הדיון שלי יתייחס להיבטים של
סדרות בריטיות, כגון Crossroads ,Coronation Street ,Brookside  ו"איסט-אנדרס"; סדרות
אמריקאיות כגון "דאלאס" ו"שושלת" והסדרה האוסטראלית Home and Away.
 
דורותי הובסון ערכה בפברואר 1987 סדרת ראיונות במטרה לקבוע באיזו מידה משתלבות
אופרות הסבון בסביבת העבודה של נשים. בעזרת המזכירה שלה, היא ראיינה שש נשים שעבדו
במועצת העיר ברמינגהם: דיאן, ג'יל, מרי, סוזן, ויג'יה וונדי, בנות 35-23. הראיונות
נערכו במועדון לילה שפתוח לארוחות צהריים במהלך היום. הסביבה הבלתי-פורמלית הזו
איפשרה לנשים לשוחח בחופשיות על הרגלי הצפייה שלהן והשיחות התנהלו בנינוחות, כיוון
שהנשים היו רגילות להימצא האחת בחברת השנייה. כתוצאה מכך, פעמים רבות הן דיברו
יחדיו או הפריעו האחת לשנייה, למשל, כשג'יל דיברה על הדמויות שאינה אוהבת ב-
Brookside, הנשים האחרות הוסיפו יחדיו "בני משפחת קורקהיל" ,(1991:153et al. Seiter )
מתוך הסכמה.
 
הובסון שאלה את הנשים מדוע הן בעצם אוהבות אופרות סבון, והן טענו שהסיבות לכך הן
טבען הקליל, כיווני העלילה המעניינים והיכולת שלהן להגיע למעורבות רגשית עם המתרחש
בתוכנית. הנשים הבחינו בין הסדרות האמריקאיות לבריטיות, ותיארו את הסדרות הבריטיות
כ"מציאותיות" ואת האמריקאיות כ"פנטסטיות". הובסון גילתה שהן דיברו ביתר אהדה על
דמויות הנשים, דבר שמרמז לכך שמעניין יותר לצפות בהן מאשר בגברים. עם זאת, הן
העריצו את ג'יי-אר מ"דאלאס" בזכות אישיותו החזקה ואת חזותו המושכת של בובי, אך הנשים
הכירו בכך שהקנוניות הבלתי-פוסקות של הדמויות סביב חברת הנפט "יואינג" אינן בבחינת
היבט מועדף של הבריחה מחיי המציאות. כשנשאלו אם הזוהר שמוצג באופרות הסבון
האמריקאיות מושך אותן או מעורר בהן קנאה, הנשים השיבו שהדבר אינו מעורר בהן קנאה,
כי אם קוסם לפנטזיות שלהן. ונדי סיכמה את האקסטרווגנטיות המופגנת בסדרה בכך שטענה,
כאילו היא אחת מהדמויות, "... את לבושה כאילו את יוצאת לארוחת ערב בזמן ארוחת
הבוקר" .( 1991:157et al.Seiter ) הנשים היו ביקורתיות במיוחד כלפי יסוד הפנטזיה
שממוקד בדמויות הנשים: ויג'יה, למשל, תיארה את אלכסיס (מ"שושלת") כאשה שנראית כמו
"ליצן". בניגוד לכך, הן העריכו מאד את כוחן של דמויות הנשים בסדרות הבריטיות, ובפרט
"איסט-אנדרס".
 
חשוב לזכור שרק אלה שמתגוררים באיזור שבו אופרת הסבון מתרחשת מסוגלים באמת לשפוט
את ה"ריאליזם" שלה. הסדרות הבריטיות נתפסות תכופות כריאליסטיות בשל הדגש על אירועי
החיים היומיומיים וההצגה של מעמדות הפועלים שמהווים במציאות את רוב תושביה של
בריטניה. "אסתטיקה ריאליסטית" זו קוסמת להמונים, כיוון שהיא מאפשרת לצופים לעשות
שימוש מעשי בידע שלהם על העולם ועל מוסכמות הטלויזיה. צילום התקריב האופייני
לאופרות סבון מאפשר לצופים להתמקד ברגשות הדמויות ולהבין את רוב הפעולות
המתוארות, אם לא את כולן. כמה צופים מפיקים הנאה מיכולתם לזהות את הרגשות
ה"אמיתיים" של הדמויות כשאלו נוטות להסתירן מאחורי מסכה: בט לינץ' (מ- Coronation
Street), למשל, זוכה להערצה בזכות העובדה שהיא מפגינה חזות אמיצה בתקופות קשות
כשהיא מופיעה ב - Rovers Return (הפאב המקומי בסדרה). בצורה זו, הדמויות מייצגות
רגשות מוכרים, ומזמינות את הקהל ליטול חלק בסוגיות ובעימותים שעולים במהלך העלילה,
כך שאלה יוכלו לחפש פתרונות זמניים לבעיות שהם חווים במציאות.
 
