דף הבית על האתר הודעות מפמ''ר צוות הפיקוח פורום צור קשר בתי הספר הצעות ודרישות עבודה 
מגמות הלימוד
  מבנה מגמות טכנולוגיות חוזי
  ביבליוגרפיה
  מגמת מדיה ופרסום
  אודות המגמה
  מקצוע תקשורת וחברה
  תוכנית הלימודים
  מערכים בתקשורת וחברה א
  מערכים בתקשורת וחברה ב
  מערכים בתקשורת וחברה ג
  מבניות בתקשורת וחברה ג
  מאמרים תיאורטיים
  מאמרים בנושא עיתונות
  מאמרים בנושא רדיו
  מאמרים בנושא טלוויזיה
  מאמרים בנושא פרסום
  موضوع الاعلام والمجتمع
  תקשורת אלקטרונית
  פרסום ויחסי ציבור
  ביבליוגרפיה
  בתי הספר במגמה
  שאלונים ומחוונים
  מגמת טכנולוגיות תקשורת
  פורטל היצירה הצעירה
  תמונות מהווי המגמה
  סרטוני המגמה
  בחינות חיצוניות
  בחינת מפמ''ר ארצית
  פרויקטי גמר
  קולנוע וטלוויזיה י"ג - י"ד
  רשימת קישורים
  העשרה והרחבת ידע
  מה חדש ?

מרחבי לימוד מתוקשבים
   המבניות בתקשורת וחברה ג'
   מערכי שיעורים בתקשורת
   מבנית בצילום ותאורה
   מבנית פס קול
   מבנית מעשית בהפקות
   מבנית מדעי הטכנולוגיה
   סיכום פיצ'ינג דוקומנטרי
   תיק הפקה עליליתי
   תיק הפקה דוקומנטרי
   תסריטים להפקות
   אמנות המבע הצילומי

2,465,929 כניסות לאתר
הקוסם, החמקנים וזה עם התרבוש

מאת: יובל נתן

ערוץ 2 אילץ את הפוליטיקאים לרדת אפילו נמוך יותר ממה שהתרגלו לו בכנסת.
יובל נתן מנתח מה עשה ערוץ 2 לפוליטיקה, ומדרג את הופעתם הטלוויזיונית של
הנבחרים

נפתח בסיפור אמיתי להמחשת המצב: מעשה בחבר כנסת די-ידוע, אבל לא מספיק כריזמטי,
שמשאלתו הלא-כמוסה-בכלל היא לקבל ולו לערב אחד קסום מקום של כבוד בסלון של דן
שילון. לא אכפת לו לשבת בקצה הימני הנידח, לא אכפת לו לדבר רק חמש דקות, אבל הוא
רוצה להיות שם, לגעת במו ידיו באבק הכוכבים ולהתחנף לריטה או לאתניקס או לאורנה
ומשה דץ. אבל מה לעשות, ומערכת 'בשידור חי' דוחה פעם אחר פעם את חיזוריו הנלהבים.

הוא לא די חשוב, לא די יפה, לא די כריזמטי, אבל יש לו בכל זאת דרך אחת לשכנע אותם
להזמין אותו. אם הוא יהיה מוכן להוריד את הפאה הנוכרית, שהוא עוטה על ראשו בשידור
חי, הוא בפנים. קצת קשה לו עם זה, לחבר הכנסת מיודענו, אבל תאמינו לי שהרעיון
מתגלגל לו בראש. מי יודע, אולי בסוף הוא ייכנע ויזכה לתהילת עולם רגעית. אולי תהילה
מבישה, אבל גם זה משהו בעידן הפריימריז האכזרי ובשלב, שבו כל יודעיו ומכריו תוהים
בקול רם איך הוא עדיין לא הגיע לפסגה הטלוויזיונית של הפוליטיקה הישראלית.
 
אם יש מגזר אוכלוסייה, שכניסת ערוץ 2 בלבלה אותו לגמרי והוציאה אותו משיווי-משקל,
אלה הפוליטיקאים. ביחד עם שיטת הפריימריז, המחייבת חשיפה מתמדת וקריצה עבה לקהל
הבוחרים הפוטנציאלי, הוריד הערוץ המסחרי את הפוליטיקאים על ברכיהם וגרם להם
להתחנן. מי שזוכר את מיכה חריש, פוליטיקאי אפרורי אך יעיל, מודד חליפות בכתבה
משעשעת עד דמעות של 'אולפן שישי', יבין לאן הידרדרנו. גם מי שזוכר את בייגה שוחט עם
תרבוש על הראש אצל שילון, תפס את הפרינציפ. כדי לעשות סדר ברשימת בכירי הפוליטיקה
ובדרכם הייחודית לצלוח את מכשלת הטלוויזיה, נכתבה הטבלה המצ"ב.