עם זאת, מחקרים מהעת האחרונה מצביעים על כך שהצופים פונים לאופרות הסבון רק לעתים
רחוקות במטרה שאלו ייעצו להם כיצד לפתור את בעיותיהם, אף שהסדרות בהחלט משקפות
בעיות אישיות, ובמיוחד של נשים. מתוך ציפייה למה שיתרחש בפרק הבא, הצופה מגיע לרמת
מעורבות גבוהה בטקסט של הסדרה. מחקריו של מודלסקי מגלים שאופרת הסבון משקפת את
תפקידה של האשה בבית. לכך יש חשיבות רבה, כיוון שאופרות הסבון מכוונות לקהל נשי.
ברוב המקרים, הן מוצגות במהלך שעות היום, כשהנשים עוסקות במלאכות הבית היומיות
שלהן. טבען הקליל והדגש על דיבור ולא על פעולה מאפשר לאם העסוקה להבין פחות או
יותר מה מתרחש פשוט מתוך הקשבה לשיחות של הדמויות. הדגש הוא על המשפחה, סיטואציות
ציבוריות ולעתים קרובות הקהילה. הדבר נותן לצופות תחושת שייכות ומספק משפחה
חלופית וחיים חברתיים למען הבודדות.
 
אין כל ספק שאופרת הסבון נועדה למשוך נשים. היא ממוקדת בחיי הבית, המשפחה
והרכילות, דבר שהן מנחם והן מושך נשים מכל הגילאים, המעמדות והמוצאים. יתר על כן,
סגנונות הצפייה של הנשים שונים מאד מאלה של הגברים. דייוויד מורלי ערך תצפיות
וראיונות עם 18 משפחות מדרום לונדון {אזור עני יחסית} כדי לחשוף את הרגלי הצפייה
השונים של בני משפחה שונים. ממצאיו מראים שמתנהל מאבק כוחות מובהק בין האמהות
לאבות בעת הצפייה באופרות סבון. הוא גילה שהאמהות מעדיפות לצפות כיחידה משפחתית
ולשוחח על האירועים בעת התרחשותם על המסך הקטן, בעוד שהאבות מעדיפים לצפות לבדם
מתוך ריכוז. קרייצנבק טען/ה שהיחידה המשפחתית היא המקום שממנו שואבת אופרת הסבון
את כוחה הרוחני והרגשי (130:1992 Allen). היחסים המשפחתיים מועמדים כל העת בספק,
ובאמצעות השילוב של אירועים דרמאטיים מעת לעת, כגון חתונה או מוות, כמו גם אירועים
שגרתיים כגון מריבות משפחתיות, אופרת הסבון מצליחה לשמר את ההתעניינות של צופיה.
 
"ההנאה שמפיקות הנשים הצופות באופרות סבון פטריארכאליות מהווה המחשה כי העוצמה
הגברית, המותקפת מחד גיסא על ידי ביקורת מוסרית ומאידך גיסא על ידי סירובן של
הנשים להיות כפופות לשליטת הגברים, לעולם אינה יכולה להיות מופעלת בצורה מלאה או
ללא כל קושי" .(Geraghty 1991:74) אופרות הסבון פותחות פתח לכעס נשי בכך שהן
מכירות בדחפים הסותרים של הנשים. הגברים תופסים עמדות סטאטיות כ"ראשי" המשפחות
באופרות סבון ונשלל מהם במתכוון אותו דימוי סטריאוטיפי של עוצמה שניתן להם
במותחנים, למשל. הנשים נהנות לראות כיצד הם סובלים וכיצד מרותם מתערערת. ביחס
לתאוריות על חוסר השוויון של נשים, אופרות הסבון מהוות מקור לכוח נשי מכיוון ש"הן
מסייעות לנשים לבדוק את המצב ולראות עד כמה הן מסוגלות להרחיק לכת בקריאת תגר על
נורמות חברתיות" .(Brown 1994:12) הגברים משחקים תפקידים רגישים באופרות הסבון,
והדבר מנחם את הנשים שתפקידיהן מושתקים לעתים קרובות בזירה הציבורית. אופרות
הסבון מעריכות בצורה חיובית את חיי הנשים ובכך שהן כוללות עלילות על אבהות, הן
נותנות לדמויות הנשים את הכוח לשמור בסוד את שם אבי הילד אם הן מעוניינות לעשות
זאת. יתר על כן, הנשים מפיקות הנאה תגובתית מאופרת הסבון בכך שהן מכירות בדיכויין
ומגיבות אליו.
 
מריון גו'רדן זיהתה שלושה טיפוסי נשים שמוצגים בדרך כלל באופרות הסבון: "האשה
הנשואה", "הרווקה" (המיוצגת כ"בשלה", "סקסית" או "בתולה זקנה") ו"טיפוס הסבתא". בקמן
זיהתה אף היא טיפוסים חברתיים שונים, כגון "האשה הטובה", ה"ערמומית", ה"נבל" ו"איש
המשפחה הנאמן" .(Geraghty 1991:132) גיוון זה בסדרות הבריטיות הופך אותן למעניינות
יותר בעיני כמה צופים מאשר הסדרות האמריקאיות, שטווח הדמויות שלהן פחות מגוון.
הסדרה הבריטית Coronation Street  מציגה את מעמדות הפועלים בצפון אנגליה. הפרק
הראשון שלה שודרה ב1960-, במקביל לפרסום ספרו של ריצ'רד הוגארט, "השימושים
באוריינות", שהדגיש את החשיבות ואת הכוח של הנשים והתייחס לפעילות הבין-אישית של
בני-אדם על בסיס יומיומי. היה זה בתקופה שבה "ריאליזם חברתי" היה סגנון חשוב בכתיבה
הספרותית והסדרה, על גישתה החמימה כלפי התעשייה ומעמדות הפועלים בצפון, אימצה
גישה "ויקטוריאנית ריאליסטית".
 
בספרו, Coronation Street, דייר מתייחס, בין יתר הדברים, לטיפוסים החברתיים המוצגים
בסדרה. טיפוסי הסבתות כוללים את בטי טרפין שידועה בזכות טבעה הישיר אך החביב. בט
לינץ' מתוארת כאשה בוגרת, סקסית ובשלה לנישואין, שהיא חריפה וצינית אך רומנטית
בעומק ליבה, ומייביס ריילי (שכעת נשואה לדרק וילטון בסדרה) מזוהה כטיפוס הבתולה
הזקנה. חשוב לציין כאן שאופרות סבון עושות לעתים קרובות שימוש בעלילות ששימשו
בפרקים קודמים, כיוון שהיתה זו מייוויס שכמעט נישאה למהגר מספרד ב - 1975 עד
שנוכחה לדעת שהוא ביקש לשאתה לאשה כדי לקבל רשיון עבודה. עלילה זו חזרה בפרק
מהעת האחרונה, כשדיידרי התכוננה להתחתן עם סמיר אך סירבה בסופו של דבר כיוון שגם
הוא היה מעוניין רק ברשיון עבודה. בכך שהיא חוזרת לעלילה פורמאלית, התוכנית מזמינה
את הצופה להיזכר "בימים הטובים", ונותנת לה תחושה של רוגע ונוסטלגיה. הזוגות הנשואים
בסדרה כללו את סטן והילדה אוגדן, שהוצגו בלוויית נתח הגון של בעיות אישיות
ומקצועיות, אך למרות הכל נישואיהם נשארו יציבים. אפשר שהדבר מעניק תקווה לאלה
שחווים בעיות בחיי המציאות. פרק 1,328 (שהוצג ביולי 1978) המחיש את "האכפתיות
האזרחית" וה"מחויבות" של הסדרה כלפי מעמד הפועלים, שכן הוא הראה שבדומה לבני
השכבות המבוססות, גם אלה שיש להם פחות יכולים ליהנות מהחיים. להלן קטע מסצינה
הקשורה למקום העבודה החדש של הילדה:
 
הילדה: זאת הרגשה ממש נהדרת.
סטן: מה?
הילדה: שסוף סוף אנחנו מגיעים למשהו בחיים שלנו. ( 1981:92 Dyer)
 