הקוסם:
בנימין נתניהו. איש-הגומי של הפוליטיקה, שגם אם מראיין ערני במיוחד ידחק אותו לפינה,
הוא יגלה חיש-קל את נתניהו צוהל בפינה הנגדית, משחק בגבותיו ומשחרר אמירה חסרת
פשר, אך נלהבת, על שלום וביטחון. נתניהו שכלל את מיומנותו עד כדי כך, שגם אם חבורת
מרואיינים עוינת מקיפה אותו, הוא יצליח לדלג מעליהם בקלילות ולדבר ישר אל העם בטון
משכנע. לארי קינג אמר עליו פעם שכמרואיין הוא היה נותן לנתניהו ציון 8, וגם זה רק
מפני שאין לו הומור. בארצנו השסועה והמדממת הפגנת הומור מכיוונו של פוליטיקאי
נחשבת כחילול הקודש, כך שאצלנו הוא מקבל 10 מ- 10.
 
אמפאתי:
אמנון ליפקין-שחק. לא סתם נבהל נתניהו מכניסתו של שחק למערכת הפוליטית. כקוסם
תקשורת הוא מבחין היטב בכשרונותיו הטלגניים של יריבו הפוטנציאלי. שחק עובר מסך
מצוין, קודם כול מפני שהוא נראה טוב באופן שגורם לנשים פיק-ברכיים קל, ולגברים
להימתח אוטומטית להצדעה פלוס צ'פחה זהירה. יש לו קול קטיפתי, עיני פלדה תכולות
וטון דיבור מדוד וזהיר, שמסווג אותו מיד כ"רציני ושקול". כשנכנסים בו, הוא משחרר
חצי-חיוך - וכולם נמסים.

האמין:
אריה דרעי. על הנייר, דרעי הוא לא פוליטיקאי נקי במיוחד, אבל כשהוא בטלוויזיה, אתה
מוצא את עצמך שותה את דבריו בצמא ומאמין לכל מילה. לדרעי יש סגנון טלוויזיוני
כאילו-רשלני, כאילו הוא בא להסתחבק עם חבר ולהסביר לו שהכול שטויות. את הסטאז' הוא
עשה על רפי רשף, והיום הוא מומחה מיומן. מלבד זה הוא נאה, בעיניו יש דוק של עצב
אינסופי, ותלבושת החרדי-לייט גורמת לו מצד אחד לא להוות איום על חילוני אוכל-שרצים,
ומצד שני לעורר את הסימפטיה החבויה לדמותו של היהודי הקומבינטור.
 
החמקנים:
אריאל שרון, יעקב נאמן. אתם יכולים להכין מלכודות בדמות שאלות, אתם יכולים לנסות
לתפוס אותם במילה, אבל שני אלה יגידו רק את מה שהם התכוונו להגיד. הבעיה היא
שטלוויזיה דורשת היום קצת פמיליאריות חמימה מפוליטיקאים, ואת האלמנט הזה הם נמנעים
מלספק. מה נמנעים, זה מגעיל אותם.

החברמנים:
מאיר שטרית, אברהם בורג, חיים רמון, עוזי ברעם. ארבעתם מרגישים באולפן טלוויזיה כמו
בחדר השינה הפרטי שלהם. קצת זחוחים, מחויכים, יעני אובייקטיבים, מחליקים כאפות עם
המראיין, כאילו חולקים אתו סוד. הם מרואיינים שהפכו לחלק מן הממסד הטלוויזיוני, וגם
כשאתם רואים אותם צועקים וצווחים בכנסת, אתם יודעים שהם לא מתכוונים אליכם. זה רק
הצגה, ומחר הם יחזרו לאולפן של רפי, גדי או דן, וישמרו על חזות שאננה של עסקים
כרגיל.

המתחכמים:
יוסי שריד, אביגדור קהלני. יוסי שריד היה יכול להיות מרואיין מעולה, לו היה קצת פחות
מאוהב בעצמו ובניסוחיו המפותלים. הוא שנון, אינטליגנטי, זמין, אבל נוטה ליפול בתוך
המשפטים המסובכים שהוא טווה. קהלני הוא מתחכם מכיוון אחר. אצלו כמעט לא תוציאו
תשובה ישירה, רק פיתול קומי או סתם התחלקות שתהפוך לכותרת. לו היה קצת פחות מתחכם,
היה נחסך חלק גדול מפליטות-הפה.
 