באופן טיפוסי, אופרות הסבון מציגות את האם כ"כל-יכולה"; כמקור לכוח המשפחתי. פולין
פאולר ב"איסט-אנדרס" נותנת את התמיכה הרגשית והמשפחתית הנדרשת כדי "להחזיק את
המשפחה מעל למים". לאור הדגש של אופרות הסבון על המשפחה, הצופה אינו מופתע לראות
דיירי משנה, כגון קרלי ווטס (מ- Coronation Street); ומשפחות אומנות כגון משפחתה של
פיפה רוס ב -  .Home and Away בנוסף לכך, אופרות הסבון הבריטיות מציגות טיפוסים של
"פנים" ו"חוץ", כגון "הרכלנית" וה"זנזונת". הרכלנית היא אולי הדמות החשובה ביותר מבחינת
הצופה, שמתבסס עליה כדי להתוודע להתפתחויות ולאירועים האחרונים במערכות היחסים
בין הדמויות. תאוריית הקהל הממוגדר {Gendered Audience Theory} מכירה בכך שהצפייה
באופרות סבון מהווה תהליך חברתי. היא מעניקה תוקף לתפקיד האשה בבית כ"עקרת-בית"
ו"אם". יתרה מזו, התרבות האוראלית שהיא מטפחת מאפשרת לנשים "לשחק עם הדיאלוג... לשם
ההנאה" .(Brown 1994:16)
 
בראון טענה שאופרות הסבון נועדו לשמש נושא לשיחה כיוון שהצופים חייבים להשלים את
הפערים בין הפרקים. פיסקה (1987) השתמש במונח "טקסט שלישוני" כדי לתאר את השיחות
שאנשים מנהלים על התוכניות שצפו בהן. מחקרים הראו שהדבר מתרחש לאורך זמן-מה לאחר
הצפייה בפרק של אופרת סבון, לעתים קרובות מחוץ לבית, כגון בין חברות בבית הספר או
במקום העבודה. השיח הזה כולל לעתים קרובות אירועים מהחיים האישיים של הצופים,
שלעתים קרובות מקושרים לחיי הדמויות ולקשריהן הבין-אישיים. מוסכמות אופרת הסבון,
למשל, כשדמות נוסעת לנופש בחו"ל (בעוד שלמעשה השחקן/ית נפל/ה זמנית למשכב בבית
החולים), מוזכרות אף הן. בראון טענה שהתרבות האוראלית של הנשים נשענת על רכילות
כיוון שזו נותנת להן את החופש לבטא את דעותיהן בסביבה נטולת לחצים. בדומה לכך,
גראטי הכירה בכך שחלק מכוח המשיכה של אופרת הסבון טמון ברצון לנבא, לשחזר ולספר
לאחרים על אירועים ועלילות מהעת האחרונה. הובסון גילתה שהנשים שראיינה התווכחו
בצורה זו על אופרות הסבון בהן צפו. הדיון אודות הז'אנר עודד כמה נשים לצפות
באופרות סבון בגלל הדגש ששמו הצופות על השיחות החברתיות שהן מעורוות.
 
אופרות הסבון מהוות מוקד לדיון בסיטואציות מביכות שאולי לא היה מתאפשר לו המאורע
היה מתרחש במציאות. הן מאפשרות לצופות לשקוע בפנטזיות שלהן בעולמות המומצאים
במכוון שהן יוצרות. הדבר נכון במיוחד בנוגע לסדרות האמריקאיות, שמבליטות בדרך כלל
פזרנות ועושר. הן נותנות לצופים משהו לשאוף אליו, לקנא בו או להעריצו. כמה צופים
בארה"ב תיארו את סדרות העל, כגון "דאלאס" ו"שושלת" כסדרות שמגיעות לאזורים בחיי
הפנטזיה שלהם שתוכניות אחרות אינן מצליחות להגיע אליהם. הם מרגישים שהסדרות הן "לא
מהעולם הזה"  .(Kilborn 1992:79)כמה צופים בבריטניה חשים אף הם כך בנוגע לסדרות
החביבות עליהם, למשל, סר ג'ון בתג'מן אמר על Coronation Street, "ימי שני ורביעי,
אני חי בשבילם. תודה לאל, בשבע וחצי הערב אני אהיה בגן-עדן" Nown 1985:7) , מצוטט ב -
.(Kilborn 1992:12 אופרות סבון מגלמות את רעיון ה"אוטופיה", שבה הצופים מהרהרים
להנאתם ברעיונות של "אהבת אמת" ו"הקשר האידאלי". הדבר מקנה אפוא לצופים תחושת
שלווה ובטחון, והם מפיקים הנאה מהניגוד החזק בין הז'אנר לבין החיים האמיתיים.
 
מחקרי קהל אתנוגרפיים מצביעים על כך שהצפייה באופרות סבון מהווה הנאה פעילה, שבה
מאוששת הזהות האישית. הדבר תלוי כמובן בצופה. קוהי טוען שאנשים נקשרים לדמויות
בסדרות כיוון שאלו נראות אמיתיות בעיניהם. רמזים תרבותיים המעוגנים בז'אנר מסייעים
לצופה לזהות תפקידים ומצבים חברתיים שונים, ומגוון הטיפוסים השונים שמוצגים מאפשר
לו להזדהות עם כמה מהם. אלה יכללו דמויות שהם אוהבים, כמו גם דמויות שהם אינם
אוהבים. יתרה מזו, הוא טוען שאנשים חיים לעתים את חייהם דרך ה"גיבור/ה" שלהם ויכולים
להגיע למצב של מעורבות רגשית איתו/ה גם כשמכשיר הטלויזיה כבוי .(Evra 1990:103)
הדבר נכון במיוחד כשהצופים מהרהרים, למשל, בהחלטה של דמות לעשות דבר-מה, לאחר
שראו אותה בפעולה. ההזדהות עם כמה וכמה דמויות מסייעת בשימור העניין של הצופים
בסדרה שכן הדבר גורם להם לשקוע ממש באירועים שמוצגים בפניהם.
 
בראון התייחסה לדרכים שבהן נשים "יוצרות קשר" עם אופרות הסבון, והיא טענה שהן
"בוחרות את הדמויות החביבות ומפיקות הנאה מכך שהן יודעות הרבה ככל האפשר על כל
דמות" .(Brown 1994:18) הן מפיקות הנאה תגובתית מכך שהן רואות נשים אחרות מבטאות
את תחושותיהן והן חופשיות לרכל על הדמויות כיוון שהן יודעות שהדבר אינו מסב כל נזק.
מחקריה של קוהי על צופות הטלוויזיה מראים שהן מקיימות אינטראקציה גופנית ומנטאלית
כאחת עם מכשיר הטלויזיה בכך שהן מדברות אליו, למשל, או משליכות עליו חפצים. הן
מגיעות למעורבות רגשית עם הסדרה, אך בה בעת נותרות "מרוחקות" מבחינה גופנית, דבר
שמאפשר להן ליהנות ממנה בחופשיות. יתר על כן, המוסכמות הפורמאליות של החיים יכולות
להיבחן ממרחק בטוח. פיטר קולט (מאוניברסיטת אוקספורד) ערך ניסוי שבו מספר משפחות
בריטיות צולמו בעת הצפייה בטלוויזיה. מטרתו היתה לקבוע באיזו מידה הן מעורבות
בתוכנית שמוצגת בזמן נתון. ממצאיו הראו שהצפייה בטלוויזיה היא תהליך בלתי-תובעני
שמאפשר לצופים לעסוק באותה העת בפעילויות אחרות, כגון קריאה. כפי שצוין לעיל, הדבר
נכון לגבי אופרת הסבון שמתמקדת בדיבור, ולא בפעולה. "הצופים באופרות סבון הם...
משתתפים פעילים בעיסוק במודלים מורכבים ובאידאולוגיות סותרות מתוך מוטיבציה ברורה,
גם אם בלתי-מודעת  ,Davies 1984:33) מצוטט ב -  .(Brown 1994:54

זייטר ושות' ערכו בקיץ 1986 מחקר אתנוגרפי אותו כינו "פרוייקט אופרת הסבון של
{אוניברסיטת} טיבינגן". הם חקרו גישה פמיניסטית לז'אנר אופרת הסבון, מקומו בבית
והאופן שבו הצופות מפרשות אותו כטקסט. הם ערכו סדרה של 26 ראיונות במערב אורגון,
בהם השתתפו 64 צופים, מהם רק 15 גברים. הם גילו שלרוב הצופים שהשתתפו היה ידע
רב על הטקסט של התוכנית וכי הם היו מודעים למוסכמות הז'אנריות והפואטיות של אופרת
הסבון. בנוסף לכך, המשתתפים היו מודעים ל"מובנות" של אופרת הסבון, והפיקו את מירב
ההנאה מיכולתם האישית "לפרש" את ה"טקסט" של הסדרה. הם העדיפו לצפות באופרת הסבון
מתוך ריכוז וללא הפרעה (דבר שתואר בידי שארלוט ברונסדון כאופן הצפייה הגברי) בטענה
שזהו מקור לקתארזיס, היינו, שהדבר מניב תועלת תראפויטית. יתרה מזו, רוב המרואיינות
נהנו מיסוד המתח הטמון בסדרות והפיקו הנאה רבה מיכולתן לנבא לעתים בהצלחה את
התפתחויות העלילה.
 