האלימים:
לימור לבנת, אהוד אולמרט, רחבעם זאבי, רפול. אלה מתייחסים למראיין התמים כמו לאויב
עם סכין בין השיניים, ומיד תוקפים. בכיר האסכולה הוא, כמובן, אהוד אולמרט, מלך
הקשוחים, שתמיד מתעקש להראות לאנשים בטלוויזיה מי פה הבוס, ואיך התקשורת העוינת לא
מזיזה לו. אצל רפול העוינות היא חלק מאטימות כללית, מאוד אלקטורלית אגב, וזאבי נוטה
להגניב פה ושם קצת הומור בין הנאומים חוצבי הלהבות, שהוא מנפק לכל מצלמה מזדמנת.
לבנת אמנם התרככה קצת עם הזמן, בעיקר כשהפכה ליקירת השמאל השפוי בממשלה, אבל אף
אחד לא יכול לשכוח לה פיצוצי ראיונות, כולל נטישת אולפן מסוקרת היטב.
 
המחמיצים:
שמעון פרס, יצחק מרדכי, רוני מילוא. שלושתם בטוחים שהם עוברים מסך מצוין, וטעות
גדולה בידם. פרס דורש ומקבל כבוד אינסופי, אבל ממזמז אותו על שטויות לא בהירות.
כשיש לו ימים טובים, כשהוא זועם וממוקד, הוא ענק. בדרך-כלל הוא מחמיץ. מרדכי שומר
על ממלכתיות יתר ואינו מבין שהקהל היום דורש גם התיידדות קלה. ומילוא, שמתחנף היטב
ומורח חיוך מלא שיניים, מרתיע את הצופה, מפני שהוא מזיע מכדי לצאת טוב.
 
הנכשלים:
אהוד ברק, שלמה בן-עמי. שניהם מאוד משתדלים, אבל זה פשוט לא מצליח להם. בן-עמי מנסה
להיות עממי, אבל תמיד נראה כמו מישהו שמנסה יותר מדיי. ברק פשוט טרם עיכל שניתוחים
ארוכים ומלומדים אולי עושים הרבה רושם בפורום מטכ"ל ובישיבות קבינט, אבל בטלוויזיה
צריך להיות בהיר, פשוט, ממזרי וחד. גם משקלו העודף, שלמרבה הצער מנוקז לאינספור
הסנטרים שהוא מגדל, אינו מסייע.
 
דן כספי / נקמת הפוליטיקאים
הם יורים גם בערוץ 2

ערוץ 2 נולד בגלל רצונם של פוליטיקאים לשבור את המונופול של הערוץ הראשון.
אבל הערוץ החדש הצליח לטפח מחלקת אקטואליה קשוחה לא פחות ממתחרהו
הממלכתי. דן כספי מסביר למה לא צריך לאהוב את ערוץ 2, כדי לחרוד לגורלו

כברת-דרך ארוכה עבר ערוץ 2 בחמש השנים הראשונות לקיומו. כיום הערוץ הוא חלק בלתי
נפרד ממפת השידור בארץ. בזכות יחצנות מתוחכמת וסיוע נדיב של עיתונים אחדים, בעלי
עניין כלכלי מובהק בו, היה ונתפס ערוץ 2 כסיפור הצלחה, כנראה כלכלית יותר מכל
דבר אחר. בחמש שנות קיומו עבר ערוץ 2 מהפך - מאמצעי שובר מונופול לסמל מונופול,
מגורם מאיים לאמצעי תקשורת מאוים. ככל שערוץ 2 התבסס על מפת התקשורת, כך נדמה
שהוא הקדים להתבגר בטרם עת.

ערוץ 2 נולד באקלים מפרגן ומפנק. הפוליטיקאים, שמאסו בערוץ הטלוויזיה המונופוליסטי
ונואשו ממנו, השתכנעו שיש טעם רב בערוץ נוסף ונתנו בסופו של דבר את האור הירוק
להפעלת הערוץ החדש במתכונתו המוכרת לנו היום - שלושה זכיינים, שישה גופי שידור
והחשוב מכול - מונופול מוחלט על הפרסום בטלוויזיה. סדרת החלטות פזיזות של מנהלי
הערוץ הממלכתי סייעו לערוץ 2 לעלות לשידור ללא כאבים וללא נזקים כלכליים. בדרך
מוזרה, אם לא מחשידה, התפרקה הטלוויזיה הממלכתית מנכסיה העיקריים - שידורי
האקטואליה. ערוץ 2 ידע לנצל זאת, ובהסתמך על כמיהתו של הישראלי הממוצע לשידורי
אקטואליה, טיפח מערכת חדשות אלטרנטיבית ורעננה, ששומרת על נתוני צפייה גבוהים.