"חלק מההנאה של הקהל היא לראות כיצד הסדרה יכולה להיחלץ מהרשת הנראטיבית שארגה
למען עצמה ולמען הצופה" .(Geraghty 1991:20)  בדרך כלל, יש לאופרות הסבון שלוש או
ארבע עלילות המתנהלות במקביל זו לזו בכל זמן נתון. אחת מהן תהיה ה"בשר" של התוכנית,
והיתר יהוו את ה"תוספות" (מרואיין/ת בגיל 34, ממחקרם של .( 1989:234et al.Seiter
הצופים נהנים לשלוט באופן פעיל במה שהם צופים ומהחופש לדלג על חלקים שמשעממים
אותם. הם סבורים שאופרות הסבון הן מהנות יותר כשהסביבה והדמויות מוכרות להם.
הסביבה חשובה לצופה, כיוון שהיא מרמזת למה שיתרחש בהמשך. הצופים יכולים להיות חלק
מאירועים שהתרחשו בעבר ולקשר אותם לעלילה העכשווית. הניתוח של ג'ון טולוץ' את
מאפייני הצופים הקשישים בטלויזיה מראה שקשישים נהנים מאד מהאבחנה בין אירועי עבר
והווה באופרות סבון. ב1989-, השיקה "יורקשייר טלוויז'ן" את Hollywood Sports  אופרת
סבון אינטראקטיבית שבה ניתנת הזדמנות לצופים להצביע בעד כיווני התפתחות אפשריים
בעלילה. הראיות שלוקטו מניסוי זה הראו שהצופים הפיקו הנאה מהתאמת הידע והמיומנויות
האישיים שלהם לאלה של המפיקים .(Kilborn 1992:15-16)

הידע שהצופים נשענים עליו כשהם מסתכלים בטלויזיה הוא ידע "ישיר" ו"עקיף" על העולם,
והוא כולל גם את מודעותן למוסכמות הפורמאליות של הטלויזיה. הצופים מסוגלים לעקוב
אחר דפוס מבני תוך זיהוי מוסכמות כגון שילובן מעת לעת של דמויות חדשות, שהוא טיפוסי
לז'אנר הסבון. "מבחינה מבנית, ז'אנר אופרת הסבון משתמש בזמן, בפילוח ובהעדר סגירה
כדי לתת לקהל שלו תחושה של הנאה מתמשכת" .(Brown 1994:88) אופרות הסבון מהוות
טקסטים "פתוחים" המציעים שלל נקודות ראות על דמויות ואירועים שונים; לדוגמה, לאחר
שהיתה אלכוהוליסטית חסרת תקווה, סו אלן (מ"דאלאס") נהפכה למנהלת מצליחה של עסק.
חריגות כאלו מן המוסכמות מגבירות את העניין והמעורבות של הצופים בתוכנית, דבר
שהופך אותה למושכת ומהנה.
 
לעתים קרובות, הצופים נהנים לראות דמות שפועלת בניגוד לציפיותיהם, כפי שעושה
מייוויס ריילי הכנועה בדרך כלל כשהיא מגינה על זכויותיה ב Coronation Street-.
האסתטיקה המלודרמאטית של אופרת הסבון לוכדת ומחזיקה זמנית את תשומת-הלב של
הצופים. מעת לעת, אופרות הסבון יקדישו פרק שלם לסצינה אחת, בדרך כלל בשיא הדראמה;
באחד מהפרקים האחרונים בסדרה "איסט-אנדרס", למשל, הוקדשה מחצית השעה לסצינה שבה
טיפני וגרנט דנו בעתיד הקשר שלה עם טוני.
 
סיפורים רבים בסדרות לעולם אינם מגיעים לפתרון סופי, והעימותים בין הדמויות עשויים
להימשך לאורך כל הסדרה; למשל, השנאה המתמדת בין קן בארלו למייק בולדווין ב-
Coronation Street-. צופים רבים מקדמים בברכה את תחושת היציבות שהדבר מעורר, על אף
שיסוד השינוי מסב להן לעתים הנאה רבה לא פחות.
 
ייצוג השינוי מהווה אתגר מבחינת אופרות הסבון, כיוון שקהל הצופים אינו שואף בהכרח
להפיק את אותה ההנאה מיציבות וביטחון; האופן שבו מטופלות סוגיות חדשות עשוי להוות
כשלעצמו מקור הנאה לקבוצות מסוימות בקהל .(Geraghty 1991:134)
 
"זמן" הוא הבסיס שעליו מאורגנות הסדרות, היינו, הוא חולף במקביל לזמן בחיים האמיתיים
והצופים יכולים לראות, למשל, שלג על הקרקע בפרק חורפי בסדרה "איסט-אנדרס". הדבר
קוסם לצופים כיוון שהוא מאפשר להם לדמיין שהסיפורים נמשכים גם בין הפרקים. הסדרות
מוצגות באופן קבוע, בכל יום במקרה של הסדרות האמריקאיות, והופכות לחלק משגרת יומן
של עקרות בית ואמהות רבות. פרקי "מאסף" בסופי שבוע מאפשרים לאלו שהיו עסוקות במהלך
השבוע "לסגור את הפער" .(Kilborn 1992:76)
 
מלבד זאת שהם צופים באופרות סבון בזמנים שונים, אנשים צופים בהן גם מסיבות שונות.
הובסון ראיינה קבוצה של צופים אודות האופן שבו מייצגת הסדרה Crossroads את החיים
בברמינגהם. היא גילתה שהסדרה אינה מציגה חיים זוהרים בדומה לסדרות האמריקאיות, כי
אם נקודת מבט מציאותית על העיר האנגלית, והיא הגיעה למסקנה שלצופים שונים יש סיבות
מגוונות לצפייה בה, למשל, היבטים כגון גיל והעדפה אישית יקבעו מי יצפה במה. לסדרה
"איסט-אנדרס" יש קהל צעיר יחסית בהשוואה ל -  Coronation Street. הצופים הצעירים
נמשכים ל"איסט-אנדרס" בגלל שבסדרה מוצגות דמויות רבות של צעירים, ובסביבה
הרב-תרבותית של ימינו, הם מקדמים בברכה את המגוון הרחב של קבוצות אתניות שמוצגות
בה. התוכנית "הפיקה תועלת מכך שכללה מספר גדול מהרגיל של דמויות שחורים במגוון
עמדות בקהילה, ומכך שהיא הציגה מגוון של מסורות אתניות" .(Geraghty 1991:144)
אופרות הסבון זוכות להצלחה בכל רחבי העולם בזכות נכונותן לשלב בעלילה היבטים
מתרבויות אחרות, וצופים רבים בארצות זרות מתעניינים באורח החיים בבריטניה, למשל. הם
מקבלים מושג, גם אם מעוות מעט, על חיי העם הבריטי.
 
אופרות סבון עוסקות בסוגיות עכשוויות ומחזקות את הזהות האיזורית של הצופים; למשל,
אלה שחיים ברובע "איסט-אנד" בלונדון יחושו בוודאי קרבה רגשית חזקה לאזור "אלברט
סקוור", שבו מצולמת הסדרה. כמה אופרות סבון זכו לפופולאריות גם בבתי הספר. ג'וליה
סמית וטוני הולנד מצאו שכמה מורים משתמשים בסדרה "איסט-אנדרס" כדי לתקשר עם
תלמידיהם ברמה חברתית. בקינגהם טענה שאופרות הסבון מאפשרות לילדים להבין טוב יותר
את חיי המבוגרים. הם נהנים לצפות בסדרות כגון "איסט-אנדרס" כיוון שהדבר מציג בפניהם
היבטים של חיי המבוגרים שלרוב מוסתרים מעיניהם, ובהיותם סקרנים מטבעם, הילדים
מלקטים את המידע הזה בשקיקה .(Geraghty 1991:178) הסדרה היא "ריאליסטית" בעיני
צופים שכאלה, אך עשויה גם לשעשע את אלה שמכירים יותר מקרוב את נסיבותיה
היומיומיות. ויג'יה, אשה אסיאתית ממחקרה של הובסון על נשים עובדות בברמינגהם, טענה
שהאופן שבו מוצגת תרבותה הוא מעוות ובלתי מציאותי. יחד עם זאת, ברור שהיא נהנית
לשוחח על מה שראתה עם עמיתותיה לעבודה.
 