במצב החדש נוצר מונופול של שני ערוצים ציבוריים באספקת מידע, מעין דו-אופול.
הדו-אופול הזה קשר את שני הערוצים בגורל משותף של כלים שלובים. שדרנים נעים ושבים
בין שני הערוצים לפי כוחות השוק ותכתיבי הרייטינג. הטלוויזיה הישראלית מכשירה
'כוכבים', אלה עוברים בשלב מסוים לערוץ מסחרי, ולו רק מטעמים כלכליים, ולאחר
שנשחקים בגלגלי הרייטינג האכזריים של ערוץ 2, שבים למפלטם השאנן בערוץ 1.

בעקבות הצלחתו המטאורית של ערוץ 2 מיהרה הרשות השנייה להנפיק זיכיונות לתחנות
רדיו אזוריות. אלא ש'קול-ישראל', בניגוד לערוץ הראשון, ידע להניס במקצועיות מופלגת
את התחנות החדשות, ברובן תחנות פיראטיות חובבניות. אבל גם כישלונו הכלכלי של הרדיו
האזורי לא הרתיע קובעי מדיניות. בכיסוי המלצות מוזמנות מראש מוועדת פלד, טיפחה
ומטפחת באדיקות שרת התקשורת, לימור לבנת, ריבוי ערוצי שידור. הסיסמה הקליטה 'שמיים
פתוחים' משווקת, למעשה, מדיניות תקשורת בלתי אחראית. למעשה, נועדה מדיניות השמיים
הפתוחים לרצות אינטרסים כלכליים של בעלי-ממון ואוהדי השלטון ולרסק סופית את מפת
השידור בישראל. עשרות ומאות ערוצים קטנים וחלשים עדיפים על-פני הדו-אופול החדש של
שני ערוצי טלוויזיה.

אין ממסד פוליטי, שאוהב תקשורת חזקה. התבססות ערוץ 2 כמוקד עוצמה סימנה אותו
כמטרה. לאחר סירוס הערוץ הציבורי הגיע תור ערוץ 2. הם יורים גם בו. היד שנתנה את
מונופול הפרסום בטלוויזיה, היא גם היד שתיקח אותו. תוך שנה עלול ערוץ 2 לטבוע בים
של ערוצי לוויין, להתחרות על תקציבי פרסום עם ערוץ מסחרי יבשתי נוסף ועוד שישה
ערוצים ייעודיים בכבלים, בכלל זה שני ערוצי חדשות. אולי אחד הערוצים יתמוך בגלוי
בממשלה, מקווים מן הסתם שרת התקשורת וחבר עוזריה.

במציאות החדשה תתחלק עוגת הפרסום בין מספר ערוצי שידור, וממילא ערוץ 2 ייחלש. ספק
אם הזכיינים יוכלו להמשיך ולהפיק הפקות יקרות יחסית כמו 'החרצופים', 'בת-ים-ניו-יורק'
ו'הפוך'. מתח הרווחים יכתיב הפקות זולות יותר, תכניות אירוח עם ראשים מדברים או
תכניות אסונות עם חומרים ממוחזרים, ויוביל לקיצוץ התמיכה ב'חברת החדשות'.

מאות ערוצי הלוויין החדשים אינם מאיימים רק על חוסנו הכלכלי של ערוץ 2. הם עלולים
לפרום את המרקם התרבותי השברירי ולחולל אסון תרבותי בחברת המהגרים של ההוויה
הישראלית. לא חייבים להיות אוהדי ערוץ 2 כדי לחשוש לגורלו. דווקא ממשלה לאומית
מצופה לגלות אחריות יתרה כלפי נכסי התרבות, ולא היא. לעזאזל התרבות, העיקר השלטון!
ועל שלטון שומרים גם באמצעות שליטה צינית ומתוחכמת בתקשורת.

דן כספי הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה וממחברי הספר 'המתווכים -
אמצעי תקשורת בישראל'.


מקור:
ידיעות אחרונות - 5 שנים לערוץ 2 מוסף מיוחד, 18.9.98, עמ' 29-24
 
 


 



גרסא להדפסה גרסא להדפסה
כל הזכויות שמורות © 2014 ל- המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל
האתר עוצב ותוכנת ע"י GoNet Software Solutions
ראו תנאי שימוש