מחקרים אקדמיים על אופרות הסבון נערכים כבר יותר מארבעים שנה. עם זאת, רק מעטים
בחנו את ההרכב החברתי והדמוגרפי של קהלי הצופים בסוגים השונים של דראמות סדרתיות
בארה"ב, בריטניה ואירופה. הלשכה למחקרים חברתיים של רשת אן-בי-סי גילתה שלגבי רוב
צורות התוכניות בשעות השיא, הקהל מורכב בעיקר מנשים. היא טענה של"דאלאס" ול"שושלת"
יש קהל שיותר ממחציתו מורכב מנשים, וכי שיעור הנשים אף עולה כשמדובר בסדרות
שמשודרות במשך היום. קשה לאמוד במדויק את שיעור הגברים הצופים באופרות סבון, כיוון
שרובם אינם מוכנים להודות בכך. עם זאת, מחקר של "הלשכה למחקרי קהל" משנת 1985
הראה ש-69% מתוך מדגם של גברים שצפו ב"איסט-אנדרס" עשו זאת במתכוון. רק 15% צפו
בסדרה בגלל שמישהו אחר עשה זאת, ורק 7% בגלל שטענו שלא היה שום דבר אחר לראות
בטלויזיה Broadcast Audience Research Bureau Audience Reaction Service, )
,", Nov. 26th, 1985, Booklet Part B:4Eastenders"Report on מצוטט ב- et al. Seiter
.(1991:52-53 הדבר מאשש את ההשערה כי כוח המשיכה של ז'אנר אופרות הסבון, שנשלט
בעיקרו בידי קהל של נשים, אכן פועל גם על גברים. גם הם עשויים להתיישב ולשקוע
בצורה זו של תרבות עממית, וליהנות מעלילותיה ומוסכמותיה עשירות ההיבטים.
 
אופרת הסבון נשענת על לפחות שלוש קהילות שיח שונות, קרי, של ה"ביקורת" ה"תעשייה"
וה"צופים", דבר שהופך אותה לתחום מחקר בעייתי. עקב טבעה ה"על-לאומי" וה"על-תרבותי",
הפרשנויות שניתנות לה במקומות שונים בעולם שונות מאד זו מזו. עם זאת, היא מהווה
מקור נהדר לבידור ולרגיעה מבחינת ההמונים שצופים בה. הצופים יכולים לברוח כך
מ"אפרוריות" חיי היומיום ולשקוע בעולם בדוי שעליו יש להם שליטה מלאה. נסיוני האישי
מצפייה באופרות סבון ומהקשבה לשיחות של בני משפחתי אודותיהן, גרם לי להיות
ביקורתית כלפי הסטריאוטיפים שמוצגים בהן וכלפי האופן שבו הם משתקפים במידה מסוימת
בחברה שבה אנו חיים. יחד עם זאת, אני מוצאת שהז'אנר מבדר מאד. באחרונה שמעתי ילד
בן שבע ששוחח עם אמו על "איסט-אנדרס", בחנות של "מרקס אנד ספנסר" בליברפול. הוא
השמיע הערה מאד מעניינת על פגי מיצ'ל, אחת מהדמויות בסדרה, וקישר אותה לנסיונו
מחייו האישיים: "אמא, למה פגי לובשת מטלית על ראשה? דודה ג'ינה צריכה להראות לה
איפה לקנות את הפיאות".
 

 Bibliography
• Allen, R. C. (1992): Channels of Discourse, Reassembled (2nd edn.). London: Routledge
• Brown, M. E. (1994): Soap Opera and Women's Talk. Thousand Oaks, CA: Sage
• Buckingham, D. (1987): Public Secrets: 'Eastenders' and its Audience. London: BFI
• Dyer, R. (Ed.) (1981): Coronation Street. London: BFI
• Evra, J. V. (1990): Television and Child Development. Hillsdale, N. J.: Erlbaum
• Geraghty, C. (1991): Women and Soap Opera: A Study of Prime-Time Soaps. Cambridge: Polity Press
• Kilborn, R. (1992): Television Soaps. London: Batsford
• Livingstone, S. M. (1990): Making Sense of Television. Oxford: Pergamon
• Seiter, E.; Borchers, H.; Kreutzner, G.; & Warth, E. M. (1989) (Eds.): Remote Control: Television, Audiences & Cultural Power. London: Routledge



 

 מקור:
 why are soap operas so popular; Helena Robson
http://www.aber.ac.uk/~ednwww/Undgrad/ED30510/soapspop.html



 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש